לקראת הפסח הכינה העמותה האורתודוקסית "אומ"ץ – מפעלים חינוכיים" שיעורים לחג. העמותה, שמעבירה שיעורים גם בבתי ספר ממלכתיים במימון האגף לתרבות יהודית, מצהירה כי היא "חרתה על דגלה קירוב לבבות בעם ישראל תוך יצירת הלימה בין הזהות היהודית וארון הספרים היהודי לבין קהלים במערכת החינוך הממלכתית".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
נשמע תמים, מי לא היה רוצה "קירוב לבבות", אלא שייתכן מאוד שהורים חילונים פחות יתחברו לחלק מהטקסטים של "אומ"ץ" שהוכנו עבור ילדיהם. בשיעור על יציאת מצרים, הוקרן סרטון שבו ברגע שנבקע ים סוף והמצרים טובעים בתוכו, מקהלה שמימית פצחה בשיר הלל: "חוכמתו נמצאת בכל מקום, וסמכותו בכל מקום. כל החוקים והכללים הם התגלמות מעשיו וכל הדברים מתקיימים תחת מבטו ותחת ריבונותו. הוא ריבון כל הדברים".
בקטע אחר מתוך מערך הלימוד הופיע המשפט הבא, לקוח כביכול מיומנו של ילד המציג אירועים שונים בסיפור החג: "כל המשפחה מסביב לשולחן הסדר. סבא יספר לנו על הניסים הגדולים שהיו שם, אבא יישב בראש השולחן, אני אשיר ‘מה נשתנה’ ואחותי תגיש לשולחן את האוכל הטעים שאמא הכינה". כך "אומ"ץ" רואה את הסדר המשפחתי: אבא יושב בראש השולחן, אמא מבשלת והאחות מגישה את האוכל.
בהמשך, נדרשים התלמידים לדילמות שבהן עליהם להכריע:
"פרעה החליט לגזור גזירה נוראה: כל תינוק בן שיולד יזרקו אותו למים, לנהר היאור. מה הייתם עושים במקום בני ישראל מול החלטות פרעה לזרוק ליאור תינוקות זכרים?
א. מתפללים לאלוקים שיציל אותנו מידי המצרים הרשעים.
ב. מתכננים מהפכה".
אחר כך מתגלה התשובה המצופה: "שמע אלוקים לתפילת היהודים ונגלה אל משה רבנו כדי לשלחו להושיע את בני ישראל".
דוגמאות לשיעורים כאלו, המיועדים לחינוך הממלכתי שרובו חילוני ומועברים על ידי בנות שירות לאומי, כבר אינן חריגות, אלא חלק ממגמה רחבה. האגף לתרבות יהודית, יחידה חצי-אוטונומית שפעלה במשרד החינוך וכיום נמצאת תחת משרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות ברשות השרה אורית סטרוק, הזרים עשרות מיליוני שקלים בשנה לארגונים כמו "אומ"ץ". עמותות אלה, שחלקן קשורות למפלגת הציונות הדתית, שולחות מדי יום אלפי בנות שירות לאומי לבתי ספר ממלכתיים, מצוידות במערכי שיעור מוכנים המדגישים חזון דתי וחד-ממדי של יהדות.
אגב, הסרטון שהוקרן לתלמידי כיתה ג', אינו יצירה של "אומ"ץ". הוא נלקח מערוץ יוטיוב של ארגון נוצרי-משיחי סיני בשם "כנסיית האל הכל יכול", טעות שהובילה את "אומ"ץ" להכניס, בלי משים, מסרים מיסיונריים זרים. האירוניה הזו מדגישה בעיה עמוקה יותר: האגף פועל לעיתים ללא ביקורת, וחומרי הלימוד שלו מחלחלים בחוסר פיקוח, מקדמים תפיסת עולם הסותרת את האתוס הפלורליסטי של הרוב החילוני בישראל. אלו חומרים המחנכים על פי רוב ליהדות דתית אורתודוקסית כזהות היהודית הנכונה היחידה. זרמים אחרים, ביקורת או דעות מנוגדות? כמעט שאין.
במשרד של סטרוק אומרים השבוע כי “הטענות אינן נכונות בעליל. מתקיימת בקרה קפדנית על כל מערך שיעור (התגובה המלאה - במסגרת)”, אבל הבעיה באגף לתרבות יהודית היא לא רק בתכנים שהוא מעביר. מדובר במנגנון ממשלתי משומן’ שכבר שנים ארוכות נשלט בידי מפלגת הציונות הדתית על גלגוליה השונים, ועם הזמן הפך למרכז תעסוקתי ולמקור לכוח פוליטי רב-עוצמה. כל זה מכספים קואליציוניים שנסגרים בדילים פוליטיים, כל פעם מחדש.
