יושבת ברכבת בדרך לעבודה. הנסיעה אורכת יותר משעה. בכיסא מולך יושב צעיר שקורא ספר שקראת ואהבת. האם תרימי את הראש מהסלולרי ותפתחי איתו בשיחה קצרה? את עומדת בתור לבית המרקחת, מחכה שהמספר שלך כבר יגיע ותוכלי לקבל את התרופות שרצית. האם, במהלך הזמן הזה, תנסי לפתוח בסמול טוק עם מישהי לא מוכרת שעומדת לפנייך והשמלה שלה ממש מוצאת חן בעינייך? סביר להניח שרובנו נענה על השאלות האלה בשלילה. זה לא מכובד, זה לא נהוג, זה מפחיד, זה יתפרש לא נכון - המון סיבות יש לנו לדבוק במוכר, להישאר במעגלים החברתיים שיצרנו ולא לנסות לתקשר עם מישהו מעבר לגבולותינו. אבל אולי להימנעות הקטנה הזאת יש מחיר גבוה הרבה יותר מכפי שנדמה?
כתבות נוספות למנויים:
ג'ו קאוהאן, עיתונאי אמריקאי עצמאי הכותב בין היתר ב"ניו־יורקר" וב"בוסטון גלוב", חשב שהמקצוע שלו הופך אותו לדברן גדול עם אנשים זרים, שאותם הוא מראיין, אבל גילה שבחייו הפרטיים הוא נוהג אחרת. "אני מי שאני בהיבט מקצועי, בגלל שדיברתי עם זרים", הוא כותב בספרו החדש The Power of Strangers, שיצא לאור בארצות־הברית. "אבל אני מוצא את עצמי יושב עכשיו בבר ובוהה בטלפון במקום לדבר עם מישהו. מה עוצר אותי בעצם? למה אנחנו לא מדברים עם זרים? מתי נדבר איתם? מה יקרה כשנדבר איתם?".
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
התהיות האלה הובילו אותו למסע של כמה שנים שבהן חקר את הנושא לעומק, החל מקריאת מחקרים מפתיעים בנושא ועד להתנסות מעשית בטקטיקות וטיפים שקיבל ממומחים. המסקנה של הספר חדה ומעוררת: תתחילו לדבר עם זרים. זה יעשה אתכם מאושרים יותר, אמפתיים יותר, חדים יותר מנטלית ובעלי תחושת שייכות עמוקה יותר.
בעולם שמוכה במגפת הבדידות (עוד הרבה לפני מגפת הקורונה), מצאו מחקרים פסיכולוגיים רבים שהגורם המנבא בצורה הטובה ביותר את רמת האושר של האדם הוא איכות הקשרים החברתיים שלו. המחקרים התמקדו לרוב בקשרים הקרובים שיש לנו - עם בני משפחה, חברים ועמיתים לעבודה. אולם מחקרים מהשנים האחרונות התחילו לגלות שגם אינטראקציה קצרה עם זרים יכולה להיות טובה עבורנו, לא כתחליף לקשרים קרובים אלא כהשלמה להם.
באחד המחקרים שנערכו בהובלת ג'יליאן סנדסטרום מאוניברסיטת בריטיש קולומביה בוונקובר, קנדה, ביקשו מאנשים ליצור תקשורת עם הבריסטה שהכין להם קפה מדי בוקר - לחייך אליו, ליצור קשר עין ולקיים שיחה קלה. קבוצת הביקורת הונחתה להזמין קפה בצורה המהירה והיעילה ביותר ללא יצירת שום קשר. המשתתפים שדיברו עם הבריסטה דיווחו שהם חשים תחושה חזקה יותר של שייכות ומצב רוח משופר, כמו גם שביעות רצון גדולה יותר מהחוויה הכללית.
מחקרים נוספים של הפסיכולוג ד"ר אוסקר יבארה מאוניברסיטת מישיגן בארצות־הברית גילו כי שיחות עם זרים דורשות יותר מאמץ קוגניטיבי, כי אין מסגרת התייחסות קודמת, צריך להאזין בצורה קשובה יותר, לזכור מה נאמר ולחשוב מה תגיד ואיך זה יתקבל.
