בשנים האחרונות הפכה השחקנית היהודייה סלמה בלייר ("משחקי פיתוי", "לא רק בלונדינית", "הכי מתוק שיש") לפנים היותר מעודדות של מחלת הטרשת הנפוצה, לאחר שבשנת 2022 פרסמה את ספר הזיכרונות שלה Mean Baby: A Memoir of Growing Up, ובו פירטה את שלבי גילוי המחלה וההתלבטויות המקצועיות שנלוו לכך.
התסמינים של בלייר, היום בת 54, החלו כבר בגיל צעיר, שנים לפני האבחון שהגיע רק לאחר החמרה משמעותית במצבה הפיזי. בשנים הראשונות היא התמודדה עם מגבלות ניכרות בתנועה וסבלה מעייפות קשה, אבל כיום היא מדווחת על הפוגה במחלה ועל שיפור משמעותי בתפקוד. "לא דמיינתי שאוכל להשפיע פשוט בכך שאופיע כמו שאני, בכנות, עם מה שאני עוברת", אמרה באחד הראיונות שנתנה, ואין ספק שהיא עושה שירות חשוב מאוד להעלאת המודעות למחלה, שפוגעת משמעותית יותר בנשים מאשר בגברים.
הטרשת הנפוצה מתפרצת בדרך כלל דווקא בתקופות שיא בחיים של בניית משפחה וקריירה. בישראל יש כיום כ־10 אלף מטופלים, כ־66% נשים, רובן בשנות ה־40-20 לחייהן. לצד התקדמות משמעותית במחקר על אודותיה ובטיפולים חדישים שמאפשרים פעמים רבות קיום חיים סדירים לצידה, היא עדיין לא זוכה לחשיפה מספקת. חודש המודעות למחלה הוא הזדמנות חשובה לתקן את המצב.
ובכן, טרשת נפוצה (Multiple Sclerosis) היא מחלה אוטואימונית כרונית של מערכת העצבים המרכזית, שבה מערכת החיסון תוקפת בטעות את המיאלין - שכבת ההגנה שעוטפת את סיבי העצב במוח ובחוט השדרה. פגיעה זו משבשת את העברת המסרים בין המוח לגוף ועלולה לגרום למגוון רחב של תסמינים, ובהם עייפות קיצונית, הפרעות ראייה, חולשת שרירים, קשיי הליכה, תחושות נימול ולעתים גם פגיעה בזיכרון ובריכוז.
פרופ' שי מנשקו, נוירולוג בכיר במרכז לטרשת נפוצה ומנהל השירות למחלות נוירואימונולוגיות וטרשת נפוצה בילדים ונוער במרכז הרפואי שיבא בתל־השומר, מסביר: "טרשת נפוצה היא בעצם סל של מחלות, לא מחלה אחת בודדת. עד לפני עשור הטיפול היה זהה, אבל היום אנו יודעים לזהות את תתי־הסוגים ולטפל בצורה מותאמת בכל אחד מהם. הסימפטומים של החולים מושפעים מהאזור שנפגע במוח: האזור שאחראי על הראייה, אזור שיווי המשקל, אזור התנועה, אזורי חוט השדרה ועוד. אצל כ־85% מהחולים המחלה מופיעה בצורה שנקראת התקפית־הפוגתית, כלומר, יש התקף של ירידה בראייה, חוסר יציבות, קושי בתנועה ואז אחרי הטיפול יש הפוגה ורוב האנשים חוזרים כמעט למצב הבסיס שלהם. השאלה היא תמיד איך אפשר למנוע את ההתקף הבא ואם כבר היה התקף – איך אפשר להאריך את תקופת ההפוגה.
"הסוג השני של המחלה - Primary Progressive - שמאופיין בהתקדמות רציפה ללא הפוגות ברורות, אופייני יותר לגברים, בעיקר מעל גיל 40".
