זו הייתה אחת הפרשות המזעזעות שנחשפו בשנים האחרונות: הורים שאמורים היו לשמור על בתם, ובמקום זאת מואשמים כי פגעו בה מינית לאורך 13 שנה - גם אחרי שנכנסה פעמיים להריון מאביה. תשע שנים חלפו מאז הגשת התלונה במשטרה ותחילת ההליכים נגד הוריה של המתלוננת מ'. היא אינה רואה את הסוף ומאבדת תקווה שהצדק ייעשה.
"איש לא יכול להבין את הסבל הנורא שאני עוברת כל כך הרבה שנים, גם לאחר שהפגיעה בי על ידי הוריי הסתיימה", מספרת בקול רועד מ' (39) ל-ynet. "אני מרגישה אבודה ופגועה. יש לי תחושה שכולם מורחים את ההליכים המשפטיים. יש זמן. בכל פעם מגיע הסבר חדש מדוע הדיונים נדחים. כל כך הרבה שנים עברו מאז שהיו לי הכוחות להגיע למשטרה ולהתלונן, והפרשה הזאת נראית ללא סיום".
הריאיון של מ' ל-ynet(צילום: אלעד גרשגורן )
3 צפייה בגלריה
המתלוננת מ'. תשע שנים חלפו מאז התלונה במשטרה(צילום: אלעד גרשגורן)
אם הייתה לך הזדמנות להתייצב מול שלושת השופטים במשפט, מה היית אומרת להם?
"הייתי אומרת להם שאני מבקשת שיסתכלו עליי. שיסתכלו על הכאב ועל מה שאני עוברת. שייקחו את התיק הזה ברצינות ויסיימו אותו. כל הסחבת לא הוגנת כלפיי. צדק צריך להיעשות, אבל גם להיראות. אם הוא לא ייעשה ולא ייראה איך אנשים יקבלו את הכוח להתלונן? לא יכול להיות שתיק פלילי במדינת ישראל נמשך כבר תשע שנים".
ב-2016, אחרי שנים של סבל נורא, הגישה מ' תלונה במשטרה. רק ב-6 באוקטובר 2022, שש שנים אחרי הגשת התלונה, הוגש כתב האישום נגד הוריה של מ' בבית המשפט המחוזי בחיפה. ביום הגשת כתב האישום קבעו השופטים כי המשפט יתנהל בדלתיים סגורות. נכון ליוני 2025 טרם הסתיים שלב התביעה במשפט, בה הפרקליטות מביאה עדים וראיות. שלב ההגנה עדיין לא החל והסיכומים, והכרעת הדין, אינם נראים באופק.
"קשה לי לכנות את אמא ואבא שלי הורים", אמרה מ' ביום הגשת כתב האישום נגד הוריה, בשנות ה-60 לחייהם. "הורים אמורים להגן על הבת שלהם ולא לפגוע בה כמו שהם פגעו בי. אני מוצאת את עצמי מדברת על אבא שלי ולא אומרת 'אבא', אלא 'חלאת המין האנושי'".
האב, טוענת התובעת עו"ד עינב איטסקו-גולד, השליט בבית אווירת טרור. לפי כתב האישום אביה של מ' אנס אותה במשך 13 שנה. הוא אנס את בתו, ביצע בה מעשי סדום ומעשי מגונים מיום הולדתה ה-17 ועד שנת 2016. היא נכנסה פעמיים להריון ממנו, והותקפה מינית על-ידו גם אחרי שהתינוקת שילדה נפטרה בעקבות בעיות רפואיות רבות. בהריון השני מ' עברה הפלה. גם אמה של מ' אנסה אותה, אחרי שמלאו לה 18. היא ביצעה בה מעשי סדום ומעשים מגונים ביחד עם האב.
מה שסייע לפענוח הפרשה הייתה העובדה כי התינוקת שנולדה ל-מ' סבלה מבעיות גנטיות קשות, ואושפזה במשך תשעה חודשים בבית החולים עד שנפטרה. הצוות הרפואי החליט לשמור דגימת DNA שלה ובהמשך קבעו החוקרים כי אביה של התינוקת הוא גם סבה.
