שלוש לפנות בוקר. בגובה 30 אלף רגל, בתוך הקוקפיט הממוזג של מטוס F35, ה"אדיר", שורר שקט מהפנט. בסביבה הדוממת הזו הגוף נכנע לעייפות. משקולת בלתי נראית מושכת את העפעפיים למטה. במרחב הזה, שבו החמצן דליל והטמפרטורה צונחת הרבה מתחת לאפס, האויב השקט, הערמומי והמסוכן ביותר של טייס הקרב הישראלי היא העייפות, שמכרסמת באכזריות בחדות החושים ומאטה את זמן התגובה.
במשך עשורים, העייפות בטיסה הייתה הפיל שבקוקפיט. כולם ידעו שהיא שם, אבל המיתוס של טייס העל, שמתפקד בקור רוח מוחלט גם אחרי 48 שעות ללא שינה, נשמר בקנאות. הדיווחים שעירערו את התפיסה הזאת נשארו בחדרי התחקירים הסגורים, והפתרונות הסתכמו בדרך כלל בהרבה קפאין ומשמעת עצמית.
2 צפייה בגלריה
טייס חיל האוויר בדרך לפעילות מבצעית. ההכנה הפיזית מתחילה 72 שעות קודם לכן | צילום: זיו קורן
(ײױ חױט)
אבל עכשיו, משהו משתנה. בצעד יוצא דופן, צה"ל חושף לראשונה את מאחורי הקלעים של המלחמה המדעית והטכנולוגית בעייפות. מדובר במהפכה: החיל שסמך בעבר על הסיבולת של לוחמיו משתמש כיום באלגוריתמים, ניטור ביולוגי מתקדם ופרוטוקולים רפואיים שנשמרו עד כה תחת סיווג גבוה כדי להילחם בבעיה.
"שינה היא תנאי נדרש לבטיחות בטיסה באימונים ויש פקודות בחיל האוויר לגבי כמה חייבים לישון לפני כל סוג של פעילות", אומר בכיר בצה"ל, "אנחנו מנסים לראות איך אפשר לעזור בצורה הטובה ביותר לאנשים לישון את השינה היעילה ביותר שהם יכולים לישון בפרקי זמן מוגדרים, ולוודא שמי שעולה לטיסה עושה את זה בצורה הכי טובה, בהתאם למגבלות המבצעיות. זה מעסיק אותנו בכל הרמות. אנחנו כל הזמן עובדים על זה".
שינה בלתי רצונית
לפי מחקרים מחו"ל, 20-30 אחוז מאירועי הבטיחות בתעופה קשורים ישירות למחסור בשינה של הטייסים. עבור מי שטסים שעות רבות ללא הפוגה עייפות היא לא סתם תחושת לאות, אלא מצב פתולוגי שנגרם כתוצאה מחוסר שינה ומשיבושים בשעון הביולוגי, ופוגע ביכולת להמשיך לתפקד. בתנאים של לחץ אטמוספרי קיצוני המוח עלול להיכנס למצב של מיקרו-שינה – אפיזודה קצרצרה של שינה בלתי רצונית, שנמשכת בין שנייה ל-15 שניות, שבהן הטייס נראה ער אך תודעתו כבויה לחלוטין, דבר שעלול להוביל לאובדן התמצאות במרחב. במטוס קרב, נמנום בלתי צפוי כזה עלול לגרום לאסון.
האתגר שעימו מתמודדים הטייסים שנמצאים בפעילות ממושכת אינה רק הירדמות שמסכנת אותם באוויר, אלא קריסה הדרגתית של מערכות העיבוד הקוגניטיבי, אלה שאחראיות על חשיבה, למידה, קשב וזיכרון. עייפות קיצונית כזו עלולה להוביל להידרדרות בביצועים קריטיים לטיסה, מפגיעה בשיפוט ובקבלת החלטות, עד לירידה בזיכרון, בריכוז ובזמן התגובה.
מחקר ישראלי דרמטי שנערך על ידי חוקרים מאוניברסיטת חיפה ומהמרכז לרפואה אווירית של צה"ל, ופורסם ביוני 2025 בכתב העת Journal of Neuroscience Research, גילה כי אחרי 24 שעות ללא שינה, יכולות הקשב והוויסות הקוגניטיבי של טייסי קרב צונחות ב-70 אחוז.
