במשך קרוב לארבעה עשורים, הייתה מנחת הטלוויזיה האמריקאית אופרה ווינפרי המפקדת העליונה של צבא הדיאטות העולמי. היא ייצגה את המאבק הסיזיפי ואת הנרטיב הישן שגרס כי הרזיה היא עניין של בחירה בלבד. "במשך 25 שנה, האשמתי את עצמי כל יום על כך שאין לי מספיק כוח רצון", סיפרה.
אבל אז, משהו השתנה. כשהופיעה על השטיחים האדומים בסוף 2023, ווינפרי נראתה פתאום אחרת. דקה בהרבה, חיונית, כמעט חטובה. כשחשפה בראיון למגזין "פיפל" בדצמבר אותה שנה כי היא נעזרת בזריקות להרזיה "כדי להשקיט את רעש האוכל", היא לא רק שברה את מחסום הבושה, אלא שינתה את השיח הציבורי כולו. "כל השנים האלה חשבתי שלאנשים רזים יש יותר כוח רצון", הסבירה בפודקאסט שלה, "הם אוכלים יותר טוב, הם מעולם לא נגעו בצ'יפס, ואז הבנתי בפעם הראשונה שהם בכלל לא חושבים על זה. הם אוכלים רק כשהם רעבים, ומפסיקים כאשר הם מלאים". היא לא גילתה בדיוק איזו מהתרופות לקחה בעצמה, רק שמדובר בתרופה ממשפחת ה-GLP1, שבה כלולות בין השאר אוזמפיק, וויגובי ומונג'ארו, וכן שהיא אוכלת בריא ומתעמלת במקביל. "זה שקיים מרשם מאומת רפואית לניהול משקל ושמירה על בריאות... זה מרגיש כמו הקלה, כמו גאולה. סיימתי עם הבושה מאנשים אחרים, ובעיקר מעצמי".
הלהט של ווינפרי לחלוק את הנס הפרטי שקרה לה עם מעריציה הוציא את תעשיית הדיאטות ההוליוודית מהארון. אם בעבר, ירידה דרמטית במשקל של הכוכבים לוותה בהסברים גנריים על שתיית מים ואימוני כושר מפרכים, בשנה האחרונה חומות ההכחשה קרסו. דבריה הכנים והישירים הביאו שורה של ידוענים אמריקאים להודות בשימוש בזריקות כאלה. הכוכבים המצטמקים כבר לא מתביישים להודות שהשינוי לא נבע רק מכוח רצון והתמדה, אלא מסיוע תרופתי.
אחד הראשונים להרים את הכפפה היה המיליארדר אילון מאסק. כשנשאל ב-2022 מה הסוד למראה החטוב שלו, ענה בפשטות: "צום לסירוגין ו-וויגובי". גם הזמר רובי וויליאמס הודה בשימוש בזריקה וכינה אותה "נס חג המולד". "הזריקה הזו היא פשוט עזרה רפואית לבעיה אמיתית", אמר בראיון.
גל ההזרקות שוטף, סביר להניח, גם את הביצה המקומית, אבל סלבריטאיות ומשפיעניות ישראליות עדיין מעדיפות לשמור את המידע הרפואי הזה לעצמן, גם כשהוא בולט לעין. חריגה בתחום היא ליהיא גרינר, מי שניהלה לאורך שנים מאבקים מתוקשרים במשקל. "תודה לאל על אוזמפיק ועל המאמן שלי, שעשה לי גוף חטוב", אמרה גרינר. "כל החיים שלי מגיל 14 אני עושה דיאטות. זאת מלחמה יומיומית. האוזמפיק הזה גורם לי לאכול רבע. אני לא במלחמה יותר".
× × ×
אבל הלוק הזוהר והבגדים הרפויים הם רק צד אחד של המטבע. הקהילה הרפואית העולמית ניצבת כיום מול אחד הצמתים המרתקים והשנויים במחלוקת שידע עולם הרפואה בעשורים האחרונים: האם מצאנו את התרופה האולטימטיבית למגפת ההשמנה, או שפתחנו תיבת פנדורה מורכבת של השלכות בריאותיות? לצד נתוני המכירות שוברי הגרפים של זריקות ההרזיה המבוססות על GLP1 והתשבחות על יעילותן במניעת סיבוכי ההשמנה, צפה ועולה שורת שאלות רפואיות מורכבות המאיימת לסדוק את תמונת ההצלחה.
