נדמה לי שזה בדיוק הזמן לסיגריה, לא הייתם אומרים? אין כמעט צורך לתרץ. המלחמה שנגמרה, המלחמה שבדרך, טראמפ, ישראל, איראן, הסופה הבאה, הכסף שאין, הממשלה שיש - באמת שזה בדיוק הזמן לחמש דקות בחוץ. רגע לעצמנו. פלוס ניקוטין, מינוס בריאות. מה שלא הורג אותך כרגע זה איראנים, לא סיגריות.
אל תרגישו רע בקשר לזה. "כמו בקורונה, אנשים אומרים: 'אנחנו גם ככה הולכים למות אז לפחות תן ליהנות, וזה ממילא לא הזמן להיגמל מהתמכרויות, זה הזמן לחזור אליהן כדי להיעזר ולתפקד ולעזור לאחרים'", מסביר את עצמנו אסף אשכנזי, מנהל מכון "אלן קאר" לגמילה, ששמע בעיקר נוסחים שונים של הדבר הזה מאז תחילת מלחמת 7 באוקטובר. "שש שנים של משברים במדינה, ובתקופה משברית אנשים מחפשים לאלחש, לברוח, ונתלים במה שהם מכירים".
העולם, לאחרונה, דווקא בעד הפסקת הסיגריה הבאה שלכם. אחרי ארבעה עשורים שבהם התנגד נחרצות והפך את העישון מוקצה מחמת ניג'וס, תיעוש וניחוס - עד לרמה שהעישון פשוט נאסר בכל המרחבים הציבוריים בערים מסוימות - בשנתיים האחרונות העישון חוזר לסורו, לפחות תרבותית.
לאן שלא תסתכלו - זה שם. שון פן מעשן בטקס הגולדן גלובס. ליידי גאגא וברונו מארס שרים ומעשנים יחד. כוכבת הפופ צ'ארלי XCX מתגאה בעישון ("חפיסת סיגריות, מצית של ביק וגופייה לבנה בלי חזייה", פירטה בראיון לגבי הדרך שבה היא מעדיפה לצאת מהבית) אדיסון ריי – עוד כוכבת פופ – מצטלמת לקליפ עם שתי סיגריות בו-זמנית. תצוגות אופנה בולטות כוללות סיגריות כפריט מצטלם, ובהוליווד העישון לא רק שאינו מזיק לבריאות אלא מועיל לקידום: ג'רמי וויט ("הדוב") מצולם לא פעם עם סיגריה ביד, כמו גם בן אפלק, קריס ג'נר, נטלי פורטמן, בלה חדיד, ג'ניפר אניסטון, דואה ליפה וגם – עד כדי כך – סשה ומאליה אובמה. חינוך רע.
5 צפייה בגלריה
ליאונרדו דיקפריו קייט הדסון שון פן
(צילום: Christopher Polk/2026GG/Penske Media via Getty Images)
"כוח הפיתוי שבעישון צץ מחדש", הכריז מגזין "האטלנטיק" בשנה שעברה, "תרבות הפופ חוזרת לעשן", בישר “הניו יורק טיימס” מצידו, וכל זה מגיע כסוג של ריאקציה לעולם שהפך, על פניו, מלאכותי וסינתטי מדי; ריאקציה לתרבות של AI, אנטי-אייג'ינג, וולנס, אוזמפיק, שיפור עצמי כפוי. שובה של הסיגריה כמו מבקשת להחזיר מעט מכל מה שמחוספס, פגום, אנושי. והדימויים הישנים - כמו הניינטיז עצמן - חוזרים כאילו מעולם לא הלכו. "דור ה-Z נהנה לחזור לדברים אנלוגיים כמו סודוקו או סריגה וטלפונים טיפשים, אז גם הסיגריות חזרו, וזה מפתיע כי הדור שלהם, לכאורה, מאוד בריא, סובלני ומכבד את הגוף", תמהה ירדן מיינפלד-דיזנגוף, משפיענית רשת בולטת שהעלתה פוסטים בנושא שובו של העישון.
