בגוש השינוי לא רצו בשום אופן ברשימה ערבית אחת, מאוחדת. זה היה מגדיל את אחוז ההצבעה בציבור הערבי, ולפי חלק מהסקרים ‑ מניב 15 מנדטים. "וזו בדיוק הבעיה", הסביר גורם בכיר אחד, "משום שחמשת המנדטים הנוספים היו באים על חשבון הגוש, וגם על חשבון נתניהו. מ-60 מנדטים, נניח, היינו יורדים ל-57. זה לא משנה שגם נתניהו היה יורד. כל הסיכוי להגיע ל-61 היה מתפוגג. נתניהו היה גומר עם עוד פחות, אבל היכולת להרכיב ממשלה חלופית הייתה נשחקת".
מסרים בנוסח הזה הועברו למנסור עבאס, יו"ר רע"מ. אין לי מושג אם עבאס התחשב בכך; העובדה היא שהוא לא הצטרף לאיחוד שעליו הוכרז השבוע. ממילא, השיחות בין הרשימות הערביות היו ‑ כרגיל ‑ מופת של סכסוכים גדולים וקטנים, פוליטיקה ביזנטינית ישראלית קלאסית.
בכיר בגוש השינוי על איחוד שלוש המפלגות הערביות: "יש עכשיו בידול מובהק ביניהן לבין מנסור עבאס, שתומך או יתמוך בשירות לאומי. וזה ישרת אותנו במידת הצורך"
התוצאה היא ריצה משותפת, קטנה. חד"ש ותע"ל ירוצו עם בל"ד ‑ מפלגה לאומנית, קיצונית, שנוסדה בידי עזמי בשארה, תושב קטאר בימים אלה. זה אירוע מרתק. לפני כשנה וחצי פירסם כתב המפלגות של "ידיעות אחרונות", יובל קרני, כי לפני הבחירות הקודמות ב-2022 היו עדויות לשיתוף פעולה מעניין בין בכירי הליכוד יואב קיש ויריב לוין, כמו גם יו"ר ש"ס אריה דרעי, לבין סאמי אבו-שחאדה, מנהיג בל"ד. קרני כתב שגם היו התייעצויות עם בשארה ששוהה בקטאר. יתרה מזו: מפלגות גוש נתניהו לא תמכו בפסילת בל"ד מריצה בבחירות הקודמות, וההסבר הכמעט-רשמי היה רצונן שיתבזבזו קולות של בוחרים ערבים.
והנה עכשיו בל"ד, שעד כה ביזבזה בערך 1.4% מקולות הציבור הערבי מתחת לאחוז החסימה, תרוץ יחד עם מפלגות מיינסטרימיות יותר. זה לא משום שהיא רוצה מהפך ושיתוף פעולה יהודי-ערבי; זה לא הטיקט של בל"ד. "ההפך", אמר לי גורם המעורה בפוליטיקה הערבית, "זו גלולת רעל, מי יודע, אולי עם ניחוח קטארי, לשיתוף פעולה כזה".
יש שתי דרכים להביט בכל ההתפתחות הזו. הראשונה באה מהליכוד. "עם בל"ד, הם לא יוכלו להסתמך על הימנעות של הערבים בהקמת הממשלה", אמר לי בכיר בקואליציה, "זה ממש משחק לידי נתניהו. כי הם כל כך קיצוניים. וגם יהיו יותר מנדטים של ערבים בכנסת, שזה מצוין לנו, כי הסיכוי שלהם לרוב ציוני יקטן".
ביממות האחרונות קיבל יו"ר מפלגה בגוש השינוי מסרים היסטריים למדי בנושא הזה. "אתה צריך לבקש ממנסור עבאס לא לרוץ", אמר לו יועץ אחד (היו"ר לא התרשם במיוחד).
"מצחיק מאוד", אמר לי בכיר בגוש השינוי. "יש עכשיו בידול מובהק בין רע"מ ומנסור עבאס, שתומך או יתמוך בשירות לאומי, ובין שאר המפלגות הערביות. הפער רק גדל. וזה ישרת אותנו במידת הצורך" (במידת הצורך ‑ כלומר במקרה שלא יהיה "רוב ציוני" ותקום ממשלת מיעוט). מה גם שיואב סגלוביץ', ציוני מובהק, עשוי להצטרף לרע"מ ולהיכנס לכנסת על חשבון המנדטים שלה. זה גם מרכך את תדמיתה של רע"מ.
