"הוא איתנו לתמיד, ואז לא מפחיד לחיות": הבית שנקטע והמורשת שהשאיר אריה בלב בנותיו
יש אנשים שסיפור חייהם נכתב בשקט, בענווה, ובמעשים קטנים של חסד שהופכים עם הזמן למורשת אדירה. כזה היה רס"ן אריה ריין ז"ל. אריה, שנפל בקרב בצפון רצועת עזה ביום י"ב בטבת תשפ"ד (24.12.2023), היה בן 39 בנופלו. הוא הותיר אחריו אישה, שלוש בנות, הורים ואחים, ובעיקר זיכרון של איש שהיה "פסיכולוג של מחשבים", אבא מסור, וקצין שריון שהתעקש להיות בקו הראשון, במקום בו הידע שלו יכול להציל חיים. אריה הוא בנם של דינה ונתן. בן זקונים להוריו, אח של תמר, גלית, יונה ויעקב. הותיר אחריו אישה, שלוש בנות.
1 / 4
"בנק אריה": הילד שלא הוציא על עצמו כלום
אריה נולד כאמור כבן זקוים. "ילד חמוד, תינוק מתוק", נזכרת אמו דינה. כאח צעיר הוא זכה לפינוק רב אך נותר צנוע להפליא. "אני אחותו הבכורה מתוך חמישה והוא הכי צעיר והקטן", מספרת תמר. "כולם נורא פינקו אותו, אבל הוא לא גדל להיות ילד מפונק".
כבר בילדותו בלט טוב ליבו הייחודי. אביו, נתן, מספר על "בנק אריה", מושג משפחתי שהפך לסמל לצניעותו: "החלטתי לתת להם דמי כיס, אבל אריה אף פעם לא הוציא על עצמו כלום. הכסף הצטבר. אם למישהו היה חסר משהו, אריה היה נותן לו ככה בלב רחב".
אריה גדל בבית דתי והיה "ילד מאוד מאוד חדור אמונה". הוא למד בישיבה תיכונית מדעית בראשון לציון והמשיך למכינה קדם-צבאית בעלי. למרות שאופיו לא היה של "איש צבא" קלאסי, הוא התעקש להיות לוחם. "על כל דבר הוא נלחם", מספרים הוריו. "הוא נלחם להתקבל לקורס מ"כים, הוא נלחם להתקבל לקורס קצינים. הוא היה קצין טוב". גם כשבחר להוריד את הכיפה במהלך שירותו, נותר מחובר לשורשיו. הוא היה מעביר לחייליו בטנק שיחות על פרשת השבוע, משלב ידע דתי עם תחומי דעת רחבים שבהם שלט - מהיסטוריה ועד גיאוגרפיה.
"קניתי לך משהו ב-eBay": אהבה ומשפחה
לאחר שירותו הצבאי, פנה אריה ללימודי הנדסת תעשייה וניהול באוניברסיטת בן גוריון. שם הכיר את אהבת חייו, מיכל. "אריה הוא איש של בית", מספרת מיכל בגעגוע. "אוהב פשטות, אוהב רוגע. אוהב לקום בשבת בבוקר ולקחת את הזמן ולאכול משהו טוב". בשנת 2013 הציע לה נישואין בדרך הייחודית והמשעשעת שלו: "הוא אמר לי: 'תעצמי עיניים, קניתי לך משהו ב-eBay', ואז הוא הוציא את הטבעת".
יחד הקימו בית חם והביאו לעולם את שקד ואת התאומות גפן וכרמל. כפי שהיה קפדן עם עצמו, כך היה אבא ערכי ומסור. "אריה היה אבא מאוד קפדן", מספרת אמו, "הוא רצה לחנך אותן שהן יהיו בנות טובות, שיהיו ערכיות. התגאיתי בזה". מיכל מוסיפה כי לבנותיהן יש "סנטר עצמי" חזק, תכונה שירשו ישירות מאביהן. אריה היה איש משפחה בכל רמ"ח איבריו, שתמיד מצא זמן לטיולים, לתוכניות משותפות ולעזרה להוריו. "מתעקש שהוא שוטף כלים כי אין לנו מדיח", נזכר אביו, "הפיפס הכי קטן הוא היה מגיע אלינו".
