חלק מהתמונות ומהסרטונים הפרובוקטיביים שעולים לפלטפורמת "אונליפאנס" (OnlyFans) מצולמים בחדרי ילדות. כשברקע דובים ובובות, סטיקרים של להקות ושולחן כתיבה שעליו אמורות הנערות לעשות שיעורי בית, הן מצטלמות בעירום חלקי או מלא, מבצעות אקטים מיניים. הן לא מנסות להסתיר את גילן הצעיר ולטעון שהן מבוגרות יותר - להפך.
דווקא העובדה שהן תלמידות בית ספר מביאה להן עוד ועוד עוקבים, וכתוצאה מהטראפיק הפרופילים שלהן רווחיים ומעוררים עניין בפלטפורמה השנויה במחלוקת. "מה הייתם עושים לי אם הייתי לומדת איתכם באותה כיתה?" הן כותבות לעוקבים שלהן, או: "הייתי תלמידה רעה היום. מי בא להחטיף לי?"
כתבות נוספות למנויי +ynet:
בעידן שבו הגבולות בין העולם הדיגיטלי והעולם האמיתי הולכים ומיטשטשים, גם עולם הזנות שינה את פניו. את זנות הרחוב, הסמטאות והרחובות החשוכים, החליפו אתרי אינטרנט, ממשקים מעוצבים, ממותגים ונגישים, שמוכרים זנות תחת מסווה של חוויית משתמש. אנשים אוהבים מבחר, נגישות ודיסקרטיות, והזנות האינטרנטית מאפשרת את כולם. מקבוצות סגורות, שבהן צרכני זנות יכולים לכתוב בדיוק איפה הם נמצאים ומה הם מחפשים, דרך אתרי אינטרנט עם דירוג וחוות דעת, ועד אפליקציות במסווה של אתר היכרויות או רשת חברתית – הכל שם, על המסך ובמרחק נגיעה.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
אבל בשנתיים האחרונות התהליך הזה הואץ בעקבות הצטרפות רשת האונליפאנס הפופולרית וכנראה גם המטעה מכולם. תחת מעטה של רשת חברתית ידידותית, היא משווקת את עצמה כפלטפורמה למכירת תוכן, אמנות, חגיגה של מיניות ושל נשיות, או פשוט כדרך מהירה להרוויח כסף קל. בפועל, מתחת למכבסת המילים המזמינה הזו, ישנם נשים וגברים, חלקם צעירים מאוד, שמוכרים את הגוף שלהם בשביל כסף.
8 צפייה בגלריה
''אף אחד לא יקנה תמונות של נערה צופה בשקיעה''. פרופילים באונליפנס
(צילום: מתוך אפליקצית אונליפאנס, Shutterstock)
מאוד קל לבלבל את חוויית המשתמש באונליפאנס לחוויה שאנחנו רגילים לצרוך ברשתות חברתיות אחרות כמו פייסבוק ואינסטגרם. הממשק נעים לעין, מזמין וקל לשימוש, והמראה לא זול ופרובוקטיבי כמו פלטפורמות אחרות שמוכרות תכנים מיניים. המבנה כמעט זהה לזה של רשת חברתית - גלילה מטה כדי להיחשף לעוד ועוד תכנים. בזמן שהעמודים נטענים, לבבות קטנים וכחולים מרצדים על המסך. לא באמת צריך להיות בגיר כדי להיחשף לתכנים האלה: בשלבי ההרשמה הראשוניים על המשתמש לסמן שהוא מעל גיל 18, ולהציג כרטיס אשראי, שניתן להשיג כבר בגיל 14.
שם הפלטפורמה הוא "מעריצים בלבד", והתגובות בהתאם. פרגון, תמיכה ומחמאות בשפע, כמעט כולן מגברים. כאשר הנשים והנערות פותחות פרופיל ברשת, הן מתמחרות בעצמן כמה יעלה לכל מנוי להיחשף לתכנים שלהן מדי חודש. המחיר נע, בדרך כלל, סביב 20 דולר. כדי לגרום לעוקבים שלהן להמשיך לשלם גם בחודש הבא, הן צריכות לייצר עניין וגם אינטראקציה פרטית. תמונות עירום בהן אמוג'י בלבד מכסה את אברי המין והבטחה לעירום מלא בעד עוד כמה דולרים; הזמנה לבקשות אישיות בתשלום נוסף; הבטחות לסרטונים פרטיים בתמורה לקניית בגדים - אלו רק חלק מהדרכים להרוויח עוד כסף.
"אונליפאנס זו פלטפורמה של 'גרומינג', טיפוח מישהו לצורך פגיעה", מבהירה נעמה גולדברג, מייסדת ומנכ"לית "לא עומדות מנגד", "נכנסות לשם נשים צעירות, נערות, שעוברות תהליך של טיפוח לזנות – הרי אף אחד לא יקנה תמונות של נערה צופה בשקיעה. זה מתחיל מרק תורידי חולצה, ולאט־לאט את מוצאת את עצמך כשגברים מבוגרים שולחים לך בקשות בעייתיות. זו לא אמנות, זה לא משהו תמים, זה מסלול הידרדרות. אחת הבעיות היא שהכסף לא עובר באופן ישיר לנשים, יש סרסורים וירטואליים שהם המפעילים של הפלטפורמה שגוזרים מזה קופון. זה שוב גברים שעושים כסף על נשים ומציגים את זה כהעצמה. יושב איזה מישהו בארה"ב וסופר את הכסף והיא מורידה בגדים נשארת עם הטראומות".
לאחרונה פורסם ב"ניו־יורק טיימס" מאמר מקיף על אונליפאנס, שטענתו המרכזית היא שמדובר ברשת המנציחה יחסי כוחות נצלניים: "אונליפאנס עצמה הפכה, מאז הקמתה ב־2016, לפלטפורמה המובילה בעולם למכירת מינוי חודשי לצרכני תוכן ארוטי תוצרת בית. היא הפכה לשם נרדף לעסקים מסוג זה, אף שיש המשתמשים בה, כאמור, למטרות אחרות. בתקופת המגפה שימשה כחבל הצלה פיננסי לרבים, שנעזרו בה ליצירת הכנסה בימים שהיו כלואים בבתיהם. בשנת 2019 השתמשו בפלטפורמה, כך דווח, 120 אלף יוצרי תוכן; בדצמבר 2020 הם מנו יותר ממיליון. יוצרים רבים אינם מעלים רק תמונות עירום. המוצר האמיתי הוא מערכות יחסים. הסכומים שנכנסים ממינויים זניחים לעיתים, בהשוואה לרווחים ממכירת סרטונים בהזמנה, שיחות סקס, ואינטראקציות נוספות שמחייבות קשר מורכב יותר מהעלאת תוכן לפיד".
בישראל המצב לא שונה, ואונליפאנס הפכה גם כאן לתחנת ממכר לפורנו תוצרת בית. הדור הבא של זנות המצלמות, שעל השלכותיה ההרסניות מספרת בגילוי לב עדי בת ה־29. בפעם הראשונה שבה עבדה בפלטפורמה מהסוג הזה (לא אונליפאנס), הבוס בא לאסוף אותה מהבית. ברכב מלא נשים שלא הכירה הם נסעו יחד לבית שלו, שם כל אחת קיבלה חדר. "אני זוכרת שהסתכלתי סביבי וראיתי מישהי גמורה שמחפשת כדורי הרגעה, היא הייתה ממש שיכורה. מישהי אחרת הייתה נראית ממש לא בסדר, שמשהו לא תקין איתה. הבוס צילם כמה תמונות שלי, ומבלי להכיר אותי או לשאול כתב את התיאור שלי בשביל הפלטפורמה. הוא החליט איך להציג אותי וכתב שם, על דעת עצמו, דברים שאני אוהבת שעושים לי, שאני רוצה שיעשו לי. ההרגשה הייתה דוחה.
