"ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם בחלקת השדה אשר קנה יעקב"
(יהושע כד, לב)
על נברשת הברזל המאובקת, ממש מעל ציון קברו של יוסף הצדיק, בנתה אחת מציפורי שכם קן לגוזליה. לפני שבועיים, בלילה שבין רביעי לחמישי, כ' באב, עמדו מתחת לנברשת הזו כ-50 גברים והתנענעו כלולבים. מדי פעם חדרו קולות ירי ופיצוצים מבעד לחומות המקיפות את מתחם הקבר והידהדו בחלל שיוצרת הכיפה הלבנה, האיקונית, שנטועה במרכזו. הרעש לא מנע מאיש מהם להמשיך להתפלל.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
בין מאות האזרחים שפקדו את המקום באותו לילה הסתובבו גם חיילים חמושים בכובעי גרב, קצינים בכירים בקסדות רכוסות ופוליטיקאים חובשי כיפה. באחת מפינות המתחם, שנראה כיעד מבוצר היטב, הניח מישהו שולחן מתקפל ועליו ארגזים של רוגלך וסיר צ'ולנט מהביל. גם סביב השולחן הזה התגודדו כמה עשרות גברים, נשים, ילדים וחיילים. זה היה עוד לילה של תפילה בקבר יוסף, אבל הפעם הוא היה דרוך במיוחד.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בעשר השנים האחרונות, כמעט בכל ראש חודש עברי, מגיעים מאות יהודים להתפלל בקבר יוסף בליווי מסיבי של הצבא. בדרך כלל, עשרות האוטובוסים שנכנסים אל ליבה של שכם נתקלים לכל היותר בזריקות אבנים וגלגול של צמיגים בוערים – צמ"ברים בעגה הצבאית. אלא שבפעם הקודמת שבה התקיימה כניסה כזו, ב' ראש חודש תמוז, ה-30 ביוני, רף האלימות שבר שיאים: חמושים פלסטינים שביצעו ירי כבד אל מתחם הקבר פצעו קל שני מתפללים וגם את מח"ט שומרון, אל"מ רועי צוויג.
האירוע החריג העלה לכותרות את המנהג להתפלל בקבר אחת לחודש, אבל כשביקשנו להצטרף לכניסה הבאה אליו, נתקלנו בעיכוב: בימים שלאחר הירי הודיע המשיבון הקולי של עמותת "מנהלת קבר יוסף", גוף אזרחי שמארגן את הכניסות לקבר (עוד נגיע אליו), כי לנוכח המתיחות הביטחונית נדחה הביקור הבא באתר למועד בלתי ידוע. ראש חודש אב בא והלך. רק שלושה שבועות מאוחר יותר, ורק לאחר חיסולו של המחבל הפלסטיני איברהים נאבלוסי (גם אליו עוד נגיע), הרגישו בצה"ל שניתן להכניס שוב מתפללים אל תוך שכם. המשיבון הקולי ניעור לחיים.
מאז אירועי "מנהרת הכותל" ב-1996, אז נהרגו שישה לוחמים מגדוד חרוב בקרב מול פורעים פלסטינים, וביתר שאת – לאחר מותו של לוחם מג"ב מדחת יוסף ז"ל, שדימם למוות על רצפת הקבר והמחיש בכך את אוזלת ידו של צה"ל בתחילת האינתיפאדה השנייה – הפך קבר יוסף לברומטר של המצב הביטחוני ביהודה ושומרון. ככזה הפכו לאחרונה הכניסות אליו מאירוע רגוע יחסית לסימפטום של תופעה רחבה יותר: במערכת הביטחון מזהים בשנה האחרונה עלייה תלולה בהיקף הירי החם לעבר כוחותינו במהלך פעילות מבצעית בצפון השומרון, בדגש על ג'נין ושכם.
כמעט כל כניסה לשטח נתקלת בירי כבד. ביום שלישי השבוע, למשל, נכנסו כוחות ימ"מ, שב"כ ולוחמי גדוד 202 של הצנחנים לכפר רוג'יב שבגזרת שכם, במטרה ללכוד שני מבוקשים החשודים בביצוע פיגוע ירי. "הכוחות חטפו הרבה הרבה אש מהמרחב", סיפר מג"ד 202, סגן אלוף אלמוג רותם, שיצא מהכפר לאחר שעות ארוכות של קרב. הירי הפלסטיני לא מנע כמובן את מעצר המבוקשים, ובסריקות במבנה שבו שהו נמצאו גם שני רובי M-16, נשק עם מטול רימונים, אקדח, מטענים ותחמושת.