כדי לגשר על הפער בין הביצועים המבצעיים הנדרשים לבין המגבלות הפיזיולוגיות נעזר חיל האוויר בשתי שכבות הגנה פרמקולוגיות: קפאין, תוסף תזונה הנמכר ללא מרשם רופא, ופרוביג'יל (מודפיניל), תרופה ממריצה שפותחה בשנות ה-70 לטיפול בנרקולפסיה וישנוניות יתר. בנוסף ליכולתה למנוע הירדמות, התרופה הוכחה גם כמשפרת תכנון מרחבי וזיכרון עבודה, מגבירה את הביצועים הקוגניטיביים ומשפרת דריכות ועירנות במצבים של עייפות קיצונית. זו הסיבה שהיא מאושרת לשימוש כבר עשרות שנים בחילות אוויר בהודו, צרפת, הולנד וארה"ב.
השימוש במודפיניל נידון כבר בשנת 2007 במאמר שהתפרסם בכתב העת Military Medicine. החוקרים הישראלים שכתבו אותו קבעו כי התרופה משמרת ערנות וקוגניציה בלי לגרום לאופוריה או לנפילת מתח קיצונית, ולכן מאפשרת בטיחות טיסה טובה.
פרוביג'יל נלקחת לרוב בתחילת המשימה או לפניה, ופועלת לאורך 12 עד 15 שעות, שבמהלכן היא מונעת את תחושת העייפות ושומרת על צלילות קוגניטיבית יציבה. לעומת זאת, טבליות הקפאין המרוכזות נלקחות כאשר נדרשת דריכות שיא מעבר לרמה הרגילה, ברגעי ההכרעה של המשימה. השילוב בין השתיים מאפשר לטייס ליהנות מהיציבות ארוכת הטווח של הפרוביג'יל יחד עם ה"בוסט" המיידי של הקפאין ברגעי ההכרעה.
"לקפאין יש טווח פעולה הרבה יותר קצר מאשר למודפיניל, וזה טוב לנו, כי האינטרס המרכזי שלנו בתרופות האלה, חוץ מבטיחות, הוא שהן לא יפריעו בהמשך לשינה", מסביר גורם צבאי בכיר, "כשאנחנו רוצים פרקי פעילות קצרים וממוקדים של פחות מ-24 שעות, הקפאין עוזר לנו לסגור פינות. הטייס לוקח את הפרוביג'יל לפני היציאה, ובשעת הצורך גם את הקפאין".
על השפעות הכדור אפשר ללמוד ממחקר שפירסם צבא הולנד ב-2022, בו נבדקה יעילות המודפיניל בקרב 75 טייסי קרב אשר ביצעו 192 טיסות מבצעיות. למעלה מ-95% מהטייסים דיווחו כי התרופה הועילה להם. רובם המוחלט העידו על עלייה משמעותית ברמת הערנות. במקביל, הטייסים דיווחו על תופעות לוואי מתונות כמו כאבי ראש (14.7%), אובדן תיאבון (13.3%) ובחילות (8%). החוקרים קבעו כי התרופה מהווה כלי יעיל ובטוח לניהול עייפות במשימות ממושכות, בתנאי שמתבצע הליך סינון מקדים שיאפשר לזהות מראש מקרים חריגים של רגישות אליה.
בצה"ל מדגישים כי התרופות לא נועדו להפוך את הטייס לסופרמן, אלא למנוע טעויות שנובעות מעייפות קיצונית. שני החומרים, מסביר הגורם הצבאי, נבחרו בעיקר בשל הבטיחות הגבוהה שלהם. "שתיהן משמרות ערנות, כלומר, אם אתה נוטל אותן כשאתה עייף זה לא מאוד יעזור לך. אם אתה לוקח כדור כשאתה עדיין רענן, וצפויה לך פעילות ארוכה מאוד, עם הכדור ייקח לך יותר זמן להתעייף. חלק משיקולי הבטיחות שבגללם בחרנו בהן הוא שאין להן תופעות בלתי רצויות כמו אפקט של אופוריה ופוטנציאל התמכרות. זה טוב במצבים שבהם הדרישות המבצעיות הן כאלה ששינה לבדה לא תספק, ואז אנחנו מציעים גם את הכלי הזה".
בספרות הרפואית מדובר על טווחים של עד 48 שעות פעילות ללא שינה. זה בלתי נתפס.
"אנחנו לא מאפשרים את טווחי הזמן המקסימליים שתוארו בספרות, כי אנחנו חושבים שזה לא יעיל וכי אנחנו לא רוצים ליצור חוב שינה מאוד מאוד משמעותי".
