כמו בסצנה מתוך סרט, נסיעה אחת ברכבת בטייוואן שינתה את מסלול חייה של מיטל מרגוליס לין מהקצה אל הקצה. באותה נסיעה, לפני כ־14 שנה, היא הכירה את מי שהפך להיות בעלה. בעקבות הנישואים שלהם היא חיה היום בטייוואן, מגדלת שני ילדים ומנהלת עסק שמתווך בין מקומיים לישראלים מבחינה עסקית ותיירותית. לאחרונה הוציאה את הספר "החיים כחלום: סיפורים, סודות ומסעות מטייוואן" (הוצאת כריכה), שמתאר את חייה שם.
מרגוליס לין נולדה כאמור בחיפה להורים שעלו מאוקראינה בשנות ה־70. "כשהשתחררתי מהצבא, אבא אמר לי שחבל לבזבז את הזמן ויעץ לי שאתחיל ללמוד כמה שיותר מהר. הוא הציע לי ללמוד סינית, כי סין הופכת למעצמה. בחרתי בלימודי מזרח אסיה ואנתרופולוגיה, ומהר מאוד התאהבתי בעולם הזה".
ב־2011, לאחר שסיימה את התואר, קיבלה מממשלת טייוואן מלגה ללימודי סינית ונסעה לשם לשנה. עשרה ימים לאחר שנחתה עלתה על רכבת, ולקחה איתה ספר בעברית על בודהיזם. באותה נסיעה התיישב לידה גבר. הוא שאל אותה באיזו שפה הספר, והם התחילו לדבר. לשמחתה, בתום הנסיעה הבחור – ג'י שיאן, מדריך טיולים – הציע להכיר לה את המקום. "הייתי בשוק תרבותי", היא מספרת. "הגעתי לטייוואן באוגוסט, שבו חוגגים את חודש הרוחות. בכל מקום הייתה קטורת והוצבו שולחנות לכיבוד הרוחות. הכול היה לי זר. שמחתי להכיר ידיד, הפכנו לזוג, ואחרי שנה וחצי מאותה נסיעה התחתנו. היום אנחנו הורים ללני (12) ורפאל (11). "המשפחה והחברים הופתעו מזה וגם אני עצמי הופתעתי. זו תרבות כל כך רחוקה ושונה. עם הזמן כולם התרגלו למצב, וכיום זה נראה טבעי".
גל גדות כסמל
בין טייוואן לישראל דווקא יש נקודות דמיון רבות: שתיהן ארוכות וצרות, שתיהן דמוקרטיות יחידות באזור לא ממש דמוקרטי ולשתיהן יחסים מורכבים עם השכנות שלהן. לשתיהן אין משאבי טבע טבעיים, אך הן פיתחו את עצמן כמעצמות הייטק. בשתיהן משתמשים בשפה עתיקה, בשתיהן קיים שירות חובה בצבא (אם כי בטייוואן החובה אינה חלה על נשים), ובשתיהן יש עירוב בין חיים מודרניים לצד דגש על המסורת, המשפחה והחגים.
4 צפייה בגלריה
מיטל מרגוליס לין (במרכז) בביקור אצל שבט האמיס המטריארכלי
מיטל מרגוליס לין (במרכז) בביקור אצל שבט האמיס המטריארכלי
מיטל מרגוליס לין (במרכז) בביקור אצל שבט האמיס המטריארכלי
(צילום: Ann Chen)
98% מהאוכלוסייה של טייוואן הם מהגרים מסין, שבה האישה כפופה לגבר מבחינה מסורתית, אך זו מדינה ליברלית שמושפעת מהתרבות המערבית. נישואים חד־מיניים מותרים בה, נשים מגיעות לעמדות מפתח ואף הייתה נשיאה למדינה – רווקה ללא ילדים. "יותר ויותר טייוואניות לא רוצות להביא ילדים או יולדות מעט", אומרת מרגוליס לין. "מבחינתן זה או קריירה או משפחה. הן מתפעלות מהישראליות שעושות גם וגם. מההיבט הזה גל גדות מסמלת מבחינתן את האישה הישראלית".
