אין בחור שעבר בישיבה ולא מכיר את השם "אלחנן וסרמן", או יותר נכון "ר' אלחונון וסרמן" בהגייה יידישאית, אחד ממנהיגי אגודת ישראל, ראש ישיבה בולט וממובילי הקו התקיף נגד הציונות לפני הקמת המדינה. בגלל זה, כשפוגשים ברס"ל אלחנן וסרמן, עד לא מזמן ראש מדור הגיוס בחטיבת חשמונאים, כשהוא לבוש מדים ואוחז בנשק ולראשו כיפה שחורה – קשה להתעלם משמו הייחודי.
"אין קשר משפחתי, כי לר' אלחונון לא היו צאצאים, אבל אני בהחלט קרוי על שמו ואפילו בשם המלא – אלחנן בונים וסרמן", מספר החייל שלא מכבר השתחרר מתפקיד בן מעל שנה בחטיבה החרדית החדשה.
וסרמן, 27, התשיעי מבין עשרה ילדים, גדל ברכסים וכיום גר בחריש. "ההורים שלי היו פעילי עלייה ברוסיה. אבא שלי ישב בכלא על כך שלימד תורה. כשהגיעו לארץ הם התחברו לציבור החרדי. גדלנו אחיי ואני בחינוך החרדי הרגיל. אחים שלי רבנים ואני התחלתי את המסלול של כל ילד חרדי. חיידר, ישיבה קטנה וכמובן ההמשך היה להיות בישיבה גדולה ומאוחר יותר אברך".
4 צפייה בגלריה
אלחנן וסרמן ברחוב חרדי. "הציבור עובר התפתחות. זו לא מהפכה, זה תהליך שדורש שנים"
(צילום: קובי קואנקס)
דווקא מהמקום הזה פועל היום וסרמן להיות גשר בין החברה שבה גדל לצבא שבו הוא גאה לשרת במילואים. בגיל 19, אחרי שלא מצא את מקומו בעולם הישיבות, הוא התגייס לנצח יהודה, שירת במילואים ביס"ר המטכ"לי העוסק בזיהוי ואיסוף חללים משטחי לחימה ועם הקמת חטיבת חשמונאים נקרא להוביל את מדור הגיוס שלה.
מה עשית בגיל שבו אחרים נערכים לגיוס?
"כבר כשהייתי ילד לא הייתי בדיוק 'בחור ישיבה', עשיתי שטויות עם חברים, לא הייתי מיושבי בית המדרש האדוקים. כשסיימתי תלמוד תורה ועברתי לישיבה קטנה שלא הסתדרתי בה ואחריה לעוד ישיבה ואז לעוד ישיבה, הבנתי שאני לא ממש מתאים לזה במאה אחוז והתחלתי להסתובב".
באותה תקופה עשה את צעדיו הראשונים במקצוע שבו הוא חוטא בו מעת לעת גם היום - זמר חתונות. "זה התחיל באירוע בר-מצווה שאליו הגעתי כאורח. הייתה תקלה, הזמר לא הגיע אז עליתי לבמה ושרתי. זה היה נחמד, כשאתה עם מיקרופון ביד אתה נשאב לזה, לא רואה שום דבר אחר. זה כיף וגם היום אני אוהב את זה, אבל לא ממש עובד בזה".
אז מה הביא אותך לצבא?
"שני דברים. הדבר הראשון היה שבוטל לי מעמד בן ישיבה. עלו על זה שאני כבר לא בחור בישיבה. אבל זה לא מה שגרם לי להתגייס. הייתי בשנייה הופך להיות עריק, משתמט. יום אחד פגשתי חבר שלי שגדל איתי ביחד ועשה את אותן שטויות שאני עשיתי – היינו ערסים קטנים כאלה, חמודים – ופגשתי אותו במקרה כשהוא במדים עם נשק. צחקתי עליו. אמרתי לו בגיחוך 'תראה מה נהיה ממך', והוא הסתכל עליי ואמר: 'תראה מה נהיה ממך'. והמשיך ללכת. אני עומד שם עם עצמי עם הסיגריה ביד, ואני חייב להגיד שזה תפס אותי. זרקתי את הסיגריה ויום אחרי זה כבר הלכתי ללשכת הגיוס. שבוע וחצי אחרי הייתי על מדים.
