הרפובליקה האיסלאמית נולדה יחד עם הסיסמאות של "מוות לאמריקה" ו"מוות לישראל"; הן נכחו בהפגנות הראשונות של תומכי האייתוללה חומייני ותורצו בתמיכה האמריקאית במשטר השאה. פעם, בלונדון, שוחחתי על כך עם סטודנטית איראנית; היא לא הייתה מתנגדת משטר. "אל תתרשם מהסיסמאות האלה. זה כמו משמרות הצניעות אצלנו, שנותנים לך דוח כי ראו את השיער שלך מבעד לרעלה. אותו דבר הסיסמאות. משהו תרבותי כזה. אין התלהבות או שכנוע. אף אחד לא מתכוון לזה".
שתקתי. אלה היו הימים שאחרי מלחמת לבנון השנייה. "אצלנו, בגבול הצפון", השבתי, "דווקא מרגישים שהממשלה באיראן מאוד מתכוונת ל'מוות לישראל'". בטהרן, היא השיבה, זה לא נראה ככה. ובכלל, אף פעם לא לחמנו נגדכם במלחמה. זה גם לא יקרה.
השיחה הדגימה את הפער הבלתי נתפס בין המחיר ששילמו הישראלים על מלחמת השליחים שניהלה טהרן, באמצעות גנרלים ערמומיים וקטלניים כגון עימאד מורנייה או קאסם סולימאני, ובין התודעה של העם באיראן. רבים שם סברו שמדובר בסיסמאות בלבד, במסורת של בית אבא, בכדורגל של יום שישי; לחלופין, הם בחרו להעלים עין. שנים רבות חלפו לפני שאיראנים תפסו את ההון והמאמץ העצום שהושקע בג'יהאד רצחני, יומיומי, נגד ישראל - וכיצד הוא בא על חשבונם ועל חשבון ילדיהם. בדיקטטורה המשטר לא צריך לתת דין וחשבון אמיתי, וכל מידע הוא בחזקת סוד מדינה אלא אם נאמר אחרת. בהפגנות בטהרן בשלוש השנים האחרונות, פתאום הופיעו סיסמאות חדשות: "לא עזה ולא ביירות", קראו המפגינים. לפני כ-50 יום הם יצאו לרחובות בהתקוממות נרחבת, שהניעה רצח המוני וגל מאורעות ששיאו במתח הצבאי הנוכחי במזרח התיכון. הרפובליקה פושטת רגל, המודל לא עובד – ממשבר מים מעמיק ועד מדיניות ביטחון שהתמוטטה. המטריקס נסדק. השאלה היא עד כמה.
ארבעה מבצעים צבאיים חשובים ניהלה ארצות-הברית נגד איראן מאז המהפכה האיסלאמית. הראשון היה ניסיון החילוץ של בני הערובה בשגרירות האמריקאית בטהרן באפריל 1980. זה היה אסון. מבצע "טופר העיט" הסתיים בשמונה חיילים אמריקאים הרוגים במדבר בעת סופת חול, הרחק מהשגרירות, מסוק שהתרסק, מטוס שנשרף, חמישה מסוקים שננטשו וחומייני שהכריז כי "הסוכנים של אלוהים" הם שבלמו את המבצע של ארה"ב. נשיאותו של ג'ימי קרטר לא התאוששה.
שמונה שנים מאוחר יותר, בעקבות מוקש ימי איראני שפגע בספינת צי אמריקאי במים בינלאומיים, הנשיא רייגן הורה על תקיפה מוגבלת של הצי האיראני (מבצע "גמל שלמה"). האירוע הסתיים בהצלחה; שני טייסי הליקופטר אמריקאים נהרגו. איראן איבדה עשרות רבות ונגרם נזק מסיבי לצי המצומצם שלה ממילא. ההתקפה של ארה"ב הניחה את התשתית לסיום מלחמת איראן-עיראק.
השבוע פורסם על מחלוקות בצמרת האמריקאית; קשיים מבצעיים ועוד ועוד. ראוי להתייחס לכך בזהירות. "כולם הופכים לחתלתולים כשהם בנוכחות הנשיא", אמר לי גורם זר, "הוא אומר מה הוא רוצה, והם מתיישרים"
שני המבצעים הבאים הם של דונלד טראמפ: הראשון הוא ההחלטה על חיסול קאסם סולימאני, מפקד כוח אל-קודס ואחד המנהיגים הצבאיים הבולטים ביותר בהיסטוריה של משטר האייתוללות בתחילת 2020. זו הייתה החלטה רחוקה ממובנת מאליה. בניגוד לשני המקרים הקודמים, לא הייתה סיבה מבצעית מיידית (בני ערובה, התקפה איראנית קודמת) שחייבה את ההתנקשות בסולימאני. כן, הוא תיאם את ההתקפה של מיליציה עיראקית על השגרירות האמריקאית בבגדד כמה ימים קודם לכן; וכן, היה לו דם אמריקאי על הידיים, עוד מאסון המארינס בביירות, אבל שורה של נשיאים אמריקאים בחרו לא לעשות דבר. סולימאני פעל ברחבי המזרח התיכון, עוד ממלחמת עיראק (אז הוא גם סייע בהרג אמריקאים) כשהוא נהנה מחסינות מעשית. זה נגמר עם טראמפ, וההתנקשות הגיעה אחרי שהממשל החליט לצאת מהסכם הגרעין שעליו חתם הנשיא אובמה.
