זה התחיל כמו סרט שכבר היינו בו: מחלה קטלנית שעוברת מחיות לבני אדם מתפרצת על סיפונה של ספינת תענוגות. המחלה, שאין נגדה חיסון או תרופה, מתחילה עם תסמינים של שפעת. שלושה מהנוסעים מתים, אחרים נדבקים, הספינה כולה נכנסת להסגר, מילים כמו "דיימונד פרינסס" ו-RNA צפות ממעמקי הזיכרון, וחשש ישן-חדש חוזר לקנן בלבבות: האם אנחנו עומדים בפני תחילתה של מגפה עולמית חדשה?
ההתפרצות של נגיף ההאנטה (hanta virus) על סיפון ה"MV הונדיוס" בחודש שעבר אכן מזכירה נשכחות ורעות, אבל אפשר להירגע: למרות נקודות הדמיון ולמרות שיעורי תמותה גבוהים מאוד – 30-50 אחוז מהנדבקים – לא מדובר במגפה חדשה. וירוס ההאנטה נדיר יחסית, קשה יותר להידבק בו - צריך להיחשף ישירות להפרשות של מכרסמים נגועים או לשאוף חלקיקים שלהם שנישאים באוויר (מקסים) - וקשה יותר להדביק בו אחרים. בנוסף, באופן מפתיע, לא היה אף ישראלי על סיפון ההונדיוס וכל העניין די עבר לנו מעל הראש.
הנגיף קיבל את שמו מנהר האנטאן בקוריאה, שם תועדה ההתפרצות הראשונה בקרב חיילים בשנות ה-50. מדובר במשפחה של נגיפים הנישאים בעיקר על ידי חולדות ועכברים, אבל גם עטלפים, חפרפרות, זוחלים ודגים נמצאו כנשאים. הנשאים אינם חולים, אבל מפרישים את הנגיף דרך השתן, הגללים והרוק. למרות שהנגיף קיים בכל יבשת שבה חיים מכרסמים, רק כעשרת אלפים מקרים מדווחים בשנה ברחבי העולם. להשוואה, מקרי חצבת יש יותר מ-11 מיליון. בישראל דווח עד כה על מקרה אחד של האנטה: בדצמבר 2025 חזר אדם ממזרח אירופה עם הנגיף, אבל מדובר בזן אחר מזה שהיה על האונייה ואינו מידבק מאדם לאדם.
"וירוס ההאנטה הוא בתחתית רשימת האיומים מבחינת מגפות", אומר פרופ' טל ברוש, מנהל היחידה למחלות זיהומיות בבית החולים הציבורי אסותא אשדוד ומרכז צט"מ (הצוות לטיפול במגיפות) במשרד הבריאות. "בראש הרשימה: זן חדש של קורונה. אחריו, שפעת העופות. זו מחלה שיכולה להיות קטלנית. נכון להיום היא לא מידבקת בין בני אדם, אבל הסיכון הוא לווירוס שירכוש את היכולת לעבור מאדם לאדם".
ועדיין, לפני ששוכחים מכל העניין וחוזרים לחוסר השגרה הרגיל, וירוס ההאנטה הוא הזדמנות טובה לבדוק אם ישראל ערוכה להתמודד מול המגפה הבאה, שכולם מסכימים שהיא רק עניין של זמן. התשובה לא עושה נעים בגב: התמודדות עם מגפה היא מערכה מרובת חזיתות. לא "רק" עניין רפואי, אלא אתגר חברתי, כלכלי, פוליטי ואפילו גיאו-פוליטי, שהרי מגפה היא מטבעה עולמית. בכל החזיתות האלה, כמה לא מפתיע, אנחנו בבעיה.
שר ברבע משרה
מערכת הבריאות הישראלית היא סוג של נס רפואי בעצמה. ההשקעה הלאומית בבריאות בישראל היא מהנמוכות בקרב מדינות ה-OECD בפער, עם מחסור חמור במיטות, בתשתיות, בכוח אדם, בעתודות מקצועיות, עם פערים בין מרכז לפריפריה, עם צוותים רפואיים שחוקים ומתוחים עד לקצה אחרי שנתיים וחצי של עבודה בחירום ובמלחמה, עם שר בריאות ברבע משרה, ועדת בריאות שכמעט שלא מתכנסת (ואולי טוב שכך. בניהולה של ח"כ לימור סון הר-מלך הפכה הוועדה למופע של צרחות ובריונות), תחום בריאות הציבור שהוזנח לחלוטין, תורים ארוכים לבדיקות, ומה לא.
