עברו כבר יותר מ-55 שנה, אבל נחום בייטל זוכר פרטי פרטים, כאילו רק אתמול התקיים פסטיבל הזמר החסידי הראשון, אותו הפיק יחד עם מיקי פלד ב-1969. עוד 11פסטיבלים באו אחריו, והם הולידו כמה מהפזמונים היפים והפופולריים שנכתבו כאן אי פעם, כמו "אדון עולם", "עושה שלום", "ידיד נפש" ועוד.
"הכל התחיל בערב ראש השנה ב-1968, בשיחה עם חברים בבית הכנסת", הוא מספר. "סיפרתי שיש לי רעיון לעשות פסטיבל זמר חסידי, והתגובות שלהם היו טובות. למחרת החג הבאתי את הרעיון למשרד ההפקה של מיקי פלד. הייתי בטוח שיזרקו אותי מכל המדרגות, אבל הם התלהבו. מיקי הוא לא אדם שיושב ומתפלפל על דף גמרא או פרשת השבוע - הוא אדם מעשי עם שאיפות, והוא דחף להגשים את החלום הזה".
"בסביבה שלי לא הבינו בהתחלה למה אני חותר", אומר פלד, היום בן 86. "אבל אני חשבתי שזה רעיון ששווה מיליונים, וראיתי בתרבות החסידית גשר אל העולם הזה. הפסטיבל היה ההתגשמות שלו".
"פנינו לכל מיני מוזיקאים, כמו גיל אלדמע וחנן וינטרניץ, והם אמרו שזה רעיון מצוין", משחזר בייטל. "מי שגויס למלאכת הניהול המוזיקלי היה מנשה לב-רן, המנצח של מקהלת הרבנות הצבאית. העובדה שהמופע 'איש חסיד היה', שהתבסס על שירים בסגנון חסידי, זכה להצלחה ענקית אחרי מלחמת ששת הימים, והתחושה שהניצחון במלחמה היה בגדר נס בעיני רבים וקירב אותם ליהדות - נתנה כנראה דחיפה לרעיון. פנינו לאמנים שונים שהיה להם רקע מסורתי כלשהו, כמו מוטי גלעדי, או צמד רעים, או האחיות נירה וגליה רבינוביץ' שאבא שלהן היה חזן, ואחר כך גם לבני אמדורסקי ואבי טולדנו ואילנה רובינא ורבים אחרים. כך הרעיון רקם עור וגידים".
ההצלחה הייתה מיידית?
"כן. רצו לראות משהו שונה, בביצוע של אמנים גדולים. המקהלה הייתה נהדרת, והתזמורת עזרה מאוד. גם השידור בטלוויזיה סייע לזה מאוד".
הפסטיבל הראשון התקיים ב-1969 בהיכל התרבות בתל-אביב. המנחה היה מני פאר הרהוט, שהנחה את רוב הפסטיבלים - בהמשך הנחו אותם גם רבקה מיכאלי וחנן גולדבלט – שכולם התקיימו בחגי תשרי, לעיתים בחול המועד סוכות ובשמחת תורה. מילות השירים נלקחו מהמקורות, ואת הלחנים חיברו, בין השאר, הרב שלמה קרליבך, שתרם לפסטיבל שירים רבים; נורית הירש, שייקה פייקוב, הרב פנחס קהתי וחיים צור. המנצח והמנהל המוזיקלי היה מנשה לב-רן, שהיה לו חלק חשוב בהצלחת הפסטיבל.
המפיק מיקי פלד: "בסביבה שלי לא הבינו בהתחלה למה אני חותר. אבל אני חשבתי שזה רעיון ששווה מיליונים, וראיתי בתרבות החסידית גשר אל העולם הזה. הפסטיבל היה ההתגשמות שלו"
"פסטיבל הזמר החסידי נוצר על רקע הפריחה שהייתה למוזיקה הקלה בסוף שנות השישים-תחילת שנות השבעים", מסביר יורם רותם, העורך המוזיקלי של גלי צה"ל. "הייתה אז פתיחות מאוד גדולה לסגנונות מוזיקליים שונים. להצלחה הגדולה של המופעה 'איש חסיד היה', שהביא בפעם הראשונה את מוזיקה והתרבות החסידיים לקהל הרחב, היה חלק חשוב בזה. האווירה בארץ הייתה פתוחה לקבל את הזמר החסידי שאינו קטעי החזנות הקלאסית. גם העובדה שהשתתפו בו זמרים וזמרות ששרו שירים מהמקורות והתפילה, שהולחנו על ידי מלחינים שלא שייכים לזמר החסידי, שיחקה תפקיד חשוב".
