סיגריד היא אישה דנית בת 48. לפני 25 שנה למדנו ביחד באותה אוניברסיטה בניו-יורק. לילה אחד, אחרי הרבה אלכוהול, ערכנו התערבות: מי יחזיק מעמד יותר זמן בלי להיכנס לתלם של נישואים, עבודה, ילדים, בית, מכונית, שתי חופשות ודוח מס משותף. במקרה של תיקו אחרי 20 שנה, כך כתבנו בסיכום על מפית בפאב, נביא ביחד ילדים. אני הרמתי ידיים לבורגנות אחרי שבע שנים. היא עדיין מחכה לתשלום החוב. ולילדים.
אחרי האוניברסיטה סיגריד חזרה לקופנהגן, וכעבור כמה שנים פתחה עסק לארגון אירועים. "זה תהליך טבעי בדנמרק, בסקנדינביה, אני חושבת בצפון אירופה בכלל, לקחת את הזמן", היא אומרת, "לעשות תואר, לטייל, לעשות קריירה, להיות עצמאית ובטוחה מבחינה כלכלית, אולי אפילו לקנות בית, ואז להתחיל לחשוב לכיוון של בעל וילדים. ובשבילי זה היה מצוין, כי הבנתי שיש לי כאישה מה שלא היה לאמא שלי - אופציות".
היא סימנה וי על כל הדברים. מצאה לה תחביבים מגניבים, נסעה לטייל במקומות אקזוטיים, התקדמה בעבודה. היא לא קינאה לרגע בחברות שלה מהילדות או מהעבודה שהביאו ילדים. "לא ראיתי שם הנאה, אלא בעיקר סוג של עבודה, עול", היא אומרת. בארצות הנורדיות אין שום סטיגמה שנדבקת לנשים שמחליטות לחיות את חייהן ללא ילדים. שום ג'יי-די-ואנס או אחרים מהימין לא מאשימים אותן באנוכיות ובכך שהן הורסות את העולם המערבי.
עד שהגיע השלב שבו סיגריד החליטה שנמאס לה לחזור לבית ריק. "התחלתי להרגיש שאין משמעות אמיתית למה שאני עושה, שריק לי, שאני מספרת לעצמי הרבה סיפורים ותירוצים על אקולוגיה או מצב כלכלי או עולמי בשביל לא להודות שאני כן רוצה ילד, ומהרגע הזה יש החלטות רגשיות שצריכות להיעשות לצד החלטות טכנוקרטיות. למצוא בן זוג, את הזמן המתאים. זה היה בלתי אפשרי בגיל שלי ובמעגלים שהסתובבתי בהם עד אז. בכלל, אצלנו בדנמרק אומרים שאין אמצעי מניעה יותר יעיל מסמארטפון. המיתון הכי עמוק אצלנו הוא חיי המין".
היא ניסתה אימוץ ופונדקאות, שניהם במימון נדיב של המדינה, אבל זה כבר לא צלח. "ניצחתי בהתערבות, אבל הפסדתי בחיים", היא אמרה לי כששוחחנו.
× × ×
מדובר באחת הבעיות הגדולות ביותר במערב, רק שאיש לא יוצא להפגין נגדה ברחובות בימי שישי, ואין לה נערת פוסטר כמו גרטה. אבל אם בעיית שיעור הפריון באירופה תישאר בשיעורים הנוכחיים שלה, אוכלוסיית היבשת תצטמק, תזדקן, לא יהיו מספיק עובדים לשוק העבודה, ולא יהיה תקציב כדי לסבסד את הפנסיות ותשלומים אחרים לפורשים. הסדר הסוציאלי הנוכחי לא ישרוד, וזו תהיה רק ההתחלה.
"זאת בעיה שבאמת לא מדברים עליה מספיק", אומר פרופ' מרטין בוז'אר מהמכון הפדרלי לחקר האוכלוסייה בגרמניה, "כי בניגוד לבעיית האקלים, המלחמה באוקראינה, מחירי האנרגיה או הַמְּכָסִים, זו לא בעיה שאתה מרגיש אותה עכשיו, אלא בעיה שתרגיש אותה רק עוד 20 או 30 שנה, כשכל הפירמידה הסוציאלית שלנו תעמוד על הראש והבסיס הרחב שלה יעבור למעלה (הכוונה שמעט צעירים ייאלצו לתמוך כלכלית בהרבה מאוד מבוגרים – ז"א). אבל אני לא שותף לתאוריית הכאוס. מתישהו המדינות יבינו שהן צועדות לבעיה ענקית, והן חייבות למצוא לה פתרונות".