אבל כל זה קורה בעולם שם בחוץ, ולא הזיז בכלל לעופר (שם בדוי, חבר אמיתי), איש תקשורת בכיר בן 37, כשבחר לחזור לעשן. כאן זו הייתה, בפשטות, המלחמה, אירוע שהחזיר לעישון כל כך הרבה ישראלים עד שיצרניות הטבק המרכזיות - דובק, פיליפ-מוריס ואינספור יבואניות סיגריות אלקטרוניות, ובראשון גלוברנדס המקומית - צריכות, בשלב זה, לשגר לעזה איגרת תודה.
"נגמלתי בתקופת הקורונה בסדנה של יום שהגעתי אליה סקפטי אבל לא ציני", עופר מספר, "ובמשך ארבע שנים אחר כך לא נגעתי בסיגריה. התחלתי להיות יהיר בקשר לזה, עד שבחתונה של חבר, כשהציעו לי סיגריה והייתי קצת שיכור, לקחתי אחת, אמרתי מה יקרה, ובאמת לא קרה יותר מדי, והמשכתי מדי פעם לשנורר סיגריה מהחברה המעשנת שלי. אבל אז התחילה המלחמה, ובבת אחת זה החריף מאוד והגיע לרמה של חצי קופסה ביום, אולי יותר, מתוך תחושת ה'הכל חרא אז לפחות זה'. המלחמה באמת נתנה לי מוטיבציה לדרדר את זה".
הוא עדיין מסתיר מהמשפחה את העישון המחודש שלו. "לא בא לי להסביר למה חזרתי ולהתחיל להתנצל. יש אלמנט של בושה בזה שאתה מראה שחזרת לזה. כאילו נכשלת".
× × ×
עופר הוא תופעה די מייצגת. ישראל מעשנת כרגע כמו - סליחה על הנדושות - קטר, שלא לומר הקטר של המשק בצורת סיגריות, חלקן אלקטרוניות, אחרות מגולגלות, רובן בנוסח המקורי. שנתיים של מלחמה יכולות לעשות את זה למדינה. כרבע מהציבור הישראלי מעשן כיום (יותר גברים מנשים באופן מובהק), אחד מכל שני מילואימניקים (51 אחוז למעשה), וזה עוד לפני שהגענו לבני נוער, ששיעור המעשנים שבהם זינק רק בשנה שעברה מ-8 ל-14 אחוז.
זה שווה ערך לרמת העישון באירופה (24.1 אחוז), גבוה בהרבה מזו של אמריקה (סביב 14 אחוז), גבוה מזה של רוב המזרח התיכון (18 אחוז), ונע נגד כיוון המגמה העולמית הכללית של צמצום העישון (1.2 מיליארד מעשנים כיום, לעומת כ-1.38 בשנת 2000).
עד המלחמה דווקא יישרנו קו עם המגמה העולמית. "המיתוג של העישון, גם בישראל, הפך להיות לאורך שנים שלילי ומזוהה עם מעמד סוציו-אקונומי נמוך, אבל המלחמה יצרה קרקע מושלמת להתחלה מחודשת של זה כי מדובר באירוע מתמשך בלי אופק ברור, עם עייפות נפשית מצטברת שהמוח בנוי לחפש לה פתרון מיידי בצורת הקלה רגעית", מסבירה מרב נירן, מנהלת תוכנית הגמילה של "איכילוב well". "וסיגריה עונה בדיוק על הצורך הזה בהקלה מיידית ומבטיחה איזה שקט לא ממקום של 'כיף לי לעשן' – כי זה לא באמת מרגיע או מנחם – אלא כי כל סיגריה מרגיעה רק את תחושת החוסר הקל שמשאירה הסיגריה הקודמת, מכיוון שניקוטין הוא סם חלש אבל ממכר. וההקלה מתחושת ההתמכרות שהסיגריה הבאה מביאה נתפסת בטעות כתחושת רוגע ושקט. אז ברור שבסיטואציה הישראלית של השנתיים האחרונות, זה יהיה הפתרון המיידי. אנשים פחות חושבים על הטווח הרחוק, כי הפכנו הישרדותיים. ואנשים פונים לזה בגלל התדמית של משהו מרגיע".