פרקליטות מחוז חיפה מייחסת לאביה של מ' ביצוע עבירות מין במשפחה, אינוס, מעשים מגונים, מעשה סדום. לאמה מיוחסות עבירות אינוס, מעשה סדום ומעשים מגונים. ההורים כופרים באישומים נגדם.
"לא אשכח את הרוע שהיה להם בעיניים כשפגעו בי"
"יש בי המון כעס עליהם, על השנים הארוכות שפגעו בי בצורה כל כך קשה", אומרת מ' על הוריה. "כעס על חוסר החמלה וחוסר הרחמים שלהם. על השנים הארוכות של הסבל שגרמו לי, הכאבים הגופניים והנפשיים. לא אשכח את רעות הלב שהייתה להם בעיניים כשפגעו בי".
בבוקר הגשת כתב האישום לפני כשלוש שנים הגיעה מ' לבית המשפט. שם, אחרי זמן רב, היא פגשה את אביה, שהגיע עם אחת מאחיותיה. האם השיגה אישור ולא הגיעה לדיון - במה שעשוי היה להיות רמז למה שיתרחש בהמשך במשפט.
"הרגשתי פחד, רעד, בלבול וחוסר שקט", מספרת מ' על המפגש עם אביה. "הייתה לי חרדה גדולה בגוף. המלוות שלי, התובעת מהפרקליטות עו"ד עינב איטסקו-גולד ועו"ד רלי גוטמן, שמייצגת אותי מטעם הסיוע המשפטי של משרד המשפטים, ליוו אותי צמוד והרגיעו אותי. היה לי חשוב מאוד שהן יהיו לידי".
הסתכלת על אבא שלך?
"ראיתי אותו. היו פעמים שהסתכלתי עליו ופעמים שלא. השתדלתי שלא, אבל לפעמים העיניים שלי התרוממו לעברו כמעט בחוסר שליטה מבלי שרציתי. הייתה פעם אחרת שראיתי שהוא מסתכל עליי, ומיד הסיט את המבט".
"לראות פתאום את אבא זה לקבל 'כאפה לפנים'. בכלל, כל ההגעה לדיון לוותה בחששות, אבל גם בנשימה ארוכה ובאנחת רווחה מסוימת שסוף-סוף, אחרי כל כך הרבה שנים, זה קורה והמשפט מתחיל. אחרי הרבה שנים שבהן סבלתי ולא התלוננתי כי לא הייתי מסוגלת, הגיע הזמן שיעמידו לדין את האנשים שפגעו בי".
האב הנאשם. "השתדלתי שלא להסתכל עליו"(צילום: ליאור אל-חי)
"אני נמצאת במתח אינסופי וחרדה. אני חוששת ממה יהיה ואיך יהיה. אני אומרת דברים נגד ההורים שלי, זו מכה גדולה. זו תחושה מאוד קשה, אבל אני הכי שלמה עם מה שאני עושה. חשוב לי שהצדק ייראה וייצא לאור. הם ההורים שלי והם אמורים להגן עליי. בפועל, הם הרסו לי את החיים. הם היו אמורים להשגיח עליי ולשמור עלי שאף אחד לא יפגע בי, והם בעצמם פגעו בי".
"את התלונה במשטרה הגשתי כשאני בת 30", אמרה מ' ביום הגשת כתב האישום. "זה השלב שהחלטתי לדבר. הייתי צריכה להיות אמיצה מספיק כדי לעשות את זה. לפני זה לא הייתי מספיק אמיצה. אני לא חוששת מהם היום, ולא מפחדת לעמוד על דוכן העדים ולהעיד נגדם כשהם יושבים מולי. אדם שאומר אמת לא צריך לפחד, ואני לא מפחדת מהם - ולא מפחדת מהאמת".
"החוקרת אמרה לי 'תבטלי את התלונה, לא ייצא מזה שום דבר'"
אחרי הגשת התלונה נאלצה מ' להיכנס לגמילה בגלל שימוש בסמים ואלכוהול, אליהם הגיעה במצוקתה אחרי הזוועות שעברה. "כשהשתחררתי, לקראת שנת 2018, החוקרת אמרה לי 'לכי תבטלי את התלונה, לא ייצא מהתיק הזה שום דבר'. הבנתי שהיא שלחה גם את התיק לגניזה. אם היא הייתה פועלת כמו שצריך, אולי היינו מגיעים למקומות אחרים".
