אדם חי, חי, חי, ואז מת. ככה מתאר את החזון שלו פרופ' ניר ברזילי, המומחה לרפואה ולגנטיקה שנכנס לאחרונה לרשימת ה-TIME היוקרתית של חוקרים פורצי דרך בתחום אריכות הימים.
אריכות ימים, כן. גריאטריה - עדיף שלא תגידו לידו. "אני מנסה להרוס את ענף הגריאטריה. אני לא רוצה שיצטרכו אותו. אני רוצה שתחיה, תחיה, תחיה, ואז תמות יום אחד, בלי להיות גריאטרי", הוא אומר בריאיון מביתו במנהטן בניו-יורק, רגע לפני שהוא ממריא לשווייץ, משם ימשיך לעוד כנס בהונג-קונג. בגיל 70, כשאחרים מורידים הילוך בפנסיה, ברזילי מתרוצץ בין יבשות, אולפנים ומכון המחקר שלו לחקר הזִקנה, כשהוא מקפיד להשלים צעדים ברחובות האפר ווסט סייד - כדי שהשעון החכם לא יכעס.
בזמנים שבהם קופות חולים, סלבס ומותגים מאמצים כולם את הלונג'ביטי ‑ אורח חיים המתמקד בהארכת השנים הבריאות (Healthspan) ‑ זו גם שעתו הגדולה של פרופ' ברזילי ומשימתו השאפתנית להגדיל את מספר בני המאה באוכלוסייה. ושיחיו כבני 80.
"אני אספר לך סוד: יש הרבה longevity doctors שם בחוץ, וגם לי יש אחד משלי. למה אני צריך רופא אם אני פרופסור לרפואה וחוקר בתחום? כי הוא מכיר אותי ואת הגוף שלי. הוא אומר לי איזה בדיקות אני צריך לעשות, איזה תרופות אני צריך לקחת ואיזה בדיקות לעשות אחר כך ‑ כדי לראות מי מתוכן השפיעה טוב. תשאלי מה אני לוקח ומה באמת עבד? אני לא מספר, כי זה באמת פרסונלי".
נשאל ככה, כמה שנות חיים אתה צפוי להערכתך לקבל במתנה?
"עברתי 12 בדיקות, כמה מהן גילו שאני צעיר ב-20 שנה לגילי, אחת גילתה שאני מבוגר בשנה, ולפחות תשע מהן חשפו שהגיל הביולוגי שלי נמוך בתשע שנים, ושקצב ההזדקנות שלי מדי שנה הוא 87 אחוז, כלומר עשרה וחצי חודשים כל שנה. השוני הזה בין הבדיקות וחוסר ההתאמה ביניהן - אומר שאנחנו עדיין רחוקים מקביעת גיל ביולוגי אבסולוטי ומה ההשפעה של התרופה שאתה לוקח".
אתה לא סתם אומר "תרופה". אתה חוקר בשנים האחרונות תרופות לסוכרת שמייצרות "על הדרך" אדוות חיוביות גם על תהליכי הזדקנות, ומקדם במיוחד את המטפורמין.
"הייתי אומר ההפך - הן מטפלות בזִקנה ובגלל זה הן מטפלות גם במחלות אחרות. מטפורמין, תרופה שעוזרת בעיקר לסוכרת ולכבד שומני אבל נמצאה כתורמת גם לאריכות ימים, התחילה כתרופה לשפעת בשנות ה-70. באותה תקופה ראו שאצל אנשים עם סוכרת שקיבלו אותה - הסוכר יורד, אבל יש לה גם עוד השפעות. בקורונה למשל, מחקרים סביב העולם הראו שאנשים בכל הגילים על מטפורמין שחלו בקורונה הגיעו פחות לאשפוז. ראו אצלם גם 60 אחוז פחות השפעות ארוכות טווח (לונג קוביד) של המחלה. המטפורמין אפקטיבי מול הרבה תחלואי זִקנה, וגם יעיל יותר מולם מוויגובי ואוזמפיק שכולם מכירים היום".
