זה מתחיל בסביבות גיל 50, לפעמים אפילו קודם. אתה קם בבוקר, אבל הסוללה שלך עדיין חצי ריקה. המשקלים שפעם הנפת בקלות בחדר הכושר מרגישים פתאום כמו בטון, והכרס הקטנה שצצה מתחת לחגורה מסרבת להיעלם, לא משנה כמה בריא אתה אוכל. אבל השינוי המלחיץ ביותר לא קורה בגוף, אלא בראש. תחושה עמומה של אובדן החשק. הניצוץ שהניע אותך לכבוש יעדים בעבודה, ליזום בבית, להשתעשע עם הילדים, לטרוף את העולם, פשוט כבה.
זה בדיוק מה שקרה לאייל (56), מנהל בכיר בחברת הייטק מצליחה, שתקופה ממושכת סחב איתו עייפות תהומית, השמנה בלתי מוסברת ודכדוך קל אבל מעיק. "אנשים היו בטוחים שאני על גג העולם", הוא מספר. "הם לא היו מעלים בדעתם שמשעות הצהריים אני מתפקד על אדים. כל מה שחלמתי עליו הוא לחזור הביתה ולקרוס בשקט מול הטלוויזיה, רק שיניחו לי לנפשי".
זה לא קרה ביום אחד. במשך חמש שנים לפחות אייל סבל מעייפות כרונית, ערפל מוחי וירידה משמעותית במוטיבציה – התכונה שהגדירה אותו, לדבריו, כל חייו. "זה התחיל בוויתורים קטנים", הוא משחזר. "בחשק לצאת לבלות, לפגוש אנשים, לשחק בבית עם הילדים. הכל נראה לי מיותר ותפל. פעם הייתי פריק של נגרות. הייתי מבלה סופי שבוע שלמים בחצר, בונה, משייף, צובע. פתאום כלי העבודה שלי העלו חלודה במחסן. הפסקתי לצאת עם חברים, ליזום בבית. אשתי הייתה בטוחה שיש לי מישהי אחרת. כל כישלון חיזק את ההרגשה המבהילה שמשהו יסודי מאוד אצלי נדפק".
אייל לא ויתר. הוא ניסה הכל כדי לעזור לעצמו, מחופשות יוקרתיות דרך תוספי תזונה ואימוני כושר אינטנסיביים – שום דבר לא עבד. נקודת המפנה הגיעה כמעט במקרה, בבדיקת סקר תקופתית שהחברה הפנתה אותו אליה. "בין כל התוצאות, היה מספר אחד חריג לרעה", הוא נזכר. "היה כתוב שם: Testosterone Total: 6. הרופא הסביר לי שהנורמה מתחילה ב-8.4, ושאצל גבר בריא בגילי היא צריכה להיות סביב 15 או 20".
עבור אייל, הרגע הזה היה מטלטל, אבל גם משחרר. "פתאום הבנתי שזה לא בלתי נמנע. שיש הסבר רפואי, סיבה אמיתית, לכל מה שעובר עליי. רמת הטסטוסטרון שלי הייתה כמו של גבר בן 90. העייפות, ההשמנה הבלתי מוסברת, הדיכאון המשונה הזה שריחף מעליי בלי סיבה – הכל הסתדר בול".
× × ×
במשך שנים, הרפואה והחברה פטרו את התחושות האלו בביטול. קראו לזה "משבר גיל העמידה", האשימו את הלחץ בעבודה, את המשכנתה, את השחיקה הטבעית של הגיל. אבל המספרים מספרים סיפור אחר לגמרי: זה לא בראש, זה בדם. רמות הטסטוסטרון של הגבר המערבי נמצאות בצניחה חופשית בעשורים האחרונים, ואנחנו משלמים על כך מחיר יקר של דיכאון, תחלואה ואובדן שמחת החיים.