כדי להבין איך צמח האגף לתרבות יהודית לכאלו ממדים, צריך לחזור לימי הקמת המדינה. כבר בממשלת ישראל הראשונה תימרן דוד בן-גוריון בין צרכים קואליציוניים, ומינה סגן שר חרדי שבידיו הפקיד את “האגף לתרבות תורנית”. יחידה זו, אשר נועדה להטמיע מורשת יהודית בחיי הציבור, הלכה וגדלה והפכה ל"אגף לתרבות יהודית". תחת סגני שר שהיו לרוב דתיים או חרדים, הוסיף לעצמו האגף עוד תחומי אחריות ועוד תקציבים. מנגד, לשרי החינוך, למנכ"לי המשרדים ולמזכירות הפדגוגית היה קשר רופף בלבד לאגף, שפעל כיחידה עצמאית וכמעט מנותקת מהמשרד.
המגמה הזו הגיעה לנקודת השיא בתקופת הממשלה הנוכחית, כשהאגף התנתק באופן רשמי ממשרד החינוך ועבר בתחילת השנה הנוכחית לתחום אחריותו של משרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות של השרה סטרוק. המשרד של סטרוק התעצם בצורה אדירה וכיום הוא מוביל את המונופול המפלגתי על הנחלת התרבות היהודית לציבור. בנוסף לאגף לתרבות יהודית סופחו למשרד גם מינהלת זהות יהודית, שעוסקת בתוכניות לימוד לבוגרים אחרי תיכון ופעלה מאז היווסדה במשרד הדתות. גם האגף לגרעינים משימתיים, שעבר ממשרד החקלאות כבר בממשלה הקודמת של נתניהו, הועבר לסטרוק.
ההשתלטות של מפלגתו של בצלאל סמוטריץ' על תחום הזהות היהודית מביאה בצידה כוח אדם רב, תקציבים גדולים והשפעה פוליטית משמעותית, בעיקר בדרגי השטח והרשויות המקומיות.
זה היה אמור להיראות אחרת לגמרי. בראשית שנות ה-90 הייתה תחושה שקיים פיחות במעמד לימודי היהדות. בשל כך שר החינוך דאז זבולון המר מהמפד"ל מינה ועדה מקצועית לבדיקת מצב לימודי היהדות בחינוך הממלכתי. בראש הוועדה עמדה פרופ' עליזה שנהר, ומסקנותיה, שהוגשו כעבור שלוש שנות עבודה בדוח "ועדת שנהר", מהוות עד היום, באופן רשמי לפחות, את המצפן הפדגוגי של משרד החינוך בדבר האופן שבו יש ללמד לימודי יהדות בחינוך הממלכתי.
ועדת שנהר קבעה כי לימודי היהדות יילמדו כמקצוע הומניסטי, אשר יחתור להפנמה של ערכים אוניברסליים ויהודיים מתוך גישה פלורליסטית, ביקורתית ודיאלוגית תוך כדי הימנעות מלימוד מסתגר או מַטִּיפני. המורים שיוכשרו למקצוע יהיו בעלי השקפת עולם ואורח חיים המקובלים על הציבור החילוני לגווניו ובהתאם לאופי השונה של הקהילות שאותן משרתים בתי הספר. או, בשורה התחתונה: כן יהדות, לא הדתה.
מסקנות הוועדה אומצו על ידי כל שרי החינוך ואף מונה מטה פדגוגי ליישומן. אבל במקביל משרד החינוך החל גם לתמוך בעמותות חיצוניות שיעסקו בפעילות חווייתית משלימה, לא פורמלית, לשיעורים בתחום היהדות. בשנת 2006 הוחלט למקד את פעילות העמותות הללו בבתי הספר הממלכתיים בלבד. לפי חוזר מנכ”ל, כלל התוכניות החינוכיות ביהדות בחינוך הממלכתי, הן פורמליות והן תוכניות העשרה, ייבחנו על פי אמות המידה שנקבעו בוועדת שנהר. הגוף שמונה לפקח על יישום המסקנות של הוועדה בפעילויות ההעשרה, הוא האגף לתרבות יהודית.
השפעת האגף מורגשת היטב בכיתות. במסגרת שיעור לפסח של עמותת "אומ"ץ" המיועד לכיתות א'-ג' – כאמור, במערכת הממלכתית – מוקרן סרטון המציג את מצוות החג כשהשחקנים לבושים כמשפחה חרדית. על אליהו הנביא נאמר: "כעת אנו מחכים לאליהו הנביא, מבשר הגאולה. מזגנו לכבודו כוס יין וגם פתחנו למענו את הדלת, כך שעם בואו לא נתעכב אף רגע ומיד נצא לגאולה השלמה".
"אלו הם חומרי לימוד שבפירוש לא הולמים את השקפת העולם ואת הערכים של הציבור החילוני", אומרת פרופ' עליזה שנהר, שכאמור מסקנות הוועדה שעמדה בראשה אומצו על ידי משרד החינוך. "מבלי משים אנחנו נותנים את החינוך של הילדים שלנו בקבלנות לגופים זרים, שהכוונות שלהם סותרות לחלוטין את האמונות ואת הדעות של אלה ששולחים את ילדיהם לבית הספר הממלכתי הכללי. זה יוצר מצג שווא כאילו אין יהדויות אחרות ואין גישות אחרות. הרי לא כל המשפחות נראות כמו המשפחות שמוצגות בחומרים האלו. משפחתו של יו"ר הכנסת אוחנה, למשל, לא בדיוק נראית ככה, לא תראה שם אבא ואמא וילדים עם כיפה".
בינתיים, תקציבי הפעילות שיועדו לעמותות הלכו וגדלו. ב-2006 תקציב תקנת ה"מרכזים להעמקת חינוך יהודי", שדרכה מתוקצבות העמותות הללו, עמד על 8.7 מיליון שקל בלבד. בשנת 2023 תקציב התקנה כבר תפח וריבע את עצמו עד לסכום של 36.2 מיליון שקל. הכספים האלה זורמים ברובם לעמותות שלחלק מראשיהן זיקה ברורה למפלגת הציונות הדתית.
"תמיד היה במשרד החינוך מי שידאג למרכזים האלה", אומר גורם במשרד החינוך. "זו תקנה ששווה עשרות מיליונים, זה המון כסף שמחזיק המון עמותות. מעבר לעניין הכלכלי, זו גם דרך להכניס תפיסות עולם. חלקן ראויות, חלקן לא לרוחי ולא לטעמי". גורם פוליטי שבקיא בדברים אומר זאת בצורה מפורשת: "זו מכבסה של כסף למנגנון של המפלגה'".
בראש האגף עומד כבר מעל עשור הרב והמחנך איתיאל בר לוי. בעבר היה הרב בר לוי פעיל מחאה כנגד ההתנתקות ופילל ל"נס אלוהי שיעצור את התוכנית". על עמדותיו החינוכיות אפשר ללמוד מהתבטאויותיו לאורך השנים. ב-2019 למשל, בר לוי תמך בפומבי במנהל מחלקת תרבות יהודית ברמת-גן, לאחר שזה הוריד מהבמה נערה שעלתה לשיר עם הזמר נתן גושן בהופעה באירוע עירוני. המנהל "פעל כראוי ולדעתנו כך היה צריך לעשות", כתב אז לעובדיו, "לאוכלוסייה מסוימת קשה לשמוע חצוצרה למשל, היעלה על הדעת שבאירוע לאותה אוכלוסייה יעלה נגן חצוצרה וינגן? האם דחיית הנגן תיחשב כאפליה? אין בין זה לאפליה ולו בדל של קשר". בשנה שעברה בר לוי שלל מימון למועצה האזורית מגידו לאחר שגילה כי את אירוע תיקון שבועות במועצה הנחתה לוסי אהריש. בהסבר להחלטתו כתב: "אנו חיים 'במדינה יהודית' וכאגף לתרבות יהודית, ייתכן ואישה שמייצגת נישואי תערובת לא יכולה לייצג את התרבות היהודית".
כשבר לוי נכנס לתפקידו כמנהל האגף הוא הציג את חזונו: "להוביל לחיבור זרועות תחת כותרת הגג של האגף לתרבות תורנית". מהן אותן זרועות? לאגף ארבע יחידות: "מרכזים" – כאמור, העמותות שפועלות בתחום החינוך היהודי בבתי ספר ממלכתיים; "רשויות" – מחלקות לתרבות יהודית ברשויות המקומיות; "סיור ותודעה" – מרכזי סיור והדרכה ברחבי הארץ שמיועדים לתלמידי בתי ספר ומכינות וחיילים; ו"מפעלים" – מוסדות ללימוד יהדות לבוגרים אחרי תיכון. לכל יחידה תקנות תקציביות משלה, וסך כל תקציב התקנות שמפעיל האגף עומד על כ-100 מיליון שקל.