"הסביבה לא קיבלה את זה בכלל בעין יפה. היו הפגנות מחוץ לבית של ההורים שלי. אמנם היחסים טובים עם כל המשפחה גם היום אבל מאז לא חזרתי מעולם לרכסים לעשות שבת"
"המסלול של נצח יהודה התאים לי כמו כפפה ליד. אתה מחזיק נשק ומבין את רצינות המקום שאתה נמצא בו. התחברתי לא רק לגיוס אלא לצורך להביא את הצבא לצעיר החרדי, ועוד בסדיר עברתי למינהלת חרדים באגף כוח אדם כדי להתמקד בזה. הרעיון היה ליצור לחרדי שבוחר להתגייס נחיתה רכה, להביא אותם למקום הכי מתאים להם בצה"ל. המשכתי שם בקבע ואז התחילו כל מני תככים ופוליטיקות במינהלת. אמרתי 'תודה, מקומי לא פה' והשתחררתי מהצבא. כעבור כמה חודשים הגיע 7 באוקטובר, גויסתי למילואים ביס"ר ושירתי ברצף מאוקטובר 2023 עד ספטמבר 2024".
איך זה התקבל בבית?
"ההורים והאחים פחות ראו בזה בעיה, אבל הסביבה לא קיבלה את זה בכלל בעין יפה. היו המון הפגנות מחוץ לבית של ההורים שלי. אמנם היחסים טובים עם כל המשפחה גם היום, אבל מאז לא חזרתי מעולם לרכסים לעשות שבת".
צריך שקט תעשייתי
מאז ועד היום הוא מנסה להפיק לקחים מהתנהלות הצבא בעת גיוסו ולהגדיל את מעגל המתגייסים בחטיבה בסדיר ובמילואים. "הכל מתחיל בחינוך", הוא טוען. "כחרדי אתה גדל לתוך מסגרת שבה כל מה שמסביבך שלא קשור לעולם שלך – לא מעניין, לא רלוונטי. אדם בחברה החרדית גדל, בסביבות גיל 20 מתחתן ומביא ילדים. בגיל 26, כשאתה כבר לא חייב בגיוס - ואתה יוצא לעבוד – זה המשמעות בחיים שלך. וגם אם אתה לא כל כך רוצה, בשום שלב לאורך המסלול הזה לא באה לך מחשבה לחרוג ממנו. גיוס הוא מהלך משנה חיים, מי שלא גדל עליו לא פתאום יחשוב לעשות את זה".
אנחנו שומעים שחוק הגיוס בהתחלה נגנז והיום יש דיונים בין הליכוד למפלגות החרדיות ובתי הרבנים אם להגיש אותו בכלל בכנסת הזאת. אתה חושב שזה חוק יעיל?
"גיוס חרדים זה פיקציה. זה לא משהו שיקרה עכשיו בגלל חוק או החלטה של בית משפט. יותר מזה - גם אם גדולי הרבנים יחליטו עכשיו שכן צריך להתגייס – זה לא יקרה סתם ככה. הציבור לא יודע להכיל החלטה כזאת. זה מהלך של שנים. איך עושים את זה? לא יודע. סנקציות? תנסה. הטבות למתגייס? תנסה. אבל זה דבר שחייב להתחיל מהחינוך ומלמטה. הצבא מבחינתי הוא לא המטרה בכלל".
מה המטרה?
"לפתח חיים שאפשר לחיות פה אחד עם השני בצורה מכובדת, הצבא הוא אמצעי מצוין לכך".