וכמובן, לאחר מכן הגיע מבצע "פטיש חצות", ביוני 2025, שבו הורה טראמפ על הרס מתקני הגרעין בפורדו, נתנז ואיספהאן. גם במקרה הזה, ההחלטה של הנשיא הייתה רחוקה ממובנת מאליה; ישראל היא זו שפתחה במלחמה במתקפת פתע (באישור הבית הלבן), והיו לה תוכניות מורכבות – גם אם פחות אפקטיביות – לטיפול במתקנים הללו. אך טראמפ זיהה את ההזדמנות, את החולשה האיראנית אחרי השמדת מערכות ההגנה שלה, ואת המחיר הנמוך שאמריקה תשלם. הוא התעלם מנבואות זעם, והיו כאלה, הורה על תקיפה מוגבלת וגם וידא שהמלחמה תסתיים אחריה. בין היתר, יעדי התקיפה האחרונים של ישראל בוטלו, בעוד המטוסים באוויר; חלק מהמטרות הללו היו ונותרו חיוניות למאמץ המלחמה של טהרן.
דף חתום ומחול / התזכורת הזו איננה שיעור היסטוריה. אף אחת מהפעולות של ארה"ב מול איראן מאז הקמת הרפובליקה מזכירה, ולו במעט, את מה שנמצא כרגע על השולחן. התרחיש האפשרי יוצא דופן באסטרטגיות שלו: איום על קיום המשטר, יחד עם התקפות נרחבות ועמוקות, ובכלל זה האפשרות של חיסול המנהיג עצמו (לפי עיתונות באמריקה). השבוע פורסם בהרחבה בישראל, וגם בארה"ב, על מחלוקות בצמרת האמריקאית; על קשיים מבצעיים ועוד ועוד.
ראוי להתייחס בזהירות לחלק מהפרסומים. "הם כולם הופכים לחתלתולים כשהם בנוכחות הנשיא", העיר לי גורם זר אחד, "הנשיא אומר מה הוא רוצה, והם מתיישרים". הנשיא המחיש (בוונצואלה, אוקראינה, גרינלנד ועוד) שהוא מעדיף הסכמים. זו איננה קלישאה, או תירוץ. המהלך הרציונלי ביותר לאיראנים הוא לתת לג'ארד קושנר וסטיב וויטקוף דף לבן, חתום, ולהגיד להם למלא את הפרטים. אחרי שיסכימו, הם יוכלו לפתוח במחול המסורתי של מו"מ פרסי בלתי נגמר. האפשרות השנייה שעומדת בפני איראן היא עימות צבאי עם המעצמה החזקה ביותר בהיסטוריה של העולם, יחסית, אבסולוטית והיסטורית. מי יודע אם אמריקה וישראל אינן משוחחות עם פלגים במדינה שנחושים לתפוס את השלטון, ברגע המתאים.
זה אירוע שאינו נטול סיכונים עבור ארה"ב, כפי שראינו בעבר. מספיקה תקלה אחת, או תוכנית איראנית שתעלה יפה, גם לזמן קצוב ביותר, כדי לגרום נזק פוליטי משמעותי. אך פגיעה אנושה במשטר האיראני, אפילו לא הפיכה אלא רק שינוי פנימי, יכולה להיות הישג מזהיר שישנה את גורל האזור; נסיגה כעת נושאת סיכונים משלה. ב-2012, כאשר הנשיא אובמה החליט למחול על כבודה של ארה"ב ועל הקו האדום שהציב בסוריה, זה שאסר על שימוש בנשק כימי, אל הוואקום נכנסו הרוסים והאיראנים. המלחמה החריפה. אסד קיבל עוד שנים להתעלל בסורים – גם בנשק כימי (הוא עבר מגז עצבים לכלור). כעבור שלוש שנים יזם ואיפשר שליט דמשק את משבר הפליטים באירופה, אולי בהכוונה רוסית. הימין הלאומני האירופי חווה רנסנס יוצא דופן. כשנה מאוחר יותר, ב-2016, בחסות המחזות הדרמטיים של הגירה, בריטניה הצביעה בעד פרישה מהאיחוד האירופי. בסקרי עומק התגלה כי נושא ההגירה היה אינדיקטור עליון לכוונות ההצבעה של הבריטים שרצו בפרישה. מה שהחל בהבטחה אמריקאית שנשברה ביחס למדינה קטנה ולא חשובה במזרח התיכון, נגמר בטלטלה עולמית. משק כנפי הפרפר הוביל לסערה.
