בבוקר הוא אומר לאמא Good Morning, בגן הוא מדבר עברית עם החברים ובסוף היום מספר להורים על קורותיו בגן במשפט אחד ארוך שמתחיל באנגלית ומסתיים בעברית. לילדים שגדלים בבית דו־לשוני, המעבר בין השפות הוא לא עניין דרמטי אלא חלק משגרת החיים: שפה אחת עם אמא, שפה אחרת עם אבא, ולפעמים שילוב בן השתיים. מצד אחד בית דו־לשוני יכול להעניק לילד יתרון משמעותי, לפתוח בפניו עולם רחב יותר, לחזק יכולות תקשורת ולהקל עליו בעתיד בלימודים, בעבודה ובחיים בכלל. מצד שני הורים רבים שואלים את עצמם – האם המעבר בין השפות עלול לבלבל, האם הילד יתקשה לתקשר עם ילדים דוברי עברית בלבד, והאם החשיפה לשתי שפות עלולה לגרום לעיכוב שפתי?
משפחת פרנקוס: ספרדית, עברית ואנגלית
בביתו של יוסי פרנקוס (42), כתב טכני מיקנעם, הספרדית היא חלק טבעי מהיומיום. יוסי נולד בצ'ילה, עלה לישראל כשהיה בן שנתיים ובהמשך חי שוב בשתי המדינות לסירוגין. היום הוא מדבר עם בנו ליאו (תשע), בעיקר ספרדית. אשתו, סוזי, ישראלית צברית, מדברת איתו בעברית, והאנגלית נכנסה הביתה מכיוון אחר לגמרי: ליאו למד אותה לבד.
"לפעמים הוא בא ומדבר איתנו באנגלית, אומר כמה מילים או זורק משפטים, ואנחנו עונים לו באנגלית", מספר יוסי. "זה לא הגיע מהחלטה, זה פשוט קרה. האנגלית שלו מעולה".
את הספרדית, לעומת זאת, יוסי בחר לשמר במודע. "כשגדלתי פה, ההורים דיברו ספרדית בבית", הוא אומר. "זו שפה שאני רגיל לאינטראקציות רגשיות בה. ראיתי שהאחיינים שלי לא יודעים ספרדית כמו שצריך, והחלטנו שליאו יֵדע ספרדית, כי זה כלי לחיים. אנחנו שוקלים לטוס לכמה חודשים לצ'ילה, אז חשוב שיהיה לו את זה".
לדבריו, ליאו מבין ספרדית היטב, גם אם אינו מדבר בה בשטף מלא. "הוא מבין את כל מה שאני אומר, יכול לתרגם מצוין ולראות תוכניות בספרדית, אבל הוא לא תמיד שולף, כי הוא מדבר ספרדית בעיקר איתי".
היה שלב שבו חששתם שזה יגרום לעיכוב שפתי?
"אמרו בהתחלה שיש לו טיפה עיכוב שפתי בגן, אבל אני לא ראיתי שום עיכוב, כי העיכוב לא היה בספרדית, הוא היה קצת בעברית. בבית לא ראינו בעיה. בהמשך אבחנו אותו על הרצף האוטיסטי, וכנראה זה היה קשור לזה. היום אוצר המילים שלו בעברית גבוה מאוד, ברמה של תיכון, והוא מתקשר עם חברים".
מה היית אומר להורים שמתלבטים אם לדבר עם הילדים בכמה שפות?
"זה אחד הכלים הכי טובים שאפשר לתת לילד, כי זה מלמד עוד תרבות וצורות שונות של תקשורת. בספרדית יש קצב מסוים שאין בעברית, ויש מילים או רעיונות שאפשר לבטא בספרדית או להפך. זה כלי מדהים, פותח לילד את העולם".
