משפטה של גיליין מקסוול – בת זוגו, יד ימינו ושמאלו ואשת כל סודותיו של ג'פרי אפשטיין – הבטיח לספק את מאוויי הסקרנות סביב חייו המושחתים, האפלים והחולניים של מי שריכז סביבו את האנשים החזקים בעולם. עשרה ימים אחרי שיצאה לדרך, הדרמה המתנהלת בבית המשפט הפדרלי במנהטן אכן עונה על כל הציפיות. יש רק בעיה אחת: מעט אנשים רואים אותה. ככה זה עם משפטים פדרליים: אסור לצלם או להקליט, יש מעט מקומות פנויים באולם עצמו, פעמים רבות הקורבנות אנונימיים, והאמריקאים נשדדים מאחת ממדורות השבט החביבות עליהם – דרמת ריאליטי לא מתוסרטת, עם גיבורים אמיתיים וסוף מותח.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
ליסה בלום, שב־30 השנים האחרונות היא אחת משתי עורכות הדין הבכירות לענייני תקיפות מיניות בארה"ב – שנייה רק לאמא שלה, גלוריה אלרד המיתולוגית – עזבה בשבוע שעבר את קליפורניה ונסעה לניו־יורק כדי לראות מקרוב את המשפט של מקסוול. היא מכירה ומייצגת קורבנות של אפשטיין, ולמשפט הזה יש עבורה משמעות אישית. "חלק מהדברים ששמעתי רדפו אותי בלילה", מספרת בלום, "מה שהנשים האלה עברו, האומץ שלהן לדבר על זה, החקירות הנגדיות הברוטליות שהן עוברות עכשיו. זה משפט שלתוצאות שלו יש חשיבות עצומה".
איך האווירה באולם?
״בגלל הקורונה יש הגבלה משמעותית על מספר האנשים שיכולים להיכנס לאולם עצמו, ובימים הראשונים התור בחוץ התחיל בחמש בבוקר. האווירה מתוחה אבל מכובדת. אף אחד לא מכה בשולחן. זו פעם ראשונה שאני רואה משפט עם כזו דומיננטיות נשית. השופטת אישה, הנאשמת אישה, הקורבנות נשים ורוב עורכי הדין נשים".
מקסוול מגיבה למה שהיא שומעת?
"המסכה שלה מכסה את רוב הפנים, כך שאי־אפשר לראות הבעות. כשאני חושבת על זה עכשיו, המסכה שלה יותר גדולה ממסכות הקורונה שאנחנו מכירים. היא שקטה, מאופקת, מדי פעם מעבירה פתקים לעורכי הדין שלה".
איך את מתרשמת מהתביעה ומההגנה?
"נציגי התביעה יודעים לספר את הסיפור ולקשור את הקורבנות באופן אפקטיבי למקסוול. ההגנה כצפוי מאוד אגרסיבית. אלה עורכי דין טובים שמקבלים הרבה מאוד כסף כדי להיות טובים. נאום הפתיחה של עורכת הדין של גיליין, בובי סטרנהיים, שבו אמרה כי מאז ימי אדם וחווה נשים נאלצו לשלם מחיר על התנהגות של גברים, היה הברקה. אחר כך זה הידרדר, ומשום מה ההגנה ניסתה לצייר את אפשטיין כאיזה אל כל־יכול, וקראה לו 'ג'יימס בונד של המאה ה־21'".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בעשרת הימים הראשונים של המשפט היה ברור כי קו ההגנה הוא לא רק להפריד את מקסוול מאפשטיין, אלא גם כמעט להפוך אותה לסוג של קורבן. "יש ניסיון לגרום למושבעים להרגיש לא נוח עם המחשבה שאם ירשיעו את גיליין, הם למעשה מענישים אותה על הפשעים של אפשטיין", אומרת בלום, "אבל אני לא חושבת שאפשר להפוך את גיליין לקורבן. היא הייתה אישה בוגרת, חכמה, חזקה, שידעה מה היא עושה. ההגנה מודה שגיליין ניהלה לאפשטיין ארבעה בתים מפוארים ושלושה מטוסים, אבל טוענת שהיא לא הייתה מעורה בענייני המין שלו. אני לא רואה איך מישהו יאמין לזה".