בגוש שמתנגד לנתניהו סבורים שהדיון תיאורטי למדי. גדי איזנקוט מתחזק בסקרים. גם נפתלי בנט. הגוש יציב. הוא יכול להגיע ל-60 מנדטים ויותר מכך, בפרט אם עופר וינטר יוריד את בצלאל סמוטריץ' מתחת לאחוז החסימה.
וינטר גורם לפאניקה בלשכת נתניהו; ראש הממשלה עסק בתדרוכים נגדו בימים האחרונים. הוא משוכנע שוינטר כבר הגיע להסכמות עם אביגדור ליברמן או בנט ("או שניהם!") לחבירה אחרי הבחירות, כאגף הימני של הממשלה החדשה. ההתלבטות של נתניהו ויועציו היא אם להפנות את העין הגדולה של מכונת הרעל הטלוויזיונית לעבר וינטר, לצייר אותו כשמאלן בוגד וכו', או שהחלטה כזו רק תגדיל את כוחו. ההחלטה תיפול בימים הקרובים, ונראה אותה על המסכים של הערוץ הרלוונטי.
עבאס. שיפור תדמית
(שלו שלום)
בואו איתי אל הגליל / על השאלה עד כמה הוכה חיזבאללה יש מחלוקת חריפה בישראל. במערכת הביטחון יש מי שסבורים שהארגון הוא צל, קליפה; "ייחור לא מרשים של הארגון הקודם בעידן נסראללה", אם לצטט דימוי שאינו קלישאה. אחרים זהירים יותר. הם מצביעים על שיקומו המהיר יחסית, על תעוזתו בהתקפה על צה"ל עם פרוץ המלחמה האחרונה עם איראן.
על עניין אחד אין ויכוח בכלל: הכישלון בשיקום הצפון. כל מי שנוסע לקריית-שמונה או מטולה רואה זאת במו עיניו. תקופת הפריחה הארוכה, בין תום מלחמת לבנון השנייה ל-7 באוקטובר 2023, נגמרה לחלוטין. כ-30% מתושבי קריית-שמונה לא שבו לבתיהם. וזו רק דוגמה אחת; הנזקים הכלכליים עצומים, והמשך הלחימה עם חיזבאללה מפרנס מפלס חרדה גבוה, קבוע, של התושבים. רק בחודש יוני 2026, שנתיים וחצי אחרי שחיזבאללה וחמאס תקפו את ישראל, אישרה ממשלת נתניהו תוכנית בהיקף של כ-13 מיליארד שקל. בדרך היו המון תחנות בירוקרטיות, אישורי תקציבים שמעולם לא הגיעו, מיזוג "תנופה" ו"תקומה" ‑ ובעיקר אינספור הבטחות. מבקר המדינה הקודם מתח ביקורת חריפה על התנהלות הממשלה, העיכובים, העברת האחריות מיד ליד; "השטח זועק. זה לא ייתכן שהשיקום יימשך שנים", במילותיו שלו, בסיור בצפון לפני כחצי שנה. ביוני פורסם בחדשות 12 שרק אחוז אחד, 1%, מתקציב המיגון לצפון שהקצתה הממשלה - הועבר ממש. תמריצים להייטק ולחקלאות ‑ לפי הפרסום הזה ‑ בוטלו (מיותר לציין שלא נרשמו משברים מיוחדים בהעברת הכספים הקואליציוניים בשנים האחרונות, בפרט למוסדות חרדיים וה"חוות החקלאיות" ביהודה ושומרון).
ביקשתי משלוש מפלגות שרואות עצמן כמפלגות שלטון את התוכניות שלהן לשיקום הצפון. דובר הליכוד גיא לוי שלח לי את ההודעה של דוברות משרד ראש הממשלה מחודש יוני, לגבי "פיתוח מרחבי" בצפון, שכולל "מעטפת של מענים בהתחדשות עירונית, תחבורה, כלכלה, תעסוקה, חינוך" בשווי כארבעה מיליארד שקל. בהודעה נאמר שזה מצטרף ל-18 מיליארד שכבר אושרו, ובסך הכל 22 מיליארד. מדובר על תמריצי דיור למשפחות חדשות, שדרוג מרכזי הערים, יצירת "מרכזי הייטק" ותעשיות למיניהן, מענקי פיתוח לעסקים מקומיים, תיירות ופסטיבלים, "משיכת רופאים מצטיינים ומומחים" (בצפון יש בעיה קבועה וחריפה של איכות בריאות ירודה ביחס למרכז הארץ), ושירותי בריאות נפש נגישים.