ניסוי נוסף שהתבצע בהובלת ניקולס קפליי מאוניברסיטת שיקגו, בחן מדוע אנשים מהססים לדבר עם זרים. "מרכבות עד מוניות, ממטוסים עד חדרי המתנה, זרים יכולים לשבת במרחק של מילימטרים כשהם מתעלמים לגמרי זה מזה, מתייחסים לאחר כאל אובייקט במקום כמקור ל־Well Being. מדוע יצורים חברתיים כמונו בוחרים להיות מבודדים כל כך?", שאלו החוקרים. השערתם הייתה שהסיבה לכך היא כי הם סבורים שזה יהיה פחות נעים מסתם להישאר עם עצמם.
החוקרים בנו סדרת ניסויים שבהם הנחו את המשתתפים לדבר עם זרים בטיסה עמוסה, במוניות ובחדרי המתנה של מרפאות. האנשים שדיברו דיווחו על תחושה חיובית ומהנה יותר מאלה שלא, ללא קשר לאופיים של האנשים ולמידת החברותיות שייחסו לעצמם. השיחות ארכו בממוצע 14.2 דקות, ולא נרשמה אף חוויה שלילית. בניסויים נוספים שביצעו זיהו החוקרים כי הפחד מדחייה מהווה גורם מרכזי בהימנעות משיחה עם זרים, וכי מרבית האנשים הופתעו לגלות שהשיחה זרמה בקלות רבה הרבה יותר מכפי שציפו.
החוקרת ג'יליאן סנדסטרום האמינה שההסבר להימנעות אף פשוט עוד יותר - אנשים פשוט לא יודעים איך לדבר עם זרים. היא איתרה רשימת חששות שכיחים: דאגה שהאדם האחר לא יהיה מעוניין לדבר איתם, דאגה שלא יֵדעו איך לסיים שיחה כזאת מרגע שהתחילה, דאגה שלא ייהנו מכך וגם חשש לגלות על עצמם יותר מדי דברים אישיים. כל אלה הביאו אותה להבנה כי צריך לפתח טכניקות שיעזרו לאנשים להתגבר על הפחדים הנ"ל ויאפשרו להם לזרום עם הסקרנות שלהם, לתת מחמאה למישהו, לשאול אותו שאלה, להתנסות ולראות כי החוויה טובה.
אגב, בשנה האחרונה עם משבר הקורונה ביצעה סנדסטרום ניסוי נוסף, שבו ביקשה מהסטודנטים שלה לדבר עם זרים אונליין. גם כאן מצאו המשתתפים שקל לדבר עם זרים, השיחות ארכו יותר משציפו, הם חשו פחות בודדים ומבודדים, ותחושת הביטחון שלהם עלתה.
"למה מרגישים תחושת הקלה אחרי שיחה עם זר?", היא שואלת. "כי חונכנו עם מסר שהעולם הוא מקום מפחיד, ואז כשמדברים עם מישהו, בצורה אקראית, וזה הולך טוב, מבינים פתאום שהעולם אולי לא כל כך רע בסופו של דבר".
באחד מפרקי הספר מציע המחבר תסריט דמיוני שאפשר לתרגל: אתם יוצאים בבוקר מהבית. הסתכלו על העולם סביב. השאירו את הטלפון בכיס או בתיק. הוציאו את האוזניות מהאוזניים. האם יש אנשים אחרים מסביב? הסתכלו עליהם, חשבו מה הם עושים, לאן הם הולכים. כשהם נמצאים במרחק חמישה מטרים מכם, צרו קשר עין. תנו תשומת לב. האם הם מסתכלים חזרה? אם כן, חייכו. אחלו להם בוקר טוב. חלק לא ישימו לב, אבל מספר מפתיע של אנשים יחייך בחזרה ויחזיר ברכה. שימו לב איך זה מרגיש, והמשיכו ללכת.