הסיפור של מקסוול, שתהיה בת 60 בחג המולד, מתחיל הרבה לפני שפגשה את אפשטיין, ובעיקר את סגנון החיים שהעניק לה. היא בתו של רוברט מקסוול, טייקון תקשורת בריטי אכזר שהתעלל בכל הסובבים אותו, כולל בתשעת ילדיו. ב־1991 נפל מהיאכטה שלו, "ליידי גיליין", וטבע. במקרה או שלא, זה קרה ממש אחרי שהתברר כי גנב 400 מיליון ליש"ט מקרן הפנסיה של עובדי קבוצת "מירור". מקסוול, שקבור בהר הזיתים בירושלים, היה שווה בזמן מותו כמיליארד דולר.
עבור גיילין, אז בת 30, המשמעות הייתה אובדן מיידי של חיים שאפשר לראות בסדרת הטלוויזיה "יורשים" – לא עוד מטוסים פרטיים ולימוזינות ותיקים באלפי דולרים. אז היא נסעה לניו־יורק, שם פגשה את ג'פרי אפשטיין והתאהבה. בו, או בחיים שלו, לא לגמרי ברור. האמפתיה מחייבת להזכיר כי מקסוול גדלה כל כך פגומה ומצולקת, שכמעט מתבקש שתימשך לעוד מפלצת. אפשטיין אכן החזיר לה את החיים במטוסים פרטיים ובלימוזינות ותיקים באלפי דולרים, והוסיף גם ארוחות ערב מפוארות עם ביל קלינטון ודונלד טראמפ. בתמורה, כך לפי כתב האישום, כל שהייתה צריכה לעשות זה למצוא לו נערות צעירות.
מקסוול הייתה בת הזוג של אפשטיין מ־1991 ועד סוף שנות ה־90, אבל המשיכה לנהל את חייו עוד כמה שנים אחרי. ב־2019, לאחר שאפשטיין התאבד בכלא, היא נעלמה לגמרי עד שנמצאה כעבור שנה בניו־המפשייר ונעצרה. מאז בילתה בהמתנה למשפט בתא קטן באותו כלא במנהטן שבו התאבד אפשטיין. כחלק מהפקת הלקחים מההתאבדות שלו, בכל 15 דקות פותח סוהר את חור ההצצה בדלת התא שלה.
משרד המשפטים האמריקאי טוען כי מקסוול גייסה וטיפחה עבור אפשטיין נערות קטינות ומאשים אותה בשורה של סעיפים, כולל סחר במין וסחר בקטינות. היא ממשיכה לטעון בתוקף שלא רק שלא היה לה מושג מה קורה, אלא שכל מה שאומרים שקרה - לא קרה.
העד הראשון של התביעה היה הטייס של אפשטיין, לארי ויסוסקי, שהטיס את הבואינג שקיבל עם השנים את הכינוי המבחיל "לוליטה אקספרס". הוא אמר כי מעולם לא ראה התעללות מינית על המטוס, אבל כן ראה שתי נשים צעירות מאוד בחברת אפשטיין ומקסוול. אחת מהן היא וירג'יניה רוברטס – היום וירג'יניה ג'ופרה – המתלוננת המפורסמת ביותר נגד אפשטיין וחברו, הנסיך אנדרו. הצעירה השנייה, אז בקושי בת 14, הייתה עדת התביעה המרכזית בתחילת המשפט, ועלתה לדוכן תחת השם "ג'יין".
7 צפייה בגלריה
קווין ואיזבל, אחיה של גיליין מקסוול. אביהם היה טייקון תקשורת בריטי אכזר שהתעלל בכל הסובבים אותו, כולל בתשעת ילדיו
(צילום: רויטרס)
כמו רוב הקורבנות של אפשטיין, גם ג'יין הגיעה מבית הרוס. אביה מת שנה קודם, המשפחה הייתה ענייה, והיא גרה בפארק קרוואנים בפאלם ביץ'. גם לאפשטיין היה בית בפאלם ביץ', אם כי לא קרוואן. על דוכן העדים סיפרה ג'יין כי פגשה לראשונה את אפשטיין ומקסוול בקיץ 1994. מקסוול הייתה לה "כמו אחות גדולה" שקנתה לה מתנות, לקחה אותה לקולנוע והביאה אותה לשחות בבריכה של אפשטיין.
