מגיל צעיר מאוד נזקק תומר, חולה אסתמה בן תשע, לטיפול תרופתי חיוני בקוצר נשימה. בתיקי הגן ובית הספר החזיק תמיד משאף ונטולין כחול. "תומר יודע מאז שהיה קטן: ברגע שהוא מרגיש קושי קל בנשימה, עוד לפני שמתחילים השיעולים, הוא מיד משתמש בוונטולין וההקלה מגיעה במהירות", מספרת אמו, ענת.
אבל לאחרונה השגרה המוכרת הזו קרסה. "זה התחיל כשיעול עונתי קל, מהסוג שאנחנו יודעים בדיוק איך לנהל", היא משחזרת. "ניגשתי לתיק כדי לשלוף את המשאף, אבל כשניערתי אותו הרגשתי שהוא כמעט ריק. אמרתי לעצמי שהגיע הזמן לקנות חדש".
ענת נכנסה לסניף של רשת פארם גדולה, ולאחר מכן לשני ולשלישי. בכל מקום קיבלה את אותה תשובה: המלאי נגמר. "עמדתי מול הרוקח ופשוט הרגשתי שהאדמה נשמטת לי מתחת לרגליים", היא מוסיפה. "הוא אמר לי: 'אין ולא יהיה יותר ונטולין בישראל, השיווק הופסק'. נשמתי פרחה. הסתכלתי על המדפים הריקים וחשבתי על הילד שלי שיושב בבית, נלחם לשאוף אוויר, ואין לי איך לעזור לו".
מבירור שערכה התברר כי שיווקו של משאף ונטולין בישראל הופסק באפריל האחרון לצמיתות בידי חברת התרופות, שמשכה מהמדפים תרופה ותיקה ומצילת חיים ללא התראה מוקדמת למטופלים ומבלי להבטיח מענה חלופי, בעוד בחו"ל השיווק נמשך כרגיל. גם התחליף הגנרי, סלבותרים – שתומר מסרב להשתמש בו בשל טעם לוואי משמעותי – אזל.
ונטולין הוא מרחיב סימפונות מהיר-פעולה הפועל בתוך שניות במצבי חירום של התקף חריף או חנק פתאומי. לא מדובר בתרופה חדשה או יקרה. הוא משווק בעולם מאז 1969. עבור חולי אסתמה רבים, בהם ילדים, מדובר בקו ההגנה האחרון בין התקף קל לבין סכנת חיים המחייבת פינוי דחוף למיון. המשבר הנוכחי מגיע לאחר חודשים שבהם המשאף נעדר מהמדפים לסירוגין, וחולים נאלצו לחפש אותו בבתי מרקחת ברחבי הארץ בחרדה מתמדת.
"מי שמקבל החלטה עסקית קרה להוריד מהמדפים תרופה שמאפשרת לחולי אסתמה לצלוח התקפים מסוכנים של קוצר נשימה ‑ מפקיר את החולים בדם קר", זועמת ענת. "בשנה האחרונה החיפוש אחר ונטולין הפך למסע ייסורים סיזיפי. בשלב מסוים קופת חולים מכבי, שבה אנחנו מבוטחים, ייבאה את המשאפים מאנגליה. תמיד הצלחנו להסתדר. לא עלה בדעתי שיום יבוא ולא יתאפשר לנו לקנות אותו בכלל".
חברת GSK, יצרנית ונטולין, מסרבת להסביר מה גרם לצעד הדרמטי. בשיחות סגורות רמזו נציגיה כי הפסקת השיווק נובעת מ"מגמה עולמית", אולם בדיקה בשווקים הבינלאומיים מספרת סיפור אחר: בארצות-הברית, בבריטניה ובמדינות האיחוד האירופי משאף ונטולין ממשיך להיות משווק בהיקפים גדולים ומהווה חלק בלתי נפרד מפרוטוקול הטיפול במחלה.