4 צפייה בגלריה
במדים. התגייס לנצח יהודה ושירת במילואים ביס"ר המטכ"לי העוסק בזיהוי ואיסוף חללים
(צילום: מתוך האלבום הפרטי)
בעוד צה"ל נאבק בשורת חזיתות עם כוח אדם שלא עונה על הצורך – החלו באגף כוח אדם בתחילת מלחמת חרבות ברזל להאיץ את הקמת חטיבת חשמונאים עבור צעירים חרדים.
"יהודה פוברסקי, אחד ממייסדי החטיבה", משחזר וסרמן, "התקשר אליי כשהייתי בדיוק ביציאה מרפיח. הוא אמר לי 'בוא, מקימים חטיבה חרדית, תצטרף'. בהתחלה לא רציתי לשמוע על זה. ידעתי מה היה עד היום בגיוס, גייסו כאלה שהם חרדים על פי חוק, או שהיה גיוס של חרדים שאחרי שהגיעו לצבא דרך המינהלת ושובצו ביחידות שלהם - לא יכולנו ללוות אותם יותר ולשמור על מה שהבטחנו להם כי שם כבר היו תחת מפקדים אחרים. אז לא רציתי להתעסק בזה.
"לפני שקיבלתי החלטה סופית הלכתי להתייעץ עם הרב שלי, אחי הגדול הרב נפתלי וסרמן. הוא אמר לי 'אל תחשוב פעמיים. זו משימה חשובה, ואם לא ייכנסו לשם אנשים עם כוונות טובות – ייכנסו לשם בעלי אינטרסים אחרים".
כך הוא מצא את עצמו עומד בראש מדור הגיוס של החטיבה, מי שאחראי למעשה להביא את הצעירים שמגיעים מעולם שבו שירות צבאי נחשב למחשבת חטא – ולהפוך אותם ללוחמים. "ישבתי עם המח"ט אבינועם אמונה, עם דוד זיני שהיה מהמובילים של ההקמה, וחשבנו איך ומה עושים. והכי חשוב – ליצור משהו הפוך מכל מסלולי גיוס החרדים שהיו עד היום.
"הבנו שלגייס בחור זה אומר מעטפת. זה לא לקחת אותו מהסביבה הטבעית שלו ולזרוק אותו לצבא ולהגיד לו בהצלחה. אם נעשה את זה ככה, נגייס אולי מספרים דומים למה שהיה עד היום – אבל לא נחדש שום דבר. לכן גם קמה חטיבה ולא גדוד או פלוגה. למה חטיבה? כי רק חטיבה יכולה לשמר מדיניות ואכיפה של הדברים האלה בצורה מלאה. גדוד תלוי בחטיבה שלו. כשהחטיבה עצמה היא המסגרת, היא יכולה לשמור על הדרך".
"זה לא רק אוכל כשר או זמני תפילה. זה הרבה יותר עמוק מזה. זה גם הסביבה, השפה, ההבנה מאיפה הבחור מגיע. אנחנו משתדלים להסביר לו את הצבא, ולהסביר לצבא את הבחור"
וסרמן מספר כי לחטיבה הגיעו חיילים שלא קיבלו צווים ואיומים בסנקציות אלא הגיעו אחרי שיצרו באופן אישי קשר עם החטיבה. "כדי לגייס חייל לחשמונאים צריך שקט תעשייתי ולכן מקבלי צווים ועיצומים כנראה לא יהיו אלה שהצבא יחשוב שהם מתאימים.
