איך מודים לאדם שתרם סכום עתק של 200 מיליון דולר למוסד שאתה עומד בראשו, אבל קנאי לפרטיותו ברמה שלא מאפשרת לכם אפילו להכיר באופן אישי, שלא לדבר על ללחוץ את ידו? פרופ' יונתן הלוי, נשיא המרכז הרפואי "שערי צדק" בירושלים, מצא את הפתרון המושלם: הוא שלח ליאן קום, יזם ופילנטרופ יהודי-אמריקאי ומייסד אפליקציית ווטסאפ, הודעת טקסט קצרה. "הודיתי לו בווטסאפ. אין טבעי מזה", הוא צוחק.
בגיל 78, חוגג הלוי בחופשה פרטית עם עדינה אשתו על סיפון אוניית קרוז בהפלגה מהונג קונג לטוקיו את גיוס התרומה הגדולה ביותר שניתנה אי פעם למערכת הבריאות בישראל, שתשנה מן היסוד את פני הרפואה בירושלים. מאחורי הסכום הבלתי נתפס הזה מסתתר סיפור יוצא דופן על פילנתרופיה בעידן המודרני, המבוססת על אמון, דיסקרטיות קיצונית והשקעה ארוכת שנים ביחסים שהניבו עכשיו פירות מתוקים. כאמור קום, המעריך פרטיות עד כדי כך שסרב להכניס פרסומות לווטסאפ, מעולם לא נפגש עם הלוי פנים אל פנים. המשא ומתן המורכב נמשך כשנה שלמה והתנהל כולו באמצעות נשיאת הקרן שלו, יאנה קליקה.
"יאן קום הוא אדם מאוד דיסקרטי", מספר פרופ' הלוי בראיון בלעדי ל"ידיעות אחרונות". "הוא נתן בניין ננוטכנולוגיה לאוניברסיטת תל אביב והם נתנו לו תואר של דוקטור כבוד. לפני טקס החנוכה של הבניין הוא נכנס לחדר של נשיא האוניברסיטה, לחץ את ידו וחזר לשדה התעופה. בטקס הוא לא היה. הוא עבר על כל מילה בחוזה איתנו, כל פרט עבר אישור שלו, אבל מפגש ישיר עדיין לא היה. הוא הבטיח שיבוא להנחת אבן הפינה".
התרומה ההיסטורית הזו, שתוזרם כולה לחשבון סגור לטובת מגדל האשפוז החדש של "שערי צדק", היא תוצר של מערכת יחסים שנבנתה לאורך עשור. עבור פרופ' הלוי, שניהל את בית החולים במשך 31 שנים ומשמש שבע שנים כנשיאו, האמון בין השאר על גיוס תרומות, זה לא פחות מפרויקט חיים. "זה בהחלט הישג בלתי רגיל לקבל תרומה מהסוג הזה, לקנות את אמונו של אדם כזה", הוא אומר. "למרות שהתרומה הייתה בצינורות שנה שלמה, רגע החתימה עצמו היה מרגש מאוד. צלצלתי מיד לעדינה אשתי, לעופר מרין, מנכ"ל בית החולים, וליו"ר הבורד שלי בן ציון הוכשטיין. אחרי 38 שנים בבית החולים, זו אבן דרך רצינית ביותר".
ההסכם ההיסטורי הזה לא נולד בן לילה. הקשר הראשוני עם הקרן של משפחת קום החל מזמן, דרך פרויקט צנוע יותר. "לפני 10 שנים, הקרן ביקשה הצעה לפרויקט של 15 מיליון דולר", מספר הלוי. "התחרינו עם כמה בתי חולים. נציג הקרן קיבל אותנו בלובי של מלון וולדורף אסטוריה בירושלים. עשיתי שם מצגת על בניין הרבה יותר קטן של 24 אלף מ"ר, שכלל את מחלקות הילדים ואת הפגייה, וזכינו בתרומה. קום רצה אז בעילום שמו, והבניין נקרא עד היום 'בניין יקום', השם שהוא בחר כדי להצניע את עצמו".
