השחקנית ליליאן ברטו (59) תמיד הייתה קרובה לילדיה, אבל בשלב מסוים היחסים שלה עם בתה אלונה (22) עלו על שרטון. אלונה היא בתה מנישואיה לארכיטקט מורן פלמוני שאיתו התחתנה אחרי שהתאלמנה מהמחזאי חנוך לוין, אבי בנה הבכור, אלכסנדר.
בין שלל עיסוקיה בתיאטרון ובעמוד האוכל המצליח שפתחה באינסטגרם, ברטו מצאה את עצמה בשנה האחרונה עסוקה גם בשיקום יחסיה עם בתה, והמתח ביניהן הביא את השתיים לטיפול זוגי. "אחרי עוד התכסחות רצינית, אלונה פתאום אמרה לי: 'אני לא מוכנה לדבר איתך שלא בנוכחות גורם שלישי'", מספרת ברטו.
אאוץ', כואב. מה גרם לה להגיד את זה?
"אני לא זוכרת אפילו על מה רבנו - כנראה משהו שטותי - אבל זה היה ריב נוראי. אלונה בכתה, ואז אמרה לי את המשפט הזה שהימם אותי. אמרתי למורן שמתחשק לי להגיד לה: 'אני לא אתן לך יותר את האוטו שלא בנוכחות עורך דין'. נעלבתי נורא, רציתי להחזיר לה, אבל אחרי שהתגברתי על העלבון הבנתי שקיבלתי ממנה את אחת המחמאות הכי גדולות. כי מה היא בעצם אמרה לי? שהיא רוצה לדבר איתי על דברים מורכבים שמעכבים את הקרבה בינינו, והיא מוכנה ללכת עם אמא שלה לטיפול כדי לתקן. איזו מתנה גדולה מזו אנחנו יכולות להעניק אחת לשנייה כדי לשפר את הקשר בינינו?".
ואז התחלתן טיפול משותף?
"האמת היא שלא לקחתי את זה ברצינות בהתחלה, מורן ואני נסענו ליפן לשבועיים, וכשחזרנו המשכנו את החיים כרגיל, שכחנו מזה. אחרי זה, כמובן, שוב רבתי עם אלונה ושוב התפוצצנו, ושוב היא אמרה לי את זה, והפעם התחלנו לחפש פסיכולוג".
מה מעצבן אתכן כל כך שגורם לכן להתפוצץ ככה?
"דברי חופשי, אלונה".
אלונה: "אני לא כל כך מתעצבנת עליה, זה יותר היא. ויותר מאשר היא מתעצבנת עליי, היא נפגעת ממני. אמהות אחרות יכולות להתעצבן שלא שוטפים כלים, אבל אצלה להשאיר כלים בכיור זה הרבה יותר עמוק. מבחינתה לא ראיתי אותה ואני לא מעריכה את זה שהיא סחבה אותי תשעה חודשים בבטן".
ליליאן: "זה כל כך נכון (צוחקת). כן, שתינו סוערות מאוד, כל אחת בנקודות שמלהיטות אותה. כיוון שאנחנו דומות מאוד אנחנו מתפוצצות. זה היה מגיע לצרחות ובכי, ואז לא היינו מדברות כמה ימים. הייתי שבורת לב מזה".
אלונה: "אנחנו כל כך דומות, שכל מה שמעצבן את החברים שלי בי, זה בדיוק מה שמעצבן אותי באמא. חברה שלי אפילו אמרה לי, 'אתן אותו בן אדם בהכול', והיא צודקת. אנחנו דומות בתגובות, ברגישות, איך שאנחנו רואות אנשים וכמה אנחנו נותנות מעצמנו, שלא לצורך לפעמים. יש לנו ציפייה גבוהה מאנשים ואנחנו מתאכזבות הרבה. יש בדמיון בינינו יתרונות וגם חסרונות. מצד אחד אנחנו מכירות אחת את השנייה טוב מאוד, ומצד שני לפעמים לפגוש בן אדם שכל כך דומה לך, זה להתעצבן על משהו שמעצבן אותך בעצמך. חשוב לנו שיהיה לנו קשר הכי קרוב בעולם, בכל זאת אנחנו אמא ובת, אז אמרתי לה שבפעם הבאה שאנחנו מתנהלות סביב איזשהו קונפליקט, אני רוצה שיהיה צד שלישי בתמונה".