אגב, התקופה שעליה מדבר בוז'אר היא דור. בתוך דור, בקצב הזה, האוכלוסיות של מדינות אירופה צפויות להצטמק בכ-15 אחוז.
בדנמרק עלה קמפיין עידוד ילודה תחת הסיסמה Do it for Denmark. הקמפיין עודד זוגות דנים לצאת לחופשה רומנטית, ואז לתעד את תוצאות ההיריון בעקבותיה. הזוגות שעשו כך, זכו לאספקת חיתולים חד–פעמיים חינם למשך שלוש שנים. הקמפיין עורר הרבה מאוד דיונים, אבל שיעור הילודה בדנמרק המשיך לרדת
אבל מהו בכלל קצב הילודה שאנחנו מדברים עליו? מספר הזהב הוא 2.1. זהו ממוצע הילדים שמבחינה סטטיסטית כל אישה אירופאית בגיל ההיריון צריכה לעמוד בו, כדי שגודל האוכלוסייה יישאר יציב (בלי להביא בחשבון הגירה לשני הכיוונים) וכדי שדור ההורים יחליף את עצמו במלואו. השיעור ביבשת רחוק מאוד ממספר הזהב הזה: באירופה כולה המספר עומד בממוצע על 1.34. בגרמניה, הכלכלה הגדולה והמדינה הכי מאוכלסת באירופה, המספר ירד בשנה שעברה ל-1.32. בצרפת, מדינה שבאופן מסורתי היה לה שיעור פריון גבוה, הילודה ירדה בשנה שעברה ל-1.56. בתחתית הרשימה פולין (1.09 בממוצע לאישה), ספרד (1.11) ואיטליה (1.14). ראש ממשלת איטליה ג'ורג'יה מלוני הזהירה שבקצב הזה איטליה תיעלם. ידידה אילון מאסק חושב שזו הבעיה הגדולה ביותר של אמריקה (ירידה של 20 אחוז בשני העשורים האחרונים). לישראל, בקטגוריה הזו, אין מה לדאוג. דת, כמו אצל המורמונים וקהילת האמיש, היא בדרך כלל אינדיקטור ישיר לשיעור פריון גבוה. הממוצע בישראל הוא 3.0-3.1, הגבוה ביותר בין מדינות ה-OECD. אבל יש חריגים: בטורקיה הדתית, למשל, שיעור הפריון עומד על 1.48 בלבד.
דמוגרפים וחוקרי אוכלוסייה מצביעים על סיבות רבות לירידה התלולה הזו: מצב כלכלי רעוע, חוסר ביטחון תעסוקתי, מלחמות, משבר אנרגיה, אלימות בבתי ספר, משבר דיור, חוסר איזון בין קריירה להורות, מחסור במעונות לתינוקות, אידיאולוגיה ירוקה ועוד. כל סיבה נכונה, אבל בסוף אין סיבה אחת, והן משתנות בין המדינות השונות. "ולטשמרץ", מסכמת במילה אחת קרסטין שטיבנר, עורכת דין בת 44 מברלין, את מכלול הסיבות שמנעו ממנה להגיע להחלטה להביא ילדים לעולם. כלומר, המצב של העולם כואב לי.
מה שברור הוא ששינויים חברתיים ומשברים גלובליים קיצוניים משפיעים ישירות לרעה על שיעור הפריון. חלק מהסיבות הן דווקא תוצאה של תהליכים חיוביים: ההישגים בשוויון המגדרי של התנועה הפמיניסטית, אישור ההפלות, חינוך מיני נרחב וגישה לאמצעי מניעה, למשל, כל אלו תרמו לירידה בשיעורי הילודה באירופה. אבל ברור שגם זעזועים שליליים מובילים לכך שמחלקות היולדות פחות עסוקות. המשבר הכלכלי ב-2008 וכמובן הקורונה, למשל, הביאו לירידה ניכרת בשיעור הפריון, גם במדינות שגילו כבר התאוששות בשיעורי הילודה.