התגובה הרשמית של החברה לרשימת שאלות מפורטת שנשלחה אליה, בניסיון להבין מה גרם להחלטה הדרמטית: "ההחלטה על הפסקת שיווק משאף ונטולין בישראל התקבלה לאחר בחינת החלופות הטיפוליות הקיימות, זמינותן ונגישותן למטופלים. החלטות בנוגע להמשך שיווק המוצר מתקבלות בכל שוק בהתאם לנסיבות המקומיות, ולכן ייתכנו הבדלים בין מדינות. טרם הפסקת השיווק בישראל, החברה עידכנה את משרד הבריאות, בהתאם לנהלים. בשוק קיימות חלופות טיפוליות, ובהן גרסאות גנריות שבהן כבר משתמשים מרבית המטופלים. מטופלים המשתמשים בוונטולין מתבקשים להיוועץ ברופא המטפל לצורך התאמת החלופה".
אלא שהמשאף הגנרי נעלם, כאמור, גם הוא לאחרונה מבתי המרקחת, וגם ההפניה של החברה ל"התייעצות עם הרופא" מנותקת מהמציאות: במערכת הבריאות הציבורית ההמתנה למומחי ריאות עלולה לארוך שבועות ארוכים.
במסע החיפושים הנואש אחר פתרון לבנה הגיעה ענת לבית מרקחת פרטי קטן במרכז. "הרוקח סיפר לי שברשות הפלסטינית אין מחסור בוונטולין, והוא מכיר ישראלים שנוסעים לשם כדי לקנות אותו", משחזרת ענת בתדהמה. "הוא התקשר לרוקח בעיר גדולה ברשות, שאמר שהמלאי אצלו אזל, אבל שיש תחליפים שניתן להזמין ממנו במזומן בלבד, בתוספת דמי משלוח גבוהים במיוחד. ההרגשה הייתה של שוק שחור לתרופות חירום".
באין מענה מקומי, עלתה ענת על טיסה קצרה למדינה קרובה ורכשה את המשאפים באמצעות מרשם ישראלי באנגלית. "מעכשיו, בכל נסיעה לחו"ל שלנו או של קרובים אבקש שיביאו לי מלאי. איך ייתכן שבמדינה כמו ישראל, תרופה בסיסית ומצילת חיים לילדים נעלמת ככה? התחושה שחיי הילד שלך תלויים ביכולת הכלכלית לטוס לחו"ל היא בלתי נתפסת".
יבואן תרופות: "אין לי שליטה על שרשרת האספקה. היו הזמנות למרץ, שדחו לי ליולי, והן מגיעות רק עכשיו, בסוף נובמבר. זה לא שהיצרן אומר 'יש לי קושי, אספק עוד שלושה חודשים' ועומד במילה. גם אחרי שלושה חודשים הוא אומר 'זה ייקח עוד שלושה חודשים'"
× × ×
הסיפור של ענת הוא רק קצה הקרחון. מה שהחל כחוסרים נקודתיים הפך למציאות יומיומית מופקרת, שבה חולים נאלצים לצאת למסעות ציד נואשים, להרים עשרות טלפונים ולהיגרר ליישובים מרוחקים כמו עפולה, אשקלון או קצרין רק כדי למצוא שם חפיסת כדורים או זריקה שחסרה להם.
הנסיעות הללו הפכו לשגרה הדו-שבועית של מיכל (50) מתל-אביב, המשתמשת במדבקות הורמונים לגיל המעבר. "זו מדבקה שמחליפים כל שבוע", היא מספרת. "כבר תקופה ארוכה שקשה למצוא אותה בתל-אביב ולכן אני מרחיקה עד אשדוד, לבית מרקחת קטן שמחזיק מלאי מצומצם. שם מוכרים לי מדבקות לשבועיים בלבד, כי אין מספיק לכולן. כל שבועיים אני נכנסת מחדש להתקף חרדה מדאגה אם אצליח להשיג אותן".
