סמ"ר רונאל בן-משה נפל בתמרון האחרון שלו: "מרגישים כמה הוא חסר"
סמ"ר רונאל בן-משה ז"ל מחיל ההנדסה, בן רויטל ומשה, נפל בכ"ח בסיון תשפ"ה 24.6.2025, בן 21 בנופלו. הותיר אחריו הורים וחמישה אחים.
1 / 4
בתוך הכאב העמוק של המלחמה, ישנם שמות שהופכים לסמל של חיים, של חיוך שלא נגמר ושל יכולת נדירה לחבר בין קצוות החברה הישראלית. סמ"ר רונאל בן-משה ז"ל, לוחם בחיל ההנדסה שנפל בקרב בחאן יונס, היה בדיוק כזה. הוא לא היה רק לוחם; הוא היה לב פועם של חבורה ענקית, אח בכור נערץ, ובחור שחי לפי המוטו שהותיר אחריו: "לחיות, לשמוח, להאמין".
ילד של אקשן ושל מתמטיקה
רונאל נולד למשפחת בן-משה, הבן הבכור מבין שישה אחים. כבר מילדותו בלט בשילוב יוצא דופן בין רצינות תהומית לקלילות כובשת. אביו, משה, מספר עליו בגעגוע: "רונאל היה ילד פשוט מדהים. הוא הבן הבכור שלי, הוא ילד שכשמו כן הוא, רונאל. הוא תמיד היה ילד של שמחה, של אקשן, של חברים".
השילוב הזה ליווה אותו לאורך כל הדרך. מצד אחד, תלמיד מצטיין שלא מוותר לעצמו, ומצד שני נער שחייב למצות כל רגע של הנאה. "הילד שיודע לשלב גם מתמטיקה חמש יחידות - הוציא ציון בבגרות מאוד גבוה - וללכת בלילה באיזה אחת-שתיים לביליארד, ולצאת לאיזה חוף ים. הוא לא ויתר על הכיף", נזכר אביו.
חבריו הקרובים מתארים דמות שאי אפשר היה להתעלם ממנה. "רונאל היה ילד אנרגטי בטירוף", מספר אחד מחבריו. "או שהוא עכשיו מתפנק במקסימום, או שהוא עכשיו מתלהב במקסימום. אם משהו הוא רצה שיקרה, הוא היה נותן את המאה אחוז ".
חיבר בין חילונים לדתיים
אחד המאפיינים המרתקים בדמותו של רונאל היה היותו דתי אדוק, שמעולם לא נתן לאמונתו להפוך למחיצה בינו לבין האחר. להיפך, האמונה הייתה עבורו כלי לחיבור. "הוא היה דתי מאוד אדוק", מעיד אחד מחבריו. "בחיים לא היית תופס אותו לא מניח תפילין בבוקר, לא שם ציצית, לא הולך עם כיפה. אני חבר הכי טוב שלו ואני לא דתי בכלל, ובחיים לא הרגשתי פער ביני לבינו".
חברו יוסף דזדזיץ מוסיף: "הוא תמיד היה הילד של כולם, תמיד במרכז. בולט בצחוקים שלו, עושה שטויות ומצחיק את כולם, מרים את האווירה. הוא ידע לחבר את האנשים, אהב את המגע עם כולם -גם כאלה שלא דתיים, כל הצדדים וכל האוכלוסיות".
הקושי בטירונות הפך לכיף
כשהגיע זמן הגיוס, רונאל התלבט. הוא החל במסלול במכינה ותכנן להיות הנדסאי, אך ברגע האחרון הלב משך אותו למקום אחר - לשירות קרבי משמעותי בחיל ההנדסה. "משהו ברגע האחרון השתנה שם והוא הלך לקרבי", מספרים חבריו.
גם תחת עומס השירות והסכנות שבחזית, רונאל שמר על הגישה האופטימית שלו. חבריו נדהמו מהדרך שבה תיאר את חוויותיו מהצבא: "תמיד כשרונאל היה חוזר מהצבא, זה היה נשמע כאילו הוא היה בלונה פארק, כאילו הוא היה בפארק מים. זה לא נשמע כאילו חזר מהטירונות, מעזה או מלבנון". עבורו, כל קושי היה הרפתקה. "הוא מספר על דברים מטורפים ומסוכנים כאילו הם הולכים בפארק. היה לו את המבט הזה על החיים, שכל דבר הוא היה מוצא איך להפוך לכיף ומצחיק".
אביו מספר על הרוח שהניעה אותו במלחמה: "הוא תמיד אמר 'אנחנו ננצח במלחמה ונחזיר את החטופים', וזה מה שהוביל אותו תמיד".
טרגדיה בתמרון האחרון
המוות של רונאל הכה בכולם בתדהמה, דווקא בגלל החיוניות הבלתי נתפסת שלו. "זה מסוג הדברים של 'אין סיכוי, לרונאל זה לא יקרה'. מכל האנשים בעולם - פשוט לא יכול להיות", אומר חברו בכאב.
הנסיבות היו טראגיות במיוחד. רונאל היה אמור לסיים את השירות המבצעי שלו שלושה ימים בלבד לאחר היום שבו נפל. "זה היה תמרון אחרון שלו שהיה צריך להיות. ביום חמישי הוא היה אמור להשתחרר ולעבור לתפקידים עורפיים", מספר אביו. במהלך פעילות בחאן יונס, בזמן שהכוח נכנס לתוך הכלים המשוריינים כדי להתגונן מהפצצה של חיל האוויר באזור, מחבל הגיח וזרק מוקש לתוך ה"פומה" שבה שהה רונאל.
הבשורה הגיעה למשפחה בדרך קשה מנשוא. הבן הצעיר, בן ה-13, היה בבית כשהקצינים הגיעו. הוא התקשר לאביו בבכי: "אבא, יש פה כל מיני חיילים וקצינים". האב מספר: "נסענו כמעט 40 דקות, כל הדרך אנחנו יודעים שאנחנו נוסעים לבשורה כנראה הכי קשה".
מורשת של חיוך וחיבוק
רונאל השאיר אחריו חלל עצום, אך גם מורשת חיה. קבוצת הוואטסאפ לזכרו מונה מעל 700 איש, שמשתפים מדי יום תמונות, סטיקרים וזיכרונות. "מרגישים כמה הוא חסר", אומרים חבריו. "יש את החלל הזה שאיפה שהיה אמור להיות רונאל - אין".
כששואלים את חבריו מה היו אומרים לו אילו יכלו לפגוש אותו פעם אחרונה, התשובה פשוטה ואנושית: "ממש בטוח הייתי אומר לו שאני אוהב אותו. כי את זה בחיים לא אמרתי לו. כנראה שהוא היה צוחק עליי, אבל זה מה שהייתי אומר ".
אביו מסכם את דמותו של הבן שהיה עמוד התווך של הבית: "הוא היה מגיע לבית, עושה רעש ואקשן, מרים את לביא הקטן, בוסט של חיות. שמחת החיים שלו זה לא משהו שאפשר לשחזר".
עבור חבריו, השיעור שלמדו מרונאל הוא המצפן שלהם להמשך: "בזכותו למדתי מה זה להיות חבר. נשבענו לנצור ולזכור ולהפיץ את האור של רונאל ואת דרך החיים שלו בכל העולם".
סמ"ר רונאל בן-משה נפל כגיבור, אבל הוא ייזכר בזכות הדרך שבה חי: באמונה יוקדת, באהבת אדם ללא תנאי, ובחיוך שגם המלחמה הקשה ביותר לא הצליחה לכבות.
יהי זכרו ברוך.
סמ"ר
רונאל בן-משה