חודשיים אחרי לידת בתה הבכורה, קרן קירשנבאום התפתלה בלילות מכאבי בטן ולעתים התקשתה אפילו להרים את התינוקת שלה. היא נזקקה לעזרה צמודה מאמה, רצה שוב ושוב לשירותים ועברה מטיפול לטיפול, בתקווה שהפעם הסבל ייגמר. אלא שההקלה הייתה זמנית. אחרי חודשים כאלה, כשהגיעה האפשרות לעבור השתלת צואה, כבר לא היססה. "הייתי אחרי לידה ראשונה שחיכיתי לה מאוד ופשוט לא יכולתי לתפקד", היא אומרת. "הייתי במצב שאני עושה הכול כדי שהדבר הזה יֵצא ממני".
אנחנו יודעים מהי תרומת דם ומכירים את האפשרות לתרום כליה, אבל על תרומת צואה רבים מאיתנו לא שמעו מעולם. תרומת צואה, או בשמה הרפואי "השתלת מיקרוביום", מעוררת רתיעה, אך מאחוריה עומד טיפול מוכח מחקרית, שבמהלכו אדם בריא מוסר דגימת צואה. הדגימה עוברת בדיקות ועיבוד במעבדה ולאחר מכן מועברת למערכת העיכול של המטופל. המטרה: לשקם את אוכלוסיית המיקרואורגניזמים במעי. עבור חולים שסובלים מזיהום חוזר בחיידק קלוסטרידיום דיפיצילה, מדובר בטיפול שעשוי לשפר את חייהם באופן ניכר.
חיידק אופייני ליולדות
קירשנבאום (40) מהרצליה, נשואה ואם לשתי בנות ומנהלת צוות במשאבי אנוש בהייטק, מספרת שבתה הבכורה נולדה בשבוע ה־35, לפני שהספיקה לעבור בדיקת GBS, כמקובל. ה־GBS הוא חיידק מסוג סטרפטוקוקוס, שכ־20% מהנשים ההרות הן נשאיות שלו. כלומר, החיידק נמצא בנרתיק או ברקטום שלהן ללא תסמינים, ובזמן לידה פעילה, כאשר העובר עובר בתעלת הלידה, הוא עלול לגרום לזיהום.
במטרה למנוע מקירשנבאום להידבק בחיידק, היא קיבלה ליתר ביטחון בזמן הלידה אנטיביוטיקה לווריד, ולאחריה קיבלה טיפול נוסף בשל חשד לדלקת בדרכי השתן.
כשהחלו כאבי הבטן והשלשולים, האבחנה לא הייתה מיידית. "חשבו שזו דלקת בכליות, אחר כך חשבו שזו דלקת במעי. קיבלתי במיון עוד אנטיביוטיקה לווריד, ושוחררתי עם אוגמנטין הביתה, אבל זה לא עזר. הלכתי להמון רופאים וחיפשתי תשובות".
בסופו של דבר אובחן אצלה זיהום בקלוסטרידיום והיא קיבלה אנטיביוטיקה ייעודית. "בהתחלה הרגשתי הקלה, אבל תוך זמן קצר הכאבים והשלשולים חזרו. קיבלתי אנטיביוטיקה אחרת, וגם אחריה המחלה חזרה. רציתי להיניק, אבל בכל פעם שקיבלתי אנטיביוטיקה נאלצתי להפסיק, לשאוב ולזרוק את החלב, ואז לחזור להיניק. זה היה נורא. התמודדתי עם המצב עד שהבת שלי הייתה בת שבעה או שמונה חודשים".
מתי שמעת לראשונה על השתלת צואה?
"אחי רופא, וכשהגיעה הבדיקה החיובית הראשונה, הוא אמר בצחוק: 'תראי, בסוף תצטרכי השתלת צואה'. הוא אוהב לצחוק עליי, אז חשבתי שהוא עובד עליי ושבכלל אין דבר כזה. אחר כך התחלתי לקרוא. שפת האם שלי היא אנגלית, וישבתי עם מאמרים וכתבי עת רפואיים כדי להבין מה אני יכולה לעשות. כשהגעתי לפרופ' אילן יונגסטר, מנהל היחידה למחלות זיהומיות ילדים והמרכז לחקר המיקרוביום במרכז הרפואי שמיר (אסף הרופא), כבר ידעתי לקראת מה אני הולכת".