הירי לא מכוון רק כלפי חיילים. יהודה, חרדי בן 20 מבני ברק, חווה ביקור טראומטי בשכם באחד מלילות השבוע. לדבריו, הוא וארבעה מחבריו טבלו במעיין עמשא שבמורדות הר גריזים הסמוך לשכם, וכשניסו לחזור הביתה לבני ברק טעו בדרכם. "יש לנו טלפונים כשרים בלי Waze", הוא מסביר. "במקום לפנות ימינה בכיכר, פנינו שמאלה. במקום הראשון שיכולנו עשינו פרסה, ובאותו רגע יצא רכב מאחת הסמטאות והתחיל לרדוף אחרינו. תוך כדי המרדף קיבלנו יריות בצרורות מהבניינים שבצידי הכביש. ניסינו לפנות חזרה בכיכר שבה התבלבלנו, אבל בגלל שרדפו אחרינו נסענו מהר מדי, והנהג איבד שליטה בפנייה. התנגשנו במהירות גבוהה בשפת המדרכה, כריות האוויר נפתחו והרכב נעצר בקוצים בצד הכביש. כל זה תוך כדי מטח ירי כבד".
"רצנו לתוך הקוצים כשכדורים שורקים לנו ליד הראש והסתתרנו", ממשיך יהודה. "בשלב הזה אחד החברים נפצע מפגיעת כדור, ובהמשך נפצע חבר שני. התקשרנו למשטרה, אבל בגלל שהטלפונים שלנו כשרים לא היה להם מיקום שלנו. בינתיים הערבים מסביב צועקים 'איטבח אל יהוד', שורפים את הרכב, מחפשים אותנו בקוצים. היה לנו נס שהם לא מצאו אותנו".
אחרי 45 דקות של שיחת טלפון הצליחו מוקדניות מוקד 100 של המשטרה להכווין את כוחות צה"ל למקום. שני הפצועים, שאיבדו דם רב, פונו לבית חולים, אחד מהם במסוק של 669. השלושה שלא נפצעו נחקרו באזהרה בידי המשטרה בחשד שנכנסו באופן בלתי חוקי לשטחי A. החוקרים לא קנו את הסיפור על כך שטעו בדרך, ומשוכנעים שהחמישה ביקשו להגיע באופן פיראטי לקבר יוסף.
כדי להצטרף לתפילה המוסדרת והמאובטחת בקבר יוסף לא צריך להתאמץ יותר מדי: כל מה שצריך לעשות הוא להתקשר לטלפון של עמותת "עוד יוסף חי", להירשם ולשלם 60 שקל. "בעקבות הירי שהיה בכניסה האחרונה, הציבור מתבקש לא להפיץ את פרטי הכניסה (הנוכחית) ברשתות החברתיות", ציין משיבון העמותה לפני שבועיים, בטרם העביר אותי לנציגת השירות ששאלה אם ארצה להצטרף לאוטובוס שיוצא מחיפה, מבני ברק או מירושלים.
ב-20:30 עליתי על אוטובוס ממוגן ירי שהמתין ליד בנייני האומה בירושלים. ישבו בו בעיקר צעירים חרדים בשטריימלים שחורים, תלמידי ישיבה שניצלו את חופשת "בין הזמנים" לעלייה לקברי צדיקים. "מחר אני בחברון", סיפר אחד מהם לחברו. לצידם ישבו גם חסיד עם אשתו ושני ילדיהם הקטנים (את עגלת התינוק איפסנו בתא המטען), שלושה מתבגרים בכיפות סרוגות ומגפי בלנדסטון, צמד נערות בשמלות ארוכות וגם אם חרדית ושני בניה בגיל העשרה. ובקיצור, מנעד רחב של חרדים וחובשי כיפה סרוגה שעבורם יוסף הוא סוג של סלב. הם משתוקקים להתקרב אליו, לחוש בו, לחסות בהילתו. "אשרך שהגעת ליוסף הצדיק", אמר לי מנהל הנסיעה שהבחין בראשי נטול הכיפה. הייתי החילוני היחיד באוטובוס.
