"בחיים מצטערים על הדברים שלא עושים": פרידה מרס"ר נדב נולר
יש אנשים שאי אפשר להכניס לתבניות, אנשים שהחיים פועמים בהם בעוצמה כזו שכל חדר שהם נכנסים אליו מתמלא מיד באור, בצחוק ובעשייה. כזה היה רס"ר נדב נולר ז"ל, לוחם בחטיבה 8, שנפל בקרב ברצועת עזה ב-1 ביולי 2024, והוא בן 30 בנופלו. נדב השאיר אחריו את רעייתו הדר, את בנו הקטן יאיר, בני משפחה וחברים אוהבים, אך גם מורשת חיה ונושמת של אדם שסירב לבזבז אפילו רגע אחד.
1 / 4
ילד של טבע ויזמות
נדב גדל כילד הסנדוויץ' במשפחתו, ומגיל צעיר הביא איתו שמחה מתפרצת וסקרנות שאינה יודעת שובע. הוא היה בחור שאינו מסוגל לשבת לרגע. חבריו מספרים על נער שאהב לעבוד בידיים, נמשך לנופי ארץ ישראל, ואפילו הקים יחד איתם חבורה שגידלה עיזים מתוך חלום להפוך לרועי צאן.
לצד החיבור לטבע, בער בו חיידק היזמות. הוא חשב ללא הרף איך לייעל, איך ליזום ואיך להפוך כל רעיון למציאות. המוטו שלו, שליווה אותו בכל תחנה, היה ברור: "בחיים מצטערים על הדברים שלא עושים". הוא חילק את זמנו בין אינספור פרויקטים, טיולים, ומפגשים חברתיים, כשהוא מתייחס לכל אדם - בין אם הכיר אותו חמש שנים או חמש דקות - כאילו היה חברו הטוב ביותר.
הלוחם שלא ויתר למערכת
הנחישות של נדב באה לידי ביטוי מובהק גם בגיוסו לצה"ל. הוא היה חדור מטרה לשרת בחיל הרגלים, אך שובץ לשריון. נדב סירב לוותר, התייצב בבקו"ם והצהיר שלא יזוז. המערכת ניסתה למצוא פתרון ושלחה אותו לגדוד "נצח יהודה" בכפיר. נדב, שהבין במהרה שהמסגרת אינה מתאימה לו, רקם תוכנית יצירתית: הוא סיפר למפקדיו שהוא אינו דתי, למרות שהמשיך להניח תפילין בסתר "בשביל סבא".
האמת התגלתה בטקס חגיגי, כאשר המג"ד הרים את הכומתה שלו כדי להעניק לו כומתה חדשה, ולפתע ניצנצה הכיפה שהסתיר מתחתיה. המערכת הבינה שנדב "עבד" עליה, אך בסופו של דבר נחישותו ניצחה - הוא הועבר לגדוד שמשון בכפיר, שם זכה לשירות משמעותי ומלא סיפוק.
"אבא קליל והכי טוב שיש"
כשנולד בנו יאיר, נדב הפך לאדם המאושר בתבל. הוא היה אבא מדהים, קליל, מהסוג שלא עושה עניין מרוטינת ההורות אלא פשוט נהנה ממנה. "אני לא מבין מה הורים עושים עניין, אני כבר מוכן לילד הבא", נהג לומר להדר בחיוך. הוא הפך עולמות עבור משפחתו, ותמיד הציב את הדר ואת יאיר בראש סדר העדיפויות.
ב-7 באוקטובר, בעיצומו של ביקור משפחתי בארצות הברית, תפסה אותם המלחמה. נדב לא היסס לרגע. הוא נלחם כל הלילה עם חברות התעופה כדי להשיג כרטיס חזרה לישראל, נחת, ונסע ישירות לצפון. הוא השלים למעלה מ-200 ימי מילואים בחזיתות השונות - בצפון, בעוטף ובעזה. בקרב האחרון, בעת מעבר בין איתורים ברצועת עזה, שימש נדב כסמל הכוח. הוא והסמ"פ היו האחרונים שסגרו את הכניסה למבנה כדי להגן על חבריהם, כאשר מטען חבלה התפוצץ במקום ושניהם נהרגו.
לעשות ולחייך
הבשורה המרה הגיעה לבית המשפחה בחמש בבוקר, בדפיקות חזקות על הדלת, והפכה את עולמם. אך גם בתוך השכול העמוק, דמותו של נדב ממשיכה להאיר. לאחר מותו התברר כי חתם על כרטיס אדי, וקרניות עיניו נתרמו כדי להעניק מאור עיניים לאחרים. מקום עבודתו הנציח אותו בקריאת המטה על שמו, וחבר קרוב אף קרא לבנו שנולד על שמו של נדב.
הדר, אלמנתו, מקפידה להנחיל ליאיר הקטן את דמותו של אביו הגיבור שיצא להגן על המולדת. על צווארה היא נושאת שרשרת עם שתי מילים שמסכמות את המהות של נדב: "לעשות ולחייך" - צוואה חיה של אדם שחי חיים מלאים, סוערים ושמחים, והיה רוצה שימשיכו לחיות ולשמוח גם בלעדיו.
רס"ר נדב נולר, חטיבה 8, נפל בתאריך 1.7.2024, בן 30 בנופלו.
יהי זכרו ברוך.
רס"ר
נדב נולר
