הבן הבכור של אושרת (שם בדוי, השם המלא שמור במערכת), מורה ואם לארבעה מאזור המרכז, הוא בן 36 ועדיין לא התחתן. העובדה הזו, היא מספרת, לא נותנת לה מנוח. "אני עושה כל דבר אפשרי כדי לקרב את הזיווג שלו", היא משתפת. "אני מספרת לכל מי שאני מכירה שיש לי בן רווק, הולכת לקברי צדיקים ומדליקה נרות אף על פי שאני לא אישה דתייה. אני מנסה לדבר איתו, כל פעם מחדש בודקת אם הוא באמת רוצה להכיר, והוא אומר שכן וכועס. אני מרגישה אשמה, אבל גם מרגישה נורא אם אני לא שואלת ולא מתעניינת. אין לילה שאני לא מתקשה להירדם, יש לי מחשבות אם הוא ימצא אהבה אי פעם ומה יהיה איתו. הרצון העז לעזור כשהידיים כבולות, זה לא פשוט בכלל. בשלב מסוים הרגשתי ממש מצוקה".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
שלושת הילדים הצעירים שלך נשואים או עומדים להתחתן.
"נכון, וגם זה אישיו מולו. צריך להיות רגישים אליו ולדעת מה להגיד. בעלי ואני דיברנו איתו הרבה, ובהמלצתנו הוא הלך למאמנת שתלווה אותו ותבדוק למה אף קשר שלו לא מתקדם. אבל הרגשתי שזה נותן לו מענה ומרגוע ולא לי. אני עדיין עושה עוד ועוד טעויות".
למה זה מעסיק אותך כל כך?
"אני לא חושבת על חתונה ועל מה יגידו. זה לא שם. אני חושבת על זה שלבן שלי אין אהבה. בגילו הוא צריך להיות עם מישהי, להתחיל חיים משותפים. התסכול עצום. זו עזרה שאין ביכולתי לתת לו".
בשנה האחרונה החליטה אושרת לקחת מאמנת אישית שתעזור לה להתמודד. "היה לי רצון עז לדבר ולשחרר", היא מספרת. "בפגישות הראשונות איתה בכיתי המון".
מירב אפיק: "למדנו בסדנה שהבן או הבת הם לא רק רווקים. הם עולם ומלואו, ואנחנו צריכים לראות את המכלול שלהם ולא רק את הרווקות"
על מה עבדה איתך המאמנת?
"קודם כול היא הסבירה לי איך להתנהל. איך להעמיק את התקשורת איתו כדי שיהיה אמון וכדי שאוכל לדבר איתו על הנושאים האלה מתוך שיתוף פעולה ובלי שהוא יכעס או ירגיש פגיע. בנוסף, עבדנו על היכולת שלי להכיל אותו ואת האישיות שלו מעבר להיותו בחור ללא זוגיות. היא גם בדקה איתי איפה הנושא של הרווקוּת פוגש אותי - האם אני רגישה לכל הנושא הזה? מה שאני מקבלת באימון זה ביטחון להגיד דברים ולהרגיש שאני מקדמת ומועילה ולא הורסת".
מי אמר שהתשובה אצלי?
אושרת כמובן לא לבד. הקושי להתנהל מול בן או בת רווקים ידוע ומוכר, בעיקר במדינה כמו ישראל שמקדשת משפחתיות. לאחרונה הוא מגיע לידיים מקצועיות: יותר ויותר הורים, ובעיקר אמהות, פונים לאימון אישי או לסדנאות כדי להבין איך להתנהל מול ילדיהם הרווקים. בקרב ההורים הפונים יש ייצוג גבוה למגזר הדתי, אבל גם הורים חילוניים מגיעים כדי לקבל כלים.
מירב אפיק (49) היא בעלת מכון יופי ופֵּאָנית מהקיבוץ הדתי שעלבים, נשואה ואם לשישה בני 23-12, שמתוכם אחד נשוי. לפני כמה חודשים, דווקא בתקופה שבה הייתה בשיא ההכנות לחתונת בנה, שמעה על סדנה להורים של רווקים והתייצבה בה. "החלטתי שאני רוצה לדעת איך להתמודד עם הנושא הזה, למרות שהילדים ממש צעירים", היא מסבירה. "אני לא רוצה לטעות או להפריע. אני רוצה להיות האמא הכי טובה. רציתי לדעת איך מתנהגים בזמן אמת ולא לחכות עד שיהיו בני 30 ומשהו ואשאל את עצמי למה לא עשיתי כך או כך".