8 צפייה בגלריה
''הרבה נשים בזנות חושבות שהן בשליטה אבל הן לא''. מועדון החשפנות "פוסיקט"
(צילום: שאול גולן)
"אני זוכרת שבלילה הראשון הרווחתי 900 שקל והתלהבתי ברמה של היסטריה, כי בחיים לא הרווחתי כזה סכום. באותו שלב לא יכולתי להגיד אם זה היה טוב, היה רע. זה כמו קפיצת בנג'י, את לא יכולה להגיד מה את מרגישה תוך כדי. עשיתי את זה במשך חמש שנים און אנד אוף. מדי פעם הייתי מתמוטטת, רוצה למות, מפסיקה - וחוזרת. כשאת בתוך זה את מאוד מנסה, בתת־המודע שלך, לקחת סיטואציות שהן שפלות, בזויות, נצלניות ופוגעניות - אונס לכל דבר - ולהפוך אותן ל'בסדר'. זה קורה להרבה נשים בזנות, זה לא משהו חדש. להגיד לעצמך שאת שולטת עכשיו, אבל את לא".
זו לא בחירה כמו שטוענים הרבה מאוד אנשים.
"לגמרי לא. לא הכרתי נשים בריאות בנפשן שעושות את זה. רובן מגיעות מעבר של משפחה מזניחה, מקרי התעללות, אונס, התמכרות לסמים, אובדנות, מחלות נפש, דיכאון - הסללה לזנות. גם אני עברתי גילוי עריות מצד אבא שלי, אמא שלי הזניחה אותי לחלוטין. גדלתי בבית שאונס שווה אהבה. הגעתי לעבוד בזנות מצלמות אחרי תקופה ארוכה שבה לא יכולתי לטפל בעצמי, הגעתי לשם ממקום של מצוקה".
ומה דעתך על האונליפאנס?
“הסיבה שאונליפאנס זה לגיטימי היא שפורנו זה לגיטימי. אני חושבת שזה אפילו יותר גרוע מזנות מצלמות, כי את צריכה להתחנן לגברים לקנות את התוכן שלך בשביל כמה דולרים. וכמו כל פורנוגרפיה מדליפים את החומרים ישר לקבוצות טלגרם ולפורנהאב ולכל דבר שאת יכולה לדמיין. והסרטון שמכרת עכשיו ב־20 דולר יעלה לך בחיים שלך. את לא יכולה להגן על עצמך”.
ליאת, מורה: "בשנתיים האחרונות אני מדברת עם תלמידות שלי, רובן בנות 16, נערות בסיכון, שמספרות לי שהן משתמשות באונליפאנס. אני שומעת מהן שיש פלטפורמה ממש מגניבה שאת יכולה להעלות אליה מה שאת רוצה, ולפעמים אנשים מבקשים ממך לעשות דברים כמו ללקק חתול, או לשתות מים בבגד ים"
גם אור אבו, מנהלת המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות, משוכנעת שלא קיים הבדל משמעותי בין אונליפאנס לפלטפורמות מצלמות אחרות: “זו אותה גברת בשינוי אדרת. השיפורים הם ברמת הממשק והנוחות בגביית תשלום - אבל במהות, זה מסחור של מיניות האדם. אמנם זה יותר מנורמל היום מאי פעם, ונתפס בעיני הציבור כ’עירום אמנותי’ בלבד, אבל בפועל מה שקורה שם זה הרבה מעבר”.
כמעט שנתיים חלפו מאז נכנס לתוקפו החוק לאיסור צריכת זנות, האכיפה עולה באופן הדרגתי, כמו גם כמות הנשים במעגל הזנות המבקשות שיקום; אבל אחד המנועים החזקים של התעשייה הזאת - הרשת - ממשיכה לפעול באין מפריע. על פי נתוני המטה למאבק בזנות, בשנת 2021 הוציאה משטרת ישראל שלושה צווי סגירה בלבד לאתרי אינטרנט המפרסמים זנות, ועד כה לא נרשם שינוי משמעותי בשנת 2022.
8 צפייה בגלריה
''נעשית מעט מאוד אכיפה ברשת, אם בכלל''. אור אבו, מנהלת המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות
(צילום: חנה טייב)
"החוק לאיסור צריכת זנות מתייחס לעולם הפיזי ולא לאינטרנט, ובמובן הזה הוא לא מכסה את רצף הזנות השלם, מכיוון שהוא לא חל על מעשים שמבצעים דרך האינטרנט", מסבירה אבו, "נעשית מעט מאוד אכיפה ברשת, אם בכלל. בנוסף, האכיפה של עבירות סרסרות שמתבצעות ברשת (מי שמפעיל את האתרים ונהנה מהרווחים - ה”ג), גם היא מועטה עד לא קיימת. ישנם מאות אתרים בעברית בלבד, המציעים וריאציות שונות של מין תמורת תשלום - בין אם זה כולל מגע פיזי, או דרך המסך. חלקם גם חוקיים. גם פרסום מודעות גיוס נשים לזנות אסור בחוק, ולצערנו קיים ברשת באין מפריע ולא נאכף".