"החקירה התנהלה לאט. ההורים באו למשטרה, לא באו למשטרה, כך גם האחים שלי. התיק היה במשטרה זמן רב עד שהועבר לפרקליטות. אחרי שהוא הגיע לפרקליטות הם החזירו לחוקרים להשלמות חקירה. כשסוף-סוף הוגש כתב האישום שמחתי שזה הגיע לבית המשפט, אבל מאז אני רק סובלת. אין לי חיים. אני בקריסות. לפעמים אלה קריסות מאוד קשות שקשה לקום מהן".
ביום הגשת כתב האישום מ' הייתה אופטימית. השבוע היא נשמעה פסימית מאוד, כועסת וכאובה. "לא האמנתי אפילו בחלומות הכי שחורים שלי שאחרי כל כך הרבה שנים, המשפט לא יהיה קרוב לסיום. הייתה בי אמונה שהמערכת תעשה צדק, האמנתי בה. ברגע שאתה פושע ועבריין אתה לא מאמין בכך. כשאתה פועל על פי החוק, אתה מצפה שיאמינו בך. אני מאוכזבת מאוד מהמשטרה, מהפרקליטות וגם מהמערכת המשפטית. כולם אכזבו ומאכזבים אותי מאוד, אולי חוץ מעורכת הדין שמלווה אותי. היא תומכת בי המון".
"אני הולכת עם תחושה קשה של זלזול וחוסר התחשבות של המערכת המשפטית. טחנות הצדק לא עושות צדק והזמן נמרח. הרגשה שבכלל לא רואים אותי בתור בן אדם ומה שאני עוברת, והדברים האלו נכונים לגבי כל המערכת. הם לא מסתכלים עליי ולא מסתכלים על התקופה שהתיק הזה מתנהל ואיך שהוא מתנהל".
"מספר חודשים לאחר הגשת כתב האישום ראש הרכב השופטים, השופט אברהם אליקים ז"ל, נפטר ממחלה קשה", מספרת מ'. "החליף אותו השופט ארז פורת יבדל"א. בדיון הראשון הוא אמר לצדדים שהוא לא יסכים לדחיות. לצערי, זה מה שקורה. אני מרגישה שמזלזלים בי".
מה לדעתך קרה בדיונים?
"הרגשה של מריחת זמן ככל שאפשר. ההורים שלי ועורכי הדין שלהם מנסים למרוח את המשפט. אני שומעת את ההסברים שלהם ומשתגעת. פעם עורכי הדין לא יכולים להגיע לדיון, ואומרים שיש להם דיון אחר. כמתלוננת בתיק, שזועקת כעת את זעקת המתלוננות והמתלוננים כולם בתיקים פליליים, זה לא יכול להיות כך. בשביל מה קבעתם תאריך על מועד המשפט של הוריי?", אומרת מ'.
"אבא שלי טוען שהוא חולה. הוא עם בלון חמצן, אבל אני לא יודעת כמה זה אמיתי. אני לא יכולה להגיד שאני מאמינה לו. בעבר הוא עבד עלינו כמה פעמים שהוא חולה. הוא מוציא אישורים שהוא לא יכול להגיע. אמא שלי הביאה פעם אישור שהיא שברה את הרגל ולא יכולה להגיע. התובעת התעקשה, והיא הגיעה לאולם".
מ' ואביה בבית המשפט ב-2022, אחרי הגשת כתב האישום(צילום: ליאור אל-חי)
"בשבוע של דיון בבית המשפט אני נמצאת בלחץ גדול ובמאמץ נפשי קשה. יום לפני הדיון אני מחכה כל היום במתח לדעת אם הדיון התבטל או שהוא מתקיים", מספרת מ', ומוסיפה שכבר יותר מפעם אחת היא הגיעה לבית המשפט - אך הדיון בוטל. "התמוטטתי במקום", היא אומרת.