בעוד חלק מהמומחים רואים בתרופות מבוססות GLP1 אמצעי זמין ויעיל להפחית בסיכון למחלות כרוניות קשות כמו מחלות לב, שבץ ובעיות בכליות, אחרים מזהירים מפני הפיכת מיליוני אנשים בריאים למטופלים לכל החיים, ללא הבנה מספקת של ההשלכות ארוכות הטווח של הטיפול. אחת השאלות הגדולות שנותרו עדיין פתוחות היא מה קורה כשהטיפול נפסק? הסטטיסטיקה מראה כי ללא הזריקות רוב המטופלים מחזירים את המשקל במהירות, מה שמעמיד את הקהילה הרפואית בפני דילמה מוסרית: האם נכון לרשום תרופה שייתכן שיהיה צורך ליטול אותה עד סוף החיים, מבלי לדעת מה יהיו השפעותיה בעוד עשרים או שלושים שנה, ומי בדיוק יישא בעלויות המפלצתיות עבור הטיפול הזה?
מאמר מאוניברסיטת אוקספורד, שהתפרסם ב-2025 ב”בריטיש מדיקל ג'ורנל”, טוען כי ברגע שמפסיקים את הזריקות, הגוף חווה עלייה מהירה במשקל ומאבד את ההשפעות החיוביות על שומני הדם ולחץ הדם. החוקרים מצאו כי העלייה החוזרת במשקל היא כ-0.4 קילו בחודש לאחר הפסקת השימוש בתרופה, והמשקל חוזר למצבו המקורי בתוך פחות משנתיים. המחקר מצא עוד כי קצב העלייה במשקל מהיר כמעט פי ארבעה מאשר בדיאטה ובפעילות גופנית, ואינו קשור להיקף הירידה במשקל במהלך השימוש בזריקה. "העדויות מראות כי למרות ההצלחה בהשגת ירידה במשקל, התרופות האלה לבדן אינן מספיקות כדי לשלוט במשקל במשך זמן ארוך", סיכמו החוקרים.
ד"ר אדם גולדמן: "בניתוחים לקיצור קיבה יש פרוטוקול מסודר של מה בודקים, אבל דווקא בשוק שבו עוד רגע יביאו לנו זריקות הביתה עם שליח של וולט, אין כמעט קווים מנחים. כל רופא שרואה מטופל עם הקאות או ירידה חריגה במשקל חייב לוודא שרמות ה–B1 שלו תקינות. זה נזק שעלול להיות בלתי הפיך"
אחד הקולות המפתיעים שהזהירו מהפיכת הזריקות למוצר צריכה המוני ללא פיקוח רפואי הוא ד"ר דניאל דרוקר, מדען יהודי-קנדי ומי שנחשב לאחד ממפתחי התרופה. ד"ר דרוקר, שזכה בפרס וולף היוקרתי על תרומתו לפיתוח המהפכני, הזהיר כי לא מדובר בתרופות פלא, וכי עדיין רב הנסתר על הגלוי לגבי אופן פעולתן המדויק. "אין לנו ניסויים קליניים על אנשים בריאים ללא סוכרת, ללא משקל גוף גבוה שנחקר", אמר דרוקר לסוכנות הידיעות הקנדית. "האם יש תופעות לוואי ספציפיות בקבוצה הזו של אנשים? הם לא נחקרו בניסויים קליניים. האם יש משהו שאנחנו צריכים לדאוג לגבי התחלת והפסקת שימוש כשאתה רוצה לאבד משקל? האם זה בריא? אנחנו לא יודעים. צריך לזכור תמיד מה אנחנו לא יודעים על הבטיחות של התרופות האלה".
× × ×
המחיר הרפואי של השימוש בזריקות כולל רשימה הולכת ומתארכת של תופעות לוואי, חלקן קשות. מחקר חדש שנערך על ידי צוות חוקרים רב-תחומי ממרכזים רפואיים מובילים בבריטניה ובארה"ב, ופורסם ב-British Journal of Ophthalmology במרץ 2026, מצא קשר ישיר בין נטילת סמגלוטייד (החומר הפעיל בוויגובי ובאוזמפיק) לבין מצב רפואי נדיר אך מסוכן, אוטם עצבי של הראייה, הנגרם כתוצאה מהפרעה באספקת הדם לעצב הראייה, ועלול לגרום לעיוורון חלקי או מלא. החוקרים עקבו אחר אלפי מטופלים, וגילו כי למי שנטלו את המינונים הגבוהים המיועדים להרזיה היה סיכון גבוה פי חמישה לפתח אובדן ראייה פתאומי ובלתי הפיך בהשוואה למטופלים שקיבלו את התרופה במינונים נמוכים יותר, לטיפול בסוכרת.
