1. אוקיי חברים, פירסמתי פה לפני שלושה שבועות טור ראש השנה, אחריו טור כיפור והיה טור לסוכות, אז נדמה לי שיהיה יפה להזכיר לסיום החגים גם את שמחה תורה. אבל אני מבקש ברשותכם לשזור פה תוך כדי עוד משהו מתחום שסער מאוד בשבועיים האחרונים - הבינה המלאכותית. למי שלא עקב, הנה תקציר הפרקים האחרונים: בתחילת החודש התפטר ג׳ייקוב קוקסון, חוקר בכיר ב-Anthropic שעבד קודם גם ב-OpenAI, והזהיר שחברות הבינה המלאכותית די מהמרות על החיים שלנו במרוץ לפיתוח מערכות שהולכות ונעשות חזקות וחכמות מכדי שנוכל לשלוט בהן. כמה ימים אחר כך קרא מנכ"ל Anthropic דריו אמודיי להאט את קצב הפיתוח, והזהיר שבתוך שישה עד 12 חודשים מערכות AI עלולות להיות מסוגלות להפעיל נחילים של סוכנים שישתלטו על חלקים נרחבים מהאינטרנט. ואז קרה הדבר החריג באמת: סם אלטמן מ-OpenAI, אילון מאסק ובכירים נוספים בתעשייה הצטרפו, לפחות עקרונית, לקריאה להוריד את הרגל מהגז ולתת למנגנוני הבטיחות זמן להדביק את הטכנולוגיה. יש מי שאמר שהם לא באמת מתכוונים לזה אלא רק רוצים שיירדו מהם, ויש גם מי שאמר שזו תהיה טעות להאט את הקצב, כי הסינים לא באמת יעצרו. והרי יש רק דבר אחד גרוע יותר מ-AI קטלני, וזה AI קטלני שנמצא בידי האויבים שלך.
דאומבוט בהופעת סטנד־אפ, מתישהו בעתיד הקרוב
(איור: בינה מלאכותית)
2. בשמחת תורה נתחיל מחדש את התורה. בסוכות עצמו התמקדנו בקהלת. בעיניי, קהלת עסק בשאלות קיומיות שיצופו בעוצמה בעידן שאליו אנחנו הולכים. נאמר זאת כך, יונית: קהלת הציף בעיה קשה, שבעידן שאליו אנחנו נכנסים אולי תיפתר. קהלת הרי שאל שאלה חשובה: "מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ"?
הוא בעצם מטיל ספק בקונספט הזה של להקדיש את החיים לעבודה. הוא שואל מה הקטע, מה נשאר בסוף מכל זה. זו שאלה חשובה. ואנחנו קרובים מאי פעם להגיד לו: תקשיב קהלת, זה נגמר. יש מישהו אחר שיעבוד בשבילנו.
קהלת מתלונן על כך ש"כָּל הַדְּבָרִים יְגֵעִים, לֹא יוּכַל אִישׁ לְדַבֵּר", ואנחנו נכנסים לעולם שבו הכל ילך בקלות. קהלת אומר ש"מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה, וּמַה שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה", ואנחנו נאמר לו: לא נכון, יש משהו חדש. חדש באמת. ה-AI זה משהו שלא הכרת.
הוא מר נפש, קהלת, וכוחותיו תשו: "ְשָׂנֵאתִי אֲנִי אֶת כָּל עֲמָלִי שֶׁאֲנִי עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ". ואנחנו נגיד לו: אוקיי, זה נגמר. אין עמל יותר. אנחנו צועדים לעולם שבו אחרים עמלים בשבילנו.
