|
פתאום קם אדם ומחליט שהוא עוזב. את הבית, את החברים, את המדינה. פעם קראו לו "יורד", היום הוא סתם מהגר. ד"ר לילך לב ארי חוקרת כיצד מומש חלום העושר ואושר של המהגרים מישראל |
|
מהו תחום המחקר המרכזי שלך?
תחום המחקר המרכזי שלי הוא הגירה, ובעיקר הגירה של ישראלים לחו"ל. ישראלים מהגרים כונו בעבר "יורדים", תפיסה אשר העידה על סגירותה של החברה הציונית ביחס לעולם. כיום המושג הולך ומתפוגג לאור תופעות הגירה גלובליות (ואולי גם החברה הישראלית מרגישה פחות מאוימת, פחות "נבגדת", כאשר מישהו מחליט לעזוב אותה).
קבוצה זו מסקרנת במיוחד בשל המיתוסים שנבנו סביבה - כמה ישראלים מהגרים לחו"ל (המידע בדרך כלל עמום); מי הם, מה הפרופיל המאפיין אותם? ושאלת "מליון הדולר": האם ישובו לארץ? המחקר שלי התמקד תחילה בדור הראשון של המהגרים הישראלים, אלו שקיבלו את ההחלטה להגר, וכיום אני עוסקת במחקר של בני הדור השני, המכונה גם "דור וחצי" – הצאצאים של הדור הראשון שחיים במדינות אירופה וצפון אמריקה, והאופן שבו מושפעים חייהם מהשלכותיה של ההחלטה אותה קיבלו הוריהם להגר. |
|
כיצד הגעת לעסוק בתחום ומה הניע אותך לכך?
לתחום מחקר זה לא הגעתי בשל ניסיון או חוויה אישיים, שכן אני ילידת ישראל וכך גם הוריי. אני מניחה שהעניין בתופעת הזרות ואי השייכות, כמו גם הבנייה של זהות מחודשת בניכר, פשוט עוררו את סקרנותי. כבר בלימודי התואר השני בדקתי את הגירתם של ילידי קיבוץ לערים בישראל, כמו גם לחו"ל. מניע נוסף לבחירה בנושא הוא חיבתי הרבה לסיורים במקומות זרים וצפייה בדפוסי התנהגות של אנשים מתרבויות אחרות. |
|
כיצד נראה "יום במעבדה" אצל מי שעוסקת במחקר סוציולוגי?
"המעבדה" שלי היא בעצם החיים, ואת חומרי הגלם למחקר אני מקבלת, בין היתר, באמצעות ראיונות. לאחרונה ביצעתי למשל סדרת ראיונות בצפון אמריקה בקרב בני דור שני של מהגרים ישראלים. הראיונות התקיימו במקומות שונים - ביתם של משתתפי המחקר, בתי קפה ומלונות. הגעתי גם למקומות העבודה של אנשים, לסמינרים שבהם השתתפו ועוד. במקרים אחרים מועברים שאלונים ל"קהל שבוי" שנמצא בכיתות, השתלמויות או באמצעות גורמים מתווכים דוגמת הקונסוליות הישראליות, פניות באמצעות אי-מיילים וכד' - במקרים כאלו "המעבדה" אמנם פחות מרתקת אבל מניבה יותר נתונים.
במקרים רבים, כיוון שאין מדובר בתנאי מחקר מעבדתיים - רעשי הרקע, הטלפונים, השיחות בין המשתתפים, הילדים שבאים לנדנד להורים באמצע הראיונות – כל אלו הם חלק מהתפאורה של סביבת המחקר. על כל אלה לומדים להבליג תוך חתירה מתמדת להשגת הנתונים – הן באמצעות שאלונים והן באמצעות השלמת ראיונות. לאחר מכן מגיע החלק ה"סטרילי" יותר של עיבוד הנתונים וכתיבת הדוחות המסכמים בתנאים שקטים המאפשרים עיבוד וחשיבה מחודשים על אירועי המחקר. |
|
מיהם המהגרים הישראלים – מהו הפרופיל המאפיין אותם?