סיכון נדיר אך משמעותי אחר הוא גסטרופרזיס (שיתוק קיבה), מצב שבו הקיבה מפסיקה להתרוקן כראוי. מטופלים מתארים תחושה של מזון ש"תקוע" בגוף במשך ימים, מה שמוביל לעתים לבחילות קשות והקאות. הירידה המהירה במשקל גובה מחיר מכיס המרה, עם עלייה בדיווחים על אבנים ודלקות בדרכי המרה המחייבות ניתוחים דחופים. גם דלקת בלבלב נותרה אחת האזהרות המשמעותיות ביותר בנוגע לשימוש בתרופות האלה.
נתונים מחקריים מראים כי בין רבע למחצית מהמטופלים יחוו תופעות לוואי של מערכת העיכול בעת שימוש בתרופה. ד"ר דן קרטר, מנהל היחידה לנוירו-גסטרואנטרולוגיה בשיבא, מסביר כי המנגנון הביולוגי של התרופה משפיע ישירות על תנועתיות הקיבה: "התרופה עובדת על העצבוב של מערכת העיכול, היא מדכאת את העיכול ואין ספק שהיא גורמת להשפעות". טרנר מציין כי התרופה מובילה להאטה בפינוי הקיבה, תהליך שעלול להוביל לסיכונים כמו אבנים בדרכי המרה וריפלוקס, ובמקרים מסוימים למצבים קיצוניים יותר. "ראיתי אירועים של גסטרופרזיס, שיתוק של הקיבה ממש. הקיבה מפסיקה לעבוד", הוא אומר. "זה נדיר מאוד, אבל היו אנשים שהגיעו בגלל זה לאשפוז".
בשל החשש מריקון איטי של המזון מהקיבה ומשאיפת מזון בזמן הרדמה כללית במהלך פרוצדורות רפואיות שונות, פירסם לאחרונה איגוד הרופאים המרדימים בישראל נייר עמדה הממליץ לשאול על שימוש בתרופות כאלה כל מועמד להרדמה, ולהעדיף שיטות הרדמה אזוריות במקרים שבהם הסיכון לשאיפת המזון מוגבר. ואולם, המידע בתחום עדיין חלקי ואפילו בתוך הקהילה הרפואית שורר כיום בלבול ניכר בנוגע לניהול המטופלים לקראת פרוצדורות פולשניות. "אף אחד לא מסכים עם אף אחד בנושא הזה", מודה ד"ר טרנר. "יש כאלו שאומרים להפסיק, יש כאלו שאומרים להמשיך. מה שהגסטרואנטרולוגים רואים זה לא מה שהמרדימים רואים". טרנר מדגיש כי למרות החששות, הממצאים בשטח מראים שהעיכוב בפינוי הקיבה "לא יפריע כל כך לאנדוסקופיות (פעולות המתבצעות באמצעות החדרת סיב אופטי כמו גסטרוסקופיה וקולונוסקופיה - ש”ר), וגם נדיר מאוד שפעולות יתבטלו בגלל הפרוצדורה".
בסופו של דבר, הוא אומר, מדובר במאזן של ניהול סיכונים אל מול תועלת רפואית מוכחת. "הסיבוכים ישנם, אבל צריך לקחת אותם בפרופורציה. על רוב הדברים אפשר להתגבר בעזרת ניהול נכון".
דיווח שהגיע מישראל משך לאחרונה תשומת לב לסיבוך משמעותי נוסף של הזריקות. במוקד הדיווח עמדה צעירה שקנתה את הזריקה בשוק השחור, ללא פיקוח רפואי, וסבלה מסיבוכים נוירולוגיים ובהם הקאות קשות, בלבול, הפרעות תחושתיות ופגיעה בתפקוד גלגלי העיניים. הרופאים איבחנו כי היא סובלת מאנצפלופתיה, סיבוך נוירולוגי קשה שנגרם מחסר קיצוני בוויטמין B1, ומוכר בישראל בעיקר בגלל פרשת רמדיה. "מנגנון הפגיעה במקרה הזה קשור להקאות משמעותיות שמובילות לאובדן מהיר של התיאמין", מסביר ד"ר אדם גולדמן, מומחה ברפואה פנימית ומתמחה בגסטרואנטרולוגיה בשיבא. "חלק מהמטופלים סובלים מרמות נמוכות של הוויטמין בגלל תזונה לקויה, והטיפול בזריקה עלול לגרום להם לחצות את הסף אל עבר פגיעה מוחית ותסמינים כמו בלבול ופגיעה בראייה".