מאז, התרומות הקטנות זרמו באופן שוטף – ממימון חדרי צנתור מתקדמים ועד מענקים מיוחדים בתקופת הקורונה. הכל, לדברי הלוי, נשען על קבלות בשטח: "כשאתה עומד במילתך לתורם, כשאתה מבטיח שפרויקט יקום תוך זמן מסוים והוא קם בזמן, כשאתה עומד בתקציב ומבטיח ניימינג וגם נותן אותו - נובטים יחסי אמון. כנראה שלפני חודשיים, כשקום חגג יום הולדת 50, הוא עשה חושבים ורצה את שמו על בית חולים בארץ. הפעם כבר לא הייתה תחרות, הוא פנה ישירות אליי".
למרות שמדובר במתנת ענק, המשא ומתן היה קשוח ומפורט. "דיברנו במשך שנה על לשון החוזה ועל אבני הדרך", חושף הלוי. "אני רציתי 250 מיליון דולר, הוא רצה 180. בסוף סוכם על 200. קום הוא פריק של אדריכלות, מצאה חן בעיניו התוכנית של המגדל. הוא באמת מרהיב ביופיו".
החוזה הגרנדיוזי שנחתם מגדיר שישה שלבי תשלום קשיחים שנועדו להבטיח שהחזון האדריכלי של המגדל, בעיצובו של אדריכל בתי החולים הנודע דגן מושלי, יהפוך למציאות בשטח. "האינטרס שלהם היה שהבנייה תיארך כמה שפחות", ממשיך הלוי. "20 המיליון הראשונים הגיעו למחרת החתימה. התשלום הבא יועבר אחרי שנעביר תכנון מפורט של מה יהיה בכל קומה, והתשלום השלישי כשנתחיל לחפור. התחייבתי שזה יקרה לא יאוחר מאפריל 2027. קום התנה את התרומה בכך שנוכל להשתמש בכסף רק לדבר אחד — הקמת המגדל, ואני מברך על כך".
הקשר האישי עם התורם
בעולם הפילנתרופיה, שבו מוסדות רפואיים מתחרים על כל דולר, פרופ' הלוי מחזיק במשנה סדורה. "זה לא מתרחש מהרגע להרגע", הוא מסביר את מאחורי הקלעים של גיוס המשאבים. "העוזר שלי, עקיבא הולצר, שאחראי על פרויקטים מיוחדים במחלקה לפיתוח משאבים, פותח עבורי את הדלת. יחד ערכנו עשרות פגישות בנושא הזה, חלקן בסן פרנסיסקו, שם יושבת הקרן".
מאחורי הקלעים של גיוס כספים בסדרי גודל כאלה נמצאים פחות שיווק ויחסי ציבור, ויותר פסיכולוגיה עמוקה והכנה קפדנית. לקשר האישי והחברתי שפרופ' הלוי רוקם עם תורמיו יש, לדבריו, ערך מכריע, ולעיתים קרובות הוא מוצא את עצמו הופך לרופא הלא-רשמי הצמוד שלהם כדי לבנות את אותו אמון יקר מפז. "כלל מספר אחת בפאנדרייזינג זה people give to people", הוא אומר. "אנשים נותנים לאנשים – לא למוסדות".
הפיכת מנהל בית החולים לאיש הסתרים הרפואי של המיליארדרים היא חלק בלתי נפרד מהעבודה. "דרך הרפואה פנימית ומחלות דרכי העיכול, שבהן אני מתמחה, הגעתי להרבה מאוד תורמים", משתף הלוי ברזי המקצוע. "לחלקם הגעתי באמצעות זה שהיו להם ילדים בארץ. לפני 25 שנה ג'וש קושנר, אחיו של ג'ראד קושנר, שהיום הוא יותר עשיר אפילו מאחיו המפורסם, היה בארץ בשנת ישיבה, ושבר את היד במשחק כדורסל. ביום שישי אחר הצהריים, שעתיים לפני כניסת השבת, אביו התקשר למשרד שלנו. כשטלפנו אליי לא ידעתי מי זה צ'רלי קושנר. אני לא אורתופד אבל טיפלתי בבנו. מאז טיפלתי בעוד בני משפחה. בזכות זה קיבלנו תרומה של 20 מיליון דולר".
