בשנת 2015 קיבלה אלינור אגם הצעה שאי אפשר לסרב לה: לכהן כנספחת התרבות של ישראל בצרפת. היא הייתה אז בת 32, במאית ויוצרת בתיאטרון, הצעירה ביותר שנבחרה אי פעם לתפקיד. מצד שני, הייתה לה משפחה שנטועה חזק בישראל: בעלה, התסריטאי אלי בן דוד, הוא שוקו מ״בובה של לילה״, שהיה אז במסלול המראה בקריירה, ושני ילדיה לא דיברו מילה בצרפתית.
"אני ואלי בחיים לא אמרנו 'לא' אחד לשני, בטח לא על הגשמת חלומות", היא מספרת. "והוא ידע שפריז, והתפקיד הזה, הם הגשמת חלום. ההצעה הזו ריגשה אותי ברמה של דפיקות לב, ואלי לא חסם אותי".
11 שנים אחרי, אלינור חיה בפריז עם ילדיהם של בני הזוג (כבר שלושה עכשיו), בעוד בן דוד נמצא על הקו בין ישראל לצרפת. לפני ארבע שנים קיבלה את תואר ״אבירת מסדר האמנויות״ מטעם ממשלת צרפת, על תרומתה לגישור בין התרבויות, תואר שהוענק בעבר ליוצרים כמו עמוס עוז, דויד גרוסמן וארי פולמן. שנתיים קודם הוכרזה כאחת מ־100 נשות התרבות המובילות בצרפת. ״עשו לי טקס יפה מאוד באולם של עיריית פריז״, היא משחזרת. ״הכי ריגש אותי שההורים שלי, אלי והילדים ישבו בשורה הראשונה. כשציינתי אותם בנאום התחלתי לדמוע״.
למה את לא יוצאת איתי?
אלינור (43) נולדה בישראל, ילדת הסנדוויץ׳ בין שלוש בנות. בגיל שלושה חודשים עברה עם הוריה לבריסל בעקבות עבודתו של אביה, איש הייטק. את ילדותה עשתה בבריסל (שש שנים) ופריז (שלוש שנים) ולמדה בבתי ספר בינלאומיים. ״היינו בית דובר עברית לגמרי והגענו לארץ בכל קיץ לבקר את המשפחה. כשיכולתי לטוס לבד לישראל, היינו גרות, אחותי ואני, אצל דודה שלי בתל אביב. זה היה הבית השני שלי".
כשסיימה את התיכון החליטו הוריה של אלינור לחזור ארצה. היא הצטרפה אליהם למה שהיה אמור להיות שנה של כיף בישראל, ונשארה פה עד גיל 32. "רציתי להשתלב בעולם התיאטרון ולהיות שחקנית. כבר שנה לפני כן נבחנתי למכינה של יורם לוינשטיין ושל ניסן נתיב והתקבלתי לשתיהן. הלכתי למכינה של ניסן נתיב, אבל הייתי באמת שחקנית נוראית. איזה כיף שידעתי את זה מספיק מוקדם".
במהלך השנה במכינה פגשה את אלי בן דוד, אז סטודנט שנה ג׳ למשחק ב״ניסן נתיב״. הוא מיד קלט אותה, לה לקח רגע לעכל. ״ראיתי בחור מצחיק, קומיקאי, שחקן, מרוקאי מאילת. כשהוא שאל אם אני רוצה לצאת איתו, לא רציתי, אבל בכל פעם שהייתי יוצאת מהכיתה הוא היה במסדרון, מארגן שישירו לי שיר, או שהיה צועק 'למה את לא יוצאת איתי?'״.
מתי נשברת?
"כשראיתי אותו מופיע על הבמה והוא היה מאוד מצחיק. כשהוא שוב שאל, 'למה את לא יוצאת איתי?', אמרתי: 'אם תבקש יפה, אולי אסכים'. אני לא אשכח את המבט שלו. הוא אמר, 'אני מבקש יפה, אני באמת מבקש יפה, תצאי איתי'.
"יצאנו לדרינק. כשהוא רצה לנשק אותי, אמרתי לו שבבלגיה לא מנשקים בדייט ראשון. ואז הוא סיפר לי שבישראל יש רק שלושה אלי בן דוד - 'אחד בצפון, אחד בדרום ואני מתל אביב'. כמובן שהוא צחק עליי, ואני לא הבנתי שהוא צוחק ואמרתי לעצמי בלב, איך הוא לא יודע שיש הרבה יותר. אלה היו הפערים בינינו".
