אור שפיץ, לאה ינאי, ספיר נרקיס, סנדרה רינגלר, ג'ני צ'רוואני, אירה דולפין, אלין ומירי כהן, טהוניה רובל, נטלי דדון, חן זנדר, סנה סוקול, שלי גפני - זו רשימה חלקית של הנשים המפורסמות שטסו בשלוש השנים האחרונות לניו יורק והשתטחו על קברו של הרבי מלובביץ'.
מאחורי הנסיעה הזו, תחת הכותרת "מסע מנהיגות לאחדות", עומדת ברכה שילת. היא בת 46, נשואה לרב משה (50), אם לשמונה - שש בנות ושני בנים (הבכורה בת 25, הצעיר בן 8) וסבתא לשניים, חרדית תושבת כפר חב"ד, והיא אחת הנשים הבולטות בחב"ד.
שילת, שפועלת למען העצמת הזהות היהודית בישראל, מובילה פרויקטים חינוכיים ארציים לנוער ולסטודנטים (חב״ד לנוער וחב"ד בקמפוס). במשך שלוש שנים הגישה ברדיו תל אביב את התוכנית "מקבלים שבת" לצד יעל גולדמן־פפר וכעת הן מגישות ביחד את הפודקאסט "התל אביבית והרבנית".
צ'ולנט וקיגל חינם
שילת היא פתח תקוואית במקור, בת בכורה לבית משפחת קירשנבאום, חב"דניקים שעלו מארצות הברית. "גדלתי במוסדות של 'בית יעקב', מה שאומר שקיבלתי חינוך חרדי הארד קור", היא אומרת. את בעלה הכירה בשידוך - הוא בנו של הרב יצחק שילת, מייסד ישיבת הסדר ועומד בראשה. יחד הם ייסדו את המיזם המוזיקלי ומופע הענק "צמאה", שבו צופים מדי שנה יותר ממאה אלף איש.
איך נולד המיזם?
"שנינו, בעלי ואני, היינו אנשי חינוך. אני למדתי בסמינר למורות והייתי מורה לאנגלית ומחנכת, והוא לימד בישיבה. אבל הבנו מהר מאוד שיש לנו אופי יזמי. במשך השנים הקמנו עוד מיזם ועוד מיזם, עד שלפני 16 שנה הרעיון של הקמת 'צמאה' עלה לראשו של בעלי וקיבל תאוצה. זה מותג מוזיקלי שמנגיש ניגונים יהודים אותנטיים מלפני 300-200 שנה, בביצועים עכשוויים של זמרים מהשורה הראשונה בעולם הדתי והלא דתי, כמו אברהם פריד, ישי ריבו, עקיבא, אמיר דדון, אביב אלוש ועוד רבים וטובים. העיבודים והמוזיקה ברמה הגבוהה ביותר. שאלנו את עצמנו איך ננגיש ניגונים כאלה ותיקים לקהל הרחב? חייבים לפצח את זה. בזמנו עבדנו עם אביתר בנאי וברי סחרוף, בהמשך עם עידן עמדי ונתן גושן, וכל שנה אנחנו מגוונים ומוסיפים, וגם רואים מה הקהל רוצה".
בני הזוג עובדים על המופע במשך כל השנה, והוא מתקיים בבנייני האומה סביב י"ט בכסלו, "חג הגאולה" בעולם החסידי. הכרטיסים אוזלים בתוך כמה שעות, ובמשך שמונה ימים נערכות 22 הופעות חיות עם תזמורת. "זו היערכות מטורפת. אנחנו הולכים למלון בירושלים ובקושי ישנים שעתיים בכל לילה. חלק מהבנות שלנו עוזרות לנו והאחרות שומרות על הילדים הקטנים יותר שבבית. יש לנו מאות אנשי צוות סביב כל מופע, אבל זה לא רק מוזיקה. זו חגיגת יידישקייט, כולל יריד ספרים שמנגיש את ספרי התניא לקהל הרחב במחירים שווים ואפילו אולם של אוכל יהודי – עם צ'ולנט וקיגל ללא תשלום נוסף. הכול ממותג בהתאם לנושאים שעל הפרק בכל שנה. למשל, בשיא המלחמה, המופע היה ממותג בצבעי תכלת כמו שמיים ומים, כדי לתת תחושה רגועה ולהדגיש את האמונה. השנה הוא בצבעים חומים כחיבור לקרקע, לשורשים, לסמל יציבות. תמיד כשהכול מסתיים אנחנו בג'טלג אבל מיד מתעשתים וכבר מתחילים לעשות סיעורי מוחות לשנה הבאה".