בדיון בכנסת נחשף שלמרות שעל המדינה להצטייד בתרופות אנטי־ויראליות לרבע מהאוכלוסייה, מלאי התרופות מספיק רק לאחוז אחד. מעניין מי יקבל אותן
ועדיין - למרות כל זה, הישראלים בריאים יותר וחיים יותר: עם תוחלת חיים של 83.8 שנים בממוצע, אנחנו במקום הרביעי בעולם המפותח. זה בעיקר בזכות העובדה שיש לנו רופאות ורופאים מצוינים ואחיות ואחים שנותנות ונותנים את הכל. אבל העובדה שזה עבד עד עכשיו לא אומרת שזה ימשיך לעבוד לנצח. גם נס רפואי נגמר. מערכת מורעבת, סופה לקרוס.
למערכת מורעבת ומוחלשת, מסביר פרופ' איתמר גרוטו, מומחה בבריאות הציבור ובעבר משנה למנכ"ל משרד הבריאות, יש זיכרון קצר. "כשאין היערכות רצופה ומתמדת והנושא יורד מהרדאר הציבורי, מוכנות המערכת יורדת והיכולות המקצועיות מידרדרות. חלק מהידע נעלם וצריך להתחיל מההתחלה". המזל שלנו, מציין גרוטו, כמו רוב הרופאות והרופאים ששוחחתי איתם, הוא ש"המערכת תדע לעבוד בחירום". שוב, מסתמכים על הגורם האנושי והמוטיבציה שלו, במקום לתת תנאים מספקים למערכת. בסוף, זו צורה אחרת להגיד "יהיה בסדר".
בתחילת החודש נערך בוועדה לביקורת המדינה דיון בנושא "שפעת פנדמית והצטיידות במלאי ארוך טווח של תרופות אנטי-ויראליות". בדיון הציגו נציגי משרד מבקר המדינה דוחות בנושא טיפול במחלות מתפרצות ומתחדשות, לרבות התפרצות מגפה כוללת, התחסנות האוכלוסייה והשפעת הקורונה על עמדות הציבור בנוגע לחיסונים שבשגרה.
מהדיון ומהדוחות עולה תמונה די ברורה: משרד הבריאות, קופות החולים ומערך האשפוז אינם ערוכים באופן מלא להתפרצות מגפה. בכלל, כשמחטטים בשלל דוחות מבקר המדינה ומחקרים אחרים העוסקים בהיערכות ישראל למגפה הבאה (ולא רק), מוצאים דפוס מוכר, הרבה יותר מדי מוכר: הליקויים ידועים, אבל לא תמיד מטופלים. יש לקחים חשובים שהופקו מהקורונה ומיושמים בהצלחה, אבל יש הרבה שפחות.
עד כמה לא מלאה מידת ההיערכות? סגן ראש חטיבת בריאות הציבור במשרד הבריאות ד"ר אור קריגר חשף בדיון שלמרות שתוכנית ההיערכות קובעת שעל המדינה להצטייד בתרופות אנטי-ויראליות שיספיקו לרבע מהאוכלוסייה, מלאי התרופות היום מספיק רק לאחוז אחד מאיתנו. מעניין מי יקבל אותן.
מדובר כמובן בהוצאה משמעותית. "אנחנו לא מדינה מאוד עשירה", אומר פרופ' ברוש. "כמות התרופות שיש לנו היום למקרה של התפרצות מגפה לא מספיקה. אני כמובן בעד רכישת תרופות, אבל השאלה אם המדינה צריכה להשקיע דווקא בזה או במקומות אחרים היא שאלה לגיטימית".