הנתונים – מסקרים עכשוויים של האגודה למלחמה בסרטן, מכון "אלן קאר" והמיזם למיגור העישון – משרטטים את האופן שבו נצבר בישראל הנלחמת (קודם במגפה ואז בחמאס ותמיד בעצמה) מומנטום של התגברות העישון. לפחות 5 אחוזים מהמעשנים העידו שהתחילו לעשן בגלל המלחמה; 33 אחוז חזרו לעשן בעקבות המצב הביטחוני; בקרב המפונים נרשמה עלייה של 70 אחוז בשיעור המעשנים. והמגמה לגמרי חד-כיוונית.
גולן ביטון, מילואימניק בגבעתי, מעשן מגיל 15: "בעזה כולם מעשנים, זה חברתי. אתה שותה קפה שחור — מעשן. ישן בבתים בשטח — מעשן. משתעמם - מעשן. אומרים לך שיש צלפים שיראו את האור של הסיגריות, אז אתה מתחבא מאחורי השקי פק"ל ומעשן. בעצם איך שאתה שם עליך מדים, אתה לוקח סיגריה"
בצה"ל העישון הפך זה מכבר בלתי נמנע, על סף חובה מבצעית, תכף נגיע לזה, אבל גם העורף קרס בשנתיים האחרונות לפחות בחזית הזאת. "אנשים בסדנאות הגמילה שלנו אמרו: חזרתי לעשן כי הנכד שלי בעזה או כי אני מכיר חטופים", נירן מספרת, "והייתי אומרת להם: אני מבינה, אבל הדלקת סיגריה והם חזרו הביתה? לא. אז תפרידו בין הצורך לבין הפתרון".
× × ×
הצורך מתחיל, מתברר, כבר בחטיבת הביניים, ועוד בקורונה. "בתקופת המגפה, חוץ מלעשן מה הם עוד יכלו לעשות? לשתות אלכוהול או לצאת החוצה לריב עם חברים הם לא יכלו", מתרץ את הילדים החוקר פרופ' יוסי הראל-פיש.
מאז 92' הוא מוביל את החלק הישראלי בסקר העולמי של התנהגות ילדים ובני נוער (HBSC), ובגדול, הוא אומר, כבר היינו במצב לא רע ביחס לעולם. הילדים הישראלים שתו ועישנו פחות ביחס למדינות מערביות מוכות ליידי גאגא יותר, אבל בקורונה החלו שש שנות הטלטלה הגדולה שלהם, והראל-פיש נחרד למדוד את הזינוקים באחוזי המצבים הנפשיים.
"במגפה ראינו עלייה באינדיקטורים של הדיכאון והמצוקות אצל בני נוער מ-22 אחוז ל-37, כלומר שליש מהם היו עם מצוקות נפשיות יומיות. ואז החזרה למסגרות דווקא העלתה את זה ל-40 אחוז, ואז פרצה המלחמה, וכולנו – לא רק בני נוער צמודי גדר – היינו חשופים למראות, לקולות, לממ"דים, לבני משפחה מגויסים, וראינו כל הזמן טיפוס בשיעור המצוקות הנפשיות, עד שב-2025 הגענו לשיעור מטורף של 57 אחוז מבני הנוער שלנו שמראים תסמינים של דיכאון. והעישון וגם האלכוהול חזרו לטפס, ואתה רואה בחטיבות ביניים, בחצרות תיכונים, את החבר'ה עומדים ומעשנים, הרוב סיגריות אלקטרוניות, ואתה מדבר עם המנהלים ומבין שלא אכפת להם, יש להם מספיק לחצים אחרים על הראש".
תדמיתית, נזקי העישון לחברות הטבק כבר די שוקמו, והרשת שוקקת סלפיז עם סיגריות אלקטרוניות. העובדה שהסיגריות האלה נראות כמו הכל מלבד סיגריות קלאסיות, מגיעות בצבעים זרחניים ועשויות להיות, בפשטות, טעימות, ממתגת אותן כמעט כההפך ממה שההורים הדוחים עשו או עושים בהפסקות העישון שלהם.