גם חולים אונקולוגיים, שחייהם תלויים בטיפול התרופתי, נותרים פעמים רבות ללא מענה. שגרת יומה של ל' (60), המתמודדת עם סרטן השד, הפכה בחודשים האחרונים למאבק הישרדות כפול: מול המחלה והטיפולים הקשים, ומול מערכת בריאות שקורסת תחת מחסור ארצי בתרופות חיוניות. ל' מטופלת בקיטרודה, פרוטוקול מתקדם המלווה בתופעות לוואי משמעותיות, שדיכא את בלוטת יותרת הכליה שלה ועורר דלקת קשה בעור הפנים, שגרמה לכאב צורב ובלתי פוסק, יום ולילה. כדי להקל עליה, רשמה לה רופאת העור מרשם לאנטיביוטיקה מסוג פלאג'יל, אלא שמרגע זה נכנסה ל' למסע חיפושים מייגע שהסתיים במבוי סתום. "לפני הכל נכנסתי לבית המרקחת של הקופה וגיליתי שאין פלאג'יל", היא מספרת. בירורים שערכה חשפו מחסור ארצי בתרופה. גם כשהצליחה במאמצים רבים לאתר מלאי מצומצם בבית מרקחת פרטי מרוחק, הרוקח סירב למכור לה את התרופה, חרף הדחיפות הקלינית, בטענה שהיא שמורה ללקוחות של קופה ספציפית אחרת שבה אינה מבוטחת. "הוא אמר לי: 'יסגרו לי את בית המרקחת'".
במקביל, הטיפולים היומיומיים לילדים אינם זמינים כנדרש. “בעקבות חסר טבעי בהורמון גדילה, הבת שלי, בת ה-11 מטופלת כבר חמש שנים בזריקה יומית של גנוטרופין”, מספרת עינב. “ארבע שנים קיבלנו את המזרקים בבית המרקחת הסמוך לבית. בשנה האחרונה כל חידוש מרשם מלווה בסטרס. השמועות על חוסרים רצות בקבוצות הפייסבוק של ההורים, ואז צריך לאתר בזריזות את בתי המרקחת שמחזיקים הפעם בזריקה, לפני שכל האחרים יעוטו עליו. רכישה חודשית שגרתית הפכה למבצע מתיש שתלוי בעיקר במזל”.
המחסור חוצה את כל תחומי הרפואה: משחות עור בסיסיות, הורמונים, משאפים, תרופות לסרטן, ללחץ דם, לאימונולוגיה ולסוכרת. לחלקם אין תחליף. מחקר שפורסם לפני שלוש שנים בכתב העת Israel Journal of Health Policy Research, בהובלת פרופ' איל שורצברג מאוניברסיטת בן-גוריון, ד"ר שגב שני ובכירים מאגף הרוקחות במשרד הבריאות, ניתח את נתוני המחסור בישראל בשנים 2014–2022. הממצאים חשפו זינוק של פי 2.66 במספר הדיווחים על מחסור: מ-240 מקרים בשנת 2014 לשיא של 640 מקרים בשנת 2022, ובסך הכל למעלה מ-3,200 אירועי מחסור בתקופה זו. משך המחסור הממוצע לתרופה זינק מ-85 ימים, ל-133 ימים בממוצע (כארבעה חודשים וחצי) ב-2022.
עיון ברשימת הדיווחים העדכנית של משרד הבריאות מגלה כי ארבע שנים לאחר מכן, המצב רק החמיר. אחת הזירות הבולטות היא בריאות הנפש והנוירולוגיה, שבהן יציבות הטיפול קריטית. ברשימת החוסרים מופיע לוסטרל, מנוגדי הדיכאון והחרדה הנפוצים בישראל, ששיווקו הופסק בתחילת אוקטובר וצפוי להתחדש רק באמצע נובמבר. לצידו בולט מחסור זמני בתרופות אנטי-פסיכוטיות לטיפול בסכיזופרניה ובהפרעה דו-קוטבית, בהן ליקרביום (ליתיום קרבונט) להפרעה דו-קוטבית וטרילפטין (300 מ"ג) לאפילפסיה.