הרס במטולה. הכישלון בשיקום הצפון ניכר לכל מי שנוסע באזור, ומפלס החרדה של התושבים עדיין גבוה | צילום : אפי שריר
(אפי שריר)
אפשר להניח שאיפשהו במשרד האוצר, או במינהלת תקומה, יש תוכנית מפורטת. מה שנמסר בתשובה לשאלה, מטעם הליכוד, הוא צרור הסיסמאות הנ"ל, פלוס ציטוט של ראש הממשלה נתניהו שהוא "אוהב את הגליל" ושזו "משימה לאומית קדושה". נניח. סעיף התחבורה כולל אמירות על "שדרוג תשתיות וקיצור מרחקים" (איך?), תכנון חדש של עורקי תחבורה חדשים (נשמע אותו הדבר, רק במילים אחרות), "הרחבת כבישים" (כנ"ל) ו"הטמעת מודלים מתקדמים של תחבורה ציבורית" (מה זה?).
נעבור למפלגת ביחד של בנט ויאיר לפיד. הם שלחו שני מרכיבים: אחד מהם הוא הצעת מדיניות לאומית לחיזוק הפריפריה ופיזור אוכלוסייה. אלה רעיונות ותיקים מאוד, שרואים בריכוז האוכלוסייה במרכז הארץ ובצפיפות הגוברת במישור החוף סכנה לאומית (בגלל הידלדלות האזורים סמוכי הגבול). כדאי לציין שמדיניות "פיזור האוכלוסייה" נוסתה במשך שנים רבות והסתיימה בתוצאות לא טובות, לפחות עבור האוכלוסייה ש"פוזרה".
החזון של בנט-לפיד מכונה "חזון המיליון", ולפיו "המדינה תפעל להוביל מהלך לאומי כולל ‑ העברת מיליון תושבים חדשים לפריפריה בעשור הקרוב, באמצעות פיתוח מוקדי חיים, חינוך ותעסוקה איכותיים לאורך גבולות המדינה בגליל ובנגב". מדובר בהשקעות גדולות בכמה עוגנים: קריית-שמונה, שתהפוך ל"פסגת הצפון", נהריה כ"מרינה של הצפון", בית-שאן, אריאל ‑ שמכונה בתוכנית "הסיטי של יו"ש", וכמובן "מדבר הקסמים" שהיא דימונה. איך כל הטוב הזה יקרה? הבטחת "הקמת שכונות חדשות", תמרוץ משפחות צעירות על ידי הטבת מס ודיור בהלוואת מדינה (שעברו מהעולם, בין היתר בגלל סביבת ריבית נמוכה). זה כבר נשמע יותר ספציפי. בכלל, בהשוואה לליכוד, ביחד פורטת את הצעותיה. לדוגמה: מיזוג של בתי חולים בפריפריה עם כאלה במרכז, שנחשבים חזקים ומבוססים יותר, חדרי מיון קדמיים, שכונות רופאים, הטבות מס ייעודיות לצוותים רפואיים.
המרכיב השני בתוכנית הוא חוק קריית-שמונה. לפי הצעת החוק, בעיר וב"צמודי גדר במרחב העירוני" (דהיינו גם שלומי ומטולה, אבל לא קיבוצים ומושבים משום מה), יקבלו התושבים פטור ממס הכנסה עד מיליון שקל הכנסות לארבע שנים, הנחה של עד 50% בארנונה, וחברות שיפעלו שם לפי חוק עידוד השקעות הון ישלמו אפס אחוז מס חברות.
בסך הכל, תוכנית מפורטת למדי; ההחסרה של המגזר החקלאי כולו קצת בוטה. בביחד אומרים שהמקור התקציבי יהיה התקציב שכבר אושר לתוכנית "תנופה".
ביטחון כפול / התוכנית של ישר ואיזנקוט הייתה מפורטת יותר מהשתיים האחרות, ועם גישה שונה לגמרי. בעצם, אנשי בנט אמרו: התוכנית שלנו מתייחסת בעיקר לשלוש הערים בצפון על הגבול. היא ממוקדת בתמריצי מס. התוכנית של איזנקוט מתחילה בצורך להשיב את תחושת הביטחון מול חיזבאללה. רק כדי לתת טעם מהמתאר המדויק של התוכנית: "נגדיר את מיגון הצפון כפרויקט לאומי בחירום, נקדם מיגון מיידי של כלל יח"ד, גנים, בתי ספר ומרפאות בטווח 0-9 ק"מ מהגבול הצפוני. קצב השלמת המיגון של התוכנית הקיימת איטי מדי. נפעל להקדמת צפי השלמת המיגון מ-2035 ל-2030, כאשר מיגון צמודי קרקע 1-5 ק"מ יבוצע עד סוף 2028, וצמודי קרקע 5-9 ק"מ עד סוף 2029".