"אני מרגישה תיירת בשני המקומות. יש מחוות גוף שמפנימים. כשאני בישראל אני יכולה לצאת מחנות ולקוד קידה"
בטייוואן חיים שבטים שקשורים להיסטוריה עתיקה ולתרבויות בנות אלפי שנים. אחד השבטים האלה הוא השבט המטריארכלי האמיס. שבט זה הוא הגדול מבין השבטים הילידיים בטייוואן, ומונה כ־200 אלף איש. הם מתגוררים בעיקר במזרח האי, לאורך קו החוף, ומי שמבקר באזור זוכה להצצה לאחת התרבויות המטריארכליות המרתקות בעולם. הנשים בקרב בני האמיס הן המין החזק, ולנשות השבט יש תפקידים חשובים ומובילים בקהילה ובמשפחה. לפי המסורת, האישה מחזרת אחר הגבר. לנשים יש סלסילה מיוחדת שבתוכה אגוז מקומי. אם גבר מוצא חן בעיניהן, הן מעניקות לו את האגוז. לפני הנישואים הבעל חייב לעבוד בבית האישה למשך חודשים ואף שנים, ולאחר הנישואים הוא עובר לגור אצלה. הנשים הן אלה שמחליטות אם להתגרש ובאופן כללי, הגברים מאחורי הקלעים. האמיס ידועים גם בטקסים המוזיקליים הססגוניים שלהם, בפסטיבלים תוססים ובריטואלים צבעוניים. "אני אוהבת מאוד לבקר שם", אומרת מרגוליס לין. "תמיד המקומיים אומרים לי בהומור שבגלגול הקודם בטח הייתי אחת מהם".
4 צפייה בגלריה
כריכת הספר 'החיים כחלום'
כריכת הספר 'החיים כחלום'
כריכת הספר 'החיים כחלום'

חמישה כוכבים ותינוק
אחד הדברים הייחודים בתרבות הטייוואנית בהקשר של נשים הוא תקופת משכב הלידה. במובנים רבים, השלב המדובר ביותר בנושא הלידה הוא לא ההיריון או הלידה, אלא החודש שאחריה. לאחר שאישה יולדת היא "מלכה" לחודש. כולם מכרכרים סביבה והיא נחה. "מקור המנהג הוא ברפואה הסינית, שלפיה אחרי הלידה האישה מאבדת הרבה מאנרגיית החיים וצריך להחזיר לה אותה", מסבירה מרגוליס לין. רבות בוחרות לבלות את התקופה הזאת במלוניות מיוחדות, שדומות למלונות של חמישה כוכבים. מלכות או לא מלכות, התינוק באחריותן.
מרגוליס "קפצה בין תרבויות", כהגדרתה. היא נולדה בישראל אך הוריה היגרו ממזרח אירופה. לאחר מכן עברה לארצות הברית לשנתיים ושוב הסתגלה לתרבות אחרת. בספרה היא מתארת את התחושה של המעבר בין תרבויות כדוגמה לתיאוריה שלמדה, שלפיה תרבות היא כמו קרחון. "החלק שמעל המים הוא מטפורה לחלקים שאפשר לראות, לחוות ולחוש – אוכל, שפה, מוזיקה, אמנות ולבוש. החלק שמתחת למים בלתי נראה. שם במעמקים מסתתרים תפיסות העולם, הנורמות החברתיות, המיתוסים והגיבורים שעליהם התרבות מתחנכת".
4 צפייה בגלריה
מיטל מרגוליס לין לין ומשפחתה בביקור בישראל
מיטל מרגוליס לין לין ומשפחתה בביקור בישראל
מיטל מרגוליס לין לין ומשפחתה בביקור בישראל
(צילום: גל יאסנקוב)
בטייוואן, מספרת מרגוליס לין, נהוג ללכת לישון אצל משפחת הבעל כדי לחגוג את ראש השנה הסיני. באחד מהביקורים האלה התעוררה מקולות שנשמעו לה כמו יריות, ונבהלה. "רק בהמשך הבנתי שאלה קולות של זיקוקים שאיתם מציינים את החג כסמל להתחלה חדשה. באותו לילה התחלתי לכתוב את התובנות שלי על תרבויות. בהתחלה בעיקר בשביל עצמי, לאחר מכן העליתי קטעים לבלוג Taiwanit המשמש בעיקר ישראלים המגיעים לטייוואן".