אחרי שנת המכינה וכשהבינה ששחקנית היא לא תהיה, פנתה ללימודי בימוי תיאטרון באוניברסיטת תל אביב. בהמשך הוציאה גם תעודה בניהול מוסדות תרבות ואמנות. במהלך הלימודים החלה לעבוד כעוזרת במאי, מפיקה ומתרגמת בתיאטראות. ההצגה הראשונה שביימה וכתבה עם עודד סמו, ״לגעת בכוכבים״, זכתה בפסטיבל תיאטרון קצר. ״זה היה אור ירוק שאני בכיוון הנכון״, היא מספרת. בגיל 25 כבר ביימה בתיאטרון הקאמרי את ההצגה ״חורף מתחת לשולחן״, ובהמשך הייתה במאית הבית של תיאטרון המדיטק.
"אלי מגיע בסופי שבוע, ונהדר לנו. אנחנו 25 שנים ביחד, כמה אפשר להיות כל הזמן אחד עם השני? אז קצת אוויר, קצת געגוע, וחוזרים"
בקיץ 2006 היא ובן דוד נישאו, והשנה יחגגו 25 שנות זוגיות ו־20 שנות נישואים. בהמשך נולדו דניאל (16), נועם (13) ועמליה (8). במקביל ללידת בנם הבכור החל בן דוד לעבוד כעיתונאי ספורט. מ־2011 הוא היוצר, העורך והמנחה של תוכנית הסאטירה ״בובה של לילה״ בערוץ הספורט, שם הוא מגלם כאמור את שוקו, שקיבל בהמשך סדרה קומית בשם ״החיים על פי שוקו״. כיום הוא עובד על פיתוח שתי סדרות חדשות.
אין אלינור בלי אלי
ב־2015, כאמור, קיבלה אלינור הצעה לשמש כנספחת התרבות בפריז, והזוגיות קיבלה תפנית. "במשרד החוץ הכירו אותי אחרי שעבדתי כבמאית בהפקה שלהם, ויום אחד עודכנתי שתפקיד נספחת התרבות עשוי להיפתח למינוי חיצוני, מה שלא קרה 20 שנים קודם לכן. הגשתי מועמדות, ותוך זמן קצר היינו בפריז.
"העבודה של אלי נשארה בישראל. הוא בדיוק התחיל לעבוד עם 'מה קשור' על 'אנחנו במפה', והחלטנו לשמור על הדירה בתל אביב. אלי התחיל להגיע רק בסופי שבוע לפריז וביקש מין סוג של הבטחה שאם זה לא עובד, תוך חודשיים אנחנו עוזבים וחוזרים לישראל. אמרתי לו 'אוקיי, בסדר', והיה ברור גם לו וגם לי שאנחנו הרי לא נעבור לפריז ותוך חודשיים נחזור לישראל, גם כי זה לא הוגן וגם כי טכנית זה לא אפשרי".
אלי סיפר בראיונות שהשנה הראשונה שלכם בפריז הייתה מבחן לזוגיות.
"היה סיוט. אלי טס איתנו, עזר להתמקם עם הילדים, ומיד חזר לצילומי 'אנחנו במפה'. הוא עשה הכול כדי שזה יצליח, אבל היה לא קל. הייתי לבד עם עבודה חדשה ועם שני ילדים שלא מדברים צרפתית. עבורו זה היה מתיש והוא הסתובב כועס ועייף מאוד. אני כביכול לקחתי את המשפחה לפריז ואני גרמתי לו להיות על הקו.
"הוא גם תמיד טען שאני בוגדת בו, לא עם גבר אלא עם פריז, כי לא היה לי כוח אליו. הוא היה עול בשבילי. באותה תקופה הוא היה מישהו שאני צריכה לטפל בו. כשהוא בא לפריז הוא לא דיבר את השפה, לא הכיר את העיר. הייתי צריכה לדאוג לו לכול. מצד שני, לצאת בערב לאירוע היה לי כוח. תמיד מתלבשת, נועלת עקבים, מסדרת שיער, מגונדרת, מאוהבת, בוגדת בו עם פריז".
איך המשבר הזה בא לידי ביטוי?
"היו ריבים ומתחים, אבל שנינו ניסינו לגרום לזה לעבוד. לא סתם העליתי באותה שנה עשרה קילו".