ואכן, אם היום זה נשמע מופרך שאמנים במעמדם של עומר אדם, עידן רייכל, רן דנקר או מירי מסיקה, ואולי אפילו חנן בן ארי וישי ריבו, ישתתפו בפסטיבל כזה, הרי שאז הופיעו בו מיטב הזמרים. בפסטיבל הראשון השתתפו השלושרים (שלום חנוך, בני אמדורסקי וחנן יובל), יגאל בשן, אריק לביא, רחל אטאס, האחיות רבינוביץ', וישראל גוטסדינר ובני רוזנבאום הידועים כ"צמד רֵעים". בשנים הבאות עלו על במת הפסטיבל גם גלי עטרי, נורית גלרון, הדודאים, ירדנה ארזי, אופירה גלוסקא, עדנה לב, מירי אלוני, ריקי גל, דודו פישר, שימי תבורי, יפה ירקוני ורבים אחרים. ההיבט המגדרי, שזכה מאז להגדרה "שירת נשים", כלל לא היווה עניין והאמנים המרכזיים בפסטיבל היו דווקא הזמרות הכי פופולריות בישראל.
שלושה פושטקים על במת היכל התרבות
הזוכות בפסטיבל הראשון היו האחיות רבינוביץ' עם השיר "צמאה נפשי", שהלחין הרב פנחס קהתי למילים מתוך ספר תהילים, ונשכח עם השנים. יגאל בשן, עם "עושה שלום" שהלחינה נורית הירש, התכבד במקום השני, והשלושרים עם "והאר עינינו" שהלחין 'הרבי המרקד' שלמה קרליבך, סגרו את השלישייה הפותחת.
"מכל השירים שכתבתי אני הכי מחוברת ל'עושה שלום', שיר שקושר אותי לעם היהודי, למסורת, לבית סבא וסבתא שלי", אומרת נורית הירש. "לפני שאני ישראלית, אני קודם כל יהודייה, אולי בגלל החינוך שקיבלתי. פניתי לאהוד מנור וביקשתי, 'תן לי רעיון על מה לכתוב לפסטיבל', והגאון הזה בחר את המילים הכל כך נוגעות מתפילת הקדיש. השיר הזה פרס כנפיים בכל העולם, מקהלות בכנסיות נוצריות מבצעות אותו, ויש לו אפילו ביצוע של זמרת לבנונית המושמע בלבנון".
חנן יובל מחייך כשהוא נזכר בהופעה של השלושרים בפסטיבל הביכורים. "עמדנו כמו שלושה פושטקים על הבמה של היכל התרבות, עם פאות לחיים ארוכות ומכנסיים מתרחבים, ושרנו", הוא מספר. המילים של "והאר עינינו" היו מתוך תפילת שחרית - הברכה שלפני קריאת שמע, והעיבוד - סיקסטיז בהשראת הביטלס. "החיבור שלנו לשיר היה מיידי" אומר יובל. "זה קרה כשפגשנו את הרב קרליבך במשרד של מיקי פלד, והוא השמיע לנו את השיר. קרליבך היה אז קצת מוקצה אצל כל מיני שכבות דתיות. התבוננו בו בעין עקומה, אמרו, 'מה זה הרב הזה שגם מנגן בגיטרה?' הפעם הבאה שבה הופעתי בפסטיבל הייתה כחבר להקת 'שובבי ציון', עם השיר 'חמדת ימים'. לא זכינו בכלום אבל מאוד נהנינו".
פסטיבל כזה היה מצליח היום?