ג'יין סיפרה כי בסופה של ההכנה הזו – "טיפוח", בלשון כתב האישום – "אפשטיין משך אותי לשכב עליו והמשיך לאונן עליי. מקסוול ואפשטיין הדגימו לי בדיוק מה לעשות לו ומה הוא אוהב. פחדתי ונגעלתי והרגשתי בושה". מאותו רגע הפכה ג'יין למה שאין שום דרך אחרת להגדיר מאשר שפחת מין.
בתום שעות של חקירה הצליחה ההגנה להתיש את ג'יין. כשנשאלה שוב על חמישה מיליון הדולרים שקיבלה כפיצויים מהעיזבון של אפשטיין, פרצה בבכי ואמרה: "הלוואי שלא הייתי מקבלת את הכסף הזה בכלל"
מקסוול הקשיבה לעדות הזו בשקט, ורק העבירה לעורכי הדין פתקונים. עורכת דינה, סטרנהיים, הייתה אגרסיבית מהשאלה הראשונה בחקירה הנגדית. היא האשימה את ג'יין כי היא רק מחפשת כסף – ג'יין ומתלוננות אחרות קיבלו פיצויים מקרן של 121 מיליון דולר מעיזבונו של אפשטיין – "ככל שהן צועקות יותר, הן מקבלות יותר כסף", אמרה סטרנהיים. לפי הפרסומים, "ג'יין" היא שחקנית מוכרת בעולם אופרת הסבון של הטלוויזיה האמריקאית, וסטרנהיים כינתה אותה "שחקנית מוצלחת מאוד שמעולם לא האשימה את מקסוול לפני מותו של אפשטיין“.
בתום כמה שעות של חקירה נגדית, ההגנה הצליחה להתיש את ג'יין. כשנשאלה שוב על חמישה מיליון הדולרים שקיבלה כפיצויים מהעיזבון של אפשטיין, פרצה בבכי ואמרה: "הלוואי שלא הייתי מקבלת את הכסף הזה בכלל".
החקירה הנגדית של ג'יין המחישה עד כמה קשה לבסס אישומים בתקיפות מיניות שהתרחשו לפני כל כך הרבה שנים. בלום: "זו הייתה חקירה נגדית קשה מאוד והם תפסו אותה בכמה אי־דיוקים. ההגנה הגיעה עם תמלילי תשאולים ישנים של ג'יין עם ה־FBI, מהם עולה שכנראה אמרה שהיא לא בטוחה שגיליין הייתה נוכחת כשאפשטיין התעלל בה. זו תבנית מוכרת אצל ילדים שעברו התעללות מינית. הם מדחיקים הכול ורק עם השנים מרגישים יותר נוח כשהם מספרים את הסיפור מחדש".
התביעה הזכירה את המנגנון הפסיכולוגי הזה?
"כן, עדה מאוד חשובה הייתה הפסיכולוגית ד"ר ליסה רוצ'יו, שהסבירה את מנגנון ה'טיפוח', מדוע קורבנות לא מתלוננים ואיזה השפעות לכל החיים יש להתעללות מינית בילדים. ילד שהיה קורבן לא מדבר על זה עד גיל מבוגר שבו יש לו יחסי אמון עם חבר או מטפל. ראיתי את זה בכל כך הרבה מהמקרים שלי במהלך 30 השנים האחרונות. ד"ר רוצ'יו הסבירה גם עד כמה התעללות מינית בילדים מבלבלת את הקורבנות, במיוחד כשהם בקשר קרוב עם התוקף. זה היה המקרה של ג'יין. זו גם הסיבה שההתעללות נמשכת לעיתים קרובות במשך שנים רבות".
התחושה הייתה שההגנה השיגה ניצחון עם ג'יין.
״ההגנה תמיד שמה נקודות על הלוח, אבל לתביעה יש לפחות ארבעה קורבנות, ואני חושבת שהמושבעים יאמינו לג׳יין. אין ויכוח שהיא הייתה בת 14, הייתה בפאלם ביץ', עשתה סקס עם אפשטיין, וגיליין תמיד הייתה שם".
עד מרכזי נוסף בתחילת המשפט היה חואן אלסי, שעבד במשק הבית באחוזה בפאלם ביץ' מ־1990 עד 2002, ושימש כנהג של אפשטיין. גם הוא זיהה את וירג'יניה רוברטס־ג‘ופרה ואת ג'יין כמי שהיו שם, "עם עוד עשרות נשים צעירות מאוד". הוא הודה כי לפעמים הסיע את הנערות האלה מהבית לאחוזה ובחזרה, לקח את מקסוול "למצוא נערות" ושילם להן "בהוראתו של אפשטיין".
אלסי תיאר את העבודה באחוזה של אפשטיין כ"עבדות". "מקסוול אמרה לי אף פעם לא להביט ישירות למר אפשטיין בעיניים", סיפר על הדוכן. "היא נתנה לי חוברת הוראות בת 58 עמודים שבה נכתב בין היתר: 'אל תאכלו או תשתו מול מר אפשטיין, גב' מקסוול והאורחים שלהם. זכרו שאתם לא רואים כלום, לא שומעים כלום, לא אומרים כלום חוץ מאשר לענות על שאלה ישירה אליכם'".
7 צפייה בגלריה
גיליין מקסוול באזיקים. היא גדלה כל כך פגומה ומצולקת, שכמעט מתבקש שתימשך לעוד מפלצת
(איור: רויטרס)
המתלוננת השנייה מטעם התביעה, "קייט", הייתה בת 17 כשפגשה את גיליין ב־1994. העדות שלה דומה לזו של ג'יין, אבל בעוד ג'יין הייתה קטינה, השופטת אליסון ניית'ן הבהירה למושבעים כי קייט עברה את גיל ההסכמה הרלוונטי ולכן אין לראות בה "קורבן", אלא רק עדות מסייעת. "לא אכפת לי באיזה גיל היא הייתה", אומרת בלום, "הם פיתו אותה בתואנות שווא. בעיניי זו עדיין תקיפה מינית".
קייט סיפרה כי ב־1994 גרה עם אמה החולה בביתה בלונדון, במרחק כמה רחובות מדירתה של מקסוול. אחרי שהשתיים נפגשו בפריז, הזמינה אותה מקסוול לכוס תה ואמרה שהיא רוצה להכיר לה את החבר שלה, "פילנתרופ שאוהב לעזור לצעירים".
כמה שבועות לאחר מכן שוב הוזמנה קייט לביתה של מקסוול ופגשה לראשונה את אפשטיין, ש"ישב בסלון במכנסי טרנינג". מקסוול ביקשה ממנה "תלחצי על כף רגלו של אפשטיין כדי שיראה כמה את חזקה". אפשטיין, לטענת קייט, אמר לה: "את יכולה גם לעסות את הכתפיים שלי". זמן קצר אחר כך התקשרה מקסוול לקייט וביקשה שתבוא להחליף את המעסה של אפשטיין ש"נאלץ לבטל פגישה". כשהגיעה לביתה של מקסוול, המתין לה אפשטיין בחדר אפלולי ויזם מגע מיני.
קייט המשיכה לראות את אפשטיין ומקסוול מספר פעמים בשנה. לטענתה, מקסוול אמרה לה שאפשטיין אהב בנות "חמודות, צעירות ויפות כמוך. הוא צריך לקיים יחסי מין שלוש פעמים ביום“. קייט סיפרה לחבר המושבעים – שבעה גברים וחמש נשים – כי קיימה יחסי מין עם אפשטיין ברחבי העולם, ומקסוול סידרה את הפגישות וקנתה לה כרטיסי טיסה.
בחקירה הנגדית ניסתה עורכת הדין סטרנהיים לצייר את קייט כדוגמנית שאפתנית, שכתבה לאפשטיין מכתבי חיבה במשך שנים. ההגנה הזכירה כי קייט הייתה בעבר מכורה לאלכוהול ולסמים, וסטרנהיים שאלה: "האם יהיה הוגן לומר שלשימוש בחומרים האלה במשך עשר שנים הייתה השפעה על הזיכרון שלך?". קייט השיבה שהמקרים עליהם סיפרה התרחשו כשהייתה פיכחת, כי מקסוול ואפשטיין אסרו על הבנות להיות מסוממות או שיכורות.