"התעלמנו מרעשי הרקע בתקשורת או הדיונים הסוערים על החוק. פירסמנו על החטיבה בערוצים שדרכם חרדים מתעדכנים בחדשות, ערוצי ווטסאפ וטלגרם, ופנו אלינו אנשים. עבדנו עם כל אחד מהמגויסים מרגע שהוא חשב להתגייס ועד הרגע שהוא עלה על מדים. הכרנו אותו, דיברנו איתו, ליווינו אותו בכל שאלה – גם ב-12 בלילה. הוא ידע שיש לו מישהו לדבר איתו שהוא לא רק בעל אינטרס לגייס אותו, אלא מישהו שבונה איתו סוג של משפחה חדשה.
"עוד דבר שנאלצנו להתמודד איתו זה אנשים שנאלצו לצאת מהבית שלהם חודש לפני הגיוס כי ההורים גילו את זה. הם עוד לא חיילים שאתה יכול לתת להם מעמד של חייל בודד ולשכור להם דירה מצד אחד, אבל מצד שני אין להם בית. מצאנו להם פתרונות. הרבה מהם ישנו אצלי. אני לא המפקד שלהם, לא לפני הגיוס ולא אחרי שהתגייסו. אני האמא ואבא שלהם, זה מה שהמדור שלי עשה. בניגוד למסלולי חרדים אחרים ששם מדור הגיוס החרדי היה שולח אותם ולא יכול באמת ללוות, אצלנו המדור היה בתוך החטיבה ויחד עם המפקדים שלהם עזרנו, ליווינו ופתרנו בעיות".
4 צפייה בגלריה
חיילי חטיבת חשמונאים. "סנקציות אולי עובדות על יחידים, אבל לא על חברה שלמה"
(צילום: שלו שלום)
מה אתם שומעים מבחור שחושב להתגייס ועוד לא בטוח?
"הרבה פעמים בחור מתקשר אליי ואומר: אני לא יודע איך לספר להורים. זה מפחיד אותו. אנחנו לא מתעלמים מזה. אנחנו מדברים איתו על זה, מסבירים לו איך לעשות את זה, לפעמים גם מדברים עם ההורים עצמם אם הם מוכנים לשיחה. לא תמיד זה עובד, אבל עצם זה שיש עם מי לדבר מוריד הרבה מאוד לחץ. משהו שלא היה קודם. קודם הייתה תפיסה של גיוס, עכשיו זו תפיסה של תהליך.
"עוד דבר שעשינו זה להקפיד על מסגרת שמתאימה באמת לבחור חרדי. זה לא רק אוכל כשר או זמני תפילה. זה הרבה יותר עמוק מזה. זה גם הסביבה החברתית, השפה, ההבנה מאיפה הבחור מגיע. אתה לא יכול לקחת בחור שגדל כל החיים בעולם מסוים ולצפות שבבת אחת הוא יסתדר בתוך מערכת אחרת לגמרי בלי תיווך. אנחנו משתדלים להיות התיווך הזה. להסביר לו את הצבא, ולהסביר לצבא את הבחור".
עם הרבנים דיברתם?
"כן והרבה. ישבנו בעצמנו עם כל הרבנים המשמעותיים בציבור החרדי, אני לא יכול לומר שמות, אבל גם כאלה שהשמות שלהם מופיעים על כרוזים נגד הגיוס ונגד הצבא. גם איתם. בחדר כשישבו איתנו הם לא הביעו שינוי בעמדה שלהם, אבל היו בחורים שהגיעו לחטיבה בהסכמה של אותם רבנים כתוצאה מהפגישות האלו".
"במקום להילחם סביב השאלה אם אישה תהיה כאן או שם, צריך להבין שהצבא גדול מספיק להכיל מסגרות שונות. אם רוצים להביא חרדים לצבא, צריך לאפשר להם את זה"
מפקד החטיבה ביסודה היה אבינועם אמונה והיום שמר רביב, הם אנשים דתיים אבל לא חרדים. זה מקשה על התהליך.