נתחיל מהנתונים היבשים: בסה"כ, בכל העולם יש כ-350 אלף מהגרים ישראלים. הגדרת המחקר ל"מיהו מהגר", היא אדם שנמצא מחוץ לישראל במשך שנתיים ומעלה. יותר ממחציתם של המהגרים בוחרים את ארה"ב כביתם החדש, השאר מהגרים בעיקר לקנדה, אירופה ואוסטרליה. רוב המהגרים הם ילידי הארץ.
המניע המרכזי להגירה הוא בראש ובראשונה השאיפה לשיפור מצב הכלכלי: להגר למקום שבו תתאפשר התפתחות מקצועית, ניידות כלכלית, רמת חיים גבוהה יותר. המלחמות, המצב הבטחוני, הפוליטיקה – כל אלו אולי משמשים חומר גלם לקיטורים של מי שחי בארץ, אבל תופסים מקום שולי בלבד כשמדובר בהגירה. אפשר לחלק את פרופיל המהגרים לשניים: אלו שמשתייכים למעמד סוציו-אקונומי גבוה, בעלי השכלה אקדמית שעוסקים במקצועות חופשיים (הייטק, רופאים, מדענים וכד') ואלו שבאים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך - מהגרים שמתחילים את דרכם ב"תחתית" ועובדים כנהגי מוניות, עובדי מוסך, סבלים וכד'.
מחקרים מלמדים כי שני המגזרים הללו מצליחים לממש את "החלום האמריקני" ולהתעשר. אחרי שלב ההתאקלמות וההפנמה של החוקים המקומיים, מגיע השלב של השקעה בעסקים עצמאיים - מי שהחל את דרכו כנהג מונית הופך תוך זמן מה לבעליה של תחנת מוניות, מוסכניק הופך להיות בעליו של המוסך וכן הלאה. מדד נוסף להצלחה הוא האחוז הגבוה של בעלות על מגורים. אחרי כמה שנים בחו"ל, מרבית הישראלים כבר רוכשים בית משלהם.
אגב, כאופייני לדפוסי הגירה של יהודים לאורך ההיסטוריה, רוב המהגרים הישראלים קובעים את משכנם בערים גדולות. הסיכוי למצוא ישראלי שמתגורר לבדו באיזו עיירה נידחת באוקלהומה נמוך מאוד.
ביחס לדור הראשון של המהגרים (ובשונה מצאצאיהם), ניתן לראות מגמה ברורה של חיים בתוך קהילה ישראלית – ערבי שירה בציבור, חגיגות יום העצמאות של מדינת ישראל וכד'. הקהילה הישראלית של הדור הראשון נוטה לבדל את עצמה לא רק מהאוכלוסייה האמריקנית המקומית אלא גם מהקהילה היהודית-אמריקנית. מעניין לציין שמהגרים שבאו לארה"ב בשנות ה-80 ואפילו בתחילת שנות ה-90, מזהים את עצמם כ"יורדים" ואומרים זאת בנימה מסוימת של התנצלות. מהגרים של השנים האחרונות לעומת זאת, אינם מבטאים שום צורך להתנצל ואינם משתמשים לתיאור הגירתם במונח "ירידה". |
|
| |
סוציולוגיה. תחום-דעת (דיסציפלינה) במדעי החברה. הסוציולוגיה רבת-היקף ומגוונת, מבחינת תחומי העיון התיאורטי והמחקר האמפירי.
לערך המלא
|
|
איך היית מתארת את ההבדל בין הדור הראשון של מהגרים ישראלים לצאצאיהם, בני הדור השני?
לאחר שהתמקדתי מספר שנים במחקר שנוגע לדור הראשון של מהגרים ישראלים, הבנתי שהגיע הזמן לעבור ולחקור גם את דור ההמשך, שהוא כבר בוגר דיו כדי להיכלל במחקרי עומק חדשים. לפני שנתיים למשל, ערכתי מחקר בו השוויתי את הנטייה להתבוללות באירופה בקרב ישראלים מהגרי הדור הראשון, לעומת הדור השני. ממצאי המחקר הזה הראו בפירוש ובצורה בולטת, שבעוד שהדור הראשון סגור בבועה כמעט הרמטית של זהות ישראלית ורשתות חברתיות ישראליות, הרי שבקרב הדור השני או אלו המכונים "דור וחצי" (נולדו בישראל והיגרו עם הוריהם עד גיל 14) - לפחות רבע מבין הנחקרים מגלים סימני התבוללות וטמיעה בקרב הרוב הלא-יהודי של ארץ ההגירה.