בעקבות המקרה ערך ד"ר גולדמן חיפוש נרחב במאגרי הדיווח של ה-FDA. "זיהינו בסך הכל 15 מקרים של אנצפלופתיה שמשויכת לטיפול ב-GLP1, כולם דווחו בשנתיים-שלוש האחרונות, למרות שהתרופות הללו קיימות כבר עשור", הוא מספר. "זה מחזק את ההשערה שהסיבוך מתרחש דווקא בקהל הרחב של ההשמנה, שם הירידה במשקל היא דרסטית ומהירה יותר מאשר אצל חולי סוכרת. אנחנו מעריכים שיש דיווח חסר בתחום הזה, והמספר האמיתי של אנשים שחווים פגיעה כזו כנראה גבוה יותר".
ד"ר גולדמן מתריע מפני המצב הקיים בשוק, שאותו הוא מגדיר כפרוץ: "בניתוחים בריאטריים (לקיצור קיבה – ש”ר) יש פרוטוקול מסודר של מה בודקים לפני ותוך כדי התהליך. אבל דווקא בשוק שבו עוד רגע יביאו לנו זריקות הביתה עם שליח של וולט, אין כמעט קווים מנחים. כל רופא שרואה מטופל עם הקאות או ירידה חריגה במשקל חייב לבצע הערכה תזונתית מקיפה ולוודא שרמות ה-B1 שלו תקינות. זה נזק שעלול להיות בלתי הפיך, אבל קל מאוד למנוע אותו אם מגלים מודעות לסכנה ופועלים בזמן".
הקומיקאית והשחקנית איימי שומר הסבירה שהפסיקה את השימוש בזריקה בגלל תופעות הלוואי שמהן סבלה, ובראשן בחילה, שמנעו ממנה לשחק עם הבן שלה. "איבדתי 13 קילו במהירות ונראיתי מעולה, אבל לא הצלחתי להרים את הראש מהכרית. אז מה הרעיון?"
אחת הסוגיות הבעייתיות ביותר בנוגע לשימוש בזריקות ההרזיה נוגעת לדלדול מסת השריר (Sarcopenia), תופעה שעלולה לגרום לחולשה, נפילות, פגיעה בעצמאות ותמותה. מתחת למעטפת החדשה והחטובה, עלולים המטופלים לשלם מחיר פיזיולוגי כבד שהם אינם מודעים לו: אובדן מסיבי של רקמות שריר חיוניות ששומרות עלינו זקופים, חזקים ומתפקדים. מחקרים הראו כי עד 40% מהמשקל שיורד בזכות השימוש בתרופות הללו מגיע ממסת גוף רזה – מים, עצמות ושרירים – ולא משומן. מומחים מזהירים מפני יצירת דור חדש של אנשים רזים, שנראים מבחוץ בריאים וחזקים אבל מבפנים מצבם הפוך: הם שבריריים וחלשים. בעוד שהמשקל שלהם תקין, הרכב הגוף שלהם נפגע עד כדי כך שהוא עלול לפגוע בתפקוד היומיומי.
סקירה מקיפה שפורסמה ב-Harvard Science Review בפברואר 2026 קובעת כי האובדן הזה הוא אפקט לוואי של גירעון קלורי ללא גירוי מכני, מה שגורם לגוף לפרק את השומן והשריר יחד כדי לשרוד. בכנס השנתי של האקדמיה האמריקאית למנתחים אורתופדיים שנערך במארס 2026, הוצג מחקר שהצביע על קשר ישיר בין שימוש ב-GLP1 לעלייה קלה בסיכון לאוסטאופורוזיס, מחלה המחלישה את העצמות והופכת אותן מועדות יותר לשברים.
פרופ' נעמה קונסטנטיני, מנהלת המרכז לרפואת ספורט בשערי צדק, מזהירה כי הירידה המיוחלת במשקל היא לעיתים קרובות אשליה של בריאות. "אנשים לא בודקים את הרכב הגוף, הם רק מסתכלים על המשקל. אתה רואה את המספר ואתה מבסוט, בלי להבין שמתוך העשרה קילו האלה, שלושה קילו הם שריר. כשאתה יורד 20 קילו, מדובר באובדן של שבעה-שמונה קילו של שריר".
לאובדן הזה יש, לדבריה, השלכות בריאותיות מרחיקות לכת. "אובדן שריר משמעותו איבוד כוח, תפקוד נמוך יותר, חוסר יציבות ושבריריות. בקרב אנשים מבוגרים, התהליך הזה מעלה משמעותית את הסיכון לנפילות. אנשים היו חושבים פעמיים אם הם היו מבינים את המחיר".
איבוד השריר גם פוגע לדבריה בחילוף החומרים הבסיסי, ועלול להוביל לעלייה מהירה במשקל ברגע שמפסיקים את השימוש בזריקה. סוגיה מטרידה נוספת היא הקושי הקיצוני, עד כדי חוסר יכולת ממש, לשקם את הרקמות שאבדו. "לאישה שתאבד חמישה-עשרה קילו שריר אין סיכוי להחזיר אותם", היא קובעת.