מנהל האגף לתרבות יהודית איתיאל בר לויצילום: מתוך יוטיוב, האגף לתרבות יהודיתאחת מהתוצאות של "חיבור הזרועות" של בר לוי היא שעמותות שהאגף מפעיל נהנות מכמה אפיקי תמיכה דרך תקנות שונות בתקציב המדינה, על מכלול פעילויות. עמותות הציונות הדתית יכולות להפעיל במקביל בנות שירות לאומי שעובדות בבתי ספר ממלכתיים, גרעיני משימה תורניים ברשויות, מרכזי "סיור ותודעה למבקרים" ומדרשות או ישיבות. מדובר במנגנון שמעסיק בצורה ישירה או עקיפה ציבור רחב מאוד מקרב אנשי המגזר, שבו פעילות הארגונים החינוכיים נפוצה ונרחבת מאוד. הגרעין התורני בלוד, לדוגמה, מתוקצב דרך אגף גרעינים משימתיים במשרד ההתיישבות, מפעיל גם מרכזי סיור ותודעה, ובנות השירות שלו גם מעבירות שיעורים בבתי ספר. כמוהו יש עוד עשרות עמותות. שליטה באגף פירושה שליטה בהרבה מאוד כסף, משרות ועוצמה פוליטית.
מאז היווסדו, רוב תקציבו של האגף נבע מהסכמים קואליציוניים, כלומר, כספים פוליטיים שמובטחים למפלגות ולא כספים שנמצאים בבסיס התקציב. "המפלגה מחליטה כמה קואליציוני להעביר לאגף", אומר גורם פוליטי, "ואז הח"כים והשרים מבקשים מאיתיאל להעביר לרשויות מסוימות או לארגונים לפי צורך פוליטי".
"האגף הוא כלי מצוין של מפלגת הציונות הדתית לרפד בכסף ובג'ובים ארגונים עם השפעה דתית ותורנית", אומר איתמר קרמר, מנהל "משמר החינוך הממלכתי", קואליציה של ארגונים הפועלת להבטיח כי החינוך הממלכתי יפעל לאור הערכים של חוק החינוך הממלכתי. "העניין הוא לא הילד בקצה, העניין הוא המגזר, הג'ובים. העניין הוא לרפד את הארגונים האלה ואת הקשר שלהם למפלגה".
כיום יש 41 עמותות שנתמכות במסגרת תקנת ה"מרכזים להעמקת חינוך יהודי". זוכרים את ועדת שנהר ואת ה"יהדות הפלורליסטית"? רק ארבע מתוך העמותות הללו הן בעלות גישה פלורליסטית, שמלמדות יהדות כתרבות מגוונת ורבת-פנים.
כל הפעילויות הללו עולות כסף גם לבית הספר שמזמין אותן. הבעיה היא שלעמותות הפלורליסטיות אין בנות שירות לאומי, ולכן הפעילויות שלהן הרבה יותר יקרות. הסיבה לכך היא שמראש יש פחות בנות שירות לאומי חילוניות (מרביתן מתגייסות לצה”ל), והחילוניות שכן מגיעות למסלול זה, מעדיפות לרוב שירות בבתי חולים, עם נוער בסיכון וכו’.
"כשארגון יהדות ישראלית, פלורליסטית, רוצה לחנך לכתבי אחד העם וביאליק", מסביר קרמר, "הוא מביא עובד אחרי צבא שעבר הכשרה ששילמו לו עליה. צריך גם לשלם לו נסיעות, וכמובן שכר על יום עבודה. זאת אומרת שאחוז הרווח של הארגון הוא כמעט אפסי והוא צריך להתבסס על פילנתרופיה. במקביל, הארגון האורתודוקסי מקבל בחינם או במחיר זעום מדריכה שהיא בת שירות, כי העלות שלה מכוסה כולה או חלקית מהתקן של שירות לאומי, וגם הוא זוכה לתמיכה מהאגף על שעות הלימוד שהוא העביר".
"יש פה תחרות לא הוגנת בעליל בין ארגונים דתיים שרוכשים בעלות זעומה תקן של בת שירות לאומי שלא צריך לשלם לה משכורת, וכתוצאה מזה גם יכולים לעשות מערך הרבה יותר זול ואטרקטיבי לבתי ספר. לעומת זאת, יש ארגונים שצריכים לגייס כסף בפילנתרופיה או לגבות את זה מבתי הספר כדי לשלם למדריכים", מוסיף יותם ברום, מנכ"ל "פנים – איגוד ארגוני יהדות ישראלית".