3. כדי להבין את האירוע שבו אנחנו נמצאים, עדיף לקפוץ 50 שנה קדימה. כי תראו, התחלתי להתאבסס על השינויים המטורפים שמחולל פה ה-AI, ושמתי לב שבגלל שהכל קורה ממש עכשיו, קצת קשה להפנים ולהבין את גודל האירוע. סבבה, אז הבנו שמי שלומד תכנות היום לא בהכרח יזכה לתכנת, אבל האם זה אומר שנגמר ההייטק ועדיף ללמוד שרברבות? או שההייטק פשוט משנה צורה ונהיה מאוד נגיש לכולם, כי אתה לא צריך אלפיים עובדים כדי לפתח רעיון ויכול פשוט לרוץ על זה לבד? זה קורה עכשיו וקשה באמת לענות. האם מנהלי חשבונות יוחלפו? האם ומתי לא נצטרך יותר ייעוץ משפטי מבן אנוש? תוך כמה זמן לא נבדיל בין סרט שצולם עם שחקנים לכזה שנוצר ב-AI? תוך שנה? שלוש שנים?
4. אז כדי לעשות לכם סדר, פשוט נקפוץ קדימה. גם אם הנתיב לשנים הקרובות לא מספיק ברור, הרי שבעוד 50 שנה, שזה דקה בפרספקטיבה היסטורית, אנחנו מבינים היטב שלכל אדם בבית יהיה רובוט, נכון? והרובוט הזה יידע לסדר את הבית, כמובן, והוא גם יכניס כלים למדיח ויפעיל את מכונת הכביסה, וגם יחליף נורה. תהיה לו מוטוריקה עדינה יותר משלנו. הוא גם יבשל לנו, כמובן, וגם יזמין את הקניות לארוחה. הוא, אגב, לא יצטרך שניתן לו הוראה לעשות זאת. הוא יידע בעצמו מתי לסדר ומתי לבשל ומתי גם לשלוח מכונית ללא נהג להחזיר את הילד מהחוג. הוא גם יעזור לו בשיעורים. ויהיה המבוגר האחראי, ישמש בייביסיטר כשאנחנו לא בבית, הוא גם יצלם לנו בזמן אמת מה הילד עושה.
השורה התחתונה היא כזו: בעוד 50 שנה אדם יהיה מיותר בביתו. יהיה לו רובוט שיוכל לעשות את כל מה שהוא עושה - אבל בקלות רבה יותר, במהירות רבה יותר, בלי להתעייף ובזול. עד כאן - אין באמת מחלוקת. אין מישהו שטוען שלא יהיה רובוט כזה עוד 50 שנה (יש מי שאומר שהוא יהיה עוד עשר שנים, אגב). ושימו לב שבכוונה דיברתי רק על מה שהרובוט עושה בבית, למרות שמובן מאליו שגם את המשרות שלנו הרובוט או ה-AI יעשו טוב מאיתנו, והרבה יותר בזול.
האם נדע למצוא זהות חדשה ולהבין מי אנחנו, בעידן שבו אדם כבר לא יכול למדוד או להגדיר את עצמו לפי העבודה שלו או הכסף שהוא מרוויח?
5. ועכשיו נשאלת השאלה: בהנחה שאנחנו חיים בעולם ההוא, עוד 50 שנה, ובהנחה שהצלחנו להתגבר על סכנות הכאוס הגדולות באמת ולא הרגנו אחד את השני בדרך ולא נתנו ל-AI להשמיד חצי עולם - מה בעצם התפקיד שלנו? מה הזהות שלנו? הגענו לעולם לכאורה אוטופי, שבו אנחנו לא צריכים לעבוד. מישהו עובד בשבילנו. האם אנחנו מסוגלים לחיות בעולם כזה? האם אנחנו יודעים למצוא לעצמנו תכלית? האם נדע למצוא זהות חדשה ולהבין מי אנחנו, בעידן שבו אדם כבר לא יכול למדוד או להגדיר את עצמו לפי העבודה שלו או הכסף שהוא מרוויח? כי זה הרי איבד משמעות.
אז מה נעשה בעולם כזה?
התשובה אולי קשורה לשמחה תורה. כי ברגע הזה שבו אתה מסיים את התורה, קראת הכל ועולה השאלה "אז מה עכשיו?" עושים דבר פשוט: מתחילים הכל מחדש. או כדברי קהלת: "סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְותָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם". או אם תרצו את זה בצורה לא דתית: בעולם של רובוטים - המשימה שלנו תהיה להיות בני אדם.
שבת שלום וחג שמח.