ד"ר צחי בן ציון: "גיל המעבר הגברי הוא מזמן לא אנקדוטה. אם פעם דיברנו על זה שהוא מגיע בסביבות גיל 55, היום כבר שומעים תלונות שמאפיינות אותו מבני 45. יש כל מיני תיאוריות למה זה קורה. מאשימים את האוכל, את מזג האוויר, חוסר פעילות גופנית, אבל השורה התחתונה ברורה: זה קורה, ומוקדם מתמיד"
רגע לפני שממהרים להאשים את הביולוגיה, צריך להיות כנים: החיים בעשור החמישי והשישי הם לא פיקניק, גם בלי קשר להורמונים. גברים בגיל הזה נמצאים לרוב בשיא הלחץ, מתמרנים בין טיפול בהורים מתבגרים, תמיכה בילדים ושחיקה טבעית ביום-יום ובקריירה. עייפות כרונית, דכדוך וירידה בדחף המיני יכולים לנבוע גם משחיקה נפשית, מבעיות בבלוטת התריס, מהשמנה או סתם כתוצאה ממשבר גיל ה-50. לא כל עייפות היא קריסה הורמונלית, ולא כל ירידה בליבידו דורשת זריקה. ובכל זאת, כשכגבר בן 50 מתלונן על ירידה בחיוניות טסטוסטרון הוא החשוד המיידי מסיבה פשוטה: הוא המכנה המשותף הרחב ביותר שמסביר פגיעה סימולטנית בשלוש מערכות שונות - הגוף, הנפש והמיניות.
טסטוסטרון, הורמון המין הגברי, הוא הבנאי של הגוף, הדלק שמניע כמעט כל מערכת: הוא שומר על צפיפות העצם, מווסת את ייצור תאי הדם האדומים, ומשפיע על מסת השריר. המפעל שמייצר אותו נמצא באשכים, אבל הגוף מרושת באלפי קולטנים שמגיבים אליו – במוח, בלב, בכלי הדם, בעצמות ואפילו ברקמות השומן. הוא קשור גם לביצועים המנטליים שלנו: חדות המחשבה, הזיכרון, מצב הרוח והמוטיבציה. במצב תקין, הוא משמש כנוגד דיכאון טבעי ומגן מפני תהליכי הזדקנות.
הרמה שלו יורדת לאורך השנים. אבל בניגוד לנשים, שאצלן גיל המעבר מופיע בנקודה שאי-אפשר לטעות בה, עם הפסקת הווסת, אצל גברים מדובר בתהליך ערמומי וחמקמק. זו דעיכה איטית ושקטה, והיא מתחילה מוקדם בהרבה ממה שנדמה. רמות הטסטוסטרון מגיעות לשיאן סביב גיל 20. מגיל 30 הרמות יורדות באחוז אחד בכל שנה. כשהמכל מתחיל להתרוקן, העולם כולו נראה כבוי, עייף ונטול חיוניות וכשהמחסור הזה מצטבר לאורך כמה עשורים, התוצאה עלולה להיות דרמטית.
"גיל המעבר הגברי הוא מזמן לא אנקדוטה", אומר ד"ר צחי בן ציון, הפסיכיאטר הראשי של מחוז הדרום בקופת חולים כללית ומנהל המרפאה לבריאות מינית במרכז הרפואי סורוקה. "פעם האשימו את יצרני הטסטוסטרון שהם מנסים לדחוף את מרכולתם, אבל בשנים האחרונות ברור שזה לא העניין. אם פעם דיברנו על זה שהוא מגיע בסביבות גיל 55, היום כבר שומעים תלונות שמאפיינות אותו מבני 45. יש כל מיני תיאוריות למה זה קורה. מאשימים את האוכל, את מזג האוויר, חוסר פעילות גופנית, אבל השורה התחתונה ברורה: זה קורה, ומוקדם מתמיד".
ביטויי המחסור, אומר בן ציון, שונים מאדם לאדם וקשורים לרמה הבסיסית של ההורמון לפני הירידה, לא רק לערכים המוחלטים שלה. "גבר חזק ושרירי, שבצעירותו היה שעיר כל כך שאפשר היה לשמוע את השערות שלו צומחות, יחוש ירידה של 20 אחוז בטסטוסטרון יותר מאחיו הדקיק".