ב־2019 השיק בן דוד את ״הנספח״, סדרת דרמה שהתבססה על חייהם: הגיבור, שגולם על ידי אלי עצמו, הוא מוזיקאי שעוזב את ישראל לטובת אשתו שמונתה לנספחת תרבות. ״זה היה הריפוי שלו על השנה הקשה הראשונה שהייתה קצת כמו פצע פתוח או צלקת, אבל היא נתנה לנו גם הרבה אמון שאנחנו מסוגלים לעבור דברים קשים ביחד".
"השנה הראשונה בפריז הייתה סיוט. הייתי לבד עם שני ילדים. עבור אלי זה היה מתיש והוא הסתובב כועס. לא סתם העליתי אז עשרה קילו"
מה חשבת על הסדרה? הבעל הוצג שם כמי שנקלע לפריז שלא מרצונו.
"תמכתי! היו לילות שאלי היה מעיר אותי ואומר, ׳אני חייב להקריא לך את פרק שלוש׳, והייתי עונה, ׳אבל קראנו אתמול בלילה׳, והוא אמר, ׳כן, אבל שיניתי אותו׳. הייתי איתו בכתיבה, בליהוק, בחזרות איתו ועם השחקנית ששיחקה אותי, אלואיז גודה. למרות שזה לא לגמרי אנחנו, היו דברים דומים למציאות".
איך צלחתם את המשבר?
"עשינו את עמליה, הבת שלנו, כמתנת פיוס. היא הכניסה לנו המון אור ואהבה הביתה. גם הלכנו לטיפול וגם הסדרה הייתה ריפוי. הוא שקע לתוך הכתיבה ומצאנו את השקט. זה השפיע על האווירה בבית ועשה טוב. חזרנו להיות משפחה מאוחדת. כמובן, אני יותר נוכחת מול הילדים, אני פה כל הזמן. אבל כשאלי נמצא כאן זה גובר על הנוכחות שלי".
אתם כבר 11 שנה במערכת יחסים לונג־דיסטנס. היית ממליצה על זה לזוגות אחרים?
"אני לא ממליצה לאנשים להיות בלונג־דיסטנס, אבל לפעמים הקושי שווה את זה. היום אני חושבת שהמרחק עושה לנו טוב. אלי מגיע לפריז בסופי שבוע, ונהדר לנו. הוא עובד על כמה סדרות ומאושר. אנחנו 25 שנים ביחד, כמה אפשר להיות כל הזמן אחד עם השני? אז קצת אוויר, קצת געגוע, וחוזרים. כשאלי בישראל אנחנו מדברים כל יום, לפעמים עשר פעמים ביום, אנחנו מדברים יותר כשהוא לא נמצא (צוחקת). אגב, אני לא בטוחה שאם היינו חיים בתל אביב לא היינו עוברים משבר".
3 צפייה בגלריה
אלינור אגם במלון הבוטיק Maison Souquet, המעוצב בהשראת בית הבושת היוקרתי שפעל בעבר בבניין
(צילום: Anais Mann, איפור: lesliemakeupartist@, תכשיטים: @ketineska)
יש לך עצה לזוגות ששוקלים התפצלות לצורכי קריירה?
"בעיקר לא לשכוח אחד את השני. לא לשכוח איפה הבית והלב. עצמאות זה נוח מאוד, לישון באלכסון במיטה זוגית זה נוח מאוד, אבל אין אלי בלי אלינור ואין אלינור בלי אלי".
הילדים שלכם ישראלים או צרפתים?
"הם ערבוב של 50% אירופאיות, 50% מרוקאי מאילת. הם מדברים עברית, קוראים וכותבים ויודעים הכול על מה שקורה. הגדולים שלי חזק בענייני הסברה. יש להם צורך להיות בישראל, לבוא בחופשות להיות עם המשפחה. למזלי, טפו טפו, אנחנו חיים בשכונה טובה ועדיין יכולים להגיד שאנחנו ישראלים בלי לפחד".
תחזרי יום אחד לארץ?
"כרגע לא. אני אוהבת לחיות בפריז, וחשוב שיהיו ישראלים בחו״ל כי אנחנו מחזיקים בסופו של דבר את כרטיס הביקור של המדינה. יש לנו מחויבות להוכיח שאנחנו יכולים להיות משהו אחר ממה שהתקשורת העולמית מציגה.
7 באוקטובר חיזק את הזהות הישראלית שלנו יותר מתמיד. באותו יום אלי היה בפריז, וכשנודע לנו מה קורה, הוא טס מיד לישראל, עשה מילואים וסייע למשפחות חטופים. היום קיבלתי הודעת ווטסאפ מאמא של חטופה: ׳מקווה שעכשיו כשהחטופים חזרו, יש לך יותר זמן איכות עם בעלך׳".