כדי למזער את הנזקים, היא אומרת, אין לרשום את הזריקות ללא מעטפת מקצועית הדוקה המותאמת לצורכי כל מטופל ושינוי מהותי באורח החיים. "יש להקפיד על צריכה של בין 1.2 ל-1.6 גרם חלבון לכל קילו משקל גוף בכל יום ולבצע אימוני כוח לפחות שלוש פעמים בשבוע. זה המינימום".
× × ×
הוויכוח הציבורי היצרי סביב זריקות ההרזיה חצה מזמן את גבולות המרפאה. הוא אינו נוגע רק לתופעות הלוואי הפיזיות של הזריקות, אלא חודר עמוק אל תוך סוגיות של אתיקה, דימוי גוף ובריאות. המראה החולני והשדוף של כוכבות כמו דמי מור בת ה-63, שנראתה כמו שלד בטקס פרסי השחקנים שהתקיים בלוס אנג'לס בתחילת מארס, או כוכבות האייקון הקולנועי WICKED, אריאנה גרנדה וסינתיה אריבו, שהצטמקו עד כיחשון ממש, מעלה תהיות על המחיר שאנחנו מוכנים לשלם עבור אידיאל יופי קיצוני.
כשקלי אוסבורן, בתו של הרוקר אוזי אוסבורן ומנחת טלוויזיה, צעדה לאחרונה על השטיח האדום, היא לא נראתה כמו המתבגרת המרדנית עם שיער הלבנדר שהעולם הכיר בתוכנית הריאליטי המשפחתית של אביה. עם צללית גוף דקיקה, קו לסת חד שהחליף את פניה העגולות ולחיים שקועות, הפך השינוי שעברה לסמל של הפרעת אכילה. אוסבורן אמנם הכחישה נמרצות שימוש בתרופות להרזיה וייחסה את המהפך החזותי שלה לניתוח לקיצור קיבה שעברה, אולם זה לא מנע ממנה לזכות בכינוי המביך "מנצחת אולימפיאדת האוזמפיק".
אמה שרון אוסבורן, שגם היא איבדה משקל רב, סיפקה אזהרה מפוכחת כשהודתה שהיא "רזה מדי" ולא מצליחה לעלות במשקל בחזרה, למרות שהפסיקה לדבריה להשתמש בתרופה אחרי שמשקלה צנח לפחות מ-45 קילו. "אתם עלולים לרדת כל-כך הרבה במשקל וקל להתמכר לזה, דבר מסוכן מאוד", אמרה אוסבורן, שבעבר הגדירה את עצמה "מכורה לאוכל" בראיון. הקומיקאית והשחקנית איימי שומר הסבירה שהפסיקה את השימוש בזריקה בגלל תופעות הלוואי שמהן סבלה, ובראשן בחילה, שמנעו ממנה לשחק עם הבן שלה. "איבדתי 13 קילו במהירות ונראיתי מעולה, אבל לא הצלחתי להרים את הראש מהכרית. אז מה הרעיון?". הזמר רובי וויליאמס אמנם שיבח את התרופה, אבל גם טען כי השימוש בזריקה פגע בראייה שלו.
ברשתות החברתיות, ובמיוחד בטיקטוק, המהפכה הזו נחגגת באלפי סרטוני "לפני" ו"אחרי" ובתגובות כמו: "זה לא קיצור דרך, זה כלי שסוף-סוף השווה את תנאי הפתיחה של הביולוגיה שלי לאחרים", או כפי שהגדירה זאת משתמשת אחת בשיתוף ויראלי: "השקט הזה בראש מהעיסוק הבלתי פוסק באוכל הוא נס ששום כוח רצון לא יכול היה לייצר".
בזמן שמיליוני משתמשים רואים בזריקה לא פחות מנס ביולוגי, ששיחרר אותם מהמאבק הסיזיפי ברעב ומאפשר כמעט לכל אחד להשיג מראה שהיה פעם נחלתם של בעלי גנטיקה טובה בלבד, טוענים המבקרים כי זריקות הפלא מחקו עשור של עבודה מאומצת על קבלה עצמית והחזירו אותנו לימי ה"הרואין שיק" המזיקים של שנות ה-90. פוסטים כמו "אנחנו רואים בשידור חי איך נשים פשוט 'נמסות' אל תוך עצמן בשם אידיאל חולני", או "בנינו עשור של 'בודי פוזיטיביטי' רק כדי שמזרק אחד ימחק הכל" הופכים ויראליים וזוכים לאלפי תגובות.
בשנה האחרונה התפתח גם ז'אנר חדש ואגרסיבי של ביקורת: "אוזמפיק שיימינג". הדרך לרזון של הסלבס מעולם לא הייתה תחת זכוכית מגדלת כה עוינת. הכוכבים שבוחרים להשתמש בזריקות ההרזיה מוצאים עצמם בלב סערה המשלבת האשמות ברמאות, חוסר אחריות רפואי ולעג. "עשור שלם הוליווד האכילה אותנו ב'בודי פוזיטיביטי' ובקבלה עצמית, רק כדי לגלות שברגע שהגיע המזרק הראשון – כולן רצו לתור. זה לא חופש, זו הצביעות הכי גדולה בהיסטוריה", קבעה משפיענית לייף-סטייל בטיקטוק. "הן לא קנו חופש, הן קנו מינוי לכל החיים לשעבוד רפואי", האשימה כותבת אנונימית אחרת.
ההאשמות האלו אילצו את כוכבי הוליווד להיכנס למגננה. שומר תיארה את הלחץ החברתי שפגשה בו כשהחלה לרזות: "כולם היו כאילו, 'איך את מעיזה?!'. הרגשתי כאילו עשיתי משהו פלילי רק כי רציתי להרגיש טוב יותר עם הגוף שלי". ואילו השחקנית והזמרת קלי קלרקסון, שספגה ביקורת חריפה על ירידתה במשקל, שיתפה בתוכניתה: "אנשים מחליטים עבורך מה ואיך עשית, כאילו שזה עניינם הפרטי. השיימינג הוא בלתי נסבל".
המונח "פני אוזמפיק" (Ozempic Face), המתייחס למראה פנים נפול ומזדקן שהפך לסמל הוויזואלי של מהפכת ההרזיה המוזרקת, הפך לכלי נשק בידי הגולשים, הממהרים לנתח כל קמט או צניחת עור בפניהן של סלבס, שנראות, כהגדרת הטוקבקיסטים, "כאילו שאבו להן את החיים מהפנים". "זה לא רזון בריא, זה רזון של סרט אימה משנות ה-90", כתבה גולשת. "המחיר של מידה 34 הוא להיראות כמו רוח רפאים".
התופעה הזו – הפנים הנפולות, לא השיימינג - הגיעה בגדול גם למרפאות בגוש דן. ד"ר מאיר כהן, מומחה בכירורגיה פלסטית ויו"ר ארגון המנתחים הפלסטיים אסתטיים בישראל, מעיד כי המהפכה התרופתית של זריקות ה-GLP1 שינתה את פני המרפאה שלו. תרתי משמע. "אני רואה בזה עלייה ממש גדולה", הוא אומר. "לפחות 15 אנשים בשבוע פונים אליי ומציגים את השילוב הזה של ירידה במשקל, עודף עור והתרוקנות של הפנים. הזריקות גורמות לזה שרקמת השומן מידלדלת בגוף, וזה יוצר את מה שאנחנו קוראים לו 'סקלטוניזציה' של הפנים. רואים את מבנה השלד מתחת לעור. הרקות מתרוקנות והלחיים שוקעות פנימה, ממש כמו אצל אנשים שהיו בתנאים של הרעבה קיצונית".
באופן מפתיע, מספר כהן, למרות המראה המבוגר שיוצרות הזריקות, המטופלות מאושרות מהשינוי. "הזריקות האלה הן ברכה. פתאום, אחרי המון שנים, אנשים יכולים להיכנס לבגדים שעליהם הם חלמו. זה שינה מסלול חיים להרבה מאוד אנשים ובעיקר נשים. האושר הזה כל כך חזק, עד שרבות מהן מסרבות להפסיק את הטיפול גם כשהן מגיעות למראה כחוש".
הנרמול של המראה הכחוש כהישג רפואי מחזיר לקדמת הבמה את אידיאל הרזון החולני, ומייצר לחץ חברתי כבד. מומחים להפרעות אכילה מזהירים כי זריקות ההרזיה יצרו קטגוריה חדשה ומסוכנת. הזריקה, כך נטען, אינה מטפלת בדימוי העצמי הפגוע, אלא רק משתיקה את הדחף לאוכל. כאשר הטיפול נפסק והרעב חוזר בעוצמה, המטופל מוצא את עצמו לא רק עם משקל שחוזר, אלא עם תחושת כישלון עמוקה.