סדרה של מחקרים אפידמיולוגיים מקיפים מהעשורים האחרונים חושפת תמונה עולמית מדאיגה: הצניחה העקבית והדרמטית ברמות הטסטוסטרון היא תופעה חוצת גבולות ויבשות. אם נדמה לכם שאבא שלכם כשהיה בגילכם היה חזק, חיוני וגברי יותר מכם - אתם לא מדמיינים. זו לא נוסטלגיה, זו ביולוגיה. לגבר בן 50 שחי היום יש בממוצע פחות טסטוסטרון מאשר לאביו כשהיה בגילו. מחקר שפורסם בארה"ב ב-2020 הראה שרמות הטסטוסטרון במתבגרים ובגברים צעירים צנחו מ-1999 ל-2016. מחסור בטסטוסטרון קיים אצל כ-40 אחוז מהגברים, ובקרב אחד מחמישה צעירים בני 15 עד 39.
למה זה קורה? המחקרים מכוונים אצבע מאשימה לסביבה המודרנית. שילוב מסוכן של אורח חיים יושבני, תזונה מעובדת, השמנה בטנית (שהופכת טסטוסטרון לאסטרוגן, הורמון המין הנשי), חשיפה לכימיקלים משבשי הורמונים, שינה משובשת יחד עם סטרס כרוני, כל אלה פוגעים בגבריות שלכם. "פעם חשבו ש-20 אחוז מהגברים חווים ירידה בטסטוסטרון, היום כבר מדברים על 30-35 אחוז שיש להם ירידה ברמת ההורמון בדם או פגיעה ברצפטורים שלו", אומר ד"ר בן ציון. "יש גברים שהשינוי ברצפטורים גורם אצלם לסימפטומים גם בנוכחות רמות טסטוסטרון תקינות או גבוליות. השינוי הזה מתבטא בירידה בכוח הפיזי, דלדול של השרירים, השמנה המכונה 'כרס בירה', דלדול של העור, הופעת קמטים ושינוי בשִׂיעור. חשוב להגיד שזה לא קורה אצל כולם. יש גברים שעד מותם פוריים ויש להם שרירים וכוח, וגם שברוב המקרים הטסטוסטרון לא נעלם לגמרי. זה רק מחסור חלקי".
× × ×
כשמדברים על ירידה בטסטוסטרון, האסוציאציה הראשונה היא פגיעה בתפקוד המיני. אבל ההשפעה עמוקה בהרבה מקושי טכני. הירידה בכמות ההורמון מובילה לירידה בחשק המיני, הליבידו, וגרוע מכך – לפגיעה בביטחון העצמי. גברים שכל חייהם הגדירו את עצמם דרך היכולת לספק את הסחורה במיטה, מוצאים עצמם נמנעים מאינטימיות, הולכים לישון מוקדם ומחפשים תירוצים כדי לא להתמודד עם המבוכה.
"כאשר הטסטוסטרון יורד, יש מגוון תופעות שמזכירות קצת את גיל המעבר של האישה. גלי חום, ירידה בחשק המיני, ירידה בשפיכה", אומר ד"ר בן ציון. "יש ירידה בכמות הזרע, האורגזמות חלשות יותר ומהנות פחות. גם הפריון יורד, כי כמות הזרעונים ואיכות הזרע יורדות. יש הטוענים שזו הסיבה להופעת בעיות מולדות אצל ילדים לאבות מבוגרים, בשכיחות גבוהה יותר מאשר בילדים של גברים צעירים".
פרופ' אבי קרסיק: "בין 25 ל–40 אחוז מהגברים מעל גיל 50 סובלים מחסר בטסטוסטרון. כמות הגברים שמקבלים טסטוסטרון בישראל היא סדר גודל של שני אחוז, אולי פחות. יש חסר עצום בתחום הזה, לא בגלל שאין בעיה, אלא בגלל שאין מודעות ואין מי שדוחף את זה. זה לא מעניין את חברות התרופות"
אבל הדרמה האמיתית לא מתרחשת בחדר השינה אלא בין האוזניים. זה השלב שבו הגבר, שהתרגל להיות צייד, מפרנס וגיבור-על משפחתי, מסתכל במראה ורואה מישהו אחר. זו לא רק הכרס שצומחת פתאום, או העובדה ששנת הלילה הפכה לסדרה של גיחות טקטיות לשירותים. זה משבר הזהות העמוק של אמצע החיים, תחושה פנימית מייאשת שהיום-יום הפך לרצף בלתי נגמר של מטלות מתסכלות. שהמוצר שלך התיישן. גם זה, תאמינו או לא, יכול להיות קשור לטסטוסטרון.
