הבשורה:
נובמבר 2022. רום בן אליהו, 35, יושב מול הרופא במאיו קליניק, פיניקס, אריזונה ושומע שהוא חולה בסוג נדיר ואגרסיבי של סרטן הדם.
"הרופא שראה אותי די נבהל ואמר 'לא היינו מוכנים לסוג הסרטן הזה, אני צריך להכין צוות אחר, סע הביתה להכין תיק. היום אתה צריך להתאשפז'. יצאתי למסדרון ומחוץ לחדר אני רואה את הוריי והם לא אותם אנשים שנכנסו לחדר שלו", נזכר בן אליהו. "הסתכלתי על אבא שלי וחשבתי 'אם אני לא מתאפס על עצמי הסרטן יהרוג אותו לפני שיהרוג אותי'".
בן אליהו עבר לפיניקס כמה שנים קודם ממושב חירות בשרון. בחור צעיר, חובב ספורט אתגרי, מטפס הרים, גולש בים. ב-2014 יצא לחרוש את אפריקה על אופנוע במשך חצי שנה ותיעד את המסע הזה דרך מצלמת קסדה. "המסע שודר אפילו בתוכנית של דני קושמרו". הוא יצא למסע נוסף בדרום אמריקה. סרטן היה הדבר הכי רחוק ממנו.
באותו יום במרפאה ניגש אל ההורים ואל חברתו האמריקאית, ג'ודי, ולא ברור מהיכן שאב את הכוחות לומר להם כך: "תקשיבו, לא רק שננצח את המחלה, גם נמנף אותה למשהו טוב. נחזור לארץ וננצח את זה".
"כבר אז הבנתי שזו הדרך היחידה לנצח את הדבר הזה, להיות עם 'מיינדסט' ברור ולוחמני. ידעתי מה הדבר הכי חשוב לעשות וזה להיכנס לתוך המלחמה הזאת ממקום בריא מבחינת הראש. זה היה אחד הדברים הכי משמעותיים בתהליך ההחלמה שלי, החלטתי שאני לא חולה".
בחזרה בבית, כשהוא אורז את התיק שלו ומכין את עצמו נפשית לקראת מלחמת חייו, הגיע טלפון מהמרפאה. "איך אתה הולך לשלם על הטיפול? הביטוח שלך לא מכסה את האשפוז".
לבן אליהו היו שני ביטוחי בריאות, אבל אף אחד מהם לא כיסה טיפול במאיו קליניק, אחד ממוסדות הרפואה והמחקר המובילים בעולם. מכיוון שהיה מדובר בסוג סרטן אלים ונדיר, T-cell Acute Lymphoblastic Leukemia, או בשמו המקוצר T-ALL, למיקום הטיפול הייתה השפעה גדולה מאד על סיכויי ההחלמה. הוא לא היה מוכן לוותר רק בגלל כסף.
"אמרתי לה שאני מתכוון להגיע. ומה אני צריך כדי להתאשפז? והיא ענתה, 'צ'ק של 80 אלף דולר אבל זה רק כדי לקבל את המיטה ולהתחיל את הטיפולים. אחר כך זה עוד 3,600 דולר ללילה'. אמרתי 'אוקיי, אני מגיע', והבנתי שאחרי כל הדבר הזה אצטרך גם להתמודד עם פשיטת רגל ולאבד את הכל".
בן אליהו עבד אז בנדל"ן והיה בעל חברת "פליפים", כינוי לתהליך של רכישת בתים, שיפוצם ומכירתם. היו לו 19 נכסים בתהליך שיפוץ והוא הבין שכל מה שבנה בארה"ב בשנים האחרונות עלול ללכת על הטיפולים הרפואיים שלו וספק אם יכסה את כולם. ההורים אמרו מיד שימכרו את ביתם ויעשו כל מה שאפשר כדי לעזור.