הלוי חושף כי עבודת המודיעין על התורם היא הליבה של הפאנדרייזינג המודרני. "אתה עושה שיעורי בית על התורם, כולל למה הוא נתן עד היום, וכשאתה מגלה שאביו נפטר מסרטן המעי הגס, אתה מציע לו שהיחידה לסרטן המעי בשערי צדק תהיה לזכר אבא שלו. אתה גם יודע לדבר על הגנטיקה, בדיקות מוקדמות, כך נרקם הקשר האישי. כל התורמים שלנו הם מקשרים כאלה".
אני מניחה שעל כל תרומה שמנה יש גם הרבה דחיות.
"בדרך כלל בודקים לדעת שזה אדם שנוהג לתרום לבתי חולים, אבל בוודאי, על כל 'כן' מקבלים גם הרבה 'לא'".
מדוח משרד הבריאות לשנת 2024 עולה כי סך התרומות למערכת הבריאות בשנת 2023 עמד על 235 מיליון שקל. גידול של 87% לעומת 2022. העובדה שמערכת הבריאות הציבורית בישראל נסמכת באופן כה דרמטי על כיסיהם העמוקים של מיליארדרים מעבר לים, מעוררת לא פעם תרעומת מוצדקת. הלוי שעיקר פעילותו ב-31 שנות ניהול בית החולים היה פיתוחו של שערי צדק מבית חולים קהילתי קטן בן 300 מיטות למרכז העל בן 1,000 המיטות שהוא היום, מבקש: "אל תהפכי את המורשת שלי למורשת של שנור", אולם מסרב להפוך את האילוץ ההיסטורי הזה לכלי ניגוח פוליטי. "כל בתי החולים מגייסים כספים, חלק יותר בהצלחה וחלק פחות", הוא אומר. "בזכות קופות החולים וחוק ביטוח בריאות ממלכתי תקציב הפעילות השוטפת של שערי צדק, שעומד על 2 מיליארד שקל, מאוזן. אבל כשזה מגיע לפרויקטי פיתוח, להחליף מכשיר MRI אחרי ארבע שנים, לא אחרי 10, או לקנות דור חדש של PET CT – משרד הבריאות יתקשה לממן את זה.
פרופ' הלוי: "האנטישמיות רק מגבירה אצל התורמים היהודים את הזיקה לישראל. הייתי אומר אפילו שיותר קל לגייס מאז ה-7 באוקטובר. בשערי צדק טיפלנו ב-2,000 פצועים שהגיעו בהליקופטרים מעזה, זה מדבר אליהם עמוקות"
"בתור מנכ"ל במשך 31 שנה, 20% מזמני הלך לפאנדרייזינג בארץ ובחו"ל. זה כורח שאי אפשר לגנות אותו, אני לא מתלונן על זה. כל אזרח במדינת ישראל צריך להיות מאושר בשירותי הבריאות שהוא מקבל, גם בקהילה וגם בבתי החולים. התפקיד הראשון במעלה של מנכ"ל בית חולים, הרבה לפני גיוס תרומות, הוא להביא את הרופאים הטובים ביותר, הכי הומניים והכי מקצועיים. 25 אחוז מהחולים מגיעים למרכזי המצוינות שלנו, לניתוחי בטן מורכבים, לניתוחי מוח, לקרדיולוגיה בחדר הצנתורים שלנו, גרים מחוץ לירושלים. הייתי שמח אם הייתי מעביר את השנים האלה האחרונות בלי הצורך לגייס תרומות, אבל אני גאה שהצלחתי לעשות את זה במקביל לשאר המשימות".
"האם יש כסף שלא תיקח? אם מחר מגיע אוליגרך רוסי שנוי במחלוקת, או איל הון שהסתבך בפלילים, ומציע לך 100 מיליון דולר שיכולים להציל חיים של מאות ילדים – אתה לוקח או מסרב מטעמי מוסר?
"אנחנו עושים תמיד בירור. כשמקור כסף מפוקפק לא אקח אותו, והיו מקרים כאלה".
המציאות הביטחונית שלנו בשנתיים וחצי האחרונות מקשה על גיוס תרומות?
"אצל התורמים היהודים בעולם, האנטישמיות והאנטי-ישראליות רק מגבירות את הזיקה לישראל. הייתי אומר אפילו שיותר קל לגייס מאז ה-7 באוקטובר. בשערי צדק טיפלנו ב-2,000 פצועים שהגיעו בהליקופטרים מעזה, זה מדבר אליהם עמוקות".