ההשפעה המנטלית של חוסר בטסטוסטרון דומה מאוד לדיכאון קליני: עצבות, חוסר אנרגיה, רגזנות יתר וחוסר יכולת ליהנות מהדברים הקטנים. הירידה בטסטוסטרון משפיעה על מצב הרוח, אבל השינוי הפסיכולוגי עמוק יותר. הפחד להפוך לבלתי נראים במקום העבודה מול מתחרים צעירים בהרבה, בעיות בריאות ויציאת הילדים מהבית, הופכים כל יום למלחמה. לעיתים קרובות, גברים מאובחנים בטעות כסובלים מדיכאון ומקבלים תרופות פסיכיאטריות בזמן שהבעיה האמיתית בכלל הורמונלית.
"בנוסף לשינויים הפיזיים שמופיעים סביב גיל 50, יש גם גיל מעבר פסיכולוגי", אומר ד"ר בן ציון. "הגבר מרגיש פתאום פחות מושך, כאילו קפצה עליו הזקנה. יש לו פחות אנרגיות, הוא יותר מדוכדך, תחושה של חוסר יכולת לסבול דברים לא נעימים כמו כאב או מתח. מי שסובל מכל אלה מרגיש 'פחות גבר'. הדברים האלה יכולים להופיע גם כשרמות הטסטוסטרון תקינות".
אולי זו פשוט דרכו של הטבע לסמן לנו שהזמן עובר.
"אפשר להגיד שהטבע רצה לתת איזה תאריך תפוגה לאריה הזקן, כדי לאפשר לאריה הצעיר להשתלט על העדר. אבל אנחנו חברה מודרנית. אנחנו לא רוצים לתת לזקנה להשפיע עלינו כך, ולכן אחד הטיפולים הוא שחזור או הרמה של רמות הטסטוסטרון".
גם כאן, המנטליות הגברית פועלת לרעתכם. בזמן שנשים יצרו את "אחוות גלי החום" וחולקות חוויות הזדקנות ברשתות החברתיות, הגבר הישראלי נותר בודד (ומדוכא) בצריח. "אישה שתספר לרופא שהווסת שלה נפסקה תוגדר מיד כמי שנמצאת בגיל המעבר, ותעבור סדרת בדיקות שנועדו לאשר את זה", אומר פרופ' גיל רביב, מנהל היחידה לאנדרולוגיה בשיבא. "גברים מלכתחילה פונים פחות עם תלונות כאלה, ורופאי משפחה פחות יבדקו אותם בתחום הזה. זה לא 'קומון פרקטיס'. גם הפרשנות לרמות ההורמון שונה. בניגוד לאישה, שיש או אין לה וסת, גברים שהטסטוסטרון שלהם נמוך לא בהכרח יפתחו תסמינים. אנחנו רואים לפעמים מטופלים שהטסטוסטרון שלהם מגרד את הרצפה והם בסדר, ולהפך".
× × ×
היחס הרפואי לטיפול בטסטוסטרון עבר בשנים האחרונות טלטלה דרמטית, מ"החשוד המיידי" שאחראי לשורה של מחלות קשות, לסטטוס של סם הנעורים החדש. במשך עשורים, הפרדיגמה הרפואית נשלטה על ידי פחד: רופאים נרתעו ממתן טיפול הורמונלי חליפי לגברים, בהתבסס על מחקרים מיושנים משנות ה-40' שהזהירו כי הוא עלול לגרום למחלות לב וכלי דם ולסרטן. הפחד הזה הגיע לשיאו באזהרת "קופסה שחורה", החמורה ביותר מסוגה, של ה-FDA, שקישרה בין ההורמון לבין סיכון מוגבר להתקפי לב ושבץ מוחי. התוצאה הייתה דור שלם של גברים שסבלו בשקט.