"אף אחד לא יכול להבין את הלחץ הנפשי שעוברת מתלוננת בתיק אונס. אי אפשר להבין את הלחץ שלנו ואת רמת החרדה והיקף הטראומה שחווים כל יום מחדש. אני סובלת ברמה שהעלו לי מינון תרופתי. החרדות, הטראומה, החלומות, התקפי העצבים, חוסר תיאבון, חוסר שינה. זה משפיע גם על חיי הזוגיות שלי".
ניסית לפנות אל השופטים?
"כמתלוננת אין לי זכות דיבור במשפט מלבד העדות שלי. כרגע בכלל לא מתייחסים אליי, אלא להוריי הנאשמים. אז אני לא יכולה לדבר ולהגיד את מה שאני חושבת בפני השופטים. האם זה הוגן כלפי הנפגעות והנפגעים שלא יכולים לדבר במשפט?".
"לפעמים יש לי תחושה שהמערכת אולי מעדיפה שההורים שלי יילכו לעולמם ולא יצטרכו להגיע אל השורה התחתונה", אומרת מ'. "זה לתחושתי בלבד. לפני כמה ימים עו"ד רלי גוטמן ביקשה את המייל שלי, כדי שהתובעת תשלח לי משהו. הראש שלי הלך לזה שאולי מישהו מהוריי נפטר ואז סוגרים את התיק. נכנסתי ללחץ שאחד מהוריי נפטר. חשוב לי שייעשה פה צדק. אני רוצה שהמשפט הזה יגיע לסיומו ושיינתן גזר דין. זה יועיל אולי למתלוננות אחרות שעברו מה שאני עברתי או משהו דומה, כדי שיבינו שהן כן יכולות להגיע למשטרה כי אולי מגיע צדק באיזשהו שלב".
"אני חיה את ההתעללות בי כל יום מחדש", מספרת מ'. "בכל יום, אני רואה את התינוקת שלי שנפטרה. בכל יום אני חושבת עליה ומדברת איתה ועל כמה אני מצטערת על כל מה שקרה. מתנצלת שהיא נולדה כך ונפטרה כך". על הוריה היא אומרת: "מבחינתי הם התגלמות השטן. לפעמים אני רואה את אבא שלי מסתובב בעיר שאני גרה בה, ו'פוגשת אותו' מרחוק".
הוא מסתכל עלייך? רואה אותך?
"כן. אני רואה אותו ומשתתקת. אני לא מצליחה לזוז, לא יכולה לתפקד ורועדת בכל הגוף. מרימה מיד טלפון לבת הזוג שלי שתרגיע אותי. אבא שלי לא מנסה לגשת אליי. יש להם צווי הרחקה ממני. בעבר עוד לפני תחילת המשפט, אבא ניסה כל הזמן לשלוח את אחותי שאבוא לדבר איתו. אמרתי שאני לא מוכנה. מאז הוא לא ניסה שוב. את אמא לא פגשתי מחוץ לבית המשפט, אני רואה אותה רק בדיונים. כתוצאה מכל הפרשה, גם האחים שלי התנתקו ממני. כל המשפחה מחרימה אותי".
בת הזוג של מ', שחיה עמה תשע שנים, מספרת על הכאב והעצב העמוק שלה. "זה מתבטא בלילות ללא שינה, פלאשבקים, סיוטים וצעקות מתוך שינה ותפקוד יום יומי לקוי", היא מתארת. "הסחבת וההתנהלות הכושלת של בית המשפט מציפות בה שוב את אותם הסיוטים, האונס והטראומה בעוצמה אדירה, כשהיא רואה שם את שני האנשים ש'רצחו' לה את הנפש והנשמה. כל עוד התהליך אינו מסתיים ונמשך עוד ועוד, היא לא יכולה באמת לעבד את הטראומה וכתוצאה מכך גם הסימפטומים מתגברים והיא סובלת".
