היא: חמדה ילוב (77), גמלאית, אם לשניים וסבתא לחמישה
הוא: זאב קולר (79, בחודש הבא חוגג 80), גמלאי, אב לשלושה (ובהם השחקנית והיוצרת נועה קולר) וסבא לארבעה
הם: ביחד 26 שנה, גרים בפתח תקווה
ההיכרות. זאב: "כשהייתי בן 16 הלכתי יום אחד לגינה הציבורית שליד הבית, בשיכון עממי בפתח תקווה, עם טרנזיסטור קטן. על הקרוסלה ראיתי את חמדה, שהייתה אז בת 14. היא גרה במרחק שני בניינים ממני ויצא לי לראות אותה קודם בשכונה. אהבתי את טוב הלב שנשקף מהעיניים שלה. ברדיו בדיוק התנגן השיר 'חתום בנשיקה'. עליתי על הקרוסלה, הצגתי את עצמי ותרגמתי לה את המילים של השיר. חזרתי הביתה מה־זה מאוהב".
חמדה: "הוא התיישב לידי, חתיך הורס עם בלורית כמו של אלביס פרסלי. הוא תרגם לי את השיר, וזה היה מאוד רומנטי בעיניי. התפעלתי מהעדינות שלו ומהשיח האינטליגנטי. הוא הציע לי חברות והסכמתי. כשחזרתי הביתה, סיפרתי לאמא שלי בהתרגשות שהכרתי מישהו שרוצה להיות חבר שלי. היא אמרה שעדיף ידיד ולא חבר. לא ממש הבנתי מה ההבדל".
הנשיקה הראשונה. זאב: "מאותו הרגע חמדה הייתה במרכז המחשבות והרגשות שלי. למרות מה שאמא שלה אמרה, תוך שבוע כבר התנשקנו בפעם הראשונה. חזרתי הביתה מרוגש. הריגוש הזה נשאר עד היום".
חמדה: "כשהוא נישק אותי, הרגשתי שאני עושה את המעשה הכי לא נכון בחיים שלי, כי חינכו אותי לצניעות. זה היה וואו".
זאב: "התחלנו לצאת קבוע. הלכנו לקולנוע, למסיבות ריקודים בבתים עם תקליטי ויניל וצלופן אדום מודבק על הנורות. שמענו מוזיקה של אלביס וקליף ריצ'רד. לפעמים נסענו לבילויים בתל אביב או לחוף הים. בתקופה הזאת הייתי בריחוף".
הרדיפה. זאב: "כשההורים שלי שמעו על הקשר עם חמדה, שהיא ממשפחה ספרדית של דוברי לאדינו, התחילה סאגה. אבא אמר, 'זי איז נישט פון אונזערע', שפירושו ביידיש: 'היא לא משלנו'. לא הבנתי את זה. מה זה אומר, שלנו, לא שלנו. עניתי לו שזה לא מעניין אותי ושאני לא מוותר עליה. בשלב הזה התחילה רדיפה מאוד לא נעימה אחרינו, שאילצה אותנו להסתיר את הקשר. שוב ושוב אבא אמר: 'היא לא משלנו, תפסיק את הקשר הזה'. אמא לא התערבה".
חמדה: "אבא שלו עקב אחרינו 24 שעות ביממה ואפילו רדף אחרינו באופנוע שלו. עד היום, כשאני שומעת רעש של אופנוע, נדמה לי שאבא שלו רודף אחריי. בכל פעם שהצליח לתפוס אותנו הוא אמר לי: 'את מפריעה לו בלימודים. את ילדה טובה והוא פושטק'. את האמת מעולם לא אמר לי. לא יכולנו להסתובב יחד בפרהסיה. פיתחנו שיטות בריחה והסתתרנו בפרדסים".
זאב: "לא היו אז טלפונים בבתים, אז הייתי עוטף אבן בפתק, שורק וזורק למרפסת שלה. פעם טיפסתי על המרזב למרפסת המטבח שלה, בקומה השנייה, התנשקנו וירדתי".
חמדה: "יום אחד הגעתי לפגוש את זאב בבית של חבר שלו. פתאום אני שומעת את האופנוע של אבא שלו – ולא היה לי לאן לברוח. עמדתי רועדת כולי ולא הייתי מסוגלת להזיז את עצמי. הוא אמר: 'אני מבקש שתעלי על האופנוע'. רועדת לגמרי, עליתי. הוא לקח אותי אליהם הביתה. התחושה הייתה קשה: הנה אני בבית של האהוב שלי ולא רוצים אותי כאן. זאב כבר היה שם, ואז אבא שלו הכריח אותי להבטיח שאסיים את הקשר. זאב לא קיבל את זה, אז המשכנו להיפגש בסתר".