עקרונות היסוד בתוכניות שיקום הצפון של הליכוד, בנט ואיזנקוט די דומים. מה חסר בכולן? מקוריות. אין אף אלמנט מחוץ לקופסה, או אפילו ניסיון לכך
המרכיב השני ממוקד אף הוא בביטחון, אבל אישי: מאבק בפשיעה ובפרוטקשן. איזנקוט מציע הקמת יחידת אכיפה מחוזית עם 300 שוטרים בפיקוד תת-ניצב לטיפול בתופעות פשיעה חמורות, וזו אמורה לדאוג לכל המהלך: ממודיעין, דרך חקירה ועד להכנת תשתית לכתבי האישום. אם החוק של בנט נשמע כמו תופין בחירות (פטור ממס הכנסה עד מיליון שקל!), מי שכתב את התוכנית אצל איזנקוט הוא ללא ספק איש אוצר. הטבת המס האישית שהם מציעים היא עד 25%. התמריצים הם יותר עסקיים: קידום פתיחת עסקים חדשים באמצעות עדכון חוק עידוד השקעות הון, שיכלול "שתי מדרגות מס חדשות": מס חברות של 2.5% ליישובי קו העימות (א'++) ו-5% למחוז הצפון באזור שבין הקריות לכנרת (א'+). במקביל, מתן אפשרות לחברות לדחות הכנסות באמצעות פחת מואץ והכרה מוגדלת בהוצאות, בהתאם למודל אילת.
דוגמה טובה למידת הדיוק של תוכנית איזנקוט היא ההתייחסות הספציפית לפיצויים ועידוד חקלאות; זה לא נמצא בחומרים ששלחו לי אנשי בנט, ובוודאי שלא הליכוד. נושא אחרי נושא, התוכנית של איזנקוט מפורטת מאוד: סבסוד מעונות להורים ביישובים עד תשעה קילומטר מהגדר - שאחד מהם שירת בצה"ל ‑ עד גובה 2,000 שקל, ו-3,000 שקל אם אחד מהם משרת מילואים פעיל.
עקרונות היסוד של כל התוכניות, אפילו זו של הליכוד, הכללית מאוד, די דומים. אבל זו של איזנקוט נראית תוכנית סדורה ומלאה יותר. מה חסר בכולן? מקוריות. אין שום דבר כזה. אף אלמנט מחוץ לקופסה, או אפילו ניסיון לכך.
קל להדגים. במשך שנים, היישובים והמדינה עשו כל מאמץ למנוע את הפיכת הצפון ליעד של בתי נופש לסופי שבוע וחופשות. רמ"י לא הקצתה לכך קרקעות; היישובים הכפריים לא רצו בכך, לבד מכמה דוגמאות נדירות. הסיבות מובנות: קהילות לא רצו שכונות רפאים אלא משפחות צעירות וקבועות; המדינה רצתה בחיזוק ערים ויישובים, לא בתיירות קצרת טווח. זו חשיבה ממסדית ישראלית, התערבותית מאוד. האמת היא שהאזורים היוקרתיים ביותר באירופה ובארצות-הברית הם בדיוק אלה שבהם יש קהילות ענקיות של בתי נופש לסופי שבוע וחגים. זה מעלה את מחירי הנכסים, מגדיל ביקושים לשירותים כגון מסעדנות ובילויים, מספק תעסוקה ועוד.
אפשר לשקול מודל שבו גם הקהילה מרוויחה: לאפשר רכישת בתי נופש, לצד ארנונה או היטל קהילתי מוגדל, ולהגביל בתקיפות השכרה מסחרית קצרת-טווח כמו Airbnb. הצפון יכול למשוך אוכלוסייה חזקה שלא רק תבלה בו בסופי שבוע אלא גם תתגורר בו חלק מהזמן. היא תצרוך ממסעדות ועסקים מקומיים, תשקיע בנכסים ובקהילה — ובחלק מהמקרים תעבור אליו בהמשך באופן קבוע. הביקוש לבית שני ‑ שכרגע מעביר הון לחו"ל, בעיקר יוון - יכול להפוך למקור הון, צריכה וחיים חדשים לצפון, תוך הגנה על התושבים הקבועים ועל אופי הקהילה. זו רק דוגמה קטנה לסוג הרעיונות שנעדר מהתוכניות השונות.
מצד שני, ההזנחה של הצפון כה עמוקה וקשה, שאם רק יעשו את המובן מאליו, זה שלא נעשה בשנים האחרונות ‑ המצב צפוי להשתפר, משמעותית.