"בחברה החסידית יש מי שאומר: הבנות לא צנועות, איך את נותנת לזה לגיטימציה. יש קולות רקע, אבל יש גם קולות חיוביים שמעודדים אותי"
אתם מוכרים כרטיס ב־200 שקל ויותר, זה בטח מאוד משתלם עבורכם.
"זה יכול להיראות כך מבחוץ, אבל זה לא ממש ככה. קודם כול, זו השליחות שלנו ואנחנו מזמינים תלמידי בית ספר במחיר מסובסד. למעשה מי שמשלם מחיר מלא בערב מסבסד את התלמידים. לאנשים קשה להאמין שיש היום בני אדם שלא עושים הכול בשביל הכסף. אבל אני באמת מרגישה שזה לא מה שמניע אותי. בעצמי הייתי אצל הרבי (מלובביץ'. מבד"ל) כשהייתי ילדה, ואני זוכרת איך אמא שלי בירכה 'שהחיינו' כשהגענו אליו בזמנו והבנתי את המשמעות של זה כל כך חזק. אנחנו פועלים מהנשמה ומקבלים משכורת מעמותת 'לב לדעת'".
כשחילוניות שומעות שמדובר במופעים נפרדים לנשים ולגברים קשה להן להבין איך אמא לא יכולה ללכת להופעה עם הילדים שלה, או אישה עם בן הזוג שלה. הרבה פעמים כשיש הפרדה מגדרית יש גם אפליה לרעת הנשים.
8 צפייה בגלריה
פברואר 25: משתתפות המסע בניו יורק עם כוכבת הרשת הפרו־ישראלית אמילי אוסטין
(צילום: אור גפן, יח"צ)
"מבחינתנו ההפרדה היא יסוד חשוב שלא ישתנה בעתיד. אנחנו משקיעים מאוד במופעי הנשים, שבהן הופיעו אתי אנקרי, יובל דיין, רוחמה בן יוסף ועוד. המופע של הנשים זהה למופע של הגברים, חוץ מהחלק שבו אחת הזמרות עולה לשיר, ואז הרכב הנגנים הגברי יורד מהבמה ועולה הרכב חדש על טוהר הנשיות. כלומר, בכל הופעה יש שני הרכבים. אם יש אפליה זה לטובת הנשים, כי תמיד יש יותר מופעי נשים מגברים. נכון, אמא לא יכולה ללכת עם הבן, גם לא עם בן הזוג. אבל היא תקבל אנרגיה נשית. עד שבאים ורואים, לא מבינים את העוצמה הענקית הזאת".
נשמות גבוהות בתוכנו
לפני שלוש שנים, בעקבות שיתוף הפעולה עם חילונים במסגרת המופע, נולד רעיון הנסיעות לקבר הרבי. "ראיתי שגם אמנים לא דתיים שעובדים איתנו מאוד מתלהבים מהחוויה שנוצרה בשמונת הימים האינטנסיביים האלה. הבנתי שבמקומות כאלה האמנים שמים קצת את האגו בצד ומפנים המון מקום לנשמה. שאלתי את עצמי, איך אוכל לעשות את זה עם סלבס שהם לא אמנים או זמרים. הבנתי שיש מקום לדבר על נשמה גם עם מי שנראה יותר גשמי ושזה יבוא דרך הרשתות החברתיות, שם אפשר להשפיע על מיליונים".
"אני יכולה לשמור שבת, אני לא יכולה להגיד למשתתפות לשמור איתי. אם מישהי משתמשת באייפון בשולחן השבת - זה שלה וזה לא קשור אליי"
מהלך לא צפוי מבחינתך.