תגובות
עו"ד רלי גוטמן, המייצגת את נפגעת העבירה מטעם הסיוע המשפטי במשרד המשפטים: "הנפגעת, שאזרה אומץ רב להתלונן נגד הוריה לאחר שנים של התעללות ופגיעה קשים מנשוא, חיה כבר כמעט עשור בצל החקירות והמשפט המתמשך. התחושות הקשות של חוסר ודאות ותחושת אובדן אמון במערכת המשפטית עקב ההימשכות הבלתי סבירה של ההליך המשפטי, פוגעות באופן יומיומי ביכולת שלה לצאת לדרך חדשה ולהשלים את תהליכי השיקום. אנו נמשיך לעמוד לצידה עד למיצוי הדין עם הנאשמים, בתקווה כי מערכת המשפט תדע להשיב לה את האמון והצדק שהיא מחכה לו כבר שנים".
דוברת הרשות השופטת: "בית המשפט עושה כל שביכולתו לקדם את ההליך המשפטי. בתיק זה קבועים שישה מועדי הוכחות בחודשים ספטמבר עד נובמבר בשנה זו, אשר ניתן להניח שיביאו את שמיעת התיק לכדי סיום. כפי שעולה מהפנייה, ראש ההרכב בתיק זה חלה ולבסוף נפטר, דבר זה הביא לעיכוב בשמיעת התיק. נערכו ישיבות רבות שמטרתן צמצום זירת המחלוקת בין הצדדים וייעול הדיון. נותרו שתי ישיבות לסיום שמיעת פרשת ראיות התביעה".
"מדובר בכתב אישום שהוגש בהתייחס לעבירות שהתרחשו לפני שנים רבות, דבר המקשה על התביעה לאתר את עדיה מאחר שרבים מהם עזבו את מקום עבודתם או כתובתם ואינם מאותרים. על כן, ישיבות רבות מתקצרות או מבוטלות בשל אי הגעת העדים. לצד האמור שני הנאשמים בתיק לוקים במחלות קשות אשר מביאות לביטול ישיבות רבות בשל הידרדרות רפואית נקודתית, המגובה באישור רפואי. קביעת המועדים בתיק נעשית תוך סנכרון יומני התביעה וההגנה. גם לתביעה וגם לסנגורים אילוצים רבים אשר מכתיבים קביעת מועדים בפערי זמן זה מזה".
ממשטרת ישראל נמסר: "ראשית נדגיש כי התיק מעולם לא נשלח לגניזה, שכן הסמכות לסגירת התיק בנושא זה נתונה לפרקליטות. מטעמי צנעת הפרט לא נרחיב אודות המקרה, אולם נציין כי עם קבלת התלונה בשנת 2016, פעלה המשטרה במקצועיות וברגישות המתבקשת לנוכח החשדות, תוך גביית עדויות וביצוע פעולות חקירה נדרשות, בליווי הפרקליטות אשר הגישה את כתב האישום לבית המשפט בשנת 2022. יודגש כי התיק נדון בימים אלה בין כותלי בית המשפט".
עורכי הדין עמיקם שוחט ולירון מלכה, שמייצגים את האב מטעם הסניגוריה הציבורית: "האב מכחיש את האישומים ומנהל את המאבק על חפותו. מכיוון שהתיק מתנהל בדלתיים סגורות אנו מנועים מלחשוף את טענותינו".
עו"ד דן גלעד, שמייצג את האם מטעם הסניגוריה הציבורית: "ההליך מתנהל בדלתיים סגורות כדי לכבד את פרטיותה ומצבה של המתלוננת. מאז הגשת כתב האישום ועד היום המתלוננת ועורכת דינה לא פנו לבית המשפט בתלונה על הימשכות ההליך, ונראה שפנייתה לתקשורת נובעת מרצונה לקדם את התביעה האזרחית שהגישה נגד הפרקליטות".
הסיוע המשפטי במשרד המשפטים מייצג נפגעי ונפגעות עבירות מין לאחר הגשת התלונה ופתיחת החקירה במשטרה, ולאורך כל ההליך הפלילי נגד הנאשם, ובמקרים שונים גם בהליכים אזרחיים הנלווים לפגיעה. הייצוג ניתן ללא עלות. למידע נוסף ניתן לפנות בטלפון 6405* או להגיש טופס מקוון כאן
פורסם לראשונה: 21:40, 27.06.25