המחסור לא פוסח על התחום האונקולוגי והמחלות הנדירות: מטופלות סרטן השד הנוטלות טמוקסיפן של טבע נתקלו בסוף אוקטובר בהודעה על הפסקת שיווק זמנית עד אמצע נובמבר. תכשיר הקרישה אופטיוואט לחולי המופיליה נמצא במחסור מיולי וצפוי לחזור רק בסוף נובמבר.
בגזרת מערכת העיכול והרפואה הפנימית, חולי קרוהן וקוליטיס הנעזרים בפתילות רפאסאל ימתינו עד סוף ינואר 2027, והמחסור בתכשיר העצירות אגיולקס, שהחל ביוני, יימשך עד סוף נובמבר.
הרשימה נוגעת כמעט בכל ארון תרופות ומחלקת אשפוז: ממינון הילדים של הסטרואיד פרדניזון (1 מ"ג) והמשחה האנטיביוטית גנטתרים, דרך פרואבניר לערמונית, שתחזור רק בתחילת 2027, ועד לתכשירים הניתנים בבתי החולים כמו התרופה האנטי-פטרייתית פלוקונזול MBI ותחליב השומנים סמופליפיד, שישובו רק בין פברואר לאפריל 2027.
× × ×
מי שפוגשים מדי יום את התסכול ואת חוסר האונים של החולים הם הרוקחים. דוד פפו, יו"ר הסתדרות הרוקחים ובעליו של בית מרקחת פרטי ברמלה, מתאר רולטת תרופות יומיומית. "המצב אבסורדי", הוא אומר. "יש תרופה ללחץ דם שאין לה תחליף, שנמכרה במינונים של 25, 50 ו-100 מ"ג. נעלמו ה-50 וה-100, נשאר רק ה-25. מטופל שלקח 100 מ"ג שלוש פעמים ביום ‑ צריך לבלוע עכשיו 12 כדורים ביום. זה לא אנושי.
דוד פפו, יו"ר הסתדרות הרוקחים ובעליו של בית מרקחת פרטי ברמלה
(צילום: הסתדרות הרוקחים בישראל)
"כל יום אנחנו מקבלים הודעות על עשר תרופות בערך – שש יוצאות מהמגוון וארבע חוזרות", ממשיך פפו. "עד לפני ארבע-חמש שנים הייתי אומר למטופלת: 'תבואי בעוד יומיים, זה יחכה לך'. היום אני לא מבצע הזמנה בלי להתקשר לחברה לשאול אם יש, כי ברוב המקרים המטופלים כבר חיפשו בהרבה מקומות ולא מצאו. היבואנים והיצרנים גם לא משתפים אותנו בצפי החזרה כמדיניות. זה יכול להיות מחר, ויכול להיות בעוד חצי שנה. זה לא קוטג' שחסר אחרי החגים".
גם הטענה שלפיה לרוב התרופות יש חלופות מתנפצת אל קרקע המציאות בשל אפקט דומינו שמרוקן את המדפים. "כשתרופת המקור נעלמת, תוך שבוע-עשרה ימים גם החלופה אוזלת", מסביר פפו. "היבואן לא ידע שלא יהיה ונטולין ולא נערך בכמויות, ולכן כבר חודשיים אין סלבותרים. השבוע הגיעה אליי בחורה עם מרשם לאוויסטה, תרופה לאוסטיאופורוזיס והפחתת הסיכון לסרטן שד. יש חלופה של טבע שנקראת רלוקסיפן. מהפרנויה, הרמתי טלפון לטבע – גם שם אמרו לי 'חסר'".
