| למעלה: אדמונית החורש פורחת רק שבועיים בשנה וכמעט רק במקום אחד - שמורת הר מירון. הצמח הנדיר והיפה הזה גם נחשב לצמח מרפא, ושמו נקשר באגדה יפה |
| למעלה: לצמר, שפורח באביב, יש סוודר חורפי. לא בגלל שקר לו, אלא דווקא בגלל שהוא צמא. שכבת הלבד הזו מבטיחה שכל טיפת מים בסביבה לא תלך לאיבוד |
| למעלה: את אחיו הנמוכים והצבעוניים של לוע הארי הגדול תמצאו ודאי בגינות ובפארקים; אבל את הדבר האמיתי תמצאו רק בטבע - בגליל העליון |
| את הפירות הטעימים של אלת הבוטנה תמצאו בקינוחים, בתבשילים ובערימות גדולות מול אוהדי כדורגל מושבעים. אז קחו חופן פיסטוקים וצפו בסרטון שכאן למעלה |
| הוא נחשב כחסון וכגבוה שבעצים, שימש לבניית מבנים מפוארים ואוניות, ומוזכר בתנ"ך הכי הרבה פעמים - יותר מכל עץ אחר. בואו להכיר את מלך העצים - הארז (למעלה) |
| ואחרי כל הפרחים והעצים - צריך גם פרפרים. פעם היו כאן המון; היום יש הרבה פחות בגלל הבנייה הצפופה בערים. אבל אל יאוש: אפשר לקרוא להם בחזרה. הביטו למעלה |
|
|  | איך דואגת מרוות ירושלים, הנפוצה במזרח התיכון, לדורות הבאים? בעזרת מנגנון האבקה מתוחכם שטומן מלכודת קטנה לדבורים וחרקים אחרים. הנה, תראו: |
| למטה: האפון הקיפח הוא אביה של האפונה המוכרת לנו מהמרק. הפרח הססגוני מושך את העין - של החרקים ושלנו - ואת התרמילים הצעירים והרכים אפשר לנשנש בשלמותם |
| שעורת התבור היא מהדגנים החשובים בהיסטוריה (ובלעדיה לא הייתה בירה בעולם). את קיום הדורות הבאים היא מבטיחה בעזרת מנגנון מתוחכם. הנה תראו: |
| היום אוכלים את פירותיו או משתמשים בשמן שלהם לתיבול, אבל עץ הזית היה פעם הרבה יותר מזה: הוא שאיפשר לנו להתרחק ממדורת השבט בלי לפחד מהחושך |
| הוא מוזכר בתנ"ך ושימש השראה לקישוטי בית המקדש. היום מוצאים אותו על ספרי התורה בבית הכנסת והרופאים ממליצים שתמצאו אותו גם בצלחת שלכם. הרימון (למטה) |
| קני המנורה ועמודי בית המקדש עוצבו בהשראת השושן הצחור; יש הטוענים שהפרח המיוחד הזה שימש השראה גם לעיצוב מגן הדוד - ומספיק מבט אחד למטה כדי להבין למה |
|
|
| |