יצאנו מירושלים דרך מחסום קלנדיה והמשכנו צפונה על ציר 60. באזור הכפר ביתין החלו תלמידי הישיבה לזמזם זמירות, שהעניקו לנסיעה נופך מיסטי. ככל שהתקרבנו ל"עיר הקודש שכם", כפי שניסח אחד הנוסעים, הלכו הזמירות והתגברו לכדי אקסטזה. חסיד ברסלב ליווה את הניגונים בגיטרה - "עוצו עצה ותופר", "אין שום ייאוש בעולם" וכיוצא באלה.
כשהגענו לבסיס החטיבה המרחבית שומרון חברנו לכוחות הצבא, וכעבור כמה דקות כבר היינו בדרכנו אל תוך תוכה של שכם. אל האופוריה המיסטית הצטרפה תחושה דקה של פחד. "בפעם הקודמת", אמר שכני לנסיעה, חרדי שחפציו צרורים בשקית ניילון, "נכנסנו לשכם 49 אוטובוסים. הפעם, בגלל החשש הביטחוני, הצבא אישר רק 12 אוטובוסים, וגם הם נכנסים בארבע נגלות, כדי לצמצם את החשיפה למחבלים". חסיד אחר, שניצח על השירה, נעמד במרכז האוטובוס והכריז: "אנחנו נכנסים הפעם לקבר רק ל-25 דקות. אז כדאי שכל אחד יתכנן כבר מעכשיו איך לנצל את הזמן".
כשהגענו אל הבתים הראשונים של שכם הצטרף אל נגינת הגיטרה גם חליל. הנחתי כיפה על ראשי בדיוק כשמישהו קיבל הודעה בוואטסאפ: "במהלך כניסת המתפללים לקבר יוסף, ירי בוצע לעבר ג'יפ מג"ב, כדור פגע בשמשת הרכב, אין נפגעים. בנוסף – מחבלים מבצעים ירי במרחב, כוחותינו השיבו באש, שני מחבלים נפצעו. הכניסה נמשכת כרגיל". המשכנו כרגיל, אם כי כעת היה ברור: הכניסה נחשפה, אין עוד טעם לשמור על חשאיות ברשתות החברתיות.
החושך עטף את האוטובוס כמו שמיכה. עקבנו, טור של שלושה אוטובוסים, אחרי ג'יפ סופה צבאי. אם יש משהו שמאפיין את שכם, רשמתי לעצמי, אלו גרוטאות הרכבים שפזורות בכל פינה. ככל שהעמקנו בתוך הסמטאות התברר שהודעת הוואטסאפ לא שיקרה: את הכביש כיסתה שכבת אבנים, ועל המדרכות בערו מכולות אשפה. בכל צומת עמדה חוליית חיילים בנשקים שלופים ובאמצעי ראיית לילה. אחת מהן עצרה מונית פלסטינית, הוציאה את יושביה וערכה עליהם חיפוש. באוטובוס המשיכו הנוסעים למלמל משניות ולשיר מזמורים. ריח של זבל שרוף מילא את האוויר.
כדי להצטרף לתפילה בקבר יוסף, כל מה שצריך לעשות הוא להתקשר לטלפון של עמותת "עוד יוסף חי", להירשם ולשלם 60 שקל. "בעקבות הירי שהיה בכניסה האחרונה, הציבור מתבקש לא להפיץ את פרטי הכניסה (הנוכחית) ברשתות החברתיות", ציין משיבון העמותה לפני שבועיים, בטרם העביר אותי לנציגת השירות ששאלה אם ארצה להצטרף לאוטובוס שיוצא מחיפה, מבני ברק או מירושלים
אחרי כ-20 דקות הגענו אל קבר יוסף, שנמצא מאחורי חומה בגובה של כשלושה מטרים, איפשהו בין מחנה הפליטים בלאטה למחנה הפליטים עסכר, בואך הקסבה של שכם. האוטובוס נעצר כך שדלתו האחורית התמקמה ממש מול דלת הכניסה למתחם, ותוך שניות בודדות נבלעתי בתוכו עם עוד עשרות אנשים.
שטחו של מתחם הקבר כ-30 על 30 מטר. במרכזו הכיפה הלבנה וסביבה חדרים בגדלים שונים ושני תאי שירותים. בפינת המתחם בוסתן קטן עם עצי רימון. ביניהם נחפר לאחרונה מקווה שבו טבלו כמה גברים בעירום, מוסתרים מאחורי יריעת ברזנט שחורה.