פרופ' שי מנשקו: "כמו כל המחלות האוטואימוניות, גם טרשת נפוצה שכיחה יותר בקרב נשים. מאידך, אנחנו יודעים שאצל נשים, למרות השכיחות הגבוהה, האגרסיביות של המחלה פחותה ביחס לגברים"
מגדר: המחלה הנשית מתנהגת אחרת
כאמור, המחלה פוגעת בנשים פי שניים־שלושה יותר מאשר בגברים. במשך שנים ההסבר המדעי התמקד בתפקידם של הורמונים כמו אסטרוגן, שינויים הקשורים להיריון ולגיל המעבר וגם גורמים גנטיים שעלולים להשפיע על הסיכון לפתח את המחלה. הסבר מרכזי נוסף הוא תגובה חיסונית חזקה יותר של נשים, שמעלה את הסיכון למחלות אוטואימוניות.
מחקר של אוניברסיטת קולורדו בארצות הברית, שפורסם השנה, חיזק עוד יותר את ההבנה שיש הבדל ביולוגי של ממש בין נשים לגברים בכל הקשור לטרשת. החוקרים בדקו חלבונים בנוזל השדרה וגילו שאצל נשים יש פעילות דלקתית וחיסונית מוגברת יותר, לצד מנגנונים מופחתים הקשורים בתיקון והגנה על תאי עצב. ממצאים אלו מחזקים את ההשערה שטרשת נפוצה אצל נשים אינה רק "אותה מחלה בשכיחות גבוהה יותר", אלא מחלה שעשויה להתנהל באופן ביולוגי שונה. אחת ההשלכות האפשריות היא שבעתיד נראה טיפולים ובדיקות שמותאמים במיוחד לנשים.
פרופ' מנשקו מוסיף זווית מעודדת: "כמו כל המחלות האוטואימוניות, טרשת נפוצה שכיחה יותר בקרב נשים. מאידך, אנחנו יודעים שאצל נשים, למרות השכיחות הגבוהה, האגרסיביות של המחלה פחותה ביחס למחלה אצל גברים".
פרופ' מנשקו: הטיפולים מהעשור האחרון מראים בלימת התקדמות המחלה של עד 70% ומאפשרים אורח חיים תקין. גם אופן לקיחת התרופות מסייע: זריקות בבית אחת לחודש, כדורים או תרופות בעירוי אחת לחצי שנה"
פריון: אין מניעה להרות וללדת
מחקר של אוניברסיטאות בצרפת שפורסם ב־2025 הראה שנשים עם טרשת נפוצה מקבלות טיפולים פחות אגרסיביים מגברים, גם כשמצב המחלה דומה. החוקרים בדקו למעלה מ־22 אלף חולים וחולות בצרפת ומצאו שנשים היו בעלות סיכוי נמוך ב־8% לקבל טיפול להאטת התקדמות המחלה, ונמוך ב־20% לקבל טיפולים מתקדמים ואגרסיביים יותר. לפי החוקרים, אחת הסיבות המרכזיות היא שיקולי פריון והיריון. אצל נשים בגיל הפוריות יש לעתים היסוס, גם מצד רופאים וגם מצד מטופלות, להתחיל או להסלים טיפול מחשש להשפעה על היריון עתידי. לפי החוקרים, כ־18 חודשים לפני לידה חלה ירידה משמעותית בשימוש בתרופות.
לדברי פרופ' מנשקו, "יש מחקרים לכאן ולכאן, אבל היום רוב הנוירולוגים דוגלים בהתאמת טיפול מוקדם ואפקטיבי, גם לנשים וגם לגברים. הטיפולים בטרשת נפוצה מתאימים לשני המינים באותה מידה, אבל אצל נשים, מטבע הדברים, אנחנו כן מנהלים הרבה שיחות סביב היריון ופוריות. הסיבה היא לא חשש לפגיעה בביציות (או תאי זרע אצל גברים), אלא חשש שחלק מהתרופות עלול להשפיע על העובר. אנחנו יודעים היום שעם ליווי נכון והתאמת טיפול, נשים עם טרשת יכולות לעבור היריון בצורה טובה מאוד, אבל אנחנו גם יודעים שאחרי לידה יש סיכון מוגבר להתקף, במיוחד אם האישה לא מטופלת, ולכן הליווי הרפואי חשוב מאוד בתקופה הזאת".