"ידעתי באותו הרגע שהמלחמה שלי תהיה מול המחלה אבל שהמלחמה הגדולה יותר תהיה מול המערכת. כל כך פגע בי והכאיב לי שאדם נמצא במקום הכי חלש ופגיע, ודווקא אז המערכת מנצלת אותו ושואבת ממנו את כל מה שאפשר".
המאבק:
את המלחמה מול חברות ביטוחי הבריאות, הוא המשיך בשלב מאוחר יותר, אחרי שחזר לארץ. לאחר כמה חודשי טיפולים במאיו קליניק קיבל אישור לטוס לארץ, נחת בישראל בפברואר 2023, ואושפז בבית החולים שיבא, שם עמד לעבור השתלת מח עצם, שאחיו תרם.
"לקחו אותי בכיסא גלגלים למטוס, לקחנו את כל השורה במחלקה הראשונה. הייתי על המון כדורים, אבל הייתי מאושר לחזור לארץ. מרוב שהתרגשתי לא הפסקתי להזמין אוכל. כשהגעתי לבית ההורים שלי נכנסתי למקלחת וחבר שלי, דובו, נכנס אתי. הוא היה אתי בתקופה שלפני האשפוז, כשעוד נראיתי בריא וחסון. חודש וחצי אחרי, הייתי קרח, חלש, רזה ב-14 קילו ועם פנים נפוחות בגלל התרופות. רק לפי המבט בעיניו הבנתי פתאום איך אני נראה והרגשתי בושה כזאת".
בארה"ב בן אליהו היה פעיל בארגון ה- IAC (ארגון הקהילה הישראלית אמריקאית בארה"ב), היה ממקימי IAC Edge ותוכנית בשם Master Mind שמחברת קבוצה של אנשי עסקים בכירים ומנהיגים בקהילה שעולים לשיחות אונליין, מחליפים רעיונות, ויוצרים קשרים עסקיים וחברתיים. הוא נכנס לפעילות הזאת עוד כשגר בלאס וגאס וגם כשעבר לפיניקס שמר על קשר ונשאר פעיל.
הקהילות הישראליות בשתי הערים מיד התארגנו לעזרה, וחברים פתחו עבורו גיוס המונים. בן אליהו כתב להם אז כי "אני נכנס לתוך המסע הזה עם עיניים פקוחות, ראש מורם, קבלה והכלה שזו המציאות החדשה שלי. הרופא אומר שאצטרך להגיע לגיהינום ולחזור אבל הסיכויים לטובתי, 70% החלמה. גם הוא עוד לא מכיר את הרום שהסרטן הזה צריך להתמודד אתו".
בן אליהו מעיד כי הוא מגיע מרקע מאוד חילוני, אבל דווקא אז, בחודשים הראשונים של המחלה, הרגיש את כוחן של התפילות. "אנשים אמרו לי, 'אני כל בוקר מתפלל בשבילך מבלי להכיר אותך'. קיבלתי הודעות מאנשים שלא הכרתי וזה היה מיוחד מאוד, לא ציפיתי לזה מאף אחד ואנשים התארגנו באופן מרגש לעזור ולהתפלל עבורי".
את כל החברים, בארה"ב ובארץ, הוא עדכן בזמן אמת בפוסטים בפייסבוק, גם כשבקושי היה לו כוח להרים מזלג.
ממיטת בית החולים שיבא, ניהל בן אליהו שתי מלחמות, האחת בסרטן והשנייה בחברות הביטוח בארה"ב. החוב שלו גדל בינתיים ל-380 אלף דולר. "אחרי מלחמות של שנתיים הצלחתי לקזז את החוב ב-80%", הוא אומר. "אבל מה שנתן לי את הכוח היו האנשים סביבי, הרגשתי שאני בלתי מנוצח מהבחינה הזאת. הם אמרו לי לאורך כל הדרך: אתה הולך למקום הכי טוב, נהיה אתך עד הסוף. הם נתנו לי גב שבלעדיו לא הייתי יכול להחזיק מעמד".
