בגיל 35 אמילי מורס מצאה את עצמה בסופה של עוד מערכת יחסים. "התחלתי לתהות: מה הבעיה שלי, לעזאזל?" היא כותבת בספרה "סקס חכם". "האם בכל הנוגע לסקס ולמערכות יחסים חסר לי איזה שבב? בכל פעם שהכרתי מישהו, ברגע שהריגוש של מערכת יחסים חדשה פג, הסקס הפסיק לעניין אותי... במידה מסוימת תהיתי מה זה בכלל סקס נהדר ואם באמת חוויתי אותו. תמיד כשהחברות שלי דיברו על סקס מטורף, אני רק חייכתי והנהנתי. האמת היא שלא הייתי בטוחה על מה בדיוק הן מדברות".
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
בכל מה שקשור לאורגזמות, מורס התמחתה אז בעיקר בכישורי משחק מרשימים. "אפשר לומר שבני הזוג שלי תמיד חוו אורגזמה, אבל אני לא", היא כותבת. "המצב הזה גרם לי להרגיש מבולבלת, ולמען האמת, גם קצת כועסת... העובדה שלבני הזוג שלי לא היה מושג שאני לא חווה אורגזמות לא בדיוק עזרה. אם הסקס לא עשה לי את זה, פשוט זייפתי. עשיתי הצגה שלמה, עם הקשתה של הגב וגניחות וכל המהלכים שראיתי בסרטים. כשאני נזכרת בזה עכשיו, אני מתכווצת".
3 צפייה בגלריה
הסקסולוגית האמריקאית ד"ר אמילי מורס
הסקסולוגית האמריקאית ד"ר אמילי מורס
ד''ר אמילי מורס. ''אני מלמדת אנשים להיפטר מהבושה''
(צילום: Cibelle Levi)
הפרידה ההיא הייתה נקודת המפנה בחייה של מורס. היא החליטה שהיא לא רוצה להסתפק במה שיש, והחלה לחקור את התחום במטרה להבין איך הסקס שלה יכול להיות מעולה. 18 שנה חלפו מאז, והחקירה האישית הפכה למפעל חובק עולם. כיום מורס נושאת את התואר ד"ר למיניות אנושית מאוניברסיטת קליפורניה, יש לה פודקאסט פופולרי ("סקס עם אמילי") שמאזינים לו כ־2 מיליון אנשים בחודש, עמוד אינסטגרם עם כ־640 אלף עוקבים, היא מרצה מבוקשת וספרה "סקס חכם" (smart sex) יוצא כעת לאור בעברית (הוצאת מודן). ה"ניו יורק טיימס" כבר כינה אותה "דוקטור רות החדשה". וכן, והיא הכניסה לרזומה שלה גם ערב אחד שבו חוותה 23 אורגזמות. "סוף כל סוף התחלתי לעשות את הסקס הכי טוב בחיים שלי", היא כותבת.
הספר מאגד את כל מה שמורס למדה במהלך הדרך. הוא מציע זווית הסתכלות אחרת על העונג המיני שלנו וכולל גם טיפים מפורטים, לא רק לסקס עצמו אלא גם לתקשורת עם בן או בת הזוג ולהעמקת החקירה העצמית, או לדבריה "להגברת האינטליגנציה המינית".
"אני לא יכולה לספור כמה אנשים אמרו לי שהם מעולם לא דיברו על סקס עם בן זוגם. הם מעדיפים לסבול מסקס לא טוב או בינוני ולקבור את הרגשות שלהם"
מהספר עולה שרוב הבעיות המיניות במערכות יחסים כלל אינן קשורות לסקס אלא לתקשורת. "נכון. רוב העבודה שלי ב-20 השנים האחרונות היא ללמד דרכים בריאות לדבר על סקס. הרבה אנשים לא יודעים איך לדבר על זה ומעריכים שהפרטנר שלהם הוא קורא מחשבות ויודע בדיוק מה הם רוצים. יש כל כך הרבה דברים לדון עליהם וכל כך הרבה פחד סביב השיחות. אני לא יכולה לספור כמה אנשים אמרו לי שהם מעולם לא דיברו על סקס עם בן או בת הזוג שלהם, אבל איתי הם מדברים על זה. הם אומרים לי שהם לא יודעים איך להגיד לפרטנר שלהם מה הם רוצים".