מודפיניל, חושף הגורם הצבאי, נמצאת בשימוש מסיבי בצה"ל כבר שנים רבות, לא רק בחיל האוויר אלא גם ביחידות לוחמות רבות אחרות. "התרופה מנופקת ליחידות רבות מאוד", אומר הגורם הצבאי, "למה אנחנו לא נותנים את זה לכולם כל יום? מהסיבה הפשוטה שזה מפריע לישון. אי-אפשר להשתמש במודפיניל לאורך זמן".
השימוש הצבאי בכימיקלים המסייעים ללוחם בפעילות הקרבית אינו חדש. במלחמת העולם השנייה השתמשו הטייסים הגרמנים בכדורי מתאמפטמינים, הדומים לסם הקריסטל מת', כדי לתפקד ימים ללא שינה. בעלות הברית חילקו לטייסים "בנזדרין" כדי להתמודד עם עייפות בטיסות הפצצה ארוכות. במלחמת וייטנאם ובמלחמת המפרץ הראשונה הפכו כדורים ממריצים לחלק בלתי נפרד מהפק"ל המבצעי של טייסי קרב. השימוש בהם הוביל להתמכרות, הזיות ופגיעה קשה בשיקול הדעת המבצעי.
גם בצה"ל השתמשו בחומרים כאלה. "היה לנו בפק"ל מזרק עם חומר ממריץ", מספר קצין לשעבר בשייטת 13, "בתדרוכים לפני מבצעים רפול היה אומר לנו 'חבר'ה, אם אתם מרגישים שאתם צריכים, תתקעו לעצמכם את הזריקה'. בהמשך שידרגו את השיטה ועברו לכדורים".
מודפיניל פועלת על מערכת העצבים המרכזית, אולם היא אינה גורמת להתמכרות ולתופעות לוואי משמעותיות. "להבדיל מתרופות אחרות הקיימות בשוק היא מאוד-מאוד בטוחה", אומר הבכיר.
המלחמה בעייפות היא חלק משמעותי בתהליך ההכשרה של הטייסים. המפגש עם הכדורים מתרחש בשלב מוקדם יחסית של קורס הטיס, לצד סדנאות אחרות שנועדו להכין אותם לאירועים בלתי צפויים. בסדנה ייעודית בנושא שינה, ניהול ערנות ושימוש במעוררים מתנסים החניכים לראשונה בתרופות.
"אנחנו מציעים לפרחי הטיס להתנסות בכדור בצורה שהיא בטוחה, כלומר על הקרקע", מספר הגורם, "מי שמעוניין עושה את זה, ומי שלא לא. התרופה היא וולונטרית לחלוטין. היא לא ניתנת בכפייה או בהוראה. בשום שלב זה לא ניתן על ידי הגורמים הפיקודיים, רק על ידי גורמי הרפואה, ולכן אין פה סוגיה של הפעלת מרות. אחרי שאנחנו רואים שאין לתרופה תופעות לוואי מטרידות מבחינה בריאותית, שיכולות להפריע לביצועים, הטייסים שעברו את הבדיקה מקבלים אישור להשתמש בה".
הכדורים הם רק קצה הקרחון של אופרציה מורכבת המכונה "מעטפת פיזיולוגית", שנועדה להכין את הטייסים למשימה. 72 שעות לפני שהמנועים נדלקים נכנסים הטייסים למשטר מחמיר, המחייב צבירה של תשע עד עשר שעות שינה בכל יממה, במתחמי מנוחה מוחשכים ומבודדים מרעש. שעות ספורות לפני ההמראה הם לוקחים "תנומת כוח", פרק זמן קצוב של 20 עד 40 דקות בלבד, שנועד לרענן את מערכת העצבים מבלי להיכנס לשלבי השינה העמוקה. אפילו התזונה מתוכננת מראש כדי להגביר את העמידות לכוחות ה-G.
"כשמקבלים את פקודת המבצע לומדים כמה זמן הם הולכים להיות ערים, מתי הם הולכים לישון ולהתעורר ומה סוג העומס שצפוי להם, ובהתאם לזה בונים את המעטפת הפיזיולוגית", אומר הבכיר, "לפעמים אנחנו ממליצים על שינה בפרקי זמן מסוימים. אם צפויה פעילות משמעותית מאוד בלילה, אנחנו ממליצים על שנת יום מבוקרת. כשאנחנו לא מצליחים לעמוד בשולי הבטיחות הנדרשים רק באמצעות ההמלצות הרגילות – אנחנו מוסיפים מקדם בטיחות של משמרי ערנות".
