27 ביוני 2026 התחיל עבור קייטי קוריק, עיתונאית אמריקאית ותיקה, כיום רגיל לכאורה. היא שהתה באספן, קולורדו, לשם הוזמנה להשתתף בפסטיבל הרעיונות אספן (Aspen Ideas Festival) ופתחה את הבוקר בטיול לשוק האיכרים המקומי. "לא היה שום דבר יוצא דופן באותו בוקר של שבת", כתבה לאחר מכן בפוסט שפרסמה. "ג'ון, בעלי, יצא להתאמן, אז הלכתי ברגל לעיירה מהדירה של הוריו באספן כדי לבקר בשוק האיכרים השבועי ולקנות קפה קר. קניתי אפרסקים ונקטרינות יפהפיים, שקית גדולה של פופקורן וכובע קש חמוד, שממש לא הייתי צריכה. חזרתי לדירה, אכלתי קערת דגני בוקר עם אחד האפרסקים, והתלבשתי לקראת אחר הצהריים בפסטיבל. החלטתי ללבוש חליפת פשתן לבנה, חולצת סריג ללא שרוולים בצבעי כחול־לבן ואת הכובע החדש שלי. ג'ון הסיע אותי לקמפוס של מכון אספן ובדרך הציע שנעצור בדוכן הנקניקיות לארוחת צהריים. זה הדבר האחרון שאני זוכרת מהיום הזה".
קוריק (69), מהדמויות הבולטות בתקשורת האמריקאית, הייתה במשך שנים אחת הפנים המזוהות ביותר עם חדשות הטלוויזיה בארצות הברית. במשך 15 שנה הגישה את תוכנית הבוקר Today של רשת NBC ובהמשך עברה לרשת CBS, שם הייתה האישה הראשונה בתפקיד המגישה היחידה של מהדורת חדשות הערב ברשת טלוויזיה אמריקאית גדולה. לכנס באספן הוזמנה לשני מושבים: להנחות פאנל שעסק בבינה מלאכותית ולהשתתף בפאנל שעסק בעתיד העיתונות.
את מה שאירע בהמשך אותו היום היא יודעת רק בזכות מה שסיפרו לה: היא עלתה לבמה, השתתפה בשני המושבים כמתוכנן ותפקדה באופן מלא. רק לאחר שסיימה את השתתפותה בפאנל בעלה שם לב שהיא נראית חלשה ומסוחררת, "לא לגמרי עצמה", והחליט לקחת אותה לבדיקה רפואית בבית חולים בעיר. בבדיקה הראשונית שאלו אותה הרופאים מה התאריך ומה שמו של הנשיא הנוכחי. "טעיתי", סיפרה. "לא הייתי בטוחה באיזה חודש אנחנו. חשבתי שזו שנת 2024 והייתי בטוחה שג'ו ביידן הוא הנשיא". מה שהדאיג עוד יותר את הרופאים היה שלא הצליחה לזכור שנולדה לה לאחרונה נכדה. בנוסף, היא חזרה שוב ושוב על שאלות דומות ואף הציגה את עצמה בפני האחיות בכל פעם שנכנסו לחדר.
קייטי קוריק: "מישהו תיאר לי את זה כאילו המוח שלי פשוט לא לחץ על כפתור ההקלטה. אין לי מושג על מה דיברנו בפאנלים שבהם השתתפתי ומה קרה כשהם הסתיימו"
החשד הראשוני היה לשבץ מוחי, אך בדיקת MRI שללה זאת. לאחר בדיקות נוספות אובחנה קוריק עם אמנזיה גלובלית חולפת Transient Global Amnesia (TGA). הרופאים, כותבת קוריק, הסבירו לה שמדובר באובדן זיכרון לטווח קצר שיסתיים ביום שלמחרת. "הסיבה לכך מסתורית כמו המוח עצמו", כתבה. "מישהו תיאר לי את זה כאילו המוח שלי פשוט לא לחץ על כפתור ההקלטה. אין לי מושג על מה דיברנו בפאנלים שבהם השתתפתי ומה קרה כשהם הסתיימו". את הפוסט שלה היא מסיימת בתחושות מעורבות: "זה היה אירוע מוזר ומבהיל, אבל הוא היה יכול להיות הרבה יותר חמור. לכן בסופו של דבר אני מרגישה הקלה, אף על פי שכמה שעות משבת אחת בחודש יוני תמיד יישארו חסרות עבורי".
התפקוד תקין, הזיכרון נמחק
הסיפור של קוריק הביא למודעות את ה־TGA, תופעה נוירולוגית מוכרת פחות, שיכולה להיות מבהילה מאוד. בזמן האירוע האדם עשוי להיראות מתפקד לחלוטין אך הוא אינו מצליח לשמור בזיכרון את מה שקורה סביבו. "הדמיון לתסמינים של שבץ מדגיש עוד יותר את החשיבות שבהיכרות עם התופעה ובאבחון נכון שלה", מסביר ד"ר ג'רמי מולד, סגן מנהל המערך הנוירולוגי וסגן מנהל בכיר במחלקת נוירולוגיה־שבץ באיכילוב.
