סמי סמוחה

כיצד מצליחה החברה הישראלית לשמור על יציבות למרות שסעיה הרבים? לסוציולוג סמי סמוחה, יש תשובה והוא קורא לה "דמוקרטיה אתנית"

היום אני עוסק בשני פרוייקטי מחקר. מטרת פרוייקט "מדד יחסי ערבים-יהודים בישראל" היא למדוד לאורך זמן את העמדות של הציבור הערבי והציבור היהודי זה כלפי זה וכלפי אופי המדינה. מאז 2003 אני עורך מדי שנה סקר ארצי מייצג במתכונת קבועה, לבדיקת דעת הקהל של שתי האוכלוסיות בנושא זה. הכוונה היא לברר לעומק את העמדות לגבי הסוגיות השנויות במחלוקת ואת השינויים שחלים בהן לאורך השנים. סקרי המדד השנתיים וקודמיהם שנערכו מאז 1976 אינם מאשרים את התזה השלטת שהערבים והיהודים מקצינים בעמדותיהם, מתרחקים אלה מאלה ונערכים לעימות אלים.  

פרוייקט "גילויים של דמוקרטיה אתנית: מחקר השוואתי של ישראל, צפון אירלנד, אסטוניה, סלובקיה ומקדוניה" משווה את המשטר בישראל עם המשטר במספר מדינות אחרות מבחינת טיב הדמוקרטיה ומעמד המיעוטים במדינה. המדינות הללו רואות את עצמן כדמוקרטיות מערביות אך נותנות העדפה לקבוצת הרוב האתני ומפלות לרעה את קבוצת המיעוט. השאלות שעולות הן האם המשטרים הללו הם משטרים קבועים או משטרים ארעיים המצויים במעבר לסוג אחר של משטר, האם המיעוטים צוברים כוח ומערערים על הלגיטימיות והיציבות של המשטר, ועוד.

ההתעניינות שלי בשסעים לאומיים, אתניים ותרבותיים החלה בילדותי. בתור ילד עולה סיקרנו אותי היחסים הבלתי-שוויוניים והמתוחים בין עולים וותיקים בישראל של שנות ה-50, ובהמשך נחשפתי לאופייה הרב-גוני של המדינה ורציתי להבין כיצד החברה מצליחה לשמור על יציבותה למרות שסעיה העמוקים.

בעת לימודיי בארצות הברית באמצע שנות ה-60 הייתי עד למאבקים גזעיים ואתניים קשים שם ולהתעוררות האתנית ברחבי תבל. התעניינתי בעוול שנעשה למיעוטים ובתגובות אליו והחלטתי להפוך אותם למוקד חקירה כי האמנתי ועודני מאמין שהמדע יכול לתרום משהו להבנתם ולתיקונם.

באיזה מבין מחקריך אתה גאה ביותר?

אני גאה במחקריי שבהם היצבתי תזה חלופית ועדויות המאתגרות את התפיסות השולטות במדעי החברה בישראל.  

לפי הרעיונות הביקורתיים שהצגתי, ישראל כמדינה, כחברה וכתרבות איננה מערבית; הדמוקרטיה הישראלית היא אתנית ובאיכות נמוכה ואיננה תואמת שום דגם משטר המצוי במערב; החברה הישראלית היא שסועה עמוקות אך יציבה ואיתנה; יחסי האזרחים הערבים והיהודים אינם נתונים בתהליך של הקצנה ועימות; והבעייה העדתית איננה חולפת אלא עלולה דווקא להחריף.

תרומתי הבולטת ביותר היא בזיהוי של דגם משטר חדש בשם "דמוקרטיה אתנית", שישראל משמשת בסיס לפיתוחו ודוגמה קלסית שלו. מודל תיאורטי זה עורר מחלוקות בקרב החוקרים ומיושם היום בחקר משטרים במזרח אירופה ובארצות אחרות, ואני מתכוון להמשיך ולפתח אותו.

החברה הישראלית: יחסי יהודים-ערבים, תולדות יחסי האזרחים הערבים במדינת ישראל עם הרוב היהודי והממסד השלטוני... 

כל אלה לא יצלחו ללא כושר ניתוח טוב. החוקר זקוק לתפיסה מקיפה ומעמיקה של נושא המחקר, להבחנה בין טפל ועיקר, וליכולת לחדור אל מתחת לפני השטח כדי לגלות גורמים ותהליכים סמויים. חוקר מצטיין ניחן ביצירתיות – ביכולת וברצון לחדש, להגדיר אחרת את התופעה הנחקרת, ליצור מושגים ורעיונות חלופיים למה שמקובל עד כה במדע, ולהגיע לגוף ידע חדש. חשיבה יצירתית עשויה להוביל לפריצות דרך.

פרדוכסלי אך נכון שמדען צריך גם מזל. כשם שצריך מזל כדי להיוולד אינטליגנטי, יפה ולהורים תומכים ועשירים, צריך גם מזל כדי להישאר בריא ולא להיפגע מתאונות ומפגעי החיים, וכמובן שצריך מזל כדי לזכות בפרס גדול בפיס, כך צריך גם מזל בקבלת השראה, בחשיבה יוצרת, באינטואיציות, בהברקות ובתובנות במחקר מדעי.

תחנות בחייו: תואר ראשון בפסיכולוגיה ובסוציולוגיה מאוניברסיטת בר-אילן; תואר שני ושלישי מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס בנושא השסע העדתי בישראל, בהשוואה לשסע הדתי-חילוני ולשסע היהודי-ערבי.

עוסק בחקר שסעים ובניהול סכסוכים פנימיים בישראל ובעולם מרצה בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה.