תמצאו אותן מחוץ לקניון רמות בירושלים, ברחוב רבי עקיבא בבני-ברק או במרכז המסחרי של בית-שמש. כל מה שיש להן זה שולחן, שני כיסאות ושלט בכתב יד: "למה אין נשים חרדיות בכנסת? תסבירו לי". עשרות נשים חרדיות פועלות כדי להנכיח את העובדה המרה, שהקבוצה היחידה שאין לה שום ייצוג בכנסת היא נשים מהחברה החרדית. והן עושות את זה במגוון דרכים יצירתיות.
הדוכנים שהקימו בריכוזים החרדיים שואבים השראה מהפעיל הפוליטי צ'ארלי קירק, שניסה לקדם ערכים שמרניים ומהתנועה הפוליטית "אל הדגל" שמנסה לקדם בדרך הזו ערכים ציוניים. ועכשיו, פייני סוקניק, דידי שור, פנינה פויפר ואפרת שוקרון מבקשות לפעול באותה צורה - דיאלוג פתוח, נטול פילטרים, עם החברה החרדית עצמה. לצידן פעילות במאבק גם מלכי רוטנר, שרי קרויזר וציפי לביא.
המאבק על ייצוג של נשים חרדיות נמשך יותר מעשור, אבל הפעם יש טריגר מתסכל במיוחד: שלוש מפלגות חרדיות מנסות לקום ולהעמיד אלטרנטיבה למונופול של ש"ס ויהדות התורה. הן פונות במובהק לקהל מודרני יותר וממלכתי, שבו נשים הן חלק בלתי נפרד מההובלה - אבל אין נשים ברשימות שלהן.
"ידענו שלקראת הבחירות הקרובות יקומו פלטפורמות פוליטיות חדשות. חלק מהיזמים הם שותפים שלנו - למשל בהקמת הזרם הממלכתי-חרדי", מתארת הפעילה החברתית פייני סוקניק, ממובילות המהלך. "אמרנו להם, קחו אותנו איתכם. אבל הם העדיפו לרצות את המיינסטרים החרדי, ולא להסתכן באובדן קולות. מבחינתנו, אין מצב שנוותר. הפעם אנחנו לא נשתוק על חוסר הייצוג הבוטה במפלגות חדשות, שכל עניינן הוא להציג אלטרנטיבה לעסקנות החרדית. אם לא ניכנס דרך הדלת - ניכנס דרך החלון. או למפלגות החרדיות, או למפלגות הלא-חרדיות. נזכור ונזכיר שרשימות על טהרת הגברים הן לא דמוקרטיה, ושיזכרו שאנחנו רוצות להיות בפנים. ככה נולדו הדוכנים ברחוב".
איך הגיבו לנשים שפתחו דוכן והזמינו לשיחה? חלק ניגשו בסקרנות, הביעו עניין, ואחרים התעצבנו. "הגיע אלינו איזה חסיד צעיר", ממשיכה פייני, "והוא הודה שהוא הכי בעד פוליטיקאיות חרדיות, אבל פתאום שלף דף שהוא צילם במיוחד, מתוך הלכות מלכים של הרמב"ם, לפיו אישה לא יכולה להיות בתפקידי שררה. הבעיה שלו הייתה הלכתית נטו. הוא אמר: 'אם תסתדרו עם הרמב"ם, אז אני לא הבעיה'. זה היה בעיניי יפה מאוד ופתח שיחה הלכתית. לעומתו, גבר חרדי אחר נתקל ברגל בדוכן בכוונה וצרח שזה פריצות".
אחד הדוכנים שהקימו דידי שור, פייני סוקניק, פנינה פויפר ואפרת שוקרון בריכוזים החרדיים
דידי שור, מורה ואשת תקשורת בעברה, הגיעה לדוכן עם הבת שלה. "הרבה נשים חיזקו אותנו ואמרו כל כבוד, אבל היו מי שאמרו שהאישה צריכה להיות בבית. הבת שלי הצטרפה אליי בפעילות המפדחת, אבל יש לה היגיון בריא. היא מיד אמרה: אבל גם האישה הזו לא בבית. היא חלק מהציבור. ובאמת, התמימות שלה הפכה להיות משהו שהשתמשתי בו. אמרתי לנשים: כמו שאת יוצאת עכשיו לבנייני האומה, את יכולה ללכת לכנסת. לכל מי שיש שאלות הלכתיות - הכנו עלון שמסכם את הנימוקים ההלכתיים בעד. אני חושבת שכל הנושא של פמיניזם חרדי נוגע בנקודות רגישות מאוד אצל הרבה אנשים, נוגע להם במשפחה, ביחסים. זה עדין. כשהתחלתי את הדרך שלי, חשבתי שהמאבק על הכנסת לא קשור, שיש לנו עוד כל כך הרבה בעיות. היום אני מבינה שהכל קשור: הבית, היחסים, הפוליטיקה - כמה קול יש לנו שם? כמה עצמאות?".