נקודת המפנה שהכשירה את הקרקע למהפכה הנוכחית הייתה מחקר ענק שפורסם ב-2023 ונחשב למקיף והחשוב ביותר בעולם בנושא בטיחות הטיפול בטסטוסטרון, שהוכיח כי תחת פיקוח רפואי, הטיפול בהורמון בטוח ללב ואינו מעלה את הסיכון לאירועים קרדיו-וסקולריים גם אצל גברים שנמצאים בסיכון גבוה. בשנים האחרונות פורסמו מספר ניירות עמדה מקצועיים והנחיות קליניות שמצדדות במתן טסטוסטרון למי שזקוק לו, תחת שורה של סייגים.
כל אלה החזירו את ההורמון למוקד תשומת הלב הגברית. הגדיל לעשות שר הבריאות האמריקאי החדש רוברט פ' קנדי ג'וניור בן ה-72, ששיתף את הציבור במספר הזדמנויות בכך שהוא לוקח טסטוסטרון במרשם רופא כחלק מפרוטוקול אנטי-אייג'ינג, במטרה לשמור על "חיוניות, אנרגיה ומסת שריר תקינה". קנדי טען בראיון ל"פוקס ניוז" כי רמות הטסטוסטרון בבני נוער בארה"ב נמוכות מאלה של מבוגר בן 68, ובראיון אחר שיתף כי התיק הרפואי של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ נבדק על ידי ד"ר מהמט אוז, מנתח לב שהפך לכוכב טלוויזיה בתחום הרפואה, שאמר ש"רמות הטסטוסטרון שלו הן הגבוהות ביותר שראה מעודו באדם בן יותר מ-70".
הסרת החששות הרפואיים, יחד עם יחסי הציבור הנלהבים הללו, הציתה בארה"ב רנסנס של טסטוסטרון. השוק האמריקאי חווה כיום פריחה חסרת תקדים של מרפאות לבריאות הגבר, שהפכו את הטיפול לנגיש ולגיטימי. גם בישראל יש מי שזיהה כבר את רוח התקופה. המרפאה המשותפת של פרופ' זמיר הלפרן ופרופ' אבי קרסיק, שנפתחה לאחרונה תחת השם COMEBACK, מסמלת שלב חדש באבולוציה של בריאות הגבר. "ככל שאנחנו מתבגרים יש לנו יותר כסף, ויותר אפשרויות לחיות", אומר פרופ' הלפרן. "איכות החיים שלנו מאוד חשובה ועליה אנחנו רוצים להילחם".
הלפרן, מומחה למחלות דרכי העיכול ומי שייסד את המועצה הלאומית לגסטרואנטרולוגיה, מחלות כבד ותזונה של משרד הבריאות ועמד בראשה, וקרסיק, אנדוקרינולוג המתמחה בסוכרת ובהשמנה, שניהל במשך עשרות שנים את המכון לאנדוקרינולוגיה בבית החולים שיבא, מביאים לטיפול ההורמונלי לגבר גישה קלינית מחמירה. החבירה המשותפת שלהם, כך הם מעידים, אינה מהלך עסקי גרידא, אלא הצהרה מקצועית, שהירידה בטסטוסטרון אינה סוגיה של דימוי גוף או תפקוד מיני בלבד, אלא בעיה רפואית-מטבולית מורכבת הדורשת ניהול ובקרה, בדיוק כמו איזון סוכרת או טיפול ביתר לחץ דם. "שנינו פרופסורים לרפואה", מבהיר פרופ' קרסיק ומצהיר: "מבחינתנו הבריאות היא הדבר המוביל והראשון".
הפרוטוקול הטיפולי של השניים מסתמך על אבחון מעבדתי מדוקדק וניטור רפואי צמוד לאורך שלוש שנות הטיפול הראשונות בטסטוסטרון. במרפאה החדשה, השוכנת במגדל משרדים יוקרתי בלב תל-אביב, הם מבקשים להסיט את הדגש משיפור ביצועים לאבחון קליני מעמיק של תסמונת החסר והשלכותיה המערכתיות על הגוף, בדיוק כמו כל מחלה כרונית אחרת. תמורת 800 שקל בחודש למשך שנה, תגלו בתוך דקות ספורות אם אתם סובלים מחסר בטסטוסטרון ותקבלו את ההורמון החסר על מנת להחזיר את השעון שלכם לאחור.