מה הלאה? קפה טייק אוויי? זכרי שבסיטואציות כאלה הנורמות החברתיות והשאיפות שלנו ליעילות פועלות נגד יצירת קשרים, אבל אפשר לשנות את זה בעדינות. אתם מגיעים לדוכן הקפה, והמוכר שואל מה שלומכם. זכרו שהוא רגיל לתסריט מסוים. שברו אותו. תהיו אותנטים ואמרו: אני 6.5 מתוך 10. שאלו אותו איך הוא. אם הוא אומר שהוא אולי 7.5. אמרו: הייתי רוצה להגיע ל־7.5 היום. יש לך עצה בשבילי? התשובה שלו תלמד אתכם משהו עליו. בקשת העצה גם מחמיאה לו ופותחת אותו יותר. אם יש עוד אנשים בתור, תודו לו, קחו את הקפה וצאו. אם לא, המשיכו לדבר אם הוא רוצה. בסיום השיחה פשוט תהיו כנים: אני צריך לרוץ, היה נעים לדבר איתך.
אם אתם נוסעים לעבודה ברכב פרטי, האפשרויות לתקשורת מוגבלות. באוטובוס או ברכבת - למרות הפחד הטבעי מדחייה, מכישלון, מהפרת נורמה חברתית - נסו להסתכל סביב. האם תוכלו למצוא נושא לדיבור עם מי שנמצא ליד? התחילו בסמול טוק עדין כדי לקבל הצצה מי הוא באמת. אם השיחה זורמת, המשיכו, חייכו, הנידו ראש, תחזרו או תהדהדו את דבריו, ואולי תשאלו אותו שאלות כלליות. אולי תלמדו משהו או תזכו בתובנה. אולי משהו יישאר, דימוי, פרספקטיבה, משהו שיהפוך את עולמכם למובן יותר.
אתם יוצאים בהפסקת הצהריים לפארק קטן, מקום ציבורי שבו אנשים שונים נחים. הנורמה נגד דיבור עם זרים פחות דומיננטית במקומות כאלה. אתם נמצאים אולי ליד אדם מקבוצה חברתית אחרת, אולי בצבע אחר, אולי מבוגר יותר, או מוגבל. מה שלא יהיה, אתם מעט מתוחים. אתם דואגים שזה אולי ילך גרוע, שתגידו את הדבר הלא נכון, או שהם ידחו אתכם. הפחדים האלה טבעיים לגמרי. חפשו משהו משותף. אם אתם מסתכלים על אותו דבר או חווים משהו דומה, זה יוצר "אנחנו" קטן, קשר קטן. הקשיבו היטב, צרו קשר עין, צפו בשפת הגוף. תנו לשיחה ללכת לאן שהיא הולכת. תנו לה להפתיע אתכם. אם זה ממש הולך טוב, אולי תבקשו עצה על משהו. זה ייתן עוד מידע על האדם ואולי יפתור לכם בעיה. סיימו את השיחה בנעימות וחשבו איך ציפיתם שהאינטראקציה תהיה ואיך היא הייתה באמת. אולי תרגישו פחות מתוחים בפעמים הבאות. אולי הניסוי משאיר אתכם עם השקפה חיובית יותר על הקבוצה שממנה בא האדם. שניכם למדתם משהו קטן על איך החיים אצל האחר, והחיים שלכם לכן עשירים יותר.
גם אם נפתחנו לאפשרות שדיבור עם זרים יכול להיטיב איתנו, האם אפשר בכלל לפתח את היכולת הזאת ולהשתמש בה כחלק מסדר היום שלנו? קאוהאן מאמין שכן. צעד מפתח ראשון, לדבריו הוא לא להתרחק בהתחלה יותר מדי מאזור הנוחות שלנו. "עדיף להתחיל עם מה שמרגיש לנו בטוח פיזית ולהתנסות בכך באזורים ציבוריים שבהם מקובל יותר לדבר עם זרים. למשל, במשחק כדורגל עם אוהדים אחרים, במוזיאונים שבהם כולם נמצאים למטרה זהה, או בפארקים שבהם אנשים נחים בהפסקת הצהריים. אלה מקומות שבהם אנחנו יכולים להתאמן בלי לפחד שניראה לא בסדר".