כלומר, בית הספר יכול לבחור בין פעילות שתעלה לו כלום או מעט מאוד כסף לבין פעילות יותר יקרה של ארגון פלורליסטי.
"בדיוק. ולעמותות שמקבלות את התקציבים הגדולים יותר, יש גם הרבה יותר כוח אדם והיקף הפעילות שלהן הרבה יותר גדול".
העמותות המגזריות של הציונות הדתית, שהן כאמור רוב מוחלט מהעמותות הנכנסות לבתי הספר הממלכתיים, מאוגדות תחת "זהות – איגוד המרכזים לזהות יהודית". זהו ארגון שנוסד כדי לייעל את העבודה של העמותות מול רשויות המדינה וכל החֲבָרות בו הן על הסקאלה שבין ציונות דתית מתונה לחרד"לית. למנכ"לי הארגון לדורותיו, כולם אנשים מוכשרים, יש גם זהות עמוקה עם מפלגת הציונות הדתית על גלגוליה השונים. ישראל בן פזי, המנכ"ל הקודם של הארגון, היה קודם לכן סמנכ"ל הכספים של מפלגת האיחוד הלאומי. המנכ"ל שלפניו, איתי גרנק, פרש כדי להתמודד על ראשות הבית היהודי. כיום גרנק הוא מנכ"ל משרד המורשת, שבראשו עומד השר עמיחי אליהו ממפלגת עוצמה יהודית. לפני גרנק כיהנה בתפקיד ענת רוט, שהייתה חברת מפלגת הבית היהודי וכיום מנהלת את"פורום שילה", זרוע של פורום קהלת העוסקת בקידום מפעל ההתנחלויות וסיפוח יהודה ושומרון לישראל. יש עוד דוגמאות.
לכנס פתיחת השנה של "זהות" מגיעים בכל שנה נציגי מפלגת הציונות הדתית, מלווים פעמים רבות ברב בר לוי. בין האגף לבין העמותות שעליהן הוא מפקח אמורה להיות הפרדה כדי למנוע אפליה לטובת עמותה כזו או אחרת. אבל האגף ו"זהות" פועלים בסינרגיה מושלמת.
פרופ' שנהר: "אני הייתי רוצה לראות עמותות חילוניות שייכנסו ללמד בבתי ספר דתיים. הרי זה משהו שמעולם לא קרה. בפועל, כניסה של בנות שירות לאומי, שתפיסת עולמן נוגדת את זו של הורי התלמידים בבית הספר, גורמת הרבה פעמים לעוינות לתרבות היהודית ומעמיקה את השסע"
אם בוחנים את העמותות עצמן המאוגדות תחת "זהות", הרי שמתגלות מטרותיהן בצורה מפורשת. הנה כמה דוגמאות: מטרתה המוצהרת של מדרשת בית-שאן ברשם העמותות היא "החדרת מחשבת ההלכה בקרב בני נוער ומבוגרים מהארץ ומחו"ל מתוך זיקה לעם לתורה ולארץ". עמותת "נחלת ש"י" נוסדה כדי "לקיים ולהפיץ תורה ומחשבה יהודית בכתב ובעל פה". "הפצת תרבות תורנית לציבור הרחב" היא אחת מבין מטרותיה של עמותת "או יו ישראל".
פעילותן של העמותות אמורה להיות חוויה לימודית משלימה לחומר הלימודים בבתי הספר הממלכתיים, למשל בחגים ובימים מיוחדים. אלא שבחלק מבתי הספר הממלכתיים בנות השירות מעבירות שיעורים פורמליים, באופן קבוע, ללא מורה מוסמך בכיתה. זה נעשה בניגוד לתקנות אך בהסכמת ובהובלת מנהלי בתי הספר, שסובלים ממחסור בכוח אדם ונאלצים "למלא חורים" במערכת.
וכך, נוצרות התנגשויות בין מה שהעמותות הללו מלמדות בשיעורים, לבין אורח החיים של התלמידים. אֵם חילונית מתל-אביב נדהמה לגלות את בתה, תלמידה בכיתה א’, מברכת לפני האוכל. לטענתה, בת השירות לימדה את הילדה בבית הספר שכך נוהגים. בחטיבת ביניים ממלכתית במרכז הארץ בנות השירות שלחו לתלמידים בכיתה ז' בקבוצת וואטסאפ משותפת את ההודעה הבאה: "המצב בהחלט יכול להלחיץ ואנחנו צריכים להתחזק בעזרת השם. מי שרוצה אנחנו שולחות כאן שני פרקי תהילים בעזרת ה' לשמירה על עם ישראל, ותכוונו לרפואת הפצועים היום".