קולגות מבתי החולים אחרים התקשרו לברך על ההישג?
"בהחלט. קיבלתי הרבה הודעות. קצת התאכזבתי שמנכ"ל הדסה לא היה ביניהם".
רובוטים בחדרי ניתוח
מטופל פוסע פנימה, לאורך פרוזדור קצר בכניסה למרפאה הנוירולוגית החדשה. הוא לא מבחין בעשרות מצלמות הקצה הזעירות השקועות בתקרה, ואינו מודע לכך שכל צעד שלו מנותח מאלפי זוויות שונות. המערכת הממוחשבת סורקת בדממה את יציבות האגן שלו, את קצב הצעדים ואת סימטריית התנועה הנסתרת מהעין האנושית. כשהוא מתיישב מול הרופא דקות ספורות לאחר מכן, על מסך המחשב כבר מונחת אבחנה מדויקת, ששקללה את נתוניו הפיזיים מול עשרות אלפי חולים קודמים.
במסדרון השכן, מעלית ייעודית נפתחת ללא רחש. מתוכה יוצא רובוט קטן, נושא קופסת תרופות שנשלחה בלחיצת כפתור מבית המרקחת המרכזי. הוא מתמרן באלגנטיות במסלול סטרילי, נפרד לחלוטין מזה של החולים והמטפלים, ופורק את המטען ביעדו. כמה קומות מתחת, בחדרי הניתוח, זרועות מכניות מונחות אלגוריתמים מתקדמים של בינה מלאכותית כבר משלימות חלקים שלמים מפרוצדורה כירורגית מורכבת, תחת עינו הפקוחה של המנתח.
התיאור הזה, שנשמע כמו סצנה מסרט מדע בדיוני, אינו חזון רחוק או פנטזיה של אדריכלים בעמק הסיליקון. זוהי מפת הדרכים האסטרטגית של המגדל החדשני של "שערי צדק", שיתפרש על 150 אלף מ"ר, ויוקם תוך שש שנים הודות לקום. התוצאה הסופית עתידה לשנות את מפת האשפוז בעיר.
המגדל החדש יתנשא לגובה של 21 קומות מעל פני הקרקע (לצד שלוש קומות תת-קרקעיות ומנחת מסוקים), ויקפיץ את מספר המיטות מ-1,000 ל-1,800. 60% משטח הבניין יהיה ממוגן לחלוטין, בנוסף לאחת הקומות בתת קרקע, שתיבנה מראש כבית חולים לשעת חירום. "לא נצטרך להוריד חולים מקומה 13 אל מתחת לאדמה", אומר פרופ' עופר מרין, מנכ"ל בית החולים.
פרופ' מרין: "ברור שיש תחרות עם הדסה, כל אחד רוצה להיות הכי טוב. אני לא יכול לנקות את עצמי מזה, אבל צריך לעשות את זה עם כבוד הדדי ועם קולגיאליות. מעולם לא אמרתי מילה לא מכבדת על השכנים שלנו"
כבר היום מהווה שערי צדק זירת חירום רפואית עבור מאות אלפי תושבי המטרופולין בשל מיקומו הטופוגרפי. "בתכנון של הבניין הבא, חדר המיון צריך להיות מאוד נגיש וזמין", אומר פרופ' מרין. "נתכנן ציר נפרד לאמבולנסים עם פריקה מהירה מהמחלף, ובתוך המבנה נקצר מרחקים. יש עבודות בעולם הטראומה שמראות שבמרכזים שבהם המרחק בין חדר הטראומה ל-CT הוא יותר מ-100 מטר, תוצאות הטיפול פחות טובות. ל-5% מהחולים האלה, דקה או שתיים עושות את ההבדל בין חיים למוות. אם אתה מקפיד על השרשרת הזו, אתה מציל חיים".