4 צפייה בגלריה
ליליאן ברטו ובתה אלונה פלמוני
(צילום: עדי אורני. איפור: גלית ורטהיים, עיצוב שיער: יוסי לוי)
ליליאן: "אני מאוד מאמינה בטיפול, אני מטופלת הרבה שנים, וגם אלונה הלכה לטיפול, כך שזה לא בא בחלל ריק. היא יודעת על מה היא מדברת".
כמה זמן נמשך הטיפול?
"זה לא היה טיפול ארוך, מהסיבה הפשוטה: המתח התפוגג. החומה שהייתה בינינו התנפצה ונפלה, אבל במקביל היחסים שלה עם מורן הגיעו למבוי סתום. כל כך התקרבנו, שהוא נשאר בצד והרגיש שהוא מחוץ לחגיגה הזאת, אז הוא אמר, 'גם אני רוצה ללכת עם אלונה לטיפול'".
ילדות עם הפרעת קשב ושירות צבאי בעזה
הריאיון איתן מתקיים בזום, ליליאן בתל אביב ואלונה בתאילנד. לפני קצת יותר משנה השתחררה משירות צבאי כמדריכת חי"ר. "השנה הראשונה הייתה רגועה, ובשגרה יומיומית את מרגישה יותר כמו מורה, כמו להכשיר לוחמים על הנייר", היא אומרת. "את מסבירה להם, למשל, מה קורה אם הטיל לא יוצא, וחושבת בלב 'מתי יֵצא להם בחיים לשגר טיל?'. רק כשפרצה המלחמה הבנתי כמה התפקיד משמעותי. התחלנו לעשות הסמכות חירום ללוחמים מאפס למאה, מתוך ידיעה שהחיים שלהם תלויים בזה. הייתי מהמדריכות הראשונות שנכנסו לעזה להסמיך חיילים, כי לא היה להם זמן לצאת משם להסמכה".
פחדת להיכנס לעזה?
"בפעם הראשונה קצת פחדתי, אבל כשיש מסביב כל כך הרבה לוחמים, זה ישר מוריד את מפלס הלחץ".
ליליאן: "אני הייתי מאוד בלחץ, לחשוב שהבת שלי יוצאת ונכנסת מאזור לחימה מסוכן זו תחושה מאוד לא נעימה. אלונה היא חלק מהדור שזה נפל במשמרת שלו, חברה שלה איבדה את החבר שלה, חיילים שהיא הדריכה נהרגו. לא היה לה פשוט".
ליליאן: "אלונה תמיד שאלה אותי בילדות למה אצל כל החברים שלה יש בבית סירים של אוכל ואצלנו לא. אני מאוד אוהבת קדירות אבל בבישול שלי נמשכת לכיוונים אחרים"
אלונה, למה בחרת להיות מדריכת חי"ר?
"הרבה זמן רציתי את התפקיד, וממש נלחמתי עליו, כי בהתחלה קיבלתי שיבוץ אחר. ניסיתי לצאת מזה בכל דרך אפשרית, בין היתר הגעתי לפסטיבל מתגייסים. פגשתי שם חבר שהוא קצין מיון, שהצליח להעביר אותי לחיל התקשוב. הייתי עם חברים שיעצו לי ללכת על זה, אבל לא רציתי לשמוע מכלום, רק מדריכת חי"ר. באותו הרגע עבר שם מפקד בכיר בבסיס המיון, והחבר הזה אמר לי כאילו בצחוק, 'את רואה את ההוא עם השלושה פלאפלים על הכתף? דברי איתו'. לקחתי את זה ברצינות, רצתי אחריו, חיכיתי לו חצי יום מחוץ לאוהל, וכשהוא יצא ניגשתי ואמרתי לו: 'אני חייבת שתעזור לי, אני רוצה להיות מדריכת חי"ר'. הוא גיחך לי בפנים, אמר, 'לא יקרה, תני לי משהו ריאלי, אולי מפקדת טירונים?'. אמרתי לו, 'רק מדריכת חי"ר, ותאמין לי שאתה לא תתחרט'. חפרתי לו עוד כמה דקות, ובסוף הוא עשה פרצוף חצי צוחק, חצי מיואש, ואמר לי, 'מזל טוב, את מדריכת חי"ר'".