4 צפייה בגלריה
השחקנית סלמה בלייר כתבה ספר על המחלה ועל ההתמודדות איתה."לא דמיינתי שאוכל להשפיע פשוט בכך שאופיע כמו שאני
(צילום: Amy Sussman/Getty Images)
התסמינים: חולשת שרירים ובעיות הליכה
עייפות כרונית היא אחד התסמינים השכיחים והמשמעותיים ביותר בטרשת נפוצה, ולעתים היא משפיעה על איכות החיים יותר מאשר תסמינים נוירולוגיים, כמו חולשת שרירים או בעיות הליכה. מדובר בעייפות עמוקה ולא פרופורציונלית למאמץ, שאינה משתפרת בהכרח לאחר מנוחה, והיא יכולה להשפיע על ריכוז, תפקוד יומיומי ויכולת עבודה לאורך זמן.
מחקרים מראים כי נשים מדווחות לעתים קרובות יותר על עייפות חמורה ועל פגיעה תפקודית גבוהה יותר בהשוואה לגברים, גם כשחומרת המחלה הנוירולוגית דומה. אחת ההשערות היא שהפער קשור לשילוב של גורמים ביולוגיים (כמו השפעות הורמונליות ופעילות חיסונית), לצד מטלות יומיומיות תובעניות יותר, למשל, שילוב של עבודה, טיפול בילדים וניהול הבית. בקרב גברים, לעומת זאת, העייפות מדווחת פחות או מתוארת יותר בהקשר של ירידה בכוח פיזי, מה שעשוי גם להשפיע על האופן שבו היא מזוהה ומטופלת.
פרופ' מנשקו מציין כי "הסימפטום שכיח מאוד גם אצל גברים, והעייפות היא חלק מהפגיעה המוחית עצמה. אני חושב שנשים פשוט יודעות לתאר את זה טוב יותר ולקבל לפיכך טיפול מתאים יותר. הרבה גברים פשוט אומרים 'אני עובד קשה' ולכן הבעיה פחות זוכה למענה. בכל מקרה, הטיפול כיום מתקדם מאוד גם בתחום הזה ולעתים אנו נותנים טיפול תרופתי ייעודי לעייפות, בהתאם לשאלוני הערכה מסודרים".
מחקרים מראים כי נשים מדווחות לעתים קרובות יותר על עייפות חמורה יותר בהשוואה לגברים, גם כשחומרת המחלה הנוירולוגית דומה. הפער, כך משערים, קשור לשילוב של גורמים ביולוגיים לצד עומסים יומיומיים תובעניים יותר, שילוב של עבודה, טיפול בילדים וניהול הבית.
החידוש: אבחון של טרום־טרשת
בעבר הגישה הטיפולית לטרשת נפוצה הייתה תגובתית. רופאים נטו להמתין להופעת התקפים ברורים או להחמרה קלינית לפני התחלת טיפול משמעותי. המשמעות היא שלעתים המטופלים היו נכנסים למעגל של התקף־התאוששות־המתנה, ורק אז הוגשה התערבות טיפולית. גישה זו התבססה על תפיסה שהמחלה פעילה בעיקר בזמן התקפים, ופחות בתקופות של שקט קליני.
היום הגישה השתנתה באופן מהותי והיא יותר פרואקטיבית וארוכת טווח. במקום לחכות להתקפים, מלווים את המטופל באופן רציף כבר מהשלבים המוקדמים ביותר, גם בתקופות של הפוגה, כדי למנוע נזק מצטבר שיכול להתרחש גם בלי תסמינים בולטים. לכן הטיפול כולל מעקב שוטף, בדיקות הדמיה והתאמת טיפול שמטרתו לדכא פעילות דלקתית שקטה ולמנוע התקדמות עתידית של המחלה - גם כשהמטופל מרגיש יציב לחלוטין.