עבור קשישים ואוכלוסיות מוחלשות, המשמעות היא פגיעה קשה בנגישות לטיפול. "מטופלת צעירה עם רכב נוסעת לגדרה או לנתניה אם נשארו שם כמה חבילות", אומר פפו. "אבל גברת לוי בת ה-80, שהיא חצי סיעודית מחולון ואין לה רכב, איך היא תגיע לגדרה או לקצרין? אנשים מתחננים שאשים להם תרופה כזו או אחרת בצד, כי הם מגיעים בתוך 40 דקות. לא לכולם יש אפשרות כזו".
לצד הקושי הפיזי, המטופלים נתקלים במלכודת כלכלית ובירוקרטית מצד קופות החולים. "לכל קופה יש רשימת תרופות משלה", מסביר פפו. "לתרופה לכולסטרול בשם ליפיטור יש ארבעה מותגים שונים שהם זהים לחלוטין, וכל קופה עובדת עם מותג אחר. אבל אם תרופת המקור חסרה ויש לי חלופה גנרית זהה שלא מוכרת בקופה של המטופלת, לא יעזור גם מרשם חדש – המחשב מחייב אותה ב-100 אחוז ממחיר התרופה. אם מדובר ב-15 או 20 שקל לא נורא, אבל אם זה 200 או 300 שקל? לא כל אחד יכול להרשות לעצמו.
ענת, אמא לילד אסתמטי: "הרוקח סיפר לי שברשות הפלסטינית אין מחסור בוונטולין, והוא מכיר ישראלים שנוסעים לשם כדי לקנות אותו. הוא התקשר לרוקח, בעיר גדולה ברשות, שאמר שהמלאי אצלו אזל, אבל יש תחליפים שניתן להזמין ממנו במזומן, בתוספת דמי משלוח גבוהים במיוחד"
"בחודשיים האחרונים נסגרו או נמכרו שלושה מפעלי תרופות בישראל, וכתוצאה מכך סוגים שונים של תכשירים פשוט נעלמו מהמדפים. בכל מעבר כזה נוצר פער של כמה חודשים שבהם אין תרופות, וחלקן אולי בכלל לא יחזרו".
כשלקוח מתייצב מולו וחייב תרופה שאינה בנמצא, פפו מפנה אותו למערכות המידע של הקופות: "בתי המרקחת של כל קופת חולים מחוברים ברשת אחת. העצה הכי טובה שלי היא להיכנס לבית מרקחת כזה, לבקש שיבדקו במחשב איפה בארץ נשארו כמה יחידות, ופשוט לרוץ לשם. כשמדובר בסכנת חיים של ממש, אני אומר להם להצטייד במרשם באנגלית ולבקש מבן משפחה שירכוש את זה בחו"ל. ביוון ובקפריסין לא מקפידים. ב-80 אחוז מהמקרים זה עובד".
מפעל לייצור תרופות
(צילום: VCG/Getty Images)
× × ×
המשבר העולמי במלאי התרופות נגרם משילוב של כוחות מבניים וכלכליים שהחריפו מאז הקורונה. הרוב המוחלט של החומרים הפעילים מיוצר במספר מצומצם של מפעלים בסין ובהודו, וכל תקנה סביבתית או כשל לוגיסטי שם משבשים את הייצור הגלובלי. בנוסף, תעשיית הפארמה פועלת בשיטת "מלאי רזה" כדי לצמצם הוצאות אחסון, מה שמותיר מרחב תמרון אפסי מול עיכובים בנמלים או זינוק במחירי האנרגיה והאריזה בעקבות מלחמת רוסיה-אוקראינה. גם רגולציה בינלאומית, כמו מדיניות הורדת המחירים בארה"ב, יוצרת גלי הדף שמפחיתים את תמריצי היצרנים לפעול בשווקים קטנים.