עוד דבר שברור, לפחות לפי ההיסטוריה, ובמיוחד אם מסתכלים על המספרים באסיה, הוא שברגע שהגרף מתחיל לרדת - קשה מאוד לחזור להעלות אותו. "יש מגמה בתחום לחשוב שהיעד שלנו הוא לא להעלות את הממוצע ל-2.1", אומרת הדמוגרפית הגרמניה הלנה גבהרדט, "אלא לדאוג שלא נמשיך לצנוח מתחת ל-1.35".
הירידה במספר הלידות לאישה באירופה, 2004-2024
× × ×
וכאן נכנס הפיל לחדר, ועולה הנושא שלא ממש פוליטיקלי קורקט לדבר עליו באירופה. אחת הדרכים להתגבר על הבעיה היא הגירה. הנתונים מראים כי נשים לא מקומיות יולדות יותר מנשים מקומיות. המספרים בגרמניה, למשל, הם 1.89 לידות של נשים מהגרות לעומת 1.23 לידות של מקומיות. אלא שעם הזמן התברר שגם הגירה היא לא פתרון. בספרד היו ב-1990 רק שני אחוז זרים, כעת המספר הזה נסק ל-19 אחוז. אבל התברר שמהגרות מתאימות את עצמן בסופו של דבר לקצב הילודה של המקומיות, ושיעורי הפריון במדינה המשיכו לצנוח. בעשור האחרון המגמה הזו טיפה השתנתה. המהגרות שמגיעות לספרד ממדינות כמו סוריה עדיין יולדות בשיעורים גבוהים יותר, אבל ההגירה הזו חוללה בעיות אחרות באירופה, כולל העלייה המטורפת של הימין הפשיסטי.
אז זה המלכוד: אירופה רוצה ממש יותר ילדים, אבל שהם יהיו מהמוצא "הנכון". "יש בדיון הזה משהו אירופי מאוד, גזעני", אמרה לי חוקרת אוכלוסייה מאוניברסיטת הלסינקי שביקשה להישאר בעילום שם, "מאז הקורונה אירופה חווה חמש שנים של צמיחה באוכלוסייה בגלל שההגירה והילודה גבוהות יותר מהתמותה. אבל מעל זה מתנוססת כותרת ברורה מאוד: אנחנו רוצים פה עלייה בשיעורי הפריון של ילדים אירופאים, לא ילדי מהגרים".
זו אחת הסיבות שהדיון החשוב הזה כמעט שלא מתקיים ביבשת, חוץ מבין כותלי האקדמיה, ולהבדיל, בחוגי הימין הקיצוני. עוד סיבה לכך שממעטים לעסוק בסוגיה הזו באירופה היא שישנה הטענה כי הירידה בילודה היא דווקא התפתחות חיובית. הסיבה: לנשים אירופאיות יש כעת אפשרויות בחירה נרחבות הרבה יותר, והן אינן "משועבדות" לגידול ילדים. חוץ מזה, אומרות פמיניסטיות, השיח סביב ילודה מתייחס לנשים כמכונה ביולוגית לייצור ילדים, ובתכלס, גם באירופה השוויון המגדרי רחוק מלהיות באמת שוויון. "יש ציפייה מהאישה שתעשה קריירה כמו גבר, תחזור מהעבודה ותתחיל בקריירה השנייה שלה", אומרת עורכת הדין שטיבנר. "אין ציפיות כאלה מגברים, שרובם המוחלט הם לא סקנדינבים".
הירוקים מוסיפים עוד אנרגיה מתחדשת לדיון, וטוענים שהירידה בילודה טובה ממש אקולוגית לכדור הארץ. פחות אנשים, פחות צריכה, פחות זיהום, פחות רעב ומחלות. "אני מכיר את הטענה הזו", אומר בוז'אר, "והתשובה שלי היא: מי בדיוק הם מצפים שיוביל את המהפכה בתחום האקולוגי? מי יביא חידושים, רעיונות, חזון? הרי זה יכול לקרות רק אם יהיו הרבה צעירים בחברה".