“המניקוריסטית שלי התלבטה אם לבחור ש"ס או בן גביר", מספרת פנינה פויפר, מנכ"לית הארגון "הציבור החרדי-ממלכתי". "היא ידעה שאני בן אדם פוליטי, אבל לא כל כך ידעה מה הדעות שלי והתלבטה. אני אישית כמובן העדפתי שהיא תצביע ש"ס במקרה הזה, אבל פתאום היא אמרה: 'אבל לש"ס אין נשים'. כל הקלישאות עלינו, שאנחנו מהשוליים של החברה, לא נכונות בעליל. הנה, בחורה שגדלה בביתר-עילית, הכי ש"ס שיש, מודה שזה שיקול מבחינתה. היא לא פעילה פמיניסטית, לא פרוגרסיבית. מיינסטרים חרדי".
אפרת שוקרון: "מבחינתי עמוד האינסטגרם שלי הוא עמוד הסברה ממש. קל יותר להיות משפיענית פאות וצרכנות מאשר לדבר על מדרכות בהפרדה, אבל גם מי שמתנגדים לי נשארים לעקוב"
פייני: "בסוף מי שהקימו את המפלגות החרדיות החדשות הם שותפים מלאים שלנו במאבקים למען חינוך ממלכתי-חרדי, למען מאבק בפגיעות מיניות. הם בעד שוויון. אבל כשזה הגיע לרגע האמת הם איכזבו. הם העדיפו את העסקנים, אז החלטנו לעבוד עם השטח”.
× × ×
המאבק למען ייצוג של נשים חרדיות בהנהגה החל לפני 13 שנה. אז כתבה הפעילה החרדית והאמנית אסתי שושן פוסט בן משפט אחד: "לא בוחרות – לא נבחרות". מאז היו אין-ספור יוזמות לקידום נשים חרדיות בפוליטיקה. מארגונים חברתיים, דרך תוכניות מנהיגות (אחת ייעודית לנשים חרדיות פתחה שושן בעצמה - תוכנית "נבחרות"), עתירה לבג"ץ ואפילו מפלגה אחת שלא התקרבה לאחוז החסימה. הפעם החבורה הפועלת רצתה לעשות את זה קצת אחרת. היוזמות של הפעילות החרדיות לא הסתכמו בכמה דוכנים, אלא כוללות כלי מסעיר הרבה יותר - דמיון פוליטי.
בסוף יולי, יום ט"ו באב, חג האהבה שבו נשות ישראל יצאו לחולל בכרמים ולחפש חתן, הפעילות החברתיות ביקשו לחולל משהו אחר - לעורר את הציבור ולעזור לו לדמיין מציאות אחרת. הן השיקו פריימריז מדומה של נשים חרדיות, וביקשו מהציבור להציע נשים לפריימריז הדמיוניים ואף להצביע לרשימה שהם היו רוצים לראות בכנסת. 84 נשים הופיעו באתר "פריימריז הנשים החרדיות" כמועמדות. היו שם נשות תקשורת, נשות עסקים, פעילות חברתיות, נשים שעוסקות בחינוך או בחסד, צעירות ומבוגרות, שמרניות ומודרניות, מימין ומשמאל. יותר מ-1,300 אישה ואיש הצביעו לרשימה הדמיונית, דירגו ובחרו, וגם הציעו שמות נוספים.
"אנשים התקשרו אליי כדי לשאול אותי במי כדאי לבחור, וניסו להבין את העמדות של כל אחת ומה היא מתחייבת לקדם", מספרת אשת התקשורת והפעילה החברתית אפרת שוקרון בחיוך. "כאב לי הלב להסביר בכל פעם מחדש שאלו פייק פריימריז, שלצערנו אין באמת התמודדות כזו, אבל עצם ההצבעה וההשתתפות הן אמירה. לדעתי ההצלחה של הקמפיין היא לא בכמות האנשים שהצביעו, אלא בדיונים שנעשו סביב זה. כולם דיברו על המועמדות - אם הן מספיק ראויות, מספיק חרדיות, מספיק מייצגות. עברנו את השלב של אם נשים חרדיות צריכות לקחת חלק, ועברנו לדון לגופו של אדם: אם האישה הזאת מספיק מייצגת אותנו".