האתגר המרכזי הניצב בפני מתכנני המגדל החדש אינו מסתכם רק בארכיטקטורה מוקפדת או בתוספת הפיזית של מאות מיטות אשפוז, שהיא מאתגרת כשלעצמה, אלא בתכנון רפואת המחר, בין השאר באמצעות יצירת סביבה רפואית המוטמעת כולה בטכנולוגיות קצה. "יש כמה מגמות ברפואה שצריך להערך אליהן", אומר מרין, שותפו הצמוד של הלוי לפרויקט השאפתני הזה. "הראשונה היא הזדקנות האוכלוסייה. לחלק גדול מהמטופלים, בעיקר מבוגרים, עדיף לקבל טיפול רפואי בבית, בסביבה המוכרת שלהם. המערכת צריכה להיות ערוכה לזה. המשמעות תהיה שמספר מיטות הטיפול הנמרץ בבית החולים יכפיל את עצמו לטובת החולים הקשים".
בתי החולים, צופה מרין, יתמקדו במקרי קיצון. מצד אחד אשפוזים קצרים מאוד של חולים שיוכלו להסתפק בטיפול יומי איכותי, ויחזרו לבתיהם בלילה, ומנגד אשפוזים ממושכים שיוכלו להחזיר לחיים טובים מטופלים שהיום לא היו שורדים. "ניתוחים פחות פולשניים יאפשרו לנו להעביר את המנותחים במהירות לטיפולים ללא אשפוז", הוא אומר. "מצד שני, יהיו אשפוזים ממושכים מאוד, שקשורים לשיפורים הטכנולוגיים שיביאו ליכולת להאריך חיים. מטופלים קשים מאוד שעברו החייאה ממושכת והצלחנו להציל את חייהם ישהו בבית החולים שבועות ארוכים עד שיתאוששו. ביותר ויותר מקרים נוכל להתאים את הטיפול הנכון למטופל ולא למחלה".
הרובוטיקה והאוטומציה, צופה מרין, ישנו לחלוטין את הנדסת האנוש בקמפוס. "היום כשאתה צריך להביא תרופה מבית המרקחת אתה מבקש מבת שירות 'לכי תביאי לי את הכדור הזה והזה'. הדבר הזה ייעלם בשנים הקרובות. מישהו ילחץ על כפתור, והרובוט ייסע במעלית ייעודית משלו ויביא את התרופה המבוקשת אל קופסה במסדרון".
השינוי יגיע גם לחדרי הניתוח, שם הכירורגיה הופכת מונחית אלגוריתמים. "הרובוטים מסייעים בניתוחים כבר היום, אבל בדור הבא ה-AI יידע לבצע בעצמו חלקים גדולים מתוך הניתוח", מתאר מרין, מנתח לב בהתמחותו. "בדור שלנו עוד לא נראה את הכירורג יושב בבית קפה כשהרובוט מוציא את כיס המרה, אבל הנוכחות שלו בהחלט תקטן עם הזמן".
גם התקשורת המורכבת עם המטפלים בנו תשתנה כליל. "יהיו וואטסאפים – זה ישמח את קום – בין המטפלים למטופלים. המסכים והתקשורת המקוונת יאפשרו למשפחות לקבוע פגישות עדכון מתוזמנות של 10 דקות עם הרופא בשעות הערב, מהבית, מבלי להמתין לו שעות במסדרונות".
מבחינתו של מרין, הטכנולוגיה והרובוטיקה אינן באות להחליף את הרופא, אלא דווקא להציל את המגע האנושי. "אם היום אני מקדיש רבע שעה לחולה, מתוכן 10 דקות אני צריך לסנתז את המידע בראש ולהקליד, בעתיד הקרוב השיחה עם החולה תתומלל אוטומטית ותוכנס לתיק הרפואי. המחשב כבר יסנתז את בדיקות הדם, והדקות הפנויות יוקדשו להחזיק לחולה את היד, לדבר עם המשפחה".
לצד החדשנות האולטרה-מודרנית הזו, הכוללת גם מעבר גורף לחדרי אשפוז אישיים של מטופל אחד או שניים בלבד כדי להבטיח פרטיות מירבית, פרופ' מרין מציב קו אדום חריף וחד-משמעי לגבי מה לא יקרה במגדל החדש: לא יאפשרו לכסף פרטי לקנות עדיפות טיפולית או תנאים מועדפים. המגדל העתידני – כך הוא טוען - יישאר ציבורי ושוויוני. "לא יהיו כאן חדרי VIP", הוא פוסק בנחרצות. "חדרים כאלה גורמים לכאלה משקעים אצל האוכלוסייה. אני אומר את זה באמונה אישית".
יש שיטענו שאתה נאיבי.