מחצית מיושבי האוטובוס שלי מיהרו אל החדר המרכזי, להשתטח על קברו של יוסף ולקרוא התיקון הכללי ופרקי תהילים. החצי השני מיהר אל שולחן הרוגלך. הזמן פה, כאמור, קצוב.
במערכת הביטחון מזהים שהירי ההולך וגובר בתקופה האחרונה בצפון השומרון לא מבוצע דווקא בידי ארגוני טרור. לרוב המפגעים הם פעילים עצמאיים חסרי שיוך ארגוני, שלא מסתפקים רק בירי לעבר כוחותינו אלא גם מתעדים זאת ומעלים לטיקטוק. בצבא מכנים אותם "ערסים".
אחד מאותם "ערסים" שהסתובבו עד לאחרונה בשכם, חמוש ברובה M-16, היה אברהים נאבלוסי בן ה-18 שנחשב לגיבור רשת פלסטיני. נאבלוסי היה חבר בחוליה שביצעה כמה פיגועי ירי נגד כוחות צה"ל באזור שכם בראשית השנה. בפברואר חיסל כוח של הימ"מ את חברי החוליה בעודם נוסעים במכוניתם בקסבה של שכם. נאבלוסי לא היה ברכב, וכך ניצל.
האלימות בשכם בכלל, וסביב קבר יוסף בפרט, הלכה והחמירה מאז. בראש חודש אדר, במהלך הכניסה החודשית לקבר, נשמעו באזור צרורות ירי וצה"ל החליט לפנות את המתפללים מהמתחם. חודשיים אחר כך התפרעו כמאה פלסטינים במתחם הקבר, הציתו אותו ושברו את המצבה. למחרת נכנסו לשכם באופן פרטי כ-15 רכבים עם חסידי ברסלב שבאו לפקוד את הקבר המחולל. שניים מהם נפצעו מירי שבוצע לעברם ונמלטו כלעומת שבאו.
זמן קצר לאחר מכן הושחת הקבר שוב. "נמצה את הדין עם הפוגעים ונשַׁקם את קבר יוסף", הבטיח אז ראש הממשלה יאיר לפיד. ואכן, כעבור כמה ימים נכנסו לפעולה צוותים של המועצה האזורית שומרון ומִנהלת הקבר והשלימו את שיפוצו תוך כשלוש שעות. גם אז פרצו עימותים בין פלסטינים לכוחות הביטחון, שבהם נהרג פלסטיני אחד ונפצעו 18.
השיא היה ב-30 ביוני, עם הירי בו נפצע המח"ט צוויג. במערכת הביטחון זיהו אז את מיודענו נאבלוסי כחבר בחוליה שביצעה את הפיגוע. ב-9 באוגוסט נסגר החשבון: בשב"כ התקבל מידע על מיקומו העדכני, בקסבה של שכם, וכוחות ימ"מ כיתרו את הבית. נאבלוסי ירה לעברם, ואף הספיק להקליט הודעה קולית שפורסמה ברשתות, לפני שחוסל יחד עם מבוקש נוסף.
מותו של נאבלוסי, כך נדמה, שינה את הערכת המצב באוגדת איו"ש. שבוע לאחר חיסולו כבר התאפשרה הכניסה הבאה לתפילה בקבר, זו שאליה הצטרפתי. בצבא העריכו שגם הפעם תיתקל הכניסה באש חיה, ולכן לא לקחו סיכונים: שלושה גדודים ביצעו את הפעולה תוך יצירת שרוול אבטחה, שדרכו חלפו האוטובוסים עם המתפללים שנכנסו לשכם.