בכיר בתחום יבוא התרופות בישראל חושף את חוסר האונים מאחורי הקלעים: "מאז הקורונה המחסור הפך למחלה כרונית עולמית שלא נגמרת. קשה לקנות חומרי גלם בסין, כי אי-אפשר לסמוך על איכות האספקה וזמני השילוח שלהם. גם שרשראות האספקה של חומרי העזר – כמו לקטוז או צלולוז – משובשות. חומר עזר אחד יכול לשמש לייצור של 40 תרופות שונות, ואם הוא חסר, במכה אחת אתה מושבת. ועדיין, יבוא מוצרים מוגמרים מחו"ל לישראל זה מגה-אירוע".
לדבריו, יש יצרן בחו"ל שלא מצליח לספק לו תרופה מובטחת כבר שנה וחצי. "אין לי שום שליטה על שרשרת האספקה. אני שומע כבר חודשים שהנה, זה נפתר, ואני מאמין שמי שמבטיח לי מאמין להבטחה שלו, אבל בפועל זה לא עובד. היו לי הזמנות למרץ, כדי שיהיו לי חודשי ביטחון במלאי, דחו לי אותן ליולי, והן מגיעות רק עכשיו, בסוף נובמבר. זה לא שהיצרן אומר 'יש לי קושי, אספק עוד שלושה חודשים' ועומד במילה שלו. אחרי שלושה חודשים הוא אומר 'זה ייקח עוד שלושה חודשים'. אתה מרגיש חסר אונים והשם שלך נפגע. גם אם מוצר עושה לי רווח של מיליון שקל, לפעמים זה לא שווה את שעות העבודה והלוגיסטיקה. אנחנו מורידים הילוך ועושים עסקאות יבוא חדשות ממש במשורה".
מחסור בתרופות
(צילום: Ragnar Schmuck/Getty Images)
ישראל, מזהיר הבכיר, נמצאת בתחתית סולם העדיפויות העולמי: "יש לנו שתי חולשות. הראשונה היא שישראל פחות אהודה. לא צריך חרם רשמי. מספיק שמנהל התפעול או הלוגיסטיקה מתעדף אותנו נמוך. השנייה היא שישראל אינה שוק אסטרטגי. כשמנהלת בחברה גלובלית צריכה לספק מיליון אריזות מול הזמנות של מיליון ו-200 אלף, היא תיתן קודם לארה"ב ולאירופה. לארה"ב מייצרים גם מאה אצוות באותה אריזה. בשביל ישראל צריך לעצור קו ייצור עמוס בשביל אצווה וחצי עם אריזות מיוחדות בעברית. מי יתאמץ בשבילנו?"
לכך מתווספת גם קריסתן של היצרניות הישראליות. "כמה חברות מקומיות נסגרות או מקרטעות", מתריע הבכיר. "הן היצרניות הבודדות של תרופות ישנות וחיוניות – מדלקות שתן ועד ליתיום ופנוברביטול לפסיכיאטריה והרדמה. כמות החוסרים שלהן ענקית. תחת הלחץ של קופות החולים ומשרד הבריאות, רוב התרופות הוותיקות נמכרות היום בסכום מגוחך של שניים עד חמישה שקלים לאריזה, והקופות מוכרות אותן ב-18 שקל. ליצרנים המקומיים המוצרים האלה נחשבים ל'גיבנת' שמפסידים עליה כסף. כשנוצר מחסור בחומר גלם והמחיר שלו קופץ, היצרן לא יטיס חומר גלם יקר כדי להפסיד חצי מיליון שקל בשנה במקום 100 אלף, אז הוא מחכה, והתרופה נכנסת למחסור.
“משרד הבריאות והקופות חייבים לשנות את מנגנון התמחור לתרופות ישנות. עדיף לשלם עוד כמה שקלים לאריזה ושהתרופה תהיה קיימת, מאשר לייבא חלופה יקרה ולפגוע בחולים".