"אני לא חושב. אז הופיעו בו בחורות ובחורים, הוא היה מאוד פלורליסטי. כל עניין המסורת היה אז במקום אחר לגמרי מאשר היום. כולם היו שווים – גברים ונשים. אם היו מבקשים ממני היום להשתתף בפסטיבל כזה, לא הייתי מסכים בשום פנים ואופן. לא כי אני לא מכבד את השירה החסידית. מי שתפס היום בעלות על הדת הם אנשים שהפכו אותה למשיחית וקנאית, אז היא הייתה פתוחה וחברית לכולם.
"איך בחרו אז את השיר הזוכה? אנשים שמו פתקים בקופסאות. היו שאמרו שמיקי פלד, שהיה האמרגן של השלושרים, העביר כמה פתקים מפה לפה כדי שנצליח, אבל זה שטויות. הרי זכינו במקום השלישי. בהקלטת השירים בני אמדורסקי שגה במילה אבל החליטו להשאיר את זה ככה. השיר נכנס לרפרטואר שלנו וזכה מאז להצלחה גדולה".
ביקשו בלי "שישו ושמחו" בשמחת תורה
בפסטיבל השני זכה השיר "יברכך", שהלחין דוד ויינקרנץ ושרה אילנה רובינא. במקום השני זכתה יפה ירקוני עם "יבנה המקדש", ולמקום השלישי הגיעו דני גולן וציון צדוק, "צמד דרום", עם "שישו את ירושלים" שהלחין עקיבא נוף.
"באותה תקופה ליוויתי את הרב שלמה קרליבך באקורדיון בכל הקונצרטים שלו בישראל", מספר ויינקרנץ. "הוא זכה בפסטיבל הראשון במקום השלישי עם 'והאר עינינו', ולקראת הפסטיבל של 1970 החלטתי לשלוח שיר. ישבתי ליד הפסנתר וחיפשתי פסוק שיתאים לאירועים שחווה עם ישראל, וזה היה כמובן 'יברכך השם מציון'. כתבתי ושלחתי בדואר לפסטיבל החסידי. כעבור כמה שבועות קיבלתי מכתב ממפיקי הפסטיבל, שבו שמחו להודיע לי שמבין 600 השירים שהוגשו לתחרות, השיר שלי התקבל.
5 צפייה בגלריה
הזוכות הראשונות - האחיות רבינוביץ' עם מלחין השיר הרב פנחס קהתי
(צילום: IPPA Staff Photographer)
"המפיקים שידכו לי שלושה זמרים כמבצעים אפשריים, ביניהם אילנה רובינא. הגעתי אליה הביתה, עשינו כמה חזרות והבנתי שזו בחירה מושלמת. התחרינו בשירים יפים מאוד ובמלחינים מפורסמים מאוד, כולל קרליבך עצמו, וניצחנו.
הקהל נעמד על רגליו, קיבלנו מחיאת כפיים סוערות. שרים אותו מאז בכל כך הרבה אירועים. גם שלמה ארצי הקליט אותו. בכל הופעה של מקהלת המקויה מיפן מבצעים אותו. לפני שנה, כשיו"ר בית הנבחרים האמריקאי נאם בכנסת, הוא סיים את הנאום שלו בכנסת בפסוק הזה.
"כשאילנה רובינא נפטרה, הגעתי להלוויה והספדתי אותה, ואחרי שטמנו אותה ניגנתי את השיר באקורדיון, כשהקהל הצטרף אליי בשירה. אורי זוהר, שהיה בעלה הראשון, התייפח שם כמו ילד קטן. זה השיר שאיתו היא נפרדה מהעולם. גם שיר צריך מזל, לא רק בני אדם. רבים חושבים שהשיר הזה נכתב לפני חמש מאות שנים. יצא לי לכתוב הרבה שנים בחיי, השתתפתי בעוד פסטיבלים, אבל זה היהלום בכתר שלי".