ליליאן: "זה סיפור שמאפיין מאוד את אלונה, זו דוגמה כמה היא נחושה ויודעת מה היא רוצה. למשל, בכיתה ב' גילינו שיש לה הפרעת קשב חמורה, היא למדה בבית ספר לאמנויות בתל אביב, וכאב הלב לראות אותה סובלת. מצד שני היה לי קשה מאוד לתת לה ריטלין, זה לא עשה לה טוב. חיפשנו פתרון, ויום אחד, כשהיא הייתה רק בכיתה ג', היא אמרה, 'אני חושבת שאני צריכה לעבור לבית ספר פתוח, ואני אחליט מה ללמוד ואיך ללמוד'. בהתחלה קצת חששתי, איכשהו היא הרגישה ממני ציפייה שלא הייתי מודעת לה שהיא תלמד את מה שקוראים היום ליבה. היא הבטיחה שהיא תלמד חשבון ואנגלית, והעברנו אותה לבית הספר הדמוקרטי 'קהילה'. מורה בבית הספר הקודם אמרה לי, 'לא יהיו לה חברים אם היא לא תיקח כדורים', אבל מאותו יום הילדה הפכה להיות חיה חברתית. היא הלכה לבית הספר באושר, ובלי כדורים. ידענו שהיא יודעת הכי טוב מה טוב בשבילה. בכיתה ז' היא הרגישה שהמסגרת הפתוחה פתוחה לה מדי, ועברה לגימנסיה הרצליה, ובכיתה י' היא עברה לאנקורי במונטיפיורי. הקפיצו אותה כיתה, בהתחלה היא נלחצה מזה, ובסופו של דבר היא סיימה י"ב עם בגרויות גבוהות מאוד, שנה לפני הזמן".
אלונה מצטלמת לטיקטוק בשתיים בלילה
כבר שנתיים שאלונה בזוגיות עם נדב פיין (23), בעל עסק לתיווך ומכירה של עסקים, ואיתו היא מטיילת בחודשים האחרונים בעולם. בשנתיים האלה גם האם וגם הבת נהפכו לאושיות רשת: ליליאן החלה להעלות לאינסטגרם מתכונים מורכבים, שלא לומר מפונפנים, ואילו אלונה פורחת בטיקטוק, שם היא משתפת בפתיחות מחשבות על יחסים, דייטים ואהבות נכזבות. למשל, בפוסט שהעלתה לא מזמן, שבו אמרה ל־17 אלף העוקבות שלה: "נגיד רבתם, אחד הדברים הכי רעילים שגבר יכול להגיד לך זה, 'למה סיפרת לחברות שלך', או 'למה דיברת על זה עם אמא שלך?'. מממ... אם יש דברים שאתה לא רוצה שאמא שלי תדע, אז אולי אל תעשה אותם מההתחלה, בסדר?".
ליליאן: "בגלל שאנחנו דומות, אנחנו מתפוצצות. זה היה מגיע לצרחות ובכי, ואז לא היינו מדברות כמה ימים. הייתי שבורת לב מזה"
איך זה התחיל?
"בהתחלה הייתי מצלמת את עצמי וסתם מעלה, מראה מה אני לובשת וכאלה בשביל הכיף, ואז עברתי פרידה ודיברתי על זה. לא חשבתי שמישהו יראה את זה, וזה גם לא עניין אותי יותר מדי, אבל הסרטונים התפוצצו. התחילו להגיע אליי תגובות של בנות שביקשו עצות בכל מיני נושאים, וכתבו לי שאני מעלה להן את הביטחון העצמי וגורמת להן לאהוב את עצמן. בהתחלה היה לי מוזר להבין שאשכרה יש קהל של בנות שמחכות לסרטונים שלי. התחלתי לירות סרטונים ברצף, לפעמים בשתיים בלילה, שזה משהו שלא עושים כי זה לא ויראלי, ואז קמה בבוקר ויש לי עשרות אלפי צפיות והמון תגובות".
כמה את משקיעה בזה?
"לא הרבה, את רוב הטיקטוקים אני מצלמת במיטה בשתיים בלילה, נראית הכי גמורה בעולם, בלי איפור, בלי כלום. זה לא דורש ממני שום מאמץ או מחשבה, ולכן זה עובר מאוד אותנטי. אני לא עורכת את הסרטונים ולא צופה בהם אחרי שאני מעלה. 'שגר ושכח'".