"אני נמצא כאן כבר 15 שנה בכל הכניסות, כולל בזו עם הירי שפצע את המח"ט", אומר לי אחד המתפללים, חרדי בשנות ה-30 לחייו, שמעדיף לא לחשוף את שמו. "בגיל 16 כבר התחלתי לאהוב קברים, יש לי אובססיה כזו. התחלתי במירון ובכל מיני קברי צדיקים בצפון, אבל בסוף הכי התחברתי ליוסף הצדיק. יש לי לפעמים עבודות שאני יכול להרוויח מהן הרבה כסף, אבל אני עוזב כי יש כניסה באותו יום ואני חייב להיות שם. יש כאלה שיגידו: 'אתה צעיר, הירי והאבנים עושים לך את זה'. אבל האקשן כבר לא עושה לי את זה. זה החיבור למקום, זה כיסופים. אתה יודע מה זה כיסופים? בן אדם כוסף לתאילנד, הוא חייב לטוס לשם, כי הוא שמע שמטורף שם. או שהוא רוצה לנסוע לאורלנדו, כי יש שם מגלשות משוגעות. אז אני כוסף ליוסף. זה חיבור רוחני שיש אותו לעוד הרבה אנשים, כמו מגנט".
גם לעו"ד נורית אילון-הירש, חסידת ברסלב ומייסדת מרכז "אשירה" להעצמה נשית, יש חיבור מגנטי לקבר. גם היא השתתפה בכניסה שבה נפצע המח"ט צוויג, אליה הגיעה עם ארבעה מתוך שמונת ילדיה. "זו הייתה הפעם הראשונה שבה לקחנו את הקטן שלי, ששמו יוסף", היא מספרת. "אבל כשהתחיל הירי נעצרנו בתוך שכם עם האוטובוסים והצבא סובב אותנו אחורה. לא הגענו לקבר".
את הכניסה האחרונה החמיצה אילון-הירש כי שהתה בחו"ל. "בעלי רוני ואני בעלי תשובה כבר 28 שנה", היא מספרת. "ב-22 השנים האחרונות אנחנו מארגנים מסעות לקברי צדיקים, אבל לא מהסוג של הפרשת חלה ו'קולולו'. יש לי המון כבוד לעליות המסורתיות לקברי צדיקים, אבל העליות שלנו מכילות לימוד לעומק, מדיטציה יהודית, נשימות והבנה של מה זו חסידות. השתטחות על קברי צדיקים מבחינתנו זה לא גימיק, אלא עבודה רוחנית מאוד מיוחדת. בעצם ההשתטחות על קברו של צדיק אתה מתקרב לאדם שהצליח לקדש את החומר, את הגוף שלו, ובזה אתה כאילו משיג לעצמך סנגור מאוד טוב בשמיים. את זה אני אומרת בתור עורכת דין", היא מחייכת. "תמיד בקברות צדיקים ההרגשה היא של היטהרות, של ניקוי".
"בגיל 16 כבר התחלתי לאהוב קברים, יש לי אובססיה כזו. התחלתי במירון ובכל מיני קברי צדיקים בצפון, אבל בסוף הכי התחברתי ליוסף הצדיק. יש לי לפעמים עבודות שאני יכול להרוויח מהן הרבה כסף, אבל אני עוזב כי יש כניסה באותו יום ואני חייב להיות שם. יש כאלה שיגידו: 'אתה צעיר, הירי והאבנים עושים לך את זה'. אבל האקשן כבר לא עושה לי את זה. זה החיבור למקום, זה כיסופים"
גם חילוני גמור כמוני יכול להבין על מה מדברת אילון-הירש כשהוא מוקף בהמון הנדחק אל ציון קברו של יוסף הצדיק בשפתיים רוטטות. אבל אין ספק שלא כל מי שמגיע לכאן עושה זאת ממניעים של היטהרות וניקוי גרידא. מיקומו של הקבר בלב שכם, וההיסטוריה המדממת שלו, הופכים אותו גם למרחב בעל משמעות לאומית עמוקה ולנקודה המעוררת מחלוקת פוליטית חריפה. זו עיסה דביקה של קודש וחול.
כך, למשל, למחרת הכניסה לקבר התראיין ח"כ יאיר גולן ממרצ, אז עדיין מתמודד על ראשות המפלגה, ואמר כי "קבר יוסף זו הזיה מטורפת, הייתי שם הרבה מאוד פעמים, זה מופרע. רק לחשוב שחיילי צה"ל יכולים להיהרג כדי לאבטח קבוצות חרדים שאפילו לא משרתים בצבא". לא בטוח שבצה"ל יסכימו עם אמירתו של סגן הרמטכ"ל לשעבר. הכניסות לקבר יוסף הן אומנם כאב ראש אבטחתי לא קטן, אבל בצבא רואים בהן פעולה הכרחית, שמצייתת למדיניות הדרג המדיני ומעוגנת בהסכמי אוסלו, שקבעו כי הקבר הוא מובלעת ישראלית בתוך שטח A והסדירו את כניסות המתפללים אליו.
