גיבור: רס"מ ראובן שישפורטיש ז"ל - לוחם, בונה ואבא מגשים חלומות
רס"מ ראובן שישפורטיש, לוחם בסיירת כרמלי ותושב היישוב שלומית, היה אדם שכל חייו היו שזורים בנתינה, אהבת הארץ וחיבור עמוק לעם ישראל. ביום שבת, ה-7 באוקטובר 2023, כשהוא בן 37 בלבד, יצא ראובן להגן על מושב פרי גן אליו חדרו מחבלים, ונפל בקרב גבורה שמנע טבח כבד. הוא הותיר חלל עצום בלב כל מי שהכיר אותו.
1 / 4
"עין טובה על כל אחד"
ראובן נולד בצרפת. משפחתו בחרה לעלות לישראל כשהיה בן שש, כדי שיחל את לימודיו בכיתה א' בארץ. אביו, אריק, נזכר בהחלטה: "אמרנו שהוא לא ייכנס לכיתה א' בצרפת. נעלה איתו כדי שתהיה לו קליטה של הכל ביחד".
למרות קשיי השפה של עולה חדש, ראובן התגלה כילד בעל ביטחון עצמי יוצא דופן ורגישות חברתית נדירה. אמו, בריז'יט, מספרת: "הוא ידע להתמודד עם הקשיים מגיל קטן. הוא ביטא ביטחון וישר התחיל להגן על הילדים שהיו בשוליים בכיתה". היא נזכרת כיצד אמר לחבר חלש בכיתתו: "אתה חבר שלי, אני חבר שלך".
אחותו, אלישבע כהן, מתארת אותו כעמוד התווך של המשפחה: "מאז שאני קטנה אני זוכרת את העיניים נשואות אליו. הוא המצפן מבחינתי".
שליחות של אושר
כבר בנעוריו בירושלים, בשיא ימי הפיגועים, בערה בראובן השליחות להצלת חיים. בגיל 15 התנדב במד"א, וכשחשש אביו מהמראות הקשים, השיב לו ראובן במשפט שהפך למוטו של חייו: "אבא, נכון שאני רואה זוועות, אבל להציל אפילו אדם אחד, אתה לא יודע איזה אושר זה". אחותו מסכמת זאת במילים: "מישהו צריך אותי, אני יכול לעזור למישהו - אני שם".
החיבור שלו לארץ ישראל היה כמעט מיסטי. הוא אהב את שירי ארץ ישראל הקלאסיים ("לו יהי", "ירושלים של זהב") ושר אותם בדביקות שנשמעה כמו תפילה. אמו מספרת שהיה אוסף אשפה ברחוב מתוך כבוד לאדמה: "כל כך הרבה דם נשפך על הארץ הזאת, איך אפשר להשאיר את הלכלוכים ככה?".
בונה הבית בשלומית
ראובן הכיר את צופיה במהלך שירותו הצבאי בסיירת גולני. היא נזכרת בדייט הראשון: "חזרתי הביתה ואמרתי לאמא שלי: הרגע פגשתי את הבן אדם הכי טוב שאי פעם יצא לי להכיר". יחד הם עברו ליישוב שלומית בעוטף עזה כשהיה עוד בחיתוליו. "הכל רק חול, ופשוט הניחו לנו שם קרוואנים. הרגשתי שאנחנו חיים את החלום", מספרת צופיה.
בשלומית, ראובן היה "אבא מגשים חלומות". הוא בנה במו ידיו את בית הקבע של המשפחה במשך שלוש שנים. צופיה מתארת אותו כאבא שהיה עף עם הילדים לכל הרפתקה - מטיולי טרקטורון ועד למלחמות מים. "היה בו משהו כל כך אופטימי וחי וכל הזמן עשייה ויצירה. כמה חסר לי הרעש של המברגה!", היא אומרת בגעגוע.
הקרב האחרון
בבוקר שמחת תורה, עם תחילת המתקפה ב-6:29, ראובן לא היסס. "הוא הסתכל על אשתו, על כל אחד ואחד מהילדים, והוא רץ. הוא יצא", מספרת אמו. ראובן נלחם בחירוף נפש מול המחבלים במושב פרי גן, אליו חדרו מחבלים.
כשבישר האח הלל למשפחה ש"אין ראובן. ראובן בשמיים", השמיים נפלו. צופיה, בחוזקה מעוררת השראה, אומרת לילדיהם: "בסוף אם אבא לא היה הולך, זה לא היה אבא שלנו". ראובן, שכל חייו היה "הצדיק" ו"המלאך", נפל כפי שחי - מגן על עמו ועל ארצו בשמחה ובמסירות נפש.
רס"מ ראובן שישפורטיש, סיירת כרמלי, נפל בתאריך 7.10.2023, בן 37 בנופלו.
יהי זכרו ברוך.
רס"מ
ראובן שישפורטיש