לאחר 7 באוקטובר הרגישה את הפער מזווית אחרת, ואז גם החליטה להפוך את החוויות והתובנות שלה לספר. "יש לי חברים בטייוואן”, היא מספרת, "אבל הרגשתי שכל ישראלי שאפגוש ברחוב יבין אותי יותר מהם. עבדתי עם משרד החוץ על הסברה למקומיים. אנשים התעניינו, אבל לא יכולתי להסביר את התחושות שלי".
איך את חווה את היחס לישראל בטייוואן בהקשר למלחמה ולישראל באופן כללי? "יחסית לעולם, זה אחד המקומות הכי טובים לישראל. אין פה אנטישמיות ופרו־פלסטינים. יש קבוצות מקומיות שממש אוהבות את ישראל. מאחר שגם בטייוואן המצב המדיני מורכב, עדיף לא להיכנס לשיחות על פוליטיקה עם זרים".
את מרגישה היום יותר טייוואנית או יותר ישראלית? "אני מרגישה מעורבבת. לפעמים אני מרגישה תיירת גם פה וגם פה. זה מצחיק, אבל יש מחוות גוף שמפנימים. כשאני בישראל אני יכולה לצאת מחנות ולקוד קידה".

4 צפייה בגלריה
מיטל מרגוליס לין במרכז לשימור תרבות טייוואן
מיטל מרגוליס לין במרכז לשימור תרבות טייוואן
מיטל מרגוליס לין במרכז לשימור תרבות טייוואן
(צילום: Edgar Hu)

לידיעת הנוסעים לטייוואן: אל תגידו לא
בספרה של מרגוליס לין יש מידע לאנשי עסקים שרוצים להגיע לטייוואן וצריכים לדעת מה מקובל ומה פחות. מידע זה יכול לשמש כמובן גם תיירים, שרוצים ליהנות וגם להשאיר רושם טוב.
* "בשונה מהתרבות הישראלית, הטייוואנית לא ישירה, ויש בה דגש על נימוסים", היא אומרת. "צריך ללמוד לקרוא בין השורות, לפתח אינטליגנציה תרבותית ולהבין את המושג מיֶאנְִזִי (כבוד), שמתאר את הצורך לשמור על כבוד והערכה. לא אומרים 'לא' בצורה מפורשת, כדי לא לפגוע בכבודו של בן השיח, אלא מבטאים זאת באמירה לא מחייבת או בשתיקה. לא כדאי לפתוח משפט במילה 'תשמע' או listen. לטייוואנים זה נשמע תוקפני".
* אם מזמינים אתכם לארוחה, כדאי לציין מראש אם אתם שומרי כשרות או צמחונים. המארח יתאים את עצמו. אם הדבר יתגלה בעת הארוחה ולא תוכלו לאכול מהמטעמים שהוא הזמין לכם, תיגרם לו מבוכה רבה. אורח הכבוד (אתם) הוא הראשון שטועם מהאוכל. לכן השתדלו לעשות זאת במהרה. הם לא יתחילו לאכול לפניכם.
* אל תנעצו את מקלות האכילה באורז או בצלחת, שכן זה מזכיר לטייוואנים את האופן שבו תוקעים מקל קטורת בקערת אורז למתים בטקסי לוויות.
* אם אתם מוזמנים לארוחה, צפו שלצד המארח יהיה מובן מאליו שהוא משלם. אם אתם המזמינים, הכלל הזה חל גם עליכם.
* כרטיס ביקור הוא משמעותי מאוד בטייוואן. כשמישהו מגיש לכם כרטיס ביקור, קחו אותו בשתי הידיים וקודו קידה קטנה.

הכתבה פורסמה במגזין "לאשה"
פורסם לראשונה: 00:45, 11.12.25