× × ×
אלא שבעוד שהאירופאים נמלטים מהדיון הזה, את התוצאות של הירידה בילודה כבר מרגישים בשטח. בגרמניה, למשל, נולדו בשנה שעברה 654,300 תינוקות. באותה שנה מתו 1.01 מיליון תושבים. מדובר במספר הלידות הנמוך ביותר מאז 1946, מיד לאחר המלחמה. אז הייתה הרבה פחות אוכלוסייה, הכל היה הרוס, והעתיד נראה מבהיל הרבה יותר מעכשיו. היום לרבע מהגברים בגרמניה בגילי 45-50 אין ילדים. סיבוב ברחובות ברלין או ערים גדולות אחרות באירופה הוא שרטוט של תמונה שמרנית, זקנה, שקטה, בֶּז'ית.
"אני זוכרת את הרגשות שלי כשמסביבי חברות שלי התחילו להיות אמהות", אומרת סיגריד. "שמעתי את הסיבות שלהן להביא ילדים, ולא התחברתי לשום סיבה. אחרי זה ראיתי איך הזוגיות שלהן מתפרקת, והן היו אומרות שמבחינה פיננסית הן מצטערות שהן ילדו. שזו עבודה קשה ומאתגרת שאי-אפשר לפרוש ממנה, אין בה שום שכר פיזי והיא מלאה בהקרבות וויתור על האגו. תמיד להיות במקום שני. אין שום זמן להירגע, תמיד חוזרים עם משהו מהגן, חופשות מלאות בהתקפי זעם בלתי נשלטים. ובסוף הילדים גם די שונאים אותן. הילד נהיה סוג של סחורה: כמה כסף נקבל מהמדינה עבורו, כמה כסף עולה לגדל ילד עד גיל 18, מלא חישובים כאלו. ראיתי הורים שלא מרוצים מהמוצר שהם ייצרו בעצמם, אנשים שחיים מעייפות לעייפות. אני לא הייתי מוכנה לוותר על התחביבים והקריירה שלי בשביל זה".
זה המלכוד: אירופה ממש רוצה יותר ילדים, אבל שהם יהיו מהמוצא "הנכון". "יש בדיון הזה משהו אירופי מאוד, גזעני", אומרת חוקרת אוכלוסייה מאוניברסיטת הלסינקי, שביקשה להישאר בעילום שם. "מעל זה מתנוססת כותרת ברורה מאוד: אנחנו רוצים פה עלייה בשיעורי הפריון של ילדים אירופאים, לא ילדי מהגרים"
האם זה נכון? האם האירופאיות ויתרו על ילדים תמורת אושר עבור עצמן? לא בטוח. במחקר שנערך על ידי המחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת קלן וכלל 43 אלף נשאלים מ-30 מדינות, נמצא שהורים אינם יותר מאושרים ממבוגרים נטולי ילדים, אבל הם מרגישים שיש להם משמעות גדולה יותר וערך לחייהם. במדינות הנורדיות הנתון הזה מטושטש כמעט לחלוטין. ההורים שם דווקא מאושרים הרבה יותר, ויש להם הרבה משמעות לחיים שלהם.
אחת הסיבות לכך היא העזרה הנדיבה שמעניקות מדינות נורדיות להורים: בונוסים כספיים, מעונות יום בשפע, חופשות לידה נדיבות לאם ולאב, הקלות במס, שעות עבודה גמישות ועזרה כספית משמעותית גם למי שמחליטה ללדת מחוץ למסגרת המסורתית של משפחה. בתחילת שנות ה-2000 התנאים הללו הביאו לעלייה מסוימת בשיעור הילודה, והפכו את סקנדינביה למודל לחיקוי. אבל התברר שלא תמיד מימון מהמדינה הוא הפתרון. אחרי המשבר הכלכלי של 2008, שיעור הפריון במדינות סקנדינביה צנח שוב. הונגריה תחת אורבן העניקה תנאים כלכליים מפליגים להורים, כולל הלוואה שלא היה צריך להחזיר אחרי הילד השלישי ופטור ממס הכנסה לכל החיים לאמהות עם יותר מארבעה ילדים. שוב, הילודה עלתה לזמן מסוים וצנחה. דווקא מדינות שלא מצטיינות בעזרה להורים חדשים, כמו אלבניה ובולגריה, נמצאות בראש טבלת שיעור הפריון באירופה. באוסטריה מעונות היום הם בחינם, בשווייץ הם יקרים מאוד, ועדיין שיעור הפריון בשתיהן דומה.