פייני סוקניק: "אם לא ניכנס דרך הדלת - ניכנס דרך החלון. או למפלגות החרדיות, או למפלגות הלא–חרדיות. נזכור ונזכיר שרשימות על טהרת הגברים הן לא דמוקרטיה"
פייני: "אחת המפלגות החרדיות החדשות דיברה על פריימריז, וכשנשים ניסו להתמודד חסמו אותן. ככה נולד הרעיון שלנו. רצינו לענות לטענה שאין נשים שרוצות להתמודד, או שאין ציבור שרוצה נשים חרדיות בכנסת. והנה - הטענות התגלו כלא נכונות. הוצפנו בהצעות לשמות של נשים ראויות, ומי שלא רצתה - הסרנו אותה מהרשימה. אבל נשים ראו בזה כבוד, ומעטות ביקשו שיורידו אותן. ולגבי ציבור הבוחרים עצמו: ייצרנו הייפ בחברה החרדית. כולם דיברו על זה, אנשים השקיעו וקראו על מועמדות מגוונות, היה אפילו מספר של טלפון כשר שאפשר היה להצביע דרכו. יותר ממאה פעילות ופעילים יצאו לרחוב, וחילקו דפים שאפשר להצביע איתם. הגענו ללב המיינסטרים החרדי גם בכלי התקשורת. ולאורך כל הדרך אמרנו שהמטרה שלנו היא לעורר את הדמיון הפוליטי. להוכיח שיש שמות ראויים ויש ביקוש".
דידי: "אוהבים להציג אותנו כשמאלניות או פרוגרסיביות, כאילו ששוויון הוא לשמאלנים. זה גם החשש במפלגות החרדיות החדשות. להיתפס שמאלנים. אבל זה פשוט לא נכון. רק צריך להסתכל ברשימה שהציעו למנהיגות חרדיות. אני עצמי בקצה הימני של המפה הפוליטית, ויש הרבה כמוני. אין ייצוג בכנסת לשום סוג של אישה חרדית - לא ימנית ולא שמאלנית, לא מודרנית ולא שמרנית".
× × ×
במקום הראשון בפריימריז המדומים זכתה אשת התקשורת סיון רהב-מאיר, הדמות המוכרת ביותר ברשימה. אחריה, בפער קטן. זכתה פייני סוקניק עצמה. סוקניק מוכרת מאוד בזכות הפעילות החברתית שלה. היא הקימה את ארגון "באשר תלכי" שליווה ומלווה עשרות אלפי נשים חרדיות בתהליכי פרידה וגירושים, ליוותה והקימה אין-ספור יוזמות בכל מה שנוגע לאלימות נגד נשים ולמפעל של החינוך הממלכתי-חרדי בישראל ואף הדליקה משואה.
סיון רהב-מאיר
(צילו: אלכס קולומויסקי)
"כמובן שהיו מי שהציעו לי לסרב למשואה, כי זה ציוני מאוד ולא צנוע. סביב הטקס נבנתה גם הזהות הממלכתית שלי, ואני ופנינה עובדות יחד כבר הרבה שנים בזירות הללו. אני נשואה בנישואים שניים, ויחד יש לנו שישה ילדים שמגלמים את כל הסיפור החרדי: יש לנו בן בצבא ובן עריק, בן אחד שעשה בגרויות ואחד שמגיל 13 לא למד לימודי חול בכלל. ילד עם תואר וילדה שרק סיימה סמינר של בית יעקב. אני מכירה את כל הזוויות של החברה בה אני חיה. בחברה החרדית אוהבים את הפעילות שלי כי היא נחשבת לחסד, אבל אני מקפידה מאוד לומר שהעשייה שלי היא לא חסד, אלא היא מגיעה ממקום של זכויות וכבוד. זאת אומרת, לעזור לאישה שמתגרשת זה לא צדקה, אלא צדק. לא רחמים, אלא כבוד. התרגשתי מאוד שהגעתי למקום השני בפריימריז המדומים, גם אם זה לא באמת".
והיו גם הצעות אמיתיות?
"לאורך השנים הגיעו אליי הצעות ממפלגות, אבל דחיתי אותן. חלק מהסיבות היו סיבות אישיות, חלק מהסיבות היו סיבות משפחתיות. היום אני חושבת שאני יכולה לעשות עבודה לא פחות טובה מהנציגים החרדים".
לצד פייני פועלות נשים רבות ומוכשרות, בהן גם פנינה, דידי ואפרת. פנינה פויפר נמצאת שנים בשוחות של המאבקים הללו, והקימה את עמותת "הציבור החרדי-ממלכתי" לפני שש שנים במטרה ליצור סוג של לובי לפעילים ופעילות חרדים מהשטח. "מבחינתי זה לא משנה אם אישה היא טובה יותר מגבר או בינונית בדיוק כמוהו, כל עוד אנחנו 50 אחוז מהאוכלוסייה, ויש לנו זכות בחירה, לא ייתכן שלא נוכל להתמודד, נקודה. יש משמעות לשוויון כשלעצמו, גם אם תיבחר מישהי שהיא ממש לא לרוחי ולא לטעמי".
דידי שור: "מהרבי מלובביץ' למדתי שמרים הנביאה נקראה כך על שם המרמור. בזכות זה שהיא התמרמרה במצרים ולא קיבלה את מצב העבדות, זכו אבותינו ואמותינו ונגאלו. אז אני ממורמרת גאה"
דידי שור היא חסידת חב"ד, שהחלה בעולם התקשורת החרדי והיום עובדת על ספר שמיועד להנגיש את החשיבה הפמיניסטית-חרדית בשפה תורנית. "אני רוצה לשים על שולחנו של הגבר החרדי את מציאות חייה של האישה החרדית במגוון היבטים בספר תורני שנראה כמו כל ספרי הקודש שלו. המטרה היא שגברים חרדים יהיו מסוגלים להתבונן על המציאות ולומר, כמו 'המרדכי', פרשן שלפני 800 שנה קבע: 'בזמן הזה הנשים שלנו כולן חשובות'. הוא התבונן סביבו, ראה את העלייה במעמד האישה, וציין את זה. הגברים החרדים עושים כל מאמץ כדי לא לראות את זה".
שותפה מרכזית נוספת ביוזמה היא אפרת שוקרון. אפרת גדלה בבית פוליטי, כבתו של הרב חיים אמסלם, שהיה חבר כנסת בש"ס ויצא משם בטריקת דלת. היום היא שדרנית, מרצה ומשפיענית רשת. "מבחינתי עמוד האינסטגרם שלי הוא עמוד הסברה ממש, ואני באמת מנגישה המון-המון נושאים בצורה מכובדת מאוד ונעימה. קל יותר להיות משפיענית פאות וצרכנות מאשר לדבר על מדרכות בהפרדה, אבל גם מי שמתנגדים לי נשארים לעקוב. אני גדלתי בבית פוליטי, וראיתי בדיוק אילו מחירים משלמים מי שניסו לאתגר את המערכת. פשוט חתכו להם את הראש".
פוליטיקה היא זירה קשוחה. את רואה את עצמך שם?
"אני בהחלט מסוגלת".
וקיבלת ברכה מאבא?
"הוא לא מברך אותי במובן הרגיל של המילה, אבל הוא בהחלט תמך בי כשהייתה הצעה קונקרטית שבסוף הפכה ללא רלוונטית. גם הוא יודע שזה מקום טוב להשפיע בו, ושאפשר לקדם הרבה מאוד דברים בפוליטיקה. במשך הרבה שנים אני נאבקת עבור זכויות של נשים חרדיות, והוא חושב שזה דבר נכון. זה לא טיקט שהוא נלחם עליו, אבל גם כשהוא ניסה להקים מפלגה ורץ עם עם שלם ב-2013, הייתה לו שם אישה חרדית. זה בא לו באופן טבעי, לא כדגל".