יכול להיות שהטרידה אותך המחשבה על רווקות מאוחרת של אחד מילדייך בעתיד?
"אני חושבת שזה דבר שמטריד כל הורה. אני התחתנתי בגיל 24, אבל יש לי אחיות שהתחתנו בגיל 28 ו־32. מתי כל ילד יתחתן - זה לא תלוי בי. מה שכן תלוי בי הן התגובות שלי בכל סיטואציה - לדעת שאני אומרת או שואלת את הדבר הנכון, או לא שואלת כשלא צריך. לא להיות כזו שמתערבת מדי או שלא מתערבת מספיק. לדעת איפה האיזון ואיפה המקום שלי בנושא הזה".
אילו כלים קיבלת בסדנה?
"מה שלמדנו זה להבין את העולם של הרווקים, איך הרווק מרגיש וחושב. למעשה, הפנמנו את העובדה שהבן או הבת הם לא רק רווקים, הם עולם ומלואו, ואנחנו צריכים לראות את המכלול שלהם ולא רק את הרווקות. הם לומדים ועובדים ויש להם תחביבים וחיי חברה. כשהילדים מגיעים לביקור, יש נטייה טבעית לשאול אותם אם יש להם זוגיות, אם הם יוצאים עם מישהו. אבל השאלה הראשונה צריכה להתייחס לדברים האחרים: איך בעבודה, איך בפרויקט החדש. כשרואים את הילד כבן אדם ולא כרווק, הקשר נעשה הרבה יותר קרוב. כך גם קל יותר לילד לשתף את ההורה.
"עוד דבר חשוב שלמדתי הוא שכשהילדים משתפים במה שקורה להם במערכות יחסים, לא מיד לקפוץ עם עצות, לא מיד לחפש תשובות – כי מי אמר שהתשובה אצלי? מספיק להיות נוכחים איתם בסיטואציה. יש הרבה מאוד עזרה בהקשבה, ולזה הם זקוקים. בסדנה עשינו ממש אימון אחד עם השני, איך להיות בהקשבה מלאה, לא שיפוטית".
מן הסתם, המשתתפים שפגשת בסדנה היו הורים לרווקים מבוגרים יותר. מה ראית שם?
"היה להם קשה. הם היו חנוקים ושבעים מהעוד ועוד בחור או הבחורה שהילדים פגשו במשך השנים, מהאכזבות, מהציפיות, מהייאוש. הרבה מאוד מתוסכלים מכך שהילד שלהם לא פועל נכון. המכנה המשותף של כולם, הורים לצעירים יותר ופחות, הוא שכולנו צריכים לראות תמיד את הילד ולהיות קשובים אליו".
חיה ממן מהיישוב נוף איילון, נשואה ואם לתשעה, מתוכם ארבעה נשואים, היא מאמנת אישית ומייסדת מרכז ״בקרוב״ למציאת זוגיות וחתונה. אחרי שנים של עבודה עם רווקות ורווקים החליטה ממן להתחיל לעבוד גם עם ההורים. "זה קרה כשאני, כאמא, קלטתי שאין לי כלים לעזור לבת שלי", היא מספרת. "כשהיא הייתה בת 24 היא הכירה בחור וזה התקדם ביניהם, והוא הזמין אותה לביתו לפגוש את ההורים. יום למחרת הוא נפרד ממנה. זה היה דרמטי מאוד, ואני הייתי שבורה עד עמקי נשמתי, כי אף אחד לא מכין אותך לעוצמות של הרגש כשמדובר בילדים שלך. שאלתי את עצמי – מה אני אמורה לעשות? איך לתמוך בה? מה להגיד? בכלל להגיד משהו? חוויתי את זה ממש בעוצמות של כאב.
"בשלב הזה הבנתי שאין מקום שבו אני יכולה להתייעץ לגביה ושאני צריכה להכיר עוד כלים להתמודדות עם הנושא הזה. התחלתי לגבש סדנה שבה היו מרצים שונים ואני רק הנחיתי וניהלתי את זה. לאחרונה כבר הרגשתי שגם אני בעצמי יכולה להעביר את הסדנה. אגב, בינתיים הבת שלי התחתנה עם מישהו אחר והיא מאושרת, ברוך השם".