מלשכת השר לביטחון הפנים עמר בר־לב, נמסר בתגובה לטענות: "המאבק בצרכני הזנות בכלל וברשת בפרט נמצא באופן קבוע על סדר היום של המשרד לביטחון הפנים. לאחרונה החלה במשרד עבודת מטה מרוכזת לחיזוק האכיפה נגד מפעילי האתרים המפרסמים זנות ברשת, וזאת בשיתוף עם ארגונים חברתיים".
"אונליפאנס זה זנות", קובעת אבו נחרצות, "אמנם זה על הקצה של הרצף - וגם זה תלוי במה בדיוק את 'מציעה' שם - אבל זה בהחלט על הרצף. זו פלטפורמה שמצליחה לבלבל אנשים ולהשכיח מהם את הפגיעה בנפש האדם שיש בהלחם של המילים 'תעשייה' ו'מין' יחד. לשים תג מחיר על אקט מיני - בין אם זה תמונות של כפות רגליים, או סרטי פורנו של ממש, תפורים לפי בקשת הלקוח למרבה במחיר - זה הכל אלים במובן העמוק ביותר. מיניות האדם לא נועדה להיכנס למשוואה כלכלית, וכשזה כן קורה, זה מצלק. זה משהו שאנשים מרגישים בגוף שלהם מרוב שהוא אמיתי, ויעידו אלפי שורדות ושורדי רצף הזנות שנמצאים בתהליכי שיקום ממה שעברו בתעשיית המין”.
יש מי שטוען שזו פלטפורמה להעצמה נשית.
“השקר הכי גדול סביב תעשיית המין, הוא שזו 'העצמה'. כולנו עוד נשלם מחירים כבדים בעתיד על זה שעצמנו עיניים, במקום לשאול את השאלות הקשות ולהבין לעומק מה קורה לחברה שבה השאיפות של נערות הן למכור סרטוני פורנו ביתיים כפרנסה, מגיל 18 ויום".
את המחיר הזה מכירה היטב לירון (21). "כל הטראומות שלי נפתחו בתקופה שעבדתי בזנות מצלמות, ואני סובלת מההשלכות האלה עד היום", היא מספרת, "גם אחרי שסיימתי מצאתי את עצמי מחפשת מישהו שיתמחר אותי. את צריכה לעשות דברים שאת לא רוצה עם אנשים שאת לא רוצה. אומרים לך מה לעשות ועל זה את מקבלת כסף. הרבה פעמים את היחידה שחשופה, הגבר לא צריך לפתוח מצלמה, ואין לך מושג מי יושב בצד השני. זה עולם של גברים שיודעים מי את ואת לא יודעת מי הם. את לא יודעת אם זה מישהו שאת מכירה, את לא יודעת אם מצלמים אותך וזה ירוץ ברשת. זה נהיה חולני, את כל הזמן בודקת כמה כסף מוכנים לשים עלייך. זו לא עוד עבודה, זה הופך למדד של ערך עצמי. זה הופך להיות כל עולמך".
עדי מסכימה: "העבודה הזו היא להיות לבד בעולם, את מתחילה לשנוא את עצמך יותר ויותר. בסופו של דבר את אונסת את עצמך בשביל מישהו אחר. הטענה שאישה הולכת לזנות כי היא בוחרת את זה - אני נשרפת מבפנים כשאני שומעת את זה! אף ילדה לא אומרת בגיל שלוש שהיא רוצה להיות זונה. אנשים נורמטיביים, הרוב המכריע שלהם, לא רוצים לעסוק בזנות.
