הפער שבין רגע הפציעה לתחילת הטיפול הרפואי הפך בשנתיים וחצי האחרונות למרוץ נגד הזמן, שהציל את חייהם של מאות לוחמים. לצד המציאות המורכבת שבה פועל חיל הרפואה של צה"ל, הכפוף לאגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה, המאמץ המערכתי בשטח מציג תוצאות חסרות תקדים. ההישג הבולט ביותר הוא שיעור תמותה נמוך במיוחד מקרב הפצועים – כשבעה אחוזים בלבד – כמחצית מהשיעור במלחמת לבנון השנייה. במכפלות מספר הנפגעים, המשמעות היא לדברי אל"ם ד"ר א', מפקד הרפואה של פיקוד הדרום, "עוד 600 חיילים שחזרו בחיים הביתה, למשפחות שלהם".
הנתונים מראים גם שיפור דרמטי בזמני הפינוי לבית החולים. זמן הפינוי החציוני באמצעות מסוק עמד בעזה על 61 דקות ובלבנון על 79 דקות. כשהפינוי נעשה באמצעות רכב עלה זמן הפינוי החציוני ל-91 דקות בעזה ול-115 דקות בלבנון. "זמני הפינוי השתנו ללא הכר", אומר ד"ר א'. "אם בתחילת המערכה בעזה הם עמדו על סדר גודל של שעה ו-18 דקות, היום הם ירדו אל מתחת לשעה. זה כבר לא רק עניין של הרופא או הפרמדיקים, המפקדים בכל הדרגים מתייחסים לזה בכל התוכניות המבצעיות. זה כל הזמן נמצא לנו מול העיניים".
שיעורי ההישרדות הגבוהים הם גם תוצאה של החלטה אסטרטגית להכניס רופאים מומחים וציוד מתקדם ללב הלחימה, תוך שינוי פרוטוקולים – צמצום פעולות חודרניות שדורשות זמן כמו צנרור קנה (החדרת צינור פלסטיק גמיש לקנה הנשימה לצורך הנשמה) לטובת עצירת דימומים והסתמכות על הלוחמים עצמם שידעו להגיש סיוע מיידי לחבריהם. "חלק מהפצועים במלחמה, כולל פצועים אנושים, ניצלו בזכות החברים שלהם, ששמו עליהם חוסם עורקים", מבהיר ד"ר א'.
סא"ל ד"ר פ' היא רופאת אוגדה 96 החדשה, שמתוכננת לפעול מחמת גדר עד למבואות אילת. "המרחקים הם אתגר עצום", היא מודה. "נצטרך להשקיע מאוד בכל לוחם וחובש"
אבל פריצת הדרך הטיפולית הדרמטית ביותר הייתה הבאת מנות דם "מלא", המכיל את כל מרכיבי הדם הטבעיים (כדוריות דם אדומות, פלזמה וטסיות דם), אל קו האש. בעבר, פצוע בשטח שהיה מאבד דם, היה מקבל נוזלים או פלזמה מיובשת, מהסיבה הפשוטה שמנות דם מלא צריכות להישמר בתנאי קירור מסוימים שלא היו אפשריים בשטח עד לשנים האחרונות. פתרונות לוגיסטיים כמו תרמילי קירור פרצו את המחסום הזה. עד היום ניתנו מעל 500 מנות דם בכל גזרות הלחימה.
מר"פ פיקוד הצפון, אל"ם ד"ר ר': "היום אנחנו ממוקדים במה שאנחנו מכנים 'מוות בר-מניעה', כשאנחנו מבינים שמרבית הפצועים שאנחנו יכולים להציל בשדה הקרב ימותו מדימום. מדובר באתגר לוגיסטי גדול מאוד, כי מדובר במוצר רגיש שצריך להיות כל הזמן בקירור, אבל אני יכול להצביע חד-משמעית על מקרים שבהם אם הפצוע הזה לא היה מקבל דם, הוא היה מת".
חובש בחצי מהזמן
לעומת עזה, המערכה בלבנון הציבה בפני החיל אתגרים שונים בשל המרחקים הגדולים, השטח ההררי והאיום האווירי.