הפרידה. זאב: "כשהתגייסתי שובצתי לגולני ולא הגעתי הרבה הביתה, אז התכתבנו. המפקד היה מקריא את השמות של מי שקיבלו דואר וגם ממי המכתב. אם הוא אמר את השם שלי, הייתי צריך לעשות עשר שכיבות סמיכה כדי לקבל את המכתב. כל החבר'ה הכירו את השם חמדה דבח, וכל היום עשיתי שכיבות סמיכה".
חמדה: "יום אחד הייתי לבד בבית ודפקו בדלת. אבא שלו עמד מולי ואמר: 'ראיתי את מה שכתבת. תפסיקי לכתוב לו' - והלך. בכיתי נורא והחלטתי סופית שזהו. כשזאב הגיע מהצבא, סיפרתי לו מה היה, והוא היה פשוט אומלל. הבנתי שיהיה לנו קשה להיות יחד וידעתי שלא אנתק אותו מהמשפחה שלו. אמרתי לו: 'זהו זה, זה נגמר'. הייתי חזקה, אבל כאבתי מאוד.
"למרות שנפרדנו, המשכנו להיות בקשר. כשהכרתי את מי שנהיה בהמשך בעלי, כתבתי לזאב שאני רוצה לנתק את הקשר לגמרי. כשהוא יצא מהצבא הוא אמר שהוא רוצה לדבר איתי כדי לסיים בטוב. קבענו להיפגש במוצאי שבת בבית הוריי. התעכבתי כי הייתי עם הבחור החדש, אז הוא כתב לי מכתב אהבה ועמד ללכת. כשעליתי במדרגות הוא בדיוק ירד וראה את הבחור".
זאב: "היה קשה מאוד לראות אותה עם מישהו אחר".
חמדה: "הוא עלה בחזרה למעלה, הוסיף על גבי המכתב 'שכחי אותי', לקח את אלבום התמונות שלנו והלך. למחרת בבוקר נפגשנו במקרה באוטובוס. התיישבתי לידו בעיניים אדומות מבכי. זה היה מאוד לא קל, גם להורים שלי שאהבו אותו מאוד. זה היה מסע של אהבה מטורפת וכאב שנמשך ארבע שנים.
"אחרי הצבא, כשעמדתי להתחתן, חמותי ביררה מאיזו עדה אני. רק אז התחברו לי הקצוות והבנתי שההורים של זאב היו נגדי בגלל המוצא. זה העליב אותי מאוד, אבל לא שפטתי אותו. אמא שאלה אותי אם אקח איתי את המכתבים של זאב לבית שבו אגור עם בעלי. בכאב רב החלטתי לשרוף אותם. השארתי רק קומץ מכתבים, ובהם המכתב האחרון שבו זאב כתב 'שכחי אותי'.
קשר מרחוק. זאב: "אחרי הצבא הכרתי את מי שהפכה להיות אשתי, וכשהייתי בן 26 התחתנו".
חמדה: "כל אחד מאיתנו היה עסוק בחיים שלו, אבל שמרנו על קשר לא אישי. כשהייתה אצלנו חגיגת בר מצווה או חתונה הזמנתי את זאב ואת אשתו, והוא הזמין לאירועים שלו אותי ואת בעלי. הוא גם תמיד התקשר לברך אותנו ואת הוריי בחגים". זאב: "חמדה הייתה בלב שלי כל הזמן. בבר המצווה של הבן האמצעי שלי צילמו את האירוע בווידיאו, וכשצפינו בסרט שמנו לב שנועה, הבת שלי, שלא ידעה שהיינו פעם זוג, לקחה את חמדה ואותי למעגל כדי שנרקוד יחד. אין לזה הסבר הגיוני".
הקאמבק המרגש. זאב: "לפני 26 שנה התגרשתי, ואז נודע לי באופן מקרי שגם חמדה בתהליך גירושים. חשבתי שאסור לי להחמיץ את ההזדמנות להגשים את החלום. צלצלתי אליה ואמרתי לה, 'את יכולה לתקן את מה שעשית אז'. היא התלבטה שלושה חודשים עד שהסכימה לדייט".
חמדה: "הייתי בשוק כששמעתי שהוא התגרש, כי חשבתי שהוא מאושר בחייו. לא הסכמתי להזמנה שלו, כי חששתי לשבור את החלום של האהבה הטהורה שהייתה לנו. למה לקלקל סיפור מפעם?