× × ×
החברה החרדית נמצאת במוקד העניינים מאז 7 באוקטובר. הדרישה לשוויון בנטל, מלחמות השבת, העמקה של האנרכיה ברחוב החרדי והרחבת ההפרדה במרחב הציבורי העמיקו את התהום בין הציבור הישראלי לזה החרדי. "אני חושבת שהמחאות האלימות הן סיפור שמסוכן לנו פנימה והחוצה, ואנחנו לא קולטים את החומרה שלו", אומרת סוקניק, "ואני חושבת שיש לנשים, אמהות ובנות זוג הרבה מאוד כוח בתוך המשפחה להציב גבול ולהגיד 'עד כאן. אנחנו לא רוצות שתשתתפו בזה, אנחנו לא חושבות שזה נכון'. הרגשתי את זה ביתר שאת כשהנער יוסף אייזנטל, רק בן 14, נהרג מדריסת אוטובוס שהוא עצמו נתלה עליו בזמן הפגנות פרועות בירושלים נגד חוק הגיוס. בעיניי האמהות יכולות וצריכות להיות המבוגר האחראי, בזמן שהחברה שלנו גולשת לאנרכיה. ברוב הבתים הנשים הן שרות החוץ - הן מי שעובדות, שמעורבבות, שנמצאות כל הזמן במשא ומתן תמידי עם החברה בישראל. זו קבוצה ממלכתית יותר מהגברים, ואפשר לעבוד איתה".
עצרת מחאה חרדית נגד חוק הגיוס
(צילום: אלכס קולומויסקי)
מתברר שגם שומרי הסף של החברה החרדית מזהים כך את הנשים - כמי שיכולות להיות נשאיות של הממלכתיות והישראליות אל תוך החברה החרדית. ולכן הם מקימים להן מסגרות הגנה מיוחדות. "יש קבוצה מיוחדת שכל תפקידה הוא להגן על התודעה של נשים חרדיות שיוצאות לשוק העבודה", מספרת פויפר, "זה ארגון חרדי בשם 'שמורה במבול' שכל תכליתו לשמור את הנשים שיוצאות לעבוד בתור 'תיבת נח' של החרדיות - ללא השפעה של העולם החיצוני שהן הופכות להיות חלק ממנו. ביום הזיכרון למשל הם הוציאו מכתב מזעזע במיילים הפנימיים למנויות שלהן על כך שחשוב לזכור שבזמן שהישראלים בוכים על החללים, אנחנו צריכות לבכות על משהו אחר - על מי שהשלטון רודף. יש כוחות גדולים מאוד שעובדים על סגירת השערים - של הגיוס, של לימודי הליבה, של האזרחות. לא פשוט לעמוד מולם".
גם בנושא ההפרדה פויפר וסוקניק לא ממצמצות. כשעבר החוק המאפשר הפרדה בלימודים אקדמיים לתואר שני, הן, לצד עוד שתי נשים חרדיות, הצטרפו לעתירה נגד החוק. "העולם הזה מורכב מגברים ונשים, דתיים וחילונים, ערבים ויהודים, כל מיני סוגים של בני-אדם", אומרת פויפר, "ברגע שגם התואר השני בהפרדה - אין לדבר סוף. כמובן שזה יגביל את אפשרויות הבחירה, כי לא כל התארים יהיו בהפרדה, וילחצו על החרדים והחרדיות לבחור במסלולים הנפרדים. ההפרדה בתואר הראשון עזרה לגשר על פער תרבותי, אבל אין לה הצדקה וברור שהיא חלק ממגמה גדולה יותר של הרחבת ההפרדה".
פנינה פויפר: "המניקוריסטית שלי התלבטה אם לבחור ש"ס או בן גביר. אני אישית כמובן העדפתי שהיא תצביע ש"ס במקרה הזה, אבל פתאום היא אמרה: 'אבל לש"ס אין נשים'. הנה, בחורה שגדלה בביתר–עילית, הכי ש"ס שיש, מודה שזה שיקול מבחינתה"
סוקניק: "זה לא הגיוני שכל התאמה לחברה החרדית תתחיל ותיגמר בהדרת נשים. זה נייר הלקמוס החדש. בעיניי זה מדרון מטורף שהגיע לתוך החברה החרדית מקבוצות חסידיות קיצוניות שהפכו אותו לסטנדרט".
אנחנו מדברות בימים שבהם אפילו המדרכות בבני-ברק מופרדות, גם אם בניגוד לחוק, ועובדים קווי מהדרין נפרדים בתחבורה הציבורית באופן לא רשמי.