המחשבה על בליעת כמוסה של צואה לא הרתיעה אותך?
"ממש לא. זה היה בחודש יוני, בזמן אחת המערכות עם איראן. היינו בממ"ד עם התינוקת, ויצאתי כל הזמן לשירותים. נסעתי מהרצליה לאסף הרופא תחת אזעקות, רק כדי שזה ייגמר. כבר לא היה שום דבר שהגעיל אותי. גם כל הזמן פחדתי שאדביק את התינוקת. היו לי שירותים משלי ומגבת ידיים משלי, ועשינו ממש הפרדה בבית".
הטיפול ניתן בשתי מנות, במשך יומיים. "הייתה הטבה מטורפת. אחרי המנה השנייה הייתי בהלם. אמרתי: איך לא עשיתי את זה קודם וסבלתי ככה כל החודשים האלה?".
פרופ' יונגסטר, שטיפל בקירשנבאום, מסביר: "אנחנו יכולים לפתור את הבעיה לא באמצעות טיפול אנטיביוטי בחיידק עצמו, אלא בעזרת מגוון חיידקי מעי שמשתילים למטופל, המופקים ממעי של תורמים בריאים. מגיעים אלינו אנשים חולים מאוד, שסובלים המון זמן ומחלימים. זה באמת קסם".
סינון קפדני של תורמים
במקרה של קירשנבאום, ההחלמה קצת התארכה. חודשיים אחרי הטיפול הראשון המחלה חזרה. "זה היה עצוב מאוד כי אמרתי לעצמי: אין לי יותר לאן לקחת את זה מכאן", היא נזכרת. הצוות במרכז הרפואי שמיר החליט על טיפול אנטיביוטי נוסף ומיד אחריו השתלת חיידקים חוזרת בכמוסות. הפעם ההקלה הגיעה לאחר כשבוע ובהמשך הצליחה קירשנבאום לטוס עם משפחתה לחופשה בתאילנד.
הריאיון איתה מתקיים כחודש אחרי לידת בתה השנייה. "זה שינה לי את החיים והציל אותי, כי שום דבר אחר לא עזר", היא אומרת. לצד ההקלה היא עדיין חוששת שהמחלה תחזור: "אם אני מרגישה קצת מיחושים בבטן, זה מיד עולה לי בראש".
ד"ר חגי בר־יוסף: "הקלוסטרידיום יחסית חלשלוש כשרוב החבר'ה הטובים נמצאים שם, אבל כשמשהו פוגע בהם, הוא נהיה בריון, מרים את הראש וגורם לדלקת במעי"
גם רחל, שביקשה להתראיין בשם בדוי, מכירה את התחושה שהחיים מצטמצמים לחדר השירותים. "כששאלו אותי 'איפה את?', אמרתי: 'בבית שלי, בשירותים. שם זה הבית'", היא מספרת. לדבריה, כמעט שנה סבלה מהקאות ומשלשולים לפני שהתגלה הגורם. רופא שהכירה הציע לבדוק אם מדובר בחיידק קלוסטרידיום, ובהמשך אושש החשד בבדיקת צואה.
הטיפולים התרופתיים הביאו להקלה, אבל המחלה חזרה. לאחר כמה סבבים הגיעה לטיפול ברמב"ם. "כבר כמעט לא יכולתי לקחת את התרופות. הרגשתי שהגוף שלי לא מכיל אותן. ירדתי במשקל, הייתי חסרת כוח, בכיתי. חשבתי שאעשה הכול כדי לא לעבור שוב את הגיהינום הזה".
איך בעצם מתבצעת ההשתלה?