חודשיים אחרי שעבר את השתלת מח העצם, פרצה מלחמת 7 באוקטובר. בן אליהו, שהיה מ"פ בפלס"ר, הבין שהוא לא יכול להתגייס עם חבריו להילחם בעזה. אז בינתיים התרים כספים ועיצב חולצת בית חולים מיוחדת עבור פצועי המלחמה, כדי שלא יצטרכו ללבוש את חלוק בית החולים המביך שנפתח בקלות וחושף חלקים מוצנעים בגוף. "עיצבנו בגד שמעניק נוחות, פונקציונליות וסטייל מתוך הבנה שההחלמה היא לא רק תהליך פיזי אלא גם רגשי ומנטלי". הפרויקט נקרא Purity Project.
"במאיו קליניק אתה נכנס לחדר מפואר אבל מקבל חלוק רגיל של בית חולים. שאלתי את עצמי אז, 'מישהו מת בחלוק הזה לפני?' ואז חשבתי על פתרון של חולצה עם פתחים משני הכיוונים כך שאין צורך ללבוש חלוק בית חולים. תרמנו אלף חולצות כאלו לבתי חולים בארץ ועבור פצועי מלחמה".
באתר של Purity Project כותב בן אליהו כי "התסכול מהבגדים הקיימים בבתי חולים - חלוקים מביכים שנפתחים בקלות, צמרמורות תמידיות, מחסור בהיגיינה, חוסר יכולת להתלבש ולהתפשט באופן עצמוני והקושי בחיבור וניתוק ממכשירים רפואיים, גרמו לי להרגיש כמו 'אדם חולה".
"החלטתי להשיב לעצמי את הכבוד ואת תחושת השליטה למרות הנסיבות, וליצור אלטרנטיבה לביגוד שמעניק נוחות, בריאות, פונקציונליות וסטייל. הבנתי שהחלמה היא לא רק תהליך פיזי אלא גם רגשי ומנטלי. להרגיש טוב במה שאתה לובש יכול לשנות את המיינדסט שלך ולהעניק תחושת שליטה וצלם אנוש שחשובות כל כך בתהליך הריפוי".
בת הזוג ג'ודי, מעצבת פנים שעזבה הכל כדי להיות לצדו בארץ, קיבלה בינתיים טלפון מבוהל מאמה. "אמא שלה אמרה לה, 'יאנסו אתכם, ירצחו אתכם 'וג'ודי ענתה 'זה לא הזמן לברוח, אלא להילחם. אז ידעתי שהיא תהיה אשתי", אומר בן אליהו.
לפני שחלה בני הזוג ניהלו מערכת יחסים בשלט רחוק, הוא באריזונה והיא בקליפורניה. "היינו מתראים פעם בשבועיים. כשחליתי אמרתי לה 'אני לא מפחד למות, אלא רק שתעזבי אותי'. היא הייתה אשת עסקים מצליחה בחום של עיצוב פנים והיא עזבה הכל ובאה לישראל להילחם איתי. אני בר מזל שיש לי את הזוגיות והאהבה הזאת".
סרטון המסע שערך רום בן אליהו
(צילום: רום בן אליהו)
ההשראה:
כדי להבין את התהליך הנפשי שעבר איש העסקים הצעיר והמצליח במהלך הטיפולים וההחלמה, הנה אחד הפוסטים שכתב באותה תקופה:
"אני חי בממלכת אי הוודאות וחייב להתאים את עצמי ואת ראשי למצב הקיים, לשינויים התכופים, לעליות ולירידות, ולקבל את הדברים כמו שהם בשלווה ובהבנה. איני מצפה לדרך קלה ויודע שרב הנסתר על הגלוי. אני פוסע בדרך המיוחדת הזאת ומבין שיש סיבתיות למצבי. באופן מוזר וחריג בתוך כל הסיפור הזה אני מרגיש חזק מתמיד, בר מזל, שלם עם מצבי ומוכן להתמודדות על כל המשתמע בכך. שנים הסתובבתי עם תחושה שאני לא מספיק וטוב וצריך להוכיח משהו לעולם ופתאום כל המצב גרם לי להבין כמה אני עשיר ומוקף באנשים שאני כל-כך אוהב ומעריך. שנים של מרוץ ורעש הפכו פתאום לשקט ושלווה שמאפשרת לי להתכנס בתוך עצמי, להירגע, להעמיק, להרגיש, להירפא. אני רואה את הדברים בצורה בהירה יותר, הרדיפה אחרי ההצלחה נראית לי פתאום כהבל הבלים. עם זאת אני נחוש ורעב מתמיד, להמשיך בעשייה ויצירה ולהביא לשינוי ויצירת משמעות אמיתית בהווה ובעתיד, וקם כל בוקר לעבוד מהרגע שאני מסיים את נוהל הבוקר עד שמוחי מפסיק לתפקד. אני עסוק בעשייה ענווה, בפיתוח רעיונות חדשים ובניהול עסק משמעותי, העליתי את הקצב ואת רמת התפקוד בכמה רמות ומגביר קצב.