מפקד האוגדה, תא"ל אבי בלוט, הצטרף לכניסה האחרונה לקבר. במהלך הלילה ניהל שיחה ידידותית עם יוסי דגן, שהסתובב במתחם כחתן ביום חופתו. דגן, ראש המועצה האזורית שומרון, משתתף בכל כניסה לקבר ודוחף לכך שבמקום תהיה נוכחות ישראלית קבועה. ביולי 2021, במהלך ביקור במקום עם בני משפחתו של מדחת יוסף, אמר דגן: "אני מקווה שבקרוב קבר יוסף יהיה אחד מאתרי המורשת שכל תלמיד בישראל מבקר בהם". חודשיים אחר כך הצטרף ליונתן פולארד, שהתכבד להכניס לקבר את ספר התורה שכתב במהלך שהותו בכלא.
דגן רתם למאבקו גם סלבריטאים פחות צפויים: בראשית אוגוסט הצטלם עם הדוגמנית נטלי דדון על פסגת הר גריזים, ממנה השקיפו השניים יחד אל הקבר שהכניסה אליו באותם ימים עדיין נאסרה. "לצערי נורא קשה להתקרב למקום שהוא כל כך קרוב לליבי, וללב כל יהודי", אמרה דדון.
אל הכניסה האחרונה לקבר צירף דגן נבחרת של פוליטיקאים מהימין. בין היתר צילם שם סרטון עם ח"כ אופיר סופר ממפלגת הציונות הדתית – שכקצין בחרוב השתתף בחילוץ החיילים מקבר יוסף ב-1996 ונפצע קשה – וכינה אותו "שומר השומרון". סופר נשמע מרוצה מהתואר, וכעבור ימים ספורים נבחר ראשון בפריימריז של מפלגתו. פרט אליו הצטרפו לדגן גם שלושה אנשי ליכוד שנבחרו בפריימריז במקומות ריאליים ברשימה, וצפויים להפוך בקרוב לחברי כנסת – אליהו רביבו, ניסים ואטורי ודן אילוז.
"אנחנו מארגנים מסעות לקברי צדיקים, אבל לא מהסוג של הפרשת חלה ו'קולולו'. יש לי המון כבוד לעליות המסורתיות לקברי צדיקים, אבל העליות שלנו מכילות לימוד לעומק, מדיטציה יהודית, נשימות והבנה של מה זו חסידות. השתטחות על קברי צדיקים מבחינתנו זה לא גימיק, אלא עבודה רוחנית מאוד מיוחדת"
"מעבר לקדושה הברורה של המקום, במקומות שבהם ישראל הולכת לאחור, הערבים – שקוראים לעצמם 'פלסטינים' – מפרשים את זה כנסיגה של עם ישראל", יסביר לי ואטורי בהמשך, אחרי ששאלתי אותו מדוע כה חשוב לו לבקר בקבר יוסף. "כשהם מפרשים את זה ככה אנחנו הופכים להיות חלשים, ואז פתאום חיילים שלנו נפגעים. הם צריכים לראות עוצמה. זה מה שהם יודעים. אני בגיל 12 הייתי עובד עם אבא שלי ומסתובב בשוק של עזה. אני יודע לדבר את השפה שלהם ומבין את הראש שלהם. כרגע אנחנו נמצאים במצב הכי נמוך שהיה מאז קום המדינה. ברגע שאתה מוריד את הראש, יורידו לך אותו".
כח"כ לעתיד מתכנן ואטורי לקדם שורה של חוקים לחיזוק שליטת צה"ל בשטחים. "זורקים את חיילי צה"ל לקו האש ביהודה ושומרון ואומרים להם 'תסתדרו'", הוא אומר. "אני מתכוון לחוקק חוק חסינות לחיילי צה"ל. זה אומר שתהיה להם חסינות, כמו לחבר כנסת – לא בלי גבול – כדי להגן עליהם מבית המשפט הבינלאומי בהאג".
איפה עובר הגבול בין העמדה למשפט לבין חסינות?
"אם חייל מרגיש סכנה, לא מתחילים לברור את המילים של חוקי הפתיחה באש, וצריך לתת לו גיבוי. אם שמתי ילדים בצבא, אין מצב שהם עומדים לדין על כל פיפס שקורה".