ה"אנורקטיק שיק", ששוטף מחדש את מסלולי האופנה והרשתות החברתיות, הוא אולי נקודת השיא המטרידה ביותר של המהפכה הנוכחית. "הדהים אותי לראות שזה חוזר", אומרת פרופ' יעל לצר, שייסדה וניהלה את המרפאה להפרעות אכילה במרכז הרפואי רמב"ם. "אחרי מאבק של שנים וחוקים שנועדו לשנות את המראה הזה, כמו המדיניות שלא מעודדת נשים במשקל נמוך מדי לדגמן, אנחנו עדים לנסיגה מדאיגה אל עבר אידיאל רזון קיצוני שחשבנו שעבר מהעולם. זה יוצר לחץ חברתי חסר תקדים, שבו המראה הכחוש הופך שוב לסטנדרט שמכתיב את הערך העצמי של נערות ונשים כאחת, ומחזיר אותנו עשורים אחורה במאבק על דימוי גוף חיובי".
לצר מצביעה על כך שהטרנד הישן-חדש עלול לפגוע בראש ובראשונה במתבגרות, הקבוצה הפגיעה ביותר שבה מתפתחות כ-85% מהפרעות האכילה. בעוד שאישורי הטיפול בוויגובי מגיל 12 ומעלה והכניסה של המונג'ארו לשוק הישראלי מביאים איתם בשורה רפואית, לצד ירידה דרמטית של 25% בניתוחים בריאטריים מורכבים, המחיר הפסיכולוגי של השימוש הנרחב ללא מעטפת טיפולית מתאימה עלול להיות כבד. פרופ' לצר מדגישה כי "זה 'תיקון קוסמטי' למצוקה קיומית עמוקה הרבה יותר. אמנם התרופה משנה את המכניקה של הגוף, את תחושת השובע ואת המספר על המשקל, אבל היא לא מסוגלת לגעת בשורשים העמוקים של היחס שלנו לעצמנו. אדם יכול להשיל עשרות קילוגרמים ממשקלו, אבל בתוך-תוכו להישאר עם אותו דימוי גוף שבור, אותה תחושת חוסר ערך ואותו פחד משתק מהשמנה. אני פונה לאנשי המקצוע: כשאתם נותנים את התרופה הזו תשקלו איפה התועלת ואיפה הנזק שלה, ותמיד תלוו את התרופה בטיפול שישפר את השיח שלה עם הגוף שלה, אחרת היא תמיד תרגיש חשופה".
× × ×
בזמן שהדיון המדעי והחברתי על השלכות השימוש הרחב בתרופות נמצא עדיין בעיצומו, הביקוש האדיר לזריקות מתבטא בנתוני מכירות פנומינליים. לפי נתוני חברת הייעוץ הבינלאומית Goldman Sachs, שוק תרופות ה-GLP-1 צפוי לגלגל מעל 100 מיליארד דולר עד שנת 2030. חברת “נובו נורדיסק” הדנית, יצרנית האוזמפיק והוויגובי, הפכה לחברה בעלת שווי השוק הגבוה ביותר באירופה. בשיא המומנטום, שווי השוק שלה עלה על התוצר המקומי הגולמי של דנמרק כולה, המדינה שבה צמחה. המתחרה הגדולה, “אלי לילי”, יצרנית מונג’רו, רשמה זינוק של מאות אחוזים ברווחיה, כאשר הביקוש העולמי עולה בעקביות על קצב הייצור. בשנת 2024 ובמחצית הראשונה של 2025, המכירות של תרופות ההרזייה החדשות זינקו במאות אחוזים, כשהביקוש העולמי עולה על היכולת של המפעלים לייצר אותן .
לצד העלייה המדאיגה בשימוש הבלתי מבוקר, מצטברים לאחרונה מחקרים חיוביים פורצי דרך, החושפים כי כוחן האמיתי של הזריקות אינו טמון רק בצמצום ההיקפים שלנו.
“אנחנו מבינים היום שמעבר להפחתת המשקל יש לתרופות החדשות אפקט מרפא או מקדם בריאות”, אומר פרופ’ דרור דיקר, מנהל מחלקה פנימית ד’ והמרכז לטיפול בעודף משקל בבית חולים “השרון” ויו”ר החברה הישראלית לחקר וטיפול בהשמנת יתר. “כל איבר שיש בו שומן מייצר דלקת. השומן הזה משגשג, עובר נמק ומתחיל לייצר תהליכים דלקתיים שגורמים לשורה של מחלות, ממחלות לב כלי דם עד סרטן. התרופות הללו פועלות כנוגדות דלקת עוצמתיות, המגנות על איברים חיוניים”.