"הירידה בטסטוסטרון גורמת לירידה בתפקוד, בהנאה, ביכולת, בהישגים, בתאווה לחיים", אומר פרופ' קרסיק. "אנשים משמינים והופכים להיות פחות אקטיביים, הולכים לחדר כושר ולא רואים בזה תועלת, וכשהאישה שלהם כבר לא כל כך מעוניינת בהם, הם תולים את הנעליים. אין סיבה שזה יקרה".
קרסיק מדגיש כי למרות שבריאות מינית היא מפתח לחיים טובים, לא הסקס עומד במרכז הטיפול שלהם, אלא הבריאות ומה שהוא מכנה "המקסימליזציה של החיים". "איכות חיים אינה מותרות של הגיל הצעיר, היא יעד רפואי לגיטימי גם בגיל המבוגר", הוא אומר. "הרבה פעמים אנשים מייחסים את ההידרדרות בתחומים שונים להזדקנות. אם הם מואסים בעבודה שלהם ולא עושים יותר דברים שבעבר נהנו מהם, הם חושבים שזה טבעי ומקבלים את השינוי הזה כחלק מההתבגרות. אבל לא תמיד זה כך, הרבה פעמים זה חסר בטסטוסטרון".
לפי החזון של הלפרן וקרסיק, כל גבר שיגיע לכאן יעבור הערכה מקיפה, על מנת לוודא שהוא זקוק לטסטוסטרון. אז ייכנס לתוכנית של שנה, ובה יתחייב להגיע בכל שלושה חודשים למעקב. "הירידה בטסטוסטרון היא לא גחמה של אנטי-אייג'ינג, אלא בעיה רפואית מערכתית שדורשת אבחון, אחריות וניהול קליני", מדגיש קרסיק. "היתרונות שלו במניעת סוכרת, בירידה בשיפור התסמונת המטבולית, בחיזוק שריר ובמניעת אוסטיאופורוזיס מוכחים כבר שנים".
המרפאה שהקימו באה, בין השאר, לענות על ואקום בהתייחסות לנושא שנוצר בקופות החולים. הבדיקה שהשניים מציעים זמינה בכל הקופות בישראל ועולה רק שקלים בודדים. אולם למרות שהיא זולה, זמינה ומהירה בדיקת טסטוסטרון מעולם לא נכנסה לסקר הבדיקות השגרתיות לגברים. בשל כך, הם טוענים, רוב הגברים שזקוקים לה לא יקבלו אותה, ודאי שלא ביוזמת הרופא. "כדי לקבל טסטוסטרון בדרך המקובלת, דרך קופת חולים, צריך לעבור ויה דולורוזה", אומר פרופ' הלפרן. "ישבתי אתמול עם חבר, שבדק טסטוסטרון והיה גבולי. רופא המשפחה שלו לא רצה לתת לו טיפול. אני עצמי ביקשתי את הבדיקה שלוש פעמים מהרופא עד שהוא הסכים לתת לי. שלא לדבר על זה שאם אתה מקבל תשובה מעל הנורמה, אף אחד בקופת חולים לא ידבר איתך. יגידו לך 'אסור'".
אייל (50): "זה התחיל בוויתורים קטנים. בחשק לצאת לבלות, לפגוש אנשים, לשחק בבית עם הילדים. הכל נראה לי מיותר ותפל. הפסקתי לצאת עם חברים, ליזום בבית. אשתי הייתה בטוחה שיש לי מישהי אחרת. כל כישלון חיזק את ההרגשה המבהילה שמשהו יסודי מאוד אצלי נדפק"
קרסיק: "לפי הקריטריונים, בין 25 ל-40 אחוז מהגברים מעל גיל 50 סובלים מחסר בטסטוסטרון. כמות הגברים שמקבלים טסטוסטרון בישראל היא סדר גודל של שני אחוז, אולי פחות. יש חסר עצום בתחום הזה, לא בגלל שאין בעיה, אלא בגלל שאין מודעות ואין מי שדוחף את זה. זה לא מעניין את חברות התרופות".
