25.07.2021
נייר הוא חומר דל ומוכר, איתו אנחנו באים במגע באופן יום-יומי “אנו חותמים על קבלות, פותחים מעטפות, יוצרים רשימות מטלות.” מסבירה זאי דיבצ’ה (Zai Divecha), האמנית מאחורי היצירות “בהקשרים אלה, הנייר מרגיש ארצי ופשוט אמצעי למטרה. אך עם רק כמה שינויים אסטרטגיים, בעזרת מספר קפלים מדויקים או אוסף חיתוכים זעירים, ניתן להפוך את החומר למשהו אחר לגמרי.”
את האהבה לנייר, גילתה דיבצ’ה ממקור אחר לגמרי, מעבודה במתכת. בעברה, היא נהגה ליצור קירות גיאומטריים עשויים פלדה. כחלק מתהליך החשיבה והיצירה שלה, היא התנסתה בעבודה בנייר במטרה לחקור צורות חדשות. שם, התאהבה בתהליכי הקיפול ובדפוסי האור והצל שהופיעו על גבי המודלים והחל לו סיפור אהבה חדש.
בעבודותיה, היא משתמשת אך ורק בפלטת צבעים לבנה שמדגישה את הטקסטורות של החומר. באמצעות גבהים משתנים וגיאומטריות מורכבות, היא משחקת באור וצל ויוצרת גוונים שונים של לבן, מאזנת בין אלמנטים גיאומטריים ישרים וצורות יותר אורגניות.
החל מאריחי אמבטיה, ארכיטקטורה, דרך עננים וטיפות גשם על החלון, את ההשראות שלה היא שואבת ממקורות מגוונים, טבעיים וגם מעשה ידי אדם. בתהליך עבודה מדיטטיבי על גבול הסיזיפי, היא עובדת במגוון טכניקות כגון גלגול, חיתוך וקיפול, יוצרת יחידה אחת, אותה היא חוזרת ומשחזרת עשרות או מאות פעמים.
אחד הפרויקטים האחרונים שלה הינה סדרה בשם ‘לבד ביחד’, קופסאות זעירות הדומות לבתים ומחוברות יחד לידי קומפוזיציה אחת. את העבודה הזו יצרה במהלך השנה האחרונה שהייתה מלווה בבידודים וריחוק חברתי על רקע מגפת הקורונה. “זה היה חקר של בית, קהילה וחיבור בזמן מבודד. נהניתי להכין צורות גיאומטריות זעירות”.
לאחרונה היא מרחיבה את אופקיה בעולם האנימציה שבא להשלים את עבודות הנייר הסטטיות שלה “התנסיתי באנימציית סטופ-מושן המציגה את פסלי הנייר שלי. היה כיף ללמוד מיומנויות חדשות בתחום הפקת סרטונים, ונהניתי להוסיף אלמנט תנועה לפסלים שלי.”
בעולם גדוש גירויים, היצירות שלה משרות הרבה רוגע ושקט. היא מעידה על עצמה כמישהי רגישה לסביבה “גיליתי שאני רגועה ושמחה יותר כשאני ‘מורידה את עוצמת הקול’. אני שואפת ליצור עבודות שגורמות לאנשים להרגיש מרוכזים, שקטים וממוקדים.” יש הרבה קסם בשקט הזה, לקחת חומר פשוט וכל כך יום-יומי כמו נייר ולהפיח בו חיים חדשים.