אז איך זה שכולם מכירים את הוויגובי והאוזמפיק, ולא רק לטיפול בסוכרת, אבל למטפורמין אין רבע מהיח"צ שלהן?
"ההבדל הוא שתרופות שמוכרות GLP-1 נדחפות על ידי חברות תרופות עשירות, ומטפורמין היא גנרית. בהתחלה אגב השתמשו במטפורמין גם נגד השמנה, אבל היא פחות טובה בפונקציות האלה לעומת מתחרותיה".
גבי ברבש, לשעבר מנכ"ל איכילוב ומשרד הבריאות, וגם חבר שלך, סיפר שהוא לוקח בעצמו מטפורמין. כמה אנשים מסביבך משתמשים בה?
"אני חושב שפחות מדי. אני אישית התחלתי לקחת אותה בגיל 55. יש הרבה אנשים שנרתעים כי הם לא רוצים להשתמש במשהו ‘לא טבעי', אבל הבעיה היא שהאוכל שאנחנו אוכלים ברובו הוא לא טבעי, השמנה היא לא טבעית, לא להתעמל זה לא טבעי. מבחינה סטטיסטית, אם עושים את הדברים 'הנכונים' ‑ מקפידים על פעילות גופנית, תזונה נכונה ומעורבות חברתית ‑ אמורים להגיע בממוצע לגיל 80, עם ארבע שנים יתרון לנשים. מטפורמין מאריכה את טווח הבריאות ומפחיתה את חוליי הזִקנה, כמו מחלות לב וכליות".
פרופ' ניר ברזילי
(צילום: אלבום פרטי)
מבחינתך, הניצחון הוא חיים עד גיל 120, או להגיע לגיל 80 ולחיות כמו בן 60?
"איך אומרים, למה או או, למה לא גם וגם? סטטיסטית, 120 הוא הגג שלנו כיצורים חיים, אלוהים אמר את זה בפרשת נח. האם אפשר לעבור את הרף הזה? כן, אבל לא היום. ויש בכל זאת 40 שנה בין 80 ל-120 שאפשר להרוויח מהן עוד לפחות חמש, עשר שנים טובות".
× × ×
פרופ' ברזילי, חיפאי במקור שעבר בעשור הרביעי לחייו לארצות-הברית לעשות פוסט-דוקטורט בייל, הפך לאחד הכוחות החזקים בתחום הלונג'ביטי. הוא מנהל את מרכז אלברט איינשטיין בניו-יורק, הגדול ביותר בעולם בחקר הזִקנה, שם מובילים בין היתר מחקרים פרה-קליניים לחברות שרוצות לפתח תרופות נגד הזדקנות. הוא משקיע ומעורב במספר חברות בולטות בענף, והשנה השיק גם תוכנית בתרומת קרן משפחת עופר, שתתמקד במחקרים להארכת תוחלת החיים.
"הייתי ילד מוזר ודי בינוני בהכל, לא ממש מצטיין. בגיל 13 הייתי יוצא לסיבובים בחיפה עם סבא שלי, שעלה ב-1918 לארץ והיה חלוץ ושתל עצים בירושלים וייבש ביצות בחדרה. הוא אז היה בן 68, שזאת גם הייתה השנה שבה הוא מת, וכנראה בגלל זה אני זוכר אותה. היינו הולכים לפנורמה בחיפה והוא היה מספר לי על החיים שלו, ואני זוכר שחשבתי לעצמי, 'אתה, שהולך כפוף, וגם איטי ושמן, אתה ייבשת ביצות ושתלת עצים?' ואז הוא מת, והבנתי שזה מה שהולך לקרות גם לי.
"חברים שלי חשבו שסבא שלהם נפל מעולם אחר ושהם בחיים לא יהיו זקנים, אבל אני הרגשתי שזה מעבר לפינה. כשהגעתי לבית ספר לרפואה הייתי מתוסכל כי למדתי שיש בדיקות של רמת הכולסטרול והסוכר, אבל אם תלך לקולנוע שביט במרכז הכרמל ותסתכל מסביב, לא תדע מי באמת צעיר ומי באמת מבוגר".