"שתביני, הייתי זו שהכי לא נמצאת ברשתות והכי לא אוהבת את מה שקורה שם, ממש מהלוחמים נגד הרשתות, האמא שהובילה בבית הספר של הבנות את המאבק לצמצום הטלפונים החכמים והשימוש בהם. אבל הבנתי שאני רוצה לעשות משהו. החלטתי לפנות לשרון אדם (מנטורית, מנחת סדנאות ואמא של עומר אדם. מבד"ל) ולספר לה על הרעיון".
איך אתן מכירות?
"חברה שלי מכפר חב"ד, מירי שניאורסון, הביאה אותה פעם ל'צמאה' ונוצר חיבור טוב. אמרתי לה מההתחלה שהרעיון שלי הוא לקחת קבוצת נשים לקבר של הרבי מלובביץ' בניו יורק, אבל היא לא ממש התלהבה. כחצי שנה לאחר מכן היא הגיעה שוב למופעים שלנו ופתאום הראתה התלהבות מהרעיון. מאז אנחנו ביחד בפרויקט הזה ואנחנו כבר מתכוננות למסע הרביעי, שמתוכנן למאי הקרוב. לא הייתי יכולה לעשות את זה בלעדיה - הווייב שלה, הקשרים, התכנים שלה".
מה בעצם עושים במסגרת הנסיעה הזו?
"גולת הכותרת של המסע היא הביקור שלנו בקבר של הרבי. שם הלב נפתח, הדמעות יורדות והתפילות עוצמתיות. הרבה פעמים אני מופתעת לגלות את הנשמות הגבוהות שמסתובבות בתוכנו. הרב מאניס פרידמן, שהוא מהנצפים ביוטיוב, מעביר להן סשן לפני הביקור שם. הן מגיעות עם לב פתוח. הכול כתוב בחוזה שהן מקבלות לפני המסע, כדי שלא תבוא פתאום מישהי ותגיד לי 'זו הדתה'.
"אנחנו לוקחות את המשתתפות לא רק לרבי אלא לקהילה היהודית, עושות הפרשת חלה, נפגשות עם נשים משפיעות בארצות הברית ובעולם וגם עם שגריר ישראל באו"ם. בשבוע הזה אנחנו גם מבקרות באטרקציות המפורסמות בניו יורק, יוצאות לשופינג ועוד. יש לזה המשך: אחרי המסע, אחת לכמה זמן אנחנו מזמינות את ה'בוגרות' של המסעות לסדנאות, למפגשים ולדברים רוחניים".
אני מבינה שאתם מממנים למשתתפות טיסות, מלון, נסיעות. הן מקבלות תשלום מעבר לזה?
"ממש לא. יותר מזה, על פי החוזה, וזה אכן נעשה בפועל, הן מפקידות אצלי 1,000 דולר בתחילת המסע, ואם מישהי מהן חורגת מהכללים שנקבעים מראש, היא לא מקבלת את הסכום הזה בחזרה. זה כדי למסגר את הפעילות, לוודא שהן יעמדו בלוח הזמנים, שלא ייעלמו לי פתאום וילכו לאן שהן רוצות, כי הכול מתוכנן ומדוקדק. יש גם מחויבות להגיע למפגש ההכנה שמתקיים בארץ, בהנחיה שלי ולמעגל מדהים של שרון. זה לא מסע של בילויים בלי גבולות, יש כאן משהו רוחני עמוק".
החוזה כולל גם התחייבות לשתף תכנים ברשתות?
"לא, הסלבס לא מתחייבות מראש לכלום מבחינת העלאה לרשת. הכול נעשה מתוך אמון ואהבה, ואני סומכת עליהן במאה אחוז. הן יודעות שהן באות כדי להעלות וגם עושות זאת בפועל, כל אחת בדרך הייחודית שלה".
"העמותה מממנת את המסעות, והמשתתפות מפקידות אצלי 1,000 דולר מראש. אם מישהי חורגת מהכללים, היא לא מקבלת חזרה את הסכום הזה"
קרה פעם שמישהי חרגה מהכללים ולא קיבלה את הכסף בחזרה?