טובי טבק
(צילום: דניאל יאסנו)
משפחת טבק: אנגלית, עברית וקצת ספרדית
אצל טובי טבק (37), זמרת ומורה מירוחם, אמא לחמישה (16, 14, עשר, שמונה ושלוש), השפות הן חלק בלתי נפרד מהחיים המשפחתיים. טובי נולדה בניו ג'רזי ועלתה לארץ בגיל 14. אנגלית היא שפת האם שלה. בעלה, אייל פרידמן, עלה ממקסיקו בכיתה ג', דובר ספרדית, והשפה נוכחת בבית. "כיוון שבעלי עלה לישראל בגיל צעיר, השפה החזקה שלו היא עברית", היא מספרת. "אני לא דוברת ספרדית מהבית, אז דיברנו בינינו עברית ואנגלית. הספרדית הייתה השפה הסודית שלנו, כשלא רצינו שהילדים יבינו. עכשיו הבכור שלי לומד ספרדית כדי להבין מה אנחנו אומרים".
עם הילדים הבחירה הייתה ברורה יותר. "כשהילדים נולדו החלטנו שהחלוקה תהיה שאני מדברת איתם באנגלית והוא בעברית", היא אומרת. "בשבילי אנגלית היא שפת אם וזו גם שפה בינלאומית שיעילה בארץ ובחו"ל. היה לי חשוב שאוכל לדבר עם הילדים שלי בשפה הכי נוחה לי, וגם שהם יוכלו לתקשר עם המשפחה, עם סבים ובני דודים".
במהלך השנים שינה המעבר בין מדינות גם את האיזון בין השפות. "כשהבכור היה בן ארבע והקטנה יותר בת שנתיים, עברנו ללוס אנג'לס, ופתאום השפות התהפכו. אם עד אז עברית הייתה החזקה והייתי צריכה להיאבק על האנגלית, בארצות הברית העברית נהייתה החלשה והיינו צריכים להיאבק עליה. כשחזרנו לארץ, שוב הפכנו את זה. היום אנחנו גרים בירוחם, אין פה סביבה דוברת אנגלית, אז הילדים עונים לי בעברית ואני אומרת להם: Tell me that in English. לפעמים זה כדי להתעקש איתם שיוכלו לדבר אנגלית, ולפעמים אני עייפה ובא לי לדבר בשפה שלי".
הם התבלבלו בין השפות כשהיו קטנים?
"כן, וזה חמוד. הקטן שלי מערבב שפות, למשל אומר: 'הנה, זה green'. זה מסתדר עם הזמן. הם מבינים מה הולך איפה. כשהם צעירים הם מתבלבלים, ואז אני חוזרת על המשפט, This is green או 'זה ירוק', ומנסה להכניס את המילים לקטגוריות הנכונות".
היה אצלם עיכוב שפתי?
"אצל הבכור היה טיפה עיכוב, אבל זה הגיוני כי בבית מדברים שתי שפות".
מה היית אומרת להורים שמתלבטים אם לדבר עם הילדים בכמה שפות?
"ללכת על זה. זה נותן ביטחון בעוד שפה, ידע ומיומנות".
לודמילה יאסינסקה־דמרי עם משפחתה
(צילום: אלינה פופובה)
משפחת יאסינסקה־דמרי: אוקראינית, רוסית, עברית ואנגלית
בבית של לודמילה יאסינסקה־דמרי (41), נשיאת ארגון הצ'ירלידינג בישראל, זמרת ויוצרת תוכן מהרצליה, שפות הן חלק מהזהות המשפחתית. לודמילה, שעלתה מאוקראינה בגיל 27, נשואה לרמי, ישראלי ממוצא מרוקאי ותוניסאי, ואמא למילי (14), רומי (12) ודן (עשר). מרגע שנהפכה לאמא, היה לה ברור שהיא רוצה להעביר לילדיה את השפות שאיתן גדלה.
"חשבתי איך אני יכולה לתת לילדים רוסית ואוקראינית", היא מספרת. "בבית דיברתי עם אמא ברוסית ועם אבא באוקראינית, אז ידעתי שזה אפשרי. עם הבנות דיברתי ברוסית, ועם הילד באוקראינית. הם ישבו יחד, שמעו את שתי השפות ולמדו אותן".
אחרי פרוץ המלחמה באוקראינה החליטה לשנות את האיזון בבית. "נסענו לחו"ל ודיברנו ברוסית עם הבנות, ומישהו חשב שאנחנו מרוסיה. לא רציתי שיחשבו ככה, אז עברנו לאוקראינית, אבל הרוסית נשארה. יש להם מורה לרוסית, והם גם מדברים לפעמים רוסית עם חברים".