אותו איום משמיים פגע בראשית החודש בליבו של מערך הרפואה הצה"לי. "האדמה נשמטה לי מתחת לרגליים", מתאר אל"ם ד"ר א' את תחושותיו לאחר נפילתו של קצין הרפואה של גדוד שקד של גבעתי, סרן ד"ר אורי סילבסטר ז"ל, מפגיעת רחפן נפץ בלבנון. עבור ד"ר א' מדובר באובדן קרוב וצורב: אורי, הרופא הסדיר הראשון שנהרג בתמרון, השתייך למערך שעליו הוא מפקד, ואשתו, שחר, משרתת אף היא כרופאה בפיקוד.
"אנחנו רגילים לבוא עם המוות במגע קרוב, לטפל באחרים", הוא אומר, "אבל הפעם הוא נגע בנו, המטפלים. אספנו את כל קציני הרפואה הגדודיים והחטיבתיים, חלקם בטלפון כי הם מרוחקים, כדי לגרום להם להבין שכולנו באותה סירה ולתת להם לגיטימציה לדבר אחד עם השני על מה שקרה".
עד כה, במלחמה בלבנון רק רבע מהפינויים היו מוסקים, לעומת שליש מהפינויים בעזה. "לבנון מחייבת בחירה נכונה של שיטת הפינוי", אומר אל"ם ד"ר ר'. "אם אני רוצה לקחת פצוע לבית החולים בצורה רכובה לחלוטין, בלי מסוק, זו נסיעה ארוכה מאוד. אנחנו צריכים להחליט מתי אנחנו מסכנים כוחות כדי להוציא פצוע במהירות, ומתי אפשר להמתין איתו לחושך כדי לא לחשוף את הכוח למארבים או לאש".
גם איום הרחפנים והכטב"מים מייצר פציעות מסוג חדש ומורכב. "הפציעות הללו דורשות מאיתנו הסתגלות מתמדת של הציוד והטיפול, תוך כדי לחימה, לאיום שלא הכרנו בעבר", מסביר ד"ר ר'.
על מנת לייעל את פינוי הפצועים הוכנסה לשימוש במהלך המלחמה מערכת טכנולוגית חדשנית, המאפשרת לכל מטפל בשטח להזין נתונים רפואיים קריטיים על מצב הפצוע, מלחץ דם ועד סוג הפציעה שמשוקפים בזמן אמת מחובש הקצה, דרך כוח החילוץ ועד לקצין הרפואה החטיבתי. "כוח הפינוי שדוהר לעבר הפצוע רואה את הנתונים האלה בזמן אמת ויודע למה להיערך", אומר ר'. "זה מאפשר לקבל החלטות מושכלות לגבי הטיפול בו ומייתר את הצורך להעביר מידע רפואי מורכב בקשר בצעקות".
תירגול טיפול בפצוע בשטח לחימה
(צילום: דובר צה"ל)
אולם לצד ההצלחות המוכחות והשבחים שקיבל החיל – בין היתר בדוח ועדת מור יוסף להרחבת המענים לפצועי צה"ל שפורסם החודש ושיבח את הכנסת הרופאים המומחים ללב שטחי הלחימה – נשמעה גם ביקורת מפי לוחמים ובני משפחותיהם על תלות בפינוי מוסק גם במצבים שבהם פינוי רכוב היה יעיל ומהיר יותר, קשיים בתקשורת שמנעו הזנקת חילוץ בזמן, חוסר נגישות מספקת לשירותי בריאות הנפש, ושחיקה מצטברת קשה של הצוותים המטפלים.
כך למשל, נחשפו לאחרונה בכאן חדשות טענותיו של מפקד פלוגת מילואים, שהתריע על שורת כשלים חמורה הנוגעת לכשירות הרפואית בלבנון. המ"פ טען כי הרופא הגדודי נאלץ להיכנס לפעילות מבצעית ללא חלק מהציוד הרפואי החיוני, כולל פלזמה מצילת חיים. לטענתו, באירוע ירי רקטות שבו היו מספר פצועים הרופא טיפל בהם תחת אש כשחסרים לו אמצעים קריטיים.
בתוך החיל עצמו יש חילוקי דעות סביב אחד השינויים הדרמטיים ביותר שיצאו השנה מבה"ד 10, בסיס ההדרכה של חיל הרפואה: קיצור דרסטי של קורס החובשים הקרביים מ-12 שבועות לשישה בלבד. המודל החדש מפריד כוחות: החובש בעורף אחראי על רפואת השגרה, בעוד החובש הקרבי מוכשר נטו לרפואה מבצעית תחת אש.