בעיה נוספת היא שהגבול בין "נורמלי" ל"נמוך" הוא אפור, וגברים רבים נופלים בין הכיסאות. "הרבה גברים חיים בתוך הנורמה הסטטיסטית, אבל מרגישים כמו צל של עצמם ואיש לא מתייחס לזה", אומר קרסיק. "כל חולה סוכרת, כל חולה במשקל עודף, חייב לבדוק טסטוסטרון. לכמה בודקים בפועל? לאף אחד. ה-International Commission of Sexual Medicine, שהוא גוף מקצועי בינלאומי מוביל דעה, קבע שמתחת לרמה של 320 ננוגרם לדציליטר צריך לטפל, במקום 240, כפי שהיה נהוג בעבר. כלומר בפועל הם הורידו את הרף לטיפול. אבל הם אמרו משהו נוסף. שאם גבר מבוגר, שנמצא מעל הרף הזה, סובל מתסמינים שמשתפרים עם הטיפול, סימן שהוא צריך לקבל טסטוסטרון.
"אנשים מוציאים אלפי שקלים על תוספים, עובדים בחדר כושר מבוקר עד לילה, אבל לא בודקים את הדבר היחיד שמחזק שריר ועצם, מונע אוסטיאופורוזיס, משפר את רמת הסוכר, מחזיק את השריר, מונע את הערפל המוחי, מגביר את צלילות המחשבה, את הפרפורמנס, את התפוקה. יש עובדות ברורות שמוכיחות את זה. אני לא מדבר רק על היתרונות המטבוליים של טסטוסטרון, אני מדבר על החיים עצמם. הרי מה אנחנו רוצים? להוסיף לא רק שנים לחיים, אלא בעיקר - חיים לשנים".
קרסיק (73) מדבר לא רק מידע רפואי תיאורטי. הוא עצמו לוקח טסטוסטרון מגיל 60. התוצאה נראית היטב לעין: למרות שהוא בעשור השמיני לחייו, הפרופ' הגבוה והחביב הוא גבר אנרגטי ונמרץ. "אני רוצה להאריך את חיי", הוא אומר בכנות. "את הטסטוסטרון אני משלב כמובן עם אורח חיים בריא ופעילות גופנית, זה נותן לי המון-המון כיף. אני מרגיש מצוין בכל מישור, גופני ושכלי".
תוצאות השימוש בטסטוסטרון, הוא מעיד, הן "קסם". "הדבר הראשון שאתה מרגיש אחרי חודש זו עלייה בליבידו", הוא אומר. "אחרי שלושה - משתפרים גם הקוגניציה, מצב הרוח והמרץ. אם אתה עושה פעילות גופנית, אחרי חצי שנה תראה בה יותר תועלת מקודם. תוך תשעה חודשים כל המטבוליזם משתפר ולטווח ארוך גם בריאות העצם. זה לא טיפול פלא, אבל כשהוא ניתן נכון, תחת מעקב, הוא מחזיר לאדם שליטה על גופו ועל חייו".
ומה לגבי תופעות הלוואי?
"נדרשת התאמה אישית המסתמכת על הרמות בדם. חלק מהעניין הוא לא לקחת יותר מדי. אם אתה נוטל יותר מדי תהיה נטייה לקרישיות יתר ועלייה בלחץ הדם. זה מצריך פיקוח ומעקב. לכן התוכנית שלנו היא לראות את המטופלים פעם בשלושה חודשים, אני לא מוכן אחרת".
ועדיין, טסטוסטרון הוא לא ויטמין C. זה הורמון עוצמתי, שניהול לא נכון שלו יכול לגרום לנזקים, מפגיעה בפוריות דרך עלייה בצמיגות הדם ועד חשש שעדיין נחקר להאצת תהליכים סרטניים קיימים בערמונית. יש מי שלא תיתן לו טסטוסטרון?