"הייתי צריכה לבלוע כמות גדולה של כמוסות במשך יומיים. הן גדולות, ולוקח זמן לבלוע אותן אחת אחרי השנייה. הצוות היה איתי ודיבר איתי. הבנתי שזה חומר שעבר תהליך והגיע לרמה של תרופה, אז לא נרתעתי. הייתי די נואשת. אחרי יומיים או שלושה כבר הרגשתי שיפור".
כשלוש שנים חלפו, ומאז המחלה לא חזרה. היא עדיין מקפידה על תזונה נכונה ומתייעצת עם הרופא לפני נטילת תרופות. לדבריה, נותרו לה רגישויות במערכת העיכול, אבל היא יכולה שוב לאכול מאכלים שנמנעה מהם במשך שנים. "שנים לא נגעתי בסלט, והיום אני יכולה לאכול. במתינות, בלי להגזים. מבחינתי זו הייתה הצלה".
ד"ר חגי בר־יוסף, רופא בכיר במכון לגסטרואנטרולוגיה ברמב"ם, מנהל המרכז לטיפול וחקר המיקרוביום יחד עם המיקרוביולוגית ד"ר ענבר קסטן, טיפל ברחל. "אנחנו, בני האדם, בעצם סוג של מערכת אקולוגית", הוא מסביר. "יש לנו בגוף חיידקים, פטריות, וירוסים ועוד מיקרואורגניזמים. הקהילה הכי דומיננטית נמצאת במערכת העיכול שלנו. יש שם ג'ונגל שלם שכל הזמן פעיל ומתקשר איתנו.
"הרכב המיקרוביום במעי מושפע, בין היתר, מהתזונה, מהסביבה ומתרופות שאנחנו נוטלים. כשאנטיביוטיקה פוגעת בחיידקים הטובים, היא יכולה לאפשר לחיידקים מזיקים לשגשג. חיידק הקלוסטרידיום יחסית חלשלוש כשרוב החבר'ה הטובים נמצאים שם, אבל כשמשהו פוגע בהם, הוא נהיה בריון, מרים את הראש וגורם לדלקת במעי".
איך אתם בוחרים את התורמים?
"התורמים עוברים סינון קפדני, שמטרתו לבדוק מחלות רקע וזיהומים חבויים. בהמשך הם מוסרים דגימת צואה, ואנחנו בודקים אותה ומעבדים אותה לתכשיר להשתלה. הטיפול יכול להינתן בכמוסות לבליעה או בהזלפה למעי במהלך קולונוסקופיה. הכמוסה הקפואה נטולת ריח וטעם, החיידקים מגיעים למעיים, ואנחנו מקווים שיתיישבו שם".
קרן קירשנבאום: "אחי רופא, וכשהגיעה הבדיקה החיובית הראשונה הוא אמר בצחוק: 'תראי, בסוף תצטרכי השתלת צואה'. הוא אוהב לצחוק עליי, אז חשבתי שהוא עובד עליי ושבכלל אין דבר כזה"
לדבריו, את הטיפול אפשר לקבל, בין היתר, ברמב"ם, בסורוקה, באיכילוב ובמרכז הרפואי שמיר (אסף הרופא). ההתאמה נקבעת לפי המצב הרפואי והטיפולים הקודמים. בזיהום חוזר שמקורו בחיידק קלוסטרידיום מדובר בטיפול שהוכיח את עצמו. השימושים לטיפול במחלות אחרות עדיין נבדקים בעיקר במסגרת מחקרים".
תורמת צואה: "אני מתייחסת לזה בקצת הומור"
נועה (שם בדוי) היא עובדת בית חולים שעד כה תרמה צואה שלוש פעמים. מכל תרומה כזאת אפשר להפיק כמוסות עבור כמה מטופלים. "התחום מעניין אותי, הרגשתי עם זה בנוח ורציתי לעזור לחולים", היא אומרת. "מבחינתי זו זכות גדולה להיות חלק מדבר כזה".
את לא מובכת?
"יש קצת מבוכה כשאני מביאה את זה לדוקטורנטית במעבדה שמפיקה את הכמוסות, אבל זו מבוכה קטנה. אני מתייחסת לזה בקצת הומור, אז אין לי בעיה. כשאני שומעת על המטופלים, אני מרגישה אחריות ותמיד שואלת: 'רגע, זה עזר?'".