הרבה גלגולים ידעה הנוכחות הישראלית בקבר יוסף מאז סוף שנות ה-80, כאשר פעלה בו ישיבת "עוד יוסף חי". עם פרוץ האינתיפאדה השנייה הוחלט על הסגת כוחות הביטחון מהמקום והישיבה עברה ליישוב יצהר, לא רחוק משכם. זמן לא רב אחר כך החלו בצה"ל להיתקל בעוד ועוד ישראלים, מרביתם ברסלבים, שנכנסו לקבר יוסף באופן פיראטי, לעיתים תוך שהם פורצים מחסומים של הצבא ושל המשטרה.
הכניסות הבלתי מוסדרות אל קבר יוסף לא עברו תמיד בשלום. ב-2003 קבוצה של 17 חסידי ברסלב שנכנסו לקבר נתקלו בירי, ושבעה מהם נפצעו. הפצוע הקשה ביותר, משה ברבר ז"ל, נפטר מפצעיו רק בפברואר השנה, לאחר 18 שנים של אשפוזים. באפריל 2011 נרצח במהלך כניסה לקבר בן יוסף לבנת ז"ל, אחיינה של השרה לשעבר לימור לבנת, בפיגוע ירי שביצעו שוטרים פלסטינים.
כדי לצמצם את כמות הביקורים הפיראטיים החל צה"ל, לפני כ-15 שנה, לאפשר כניסות מוסדרות לקבר. ב-2012, לאור הביקוש הרב, ייסד נתנאל שניר, חסיד ברסלב מירושלים שמפעיל עמותות חסד לתושבי יהודה ושומרון, את עמותת "מִנהלת קבר יוסף", ומאז היא מתחזקת את מתחם הקבר ומסדירה את הכניסות האזרחיות אליו. "עד 2012 היית צריך קשרים באוגדה כדי להגיע לקבר יוסף", אומר שניר. "אבל זה לא צריך לעבוד ככה. מדובר באתר קדוש שלכל בן אדם מגיע שתהיה לו גישה אליו. מי שהוביל את השינוי היה מח"ט שומרון דאז, יואב ירום, שביקש ממני שאקים גוף שינהל את הכניסות. הקמנו אתר אינטרנט והקמנו מוקד טלפוני, והיום כל אזרח יכול להתפלל בקבר יוסף".
אבל גם זה לא הפסיק את הכניסות הפיראטיות לקבר יוסף. במחוז ש"י של המשטרה נתקלים אחת לשבועיים-שלושה בקבוצות של מסתננים לקבר, לרוב של צעירים בשנות ה-20 לחייהם ואף למטה מכך, שמגיעים מהאזורים היותר קיצוניים של החברה החרדית. הבעיה היא שהכניסה של ישראלים לשטחי A, שמהווה הפרה של צו אלוף, היא עברה שאין עליה עונש מאסר, ולכן המסתננים הללו אינם נעצרים לעולם. ומאחר שערבים ישראלים נכנסים באופן שוטף לשטחי A ואפילו גרים שם, הפרקליטות נמנעת מלהגיש כתבי אישום נגד יהודים שנכנסים לשטחי הרשות הפלסטינית, שכן בית המשפט צפוי לפסול אותם בנימוק של אכיפה בררנית.
פרט לארגון ההסעות לקברים דואגת "מִנהלת קבר יוסף" לשפץ אותם בכל פעם שהם מושחתים בידי פלסטינים. את הכניסה האחרונה לקבר אף ניצלה המִנהלת בכדי להכניס למתחם אינסטלטורים, שתיקנו את תאי השירותים. בהתחשב בכך שמתחם קבר יוסף נמצא בלב שכם, ואין בו נוכחות קבועה, הוא מתוחזק היטב.