"מגיל 45 יש כבר ירידה מסוימת בהורמון, אבל לא לכולם אתן אותו כי אני בעצמי שמרן. גם למי שהיה סרטן הערמונית לא אתן טסטוסטרון, כמו שלא נותנים טיפול הורמונלי חלופי לאישה שהיה לה סרטן השד. זה לא גורם לסרטן, אבל לא צריך לשחק באש".
× × ×
עם כל ההתלהבות סביב הטיפול בטסטוסטרון, הרופאים מציבים גם תמרורי אזהרה. יש גברים שעבורם הטיפול הוא מחוץ לתחום, בהם חולים עם סרטן ערמונית פעיל, שההורמון עלול להאיץ את התפשטותו. הקבוצה השנייה היא צעירים בגיל הפריון שרוצים להקים משפחה. מתן טסטוסטרון חיצוני משדר לגוף להפסיק את הייצור העצמי באשכים, מה שמוביל לירידה בייצור הזרע עד כדי עקרות. מצבים רפואיים שכיחים, בהם נטייה לשבץ מוחי ולהתקפי לב, דום נשימה בשינה ומצבים נוספים, דורשים ניהול סיכונים קפדני, בדיקות דם מקדימות ומעקב רפואי צמוד.
"הטיפול בטסטוסטרון לא חף מסיכונים, ואנשים צריכים לדעת את זה", אומר פרופ' רביב. "אני רואה גברים צעירים שקיבלו טסטוסטרון בקהילה בניגוד להנחיות. לפני הכל, צריך לברר אם יש חסר אמיתי או חלקי, אם החסר הזה תסמיני או לא. למי שעיקר הבעיה אצלו היא חשק מיני, אני נותן טסטוסטרון לתקופה, לא על בסיס קבוע, כדי לבדוק אם זה עובד. אצל חלק מהאנשים זה מפעיל את המערכת מחדש. יש אנשים שסובלים מדיכאון קל, היום קוראים לזה דיסתימיה. לפני כמה שנים עשינו עבודה עם הפסיכיאטרים וראינו שזה שיפר אצלם את התסמינים. בחלק מהמקרים צריך פשוט לנסות ולראות את התגובה. לפעמים אדם עייף ואין לו כוח או חשק לא בגלל שחסר לו טסטוסטרון, אלא כי החיים שלו קשים".
מי שמעוניין להעלות את רמת ההורמון שלו בדם בלי תוספים יכול לנסות את זה באופן טבעי. המרשם המדעי להעלאת טסטוסטרון בדרך הטבע כולל הרבה פעילות גופנית, בעיקר אימוני כוח, תזונה עשירה בוויטמינים, הימנעות ממתחים ושנת לילה טובה. אם אתה לא נזיר בודהיסטי בהימלאיה לא בטוח שתצליח לעשות את זה לבד.
"כמו בהרבה מאוד מחלות, הטיפול באנדרופאוזה, גיל המעבר הגברי, הוא טיפול רב-מקצועי. צריך לטפל בחלק הנפשי, בחלק הביולוגי האנדוקריני, בחלק האורולוגי. זה לא 'קח ושכח'", אומר ד"ר בן ציון, “פציינט עם חסר שמקבל טסטוסטרון נהיה בן אדם חדש. מבחור עדין ומדוכדך עם קול שבור הוא חוזר להיות גבר".
אייל הוא דוגמה להצלחה כזו. "זה היה תהליך איטי, כמעט בלתי מורגש", הוא מספר. "זה לא קרה מיד עם הזריקה הראשונה. בהתחלה השינוי היה בעיקר בתחושה הפנימית שלי. שמתי לב שאני כבר לא נשפך על הספה בשמונה בערב. השינה נהייתה עמוקה יותר והתחלתי להתעורר יותר בקלות בבוקר. אחרי כמה חודשים שמתי לב שאני יותר מפוקס בעבודה. החרדה הקיומית שליוותה אותי שנים התמתנה והביטחון העצמי שלי התחזק. כמה חודשים לאחר מכן הכרס התחילה לרדת והאימונים במכון הכושר התחילו להיראות לעין. רק אחרי שנה שלמה של טיפול הרגשתי שהתיאבון שלי לחיים חזר. אני כבר לא בן 20, אבל חזרתי להרגיש רלוונטי".