דונלד טראמפ איננו ברק אובמה. אך איראן, איראן איננה סוריה.
נפלאות הבינה / בעיניי, השורה החשובה ביותר בנאום "מצב האומה" של הנשיא טראמפ לא עסקה באיראן. כדרכם של נאומים כאלה, הוא היה ממוקד במצב הפנימי של ארה"ב, בראש וראשונה בכלכלה ובביטחון אישי. אך הייתה שורה אחת שמסמלת את השינוי העמוק והדרמטי ביותר במציאות חיינו. זה שלא פותח את מהדורות החדשות – לפחות לא בישראל – אלא מקסימום את המוספים הכלכליים. הנשיא התייחס לתופעה הולכת ומתרחבת בעולם, ובפרט בארה"ב: הכמות הבלתי נתפסת של אנרגיה שצורכים מרכזי דאטה המשמשים עבור בינה מלאכותית. לפי דוח של גולדמן זקס שפורסם בשנה שעברה, מרכזי הדאטה האלה (חוות מחשבים עם מעבדים חזקים, ובפרט מעבדים גרפיים) יצרכו 165 אחוז יותר חשמל בתוך שלוש שנים. זה כבר משפיע על מחירי חשמל. טראמפ הודיע לציבור האמריקאי כי המודל משתנה מעכשיו: חברות ההייטק יצטרכו לייצר או לממן את התשתית לאנרגיה בעצמן. "אנחנו אומרים לחברות הטכנולוגיה הגדולות שיש להן חובה לספק את צורכי החשמל של עצמן, והן יכולות לבנות תחנות כוח משלהן כדי שאף אחד לא יראה עלייה במחירים," אמר טראמפ. הוא כינה זאת "התחייבות להגנה על משלמי תעריפי החשמל". בארה"ב מדווחים כי צפויה פגישה חשובה בעניין בשבוע הבא בבית הלבן.
קשה להפריז בעוצמה של מהפכת הבינה המלאכותית, והיא מזמן חרגה מהשימוש הצרכני הענק במודלים כגון Chat GPT ,Gemini או קלוד, שהחליפו באורח מעשי את גוגל. עד לפני שנה בערך עוד היה ויכוח מסיבי עד כמה השינוי בכלכלה ובחברה יהיה דרמטי. ובהתאם לכך, עד כמה זו בועה בהערכות השווי של חברות שפועלות בתחום. הוויכוח הסתיים. גם אם לא קונים את נבואות הזעם כפשוטן – נניח דוח של חברת המחקר סיטריני, שטוען כי יישומי בינה מלאכותית עומדים להוביל לקריסה של רווחיות ואבטלה המונית אפוקליפטית – ברור לגמרי שהכל עומד להשתנות. תיקון: כבר מצוי בשינוי. לתקשורת מגיעים סיפורים חביבים, כמו זה של אמריקאי בשם סמי אזדופול, שתיכנת בעצמו (באמצעות בוט AI) את שואב האבק הרובוטי שלו כך שיישלט מהג'ויסטיק של משחקי המחשב שלו. הבוט החביב למד את מנגנוני ההפעלה של שואב האבק, התחבר לשרת, כתב קוד, וסמי – בלי ידיעתו - קיבל שליטה על צבא של כ-7,000 שואבי אבק רובוטיים, כולל יכולת גישה למצלמות, מיקרופונים, מיפוי בתים. הם היו מפוזרים בין 24 מדינות. זו סתם דוגמה קטנה. אבל השינוי המעניין יותר יקרה בכלכלה ריאלית. שוחחתי על זה קצת עם ניר סבתו, שהוא מנכ"ל של חברת AI חדשה, שכבר גייסה מקרנות בארץ ובעולם. "אני חושב שהדבר המעניין הוא להבין שמבחינה חברתית רוב המשרות שחשבנו שהן הכי עמידות נמצאות היום תחת מתקפה מאוד גדולה. כלומר, AI – והיכולת שלו לכתוב קוד – לא פוגע בכולם באותה מידה. אם אני סבל, מנעולן או גננת, אז בינתיים הכל בסדר. אבל יש שכבה מסוימת באוכלוסייה – מתכנתים, מפתחים, הרבה מאוד אנשים שעובדים בהייטק, וגם אנשים שעובדים בטק ועוסקים ביצירתיות – שנמצאת עכשיו תחת מתקפה". הוא מציע לזכור אבחנה משמעותית: "אני חושב שאחד ההבדלים הגדולים בעולם הזה הוא בין מה ש-AI יודע לעשות לבין מה ש-AI יודע לעשות טוב. אנשים לא תמיד שמים לב להבדל הזה, כי אומרים: 'וואו, ה-AI כתב קוד, אז אולי כבר לא צריך מתכנתים'. אבל השאלה האמיתית היא האם הוא כתב תוכנה היטב. וזו שאלה מאוד מורכבת. זה לא רק אם האתר נראה טוב ועובד, אלא גם האם קל, על בסיס הקוד הזה, לשווק ללקוחות ולקבל פידבקים; האם אפשר לעשות אינטגרציות; האם המערכת יודעת להתמודד עם מגוון רחב של מקרי קצה; האם היא מסוגלת לשרת לקוחות לאורך זמן; וכמובן – האם היא מאובטחת".