דידי: "לאט-לאט יוצרים פה נורמה שהכל צריך להיות בהפרדה כל החיים, עד יום מותנו. זה לחלוטין דבר חדש. בכל פעם שעליתי על אוטובוס נפרד, השתדלתי ליצור בגופי 'עזרת נשים' בעצם זה שישבתי מקדימה, כי אחריי עוד נשים הרגישו בנוח לשבת מלפנים. יצא לי להיות בקווים שבהם גבר מבקש מאישה חרדית בת 50 לקום ולעבור לאחור, והיא לא מוצאת בתוכה עוז להתנגד לו, היא קמה ועוברת לאחור וממלמלת בכעס על החוצפה שלו. ראיתי זקנות באזורים הכי חרדיים מתנגדות בגופן להפרדה בכך שהן יושבות במקומות הכי קדמיים, המיועדים בחוק לזקנים, כי אין שום סיבה שהן יסכנו את עצמן בצעידה לחלק האחורי של האוטובוס תוך כדי נסיעה. כשחסיד ניגש אליי ושואל כמה פעמים ברצף 'אפשר בבקשה לעבור אחורה? פה זה קווי מהדרין' הוא מבחינתו בטוח שהוא ביקש יפה, אבל מה שהוא לא מבין זה שעצם הבקשה להקים אדם לצרכיו היא חוצפה. ואם יש לך צורך באזור 'נקי מנשים' ברדיוס מסוים סביבך, במחילה, אל תעלה על תחבורה ציבורית ואל תצא לרחוב. זה מה שעושים אנשים שבאמת פרושים מהעולם. לא שתלטנות על המרחב ומחשבה שכל נשות העולם צריכות להתאדות מהמרחב לכבודך".
שלטים שמפרידים בין רחובות לנשים לרחובות לגברים בבני ברק
(צילום: ענבר טוויזר)
אחת הטענות הקבועות נגד נשים שמבקשות לחולל שינוי היא שהן קומץ ממורמרות. איך אתן מתמודדות עם הטענה הזו?
"כשאישה חרדית מצביעה, מפרנסת, מחנכת, מתנדבת ומחזיקה קהילה - קוראים לזה אצלנו אחריות, כשאנחנו שואלות למה נשים לא ליד שולחן קבלת ההחלטות - קוראים לזה מרמור", אומרת סוקניק. אבל אי-אפשר בלי לחתום בדבר תורה, שאותו שולפת דידי שור בקלילות: "מהרבי מלובביץ' למדתי שמרים הנביאה נקראה כך על שם המרמור. בזכות זה שהיא התמרמרה במצרים ולא קיבלה את מצב העבדות, זכו אבותינו ואמותינו ונגאלו. אז אני ממורמרת גאה, עם תוף מרים שקורא לגאולה לנשים".
נושאות בנטל
האקטיביסטיות החרדיות דורשות להיות שותפות במוקדי קבלת ההחלטות וההנהגה הציבורית, דרך שורה של יוזמות מאבקים
- המאבק להכרה בנפגעות ובנפגעים של חיים ולדר - תחקיר עיתונאי חשף כי חיים ולדר ־ סופר נערץ ודמות מוכרת בכל בית חרדי ־ פגע מינית לכאורה בקורבנות רבים. האקטיביסטיות עמדו לצד מי שנפגעו, והתנגדו לניסיון לטשטש את העדויות או לנקות את שמו בעקבות התאבדותו.
- "באשר תלכי" - הקמת מסגרת ליווי ותמיכה לנשים חרדיות ודתיות המתמודדות עם פרידה וגירושים, בתקופה שבה רבות מהן נותרו כמעט ללא כתובת מותאמת.
- פורום "גבול נכון" - שותפות פנים־חרדית רחבה במהלך לקידום מודעות, מניעה וכלים להתמודדות עם אלימות בזוגיות ובמשפחה בתוך החברה החרדית.
- קידום החינוך הממלכתי־חרדי - מאבק שעדיין לא הושלם להרחבת זרם החינוך הממלכתי־חרדי ולקידום חוק שיקנה לו מעמד, יציבות ותשתית ראויה.
- ייצוג נשים בבחירות בירושלים - פעילות לקידום שילובן של נשים חרדיות ברשימות ובמוקדי ההשפעה בבחירות המוניציפליות הקודמות בירושלים.
- המאבק נגד ברלנד במירון - התנגדות פומבית למתן כבוד ומעמד ציבורי לאליעזר ברלנד, שהורשע בעבירות מין ומרמה, באמצעות הדלקת מדורה במירון.
- מתן מקום ולגיטימציה לחרדים המשרתים וקול לנשות המשרתים - השמעת קול ברור בעד הכרה בחרדים שמשרתים בצה”ל ובכוחות הביטחון.