למה שאישה תביא בנות לחבר שלה כדי שיתעלל בהן מינית? "התביעה מציגה מניע פשוט: כסף. כמויות מזעזעות של כסף", מסבירה בלום, "התביעה הראתה הוכחות להעברות כספים של עשרות מיליוני דולרים מאפשטיין למקסוול, היו לה חיים מעבר לכל דימיון והיא הייתה מוכנה לעשות הכול כדי לשמור עליהם"
שאלה אחת שמרחפת מעל כל רגע במשפט, וליסה בלום שומעת כל הזמן, היא "למה שאישה תביא בנות לחבר שלה כדי שיתעלל בהן מינית?" בלום, שהייתה בעצמה קורבן להתעללות מינית כנערה צעירה, לא מופתעת. היא נתקלה בנשים כמו מקסוול בעשרות השנים בהן ייצגה מתלוננות נגד גברים בסדר הגודל של דונלד טראמפ, ביל קוסבי ומגיש הטלוויזיה ביל או'ריילי, ותבעה גם את הכנסייה וגם את משטרת לוס־אנג'לס. "התביעה מציגה מניע פשוט: כסף. כמויות מזעזעות של כסף", מסבירה בלום, "התביעה הראתה הוכחות להעברות כספים של עשרות מיליוני דולרים מאפשטיין למקסוול, היו לה חיים מעבר לכל דימיון והיא הייתה מוכנה לעשות הכול כדי לשמור עליהם".
יש משהו שהפתיע אותך בעשרת הימים הראשונים של המשפט?
"כן, רמת העושר של אפשטיין. ידענו שהוא עשיר, אבל לא ידענו עד כמה. חווה ענקית בניו־מקסיקו, דירה בפריז, בית של שמונה קומות בניו־יורק, אי בקריביים, שלושה מטוסים פרטיים. הגישה שהייתה לו לאנשים הכי חשובים בעולם מדהימה ממש. לכמה אנשים פרטיים יש תמונה אישית עם האפיפיור?"
ואכן, השמות שהוזכרו בשבועיים הראשונים של המשפט מרכיבים את היכל התהילה של הפטריארכיה העולמית. אנשים שהיו על המטוס של אפשטיין: ביל קלינטון, הנסיך אנדרו, הכנר יצחק פרלמן, האסטרונאוט וחבר הקונגרס ג׳ון גלן, שחקני הקולנוע כריס טאקר וקווין ספייסי, ומגיש הטלוויזיה המיתולוגי מייק וואלאס, שביום הולדתו ה־80 זכה לשמוע את הנערה ג'יין שרה לו שיר יום הולדת. ואיש נוסף שגם היה במטוס של אפשטיין, גם הצטלם איתו וגם הכיר את ג'יין: דונלד טראמפ.
"לא חשבתי שההיכרות בין טראמפ לאפשטיין הייתה עד כדי כך עמוקה", אומרת בלום, "אבל בדרך כלל, כשטראמפ מאשים אחרים בכל מיני דברים, מהר מאוד מתברר שהוא רק משליך. ג‘יין העידה שאפשטיין לקח אותה לאחוזת מאר א־לאגו והכיר לה את טראמפ כשהייתה עדיין קטינה. אף אחד מהאנשים שהזכירו את טראמפ לא ראה מעשים לא ראויים, אבל היחסים בינו לבין אפשטיין היו הרבה יותר קרובים מהרושם שטראמפ יצר".
הקורבן השלישי, שזוהתה בשם "קרולין", סיפקה השבוע עדות דומה לזו של ג'יין וקייט, והתביעה תעלה מתלוננת רביעית לפני שההגנה תחל את החלק שלה במשפט, שצפוי להימשך כשישה שבועות. בסופו של דבר יהיה לא קל לתביעה לעבור את רף ה"הוכחה מעבר לכל ספק סביר". אין קלטות או הוכחות פיזיות להתעללות וגם אין עדים. יש עדויות של קורבנות – אותן ניתן לערער – וראיות נסיבתיות אחרות, ובארה"ב כבר הוכח שכסף יכול לחלץ אנשים עשירים מכל צרה. בלום, מצידה, מאמינה שהמושבעים כן ירשיעו את מקסוול.
"מכל מה שאני יודעת, מכל מה ששמעתי מקורבנות שאני מייצגת, לא היה ג'פרי אפשטיין בלי גיליין מקסוול", היא אומרת, "הנערות לא היו מגיעות לאפשטיין מבלי שמקסוול, אישה, דמות אחות גדולה שיכולה להיות מקסימה, תקנה את האמון שלהן. היא הייתה סוחרת הסמים שלו, ובמקרה הזה הסמים היו נערות צעירות. היא עמדה בראש הפירמידה, זה ממש רֶשַׁע, והיא עשתה את זה שנים על גבי שנים. היא גייסה את הנערות הכי פגיעות שיש וסחרה בהן. אז למי נאמין, לעשרות מתלוננות או לה?"
פורסם לראשונה: 07:33, 10.12.21