פרופ' מנשקו: "פעם היינו מחכים להתקף שני לפני התחלת טיפול. היום הרבה פעמים כבר אחרי התקף ראשון או אפילו רק לפי החמרה שמאובחנת ב־MRI אנחנו מציעים טיפול. היום אנחנו כבר מבינים שטרשת יכולה להתקדם גם בלי שהמטופל מרגיש את זה קלינית. השיח המדעי מדבר כבר על טרום־טרשת, בדומה למצב של טרום־סוכרת. הדלדול המוחי מתחיל מוקדם מאוד, ולכן חשוב למנוע את הנזק מוקדם ככל האפשר".
מחקר חדש של אוניברסיטת קולורדו מחזק את ההשערה שטרשת נפוצה אצל נשים אינה רק "אותה מחלה בשכיחות גבוהה יותר", אלא מחלה שעשויה להתנהל באופן ביולוגי שונה.
העתיד: לחיות עם המחלה, לטפל בבית
לצד הקשיים הכרוכים במחלה הכרונית, התקדמות המחקר המדעי נותנת תקווה להתמודדות קלה יותר עם המחלה בעתיד. "יש לי מסר מאוד אופטימי בהקשר הזה", מדגיש פרופ' מנשקו. "הטיפולים התרופתיים שנכנסו בעשור האחרון מראים בלימת התקדמות המחלה של עד 70%, וזה מאפשר אורח חיים תקין. גם אופן לקיחת התרופות מסייע בכך: כיום יש אפשרות לקבל זריקות בבית אחת לחודש, יש כדורים שאפשר לקחת כמה פעמים בחודש ויש תרופות שניתנות בעירוי פעם בשישה חודשים. כאמור, הליווי הרפואי חייב להיות שוטף וצמוד, אבל החולה כבר לא צריך להגיע בתכיפות למרכז הרפואי ויכול לטפל בעצמו בבית.
"לסיכום, אני יכול לומר שיש לנו כיום טיפולים טובים יותר ונגישים יותר. מחקרים שצפויים להתפרסם מאפשרים לנו לחשוב שבעתיד הלא רחוק ייצרו תרופות שאף יצליחו לבלום טוב יותר את המחלה ויצמצמו את תכיפות הטיפול בה".
כריסטינה אפלגייט
מחלת הטרשת הנפוצה של השחקנית האמריקאית כריסטינה אפלגייט ("נשואים פלוס", "בשבילי אתם מתים")נחשפה באופן פומבי בשנה 2021. אפלגייט סובלת מירידה תפקודית מהירה יחסית, מהלך פעיל עם פגיעה משמעותית בשיווי המשקל, כאבים כרוניים ועייפות קשה. כיום, בגיל 55, יש לה מגבלות יומיומיות משמעותיות, היא משתמשת בעזרים להליכה ומתמודדת עם תנודות במצב הבריאותי, כולל תקופות של החמרה שדורשות טיפול רפואי אינטנסיבי ולעתים אשפוז. "זו מחלה נוראית. אני כועסת עליה, אני לא אוהבת אותה", אמרה באחד הראיונות שעשתה למען קידום המודעות לטרשת נפוצה.
ג'יימי־לין סיגלר
השחקנית האמריקאית־יהודייה ("הסופרנוס") יצאה מהארון עם מחלתה בשנת 2016, אך בפועל אובחנה כבר בתחילת שנות ה־20 שלה. כיום, בגיל 45, המחלה אצלה יציבה יחסית וההתמודדות היא נקודתית, בעיקר בזמני עומס או התלקחות, אך ללא הידרדרות רציפה ומתמשכת. מהלך המחלה מוגדר "התקפי־הפוגתי", וההחמרה מתבטאת בעיקר בחולשה ברגליים ובקשיי הליכה, לצד תקופות ארוכות של רגיעה, שאפשרו לה להמשיך לעבוד לאורך השנים. "המחלה היא חלק ממני, אבל היא לא מי שאני", היא נוהגת לומר.
הכתבה פורסמה במגזין "לאשה"