איך ייתכן שאדם יכול לדבר, לתפקד ולהשתתף בדיון, אבל לא לזכור שום דבר ממה שהתרחש?
"אמנזיה גלובלית חולפת היא מצב שבו קיימת הפרעה זמנית ביכולת של המוח ליצור זיכרונות חדשים. במילים פשוטות, המוח לא מצליח לרשום את מה שמתרחש באותו הרגע. לכן האדם לא יוכל לשלוף בעתיד את הזיכרונות האלה - לא מפני שהם קיימים אך אינם נגישים לו, אלא משום שהזיכרון פשוט לא נרשם".
קייטי קוריק
(צילום: Jenny Anderson/Stringer/GettyImages)
מהי שכיחות התופעה?
"זו אינה תופעה שכיחה כמו שבץ, אבל גם לא נדירה במיוחד. מדברים על סדר גודל של כחמישה מקרים לכל מאה אלף איש בשנה. אם מתרגמים את זה לישראל, מדובר בכ־500 מקרים בשנה, כך שזה בהחלט לא מצב נדיר מאוד. הגילים השכיחים הם 70-50 ואין הבדל משמעותי בין נשים לגברים".
מה בדיוק קורה במוח בזמן הזה?
"ההשערה היא שקיימת הפרעה זמנית בתפקוד של ההיפוקמפוס, שהוא האזור במוח שאחראי במידה רבה על יצירה ועיבוד של זיכרונות חדשים. יחד עם זאת, חשוב לומר ביושר: אנחנו עדיין לא באמת יודעים למה TGA מתרחשת. יש לא מעט תיאוריות, אבל אף אחת מהן לא הוכחה בצורה חד־משמעית".
ובכל זאת, האם זוהו טריגרים שיכולים להסביר תופעה כזאת?
"בספרות המקצועית מתוארים לא מעט טריגרים, גם גופניים וגם נפשיים, אבל אף אחד מהם לא הוכח כגורם משמעותי, ואין טריגר אחד שאפשר לומר עליו שהוא זה שגורם ל־TGA או להמליץ לאנשים להימנע ממנו. אנחנו רואים מגוון רחב של מצבים שקדמו לאירוע, כמו מאמץ גופני, סטרס נפשי, יחסי מין, אבל הם כל כך נפוצים בחיי היומיום, שקשה מאוד להגדיר אותם כגורמי סיכון ברורים".
אתה מדבר על כך שזיכרונות פשוט לא נרשמים, אבל במקרה של קייטי קוריק היא לא הצליחה לענות גם על שאלות בסיסיות כמו איזו שנה עכשיו או מי הנשיא. האם זה אופייני?
"בזמן האירוע עצמו ההפרעה בזיכרון יכולה להיות רחבה יותר. לעתים האדם מתקשה גם בהתמצאות בזמן או בפרטים כלליים. אבל לאחר שהאירוע חולף, בדרך כלל נשאר פער זיכרון רק לגבי אותן שעות שבהן התרחש האירוע".
מה שיכול לבלבל את הסביבה הוא התפקוד שנראה לכאורה תקין לחלוטין.
"זה אחד המאפיינים הבולטים של TGA - במהלך האירוע עצמו התפקוד הכללי נשאר תקין. אנשים מדברים כרגיל, הולכים, מבצעים פעולות מורכבות ומתנהלים באופן שנראה כמעט רגיל לחלוטין. מה שבדרך כלל מסגיר את המצב הוא שהם שואלים שוב ושוב את אותן השאלות, משום שהם לא מצליחים לזכור שכבר שאלו אותן לפני רגע וקיבלו עליהן תשובה. הייתה לי מטופלת שבמהלך אירוע כזה הכינה סיר מרק גדול לכל המשפחה, כפי שהיא עושה בכל יום שישי. היא בישלה בצורה מסודרת ומוצלחת. בני המשפחה חזרו הביתה ומצאו את סיר המרק על הכיריים, אבל היא בכלל לא זכרה שהכינה אותו.
"אצל מטופלת אחרת שלי האירוע הופיע בזמן שהייתה בחוג ברידג'. היא שיחקה ואפילו ניצחה במשחק, ורק כשהגיעה הביתה בני המשפחה הבינו שמשהו לא תקין, כי היא לא זכרה בכלל ששיחקה ברידג'. בשני המקרים לא היה סיפור דרמטי, אבל בני המשפחה שהתרשמו מבלבול ומשאלות חזרתיות החליטו להזמין מד"א ולפנות אותה לבדיקה מיידית במיון".
מחשש לשבץ?