"הסיגריה האלקטרונית התחילה כהבטחה לאנשים שלא מצליחים להיגמל, שבואו ניתן לכם משהו שיפחית את הנזק. מה שזה גרם בפועל זו עלייה די מטאורית בעישון בקרב בני נוער, והפיכת העישון בחזרה למשהו נורמטיבי ומקובל", אומרת פרופ' יעל בר-זאב, חוקרת מדיניות טבק וניקוטין בביה"ס לבריאות הציבור באוניברסיטה העברית. "כל הקטע בסיגריות האלקטרוניות זה הטעמים, אז יום אחד אתה קרם ברולה, ויום אחר כך מנגו, וחלק ניכר מהן מגיעות ממש בטעם של ממתקים. יש סיגריות עם טעמי תות ואוראו, וזה נראה כמו מארקר אז קל להסתיר את זה, וחלקן לא מייצרות כמעט עשן או ריח. מצד שני, יש כאלה שמייצרות הרבה עשן, וגם זה רק הפך טרנדי כי יש משפיענים שמעלים סרטונים שלהם עושים דברים ממש יפים עם העשן, עיגולים שנכנסים אחד לתוך השני - זה באמת מגניב".
הרשת מלאה בזה. "בגלל חוק איסור הפרסום למוצרי טבק, היצרנים והיבואנים עברו לפרסם ברשתות ומטרגטים שם בדיוק את קהל היעד", אומרת שירה כסלו, מנכ"לית המיזם למיגור העישון. "ב’האח הגדול' זה כמובן מוצר צריכה בסיסי, יש שם כאילו שלט ש'אסור לעשן' אבל הם מלהקים בכוונה אנשים מעשנים כי זה מייצר סערות סביב התקציב וכו'. אבל זה גם ב'חתונמי' וגם בסרטים תיעודיים ובסדרות, ב'פאודה' זה חלק מתדמית הגבר המסוקס ובמופעי מוזיקה מקדמים את זה. אפילו כשאירחנו כאן את האירוויזיון, חברות טבק הקימו דוכנים בכפר האירוויזיון למרות שלכאורה נאסר עליהן".
תוסיפו לזה את זליגתו של העישון לעוד ועוד סדרות - יעל אבקסיס מעשנת להנאתה ב"יקומות", דמויות מעשנות לחרדתן ב"מקום שמח" - ואת מותג הסיגריה האלקטרונית שהשיק אייל גולן, ואנחנו מתקרבים ללגיטימציה מחודשת מלאה.
"זה מצטרף לזה שאין עדיין לגליזציה של הקנביס אבל יש איזה סוג של לגיטימציה, אז יש לך במרחב הציבורי קהל מעשן הרבה יותר גדול, וזה מוביל לעלייה בשיעורי העישון בקרב צעירים וגם צעירים מאוד - לפעמים אפילו ילדים בכיתות ה'-ו' ינסו סיגריה אלקטרונית כי היא מאוד נגישה, צבעונית ובטעמים", כסלו אומרת.
היצרנים והיבואנים עובדים קשה כדי להחזיר עטרה ליושנה ולעישונה. המחקרים של בר-זאב הראו שחברות הטבק מציפות את רדיוס בתי הספר בנקודות מכירה - "ממוצע של שמונה-תשע נקודות ברדיוס של קילומטר מבית ספר" - ושהמאמץ השיווקי כולל גם מיקום של הסיגריות האלקטרוניות "בקו שהוא עד מטר מהרצפה, כלומר שזה יותר נמוך ולרוב נמצא ממש ליד מוצרים לילדים כמו ממתקים, מכונות ברד וצעצועים", בר-זאב מפרטת. "הרבה פעמים זה בתוך ארון מואר, וזה הדבר הראשון שאתה שם לב אליו כשאתה נכנס לפיצוצייה - זה מאחורי המוכר, מול העיניים שלך, לרוב גדול מאוד, תופס את העין, עם שילוט משמעותי".