מעבר למקצועיותו כמהנדס, אריה היה "פסיכולוג של מחשבים". בכל תקלה טכנית אצל בני המשפחה, הוא היה הפתרון השקט והבטוח. לצד זאת, אפיין אותו "מוסר עבודה של חקלאי", אתיקה של יושר ללא פשרות ומחויבות מוחלטת למשימה.
הטנק שלא עבר לו: המלחמה האחרונה
ב-7 באוקטובר אריה לא חיכה. הוא היה בסטרס להגיע למשימה ולהיות חלק מהמאמץ המלחמתי. בתחילה הופנה ליחידה לאיתור נעדרים, אך הלב שלו היה בשריון. "הידע שלי בטנקים - אני צריך להיות שם", אמר לחבריו. הוא שירת ביחידת "מלך האריות", יחידה טכנולוגית, אך בעוד חבריו בני גילו ישבו בחמ"ל, אריה התעקש להיות בתוך הברזלים. "הוא אהב את הטנק", מספר נתן, "הוא צחק תמיד שבתור ילד אתה אוהב את הדינוזאורים והטנקים – טנקים לא עברו לו."
במילואים הוא התגלה כ"קליבר לא נורמלי". למרות דרגתו הבכירה כרב-סרן, הוא עבד כתף אל כתף עם אחרון החיילים. "לפרק חוליות בזחל, לעבוד עם פטיש 5 ולדפוק... הוא לא מתעצל למרות שהוא הכי מבוגר מהחיילים", מספר אביו בגאווה.
גבורתו האחרונה התגלתה בקרב ליד שאטי. הכוח פעל לאיסוף מידע על חטופים תחת אש כבדה. כשנוצר צורך בחיפוי כדי לפרוץ שער למתחם, אריה לא היסס. הוא פנה למ"פ ואמר: "אני ממוגן בטנק... אני אבוא קדימה על מנת למגן עליכם". במהלך הפעולה הזו נורה לעברו טיל נ"ט. הטנק נפגע אך המשיך לתפקד. אריה המשיך במשימת החיפוי עד שפגז RPG נוסף חדר את הטנק והרג אותו במקום.
"חתיכת כנפיים בתור מפקד"
לאחר נפילתו, גילתה המשפחה צדדים נוספים בדמותו הפיקודית. "בא חייל וסיפר שהוא הכי אהב לשמוע את אריה בקשר", מספרת מיכל. "אמרתי לו: 'את אריה? באמת?'. הוא דיבר מהר ובלע מילים. ואז גילינו שבטנק הוא דיבר ברור וחזק". התגלית הזו, שאריה מצא בטנק את מקומו הטבעי ביותר, העניקה להם נחמה: "פתאום גילינו שהיו לו חתיכת כנפיים בתור מפקד... הוא הרגיש בנוח עם הכנפיים שהיו לו".
אריה היה מפקד שפועל מתוך הבנה ואנושיות. במקום לנזוף בחייל שטעה, היה אומר: "אחרי שנגמור את המשימה, אני פותח גזייה וקפה ואנחנו נדבר על התקלה שעשית". הוא הקפיד לא לבייש אף אחד, להוביל מתוך דוגמה אישית ושקט פנימי.
"הפעם האחרונה שראיתי אותו הייתה בשבת אחרי חנוכה", נזכרת אמו. "הוא אמר: 'אמא אל תדאגי, אני עוד מעט בן 40'. שבוע אחרי זה הוא נהרג". אריה לא זכה לחגוג את יום הולדתו ה-40, אך הוא השאיר אחריו עולם מלא בטוב. "כשאני רוצה לעשות מעשה טוב, אני חושבת על אריה", אומרת דינה.
עבור מיכל, אריה נשאר "אהבת חיי". היא מוצאת נחמה בבנותיהן, שבהן היא רואה את תכונותיו ופרצופיו של אריה צפים ועולים. "הוא איתנו לתמיד", היא מסכמת. "ואז גם קצת לא מפחיד אותנו לחיות". רס"ן אריה ריין ז"ל, איש של רוגע וברזל, של אמונה ומעשה, ימשיך להאיר בלבבות אוהביו כסמל לצניעות וגבורה שקטה.
יהי זכרו ברוך.
רס"ן
אריה ריין