כל בוקר אחרי שתי מבחנות דם שנלקחות מידיי אני מתיישב להוקיר תודה, מודה על המיטה ועל קורת הגג ועל הבריאות, על הכוחות, המשפחה, על בת זוגי, על חבריי המופלאים ועל מה שיש לי. אני אסיר תודה על הדברים הקטנים ומתמלא בכוחות. מייד לאחר מכן אני מתיישב למדיטציה של 20 דקות שעוזרת לי לנקות את הראש ולפקס את הלב. חשוב לי שתדעו, רחמים זה ממני והלאה ואין בי טיפת תחושת של התקרבנות ואף בז לתחושות אלו. תשמחו איתי ותהיו חזקים איתי".
המסע:
השלב הבא בתהליך הדרמטי של בן אליהו נולד בין חלום למציאות (וירטואלית). "זה היה אחרי השתלת מח העצם, כשהגעתי לעומקים כל כך נמוכים שהבנתי למה אנשים מתים. הייתי בשלב כזה שאני מגרד את המוות. בתקופה הזאת חלמתי חלום, ובחלום אני וג'ודי נוסעים בג'יפ דיפנדר, חוצים מדבריות לבנים, עם הכלב שלנו פיניקס. קמתי בבוקר, לקחתי את הטלפון וכתבתי את החלום ל-AI שיצר תמונה. שלחתי את התמונה של הג'יפ הזה לכל האנשים שאני מכיר וכתבתי להם שברגע שאני יוצא מזה, אנו יוצאים למסע. וזה מה שהיה".
זמן קצר לאחר מכן הוא גילה שמישהו בהולנד מוכר ג'יפ דיפנדר שדומה מאוד לזה שיצר בדמיונו. הוא יצר קשר עם המוכר, הסביר לו שהוא ישראלי חולה סרטן אבל ברגע שיחלים הוא יגיע לרכוש את הג'יפ ובינתיים ישלח לו מקדמה. המוכר סיפר שמכירת הג'יפ היא רעיון של אשתו, ולכן הסכים בשמחה להישאר עוד כמה חודשים עם הרכב.
אבל כעבור שמונה חודשים הגיע הטלפון: "היי, מה נשמע? אני בהולנד, באתי לקחת את הרכב".
הרופאים לא התלהבו יותר מדי מתוכנית המסע של הפציינט שלהם. השתלת מח העצם הצליחה והחולה החלים, אבל הם הרגישו שזה מוקדם מדי. התכנון של רום וג'ודי, שעכשיו כבר הייתה אשתו, היה לחצות את אירופה ואסיה מפורטוגל ועד הודו, ולישון באוהל שימוקם על גג הג'יפ. המסע היה אמור להימשך שנה, מין "טיול אחרי מחלה".
"הייתי עדיין חלש והגוף שלי לא ויסת חום. הרופאים אמרו שאסור לי לטוס ולחיות בשטח ושאני צריך לעבור בדיקות. אבל אני אמרתי שהדרך שלי להחלמה היא דווקא המסע הזה. מבחינתי לא היה דבר יותר מחלים מזה והרגשתי גם שמגיע לג'ודי לחוות את זה אחרי כל מה שעברנו ביחד. שיהיו לנו גם זיכרונות טובים ולא רק זיכרונות של המחלה".