"אם את בת 50, לא ייתנו לך בגלל זה תרופה, אולי רק כשתגיעי לגיל 65 ותפתחי סימפטומים של הזדקנות ‑ חשיבה פחות ברורה, איטיות ופרה-סוכרת. למה לא קודם? למה לתת תוסף להורדת כולסטרול אחרי התקף הלב ולא מלכתחילה?"
מתי למדת להבחין ביניהם?
"סיימתי לימודי רפואה בטכניון ועשיתי התמחות בהדסה, כשהרופא שמעליי, בכל פעם כשהייתי מציג חולה ואומר 'זאת אישה בת 75', 'זה גבר בן 50', היה שואל אם הם נראים מבוגרים או צעירים לגילם. בהתחלה הייתי מנחש ולא מבין מה המטרה, אבל אז הבנתי לעומק שלאנשים יש גיל ביולוגי וגיל כרונולוגי. יש בני 65 במצב כל כך רע, שהם עלולים למות באשפוז הזה, ויש בני 95 שעם קצת אנטיביוטיקה תשחרר אותם הביתה. הייתי מסתכל על החברים של ההורים שלי ומסווג אותם ככה, וזה הפיח בי תקווה, הגמישות הזאת".
מתי התחילו לדבר בעולם הרפואה על גיל ביולוגי וגיל כרונולוגי שונה?
"אני הדור הראשון שהתמחה בביולוגיה של הזִקנה, ויש בזה מן החלוציות. כשהתחלתי להתעניין בזה טסתי לפוסט-דוקטורט באוניבסיטת ייל ושם פגשתי את אשתי באותה התקופה, עורכת דין אמריקאית יהודייה, ולא היו לי שום תוכניות להתמקם בארצות-הברית אבל זה מה שעשו החיים. גייסו אותי ב’איינשטיין’ ואמרו לי שהם מבינים שאני משוגע, אבל אולי אני גם משוגע וגם צודק?"
זה הוביל אותו לחיפושים אחר אינדיקציה מדעית לגיל ביולוגי של אדם. "זה נשאר עד היום הפרויקט הכי גדול שלי - הבנת 'ביומרקרים', בדיקות דם שתביא לרופא ויגידו לו מה הגיל הביולוגי שלך. ואם הגוף שלך מבוגר לגילך, הוא יגיד לך קח מטפורמין, או GLP-1 אם אתה גם שמן ‑ אז גם להתחיל לזוז ולשנות תזונה ‑ ואחרי ארבעה חודשים יראה לך שאתה שנתיים צעיר מגילך. ואם תחליט לנסות תוסף חדש או תרופה חדשה, תוכל למדוד כמה הם שיפרו את הגיל הפיזיולוגי שלך. זאת תהיה מהפכה אמיתית".
כמה זה רחוק מאיתנו?
"זה עדיין רחוק. אם את בת 50 היום, לא ייתנו לך בגלל זה תרופה, אולי רק כשתגיעי לגיל 65 ותספרי לרופא על סימפטומים של הזדקנות ‑ שאת חושבת באופן פחות ברור, נעשית קצת איטית ופרה-סוכרתית ‑ תקבלי משהו לתסמינים האלה. אבל למה לא קודם? למה לתת תוסף להורדת כולסטרול רק אחרי התקף הלב, ולא מלכתחילה? למה לטפל במחלות, במקום להסתכל על הגוף כמכלול?"