"יש באמת אתגר משמעותי בתחום הפיקוד, משום שכיום כמעט ואין פיקוד חרדי שצמח בתוך המערכת. גם מי שעבר מסלולים צבאיים שונים לא הפך עדיין לגרעין פיקודי חרדי רחב. לכן, בשלב זה ממלאים את החסר מפקדים מהציונות הדתית, עד רמות הפיקוד הבכירות. במקביל מתקיימות הכשרות סגל ממוקדות וקורסי פיקוד פנימיים בתוך החטיבה, במטרה להצמיח בהדרגה דור של מפקדים חרדים מתוך המערכת עצמה.
"בנוסף, החטיבה נשענת על מפקדים מנוסים שהובילו את הקמתה וממשיכים לקדם את הפרויקט קדימה. אבל חייבים גם להגיד שלא הבן אדם עושה את התפקיד, אלא התפקיד עושה את הבן אדם".
תג של בית המקדש
קצת יותר משנה אחרי הקמת החטיבה כיום היא בגודל של גדוד, לא ממש חטיבה. גם בימי הגיוס אליה נרשמו מספרים נמוכים יותר ממה שהיו אמורים להגיע. יש שיגידו שזה כישלון של הפרויקט שנקרא חשמונאים. "החטיבה היא הצלחה מסחררת", קובע וסרמן בנחרצות. "צריך להבין: זה לא רק מספר אנשים אלא גם מסגרת ותפיסה. החטיבה עדיין בחיתוליה, אבל היא כבר יוצרת שינוי בתוך החברה החרדית. שינוי שהשורשים שלו התחילו עוד לפניה, אבל היא מחזקת ומגדילה אותו.
"אם החטיבה הייתה מוקמת לפני חמש או עשר שנים, כנראה שזה לא היה עובד בכלל. הציבור החרדי עובר התפתחות, זו לא מהפכה. זה תהליך. זה מתבטא בעוד דברים: יש יותר חרדים שכבר לא רוצים לחיות על גמ"חים, הם רוצים בית יפה ורכב חדש, הם מבינים שצריך בשביל זה להשקיע, לעבוד, והצבא הוא חלק משמעותי מהשינוי הזה.
"המטרה היא ליצור פלטפורמה לבחור שלא כל היום תורתו אומנותו, אבל עדיין רוצה להישאר חרדי. לתת לו דרך לדאוג לעצמו ולמשפחתו בעתיד. אם הוא לא יעשה צבא, הוא עדיין ימצא דרך אחרת, אבל הרבה פעמים הדרך הזאת מלווה בתחושה של כתם או בעיה מול החברה. כאן הוא יכול לעשות את זה בצורה לגיטימית.
"והכי חשוב - אנחנו סיימנו להתבייש בהיותנו חרדים בצה"ל. בחטיבת חשמונאים זה ברור מאוד: אנחנו חרדים. אנחנו אפילו היחידים בצה"ל עם תג יחידה של בית המקדש. לא באנו לעשות טובה לאף אחד. אנחנו לא 'חרדי מחמד' שמגיע כדי להראות שינוי. אנחנו באנו לתת פלטפורמה לציבור שלנו. לא לעשות טובה לציבור החילוני ולא לצבא, אלא לפתור בעיות שקיימות בתוך הציבור החרדי עצמו.
"יכולתי להגיע לאלפי מתגייסים, הייתי מביא אנשים שלא באמת מתאימים למסגרת חרדית. אז אולי הייתי ממלא חטיבה של שלושת אלפים חיילים, אבל בזה זה היה נגמר. המסלולים החרדיים בצה"ל התחילו טוב מאוד והגיעו אליהם רק חרדים. אבל אז הצבא התחיל ללחוץ על מספרים. אמרו להם: צריך עוד חיילים. ואז התחילו פשרות – 30 אחוז ציונים דתיים, עוד אנשים ממוסד שמוכר כחרדי אבל ברור שהם לא חרדים באמת, ככה המסלול מאבד את הזהות שלו וחרדים מפסיקים לבוא אליו. אצלנו זה לא יקרה. אצלנו זה חרדי ורק חרדי – גם על פי החוק וגם על פי ההגדרה שלנו".