החוק, מצידו, מחייב הסתרת מוצרי טבק, אבל ההנחה המובלעת כאן היא שסיגריות אלקטרוניות הן אירוע שונה לגמרי. "אם בסיגריות רגילות הצלחנו לשנות את המיתוג לזה שזה מוקצה, פתאום באלקטרוניות זה חזר להיות אופנתי ומקובל וכייפי, ואנשים לא יודעים שהחוק על איסור שימוש במקומות ציבוריים חל גם על סיגריה אלקטרונית", בר-זאב אומרת. "אז אף אחד לא יעשן לידך סיגריה באוטובוס או בבית קפה, אבל תמצא הרבה כאלה שמעשנים שם סיגריה אלקטרונית, כי זה לא נתפס כמשהו אסור".
זה נתפס גם כפחות מזיק.
"נכון, אבל זה בוודאות מזיק. הסיכוי לסרטן מסיגריה רגילה הוא פי 16 מאשר בלי עישון, ואני לא יודעת להגיד לך אם בסיגריה אלקטרונית הוא פי שניים או פי שישה או פי עשרה, אבל גם פי שניים זה עדיין המון, לא? והן מכילות אי-אצטט, שזה חומר שומני שמחולל דלקת ריאות כימית שיכולה להיות מאוד אגרסיבית ופשוט גורמת לכשל נשימתי והורגת".
ב-2023 נפטר בישראל מידן קלר ז"ל, נער בן 16, בעקבות כשל נשימתי שנגרם מעישון סיגריות אלקטרוניות - מקרה שהוכפל בכמה אלפים צעירים בארה"ב, כשהאשם העיקרי נעוץ בפגיעה ריאתית שקשורה ישירות לשימוש במוצרי אידוי (EVALI, ברפואית), וכנראה שגם לרמות גבוהות של עופרת, אנטימון, ניקל, כרום, נחושת ואבץ שהסיגריות האלקטרוניות משחררות. "בארץ היו עוד כמה בני נוער כאלה, שאותם הצלחנו להציל", אומרת בר-זאב. "מה שאנשים לא לוקחים בחשבון זה שסיגריות אלקטרוניות ממכרות לא פחות מרגילות – למעשה, לסיגריה רגילה יש התחלה וסוף, בזמן שהאלקטרונית כל הזמן זמינה לך, ואנשים משתמשים בה זמן ארוך בהרבה מאשר בסיגריה רגילה".
× × ×
הסיגריות האלקטרוניות הן סוג של שער כניסה - גן ילדים - לקראת זניחת שלב הצעצועים והעלייה לליגה של הגדולים, להלן צה"ל, שם מלחמת 7 באוקטובר המטירה סיגריות בקצב אש. העניין התדמיתי עובד חזק גם כאן, אם כי בדרך לא מאוד הוליוודית; עלית על מדים? הסיגריה כבר תבוא עם זה פק"ל. "מילואימניקים תופסים את זה כאילו צריך לעשן, וסיגריה מאוד קשורה לזמן שמשעמם להם עד שהם נכנסים לפעילות, או לזמן שהם מכינים קפה בשטח והם במתח, וסדירניקים רואים את המילואימניקים והדימוי עובר אליהם", נירן מסבירה.
זה הסבר טיפה מנומק מדי למשהו שנדמה שקשור, לפני הכל, לעולם הדימויים הבסיסיים: "זה האימאג' של חייל מילואים עם משקפי שמש, פינג'אן וסיגריה - זה מה שצרוב לי במוח גם מאבא שלי", אומר גולן ביטון, 40, מילואימניק מגבעתי שעישן מאז גיל 15 (!). "בעזה כולם מעשנים, זה חברתי. אתה שותה קפה שחור – מעשן. ישן בבתים בשטח – מעשן. משתעמם - מעשן. אומרים לך שיש צלפים שיראו את האור של הסיגריות, אז אתה מתחבא מאחורי השקי פק"ל ומעשן. בעצם איך שאתה שם עליך מדים, אתה לוקח סיגריה".