"כן, כי בשני המקרים הופיעה שכחה פתאומית. כאמור, ההבדל המרכזי הוא שב־TGA ההפרעה כמעט תמיד בזיכרון בלבד, בעוד שכל שאר התפקודים נשמרים. בשבץ, לעומת זאת, בדרך כלל קיימת גם פגיעה נוספת בדיבור, בתנועה, בראייה או בתפקודים נוירולוגיים אחרים. נדיר מאוד, אם כי לא בלתי אפשרי, ששבץ יתבטא בפגיעה חדה בזיכרון בלבד. הבדל חשוב נוסף הוא ש־TGA חולפת תמיד ללא נזק קבוע, בעוד ששבץ עלול לגרום לנזק נוירולוגי מתמשך.
ד"ר ג'רמי מולד
(צילום: רומן חרמר)
ד"ר ג'רמי מולד: "יש לי מטופלת שבמהלך אירוע כזה הכינה סיר מרק גדול לכל המשפחה. היא בישלה כרגיל, בצורה מסודרת ומוצלחת. בני המשפחה חזרו הביתה ומצאו את הסיר על הכיריים, והיא בכלל לא זכרה שהכינה אותו"
"עם זאת, בבית אי אפשר לעשות אבחנה ודאית. במקרים נדירים גם שבץ או פרכוס יכולים להיראות בתחילה כמו TGA, ולכן כל אדם שמפתח תסמינים כאלה צריך להגיע מיד למיון, שם מבצעים בדיקה נוירולוגית מלאה וכן בדיקות הדמיה על מנת לוודא שלא מפספסים התבטאות נדירה של שבץ.
"ברוב המקרים המטופל מאושפז להשגחה קצרה כדי לוודא שהתסמינים חולפים ושלא מדובר במצב אחר, ואז משוחרר לביתו ללא צורך בכל טיפול קבוע נוסף. מבחינת הסיכון העתידי, מי שעבר TGA נמצא בסיכון מעט גבוה יותר מהאוכלוסייה הכללית לחוות אירוע נוסף, אבל עדיין מדובר בסיכוי נמוך מאוד. ברוב המכריע של המקרים מדובר באירוע חד־פעמי".
מעבר לדמיון לשבץ, מתעוררת גם שאלה על זיכרון באופן כללי. כולנו שוכחים יותר ככל שאנו מתבגרים. מתי צריך להבין שמדובר במשהו חריג שמצריך בדיקה?
"זו שאלה מצוינת. בסופו של דבר כולנו הופכים להיות מעט פחות חדים עם הגיל. אדם בן 70 לא יזכור דברים בדיוק כמו שזכר בגיל 20, וזה טבעי לחלוטין. אבל יש כמה דגלי אזהרה שחשוב לשים אליהם לב: הראשון הוא החמרה מהירה - אם אדם תפקד היטב ותוך ימים, שבועות או חודשים חלה ירידה ניכרת בזיכרון או בתפקוד, זה מצריך בירור.
מה שהדאיג את הרופאים של קייטי קוריק היה שהיא לא הצליחה לזכור שנולדה לה לאחרונה נכדה, חזרה שוב ושוב על שאלות דומות ואף הציגה את עצמה בפני האחיות בכל פעם שנכנסו לחדר
"דבר נוסף הוא חומרת הפגיעה. יש הבדל בין אדם שמתקשה מדי פעם להיזכר בשם של מישהו או שוכח איפה החנה את הרכב - דברים שקורים לרבים מאיתנו - ובין אדם שמתחיל לאבד את היכולת לנהל את ענייניו, מתקשה להמשיך לעבוד או לנהל חשבון בנק, שוכח דברים שעשה או מתקשה לבצע פעולות יומיומיות. בכל מקרה, אם קיימת תחושה שהזיכרון הולך ומידרדר בהדרגה, בייחוד אם מדובר בשינוי שניכר גם לסביבה, כדאי להיבדק אצל נוירולוג. חשוב להדגיש שבניגוד לעבר יש לנו היום דרכים לנסות ולמנוע או להאט את המשך הפגיעה בזיכרון בחלק נכבד מהמקרים, ולכן בדיקה אצל נוירולוג מומחה יכולה לא רק לתת אבחנה אלא גם לפתוח פתח לטיפול".
ואם נחזור ל־TGA, מה המסר שהכי חשוב לך להעביר?
"המסר המרכזי הוא שלמרות שמדובר בתופעה שיכולה להיות מפחידה מאוד, היא חולפת ללא נזק קבוע. אבל אי אפשר לאבחן אותה לבד בבית, משום שיכול להיות שמדובר בביטוי של מצבים מסוכנים יותר. לכן, כל אירוע פתאומי של בלבול או אובדן זיכרון מחייב פניה דחופה למיון להערכה נוירולוגית. אם לאחר הבדיקה מתברר שזה אכן TGA, אפשר בהחלט להיות רגועים יותר".
הכתבה פורסמה במגזין "לאשה"