מיכל, משתמשת במדבקות הורמונים לגיל המעבר: "כבר תקופה ארוכה שקשה למצוא אותן בתל–אביב ולכן אני מרחיקה עד אשדוד, לבית מרקחת קטן שמחזיק מלאי מצומצם. שם מוכרים לי מדבקות לשבועיים בלבד, כי אין מספיק לכולן. כל שבועיים אני נכנסת מחדש להתקף חרדה"
× × ×
ומה עושה המדינה כדי לפתור את המשבר החמור הזה? במשרד הבריאות מחייבים את בעלי הרישום ליידע את המשרד ואת קופות החולים על הפסקת שיווק זמנית או קבועה של תרופות. אלא שמחקרו של פרופ' שורצברג חושף כשל עמוק באכיפה: בעלי הרישום מדווחים למשרד הבריאות על מחסור צפוי בהתראה ממוצעת של 22 ימים בלבד לפני שהתרופה אוזלת – זמן קצר מכדי להיערך עם חלופות.
החוקרים מצביעים גם על לקונה בחקיקה: הנוהל הקיים כיום מותאם למשברי בטיחות ואיכות, לא למחסור בתרופות, ולמשרד הבריאות אין כיום שום מנגנון אכיפה או סנקציות נגד חברות שמפירות את חובת הדיווח המוקדם או אינן מחזיקות מלאי מינימלי.
ראש אגף הרוקחות במשרד הבריאות מגיסטר מירי טריינין מודה כי חלק מהטענות מוצדקות, אך מחדדת את חלוקת האחריות המבנית התואמת ל-OECD: "תפיסת העולם שלנו היא שנותני שירותי הבריאות אחראים על רציפות הטיפול. אני לא יכולה לנהל מעקב אחרי כל מחסור, כי אני לא מנהלת את המלאים של קופות החולים או של בעלי הרישום. הן אחראיות לדאוג למלאי תרופות מספק. ברגע שיש מחסור בתרופה רשומה, הקופות מחויבות להביא אותה".
לדברי טריינין, האגף החל לנקוט צעדים מול חברות שמאחרות בדיווח: "אנחנו פועלים להסדיר את זה יותר טוב. בחצי השנה האחרונה, כשראינו הודעות על הפסקות שיווק שלא דווחו מספיק זמן מראש, זימנו בעלי רישום לשיחות בירור ודרשנו הסברים. בנוסף, משרד הבריאות מחייב את בעלי הרישום להחזיק מלאי ברזל של לפחות חודש צריכה, שאינו משויך לקופה ספציפית".
היא מציינת כי לעיתים החברות עצמן מופתעות מזינוק עולמי בביקוש – כפי שקרה עם מדבקות ההורמונים לגיל המעבר, לאחר שהאזהרות המקצועיות לגביהן רוככו והמלאים בעולם התרוקנו.
מטופלת צעירה עם רכב יכולה לנסוע לנתניה אם נשארו שם כמה חבילות", אומר יו"ר הסתדרות הרוקחים, דוד פפו. "אבל גברת לוי בת ה–80 מחולון, שהיא חצי סיעודית ואין לה מכונית, איך היא תגיע לגדרה או לקצרין? לא לכולם יש אפשרות כזו"
מול אתגרי המלחמה וסגירת השמיים, שפגעו ביבוא האווירי, מציינת טריינין כי המשרד פתח דסק מיוחד כדי לתעדף הטסת תרופות ארצה. באשר לסגירת קווי הייצור המקומיים של תרופות ותיקות, היא אומרת כי האגף מלווה רגולטורית העברת תכשירים לבעלי רישום אחרים, מיפה את התרופות של מפעלים ישראליים שנסגרים, ומעודד יבואנים לרשום חלופות בארץ. טריינין מבהירה כי אינה מכירה חברת פארמה שמשכה את תכשיריה מישראל מסיבות פוליטיות או ביטחוניות.