ששי קשת היה הזוכה בפסטיבל השלישי, עם "שישו ושמחו" שהלחין שייקה פייקוב, שהיה אז בשיא הקריירה. "באותה תקופה זכיתי בכל הפסטיבלים האפשריים", אומר קשת, שהיה אז כוכב ענק. "בפסטיבל הזמר המזרחי זכיתי עם 'בואו נשיר אחים', גם הוא של שייקה פייקוב, ובפסטיבל הזמר והפזמון זכיתי עם 'מתוק האור בעיניים'. כשמני פאר הכריז עליי כזוכה, מאוד התרגשתי. מהרגע הראשון הייתה לי תחושה שהשיר הזה יהפוך ללהיט. אחרי הזכייה הטלוויזיה הישראלית עשתה איתי כתבה בכפר חב"ד. עד היום אני זוכר איך נשאו אותי שם בכיכר הגדולה ובכל רחבי הכפר על הכתפיים, כשהם שרים בהתלהבות את השיר. 'שישו ושמחו' הפך להמנון שעד היום שרים בחב"ד.
"ב-7 באוקטובר, בשמחת תורה, אמרתי, זהו. השיר הזה, שמדבר על שמחת תורה, נגמר אחרי האבל המטורף והאימה שהיו מנת חלקנו. הופעתי בהמשך באירוע שמקורב לתרבות התורנית, ושם ביקשו ממני לא לשיר אותו. השנה, לשמחתי, חזרו וביקשו שאשיר. השיר הזה הוא באמת אחד ההיילייטס שלי. בארץ ובחו"ל, תמיד מבקשים ממני לשיר אותו. במופע הראשון שלי ברויאל אלברט הול, כאשר יום לפניי הופיע שם פרנק סינטרה וביום למחרת הביטלס - שרתי את 'שישו ושמחו'".
חושבים ש"אדון עולם" הוא שיר עממי
אחד השירים הזכורים ביותר מהפסטיבל היה "אדון עולם", שהלחין עוזי חיטמן וניצח בפסטיבל 1976. "כשעוזי התיישב על הפסנתר בחדר החזרות וניגן את 'אדון עולם', פשוט נדהמתי", מספר עודד בן חור, שותפו לביצוע החד-פעמי, שזכה שנה קודם במקום הראשון עם השיר "שתהי למשמרת שלום". "אמרתי לעוזי, 'אף פעם לא ביקשתי ממך, אבל עכשיו אני מבקש לשיר את השיר הזה ביחד איתך'. עוזי קם, חיבק אותי והסכים מיד.
"כששרנו, ניכר היה בקהל שהוא נמצא במקום אחר, מעופף ממש. זה יצא מהלב שלנו וחדר ללב של האחרים. כשיצאנו לסיבוב הופעות בן חודשיים וחצי בפני קהילות יהודיות בקנדה ובארה"ב עם להקת הפסטיבל זאת הייתה חוויה. בכל מקום, כל הקהל, אלפיים איש, שרו ובכו. מה שמדהים הוא שאנשים חושבים שזה שיר מהמקורות. עוזי בנה אותו כפנינה לתפארת שתישאר לעולמים. אני עדיין דומע כשאני שומע את עוזי שר אותו".
באחד הפסטיבלים הראשונים השתתף גם צביקה פיק, שעלה לבמה בחליפה מחויטת, לבצע את "שמע ישראל", אותו הלחין. "באותם ימים לא היו מעצבי תלבושות ", אומרת תמי פלד, אשתו ויד ימינו של מיקי, "לכן הלכנו עם צביקה לחנות כדי לקנות לו חליפה מתאימה. הקהל לא ידע בדיוק איך לאכול את דמותו של צביקה עם השיער הארוך, אבל כשהוא עלה לבמה, הם נישבו בקסם שלו".
ששי קשת: "שישו ושמחו זה אחד ההיילייטס שלי, תמיד מבקשים ממני לשיר אותו. במופע הראשון שלי ברויאל אלברט הול, כאשר יום לפניי הופיע שם פרנק סינטרה וביום למחרת הביטלס - שרתי את 'שישו ושמחו'. ב-7 באוקטובר אמרתי זהו, נגמר השיר. השנה, לשמחתי, חזרו וביקשו שאשיר"
"'שמע ישראל' לא התקבל בהתחלה באהדה גדולה", מוסיף בייטל, "אבל בתוך חודש גם בקהילות היהודיות האדוקות ביותר שרו אותו בהתלהבות". גם ישראל גוטסדינר זוכר את אפקט פיק: "כשצביקה שר את המילים הכי קדושות, 'שמע ישראל', הקהל לא ידע איך לאכול את זה, אבל כעבור חודש-חודשיים 'שמע ישראל' הפך ללהיט גדול בישיבות הכי שחורות בבני-ברק. היום זה לא יכול לקרות".