"אני הייתי רוצה לראות עמותות חילוניות שייכנסו ללמד בבתי ספר דתיים", אומרת פרופ' שנהר, "הרי זה משהו שמעולם לא קרה. בפועל, כניסה של בנות שירות לאומי, שתפיסת עולמן נוגדת את זו של הורי התלמידים בבית הספר, גורמת הרבה פעמים לעוינות לתרבות היהודית ומעמיקה את השסע".
ההבטחה הגדולה שהייתה אמורה לקרב את תלמידי ישראל לזהותם היהודית ולממש את חזון ועדת שנהר היא תחום לימודים חדש בשם "תרבות יהודית ישראלית". לאחר עבודת מטה מאומצת, שכללה פיתוח חומרים והכשרת מדריכים ומורים, לימודי התחום נכנסו לתוקף בשנת 2016 והוגדרו כמקצוע חובה לכיתות היסודי וחטיבת הביניים. בהשקת התוכנית, אמר ד"ר משה וינשטוק, אז יו"ר המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך: "אני שמח שיש כל כך הרבה מדריכים שאומרים: אפשר להיות יהודי ככה ואפשר להיות יהודי ככה, ולכולנו יש דברים משותפים. התוכנית הזאת הולכת ברוח של אחד העם ובן-גוריון, וגם של סבא שלי למי שזה מתאים לו".
המקצוע ממשיך להתעדכן גם היום, ושומר על רוח פלורליסטית. כך, למשל, במערך הלימוד לפסח מופיע שיעור על הכיסא של אליהו הנביא. השיעור מספר על הנביא המקראי, על מנהג הכיסא בתרבות היהודית – בברית המילה ובסדר פסח – וגם על תפקידו של הכיסא הריק כדימוי, אם בשיר מודרני של יורם טהרלב ואם במרחב הציבורי בהקשר האקטואלי של הכיסאות המחכים לשובם של החטופים.
לפיתוח המקצוע הוקדשו כ-15 מיליון שקל וחוזר מנכ"ל קבע כי את המקצוע רשאים ללמד מורים ומורות מצוות בית הספר בלבד. נשמע טוב? אבל יש אבל. משרד החינוך התיר במקביל להכניס תכנים חווייתיים בלתי פורמליים, מעשירים, מארגונים חיצוניים שאושרו על ידי הפיקוח המקצועי. גורם במשרד החינוך: "נוצרה כפילות, כי פעילות העמותות של האגף לתרבות יהודית המשיכה, למרות שהיה ברור שאם כבר יש מקצוע כזה ויש לו פיקוח פדגוגי אז האגף מיותר". גם דוח של מחלקת המחקר בכנסת מ-2018 הטיל ספק בצורך באגף, אך אף שר לא העז לפרק אותו.
בפועל, דווקא התחום שצמח מתוך המשרד הלך ודעך. תקציב התוכנית קוצץ וכיום התוכנית, במקומות המועטים שבהם היא נלמדת, מועברת לעיתים על ידי אותן מתנדבות בנות שירות לאומי, בניגוד לכללים שקבע חוזר מנכ"ל.
זה קורה למשל בבית הספר אחד העם בפתח-תקווה, בבית הספר היובל במודיעין ובבתי הספר של תל"י בירושלים, כולם – נזכיר שוב – ממלכתיים. המתנדבות לא מעבירות את תוכני משרד החינוך, אלא מערכים שהכינו העמותות הדתיות. ומה קורה כשבנות השירות אינן זמינות ויש שיעור במערכת? פשוט מביאים מישהו אחר, ללא הכשרה וללא כל בדיקה של התאמתו לתפקיד.
אבל "המכבסה הגדולה של הכספים הקואליציוניים", אומר גורם פוליטי הבקיא בדברים, "היא הכסף שעובר לרשויות".
לאגף לתרבות יהודית יש נציגים ברשויות המקומיות המשמשים כרכזי תרבות יהודית. הם מקבלים תקציבים מהאגף עבור פעילות שוטפת בנושאי תרבות יהודית ועבור אירועי שיא במהלך השנה ביישוב. ככלל, האירועים מיועדים לציבור הרחב ולא לציבור התורני בהכרח, וההקצבה להם אמורה להינתן על פי עקרונות של סבירות ושוויון בין הרשויות.