מדוע? "חלקם מפחדים שיפגעו באגו של הפרטנר שלהם והוא לא יתאושש מזה בחיים. הם בעצם מעדיפים לסבול מסקס לא טוב או בינוני ולקבור את הרגשות שלהם. בסוף את לא רוצה לפגוע בבן הזוג שלך, אבל את פוגעת בעצמך. חלק מהאנשים גדלו בתחושה שהם לא אמורים לדבר על סקס, אפילו לא להודות בפני עצמם שהם אנשים מיניים. אני מלמדת אנשים איך להיפטר מהבושה, ומסבירה שכאשר השיחות הופכות להיות חומלות וכנות וחלק בלתי נפרד ממערכת היחסים - גם הסקס הופך להיות טוב יותר.
"לאחרונה העברתי סדנה לזוגות במקסיקו. נתתי להם משימה: לקחת את הזמן ולדבר ביניהם על מה הם רוצים בסקס. אחרי שש שעות הגיעו אליי בני זוג שנשואים 15 שנה והורים לשני ילדים. האישה סיפרה לי שהם ניהלו שיחה והבעל אמר לה שהוא לא נהנה מהדרך שבה היא מעניקה לו מין אוראלי. הוא שיתף אותה במה יעשה לו טוב, והיא אמרה שבעקבות השיחה היה להם את הסקס הכי טוב בחיים שלהם, שם במלון במקסיקו. וזה רק מתרגיל פשוט. תראי כמה עוצמתי זה לתקשר".
אמילי מורס (53) גדלה בפרבר של דטרויט, והוריה התגרשו כשהייתה ילדה. היא למדה פסיכולוגיה ומדעי המדינה באוניברסיטת מישיגן. לפני שעסקה בחקר המיניות עבדה כמנהלת בקמפיין של ראש העיר האפרו־אמריקאי הראשון של סן פרנסיסקו, ווילי בראון, שעליו גם יצרה סרט תיעודי, "ראה איך הם רצים". הריאיון עמה מתנהל בשיחת זום מביתה בלוס אנג'לס.
"אנחנו מגיעים מהחיים העמוסים שלנו, מהיום הלחוץ, ומרגישים שבן־רגע אנחנו צריכים להיות מוכנים לאקט המיני. אבל זה לא עובד ככה"
"בבית שבו גדלתי הייתה הרבה בושה סביב סקס", היא מספרת, "אפילו לא קראו אצלנו לאיברי המין בשמות שלהם, אלא השתמשו בשמות חיבה. החינוך המיני בבית הספר שלי הסתכם בשיעור אחד בכיתה ו' שבו הסבירו לנו איך להיזהר כדי לא להיכנס להיריון לא רצוי. לא דיברו איתנו על העונג, על כך שסקס יכול להיות טוב".
מה לדעתך הוביל להתייחסות הזו? "בבסיס, רוב התרבויות מתייחסות לסקס כאל אמצעי לרבייה, להולדה, כאמצעי להביא ילדים לעולם. רוב התרבויות מתמודדות עם אשמה וטאבו סביב סקס, ולכן חלק גדול מהנשים לא יודעות לענות על השאלה מה הן רוצות, מה יגרום להן עונג".