אחד הניסויים המוכרים של פרופ' ברזילי, היה סביב צום לסירוגין והגבלה קלורית. "נתנו לקבוצה אחת של עכברים לאכול פחות, והם חיו 40 אחוז יותר. ובתוך זה, הפיזור של האוכל היה מרוכז - העכברים שחיו יותר אכלו בשעה הראשונה את כל הכמות שניתנה להם, וצמו במשך 23 שעות אחר כך. בעקבות זה התחלתי אחרי הקוביד לעשות צומות לסירוגין, וככה גם רוב החוקרים בסביבה שלי. זה משפר את התוצאות המטבוליות, למרות שעדיין לא נעשה מחקר שיבדוק האם זה מסייע להאריך חיים גם בבני אדם. בינתיים יש כבר מספיק מידע כדי להבין שזה עוזר להרבה אנשים ולא מסכן חיים לוותר על ארוחת בוקר".
ניסוי מפורסם אחר של ברזילי על מטבוליזם התמקד בהשמנה בטנית. "יש הרבה מבוגרים רזים, אבל יש להם השמנה בטנית, שמובילה לסוכרת. הניסוי הכי מעניין היה בתחילת שנות ה-2000, עם שלוש קבוצות של עכברים שלאחת הוצאנו את השומן הבטני, לשנייה עשינו הגבלת קלורית, ולשלישית הוצאנו שומן באופן מפוזר בגוף. אלו שהוצאנו להם את השומן הבטני חיו 20 אחוז יותר מאחרים, והצלחנו לקשר בין השומן הבטני לאריכות חיים".
התחלתי לקחת מטפורמין ‑ תרופה שמאריכה את טווח הבריאות ומפחיתה את חוליי הזִקנה ‑ בגיל 55. הרבה אנשים נרתעים ממנה כי היא 'לא טבעית', אבל גם האוכל שאנחנו אוכלים ברובו לא טבעי, השמנה היא לא טבעית ולא להתעמל זה לא טבעי"
חקרת גם סופר-אייג'רים. 850 יהודים אשכנזים שחצו את גיל מאה.
"הייתה לי ההזדמנות בשנות ה-90 להתחיל מחקר על בני אדם שחצו את גיל מאה. ב-1993 יצא מחקר מעניין שהראה שאם אתה מוצא בתולעת גן אחד מסוים ‑ היא חיה פי חמישה יותר. אצל תולעים זה לא משמעותי, כי הן חיות בסך הכל 30 יום, אבל זה הוביל לקשור גנטיקה לאריכות ימים. היו בתקופה ההיא מחקרים על מחלות שמייצרות הזדקנות מהירה, ורציתי להסתכל הפוך - על אנשים שחיים יותר. פגשתי אז אישה בת 110 שעישנה משהו כמו 90 שנה. כשהמחקר התפרסם עשו ממנו צחוק ב'טונייט שואו' ואמרו שהסוד לאריכות חיים הוא להשמין, לעשן כמו קטר ולאכול מה שרוצים. נאלצתי לנהל קרבות בלימה כדי לומר שהיא לא מקרה מייצג (צוחק)".
אז מה היו הממצאים הפרקטיים?
"אחד הדברים שגילינו על הסופר-אייג'רים הוא שיש להם גן בשם SIRT6, אבל לא היה כל כך פשוט לייצר ממנו תרופה. רק אחרי הקוביד נולד חיסון של mRNA שנשאר ברקמת השומן, ויש עכשיו mRNA שבנשאים מסוימים שמפותחים בארץ, יכול להגיע לכבד. גילינו שאם אנחנו מביאים ככה את גן ה-SIRT6 לכבד - כל הגוף משתפר, על כל תפקודיו כמעט. זה עדיין לא עבר ניסויים פרה-קליניים ועדיין בשלבי גיוסי כספים, ומקדמת את זה חברת SirTLab, שאני יושב בבורד שלה, ובשנה הקרובה נתחיל את הניסויים הראשונים בתרופה הזאת".
אחת המטרות שלך בשנים הקרובות היא להתחקות אחרי הגנים של בני המאה שפגשת וליצור מהם תרופות?