אל"ם ע', מפקד בית הספר לרפואה צבאית, הודף את הטענות כי מדובר בוויתור מהותי שנבע ממצוקת כוח אדם. "זו החלטה מודעת המבוססת על ניתוח פציעות בשטח", הוא אומר. "מי שהולך לשדה הקרב לא צריך לדעת לטפל ברפואת שגרה. התוצאה היא חובש לוחם ומיומן בהרבה, שממוקד אך ורק בפציעות בשדה הקרב".
מערכת חדשה מאפשרת לכל מטפל בשטח להזין נתונים רפואיים קריטיים על מצב הפצוע, שמשודרים בזמן אמת מהחובש ועד לקצין הרפואה החטיבתי, "בלי לצעוק בקשר"
הכשרת הרופאים הגדודיים למלחמה מתחילה כבר על ספסל הלימודים וכוללת מסעות עם משא כבד, רובאות ובוחן פיזי ומנטלי אינטנסיבי. "רופא שלמד שש שנים באוניברסיטה ונכנס לזירת קרב זקוק להכנה שהיא לא רק רפואית", מסביר אל"ם ע'. יותר ממחצית מהפרמדיקים מגיעים ישירות משורות הלוחמים מהטירונות החטיבתית וגם פרחי הרפואה נשלחים לחודש של התנסות מבצעית בגדוד מתמרן עוד לפני סיום הקורס. "אין יותר טוב מאשר שיטעמו ממש ברגליים ובידיים שלהם להציל אנשים", אומר ע'.
כדי לגשר על פערי הניסיון ולהכין את הכוחות למעברים החדים בין הגזרות, שולבו בבה"ד 10 טכנולוגיות מציאות מעורבת (MR), הממזגת את העולם הפיזי עם הדיגיטלי, ובינה מלאכותית. סימולטור ייחודי מציב את החניכים בחדר המקרין זירת אירוע תלת-ממדית המוזנת מנתוני אמת ותחקירים מעזה ומלבנון, שם הם מוקפצים באמצע הלילה לתרגל טיפול באירועים רבי-נפגעים ומצבי קיצון של עיכוב בפינוי.
החניכים גם מתאמנים על בובות שכאשר מרכיבים משקפיים מיוחדים, הן הופכות ליצור חי ונושם בסביבה המדמה ירי, הפצצות וצעקות בקשר. "המתרגלים חשים את גוף הפצוע, מרגישים את רעד הפיצוצים, שומעים את המג"ד בקשר ומתנסים בטיפול אינטנסיבי, רחוק מכל סביבה סטרילית", מתאר ע'.
המשימה המרכזית שעומדת בפני החיל כעת היא ניסוח תורה חדשה למערכה הבאה, שבה ודאויות העבר עלולות להיעלם. עידן הדילוג המהיר לבית החולים, שהציל מאות לוחמים במלחמה הנוכחית, מפנה את מקומו לתרחישים עם איומים רב-זירתיים מרוחקים וטיפול בפצועים קשים בתנאי שטח מורכבים.
"אם פעם היינו אומרים 'ייכנסו כמה מחבלים מפה וכמה מחבלים משם, בוא נראה איך אנחנו מתמודדים', היום אנחנו מבינים שהאירועים הבאים יכולים להיות בסדר גודל אחר לגמרי", אומר ד"ר א'. "האירועים האלה יכולים להתרחש במספר גזרות במקביל, וצריך לחשוב בגדול ולגייס כל עזרה אפשרית מכלל הכוחות בשטח, כולל אזרחים. אנחנו מבינים היום שההתיישבות בדרום היא בסיס מאוד חזק במענה הרפואי שיינתן במקרים כאלה. ערכנו כבר כמה תרגילים משותפים, במטרה לעבוד עם גורמים בתוך ההתיישבות, שעובדים עם אותם פרוטוקולים ומדברים באותה שפה. כשהדברים עובדים טוב בשגרה הם יעבדו טוב גם באירוע אמת".