בימים אלה ממש חזרתי מביקור בצפון אמריקה, במסגרת מחקר חדש הנוגע למאפייני הדור השני, מטעם מרכז רפפורט באוניברסיטת בר אילן, משרד הקליטה ומכללת אורנים. ממצאים ראשונים של המחקר מצביעים על כך שמי שנולד בארץ ההגירה (ארה"ב או קנדה) - מוקד הזהות העיקרי שלו הוא קודם כל ארץ ההגירה עצמה ורק אחר כך מדינת ישראל. כתוצאה ישירה מכך, צעירים אלה נוטים גם להיטמע ביתר קלות בקרב הסביבה הלא-יהודית. לעומת זאת, מי שנולד בישראל והיגר ממנה עם הוריו בגיל 7 ומעלה – נוטה לאמץ את אותם דפוסים של בני הדור הראשון ביחס ל"בועה הישראלית" והסגירות שלה בפני היטמעות חיצונית. כמובן שעיצוב זהותם של הילדים מושפע בצורה משמעותית מיחסם של ההורים לישראל. אם ההורים היו מאוד חיוביים ביחס לישראל, היחס החיובי יעבור גם הלאה, ולהיפך.
הנקודה המעניינת, וכנראה גם הכואבת, היא ההתפכחות שחווים המהגרים הישראלים עם גדילתם של ילדיהם ויציאתם לחיים עצמאיים. למרות שמרבית ההורים מגדירים עצמם כחילוניים, עדיין הם מבטאים דאגה עמוקה נוכח האפשרות שילדיהם יינשאו ללא-יהודים. למתבונן מן הצד זה נראה כאילו גידלו את ילדיהם תוך היאחזות באשליה ש"הבועה הישראלית" שבנו לעצמם, תגן על דור העתיד מפני השפעות זרות של החברה האמריקאית הלא-יהודית, ועכשיו אשליה זו מתנפצת לרסיסים. |
|
רעיון מורכב בשפה פשוטה – ד"ר לב ארי מציגה נקודה למחשבה:
אחוז המהגרים החוזרים לישראל גבוה יותר בהשוואה לזה של המהגרים החוזרים במדינות מפותחות אחרות. הסיכויים לחזור לישראל גדולים יותר ככל שמשך השהות בחו"ל קצר יותר. הווה אומר, יש יותר סיכוי למצוא מהגרים חוזרים לאחר שהות של עד 5-6 שנים בחו"ל, מאשר למצוא את "הבנים האובדים" שעזבו את ישראל לפני עשרים שנה. אותם מהגרים ותיקים אינם מסתכלים על ישראל בעיניים מפוכחות, אלא משמרים ב"בועה" שבנו לעצמם את אותה ישראל שעזבו מאחור לפני שנים.
בעוד שההחלטה לעזוב את ישראל נובעת משיקולים כלכליים רציונליים, ההחלטה לחזור לישראל נובעת משיקולים אחרים לגמרי שמבוססים על רגש: געגועים למשפחה, לחברים, לתחושה של שייכות. געגועים לבית. |
|
|
| | | ילידת ישראל, 1957. מרצה בכירה במכללת אורנים, ראש הרשות למחקר ולהערכה וראש החוג לסוציולוגיה במוסד זה. מרצה באוניברסיטת בר אילן בתוכנית ליהדות זמננו ובמרכז אקדמי רופין בתואר שני בהגירה. רכשה את השכלתה בשלוש אוניברסיטאות בישראל: אונ' תל אביב, אוניברסיטת חיפה והאוניברסיטה העברית בירושלים.
תקציר ספרה של ד"ר לב ארי - "החלום האמריקני - לגברים בלבד?"
|
|
| עוד שאלות מחקר | | |
|
|
|