נועה לא פגשה את מקבלי התרומות שלה. בסביבתה, לעומת זאת, יודעים על התרומות ומגיבים לפעמים בגיחוך. "שואלים: 'מה, אנשים אוכלים את זה? זאת העבודה שלך?', ואז אני אומרת: תנו לי להסביר מה עומד מאחורי זה, כי יש כאן הרבה מדע. יש כאלה שמתעניינים ויש כאלה שלא. זה לא נושא מקובל או סקסי שמדברים עליו, אבל מדהים כמה דברים פשוטים יכולים לעזור".
פרופ' אילן יונגסטר: "אנחנו פותרים את הבעיה לא באמצעות טיפול אנטיביוטי בחיידק עצמו, אלא בעזרת מגוון חיידקי מעי שמשתילים למטופל, המופקים ממעי של תורמים בריאים. מגיעים אלינו אנשים חולים מאוד, שסובלים המון זמן ומחלימים. זה באמת קסם"
מחקרים חדשים: השתלת צואה לחולי סרטן ופרקינסון
ד"ר אריק סגל, גסטרואנטרולוג בכיר, סגן מנהל המכון לגסטרואנטרולוגיה בסורוקה ואחראי בנק הצואה בבית החולים, בחן בין היתר את השפעת הטיפול על חולי פרקינסון, יחד עם נוירולוג.
"ערכנו מחקר בשישה חולים. הנוירולוג עקב אחרי הביטויים הנוירולוגיים, ואני אחרי ההשפעה על עצירות אצל חולים", הוא מסביר. "ראינו שיפור לא רק בעצירות אלא גם בתסמינים הנוירולוגיים. אבל לא הייתה קבוצת ביקורת ולא השווינו לפלצבו".
ד"ר סגל זוכר במיוחד מטופל שתיעד בכתב ידו את השינויים שחווה: "הוא תיאר דברים שפתאום הצליח לעשות, כמו להחזיק את הנכד שלו ולחגור חגורה לבד. הוא כתב שבכל יום כתב היד שלו הולך ומשתפר".
כיוון מחקר נוסף בוחן אם השתלת צואה עשויה לשפר את התגובה של חולי סרטן לטיפול באימונותרפיה. "היו מחקרים בחולי מלנומה, שבהם לקחו תרומות צואה מחולים שהגיבו לטיפול ונתנו לחולים שלא הגיבו", אומר ד"ר סגל. "אנחנו מתכננים לבדוק את זה גם בחולי סרטן ריאות גרורתי: האם מי שמקבל השתלת צואה לצד אימונותרפיה מגיב טוב יותר ממי שמקבל אימונותרפיה בלבד".
סגל עוסק גם במחקר בדיכאון עמיד, שנתקל בקושי בלתי צפוי: "הטיל האיראני פגע בבניין שבו נשמרו דגימות הצואה של המחקר, והן אבדו. אני עובד עם חוקרים שיודעים לבדוק אילו חיידקים יש במעי ולהשוות בין התורם לנתרם, אבל עכשיו אין לנו את הדגימות", הוא מספר. "בקרוב אנחנו אמורים להתחיל מחקר נוסף על השתלת צואה בנשים עם אוסטיאופורוזיס. התורמות יהיו נשים לאחר גיל המעבר שאין להן אוסטיאופורוזיס".
שוקלים לתרום צואה? כדאי לדעת שלא כל אחד ואחת מתאימים: בין הקריטריונים לתרומה נכללים בריאות תקינה, היעדר מחלות רקע, משקל גוף תקין ואי־נטילת אנטיביוטיקה בשלושת החודשים שקדמו לתרומה. ההתאמה נקבעת לאחר שאלון רפואי מפורט ובדיקות דם וצואה שנועדו, בין היתר, לשלול זיהומים ולצמצם את הסיכון להעברתם למטופלים.
הכתבה פורסמה במגזין "לאשה"