"הבנו שלא נמצא גן אחד לאריכות ימים, אבל שכן יש להם גנים משותפים שראינו. ביקשנו מהם ומהילדים שלהם לירוק למבחנה ולהחזיר לנו. הילדים של הסופר-אייג'רים הם אחת מקבוצות המחקר המעניינות ביותר, כי ראינו שהם סובלים פחות ממחלות זִקנה כמו יתר לחץ דם ומחלות לב ככל שהם מתבגרים. אנחנו רוצים לראות בעיקר דברים נקודתיים ששונים בין בני מאה לאחרים, כדי להבין אם זה יוכל לשמש לייצור תרופות ולדאוג שיהיו עוד הרבה כמוהם".
איך אפשר להתייחס לכולם כמקשה אחת, כשידוע שמצב כלכלי, נפשי וזוגי משפיע על רמת ואורך החיים, מעבר לפיזיולוגיה? להתאלמן למשל, זה חתיכת משתנה.
"הייתי אומר שלמרות כל זה, הם הגיעו לגיל מאה. יש לי דוד שנפטר לפני שנתיים, בגיל 102, ביוסטון, אחרי שבגיל 16 נתפס על ידי הנאצים בצ'כוסלובקיה, עבר חמישה מחנות ריכוז, איבד כמעט 50 קילו וכל המשפחה שלו נהרגה חוץ ממנו ומאמא שלי. גם באמריקה לא היה לו שקט. ביוסטון פעמיים הבית שלו נהרס בהוריקן, אז לא הייתי אומר שהדור ההוא ישב בנחת מול המזגן וקיבל תנאים מושלמים להזדקן".
"עלות הבריאות של מי שחי עד גיל 100, היא שליש מזו של מי שחי עד גיל 70. בני ה-100 לא הלכו לרופאים כשהיו בני 70. מבוגרים בריאים גם טסים לחו"ל וממשיכים לצרוך. שנה-שנתיים של בריאות בגילי ה–80 מוערכות ב–36 טריליון דולר"
× × ×
ברזילי עצמו מודה שההחלטה לפעול באמריקה הזיזה לכיוונו את הגבינה ואיפשרה לו להוביל את מחקריו הבולטים - עוד לפני שלונג'ביטי הפך לבאזזוורד שיווקי. לא הזיק גם שהמלחמה בזִקנה סומנה בשנים האחרונות כאינטרס לאומי.
"הממשל האמריקאי טוב איתנו עכשיו ונותן לנו המון מענקים. הם מתעניינים בתחום כי הראינו שאם אנחנו מצליחים לייצר שנה של בריאות עבור אנשים שנוטלים תרופות מאריכות חיים, יש לזה Economical Value עצום. להיות בריא זה טוב לכלכלה. הזמינו אותי לוותיקן כמה פעמים, הם אוהבים יהודים מסתבר, והם לא רוצים לצאת נגד המדע, כמו שעשו לגלילאו גליליי, אז הם פוגשים מדענים ושואלים את השאלות שלהם. באירוע הזה ביידן, כשהיה נשיא, אמר שהמאמצים צריכים להיות מרוכזים בסרטן, מחלה יקרה מאוד, כי יש לה סוגים רבים, והאפיפיור אמר שהוא מקווה שיום אחד תהיה תרופה קטנה, שלוקחים פעם ביום, שתפתור את כל הסרטנים. אני קפצתי ודיברתי על המטפורמין, שיש לו אפקט דומה להרבה מחלות".
איך היית מסביר את היתרון הכלכלי של יותר אנשים שמגיעים לגיל מאה?