"אם יש דבר אחד שהמדינה צריכה לשמור עליו ברמה הערכית, זה שהרפואה תהיה ציבורית ושוויונית. לא יעלה על הדעת שמי שיש לו כסף יזכה לא לאוכל אחר ולא לחדר אחר. זו לא אסותא. אנחנו בית חולים ציבורי וכך נשאר. היופי הוא שאנשים שגרים בחלקים שונים של העיר ישכבו אחד ליד השני, לא משנה מאיזה חלק של העיר באו. הדבר הזה לא ישתנה, אני מתחייב על זה".
מחסור כרוני בכוח אדם
הקמת מגדל רפואי מונומנטלי בן 24 קומות טומנת בחובה גם סיכון תפעולי וכלכלי עצום. תשתיות ענק מודרניות נושאות עימן עלויות החזקה שוטפות אסטרונומיות. אם קצב הגידול הפיזי אינו מתנהל בתיאום מושלם עם זרם התקציבים, התקינה הממשלתית ומשאבי האנוש הן עלולות להפוך לפילים לבנים מנקרי עיניים, השואבים את תקציבי המוסד.
המענה האסטרטגי של הנהלת שערי צדק לאתגר הזה מבוסס על תפיסה שמרנית ומודולרית של פתיחה מדורגת. המגדל כולו צפוי לעמוד בתוך שש שנים, אך אכלוסו ופעילותו הפנימית ייושמו בשלבים מבוקרים. "העלות התפעולית גדולה מאוד", אומר פרופ' מרין. "לכן לא נפתח את כל המגדל בבת אחת. בשנים הראשונות נשאיר חלקים שלמים סגורים לקראת גדילה מאחורי קירות גבס זמניים. נשאף לפתיחה של המיטות והשירותים בשלבים, בזהירות, בהתאמה לתקציבים ולכוח האדם שיעמוד לרשותנו".
רובד נוסף של מוכנות תפעולית נוגע ל"יתירות" תשתיתית מתוכננת מראש למכשור חיוני שעוד לא הומצא. "אנחנו מתכננים כבר את המיון החדש, שישתרע על 10,000 מ"ר בקומה אחת. היום חלק מאוד משמעותי בעבודת המיון הוא הדמיה. לכן אני רוצה אולטרסאונד, CT ו-MRI. אבל בעוד 10 שנים ייצא מכשיר שאני לא יודע איך הוא נקרא. לכן כבר עכשיו נשמור למכשירים כאלה מקום".
אחד האתגרים החריפים ביותר שעמו יצטרך בית החולים להתמודד בשנים הבאות הוא המשאב האנושי. מערכת הבריאות הישראלית מצויה בעיצומו של מחסור לאומי כרוני ועמוק ברופאים, באחיות ובצוותים פרא-רפואיים. מיטות אשפוז חדישות וחדרים יוצאי דופן לא יוכלו למלא את ייעודם ללא ידיים מטפלות. "יש הכפלה של מספר הסטודנטים, המדינה עובדת על יחס נכון של רופאים ואחיות לאוכלוסייה וגם הפתיחה המדורגת תקל על הביקוש", אומר מרין. "אני יותר מוטרד מהיכולת לגייס אלינו את האנשים הטובים ביותר. התרומה של יאן קום תעזור לנו גם בזה. כשאני מספר לעובדים פוטנציאליים לאן מועדות פנינו זה קורץ להם".
התחרות מול הדסה
מערכת הבריאות בירושלים נשענת בשנים האחרונות על דואופול קליני יצרי שמזכיר לעתים יותר תחרות פרועה בין שתי ענקיות מסחריות מאשר בין בתי חולים. המירוץ בין "שערי צדק" לבין הדסה מייצר מאבק מתמשך על תקציבים, כוח אדם ומוניטין. כניסתה של מגה-תרומה בסדר גודל כזה למגרש הירושלמי לא רק תחזק את מעמדו של "שערי צדק", שצבר בשנים האחרונות פופולאריות על חשבון המתחרה הוותיק, אלא עשויה לשמש קטליזטור למה שנתפס בענף כ"מרוץ חימוש" טכנולוגי ומבני, שבו כל מוסד ייאבק בציפורניים על החולים. "תחרות בריאה לצרכן, והצרכן במקרה שלנו הם המטופלים", אומר פרופ' הלוי. "תושבי ירושלים רק ירוויחו מזה".