האגם:
בן אליהו מכר את כל הבתים שלו בארה"ב, ג'ודי סגרה את העסק שלה והשניים יצאו למסע שלקח אותם למקומות מטריפים ביופיים. המסלול שלהם עבר בהולנד, גרמניה, שוויץ, אוסטריה, איטליה, צרפת, ספרד, פורטוגל, ובחזרה דרך ספרד לצרפת ואיטליה. הם ישנו ליד אגמים כחולים והרים מושלגים ו"טרפו את החיים עד הסוף", עד שהגיעו לאגם גרדה בצפון איטליה. "התאהבנו במקום. יש שם את ההרים הכי יפים שיש והאגם הכי יפהפה והאוכל האיטלקי הכי טוב בעולם. אמרתי לג'ודי 'טוב, בואי נישאר פה עוד כמה ימים' ואחרי כמה ימים אמרנו 'יאללה ניקח דירה, כי גרנו עד אז באוהל".
התוכנית להגיע להודו בוטלה, בני הזוג החליטו שמצאו את מקומם. בן אליהו ראה בדמיונו חזון שאפשר להגשים: מרכז להחלמה וריפוי לאנשים כמוהו, לנפגעי טראומה ולכל מי שצריך לרפא את הגוף והנשמה.
"זה היה תוך כדי המלחמה בארץ והיינו כל הזמן מחוברים למה שקורה שם. הרגשנו שזה המקום שבו אנו רוצים לנטוע שורשים ולבנות שם ריטריט סנטר. חשבתי להביא לשם צוותים של לוחמים, את ניצולי הנובה ובכלל אנשים שעברו טראומות, לא על מנת שידברו על מה שהיה, אלא לחוות את הטבע. מקום שנביא אליו אנשים להחלים, נעשה סדנאות ונביא קבוצות. נחבר בין היסטוריה, ספורט אתגרי, גלישה, נופים ואוכל".
הם רכשו שטח מעל אגם גרדה, 20 דונם יפהפיים של נוף עוצר נשימה המשקיף אל האגם הכחול, עם עצי זית והמון ירוק מסביב. "מאד קשה לקבל שם אישורי בניה, בגלל שמדובר באזור היסטורי, שם נמצאת גם הטירה של מוסוליני ויש ועדה שלא רוצה שיהיו שם שינויים. אז זה יכול לקחת עוד הרבה זמן אבל הגשנו את הבקשה, יש לנו אישור למבנה אחד ואנחנו רוצים לבנות 35 יחידות".
הראיון עם בן אליהו נערך בלאס וגאס, לשם חזר עם אשתו במטרה לעבוד, לחסוך עוד כסף ולחזור לאיטליה. את כל הנכסים שהיו לו קודם כבר מכר, אז עכשיו הוא חוזר לעסקאות נדל"ן כמו המרה של בניין למרכז לגמילה מסמים.
בזמן שהיה חולה לא רצה לפגוש חולי סרטן אחרים או לשמוע סיפורים על חולי סרטן, הוא ביקש להתנתק עד כמה שאפשר מהמחלה. לאחר שהחלים, הוא פתוח לדבר עם חולי סרטן שרק אובחנו על מנת שישאבו ממנו קצת עידוד.
"אני מלווה הרבה אנשים שחווים סרטן ודבר ראשון שאני אומר זה: 'כן, יש הרבה פחד ורואים הרבה שחור בעיניים, אבל אל תקשיב לכלום, רק לעצמך'. חשוב לא ליפול לפחד הזה, כי זה מה שהורג לפעמים. ואני גם אומר 'מחשבה מייצרת מציאות'. אז נכון שלפעמים המחלה מתגברת על הכל, אבל אצלי זה עבד. יצרתי מציאות בראש והיום אני חי אותה".