דנמרק ניסתה למצוא פתרון יצירתי אחר לבעיה. ב-2014 העלתה המדינה קמפיין שהפך למדובר מאוד, תחת הסיסמה Do it for Denmark (עשו את זה למען דנמרק). הקמפיין התבסס על התובנה הפרסומית שזוגות מקיימים יותר יחסי מין בחופשה. הוא עודד זוגות דנים לצאת לחופשה רומנטית, ואז לתעד את תוצאות ההיריון בעקבותיה. הזוגות שעשו כך, זכו לאספקת חיתולים חד-פעמיים חינם למשך שלוש שנים. הקמפיין עורר הרבה מאוד דיונים, זכה לכיסוי נרחב, והוליד סרטוני המשך ופרודיות - אבל בשורה התחתונה, שיעור הפריון בדנמרק המשיך לרדת.
מתוך קמפיין עידוד הילודה .Do it for Denmark
(צילום: מתוך יוטיוב)
"הבעיה האמיתית, כמו שאני רואה אותה", אומר בוז'אר, "היא פחות שיעור הפריון אלא פער הפריון (כלומר, הפער בין כמה ילדים הנשאלים היו רוצים, לבין כמה הם מביאים בפועל - ז"א). במחקרים שאנחנו עושים, רוב הנשאלים אומרים שהם רוצים שני ילדים. אבל הם מחכים שהמצב יהיה טוב יותר בעולם, הכלכלה, הדיור. לפעמים הם מחכים עד שזה מאוחר מדי. ברוב מדינות המערב, הגיל הממוצע של נשים שיולדות ילד ראשון הוא מעל 30. הבעיה היא שמרחף מעל נרטיב שלילי, וזה מה שחייבים לשנות. כולם, הפוליטיקאים, התקשורת, החברה - חייבים ליצור נרטיב חיובי".
ולא רק תמיכה כלכלית.
"היום כבר ברור שבונוסים כספיים הם לא תמריץ מספיק חזק".
× × ×
אם אפשר לסמן את נקודה הזמן שבה עניין גודל האוכלוסייה הפך לאישיו גלובלי, זו 1968. זוג המדענים אן ופול ארליך הוציאו באותה שנה את הספר "פצצת האוכלוסין", שהפך לרב-מכר וניבא כי בתוך שנים ספורות יסבול העולם מרעב נורא ומיליונים ימותו. הארליכים - אגב, שניהם יהודים - הציעו פתרונות הגיוניים כמו חינוך מיני, השקעה במחקר על אמצעי מניעה והתרת הפלות, אבל גם רעיונות מטורללים כמו הטמנת חומרים מעקרים במקורות מים במקומות שבהם אין בקרה על הילודה. מרבית הנבואות שלהם התבדו מאז, אבל מהפכת צמצום האוכלוסייה יצאה לדרך. יש מדינות בעולם שלקחו את זה לקיצון. סין, כידוע, הגבילה את מספר הילדים עד 2016 לילד אחד. היום סין מעניקה מענקים לנשים שיולדות. סינגפור הצליחה להוריד את מספר הלידות לאישה משש ב-1960 ל-1.6 ב-1985. עכשיו הוא מתחת לאחת, חצי ממספר הזהב 2.1, והמדינה מעניקה 5,000 דולר לכל ילד שנולד. בדרום-קוריאה השיעור הוא 0.7, כלומר, בכל דור, יותר ממחצית המדינה תיעלם. יפן מאבדת כ-350 אלף תושבים בשנה. הפרופסור לכלכלה הירושי יושידה יצר מעין שעון שמראה בדיוק את היום שבו לא יהיה בכל יפן אפילו ילד אחד מתחת לגיל 14. באפריל 2012, היום הראשון של התצוגה, התחזית הייתה 18 במאי 3011. בעת כתיבת שורות אלו, השעון כבר מורה על 13 באוגוסט 2664. ובכלל, המגמה העולמית ברורה: ב-2018 103 מתוך 204 מדינות בעולם היו מתחת לשיעור פריון של 2.1. המספר הזה עומד לטפס ל-198 מדינות ב-2100.