"האמת היא שכן. מישהי עישנה בחדר במלון, האמריקאים מאוד קשוחים בעניין הזה. היא הייתה צריכה לשלם למלון קנס גדול, והפיקדון כיסה אותו. הטיסה במחלקת תיירים, המלון תמיד בלב מנהטן, בסטנדרט קבוע שלנו. אם מישהי מהן רוצה לשדרג לחדר יקר יותר, למחלקה יקרה במטוס, היא עושה את זה על חשבונה".
מי מממן את מה שאתם כן משלמים, את הטיסות וההוצאות האחרות?
"עמותת 'Israel Next Generation’, שניזונה מתרומות של מי שמאמין במה שאנחנו עושים. המטרה של העמותה היא לקרב, והן גם עושות את זה ברמה האישית וגם מעבירות הלאה. יש ביניהן כאלה שהתחילו אפילו לשמור שבת, להקפיד על נידה. אחת מהן תצא בקרוב עם העניין הזה לאור".
כולן אומרות לך מיד - כן, אני איתך?
"יש כאלה שמיד נענות, יש כאלה שמתלבטות ומחליטות שכן, ויש כאלה שלא מתאים להן, וזה בסדר. זה לא בהכרח כי הן לא מזדהות עם התכנים והתוכנית. לפעמים הן עסוקות וקשה להן לפנות שבוע בשביל זה. אני מסבירה להן איזו השפעה חשובה יש להן מתוך מקום של ערכים, של יהדות, של זהות. אגב, הרבי היה משפיען. מי בזמנים שלו, בשנות ה־70, היה מדבר והיו שידורים שלו בכל נקודה בעולם? הן מתרגשות כשאני מספרת להן את זה ומבקרת איתן בחדר התקשורת שלו".
יש משהו שקרה לבנות האלה ברמה האישית־רוחנית שאת יכולה לספר?
"אפשר לספר את כל מה שהן העלו בעצמן ברשתות. למשל, אירה דולפין, שממש פחדה מעצם הטיסה, החזקתי לה את היד כל הדרך. היום ככל הידוע לי היא שומרת שבת ממש".
וזו הייתה המטרה שלך.
"זו לא המטרה שלי לגרום להן לשמור שבת או מצוות. לי חשוב לעשות טוב ולהפוך אותן לצינור השפעה טוב, כך שברשתות יהיו גם דיבורים של אמונה ולא רק של איפור, תזונה, בגדים וספורט. אלין כהן ואמא שלה, מירי, היו במסע הראשון וביקשו להצטרף גם למסע שהיה לא מזמן כדי להגיד לרבי תודה על מה שקרה מאז. כידוע, אלין התארסה. טהוניה רובל התחילה ללמוד תניא. אור שפיץ שמרה שבת פעם בחודש תקופה מסוימת. איך את מסבירה את זה ששתי הרקדניות שיצאו איתי למסע, ג'וליה שחר וסנה סוקול, זכו ב'רוקדים עם כוכבים'?".
בתוכנית הן לבושות לא ממש צנוע, איך את עם זה?
"אבל הן הצליחו וזכו. וג'וליה מצאה את האחד שלה. אני רואה את הדברים החיוביים ולא מחפשת את מה שלא. זאת נקודת המבט שלי. אני באה אליהן עם ההצעה לא ממקום מתנשא. פונה אליהן בגובה העיניים, בכנות ואהבה, וזה סוד ההצלחה בעיניי".
"אני מרגישה שזה שילדתי שמונה ילדים זה שירות לעם ישראל. הבנות שלי לא יתגייסו, ולגבי הבנים, מי שלא באמת יושב ולומד חייב לשרת בצבא"
הן שומרות איתך את כל השבת או שאת רואה שהן שולפות טלפון כשכולכן ביחד?