בפועל, במקרים רבים התמונה שונה לחלוטין. בשנה שעברה עיריית הרצליה, שמספקת שירותים למעל 110 אלף תושבים, קיבלה מהאגף תקציב של 166 אלף שקל; באותה שנה ההתנחלות אלקנה (כ-4,500 תושבים) נהנתה מתקציב של 266 אלף שקל. בשנת 2023, ראשון-לציון, על 260 אלף תושביה, קיבלה כ-150 אלף שקל, בעוד ההתנחלות קדומים (כ-4,500 תושבים) קיבלה 283 אלף שקל.
רכזי תרבות יהודית ברשויות מספרים על הטיה מגזרית: במקרים רבים, רשות יותר ימנית ודתית תקבל תקציבים גדולים יותר. באגף לתרבות יהודית טוענים שכל הפעילויות המוצעות נבחנות על פי קריטריונים זהים ומתוקצבות בהתאם, תוך תעדוף לרשויות בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית. אלא שבחינת התקציבים מראה מציאות שונה, שאינה שייכת לגודל האוכלוסייה.
4 צפייה בגלריה
מתוך מערך השיעור לפסח של עמותת "אומ"ץ", המיועד לבתי הספר הממלכתיים. "היהודי הדתי שהוא הדוגמה לישראלי הנכון"
איך זה עובד בפועל? הרכז ברשות מתבקש להעביר תוכנית עבודה שנתית לאגף, שם בוחנים את הבקשות ומחליטים לאילו מהן להיענות ובכמה לתקצבן. אך התוכניות האלה עוברות סינון מוקדם אצל מפקח האגף האזורי, שמייעץ לרכז מה להשאיר ומה להוריד. "פעילות על שוויון מגדרי בראי סיפורי המקרא למשל תידחה, אבל מופע ג'אגלינג לילדים של לוליין עם כיפה יתקבל ולא יהיה נימוק להחלטות", טוען רכז של רשות עם רוב חילוני. "על פעילות של ארגון להט"בי אין מה לדבר בכלל. אם נרצה להביא ליום העצמאות מופע של איתי לוי המפקח יאשר ויגיד שזה אמן שמשדר מסורת ומורשת ישראלית, אבל אם נציע את אסף אמדורסקי יבקשו מאיתנו לצרף לו את אברהם פריד, למשל".
"אם המחלקה ברשות תשתף פעולה ותיישר קו עם האגף, ייתנו לה יותר תמיכות", אומר מנהל באחד הארגונים שפועלים ברשויות. ניקח לדוגמה את רחובות: מחזיק תיק תרבות יהודית במועצת העיר הוא אמיתי כהן, יו"ר הבית היהודי בעיר, שרכז התרבות היהודית בעיר הוא איש אמונו. הפעילות שלו זוכה לתמיכה רחבה של האגף: מצעד דגלים ביום ירושלים בהשתתפות ראשי ישיבות מרחובות, או יוזמות מקומיות כמו מופע לזכרו של הרב דרוקמן, וכנס על מנהיגות ותרבות נשית בחג מתן תורה בהשתתפות חברת המפלגה בזמנו, עידית סילמן.
הרשויות שמתנגדות לרוח האגף נתמכות הרבה פחות. "זו בעצם הגדרת המשימה של האגף לתרבות יהודית, לייצר מצב שבו להיות ישראלי פירושו להיות יהודי אמוני", אומר איתמר קרמר ממשמר החינוך הלאומי. "יש רק זהות אחת, היהודי הדתי שהוא הדוגמה לישראלי הנכון".
בהוד-השרון למשל, עיר עם רוב חילוני-ליברלי מובהק, המחלקה לתרבות יהודית הציעה בפורים השנה שלוש הרצאות של רבנים חרדים והצגה לילדים בשם "ורחמיו על כל מעשיו". בחדרה הופעלה בקיץ קייטנת חב"ד לבנים בלבד, מסובסדת מאוד, שבשל עלותה הנמוכה השתתפו בה ילדים ממשפחות מעוטות יכולת, גם כאלה שאינן דתיות. במתנ"ס ערד השתתפו הילדים בסדנאות בנושא פסח ובית המקדש ועברו בין תחנות להכנת קטורת, לחם הפנים ובגדי כהונה.