למה?
"כי אז אף אחד לא אמר שאסור לשיר עם אישה, והיום אומרים. אנחנו שרנו עם גלי עטרי את 'ולירושלים עירך' ולכולם זה היה בסדר. היום, ההתחרדות, ההפרדה בין גברים לנשים, לא היו מאפשרות לפסטיבל כזה להתקיים. אז הקהל היה מעורב ומעורבב לגמרי, הפסטיבל היה ממלכתי והתחרה בפסטיבל הזמר והפזמון. היו אז תמימות ויופי שהיום אין. קיבלו את כולם. לא הייתה תחושת אנטי".
אבל היום המוזיקה החסידית והדתית בשיאה.
"המוזיקה החסידית התפתחה מאוד. היום היא מאסטרפיס. אלה יצירות שיש בהן הגות ומחשבה. לא תמצא אצל חנן בן ארי או אצל ישי ריבו סתם מילים, תמצא שיר שמדבר על חייו, או שיר שמדבר על אלוהים. חלק מהזמרים הדתיים כיום מסרבים לשיר בפני קהל מעורב, ביניהם יונתן רזאל, שהופיע בזמנו מול קהל מעורב כשעיניו מכוסות".
גוטסדינר, שהופיע בכל הפסטיבלים, מתרפק על הפגישה הראשונה עם הרב קרליבך. "פגשנו אותו בפעם הראשונה בקומה התחתונה של מלון שרתון הישן. הוא השמיע לנו כמה שירים שהלחין, ביניהם את 'עוד יישמע', ששרנו בפסטיבל הרביעי, והגיע למקום השני. קרליבך הבטיח לנו שהשיר הזה ינוגן בכל חתונה יהודית בעולם, והוא צדק. אחרינו הגיעו לפגוש אותו השלושרים. אני זוכר את קרליבך מכתיב לשלום חנוך את האקורדים של 'והאר עינינו', ומלמד אותו לשיר בסלסול ופיוט חסידי".
כשעדנה לב נפלה ושולי נתן היניקה
עדנה לב, שהופיעה במופע "שירי החומש" שהביא משירי המשורר היידי איציק מאנגער, ריגשה את הקהל בפסטיבל השני כששרה את "ידיד נפש" שהלחינו שרה ואהוד צוויג, אבל הגיע רק למקום הרביעי. "זה היה הפסטיבל הראשון שהשתתפתי בו אחרי הצבא", היא מספרת. "הופעתי בשמלה סגולה. כל כך התרגשתי מעצם המעמד, שרעדו לי הידיים והרגליים. מרוב התרגשות, כשירדתי מהבמה, נפלתי לזרועותיו של ישראל גוטסדינר, חברי הטוב, שלמזלי תפס אותי. כולם הימרו אז שנזכה במקום ראשון, אבל לא. למרות זאת, 'ידיד נפש' הפך שיר לאומי שאנשים כבר לא זוכרים מי שר אותו במקור. השיר הזה פתח לי דלת גדולה להזדמנויות בקריירת הסולו".
שולי נתן נמנעה בקביעות מהשתתפות בפסטיבלים, פרט להופעת האורח הבלתי נשכחת שלה בפסטיבל הזמר והפזמון של 1967, בו שרה את "ירושלים של זהב". ב-1978 הסכימה בכל זאת להשתתף בפסטיבל החסידי וזכתה במקום השני עם השיר "אל תסתר פניך ממני", שהלחין ראובן סירטקין למילים מספר תהילים. הקדימה אותה להקת התפוצות האלמונית עם השיר "מלכותך".