"יום אחד צלצלתי אליו וביקשתי עזרה בכתיבת עיתון המפעל שבו עבדתי. קבענו בבית קפה, והוא הגיע בחליפה עם עט נובע על הצווארון, ישר מהעבודה. הסתכלתי עליו, על הרצינות שלו ועל הדיוק. פתאום הרגשתי תחושה נעימה, וידעתי שזאב הוא לא אדם שיפגע בי. התעורר בי משהו, נזכרתי בשנים שלנו יחד. אבל עדיין לא הסכמתי לדייט".
זאב: "אחרי כמה חודשים היא הסכימה. קבענו אצל אמא שלה, כיום בת 96, שאמרה: 'החזרת לי בן הביתה'. זה היה מרגש. התחלנו לצאת, אבל הסתרנו את זה מהמשפחות, כי זה היה זמן קצר אחרי הגירושים של שנינו. אנחנו מומחים בלהסתתר".
חמדה: "כשהתנשקנו בפעם הראשונה אחרי שחזרנו, הנשיקה הייתה בדיוק כמו בגיל 14".
זאב: "אחרי כמה זמן נועה שאלה אותי, 'אבא, אתה נפגש עם חמדה?'. אין לי מושג איך היא גילתה. הגרוש של חמדה אמר שהחיבור מחדש היה צריך לקרות, והילדים של שנינו הגיבו יפה. חברי הילדות שמחו בשבילנו, והחברים מגולני שמחו להכיר סוף־סוף את הבחורה מהמכתבים".
סגירת מעגל עם אבא. זאב: "כשסיפרתי לאבא שלי, שכבר היה אז בן 84, שחמדה ואני חזרנו, הוא אמר בגרמנית: 'על אהבה טהורה לא עולה חלודה'. לפני שהפגשתי ביניהם, הצבתי תנאי: שיתנצל על מה שהיה. הוא אמר: 'מי זוכר?'. עניתי: 'זוכרים, זוכרים'. הבטחתי שאצור סיטואציה שהם יהיו לבד".
חמדה: "באירוע משפחתי, זאב דאג ליצור סיטואציה שבה אהיה עם אבא שלו בארבע עיניים. התרגשתי יותר מדי, אז אני לא זוכרת שום דבר. לא נטרתי לו טינה על מה שהיה, כי ככה חונכתי. שאלו אותי: 'איך יכולת לסלוח לו?'. עניתי שאני לא מחפשת סליחות, כי בסופו של דבר האהבה ניצחה. אירחתי אותו אצלנו, יצאנו יחד להצגות של נועה, והוא נכנס למשפחה שלי. אני חושבת שבתוך תוכו הוא היה מאושר שהבן שלו מאושר".
זאב: "בסוף ימיו הוא כבר קרא לחמדה 'בתי'. אני המשכתי לכעוס עליו על היחס אליה בעבר. עד היום מביך אותי לחשוב שאדם שהיה מנהל בית ספר והעמיד כל כך הרבה דורות של תלמידים, שפט אנשים לפי מוצא. זו הייתה רוח התקופה".
"אבא שלו עקב אחרינו 24 שעות ביממה ורדף אחרינו באופנוע שלו. עד היום, כשאני שומעת רעש של אופנוע, נדמה לי שהוא רודף אחריי"
הזוגיות שלנו. זאב: "אחרי שנתיים וחצי עברנו לגור יחד. לפעמים אני מסתכל עליה בבית ורואה אותה כמו בגיל 14, בהליכה, בדיבור, בריח".
חמדה: "האהבה שלנו חיכתה לנו, בזמן שלה. החלטנו שלא להתחתן, כי לא חשבנו שחתונה תתרום במשהו. עשינו הסכם ואנחנו ידועים בציבור. חבר מפעם אמר לנו: 'הייתם צריכים להתחתן עם מישהו אחר, להביא ילדים ואז לחזור'. אני חושבת שהוא צודק. נלחמנו המון על הקשר הזה, ובסוף זכינו. הילדים שלנו זכו לראות שיש אהבה אמיתית בעולם".
"כשהתנשקנו בפעם הראשונה אחרי שחזרנו, הנשיקה הייתה בדיוק כמו בגיל 14. האהבה שלנו חיכתה לנו, בזמן שלה"
בחירה חופשית. חמדה: "כשהפכתי לאמא, נשבעתי שלעולם לא אפריע לילדים שלי במערכות היחסים שלהם ולא אגרום להם את הכאב שנגרם לי בצעירותי".
זאב: "אני ממליץ להורים שלא להתערב בבחירות הרומנטיות של הילדים, אלא במקרים קיצוניים, כי ההתערבות תישאר אצל הילדים לכל החיים".
איך נועה עדיין לא כתבה עליכם סדרה?
זאב: "אולי זה עוד יקרה".
הכתבה פורסמה במגזין "לאשה". יש לכם סיפור היכרות מרגש ויוצא דופן? כתבו לנו: laisha@laisha.co.il