לפי אתר "גיידסטאר", בשנת 2020 עמד תקציב העמותה על 450 אלף שקל, כולם מתרומות, והיא העסיקה שבעה עובדים. ב-2019 היו הכנסותיה 680 אלף שקל מתרומות. פרט לקבר יוסף, העמותה מתחזקת ומסדירה את הכניסות גם לקברים של יהושע בן-נון, כלב בן-יפונה, אלעזר ואיתמר בני אהרון, עמוס הנביא, גד החוזה, נתן הנביא ועוד – כולם בשטחי A שבשליטה פלסטינית. ההשתטחות על קברי צדיקים ביהודה ושומרון היא תעשייה של ממש. "בכניסה האחרונה לקבר יוסף מילאתי שני אוטובוסים תוך חצי שעה", אומר פעיל בעמותה. "ישנם הרבה תושבים מגב ההר, ויש גם המון חרדים שמגיעים. פעם הייתה אפילו משפחה שלמה שהגיעה מצרפת, נכנסה לקבר וטסה ישר חזרה לצרפת. הם באו במיוחד לקבר יוסף, וזה לא משהו חריג. מגיעים מכל מיני מקומות בעולם".
למרות המגבלות הברורות, הפקת הכניסות לקבר יוסף מרשימה למדי. פרט לפקק תנועה בלתי צפוי בדרך חזרה לירושלים, הכול התנהל על פי הלו"ז. גם הצבא עשה את שלו: אומנם פה ושם שמעתי יריות, אך לאורך האירוע כולו לא הרגשתי סכנה. עם זאת, ביציאה משכם נורו יריות לעבר אחד האוטובוסים של המתפללים, ושמשתו נופצה בידי קליע.
רק לקראת הבוקר למדתי מאתרי החדשות כי במהלך הלילה התנהל סביבנו קרב שבמהלכו נפצעו כ-20 פלסטינים. אחד מהם, שירה לעבר כוחות צה"ל, חוסל מאש צלף של גבעתי. חייל צה"ל אחד נפצע קל לאחר שחברו פלט בשוגג כדור בתוך רכב ממוגן, ופרט לכך לא היו נפגעים בצד הישראלי. בערב שבו נכנסתי לקבר יוסף זכו כ-600 יהודים להתפלל במקום, אבל גם מנהל "מִנהלת קבר יוסף" מודע לכך שבעתיד הקרוב לעין לא תהיינה כניסות נוספות. "זו תקופה דפוקה", הוא אומר. "המציאות היא שיורים בכל כניסה ואני מבין את השיקולים של הצבא, ומעריך שלא תהיה כניסה בראש חודש אלול. בטח גם לא בתשרי".
עד הכניסה הבאה, ראוי לתהות מה חושבים תושבי שכם עצמם על המנהג היהודי לפקוד את קבר יוסף. "כשחיילי צה"ל נכנסים לקבר יוסף, הם עושים זאת תוך הצהרה שהם רוצים לאפשר למתנחלים להתפלל. אבל למרבה הצער, הם לא מגיעים כמתפללים, אלא ככובשים", אומר ק', פלסטיני תושב שכם, שמעדיף להישאר בעילום שם. "הם מגיעים עם נשק, עם עוצמה. אם רוצים לעשות משהו תמים כמו תפילה, אתה צריך להציג את עצמך כמי שמגיע בשלום".
יהודים יכולים להיכנס לשכם בשלום? הרי יירו עליהם מיד.
"צריך להיות תיאום כדי שזה ייעשה באופן שליו. לא הוגן להיכנס בכוח לתוך עיר רק כדי לאפשר לאנשים להתפלל. האלימות הישראלית היא שמייצרת את האלימות הפלסטינית. לא הגיוני להפחיד עיר שלמה ולשים אותה בעוצר רק בגלל שכמה אנשים רוצים להתפלל. כשהאוטובוסים נכנסים, לאיש אסור לצאת מהבית, אחרת אתה עלול לחטוף כדור או לספוג רימון". ק' מודה, עם זאת, כי גם לאותם "ערסים" שמעלים סרטוני ירי לטיקטוק יש אחריות לאלימות. "האנשים שיורים על צה"ל הם לא חלק מארגון מסוים, ומפתיע אותי שיש להם גישה לכלי נשק. איפה החוק פה?".
"האירועים האחרונים מעידים על התסכול הגובר אצל הפלסטינים מגישת 'ניהול הסכסוך' של ישראל", מצטרף לדברים אביב סגרון, דובר ארגון יוזמת ז'נבה. "הדרך היחידה להבטיח חופש תפילה בכל האתרים הקדושים, לישראלים ולפלסטינים כאחד, היא במסגרת הסכם ופתרון לסכסוך".
פורסם לראשונה: 07:50, 02.09.22