"מנשה לב-רן התקשר אליי. זה היה בדיוק כשחיכיתי בבית לאורחים במסיבת ברית המילה של בני השני. הוא אמר לי, 'אני רוצה שתשתתפי בפסטיבל הזמר החסידי'. אמרתי לו שאני לא מעוניינת, שאני לא זמרת של פסטיבלים. אבל הוא ביקש שאקשיב לפחות למנגינה. האזנתי, והמנגינה הייתה כל כך יפה, שהסכמתי. באתי לפסטיבל עם תינוק קטן שעדיין ינק כמובן, ועם אבא שלי, שטיפל בו כשעליתי לבמה.
"זה שיר נפלא. הוא גם מתאים למצב שבו אנחנו נמצאים. הוא אומר, 'אל תסתר פניך ביום צר לי, הטה אליי אוזנך ביום אקרא מהר ענני', ואנחנו בימים צרים מאוד. בזמנו, הוא גם הפך להמנון של מפוני גוש קטיף. עליתי לשיר אותו שלוש פעמים. במופע בחיפה זכיתי במקום הראשון, ובשני המופעים האחרים זכתה להקת התפוצות. אני מאוד קשורה לשיר הזה ומאוד אוהבת אותו. זאת אחת המנגינות היפות ביותר שיש לי ברפרטואר".
גם בקהילות היהודיות ברחבי העולם זכה הפסטיבל החסידי להצלחה גדולה. "בשנה הראשונה הופענו בקרנגי הול, הבמה הכי מכובדת בארצות-הברית", מספר בייטל. "היה צריך הרבה אומץ ותעוזה להעלות אותו שם, ולשמחתנו זה הצליח. הקהל מילא את האולמות: נשים, גברים, דתיים וחילונים, כולם הגיעו. לקחנו לארצות-הברית את מיטב הלהיטים של הפסטיבל, ושילבנו עוד אמנים כמו שלמה קרליבך וגיורא פיידמן, והצלחנו".
פסטיבל חסידי עם עומר אדם?
"הפסקול של המדינה בשנות השבעים והשמונים היה מורכב מהפסטיבלים - המזרחי, לילדים, החסידי ופסטיבל הזמר והפזמון", אומר ששי קשת. זה נכון, אבל בשנות השמונים הקהל גילה פחות התלהבות והפסטיבל הלך ודעך. "האופנה השתנתה, והז'אנר הזה כבר לא נגע בצעירים, ולכן הפסקנו עם הפסטיבל מיוזמתנו", אומרים מיקי ותמי פלד.
האופנה באותה תקופה, לפי יורם רותם, עברה למוזיקה המזרחית. "בשנותיו האחרונות הפסטיבל מיעט להיות בכותרות וכמעט לא יצאו ממנו שירים שזכו להצלחה. גם האופנות המוזיקליות השתנו. היוצרים האישיים והמוזיקה המזרחית תפסו את המקום".
למרות הפריחה הגדולה של המוזיקה האמונית בימינו, רותם סבור שאין צורך היום בפסטיבל זמר חסידי. "המוזיקה האמונית לא צריכה את מסגרת הפסטיבל שתיתן לה הצדקה. היום כל הזמרים והיוצרים האמוניים עובדים חזק מאוד כי יש להם ביקוש, גם המדיה משמיעה אותם ויש קשר הדוק בין ההצלחה שלהם אצל הקהל לבין ההשמעות", הוא מסביר. "זה התחיל עוד אצל מאיר בנאי, אתי אנקרי, דוד דאור ואביתר בנאי, ממשיך עם משפחת רזאל, ישי ריבו וחנן בן ארי. ברגע שזה הפך לנחלת הכלל הם לא צריכים את הפסטיבל".
ועדיין, בייטל חושף שהיו לאחרונה ניסיונות לחדש את הפסטיבל. "בשנים האחרונות התחננתי למיקי שנעשה עוד הופעה אחת, עם האמנים החיים שהופיעו בפסטיבל. רציתי לעשות להם כבוד, לא לעשות קופות. אבל הוא חשב שאם לחדש את הפסטיבל, אז רק עם אמנים כמו עומר אדם. אולי הוא צדק".