אני משווה זנות לעבדות, מבחינתי זה אותו דבר. זה ניצול טוטאלי של אוכלוסייה מוחלשת, זה חוסר מוסריות. אני לא מבינה איך אנשים לא קולטים את הקורלציה בין פגיעה - לעבודה בזנות. זה הורג אותי מבפנים, זה אונס! שנה וחצי עברו מאז שיצאתי מהעולם הזה ואני משלמת על זה מחיר נפשי עד היום. אני לא מכירה הרבה נשים שהצליחו להיכנס לזוגיות בריאה ולהחזיק אותה אחרי שעבדו בזנות. גם אני, במשך זמן רב התייחסתי לבן זוגי הנהדר כמו לקוח. הייתי מחשבת בראש שלי כמה הוא שילם עליי, קיימתי איתו יחסי מין והרגשתי זונה. זה מעוות".
בשנתיים האחרונות, בהן הפכה אונליפאנס לפלטפורמה פופולרית בעולם ובישראל, נשמעים גם לא מעט קולות שמהללים אותה. יש אנשים שיעידו שבתקופת הקורונה, שבה השוק קרס והאבטלה צמחה, היא הצילה אותם כלכלית. יש שמתייחסים אליה כקהילה של ממש, כפלטפורמה לא מצונזרת ליוצרים, כעבודה שהם אוהבים לקום אליה בבוקר: "התחלתי לעסוק בזה במשבר של הקורונה וזה עזר לי מאוד. היו הרבה סגרים, הייתי הרבה בבית ולא הייתה לי עבודה", מספרת אנג'ל, שפתחה את הפרופיל שלה באונליפאנס לפני כשנה. היא הייתה בסך הכל בת 18, אבל לטענתה רצתה לעסוק בתחום למעלה ממחצית מחייה. "זה עזר לי כי זו עבודה מהבית, מתי שאת רוצה, כמה שאת רוצה. זה היה נראה לי אחלה דרך להרוויח כסף מהאינטרנט, עדיף על זנות. יש לך שליטה על הכל ואף אחד לא נוגע בך.
"לא עסקתי לפני זה בפורנו, אבל אני מרגישה שנולדתי לזה. זה מה שרציתי לעשות בחיים. לא באתי לזה ממקום של מצוקה. אני נהנית מזה, יש לי שליטה מלאה על מה שאני רוצה. לא הייתי מוותרת על זה גם לטובת עבודה שתהיה יותר רווחית. אני לא רוצה לוותר על העבודה שלי בתעשיית המין, אני רואה אנשים שעובדים בתעשיות רגילות ואני די מרחמת עליהם. יש הרבה אנשים שלא אוהבים את העבודה שלהם ועדיין עושים אותה, אני אוהבת את העבודה שלי, זה מה שחשוב. עבודת מין זאת עבודה. לא חסרות שם נשים מאושרות שעובדות מתוך מאה אחוז בחירה, כמוני. אם לא היה אונליפאנס הייתי מנסה חשפנות, הייתי פונה לעבודת מין כלשהי".
קיטי, בעלת פרופיל באונליפאנס: "אני לא חושבת שצריך לעשות את העבודה הזאת רק בגלל כסף. לפני שמישהי חושבת בכלל אם להצטרף לאונליפאנס היא צריכה להיות מודעת לכל האספקטים על השלכות עתידיות, על איך זה יכול להשפיע עליה נפשית, על מערכות יחסים עתידיות, שהמשפחה יכולה לגלות"
גם קיטי בת ה־28 מייחסת את ההצלחה המסחרית שלה בפלטפורמה לתקופת הקורונה. "התחלתי להשתמש באונליפאנס לפני שנתיים וחצי, אבל זה היה בקטנה", היא מספרת, "לפני הקורונה הייתי מעצבת אופנה, תופרת תחפושות ותלבושות בהזמנה אישית. בתקופה של הקורונה מצד אחד לא הייתה לי עבודה, ובמקביל הפרופיל שלי באונליפאנס תפס תאוצה. גם בן הזוג שלי התפטר מהעבודה שלו והצטרף לעבוד איתי, בתור צלם ועורך.