חיה ממן, מאמנת: "תאמינו באמונה עמוקה שזה יקרה להם. תאמינו שהם ראויים. יש אלף צורות לעשות זאת. לא רק במילים, גם באופן שבו אדם מסתכל על ילדיו"
הסדנה, שהתחילה לפני כארבע שנים, התפרסמה ועברה מפה לאוזן. במשך הזמן, כשהקהל התרחב והכיתות היו צרות מלהכיל את המשתתפים, ממן החליטה להעביר אותה לזירת האונליין. "הבנתי יותר ויותר שההורים הם חלק מהסיפור. גם כשאני עובדת עם הרווקים עצמם, אני רואה כמה ההורים שלהם משמעותיים במה שמתחולל אצלם. כמעט כולם משתפים שיש איזשהו אישיו, למשל העדפה כלפי האח הצעיר יותר שכבר התחתן, שעבור האח הרווק זה מטלטל ממש. גיליתי איזה צורך גדול יש לחבר'ה הרווקים בביטויי אהבה, הכלה, הערכה והבנה של ההורים כלפיהם, ושיראו אותם. אני מנחה הורים דתיים וחילוניים, ונכון שהניואנסים שונים, אבל הרעיון הוא אותו רעיון וכל הילדים הרווקים צריכים את אותו הדבר".
מגיעים גם אבות וגם אמהות?
"לפעמים ההורים באים כזוג, אבל רוב הקהל שלי מורכב מאמהות. בהרבה מקרים אמהות יותר מעורבות במה שקורה אצל הילדים".
מה הכי מטריד אמהות לרווקים?
"שני דברים: קודם כול דאגה כנה, למה הילד שלי לא מתקדם בעניין הזוגיות? הילד קולט את הדאגה הזו וזה יוצר לחץ גם אצלו. הדבר השני הוא הרצון שישתפו אותן. זה הרי הנושא הכי חשוב במשפחה, ודווקא ממנו מדירים אותן. הבשורה הטובה היא שיש מה לעשות וזה גם לא קשה, זה אפילו פשוט".
מה העצות הכי חשובות שלך?
"עצה ראשונה להורים: הימנעו מלהשוות את הילד שלכם למישהו. זה נכון בכל שלב בהורות שלנו וזה ממש קריטי כשמדובר בילדים בגיל שבו הם מחפשים זוגיות. בכל גיל, שפכו על ילדיכם אהבה, חום, מילים טובות ומפרגנות, הערכה. תאמינו באמונה עמוקה שזה יקרה להם: לא כלפי חוץ אלא ממש מעומק הלב. תאמינו שהם ראויים. יש אלף צורות לעשות זאת. לא רק במילים, גם באופן שבו אדם מסתכל על ילדיו.
"עוד עצה חשובה: תבינו שאתם לא מבינים. הרבה פעמים לבן או לבת אין הצעות, או שיש להם והם לא מתקדמים לכדי קשר רציני, ויש שם משהו עמוק שאתם לא יכולים להבין ממבט על פני השטח וזה דורש בירור. יש אנשי מקצוע שיכולים לעזור, אז אל תסמכו רק על עצמכם. תנגישו להם את המענה הזה".
מה את אומרת להורים לא לעשות?
"לא לתת ביקורת. זה הדבר שאני הכי שומעת מהילדים שמפריע להם. ביקורת מכווצת, וזה סוגר עליהם. תאהבו בלי תנאי ושדרו שאתם יודעים שהם מוצלחים, ותראו שהם יצליחו".
לימור לויאן (45), נשואה ואם לארבעה מרעננה, מאמנת נשים להתפתחות אישית, לזוגיות ולדימוי עצמי, מספרת שלאחרונה מגיעות אליה יותר ויותר אמהות לרווקים ורווקות. "אני רואה את המצוקה, הן לא רוצות להתערב אבל גם לא רוצות להתעלם", היא אומרת.