"זה עניין שלהן. אני יכולה לשמור בעצמי, אני לא יכולה להגיד להן לשמור איתי. וכן, יש כאלה ששולפות וגם מצלמות ואפילו מעלות רגעים משם לרשת. בשנים האחרונות אנחנו לוקחות סוויטה במלון ועורכות שם שולחן שבת ענק ויפה ויוצרות אווירה מיוחדת. אם מישהי משתמשת באייפון - זה שלה וזה לא קשור אליי. אנחנו מבקשות לכבד אבל אין כפייה, ועובדה שזה קורה. מה שעולה אצלי ברשתות כבר מסונן, מתאים לקהל שלי. ברור. אני אומרת להן תמיד שאני מאמינה בהן וסומכת עליהן שיהדהדו את מה שהן מקבלות במסע בצורה הכי טובה והייחודית שלהן, והן עושות את זה באהבה. נוצר כאן משהו מופלא. אנחנו חבורה. זה לא נגמר בניו יורק, זה ממשיך בקשר ובמפגשים. הן באות לאירועים שלי ואני לשלהן".
יש כאלה ש"נושרות" מהחבורה?
"בהחלט כן. לפעמים אני גם מתאכזבת. אם מישהי קיבלה כזו הזדמנות ולמחרת היא לא מכירה אותי, זה מאכזב. או שמישהי מתחתנת ואני שולחת לה משהו יפה לבית והיא אפילו לא אומרת תודה, זה צובט בלב. אבל יש אכזבות בחיים ואני ממשיכה הלאה. הרוב לא כאלה".
אך מגיבים בקהילה שלך לפעילות הזאת? לכולם זה יורד חלק בגרון?
"ממש לא. יש מי שאומר: איך את נותנת לזה לגיטימציה? הבנות לא צנועות, זה לא מתאים וכו'. יש קולות רקע, אבל יש גם קולות חיוביים שמעודדים אותי. לי יש רב שאיתו אני מתייעצת על הכול, הרב דיסקין, רב קריית אתא. הוא מכוון ומדייק אותי. אני מאוד מאמינה בכוח נשי ומרגישה שזה חלק עצום בשליחות שלי".
לימוד או גיוס
כשמדברים על יצירת גשר בין דתיות לחילוניות, אי־אפשר להתעלם מסוגיית הגיוס. איפה את בסיפור הזה?
"כולם יודעים על הקשר המיוחד שלי עם צה"ל ועל הנתינה שלנו דרך העמותה ושיתופי הפעולה. אני עובדת המון עם חיילות והן הנסיכות שלי. כולם גם יודעים שהמסגרת הצה"לית מורכבת עבור נשים חרדיות.
"אישית, אני מרגישה שהעובדה שילדתי שמונה ילדים, זה שירות לעם ישראל. בימים שבהם יש סקרים על הירידה בדמוגרפיה, אפשר להבין שיש לכך משמעות. הבנות שלי גדלו בבית שבו יש כל הזמן עשייה למען עם ישראל, אז אי־אפשר להגיד שהן לא עושות, וכולי תפילה שגם להן יהיו משפחות ברוכות ילדים".
הן יעשו שירות לאומי?
"זה עניין חברתי שמאפיין את הציבור הדתי לאומי ולא את חב"ד".
מה עם הבנים שלך, הם יתגייסו?
"הם יבחרו, ואשמח בכל דרך שיבחרו. לתפיסתי, מי שלא באמת יושב ולומד, חייב לשרת בצבא. הייתי רוצה שיהיו תלמידי חכמים ויעמלו וישקדו על התורה, אבל אם לא יהיה כך - ארצה שיתגייסו. יכול להיות שירצו להיות תלמידי חכמים וגם להתגייס. חשוב לי לציין שבעלי עשה צבא כלוחם בשריון, הוא גדל בבית שמעודד את זה, וגם שני חתנים שלי משרתים בצבא. החתן החדש, מלפני כמה חודשים, משרת במסלול מותאם לחרדים ולוחם, וממש בימים אלה סיים את הטירונות. החתן הגדול יותר קיבל 'פטור עילוי', אבל לאור המצב הוא הרגיש שהוא חייב להתגייס ופנה לצבא כדי שיבטלו לו את הפטור והוא אכן משרת כעת".
הכתבה פורסמה במגזין "לאשה"