על פי מחקר של פרופ' יעל בר-זאב מהאוניברסיטה העברית, חברות הטבק מציפות את רדיוס בתי הספר בנקודות מכירה, והמאמץ השיווקי כולל גם מיקום של הסיגריות האלקטרוניות "בקו שהוא עד מטר מהרצפה, כלומר שזה יותר נמוך ולרוב נמצא ממש ליד מוצרים לילדים כמו ממתקים, מכונות ברד וצעצועים"
לפני כחצי שנה, בין סבבי מילואים, גולן עבר סדנת גמילה ומאז הצליח שלא לגעת בסיגריה. "מה שקרה זה שחברים מעשנים מהיחידה אמרו לי שדרך תוכנית 'עמית' (תוכנית של משרד הביטחון לתמיכה פיזית ונפשית במשוחררי "חרבות ברזל" – ר"ש) מגיעה לנו סדנת גמילה חינם ב'אלן קאר'. לא רציתי ללכת, אמרתי 'אין סיכוי, אני מעשן מגיל 15, אף פעם לא הפסקתי, כבר עשיתי איירון מן עם הסיגריות, אני חי עם זה'. אבל הלכתי בכל זאת בגלל החברים. והדבר המשמעותי שקרה זה שכשהגענו לשם שאלו כל אחד כמה הוא מעשן, ולי יש תשובה קבועה כבר שנים: '14 סיגריות ביום', ואז החברים אומרים לי: 'תגיד, גולן, אתה צוחק עלינו? אתה מעשן לפחות 40! והבנתי שתוך כדי המלחמה עברתי לעשן שתי קופסאות ביום. כי כשאתה בעזה, מה מכניסים לך? פאקטים של סיגריות כל הזמן. זו תרבות כזו".
זה, כמובן, הפרדוקס – שלא לומר מלכוד 22 הפאקטים – ששולט בצה"ל סביב הנושא: מצד אחד, מציפים את הלוחמים בסיגריות, "הסדירניקים כולם מעשנים, זה הטריף אותי, אתה לא רואה אחד שלא מעשן", ביטון אומר, ומצד שני: מממנים למכורים גמילה בסוף המערכה באמצעות תוכנית "עמית". מייצרים בעיה, ואז נאבקים לפתור אותה. צה"ל קלאסי.
"זה מגיע אפילו למקומות שאנשים שהיו במלחמה אומרים שהרבה פעמים העשן והריח מחזירים אותם לשדה הקרב ולסיטואציה וזה עושה להם טריגר נוראי, ותוהים איך יכול להיות שמשהו שבסיטואציה אחת הוא עינוי, כאן הוא מהנה, אבל זה כל כך מבולבל כשאתה כבר בהתמכרות", אומרת נירן. "זה הרי דיסוננס קוגניטיבי שמלווה אותך שנים כמעשן, כשאתה צריך להסביר לעצמך איך אתה עושה, כמה פעמים ביום, פעולה כל כך מנוגדת להיגיון, מסריחה, יקרה, כזו שהילדים מתחננים שתפסיק, ועדיין אתה עושה את זה. וכדי להשקיט את הדיסוננס אתה חייב להסביר לעצמך שאתה חייב את זה".
ביטון אומר שהפסיק לבסוף לא מחמת הפחד מנזק בריאותי, אלא כי הסבל המתמשך ממיגרנות וכאבים חוזרים ונשנים אחרים הבהיר לו שהסיגריה מנהלת את חייו, ובכל זאת יש לו עכשיו ילד בן ארבע ותינוקת בת שלושה חודשים בבית, שזקוקים לאבא במצב תקין. "היו לי חמישה ימי גמילה קשים של כאבים בכל הגוף של להסתובב כמו משוגע ולא לישון בלילה, אבל אז זה עובר", הוא אומר. "להיגמל מסיגרית זה אפשרי. עכשיו רק בוא ניגמל ממלחמות".