מהבחינה הזו, אירופה לא שונה ממרבית העולם המערבי, אבל בגלל המרכזיות התרבותית והכלכלית שלה, היא זו שאליה המערב נושא עיניים. תרבותית, לא צריך דמיון מפותח מדי כדי להבין מה התהליך הזה עושה ליבשת: בשנה שעברה, למשל, נולדו באסטוניה פחות מעשרת אלפים תינוקות. על פי דמוגרפים מקומיים, אם הקצב הזה יימשך השפה האסטונית תיעלם מעל פני האדמה. הנבואות לוקחות את העניין הזה לקצה. הרומן החדש והמדובר של איאן מקיואן, "מה שאפשר לדעת", משרטט עולם דיסטופי, שבו המעצמה הגלובלית החזקה היא ניגריה, מדינה ששיעור הילודה שלה עומד עכשיו על 4.4 ילדים לאישה, יותר מפי שלושה מהממוצע האירופי.
אבל כלכלית, העניין מורכב קצת יותר. כלכלנים מזהירים כי כבר בעתיד הקרוב צעירים יכריזו על מרד נגד המסים שנועדים לסבסד את הפנסיות של הדורות שלפניהם. הדור הזה, שגדל מתוך הקורונה ובצל מלחמת רוסיה-אוקראינה, נכנס לשוק העבודה בעידן שבו ה-AI מחולל מהפכה תעשייתית חדשה. בתוך כל אלו, הם יידרשו לממן מערכת סוציאלית שתומכת בהרבה יותר מבוגרים, וממומנת על ידי הרבה פחות צעירים. בני 65 ומעלה, שהיוו ב-2019 20 אחוז מהאוכלוסייה ביבשת, יהיו בשנת 2100 כבר 31 אחוז. אין שום תסריט שהמערכת הכלכלית של אירופה תצליח לעמוד בכאלה שיעורים. הסוציולוגים הקיצוניים יותר טוענים שהמצב הזה יאלץ את אירופה בכלל להמציא את החברה מחדש.
"הקפיטליזם גרם לי לחפש השכלה, קריירה, הצלחה, הגשמה עצמית. פחות אהבה", אומרת סיגריד, "קיבלתי חופש חסר גבולות עד שלא ידעתי כבר מה לעשות איתו והלכתי לאיבוד. התמכרנו לאפליקציות של דייטים שהאלגוריתם שלהן בונה על זה שנישאר רווקים כמודל עסקי וכצרכן. אני לא אישה שמצטערת על ההחלטות שלה, אבל כבר שנים אני הולכת לישון עם אותה שאלה: 'מה אם?'".
היא מספרת על קמפיינים של פוסטרי חוצות בדנמרק של תמונות של ביצים מתחת לתרנגולות עם השאלה "האם ספרת את הביציות שלך היום?", או איור של זרע ושאלה אם הוא שוחה נמוך מדי. "אני חושבת שהכישלון הגדול של הרשויות והמעבידים", היא אומרת, "הוא חוסר היכולת לתת לעבודה ולהורות לחיות זה לצד זה. לידת ילדים הפכה להפרעה במסלול של החיים".
מחלקת יולדות בצרפת
(צילום: BSIP/Universial Images Group/Getty Images)
במקום התפיסה שילדים הם המהות של החיים, או לפחות חלק חשוב מהם.
"בדיוק. הרעיון הזה של 'ילדים הם הדבר הכי טוב וחשוב שקרה לי בחיים' כבר לא קיים. יש לאנשים תכנים אחרים למלא בהם את החיים, לבנות זהות. הקפיטליזם והפמיניזם נתנו לנו מערכת אלטרנטיבית של ערכים, ואין שום חובה שילדים יהיו כלולים בה".