4 צפייה בגלריה
איתמר קרמר. ''הגדרת המשימה של האגף לתרבות יהודית, לייצר מצב שבו להיות ישראלי פירושו להיות יהודי אמוני"
(צילום: אוראל כהן)
לעיתים הפעילות פוליטית באופן מופגן. לאחרונה, למשל, התקיים באריאל כנס גדול בשם "ניצחון הרוח", שמימן האגף. בין נושאי הנאומים, לצד ראש העירייה וראש האגף לתרבות יהודית, הופיעה גם השרה אורית סטרוק, שזכתה לדבר בפני קהל בוחרים פוטנציאלי שלה.
ולעיתים הפעולות המוצעות בכלל אינן קשורות לתרבות יהודית במובן הקלאסי שלה. בשדרות מימן האגף פעילות לפתיחת הקיץ עם שחייה לגברים בלבד בבריכה העירונית. ובירושלים מימן האגף העירוני טיול ג'יפים למשפחות אברכים בחול המועד פסח האחרון. מסע הג'יפים המפנק הזה עלה למשלם המסים למעלה מ-350 אלף שקל.
ממשרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות נמסר בתגובה: “הטענות המובאות בכתבה נוגעות לשנים בהן פעל האגף במשרד החינוך. באופן עקרוני, משרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות לא מכיר כל התערבות של שרים או ח”כים בפעילות האגף ולא מובן על מה מתבססת טענת הסרק הזו. כמובן שככל ונעשתה התערבות כזו במהלך השנים שלא בדרכים המקובלות, הרי שפעולה זו אסורה.
“לגבי פעילויות העשרה בתחומי היהדות בבתי הספר הממלכתיים – הטענות אינן נכונות בעליל. מתקיימת בקרה קפדנית על כל מערך שיעור, בהתאם להנחיות ועדת שנהר. על פי הנהלים וההנחיות, בת שירות לא רשאית להחליף מורה או להימצא לבד בכיתה. זה ברור ומונגש לגופים.
“מבחן התמיכה לא מבחין בין סוגי העמותות השונות ותומך במי שעומדת בתנאי המבחן. הטענה כאילו התקנות מתעדפות ארגונים שמפעילים תוכניות לבנות שירות לאומי היא שקרית לחלוטין. כל גוף יכול לגייס בנות שירות, ללא קשר למאפייניו, ולרכוש את תקני בנות השירות. כלל העמותות נעזרות גם במדריכים בשכר, שלעיתים מועדפים על העסקת בת שירות. מבחן התמיכה מיטיב דווקא עם הגופים הקטנים, וככל שהגוף גדול בהיקפי הפעילות - התמיכה קטנה.
“בכל מקרה, טענות כלפי תמיכות האגף אינן צריכות להיות מופנות למשרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות. האגף כאמור עבר למשרד רק בתחילת 2025 וטרם נשפטו בקשות לתמיכה, ועל כן כל טענה על תעדוף לא במקומה. ועדת התמיכות תבחן את הפניות בהתאם למבחנים שפורסמו ואושרו על ידי הייעוץ המשפטי. מבחן ההקצבה לרשויות המקומיות הוא שוויוני, ללא כל הבדל של השתייכות או זהות, ומתעדף רשויות בפריפריה חברתית וגיאוגרפית. כמו כן המבחנים גלויים ושקופים וניתן לראותם באתרי המשרד ולהבין שהטענות מופרכות לחלוטין”.
ממשרד החינוך נמסר בתגובה:“האגף לתרבות יהודית הועבר ממשרד החינוך למשרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות, מהלך שהושלם בסוף 2024. במהלך שנות פעילותו במשרד החינוך, נוהלו התמיכות על פי קריטריונים שוויוניים ומקצועיים, באישור משפטי, וללא העדפה למגזר או לזרם כלשהו.
“בניגוד לנטען, זהות הארגונים לא שימשה שיקול: כל בקשה נבחנה לגופה, על פי מחוונים ברורים שאושרו במשרד ובכפוף לעקרונות ועדת שנהר. הטענה בדבר העדפה לגופים מסוימים במסגרת השירות הלאומי — אינה נכונה. תקני השירות נרכשים על ידי הגופים עצמם, מכלל המגזרים, וללא מעורבות של המשרד בזהותם. התקצוב לרשויות המקומיות נערך בשקיפות מלאה, על פי מבחנים שוויוניים, עם עדיפות לפריפריה בלבד.
“כיום, האחריות לתקצוב ולניהול האגף מצויה בידי משרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות”.
פנינו בבקשת תגובה גם לעמותת “אומ”ץ”. עד מועד פרסום הכתבה לא התקבלה תגובת העמותה.
פורסם לראשונה: 00:00, 16.05.25