האנגלית נכנסה לחייהם דרך בית הספר הבינלאומי שבו הילדים לומדים, אבל אצל בתה הבכורה זה נהיה פרויקט אישי. "היא נעלבה כשאמרו לה שהיא לא יודעת אנגלית, היא חזרה הביתה והפכה הכול לאנגלית, טלפון, טלוויזיה, הכול. אחרי חצי שנה היא עברה מהקבוצה הכי בסיסית באנגלית לקבוצה של דוברי אנגלית, לבד, בלי שיעורים פרטיים".
היו קשיים או עיכוב שפתי?
"כשהם מדברים מהר, לפעמים הם משתמשים בארבע שפות במשפט אחד. דן ידע לכתוב ולקרוא באוקראינית ורוסית עוד לפני בית הספר, אבל בעברית היה לו קשה יותר. לרומי הכי קל בעברית, למילי באנגלית".
מה היית אומרת להורים שמתלבטים אם לדבר עם הילדים בכמה שפות?
"זאת מתנה. מאתגר לדבר איתם בשפה שנייה בגיל מאוחר, כי הבסיס נבנה בילדות. כשזה בא מההורים ומהבית, השפה נרכשת באופן שוטף. ילדים סופגים הכול, אז לא לוותר על זה".
(צילום: MorroWind/Shutterstock)
רק יתרונות
לדברי ד"ר הדר אבוטבול עוז, קלינאית תקשורת, מייסדת תוכנית "מולטי" לקידום יכולות שפה בגני ילדים ומדריכה מחוזית של קלינאיות תקשורת במחוז דרום במשרד החינוך: רב־לשוניות היא תופעה נפוצה בישראל. "יש בישראל 35 שפות ודיאלקטים, ולפי נתונים סטטיסטיים אחד מכל חמישה ילדים מדבר בבית שפה שהיא לא עברית", היא אומרת. "יש ערים שבהן זה יכול להגיע ל־40%".
לדבריה, לחשיפה לשתי שפות יש יתרונות. "ילדים מסוגלים ללמוד שתי שפות ולפעמים אפילו יותר", היא מסבירה. "היתרונות רבים, בעיקר קוגניטיביים. אנחנו מדברים על תפקוד טוב יותר בכל מה שקשור לתפקודים ניהוליים, ויש היום מחקרים שמדברים גם על עיכוב בדמנציה בכמה שנים אצל דו־לשוניים".
היא מוסיפה כי ילדים יודעים להבחין בין השפות כבר מגיל צעיר: "מגיל שנתיים הם יודעים עם מי לדבר באיזו שפה".
חשיפה לשתי שפות עלולה לגרום לעיכוב שפתי?
"בגדול, אנחנו לא אמורים לראות עיכוב אצל ילדים שחשופים באופן עקבי לשפות שונות. האתגר העיקרי הוא באוצר המילים, כי הוא תלוי חשיפה. יכול להיות שבשפה מסוימת יהיה להם פחות אוצר מילים, אבל כשמחברים בין השפות נראה אותה כמות של אוצר מילים בהתפתחות תקינה".
לדבריה, אם ילד נכנס לראשונה למסגרת דוברת עברית אחרי שנחשף בבית בעיקר לשפה אחרת, ייתכן שייראה קושי זמני בעברית. "זה לא אומר שיש לו לקות שפה. אם שפה אחת תקינה, אין לקות שפה. לפעמים הילדים זקוקים לעוד זמן חשיפה". לכן, היא מדגישה, לא כדאי להמליץ להורים להפסיק לדבר בשפת הבית: "שפה היא לא רק שפה. יש מאחוריה רגש, משפחה, מנהגים, מסורת וערכים".
ההמלצה שלה להורים היא להקפיד על חשיפה עקבית ומשמעותית לשפה הנוספת, ולא להסתפק בחוג: "חשוב שמי שמדבר עם הילד ייתן לו מודל תקין, עשיר ואיכותי".
הכתבה פורסמה במגזין "לאשה"