לויאן מבססת את האימון על החוויה האישית שלה. "הבסיס הוא להאמין שהילד ימצא את הזוגיות שהוא ראוי לה. אני זוכרת את עצמי בתור רווקה בת 27. הייתי חוזרת מדייטים בוכה ממש - חושבת שגדול עליי לצאת שוב ושוב ולא למצוא את האחד, ומסביב כולן מתחתנות. מי שנתן לי את הכוח אז היו ההורים שלי. לא אשכח את אחת הפעמים שבהן חזרתי שוב מדייט לא מוצלח. אבא שלי ישב בסלון ואמר לי: 'אני לא דואג. את תמצאי את הכי טוב. תהיי רגועה'. אני זוכרת איך זה הוריד לי את כל הלחץ. זה התפקיד של ההורים - להדליק את האור בנשמה של הילדים. זה אלמנט עצום שעשוי לעשות נפלאות".
מה הטעות הכי נפוצה של אמהות לרווקים?
"העצמת הפחד. להגיד להם, 'למה לא רצית את הקשר הזה? בסוף תישאר/י רווק/ה'. הם מפחדים מזה גם בלי שיגידו להם משפטים כאלה, וזה רק מחמיר את התחושה. לא פעם זה נובע מחוויות אישיות של האמא. לדוגמה: אמא שחוותה זוגיות לא בריאה או גירושים וכל כך רוצה שהילדה שלה לא תחזור על הטעות שהיא עשתה, עד שזה גורם לה להשליך על הילדה את החרדות שלה. או שהיא חוותה רווקות מאוחרת בעצמה או שלהפך, התחתנה בגיל צעיר. הציפייה הזו שהבן או הבת יתיישרו על פי הניסיון של האמא יוצרת סטרס. זה קריטי שהאמהות יפתחו מודעות והבנה למקור החרדות שלהן – וישחררו".
תני עוד טיפים של עשו ואל תעשו.
"קודם כול, להעביר לילדים מסר של סבלנות. חשוב מאוד להימנע משיח של השוואות - לפעמים אמהות משוות את מצב הרווקוּת של הילדים שלהן לזה של חברים או בני משפחה, מה שמוביל את הרווק/ה לתחושת חוסר ערך. זכרו שכל אדם עובר את הדרך שלו בקצב שלו. אני גם אומרת לאמהות, חלאס עם הציפיות. אתן רוצות לראות את הילדים שלכן בגרסה מסוימת של 'מסלול החיים', אבל לא קיים בעולם מסלול כזה, לכל אדם יש דרך שונה.
"אמהות חייבות להבין שלחץ הוא הדבר שהכי מחריב את התהליך. במקום להלחיץ, התמקדו בחיזוק הביטחון העצמי שלו או שלה, מה שיביא בסופו של דבר לבחירות טובות יותר. ויש עוד אתגר חשוב - לשים את האגו בצד. הבת או הבן לא חייבים לשתף אתכן בכל מה שקורה בחייהם. בהרבה מקרים הם לא רוצים לצער את ההורים שלהם ובוחרים לשמור בפנים את הכאב, הפחדים והחרדות שמונעים מהם למצוא קשר זוגי. הקפידו להזכיר לילדיכן שהם ראויים לאהבה ולזוגיות טובה, שקפו להם את התכונות הטובות שלהם, הזכירו להם כמה הם מיוחדים ותאמינו בהם שיצליחו, כדי שהם יאמינו בזה גם בעצמם". 8
חיה ממן משתפת בכלי חשוב שעוזר להורים: משחק האסוציאציות. "הרעיון במשחק הזה הוא להעלות מילה ולשמוע מה עולה לבן או לבת לראש, אסוציאטיבית, בלי לחשוב הרבה. למשל - אם זה בן, מה עולה לו לראש כשאומרים לו את המילה 'בנות' או 'זוגיות'? דווקא כיוון שזה משחק קליל שלא דורש חשיבה, הוא מציף דברים ועשוי לפתח שיח. למשל, אם המילה שהוא אומר על 'זוגיות' זה 'מורכבת' או 'קשה', אפשר לבדוק איתו אם היא יכולה להיות גם משמחת. אם יושבת שם תפיסה שלילית מאוד על המין השני או על קשר וחתונה, אפשר לחשוב למה דברים לא מתקדמים אצלו ולהבין שזה דורש בירור".