שם הקוד: דיסקרטיות
תפקיד נספחת התרבות לא היה פשוט בהתחלה עבור אלינור, שלא הייתה רגילה למסגרת הממשלתית. "לא הכרתי היררכיה. אחרי שיחה שבה השגרירה דאז, עליזה בן נון, כעסה עליי, חוויתי את התקף החרדה הראשון שלי בשנה הזאת. מצד שני, התפקיד עצמו היה מרגש. הייתי חותמת עליו לכל החיים. היכולת לאפשר חלון הזדמנויות לאמנים ישראלים להראות את כרטיס הביקור הכי יפה של המדינה, זה חלום. לא באתי לשים את דגל ישראל על מרכז פומפידו, אבל מאחורי הקלעים הצלחתי לגרום לכך שישראל תהיה נוכחת דרך התרבות שלה".
בתום חמש שנים סיימה את תפקידה. השנה הייתה 2020, מגפת הקורונה פרצה, "והייתי במקום מבולבל", היא אומרת. ״מצד שני, החיים הפריזאיים שלנו הגיעו ליציבות מסוימת, והיה ברור שאני נשארת בעיר. הציעו לי אפילו תפקיד ניהולי מפתה בתחום התיאטרון בישראל, ואמרתי להם שאני לא חושבת שאחזור לארץ אפילו בשבילו".
כעבור זמן קצר הקימה את העסק שלה, Miss Parisette, המתמחה במגוון סיורי תרבות, אמנות וקולינריה בפריז וכבר הביא סלבריטאים ישראלים לשכור את שירותיה - בהם קרן פלס, יהודה לוי ודנה פרידר, אדיר מילר, אגם רודברג, יעל בר זוהר ועוד. בתפריט האתר שלה תמצאו סיור על אופנה, ארכיטקטורה ואמנות רחוב, סיור ברובע מונמרטר דרך אמנות, סיור על אמנות והיסטוריה יהודית, וגם יום מיוחד שמוקדש רק לאופרה.
"במאה ה־19 לגברים בפריז היו מאהבות שהיו יפות, חכמות ומלומדות, והן בחרו את הגברים שלהן - לא להפך. זו הפריזאית שכולם מדברים עליה"
לאחרונה השיקה סיור חדש בעקבות אתרים ארוטיים בעיר, שסוקר את תרבות "המאהב הצרפתי לכל פריזאית", ואת המקומות שבהם הסתופפו יחד פריזאים ופריזאיות כדי לחוות ריגושים, חילופי זוגות ומסיבות חשק. ברשימה: בית בושת עתיק מהמאה ה־19 ("שהיה מיועד לעשירים בלבד מרחבי העולם"), קברט סקסי שבו בילו הבוהמה והאריסטוקרטיה, הקולנוע הארוטי הראשון באירופה ועוד. "זה סיור אמנותי והיסטורי, אך כמובן גם מחרמן", היא אומרת.
מה מיוחד בהתייחסות לסקס ולארוטיקה בפריז?
״פריז נחשבת לעיר הבירה של התשוקה והחופש. במאה ה־19 לגברים בפריז היו מאהבות שהיו יפות, חכמות ומלומדות, והן בחרו את הגברים שלהן - לא להפך. זו הפריזאית שכולם מדברים עליה".
והיום?
״היום לכל גבר שהוא פריזאי אמיתי יש מאהבת, ולכל פריזאית, בטח אחרי המהפכה הפמיניסטית, יש מאהב. כולם יודעים את זה, רק ששם הקוד של פריז הוא דיסקרטיות. מאהב או מאהבת לא נחשבים כבגידה. יש גם מועדון יוקרתי לחילופי זוגות שהסלבס הולכים אליו, מסיבות פרטיות ומסעדות מישלן לשעבר עם חדרים פרטיים, חוויה של תשוקה יוצאת דופן שאפשר לחוות רק בפריז בשיא הדיסקרטיות".
ואני חשבתי שפריז היא מקום לאכול מקרון טוב ולשוט על הסן.
"כשזוגות נורמטיביים, בעלי משפחה וילדים, ביקשו ממני חוויות רומנטיות פלוס פלוס, הבנתי שאני לא יכולה להציע רק סיורים 'רגילים'. אחרי שנים של זוגיות, אנשים רוצים להתרגש לא רק משיט על הנהר".
הכתבה פורסמה במגזין "לאשה"