"שנתיים וחצי זה העיסוק שלי, ואני מצליחה להתפרנס מזה. אנחנו פעילים ומנסים לעשות תוכן יצירתי. אני מעלה תכנים פורנוגרפיים, עירום, אקטים עם עוד אנשים. זו עבודה שדורשת השקעה. זה לא שפותחים וישר עושים מלא כסף. זה דורש תחזוק של הקהל. חשוב לדעת את זה. זה יכול להיות מאתגר מנטלית. זה לא קל שצריך כל הזמן לפרסם, לפעמים זה מתיש. כן, יש אנשים שלא תמיד בא לי לדבר איתם או שמדברים בצורה לא מכבדת, אבל למדתי לשים גבולות. לפעמים את צריכה להגיד להם שגם אם יציעו יותר כסף - זה לא משהו שאני מוכנה לעשות.
"אני לא חושבת שצריך לעשות את העבודה הזאת רק בגלל כסף, יש גם חודשים שהם פחות טובים. אם אין תשוקה זה בעייתי. אני יודעת שזו לא עבודה לנצח, לא תמיד ארָאה טוב ולא תמיד יבוא לי לעשות את זה. זה לא מתאים לכל אחד. לפני שמישהי חושבת בכלל אם להצטרף לאונליפאנס, היא צריכה להיות מודעת לכל האספקטים על השלכות עתידיות, על איך זה יכול להשפיע עליה נפשית, על מערכות יחסים עתידיות, על זה שהמשפחה יכולה לגלות, שדברים שהן פחות רוצות שייצאו החוצה. לדעתי פחות כדאי להיכנס לתעשיית המין לפני גיל 21. ראיתי בנות שנכנסות לזה, והן עלולות להתחרט ולהיפגע. גם אני בגיל צעיר פחות הבנתי דברים על החיים".
גולדברג לא מבטלת את החוויה החיובית יחסית של אנג'ל וקיטי, אבל מבקשת לחדד: "ייתכן שיש נשים שחוגגות את המיניות שלהן והן בוחרות את זה, אבל אני חושבת שהן מעטות. בדיוק כמו בזנות, יש כאן ניצול של מצבי מוחלשות. יש פה נשים, הרבה פעמים נשים צעירות, שלא מגיעות מרקע חזק, שמשחזרות פגיעות קודמות, שנואשות לכסף ולהתייחסות".
המקרה של גאיה הוא דוגמה מובהקת לטענותיה של גולדברג. מכרה שלה מספרת על ילדה שההורים שלה כמעט לא היו בבית. מגיל 12, היא גידלה את עצמה לגמרי לבד. גם בבית הספר היא לא מצאה את עצמה, לא הצליחה לרכוש חברים ומעולם הייתה “מקובלת”. “מתוך הצימאון לתשומת לב”, ממשיכה המכרה, “היא התחילה להעלות תמונות חשופות לטיקטוק ולאינסטגרם הרגישה בפעם הראשונה שהיא מקבלת אהבה מזרים. כשעלתה לכיתה י’ הכירה את אונליפאנס, מרחב שבו כולם אוהבים אותה והיא אפילו מרוויחה על זה כסף. החשבון שלה היה פתוח כמה חודשים, אבל גם אחרי שהחליטה לסגור אותו - הבושה ממשיכה לרדוף אותה. עד היום היא יודעת אם מישהו מהאנשים שהיא מכירה היה צופה בה”.
“הנשים באונליפאנס נמצאות כל הזמן בסכנה שיפיצו את התמונות והן מרגישות שהשליטה נלקחת מהן”, אומרת גולדברג, “לפעמים יש להן ילדים, משפחה, אנשים שמכירים אותן, וזה בזיכרון הווירטואלי לנצח. אני לא יודעת עדיין למתוח קו ישיר בין אונליפאנס לזנות, אבל אני כן יודעת להגיד שלזנות מצלמות יש מחיר. אני פוגשת נשים שאומרות שמעולם לא נגע בהן גבר זר - אבל נגעו בנשמה שלהן. הן מתמודדות עם פוסט־טראומה. גם למגע וירטואלי יש נזקים כי את כל הזמן נאלצת לחצות את הגבולות של עצמך”.