באיזה סרטון שלך את הכי גאה?
"בסרטון שהכי התפוצץ אמרתי, 'אם את אחרי פרידה וחוזרת מיציאה בלילה ומרגישה תחושה של ריקנות, אל תשלחי לו הודעה, תחזיקי את עצמך, כי בבוקר תתחרטי על זה'. זה הכי בייסיק, אבל בנות התחרפנו ממנו. באיזשהו מקום אני עוזרת גם לעצמי, מאז שאני בטיקטוק גם אני מבינה שאני לא לבד, שכולן חוות את אותו דבר".
מה את רוצה להיות כשתהיי גדולה?
"זה משתנה כל הזמן. היה לי חלום להיות עורכת דין, אבל אני כבר לא בטוחה. אני כנראה אהיה משהו שקשור באנשים, ששם אותי בפרונט ולא מאחורי הקלעים, וזה יכול להיות במיליון תחומים. יש לי אופי של מישהי שרוצה לשנות את העולם, אז אני בטוחה שזה יהיה משהו גדול".
להיות שחקנית כמו אמא זה משהו שמדבר אלייך?
"כרגע לא. וגם לא אדריכלות כמו אבא".
ליליאן: "הלוואי שהיא הייתה רוצה להיות אדריכלית. זה החלום של אבא שלה, אבל זה המקום האחרון שאני יכולה לדמיין בו את אלונה, בתוך הדממה שיש במשרד אדריכלות. הכי חשוב לי שהיא תהיה מאושרת. היא רואה בכל דבר את הצד הטוב, אז לא קשה לעשות אותה מאושרת".
אלונה: "יותר מאשר אמא מתעצבנת עליי, היא נפגעת ממני. להשאיר כלים בכיור - מבחינתה אני לא מעריכה את זה שהיא סחבה אותי תשעה חודשים בבטן"
אלונה: "אני בוחרת להתמקד בטוב של אותו הרגע. לא מזמן הייתי בצפון תאילנד, ביליתי באיזה בר עם כל הישראלים שם. אמרתי להם, 'בואו ניסע כולנו עכשיו לראות כוכבים'. כולם אמרו 'נראה לך?', אבל תוך שתי דקות כולם היו מחוץ לבר ונסענו, אפילו קניתי חטיפים. הגענו לאמצע שום מקום, ואז התחיל ערפל מטורף ברמה שלא ראיתי את האנשים שמולי, בטח לא כוכבים, וגם החטיפים היו ממש מגעילים, ואני יושבת שם, עם אנשים שהם לא החברים הכי טובים שלי, בתוך הערפל הכבד, ומרגישה כמו בחלום, הכי מאושרת בעולם. לא הפסקתי להגיד להם: 'גם אתם מרגישים את האושר המטורף הזה?', ואף אחד לא הבין מה אני רוצה".
ליליאן: "לא יודעת אם הדברים האלה עוברים בתורשה, אבל גם לי יש את היכולת הזו בתוך שגרת היומיום, לעצור רגע ולהסתכל על מה שאני רואה באופן פואטי ולא רק יומיומי. זה עוזר לאיכות החיים, גם אם הם מלאים ברצף של אירועים קשים".
ליליאן מצלמת לאינסטגרם מתכונים מושקעים
ברטו נהייתה בשנים האחרונות אינסטגרמרית אוכל פעילה. את הסרטונים המושקעים היא מצלמת בביתה היפה בדרום תל אביב, והיא נראית בהם מדוגמת, רחוק מהמראה של כל אחת מאיתנו אחרי שהעמדנו כמה סירים על הגז.
בין קציצות העוף של סבתא שלה לפנטונה עם קרם פיסטוק ("הקינוח הכי קל בעולם"), ברטו ממשיכה לשחק בתיאטרון. לאחרונה עלתה ב"הבימה" ההצגה "פעולות פשוטות", שמתרחשת סביב שלוש ארוחות שישי של משפחה בקיבוץ בעוטף עזה, האחרונה שבהן מתקיימת ב־6 באוקטובר 2023, ערב מתקפת חמאס על הקיבוץ. "ההצגה מעמידה במרכז את ערך המשפחתיות, שמשמעותי לחיים שלנו כאן", היא אומרת, "ומעל הכול מרחפת העובדה שאנחנו כבר יודעים את מה שהדמויות במחזה עדיין לא יודעות שהן הולכות לעבור מחר בבוקר".