אתה שומע בטח את הטענות מהצד השני. צה"ל מקים חטיבה בלי כניסה לנשים, בלי אפשרות למפקדים חילונים.
"זה לא מטריד אותי. בצה"ל יש הרבה יחידות עם תנאי קבלה ייחודיים. כדי להיות טייס צריך פרופיל מסוים ותכונות מסוימות. כדי להיות חובל יש תנאים אחרים. בכל יחידה ממיינת יש קריטריונים. התנאים של חטיבת חשמונאים הם תנאים חרדיים. אנחנו לא צבא אחר. אנחנו צה"ל. אנחנו לובשים את אותם מדים ירוקים, נושאים בגאווה את דגל ישראל ומקיימים את פקודות הצבא.
"בצה"ל יש מקום לכולם. במקום להילחם סביב השאלה אם אישה תהיה כאן או שם, צריך להבין שהצבא גדול מספיק להכיל מסגרות שונות. אם רוצים להביא חרדים לצבא, צריך לאפשר להם להגיע בדרך שמתאימה להם".
סערת חוק הגיוס לדבריו פגעה ביכולת של החטיבה לבנות אמון בין צה"ל לחברה החרדית. "כשמדברים על חוק הגיוס, אני חושב שהמטרה שלו צריכה להיות ברורה: לשמור על ערך לימוד התורה. מי שתורתו אומנותו באמת צריך להיות מסוגל להמשיך ללמוד. התורה היא ערך עליון, לא אמצעי להגיע למשהו אחר.
"במקביל צריך פיקוח אמיתי על הישיבות. לא יכול להיות שישיבה עם 75 בחורים מוציאה אלף דחיות שירות. זה מצב שלא יכול להימשך. אפשר שיהיו הרבה ישיבות, אבל צריך בקרה אמיתית. סנקציות יכולות להביא אולי את האדם הבודד להתגייס, אבל לא ייצרו שינוי אצל ציבור שלם.
"אם היו אומרים לי למשל שמורידים לי משכורת או אוסרים עליי לטוס לחו"ל, אולי הייתי מתגייס. אבל זה עובד רק ברמה האישית. ברמה הקבוצתית זה יוצר דווקא התנגדות. הבחור מפסיד לא רק בעצמו אלא גם מול המשפחה והקהילה שלו. אנחנו ראינו אנשים שכבר התחילו תהליך גיוס, עשו צו ראשון והיו בדרך לחטיבה – ובסוף פחדו ולא הגיעו. הסנקציות גם יוצרות תחושה כאילו אנחנו חלק מהמערכת שמענישה את הציבור החרדי, וזה לא נכון. הן אפילו יוצרות מצב אבסורדי שבו לפעמים משתלם כלכלית להיות משתמט.
"מעבר לזה, מי שמשלם את המחיר הוא לא רק הבחור אלא כל המשפחה. לפעמים אם מישהו מתגייס, אחותו נפגעת בשידוכים וההורים סופגים לחץ מהקהילה. לכן סנקציות אולי עובדות על יחידים, אבל הן לא עובדות על חברה שלמה".
כיום הוא מנהל מכינות דרך "פרויקט יואב", המקדם הכשרת צעירים חרדים בלימודי אקדמיה ומקצוע ושילוב צבאי במקצוע שבו למדו או לשירות קרבי. "זה המיזם שהביא הכי הרבה חרדים לצבא. אנחנו מקימים מכינות חדשות, פותחים עוד מסגרות, מגיעים אלינו מכל הקבוצות בחברה החרדית. רק השבוע התגייסו כמאה איש דרך המסלולים של 'יואב'. התוכנית הוקמה אחרי 7 באוקטובר ובתוך שנה וחצי הביאה לגיוס של מאות צעירים חרדים".