ואם לא די בכך, המצב הנוכחי, שבו שר הבריאות חיים כץ מחזיק במקביל בעוד שלושה תיקים – התיירות, הבינוי והשיכון, הרווחה והביטחון החברתי - פוגע, לפי איגוד רופאי בריאות הציבור, ביעילות המערכת, יוצר כשל ניהולי, גורם לקבלת החלטות לא מקצועיות והזנחה של תכנון לטווח ארוך. עוד פן שמדגיש עד כמה (לא) חשובה מערכת בריאות חזקה, מקצועית ומתפקדת להנהגה הפוליטית בישראל, ועד כמה (לא) חשוב לה להציב בראש המערכת אדם ענייני שמבין את צורכי הבריאות לפני ולפנים. אחרי זה עוד מספרים לנו שהעיקר הבריאות.
זה אומר הרבה. מעמדם של אנשי המקצוע בישראל הולך ונשחק – הרי כולם חלק מהדיפ-סטייט – לטובת מינויים פוליטיים, לפעמים מוצלחים יותר, לפעמים פחות. "הבריאות", מסכם פרופ' חגי לוין, יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור בישראל, "היא לא בסדר העדיפויות. לא בשגרה ולא בחירום - אבל אז זה יותר בולט".
שגיאה קטסטרופלית
אבל שני האתגרים הגדולים באמת שיעמדו בפני מערכת הבריאות ומדינת ישראל כולה במקרה של התפרצות מגפה הם דווקא אתגרים חוץ-רפואיים, והם אלה שיכולים להכריע את הכף לרעתנו.
הראשון, שעליו מצביעים ברוש, לוין ואחרים, הוא העובדה שמגפה היא, מטבעה, עולמית - וגם ההתמודדות מולה צריכה להיות עולמית. אף אדם אינו אי. אבל זה לא סוד גדול במיוחד שמעמדה של ישראל בעולם הולך ונשחק, שלא לומר נטחן עד דק.
"זו בעיה חמורה", אומר לוין. "פעם היינו יכולים לדבר עם כולם. היום אם אתה רוצה קשר עם גופי בריאות בעולם, ישראל כבר לא בעדיפות. יכולת התקשורת שלנו נפגעה. חברת הכנסת לימור סון הר-מלך רוצה לנתק אותנו מארגון הבריאות העולמי. זה אומר ניתוק מכל מאגרי המידע העולמיים. אנחנו רואים סדקים ביכולת שלנו לשתף פעולה עם גופים בינלאומיים".
"הרצון של גורמים פוליטיים מסוימים להתנתק מארגון הבריאות העולמי הוא טעות שלא מקדמת אותנו מבחינת מוכנות למגפה", מסכים ברוש. "יכול להיות שחלק מהדברים שאומרים המצדדים בהתנתקות נכונים, אבל שיתוף פעולה בינלאומי הוא מאוד חשוב. אתה חייב להיות מחובר לעולם. בעיניי זו תהיה שגיאה קטסטרופלית. מקווה שלא נגיע לזה. זה אומר שיכול להיות שבפעם הבאה שנצטרך לקנות חיסונים לא נהיה כאלה אטרקטיביים לחברות שירצו למכור לנו".
הגענו למנה העיקרית. האתגר הכי חשוב שתציב בפנינו ההתפרצות הבאה יהיה אמון הציבור. פשוט אי-אפשר להילחם במגפה בלי היענות של הציבור. אלא שאמון הציבור בכמעט כל מוסדות המדינה, כולל מערכת הבריאות (ולא רק בישראל), נמצא במשבר עמוק מאוד ובשפל חסר תקדים. שוו בנפשכם שמחר יוצאת הודעה הקוראת לציבור הישראלי לבוא להיבדק או להימנע מהתכנסויות. מי יקשיב, ולמי? מי יאמין? למי נציית? אף אחד כבר לא מאמין באף אחד. כל אחד עם חשבון פייסבוק נהיה מומחה אפידמיולוגי.
"ללא ספק יש שבר משמעותי באמון הציבור", מסכים ברוש. "וזה קשור לקורונה. אנשים לא רוצים לשמוע ממדענים, לא מאמינים לרופאים, לגופי ממשל. יש שינוי בהתייחסות של אנשים לעובדות. אמת מדעית לא מנצחת דעה אישית של מישהו עם הרבה עוקבים".