"בעשור האחרון התחלנו לדבר על הדיבידנד של הלונג'ביטי - היתרון הכלכלי שאתה משיג כשאתה מייצר אריכות ימים לאוכלוסייה. לכאורה נשמע שזה הפוך - אם אנשים מאריכים חיים הם חולים יותר, מעמיסים על המערכת ולא תורמים לתוצר, אבל כשהלכנו ל-CDC האמריקאי (המרכז לבקרה ומניעת מחלות), ראינו מספרים של מה שאנחנו קוראים לו 'עלות הבריאות' של אנשים בסוף החיים. כמה עולה להחזיק אותם. שאלנו שאלות, מה עלות הבריאות של מי שחולה בסרטן? מה עלות הבריאות של מי שחולה במחלות עור? ראינו נתון שלפיו עלות הבריאות של מי שחי עד גיל 100, היא שליש מזו של מי שחי עד גיל 70. בני המאה לא הלכו לרופאים כשהם היו בני 70. חיברנו את המספרים והערכנו אותם בכמה מיליארדי דולרים בשנה שאפשר לחסוך אם מצליחים להאריך את טווח הבריאות של אנשים".
מפתיע.
"הכלכלן האנגלי אנדרו סקוט, פרופ’ בלונדון ביזנס סקול, אפילו הוסיף על זה שכבה נוספת - שמבוגרים שלא חולים מצמיחים את הכלכלה, כי הם מפנים לילדים שלהם זמן לעבוד כשהם מטפלים בנכדים, טסים לחו"ל ונופשים במדינה שלהם וממשיכים לצרוך. שנה-שנתיים של בריאות בגילי ה-80 הוערכו אצלו ב-36 טריליון דולרים. גם הפוליטיקאים פתחו פתאום עיניים ואוזניים".
במיוחד כשנשיא ארה"ב מנסה להישאר צעיר לנצח.
"טראמפ הוא אסון לעולם המחקר, אבל לא במחקר הזִקנה, שבו קיבלנו בתקופתו 15 אחוז יותר תקצוב. אני קיבלתי מענק של שמונה מיליון דולר כדי למפות את הביומרקרים של הזִקנה".
דונלד טראמפ
(צילום: Mark Schiefelbein/AP)
מתי הרגשת שהתחום הזה הופך ממדע לתעשייה ולטרנד? שהוא "קורה"?
"התחלתי לדחוף את הטיפולים נגד הזדקנות ב-2016, ושם גם הרגשתי נקודת מפנה. הניסויים על המטפורמין והביולוגיה של הזִקנה עלו רמה ואירגנתי פגישה ב-ADF, שם תיעד אותי הבמאי ההוליוודי רון הווארד, שביים את הפרק The Age of Aging בסדרה שהפיק בנשיונל ג'יאוגרפיק. זִקנה ותמותה הפכו ממשהו שאין טעם להתעסק איתו, למשהו שיש סביבו פתאום סימן שאלה - טוב, הזִקנה בכל אופן (צוחק). עם המוות עדיין לא מצאנו מה לעשות".
מתי נראה תרופה מאושרת ADF בתחום הזִקנה?
"ה-ADF קונה את הרעיון שאפשר לעשות משהו נגד זִקנה, ועכשיו בעשור האחרון רואים את התאוצה של זה. אבל ברמה העקרונית לא חייבים לחכות ל-ADF, כי אפשר לקחת תרופה שאושרה למחלה אחרת ‑ גם עבור טיפול בזִקנה".
תחום הלונג'ביטי כביכול ירד אל העם, אבל עדיין נשמע שצריך רופא צמוד, פנאי להתעסקות, ואולי ממילא קרן הפנסיה של האדם הממוצע לא תספיק לעשור אקסטרה.
"בגלל זה אני כל כך נלהב ממציאת ביומרקרים נגישים. כי כשמיליונר כמו בריאן ג'ונסון שמקדיש את חייו לאנטי-אייג'ינג ולוקח 150 תוספי תזונה ביום ועירוי דם מהבן שלו, רק כדי לגלות בסוף שלמרות הכל, הוא חלה במחלה אוטואימונית - זה מייצר מרחק מהתחום".
בריאן ג'ונסון
(צילום: Magda Wosinska)
מה יהפוך את הלונג'ביטי לתחום נגיש ושווה לכל נפש?