לאחרונה, החלו ארגוני הסיוע להיחשף ליותר ויותר מקרים של נשים שמתמודדות עם השלכות השימוש באונליפאנס. "מהנשים שיצא לי להכיר, מדובר בנשים טראומטיות", מספרת גולדברג. "אני מכירה אמא לילדים קטנים שיש לה אונליפאנס והיא אישה טראומטית. היא מדברת בשני קולות - אני שונאת את זה אבל זה מפרנס אותי. מישהי נוספת, שבן הזוג שלה מצלם אותה ואני יודעת שהם ביחסי ניצול, נמצאת במצב נפשי בעייתי, היא מאוד תלויה בו והוא מרוויח עליה כסף. הבעיה היא שהמיינסטרים משתף עם זה פעולה ומציג את זה כמשהו לגיטימי, אבל בפועל אלו פנים אחרות לזנות. אלה תמיד נשים בלי הגנה, משודלות לעשות כל מיני דברים. לחצות את הגבולות של עצמן, כל הזמן לספק תכנים, וזה מאוד קשה”.
אבו: “באונליפאנס יש תכנים שמתמקדים בהשפלה ובאלימות מובהקות, ויש תכנים שתיאורטית אפשר לקרוא להם יותר ‘רכים’. העניין הוא, שברגע שהפלטפורמה כולה מקבלת לגיטימציה חברתית ומגיעה למעמד מנורמל, כולנו מכשירים מרחב שיש בו דברים מצלקים ומסוכנים, בעיקר לאוכלוסייה צעירה שנמצאת בשנים הראשונות של הפעילות המינית שלה. העובדה שיש באונליפאנס גם תכנים לא מיניים, או שיש נשים ש’רק’ מוכרות תמונות שלהן בעירום, לא מצדיקה את כל השאר ולא הופכת את הפלטפורמה עצמה לרשת חברתית תמימה. מדובר בפלטפורמת זנות שפשוט מצאה פתרון יחצני אפקטיבי להסוות בעזרתו את העובדה שמדובר בזנות, והצליחה להיכנס בדיוק לוואקום שיצרה הקורונה”.
לטענתה של אבו אותם דפוסים אלימים שנמצאים גם בשאר רצף הזנות, נוכחים גם באונליפאנס. “נשים עושות כל מיני דברים כדי שמנויים לא יבטלו את המינוי, בדיוק כמו שנשים בזנות מצלמות מוכנות לעשות דברים שהם מעבר לגבולות שלהן רק כדי שהדירוג שלהן בפלטפורמה לא יירד. מי שחושב שהמרוויחות הגדולות פשוט מגיעות לזה סתם ככה, טועה. כדי להרוויח באונליפאנס את צריכה או להיות מפורסמת מראש, או לעשות דברים קיצוניים, או להשתעבד להתכתבויות פרטיות בכל שעות היממה, כדי למכור למנויים סיפור על יצירת קשר אינטימי. מי שלא עושה אחת או יותר מהאופציות האלו, תרוויח סכומים מזעריים. וכמו בשאר רצף הזנות, גם אונליפאנס מסתמכת על גוף צעיר ובריא, שמן הסתם יורד בשווי שלו עם השנים. הגיע הזמן שנקרא לילד בשמו: מדובר בהכשרת הדור הצעיר לכניסה חלקה אל תוך תעשיית המין, על ידי בלבול מכוון בין מיניות בריאה לבין מיניות שנמדדת בכסף”.
לתוך המציאות הזו, שאנחנו עוד לא לגמרי מבינים את המשמעויות וההשלכות שלה, גדלים ילדים ובני נוער נטולי כלים והכוונה, שהרשתות החברתיות הן חלק בלתי נפרד מחייהם. הם מקבלים רושם שזה בסדר להיחשף מול אנשים זרים, שזה בסדר לקבל תשלום עבור עירום ומין, ותחת נורמליזציה מטעה מקבלים רושם בעייתי מאוד על מהי מיניות בריאה.
"זו מציאות מאוד מורכבת לחיות בה כבני נוער", אומרת סיון לוטן, עובדת סוציאלית קלינית מתמחה בטיפול מיני, מחנכת למיניות בריאה ואחראית על תחום המיניות ב"סייף סקול". "המציאות מורכבת ואין הרבה תיווך. אנחנו מייצרים מצב שבני נוער לבד שם, ברשת, הם לאט־לאט נחשפים לעוד ועוד ייצוגים ואין להם מישהו שיראה להם את הדרך, את ההבדלים בין טוב לרע. אנחנו כמבוגרים צריכים לעזור להם להבין.