לא צריך לחכות לווירוס האנטה או לדמיין את חוסר המוכנות של המערכת ואת חוסר האמון של הציבור בהתפרצות הבאה. גם התפרצויות אחרות של מחלות זואונוטיות (שעוברות מחיות לבני אדם) בישראל בשנים האחרונות לא מבשרות טוב. ב-2024, בעודנו עסוקים במלחמה בעזה, הייתה התפרצות של "קדחת מערב הנילוס" במרכז הארץ לאחר תקלה במכון טיהור שפכים ברמת-השרון. יותר מ-900 איש נדבקו, 73 מהם מתו, עד שהמדינה התעוררה. מודה שלא שמעתי על זה בכלל.
פרופ' ברוש: "יש שבר משמעותי באמון הציבור. אנשים לא מאמינים לרופאים, לגופי ממשל. אמת מדעית לא מנצחת דעה אישית של מישהו עם הרבה עוקבים"
וכמובן, החצבת. יותר משנה שבישראל יש התפרצות של חצבת אצל ציבורים שלא מתחסנים. מאפריל בשנה שעברה אובחנו יותר מ-3,600 חולים, 90 אחוזים מהם מהם פעוטות וילדים, ורובם המכריע אינם מחוסנים - זאת נוסף לעוד כעשרת אלפים ישראלים (לפחות) שנדבקו אבל לא אובחנו. 17 מתו מהמחלה עד היום. "אלה לא מספרים שאנחנו אמורים לראות במדינה מערבית", אומר גרוטו. "זה מאוד מדאיג".
"החצבת", אומר ברוש, "מדגימה איך אמון הציבור הוא אחת הבעיות הכי משמעותיות היום ובעתיד הקרוב להתמודדות עם אירועים כאלה. יש שחיקה בהתחסנות והחצבת משתוללת בקרב הלא-מתחסנים".
באפריל התפרסם במגזין הרפואי JAMA Health Forum מאמר שכתבו פרופ' איתי שביט מבית החולים הדסה, ד"ר גיורא וייזר מהדסה ומאוניברסיטת תל-אביב וד"ר אורן פלדמן מבית החולים שיבא, תחת הכותרת "חומרת התפרצות החצבת בישראל - סיבה לדאגה". במאמר מציינים הכותבים כי "אירוע החצבת הוא ביטוי של פגיעה עמוקה באמון הציבור", לא פחות משהוא עניין רפואי. "התפרצות החצבת", נכתב, "מדגישה איך כשלים חברתיים, תרבותיים ותקשורתיים יכולים לכרסם בהישגים שנבנו במהלך עשרות שנים בתחום בריאות הציבור בישראל".
במדינה מתוקנת, מי שזוכר דבר כזה, מוות של 17 ילדים לא יכול לעבור מתחת לרדאר, אבל אצלנו זה עובר בשקט. באותו דיון בוועדה לביקורת המדינה שהוזכר קודם התברר כי במשרד הבריאות אין תו"ל המסדיר את הפעילות הנדרשת בעת התפרצות של חצבת. זאת למרות שעברה יותר משנה מאז התחילה ההתפרצות. מה בוער? אם ההתמודדות של ישראל עם התפרצות החצבת האחרונה מלמדת משהו על היכולת להתמודד מול המגפה הבאה, אנחנו בבעיה. אבל מצד שני, בטח יהיה בסדר.
"פועלים להבטחת מוכנות"
ממשרד הבריאות נמסר: "המשרד מבצע הערכת מצב מקצועית ועוקב באופן רציף אחר ההתפתחויות בנוגע לתחלואה בנגיף ההנטה. המשרד ערוך מבחינת יכולות אבחון ומלאי הבדיקות ופועל באופן שוטף להבטחת מוכנות לתרחישי מחלות מתפרצות ופנדמיות. ישראל מקיימת קשרי עבודה רציפים עם ארגון הבריאות העולמי וגורמי בריאות בינלאומיים נוספים". ¿