ישראל חשופה במיוחד למהפכת ה־AI. כ־60% מהיצוא הישראלי שייך להייטק. אין פה תעשייה כבדה, ואת החקלאות מחסלים. במציאות הזו, האורות בקריית הממשלה היו צריכים לדלוק עד מאוחר
הכלכלה הישראלית מונעת בידי קטר ההייטק, והקטר הזה בנוי בעיקר מחברות תוכנה. הן עוברות טלטלה עצומה, שמתבטאת בקריסת שערי מניות של חברות מופת ישראליות. המכירה המסיבית מבטאת חשש של משקיעים שפתרונות התוכנה (המצוינים) שהציעו החברות הללו כבר אינם רלוונטיים בעידן שבו אנשים מהשורה שלא כתבו שורת קוד אחת מימיהם יכולים לבנות אתרים ואפליקציות באמצעות פרומפטים ושיחה מתמשכת – גם אם מייגעת ועמוסת מהמורות – עם קלוד קוד. לפני כמה ימים הוציאה אנתרופיק כלי לאיתור פרצות אבטחה, והובילה מיידית למחיקה של מיליארדים רבים מחברות סייבר.
ממציאים את עצמם מחדש / מה שהשתנה בחודשיים האחרונים הוא שיש כלים שנותנים מענה מקצה אל קצה; הם יכולים להשלים משימה מורכבת לבדם. ללא בן אנוש. הכלים הללו ראשוניים, עמוסי תקלות בעצמם; אבל הם מבטאים שינוי דרמטי שיבצע הוזלה ענקית של עלויות, ובכלל זה אפשרות לפיטורי ענק בתעשיות ההייטק ואולי שינוי מודל התעסוקה בכלל, בטווח לא כל כך ארוך. "כל משימה של דפוסים צפויים, שלא דורשת הרבה שיקול דעת, ובכלל זה בוודאי עבודה משרדית, חלק נרחב משיווק, שירות לקוחות, חוות דעת משפטיות, ראיית חשבון, רוב משימות התכנות הפשוטות, עריכות תוכן - זה הכל יתייעל דרך AI בדרך שתדרוש הרבה פחות שעות אנושיות", אמר לי חבר שעובד בתחום.
ישראל חשופה במיוחד. 60 אחוז מהיצוא הישראלי זה הייטק. אין פה תעשייה כבדה, ואת החקלאות מחסלים. במציאות הזו, האורות בקריית הממשלה היו צריכים לדלוק עד מאוחר; לדבר על מהפכת בינה מלאכותית זה דבר אחד, להבין כיצד לסייע לשוק הישראלי לצמוח בתוכה, זה עניין אחר לגמרי.
סבתו אופטימי. הוא מספר שישראל, יחסית לאוכלוסייה, היא המשתמשת מספר אחת בעולם בקלוד. זה מבטא דבר חשוב ואופייני לישראל: גמישות יוצאת דופן ועדכניות טכנולוגית תמידית. "המשרות הפתוחות בהייטק בישראל נמצאות בעלייה בחודשים האחרונים. בעיניי זה קורה משום שמשהו מאוד חיובי מתרחש: היזמים והמשקיעים הישראלים לא מקבלים את הגישה של 'נגמרה החגיגה'. במקום זאת, הם ממציאים את עצמם מחדש. הם בונים חברות AI, מקימים חברות סייבר שהן AI-first, ומגייסים הרבה מאוד כסף ממשקיעים אמריקאים. אני חושב שזו רק ההתחלה. ישראל ממוצבת מצוין".