הרשת, ובדגש על פורנו, מנגישים לנו מיניות בצורה לא הדרגתית. יש חשיבות להדרגתיות - להחזיק יד, להתנשק, להתחבק. מה שקורה ברשת זה שהכל מוגש לנו בצורה שווה. אין ממש הבדל באופן שבו הם נחשפים להכל. החוויה היא של רשת חברתית לכל דבר ועניין - חוויה של הנגשת תכנים, שלא משנה מה נמצא בפלטפורמה, ברגע שזה שם, זה לגיטימי. אלו דילמות שמאוד מורכב להתמודד איתן בגיל הזה. קשה להם לתפוס את המורכבות של בחירה חופשית והם יוצאים מנקודת הנחה שמי ששם בחר להיות שם. אבל זה לא תמיד המקרה".
למציאות המורכבת של בני הנוער עדה ליאת, מורה לנערים ולנערות בתיכון ובחטיבה: "יש טיוח של המשמעות של מה זה אומר 'להעלות תוכן'. בשנתיים האחרונות אני מדברת עם תלמידות שלי, רובן בנות 16, נערות בסיכון, שמספרות לי שהן משתמשות באונליפאנס. אני שומעת מהן שיש פלטפורמה ממש מגניבה שאת יכולה להעלות אליה מה שאת רוצה, ולפעמים אנשים מבקשים ממך לעשות דברים כמו ללקק חתול, או לשתות מים בבגד ים, ואת רק צריכה לצלם את עצמך ולהעלות את התמונה לרשת. אחת מהן סיפרה לי שמישהו אמר לה שהיא רק צריכה להקליט את הקול שלה ולהגיד כמה דברים, והוא יעביר לה 500 שקל. הן טוענות שבמילא הן מעלות את זה לאינסטגרם, אז עדיף לאונליפאנס ולקבל על זה כסף".
סהר גל, מורה וחוקרת לחינוך מיני, מסבירה: "הנערות מרגישות שהן שומרות על עצמן, שהן בשליטה. הממשק הזה מציג מיניות כמוצר צריכה ואני מאוד מוטרדת מזה שמבוגרים חוששים לדבר על זה עם הנוער, שהנוער חשוף למידע בלי תיווך. זו זנות, אבל היא שקופה, והם לא רואים את זה כזנות. מדאיגים אותי הטיוח, ההשטחה, מכבסת המילים שמאפשרת לנו שדברים יירדו לנו חלק בגרון".
החששות של ליאת מוצדקים. "אונליפאנס עונה על כל השלבים של ה'גרומינג'", מסבירה הדר להב, דוקטורנטית לקרימינולוגיה באוניברסיטת בר־אילן, מומחית לפגיעות מיניות ברשת ובעבר חוקרת עבירות מין ב־105, המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת. "מדובר בדפוסי פעולה, הליך של יצירת קשר ושימורו בין שני צדדים א־סימטריים. זה יכול להיות פער בגיל, פער פיזי, חברתי, כלכלי, אינטלקטואלי. הצד החזק בקשר הזה יוזם את הקשר, ובאמצעות מניפולציות מנצל את התלות בינו לבין הצד החלש, כשהתלות הזאת מסלפת את שיקול הדעת של הצד החלש".
איך זה שונה מפורנו?
"זו שאלה שאני חושבת עליה לא מעט. אני חושבת שיש אחוז מאוד קטן גם בתעשיית הפורנו, החשפנות והזנות של נשים שבאמת בוחרות בזה ושזה עושה להן טוב. לתפיסתי, בהינתן שיש כאלה שלא עושות את זה מבחירה ונפגעות כתוצאה מזה - אין לנו את הפריבילגיה להסתכל על זה מהצד".
מדוברות אונליפאנס העולמית נמסר בתגובה לטעות העולות בכתבה: “אונליפאנס מיועדת רק לבני 18 פלוס. יש לנו חסמים נוקשים שמטרתם להרחיק קטינים מהפלטפורמה שמפורטים בכללי השימוש שלנו. אנחנו לא מאפשרים מפגשים בחיים האמיתיים או שירותי ליווי. אם מישהו ינסה לעקוף את המגבלות, אונליפאנס תנקוט באמצעים הולמים נגדם”.
פורסם לראשונה: 22:20, 07.07.22