איש הרפואה של המחר נדרש גם ליכולות כירורגיות מתקדמות, עצמאות מוחלטת ויכולת להחזיק חיים לאורך זמן גם כשהשמיים או נתיבי התחבורה אינם נגישים. "במצבים כאלו נדרשת התאמה מיידית. אם הפצוע לא מגיע תוך שעה לבית החולים, אלא רק אחרי שלוש שעות או אפילו יותר, צריך לפעול בפרוטוקול מיוחד, להוסיף אנטיביוטיקה, לעשות פרוצדורות מסוימות בשטח. אנחנו יודעים לתת את המענה גם כשאין את הלוקסוס של הפינוי המהיר".
המשמעות הדרמטית ביותר של היערכות כזו היא הבאת חדר הניתוח אל הפצוע. "בתרחישים מסוימים חלק מהיחידות נערכות גם לאפשרות של ביצוע פרוצדורות ניתוחיות מצילות חיים בשטח", חושף א'.
רכב רובוטי וחיישני AI
האתגרים הללו מתלכדים כעת ליעד המרכזי הבא של החיל: הקמת האוגדה המזרחית החדשה, אוגדה 96, שמתוכננת לפעול על פני תא שטח עצום – מחמת גדר בצפון דרך בקעת הירדן וים המלח עד למבואות אילת – שבו המרחקים הגיאוגרפיים מנפצים כל פרוטוקול מוכר ובגזרתו אין אף בית חולים.
על המלאכה המורכבת הזו מנצחת סא"ל ד"ר פ', מומחית לפסיכיאטריה ורופאת האוגדה החדשה, שבתפקידה הקודם ניהלה את מערך הרפואה של אוגדה 252 בלחימה בעזה. כעת היא בונה מערך רפואי שלם מאפס. "יכולות הפינוי אל מול המרחקים היא אתגר עצום", היא מודה. "אנחנו נמצאים בשיח ישיר מול בתי החולים ועובדים מול ארבעה מרחבים של מד"א ונציגי התושבים על מנת לייצר שפה רפואית משותפת אחת".
גם כאן יצטרכו להעתיק את יכולות הרפואה המתקדמות ביותר אל קו החזית במטרה לאפשר לכוחות לתפקד באופן עצמאי ככל הניתן בשטח. "צריך להשקיע מאוד בקצה המבצעי", אומרת ד"ר פ'. "יש לנו ניידות טיפול נמרץ צבאיות עם מכשור מתקדם, אבל אנחנו צריכים להגיע ללוחם עצמו, שצריך לדעת לתת טיפול רפואי בסיסי, ולחובש שנמצא איתו. ככל שנתרגל אותם יותר, ככה הם יהיו יותר מוכנים לרגע האמת. כל שנייה נחשבת. אם זה לעשות מיון נכון יותר של הפצועים או למצוא את רכב הפינוי הטוב יותר. כל רכיב בשרשרת הזו משמעותי".
היכולת להסתגל ולהשתנות היא שם המשחק בהיערכות החיל למערכה הבאה. החיל נמצא כיום בעיצומם של פיתוחים ופיילוטים מתקדמים של כלי טיס בלתי מאוישים גדולים וכלי רכב רובוטיים שיפנו פצועים ויספקו ציוד רפואי ודם טרי לנקודות הקצה ללא סיכון חיי אדם. במקביל, נעשה מאמץ לעבור מניטור אקטיבי התלוי בחובש לניטור פסיבי רציף: חיישנים לבישים זעירים מבוססי בינה מלאכותית שיוטמעו במדי החיילים, ישדרו סימנים חיוניים בזמן אמת וידעו לנבא מראש הידרדרות במצבו של הפצוע. "זה לא חלום רחוק, הטכנולוגיות כבר כאן", אומר אל"ם ד"ר א'. "אנחנו מתאימים את השיטה לשדה הקרב – כל הזמן משתנים ולומדים".
אבל מאחורי הפרוטוקולים והטכנולוגיות החדשניות, עומדים תמיד האנשים. החובשים, הפרמדיקים והרופאים, שמוצאים עצמם מטפלים בחבריהם לנשק וחשופים בעצמם לסכנת חיים. "המטפלים שלנו יודעים לתת היום את הטיפול הטוב והאיכותי ביותר בשדה הקרב", מסכם אל"ם ד"ר א'. "הם נלחמים לא רק בשביל המדינה, אלא גם למען החברים שלהם לגדוד ולפלוגה", מוסיף ד"ר ר'. "בשביל זה הם שם".