3 צפייה בגלריה
''רוב התרבויות מתמודדות עם אשמה וטאבו סביב סקס''
''רוב התרבויות מתמודדות עם אשמה וטאבו סביב סקס''
''רוב התרבויות מתמודדות עם אשמה וטאבו סביב סקס''
(צילום: shutterstock)
בספרה מתארת מורס את חמשת עמודי התווך של האינטליגנציה המינית: חיבור לגוף, בריאות, שיתוף פעולה, ידע עצמי וקבלה עצמית. "הרבה אנשים מתייחסים לסקס כאל האקט עצמו - את יורדת לי, אני יורד לך - וזה לא נכון", היא אומרת. "יש כל כך הרבה דברים שנכנסים לעונג מיני".
את מתייחסת בספר שלך לחשיבות של ההנאה בחיים במובן הרחב יותר, לא רק בהיבט המיני. "נכון. כשאני מדברת על עונג אני שואלת מה הדברים בחיים שלך שגורמים לך להרגיש טוב. זה יכול להיות לטייל עם הכלב, לבלות עם חברים, להיות בטבע, לבשל. הרבה פעמים אנשים נכנסים למיטה עם מישהו ושואלים את עצמם למה זה לא מרגיש טוב, למה אני לא נדלקת כמו פעם ולמה הגוף שלי לא מוכן לסקס. הסיבה היא שאנחנו מגיעים מהחיים העמוסים שלנו, מהיום הלחוץ, ומרגישים שבן־רגע אנחנו צריכים להיות מוכנים לאקט. אבל זה לא עובד ככה. ככל שתהיה לנו יותר הנאה בחיים שלנו, כך נוכל ליהנות גם מסקס".
מה השאלה הנפוצה ביותר שנשים שואלות אותך? "למה הן לא מסוגלות לחוות אורגזמה במהלך חדירה. רוב הנשים שנמצאות במערכת יחסים הטרוסקסואלית מרגישות שיש להן בעיה בגלל הנקודה הזו".
מה את עונה להן? "שרוב הנשים לא יחוו אורגזמה באופן הזה. בהתניה התרבותית שלנו אנחנו מתייחסים לסקס אך ורק כחדירה, אבל עבור רוב הנשים האורגזמות והעונג קשורים במגע ידני או אוראלי עם הפות, במשחק מקדים, בשימוש באצבעות או באביזרים ובהרגשה בטוחה עם הפרטנר. אני אומרת לנשים שהן צריכות להכיר את הגוף שלהן, להבין מה עושה לו טוב ואת זה משיגים באמצעות אוננות. אני גם מבקשת מהן ללמוד ליצור תקשורת טובה עם בן הזוג שלהן כדי לתקשר לו את הצרכים שלהן.
3 צפייה בגלריה
גם הטיול עם הכלב יכול לעזור כדי ליהנות בהמשך היום במיטה
גם הטיול עם הכלב יכול לעזור כדי ליהנות בהמשך היום במיטה
גם הטיול עם הכלב יכול לעזור כדי ליהנות בהמשך היום במיטה
(צילום: shutterstock)
"אני גם אומרת להן לשים לב לתרופות שהן נוטלות. לתרופות אנטי־דיכאוניות ולאמצעי מניעה יש השפעה עצומה על החשק המיני ועל היכולת לחוות אורגזמה. אני מדברת איתן גם על דימוי גוף, על השאלה אם הן חשות אשמה כלפי הגוף שלהן. אני בודקת איך התזונה שלהן ואם הן עוסקות בפעילות גופנית".
את מציגה בספר שלושה אלמנטים שאת קוראת להם "גנבי העונג": לחץ, טראומה ובושה. אנחנו בישראל מתמודדות כבר יותר משנה עם אירועים מלחיצים וטראומטיים. עדיין לא נעשו מחקרים על ההשפעה של המלחמה כאן על חיי המין, אבל אני מניחה שהיא קיימת. "אני מצטערת על מה שאתם חווים, זו תקופה קשה מאוד. אתם נמצאים בסיטואציה של הישרדות וכאשר אנשים דואגים לביטחון האישי שלהם, לחוצים וחרדים מהמלחמה, אני רק יכולה לשער שזוגות יכולים לחוות קשיים בתחום המיני עכשיו".