אלא שבשטח, הבכיר בענף היבוא מכנה את דרישת משרד הבריאות להחזקת מלאי ביטחון בידי היבואנים "פתרון כסת"חי שלא מגובה בכלום". לדבריו, "לדרוש מחברות התרופות להחזיק מלאי של שלושה חודשים זה חסר ערך ולא ישים. אם הספק בחו"ל דוחה לי הזמנה ממרץ לנובמבר, מה עוזר ששלחתי הזמנה? מעבר לכך, קופות החולים לא מתחייבות לרכוש את המלאי הזה. הן עורכות מכרזים, ועוד חודשיים קופה יכולה לעבור ליבואן אחר שהציע לה מחיר זול ב-20 אגורות. מי יממן ויאחסן את המלאי הזה כשחברות בארץ על גבול הקריסה?
"קופת חולים מכבי עשתה צעד חכם ופתחה מחסן חירום על חשבונה. היא קונה מראש מלאי ביטחון, מחזיקה במחסנים שלה, וכשמתקרב תאריך התפוגה היא מרעננת אותו אל השוק השוטף. זו לקיחת אחריות".
× × ×
הערכת המומחים בארץ ובעולם היא שבטווח של שלוש עד חמש השנים הקרובות המשבר בשווקים הקטנים רק יחריף. ניסיונות המערב להיגמל מהתלות בסין ובהודו באמצעות הקמת מפעלים חלופיים יארכו שנים וייקרו דרמטית את הייצור. גרוע מכך הוא גל "הפרוטקציוניזם הרפואי" באירופה: מדינות כמו צרפת וגרמניה מחייבות כיום בחוק אגירת מלאי חירום בגבולותיהן ואוסרות על יצוא תרופות במחסור, כך שבעת משבר עולמי ‑ ליבואנים הישראלים לא יהיה מאיפה למשוך סחורה. במקביל, ענקיות הפארמה נוטשות קווי ייצור של תרופות גנריות זולות, לטובת תרופות ביולוגיות וזריקות הרזיה עתירות רווח, השואבות את כושר הייצור העולמי של מפעלי מילוי בקבוקונים סטריליים.
ויגובי
(צילום: Alex Malt/Sutterstock)
ללא רפורמה שתאפשר פיקוח ובקרה לאומית, העלאת מחירים מבוקרת לתרופות בסיסיות בסכנת הכחדה ומעבר לעלונים דיגיטליים, שיחסכו לחברות הזרות את המאמץ של ייצור אריזות מיוחדות לישראל, המציאות הקשה תהפוך לקבועה.
"כדי לפתור את המשבר הלאומי הזה, הממשלה חייבת לקחת אחריות", מסכם הבכיר. "שמשרדי האוצר והבריאות יגדירו מימון של שני מיליארד שקל לקופות החולים, כדי שירכשו מלאים וינהלו מחסני חירום כמו מכבי. אנחנו מדברים כרגע על השוטף, אבל מה יקרה אם מחר תהיה עוד מגפה ויצטרכו לייצר תרופה חדשה? בקורונה לא הצלחנו לייצר חיסונים, כי לא היה לנו מפעל חיסונים. למזלנו היה לפייזר מנכ"ל יהודי שעשה לנו 'מערוף' ודאג שנקבל אותם בזמן. מה יעשה חולה מאניה דיפרסיה אם מחר היצרן היחיד של ליתיום בישראל יפסיק לייצר? אנחנו מגיעים למצב שיישארו בארץ ארבע חברות תרופות. זו פגיעה אסטרטגית במדינת ישראל, אנחנו מאבדים את התעשייה".
וברמה האישית, מה יקרה לחולים שזקוקים נואשות לטיפול?
"אם לא נשנה את המצב מהיסוד, אנשים ימשיכו להיטלטל בין יש לאין. מי שיש לו כסף ילך ליבוא עצמי וישלם הרבה יותר. ומי שאין לו – יצטרך להמשיך לקפוץ מתרופה לתרופה".