"ברור שיש תחרות, כל אחד רוצה להיות הכי טוב. אני לא יכול לנקות את עצמי מזה", מסכים פרופ' מרין. "אבל צריך לעשות את זה עם כבוד הדדי ועם קולגיאליות. אני כבר שבע שנים בתפקיד. אף אחד מעולם לא שמע אותי אומר מילה לא מכבדת על השכנים שלנו".
לצד התמורות הדרמטיות שעובר בית החולים יהיה גם שינוי סמלי אחד: תוספת שמו של התורם לשם המרכז הרפואי, כבוד ששמור בדרך כלל לראשי המערכת הרפואית בישראל. "הבהרתי מההתחלה שבית חולים ימשיך להיקרא 'שערי צדק'", אומר פרופ' הלוי. "בעברית זה יהיה "המרכז הרפואי קום שערי צדק", ובאנגלית "Koum Shaare Zedek Medical Center. הוא קיבל את זה".
לקום או לנציגים שלו יש זכות להטיל וטו או להשפיע על אופי המחלקות שיוקמו במגדל?
פרופ' מרין: "לקום היה חשוב מאוד הצד האדריכלי. הוא רצה לראות איך הבניין נראה, מתי מתחילים לחפור ומתי מאשרים תוכניות. יש לנו הסכם ברור איתו. הוא לא יאמר לנו: אני רוצה מחלקה פנימית או כירורגיה. ממש לא".
מי אתה יאן קום?
המהגר היהודי שהפך למיליארדר
כשאומרים על ארצות הברית שהיא ארץ ההזדמנויות הבלתי מוגבלות מתכוונים לסיפורים מעוררי השראה כמו זה של יאן קום. הוא נולד ב־1976 בברית המועצות למשפחה יהודית מעיירה בקרבת קייב. זאת כבר הייתה תקופת הדמדומים של האימפריה הסובייטית — האנטישמיות הרימה ראש והכלכלה עמדה על סף קריסה. קום סיפר לימים כי גדל בבית עני ללא מים חמים. ב־1992 הוא היגר עם אמו לארה"ב וקיבל במדינה מקלט עם מעמד של פליט. הם התיישבו במאונטיין ויו בעמק הסיליקון.
קום בן ה־16 שנרשם לתיכון מקומי היה חייב להשתלט מהר על השפה האנגלית. כדי לעזור בפרנסה הוא עבד בניקיון ובשטיפה במינימרקט ואמו קיבלה תלושי מזון מהרווחה. אבל קום הצליח לבנות את עצמו בעשר אצבעות, בנחישות וגם עם מזל. הוא החל לעבוד ביאהו כמתכנת ביחד עם חברו בריאן אקטון, שעזר לו למצוא את העבודה. כעבור עשור הם פרשו והקימו את ווטסאפ. הם הצליחו לגייס לצידם את קרן ההון סיכון סקויה שנתנה בהם אמון והשקיעה בחברה עשרות מיליוני דולרים.
ב־2014 נמכרה ווטסאפ לפייסבוק ב־19 מיליארד דולר. הונו של קום מוערך ביותר מ־10 מיליארד דולר. הוא פרש מניהול ווטסאפ ומתפקידיו בהנהלת פייסבוק וכיום משקיע את זמנו בהשקעות ובפילנתרופיה. עוד לפני תרומת הענק לשערי צדק, קום תרם יותר מ־150 מיליון דולר לארגונים יהודיים וישראלים. קום, שנחשב לאחד מגדולי הפילנתרופים היהודים בעולם, תרם כספים רבים לארגונים פרו־ישראלים שנלחמים באנטישמיות בארה"ב. השקפת עולמו ימנית ובין הארגונים להם תרם גם עמותת אלעד שמקדמת התיישבות יהודית במזרח ירושלים.
על התרומה לשערי צדק הוא אומר: "אנו גאים לשתף פעולה עם המוסד שמגדיר מצוינות רפואית בירושלים ומחוצה לה. תרומה זו משקפת את האמון שלנו בעתיד של חדשנות ומחקר רפואי שיועילו למטופלים בישראל וברחבי העולם".