ואם זה כך, אולי זה הזמן להשקיע יותר באינטימיות מאשר בסקס. "הרבה פעמים אנחנו מבלבלים בין המונחים, חושבים שאנחנו רוצים סקס אבל בעצם אנחנו רוצים להיות אינטימיים בקשר. אולי זה יהיה באמצעות עיסוי, אולי להחזיק ידיים, לצאת להליכה או לשוחח. הדברים האלו ייתנו את אותה תחושת אינטימיות שסקס נותן. לזוגות שחווים קשיים בתחום הזה הייתי מציעה לשים את הסקס בצד ולדאוג לגבי האינטימיות והחיבור ביניהם".
הרבה אנשים מוטרדים לגבי מספר הפעמים שהם מקיימים יחסי מין ותוהים מה התדירות שנחשבת "נורמלית". "אני חושבת שזו לא הדרך הנכונה למדוד אם מערכת היחסים שלנו בריאה. אין מספר קסם ואני לעולם לא אתן מספר, זה רק גורם לאנשים להרגיש לא טוב או לחשוב שהם צריכים לבצע משימה. אני מעודדת זוגות לבחון את השאלה כמה פעמים בשבוע יהיה לשניהם טוב, בהתחשב בלוח הזמנים.
"הרבה פעמים אחד מבני הזוג רוצה סקס בערב, אבל הפרטנר עייף. הוא עובד, מטפל בילדים ומותש והדבר האחרון שהוא רוצה בסוף היום זה סקס. לרוב הנשים הן שיחוו את התחושות הללו. אני אומרת להן: תהיו קשובות לגוף שלכן, תשאלו את עצמכן באילו ימים ובאילו שעות יהיה לכן הכי טוב. לפעמים זה בשעות היום כשהילדים בבית הספר או בסופי שבוע. תמצאו את מה שעושה לכן טוב ואל תעשו את זה בגלל שבן הזוג רוצה".
מורס לא רק מבקשת מקוראיה להשקיע בתקשורת מינית, היא עושה זאת בעצמה. בספר היא מספרת על בן זוג שהיה לה, שהפסיק להעניק לה מין אוראלי. היא דיברה איתו על זה, והתשובה שלו הייתה: "זה פשוט לא הקטע שלי". "אמילי בת ה־25 הייתה נשארת במערכת היחסים הזאת לפחות עוד שנה ומשכנעת את עצמה שהיא מספיק טובה, ושסקס הוא לא כל כך חשוב בעצם... לקח לי הרבה זמן ללמוד להעדיף את העונג שלי, ולא הייתה לי שום כוונה לחזור אחורה", היא כותבת. "אם הוא לא בעניין של מין אוראלי, אני לא בעניין שלו. זו לא אנוכיות, אלא תחושה בריאה שמגיע לי לחוות עונג".
בשיחה איתה נראית ד"ר מורס צעירה בהרבה מגילה, היא לבושה להפליא והכלב האנרגטי שלה קופץ מדי פעם על ברכיה. היא לא מרבה לדבר על הסטטוס האישי שלה, אך בריאיון ל"ניו יורק טיימס" אמרה שמעולם לא רצתה להתחתן. לפני שנה דווח שהיא נמצאת בזוגיות.
מורס מודה שיש במקצוע שלה גם תסכול. "לא הרבה השתנה. השאלות הן אותן שאלות כמו לפני 18 שנה", היא נאנחת בתסכול. "אנחנו עדיין חושבים שסקס הוא רק חדירה. אני לא יודעת איך זה אצלכם בישראל, אבל בארצות הברית רק ב־17 מדינות יש חינוך מיני בבתי הספר, וגם זה רק בהקשרים שליליים".
והמידע הזמין שיש באינטרנט וברשתות לא עושה את החיים קלים יותר? "להפך. אף אחד לא באמת מבין מה זה עבור ילדים קטנים לגדול עם פורנו זמין, כמה בעיות זה יוצר. יש עוד הרבה לעשות".