האפקט האנטי דלקתי המגן, אומר דיקר, ייטיב עם המטופלים גם אם לא ירדו דרמטית במשקל. “המחקרים החדשים הוכיחו כי וויגובי מסוגלת לבצע רגרסיה של תאי צלקת בכבד, הישג שנחשב עד לא מזמן לבלתי אפשרי”.
עם זאת הוא מזהיר כי התרופות אינן מיועדות למי שמעוניין בהן כטיפול אסתטי חולף. “מי שה-BMI שלו הוא בין 25 ל-30, שהיחס בין היקף המותן לגובה שלו הוא מתחת ל-0.5 ואין לו סממן של תחלואה נוספת אינו זקוק לזריקות האלה”, הוא אומר. “שימוש לא נכון באוכלוסיה בריאה עלול לשבש את האותות הנכונים למח על שובע והרזיה ולפגוע באיזון המטבולי התקין של הגוף. אדם שלא חי עם השמנה שיפסיק את הטיפול הזה יסבול מריבאונד שיתבטא בעלייה מהירה במשקל, שתכלול יותר רקמת שומן ופחות רקמת שריר, ותחמיר את המצב המטבולי שלו”.
בינתיים נמשך כל העת המחקר על פתרונות חדשים ומרגשים בתחום. שורת מחקרים בודקת את יעילותן של התרופות הקיימות להתוויות נוספות, בהן מניעת אלצהיימר ופרקינסון וגמילה מהתמכרויות.
מנהל המזון והתרופות האמריקאי אישר החודש את התרופה השניה שניתנת דרך הפה ומבוססת על הורמון ה-GLP-1. הכדור נלקח מדי יום, ומטופלים שקיבלו אותו הפחיתו בממוצע כ-11 אחוזים ממשקלם לאורך יותר משנה.
העתיד הקרוב של ההרזיה מסמן מעבר מעידן ה”הורמון הבודד” לעידן של קוקטיילים ביולוגיים מתוחכמים, שישנו את חילוף החומרים שלנו מהיסוד. שילובים של מספר הורמונים בניסויים קליניים הביאו לירידה ממוצעת של כ-24-29 אחוזים ממשקל הגוף. הדור הבא של תרופות ההרזיה יינתן בכדור, או בזריקה פעם בחודש, אולי פחות. חלק מהתרופות שנמצאות בפיתוח פועלות למנוע במקביל את אובדן מסת השריר. “דור העתיד ישלב הורמונים נוספים כמו גלוקגון ועמילין, שמטרתן אינה רק ירידה במשקל אלא שימור מסת השריר”, אומר פרופ’ דיקר. “אנחנו מדברים היום על מחקרים שמשלבים את ההורמונים הקיימים עם תרופות נוספות שמונעות פגיעה בשריר כתוצאה מהפחתת משקל”.
האתגר הבא של עולם הרפואה הוא לא רק איך לסייע לנו לרדת במשקל, אלא גם איך לשמר את ההישגים. החזון של פרופ’ דיקר הוא טיפול נגיש ומתקדם לכל אדם החולה במחלת ההשמנה, כזה שאינו מתמקד בהכרח בספרות על המאזניים. “אם נצליח לשמר הפחתת משקל של 10-15 אחוזים לאורך זמן נוכל לקדם דרמטית את הבריאות של הציבור, ולמנוע תחלואה ותמותה משמעותית”.
מחברת “נובו נורדיסק” נמסר בתגובה: “סמגלוטייד (החומר הפעיל בוויגובי ואוזמפיק) נבחן לאורך שנים בתוכניות מחקר קליניות רחבות היקף, וכן במחקרי עולם אמיתי משמעותיים. היקף החשיפה המצטברת ומעקב הבטיחות עולה על 22 מיליון שנות-מטופל. מכלול נתונים אלו מספקים ביטחון בפרופיל הבטיחות של סמגלוטיד. מאז השקתו של ויגובי בשנת 2021, הוא שינה את חייהם של רבים החיים עם השמנה, וסייע להם להשיג ירידה משמעותית במשקל לצד יתרונות קרדיו-מטבוליים חשובים, כולל הפחתה משמעותית בסיכון הקרדיווסקולרי. זוהי התרופה היחידה שבנוסף לאפקט המשמעותי של הירידה במשקל, אושרה גם להפחתה של תחלואה ותמותה ממחלות לב, כלי דם בעולם ובישראל וכבד שומני, בעולם.
רק לאחרונה, החליטו ועדת הסל ומשרד הבריאות להכניס לסל התרופות את וויגובי למתבגרים מגילאי 12, החלטה שמדגישה את האמון שיש למערכת הבריאות ביעילות של התרופה, בחשיבותה ובבטיחות שלה”.
חברת “אלי לילי” בחרה שלא להגיב.