לדבריו, "אם טייס אמור להיות במטס של שש בערב, נגיד לו לקחת את הכדור הראשון בארבע, מתוך מחשבה על השינה העתידית שלו כשיחזור מהטיסה. הכל נעשה בפיקוח רפואי, זה לא שגר ושכח. חשוב לומר שזו רק המלצה. המפקד שלך לא יוריד אותך מהלוח בגלל שלא לקחת תרופה. יש כאלה שהמלצנו להם לקחת את התרופה ואמרו 'זה לא מרגיש לי נכון'. זה בסדר גמור".
בארגון היררכי כל כך כמו חיל האוויר, האם טייס יכול להגיד "לא"? הסירוב יכול הרי לפגוע בבטיחות הטיסה.
"התרופות הן לא חלק מהמעטפת הבטיחותית הנדרשת. גם המפקד לא יודע אם אתה מקבל תרופה או לא. עם זאת, רוב מי שלקחו את התרופה הרגישו שהיא עזרה להם. מן הסתם, מי שלא מרגיש שזה מועיל מפסיק לקחת אותה".
"שנת החלמה"
הכדורים הם רק שלב אחד בהתמודדות הפיזיולוגית והמערכתית עם טיסות ארוכות. עם ההפוגה בגיחות נשלחים הטייסים לנוח במיטה – בפקודה. "אחרי כמה לילות של חוסר שינה אנחנו משתדלים לייצר שנת החלמה, בכפוף לאילוצים הצבאיים כמובן", מספר הגורם הצבאי, "יש הרבה מאוד חשיבה בכל הדרגים איך לנהל את הדבר הזה ולשמור על אורך נשימה".
מחקר שנערך בירפ"א (יחידת הרפואה של חיל האוויר) בשיתוף עם אוניברסיטת חיפה מצא מתאם נמוך מאוד בין הדיווח של הטייסים על עייפות לבין הביצועים שהפגינו בפועל. החוקרים עקבו אחר המדדים הקוגנטיביים והרגשיים של 91 טייסים פעילים בשלוש נקודות זמן: במצב של ערנות מלאה, לאחר 24 שעות של חסך שינה מוחלט, ולאחר פרקי זמן משתנים של שנת התאוששות. המחקר מצא כי שינה קצרה, של שלוש שעות בלבד, מובילה לשיפור דרמטי במצב הרוח של הטייסים, שדיווחו כי הם מרגישים רעננים וחיוביים ויכולת התפקוד שלהם גבוהה. אולם בדיקות הקשב האובייקטיביות הראו תמונה הפוכה: ביצועי הקשב שלהם נותרו פגועים ביחס לנקודת הבסיס. המחקר הדגיש כי המצב המסוכן ביותר בטיסה הוא לא העייפות שמגיעה אחרי חוסר שינה רציף, אלא המצב שמגיע אחרי שינה קצרה, כשהטייס סובל מביטחון עצמי כוזב.
כדי להתמודד עם הסוגייה עורך חיל האויר סדנאות מיוחדות, שנועדו להסביר לטייסים כי הדרך שבה הם תופסים את מצב העייפות שלהם אינה תואמת למציאות. "הסדנה אמורה להראות לך שאתה לא ערני כמו שנדמה לך ולהסביר לך למה אתה חייב להיצמד למשטר שינה ולא לסמוך על עצמך שיהיה בסדר", אומר הבכיר.
המענה הטכנולוגי של חיל האוויר להתמודדות עם איום העייפות מבוסס על רשת ביטחון שעוטפת את הטייס מרגע ההכנות ועד הנחיתה. בלב המערך עומדים חיישנים ביומטריים המנטרים ללא הרף מדדים פיזיולוגיים כמו דופק וקצב נשימה, ומתריעים כשהגוף מתחיל להיכנע לעייפות.
למרות הפיתוחים הטכנולוגיים והניסיונות למצוא דרכים להתראה ולהקלה על לוחמים בזמן פעילות צבאית עצימה, לעייפות הקיצונית בזמן לחימה יש רק תרופה אמיתית אחת: שינה. במירוץ החימוש נגד מגבלות הגוף, הכדור הוא אולי אמצעי לשבירת המגבלה בדרך למטרה, אך השינה היא זו שמבטיחה שהטייס יחזור הביתה בשלום. לכן מבהירים בצה"ל כי המטרה העליונה של חיל האויר היא לייצר תנאים לשינה אמיתית ומרעננת, כזאת ששום תרופה לא תחליף.