"אנשים צריכים קודם כל ידע ‑ בדיקה אמינה ופשוטה שתגלה אם הגוף שלהם מבוגר מגילם, ואז התאמה של אורח חיים ותרופה שתשפר את הבריאות שלהם. הדבר השני הוא להשתמש בכל המכשירים הלבישים שאימצנו כמו טבעות אורה, אפל ווטש, צמיד הכושר וופ ואחרים. לעשות מאמץ כדי להשלים את מכסת הצעדים שלך, לבדוק אם הסוכר שלך גבוה, לעקוב אחרי השינה. אנשים צריכים להיות קצת יותר אובססיביים לגבי המדדים האלה, כי כשיש לך סוכרת ברור שאתה עוקב אחרי הסוכר שלך, אבל למה לעשות את זה רק כשמגיעה המחלה? למה לא להיות אובססיבי לבריאות, במקום רק לחולי?"
איך עושים את זה?
"מוצרים של פיטביט (Fitbit), כמו צמיד כושר ושעון חכם, למשל, יכולים להתריע יומיים לפני שאתה עומד להיות חולה, לפי מדדים כמו דופק מהיר או חום גוף שעולה קצת. זאת אינפורמציה שיכולה להציק מאוד לטיפוסים אובססיביים, אבל לרוב האנשים טוב לדעת איך הגוף שלהם פועל ולנסות לנצח את עצמם ואת השעון. אצלי למשל אין דבר כזה שאני לא עושה 10,000 צעדים ליום. אם בערב ראיתי שאני על 7,000, אני יורד והולך על רחוב ברודוויי עד שאני משלים את המכסה".
איפה הבולשיט-רדאר שלך מצפצף, מאז שהתחום הפך לטרנדי?
"האמת, זה קורה כל הזמן. המאבק הגדול שלי הוא בתוספי תזונה, שמייצרים הרבה רעש. רוב האנשים היום לא טורחים אפילו לבדוק אם יש להם חוסר ממשי בגוף של התוסף. גם הכמויות שרירותיות לחלוטין. אומרים לאנשים, 'אתה ב-50 אחוז של הכמות שצריך, לא בא לך להיות ב-100 אחוז?' אז לא, לאו דווקא - כאנדוקרינולוג אני יכול לומר שהגוף שלנו יודע לאזן את עצמו יופי.
"כדי להוציא תוסף לשוק לא צריך שום מחקר קליני וניסויים, אתה מראה שזה מהטבע ומקבל אישור. אבל זה שזה בטבע לא אומר שזה טוב לבני אדם. אם יש לי עצה אחת לאנשים - בקשו מחקרים קליניים לפני שאתם מכניסים משהו לגוף. מרקטינג, או שאיזה סלבריטי מוכר אותם, זה לא מספיק. במיוחד אם אתם לוקח כמה תוספים ביחד".
כשאתה כבר בדרך לכנס הבינלאומי הבא, כמה אתה מושפע מהתדמית של ישראל בעולם?
"אני ישראלי חילוני שמצא את התנועה הרפורמית, שעונה לי על הרבה דברים שהיו חסרים לי כאן, איזה געגוע לישראליות. הקרע בין נתניהו ליהדות הרפורמית התחיל מזמן ורק התעצם. כן, יש אנטישמיות, אבל השאלה המרכזית עכשיו היא אם אנחנו צריכים להתנהג כקורבן או לומר 'בואו נתמודד'".
זוהרן ממדאני
(צילום: John Nacion/Getty Images)
אז מתמודדים?
"כשאני קורא על ממדאני בתקשורת בישראל, הוא נחשב לאסון, אבל כאן בניו-יורק הוא לא אסון ואין לו שום אינטרס להרגיז את היהודים. וכל זה מופרד לגמרי מהחיים המקצועיים שלי, שבהם או לא יודעים שאני ישראלי, או לא מושפעים מזה כי ביחסים של שנים בין עמיתים, זה לא נושא שיחה מרכזי. הדבר היחיד שנתקלתי בו הוא כשהוזמנתי לדבר בסרט על מדענים יהודים, אבל ביקשו שאגיד משהו על עזה. אמרתי לא".