בנוסף היא ממשיכה לשחק בהצגה "סביצ'ה", המספרת על אישה בשנות ה־50 שחייה מתפרקים לאחר שבנה מתנכר לה ובעלה בוגד בה, עד שיום אחד מופיעה פיה כדי להגשים לה משאלה.
"יעל לבנטל ואני רצינו לעבוד יחד, וחשבנו שמה שהכי נחוץ במלחמה זו קומדיה טובה שיהיה אפשר לברוח אליה ולשאוף אוויר", היא מספרת. "פנינו לאור ישראלי, כותבת מבריקה שכתבה לי בתקופת הקורונה ערב יחיד אוטוביוגרפי, וביקשנו שתכתוב לנו הצגה מצחיקה. צירפנו את עידן אלתרמן בדאבל עם מעיין בלום וליאור אביבי. ההצגה התקבלה לפסטיבל הקומדיה בירושלים של תיאטרון האינקובטור, ועכשיו התחלנו לרוץ בקביעות בצוותא תל אביב".
את עסוקה כל כך בתיאטרון, מה לך ולסרטוני אוכל?
"זה התחיל מהריקנות שנוצרת אחרי שהחזרות נגמרות והצגה מתחילה לרוץ. אחרי חודשיים־שלושה של חזרות מבוקר עד ערב, את קמה למחרת הפרמיירה ואין לאן ללכת. הריק הזה עצום, ירידה ממאה לאפס, ואחד המקומות הראשונים שאני הולכת אליהם הוא המטבח. אני נמצאת שם לבד עם עצמי וזקוקה לזה גם ככר פורה ליצירה. לא מזמן עשיתי ערב על אוכל בפריז עם השחקן יואב היימן, והוא אמר לי שהוא מרגיש שאני אוהבת אנשים דרך אוכל. אני חושבת שזו הגדרה די מדויקת. אני אוהבת לארח, מורן תמיד צוחק עליי שאם הייתי יכולה, הייתי מזמינה את כל הקהל של ההצגה הביתה ומבשלת לו".
תמיד בישלת?
"אלונה תמיד שאלה אותי בילדות למה אצל כל החברים שלה יש בבית סירים של אוכל ואצלנו לא. אני מאוד אוהבת קדירות אבל בבישול שלי נמשכת לכיוונים אחרים. יש לי אוסף גדול של ספרי בישול- מהארץ ומחו״ל ואני אוהבת לשאוב מהם השראה. בשנים הראשונות שבהן התחלתי לבשל יצא לי להתארח בעונה הראשונה של ‘שום, פלפל ושמן זית’. כשתחקירנית שאלה אותי מה הייתי רוצה שיבשל לי, ביקשתי מנות קטנות של אוכל מושקע ולא קדרה, ואני זוכרת שהוא הכין לי ארוחה עם מנות קטנות שהעיפה לי את הראש".
כמה את משקיעה בסרטונים?
"אני נעזרת ביוצרת התוכן רומי רוט, שעורכת לי את כל הסרטונים. היא ראתה אותי בהצגה 'דוקטור' כי היה לה חבר ששיחק שם, וככה הכרנו. התחלנו שיחה על האינסטגרם, רציתי שהיא תלמד אותי לפעול בשדה הזה, אז אמרתי לה, 'בואי נצלם מתכון אחד, ותלמדי אותי תוך כדי'. הלך לנו ממש טוב, אז אמרתי למה בעצם שהיא לא תעשה לי את זה וזהו? מדי פעם אנחנו עושות יום צילום, 2-3 מתכונים בכל פעם, ואני נהנית מאוד".
את גם מתפרנסת מזה?
"בינתיים לא, אבל אני מרגישה שאני משקיעה בעצמי וזה נראה לי בסדר להוציא על זה כסף. אם זה משהו שמשמח אותי ומרגש אותי, ועל הדרך אני גם לומדת לערוך ולפעול באינסטגרם, אז למה לא?".
אנחנו מסיימות את השיחה, וייתכן שזה הריאיון הראשון שלך ב־30 שנות קריירה מפוארת שבו לא נשאלת על חנוך לוין, בעלך הראשון.
"נכון. ותודה על זה".
הכתבה פורסמה במגזין "לאשה"