לשבור את התסריט המקובל
השתמשו בטכניקות של סמול טוק אבל אל תעשו זאת על "טייס אוטומטי". אם מישהו שואל אותך: "מה שלומך?", אל תענו "בסדר", אלא משהו כמו "אני מרגיש 7.5 מתוך 10", והסבירו בקיצור למה. לאחר מכן שאלו את השני מה שלומו והמתינו. סביר שהוא יענה בצורה דומה וינקוב במספר שיבטא את תחושתו, ואז תוכלו לשאול, "איך אפשר להביא אותך ל־8?".
דוגמאות נוספות: להגיב לשאלה המוכרת של: "איך אפשר לעזור לך?" בתשובה זהה "איך אפשר לעזור לך?"; במקום לשאול אנשים מה הם עושים או במה הם עוסקים, לשאול אותם מה הם אוהבים לעשות או מה הם לא אוהבים לעשות; במקום לשאול מישהו איך היום שלו, לשאול אם הוא עמד בציפיות שלהם. הרעיון ברור: להפתיע, להכניס הומור, להראות אנושיות.
להציג דעות והצעות במקום שאלות
קל מאוד להפגיז אנשים בשאלות, אבל הדבר עלול להלחיץ אותם. במקום זאת נסו להבחין במשהו משותף לכם ולאחר, להציע השקפה מסוימת ולהשאיר זאת לתגובתו. למשל, אם אתם עומדים ליד ילדים המשחקים כדורסל, אפשר להגיד: "אהבתי לשחק כדורסל כשהייתי ילדה". זה יכול להוביל לשיחה על הילדות שלכם, על כדורסל או על כל דבר אחר שיצוץ.
למצוא את השאלות הטובות
לאחר שהשיחה מתפתחת בחרו בשאלות פתוחות שמאתגרות. אם האישה שאיתה דיברת סיפרה לך שהיא רצה היום לאורך הירקון, אפשר לשאול שאלות כמו: את רצה כל יום? זו תשוקה שלך? מה היית עושה אם לא היית יכולה לרוץ כל יום?
אמרו בגלוי שאתם יודעים שאתם מפרים את הנורמה
כדי לשבור את מחסום החשש מ"מה יגידו האנשים", התחילו במשפט פתיחה שיבהיר שאתם יודעים מה אתם עושים. למשל: "תראה, אני יודעת שאנחנו לא אמורים לדבר עם אנשים ברכבת, אבל אני באמת אוהבת את המעיל שלך וחיפשתי משהו דומה. אני יכולה לשאול איפה קנית אותו?".
שימו לב לדקויות
דברו עם אנשים כשאתם במצב פיזי דומה, שניכם יושבים או שניכם עומדים, כדי לא לתת תחושה של התנשאות; קראו את הסימנים היטב: העזו לדבר עם מישהו שקורא ספר, אבל אם מישהו יושב עם אוזניות גדולות על אוזניו ועיניו עצומות, עזבו אותו במנוחה; שימו לב לשפת הגוף של האדם ולסימנים לא מילוליים.
השתמשו בטכניקות של הדהוד דברי האחר
חזרו על דברי האדם האחר בנוסח שלכם, בפרפראזה מסוימת, וכך תיצרו בסיס טוב יותר להמשך השיחה.
תהיו אישיים אבל אל תדברו יותר מדי על עצמכם
אל תחששו לספר משהו קצת אישי, כי הדבר יוביל גם את הצד השני בכיוון הזה, אולם אל תשתלטו על השיחה, אלא התמקדו דווקא בניסיון להבין מה השני אומר, לאן הוא מכוון, מה מניע אותו. אל תהיו שיפוטיים, ותנו לשיחה ללכת לאן שהיא רוצה ולהפתיע אתכם.
