כרגע, נתניהו רוצה למשוך. לראות עד כמה העגלה החבוטה והמוכתמת, קואליציית נתניהו השישית, יכולה לסחוב. יש פה פיתוי: בסקרים, הוא במצב הטוב ביותר שהיה מאז קיץ 2023. האופוזיציה נראית מפוצלת מתמיד. אחרי השבת החטופים ולאור תוכנית טראמפ, יש יותר ויותר ישראלים שחשים שישראל מנצחת (אם כי לא הרוב, לפי סקר המכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן). המלחמה באיראן רק הסתיימה לפני כארבעה חודשים, ואפשר יהיה לנצל את הצלחותיה. הממשלה ממילא בהתמוטטות איטית – וראינו דוגמה לכך השבוע, עם חוק הריבונות. זה הגיוני לרוץ לבחירות, ולקוות לתפוס את נפתלי בנט בלתי מוכן.
נתניהו יקבל החלטות בדקה ה־91. עם התבהרות סיכויי העברת התקציב, לדוגמה. הוא יודע שהזמן יכול לשחק לרעתו. עוד כמה שבועות, מקסימום חודשיים־שלושה, ייכנס כוח רב־לאומי. לפי תוכנית טראמפ, צה"ל אמור להמשיך בנסיגות ולמסור בידי הכוח הזה שטחים מרצועת עזה – גם אם חמאס לא יעמוד בתנאי ההסכם. השבוע, בפגישות עם סגן הנשיא ואנס, הובהר לישראלים שהבית הלבן דורש צ'אנס אמיתי להפסקת האש. שהוא יעמול חזק ומהר כדי שההסכם יקצור פירות ולא יוותר במהירות; הרכבת האווירית של בכירים אמריקאים איננה רק כדי לשמש "ביביסיטר" לישראל, אלא כי כולם רוצים להיות חלק מסיפור ההצלחה המרשים ביותר של ממשל טראמפ בעולם, מאז הבחירות.
מערכת הביטחון מדווחת בשבוע האחרון לממשלה כי חמאס מתעצם מחדש ברצועה. הכוונה איננה רק להוצאות להורג של מיליציות וחמולות בוגדניות בעיניו. הארגון בונה שורה של תוכניות להשתלבות בתרחישים שונים בעזה. במקרה שתקום ממשלת טכנוקרטים, הוא כבר דאג להכין "פקידים" שלכאורה הם "נטולי קשר" לחמאס. הארגון מנסה להגיע להסדר עם הרש"פ, במקרה שהיא תיקח את הבכורה. בכיריו לא שוללים ויתור פומבי על סוגי נשק מסוימים, אפילו רפורמה פנימית, בה חמאס "הופך" למפלגה בלבד ומשאיר את הטרור האלים לזרוע צבאית עצמאית לגמרי. כמו ה־IRA ומפלגת השין פיין, העיר לי דיפלומט ערבי השבוע.
בקיצור, נתניהו כבר יכול לדמיין לעצמו עצרות ניצחון של חמאס ברצועה. דגלים ירוקים ומחבלים לובשי מדים. צעדות של המוני מחבלים, אולי נטולי נשק (אין צורך להתגרות בנשיא טראמפ). כתבות עם תושבי עוטף מודאגים. יחד עם ההתקפות של בן גביר וסמוטריץ', נתניהו יתקשה להסביר את התוצאות הללו לבוחריו שלו. מה יאמר על הפער בין ה"ניצחון המוחלט" ובין מובלעת של חמאס בעזה, עמוסה בכסף קטארי וציוד טורקי, מוגנת בידי כוח רב־לאומי שרובו מוסלמי כנראה?
זה החומר ממנו עשויים סיוטים. למען ההגינות, הוא קצת קודר ביחס למציאות. הנשיא טראמפ עצמו הבהיר בפוסטים שהוא מצפה להתפרקות חמאס מנשקו, ואם לא – שערי הגיהינום וכו'. סגנו הבהיר שלא יכפו על ישראל אף חברה בכוח הרב־לאומי; נתניהו מיהר להטיל וטו על טורקיה. בעולם הערבי לוחצים על חמאס לעבור "רפורמה" ולהתאים את עצמו למציאות החדשה. לאור דעיכת השפעתה של איראן, לפחות לפי שעה, לחמאס אין הרבה אלטרנטיבות. ובמילים אחרות: לא צריך לשלול את האפשרות של שינוי אמיתי ועמוק ברצועת עזה.
אך אם השינוי לא יתרחש, לנתניהו יש אינטרס מובהק בחידוש המלחמה. הוא צופה בדאגה גוברת בהתקפות של נפתלי בנט עליו, על רקע הישרדות חמאס. אם לא יקרה דבר דרמטי ברצועה (פירוק פוטוגני מנשק), לראש הממשלה יצמח צורך מובהק לשכנע את טראמפ שרימו אותו . שצריך למחוץ סופית את חמאס, עוד לפני כל נסיגה אפשרית. אלקטורלית, חידוש המלחמה אחרי השבת החטופים משרת את נתניהו. הימין יתאחד, חלקים מהמרכז הפוליטי יתמכו. האג'נדה בבחירות תהיה ביטחונית.
התרחיש הגרוע ביותר לנתניהו הוא שבו חמאס חוגג ברצועה, עם איסור על צה"ל לחדש לחימה; "במצב כזה, עדיף שכבר לא יתמודד", אמר לי גורם מרכזי בימין. בסביבת נתניהו יש עוד רעיונות איך להשתלט על סדר היום לקראת בחירות; לדוגמה, "משפטי נירנברג" פומביים למחבלי הנוח'בה, רצוי עם עונשי מוות. אם מערכת המשפט תציב מכשולים, בליכוד יהיו מאושרים. אפשר לצאת מנקודת הנחה שסקרים וקבוצות מיקוד כבר נמצאים בעיצומם.
השנה הקשה של חמינאי / המנהיג הרוחני של איראן, עלי חמינאי, בן 86. הוא עובר שנה קשה, כזו שמגיעה לו מאוד. החזון של בניית טבעת אש מסביב לישראל קרס. "ציר ההתנגדות" איננו. תוכנית הגרעין, ההשקעה הראשונה בחשיבותה, נפגעה באורח אנוש. התברר שלמדינתו אין יכולת להגן על עצמה מפני ישראל. אנשי אמונו חוסלו יחד עם מרכיבים קריטיים בעוצמה הצבאית של הרפובליקה האיסלאמית. הסנקציות המשתקות על ארצו הוחזרו. לבסוף, חמאס נאלץ להסכים להפסקת אש משפילה מול ישראל. את הוואקום שהותירה איראן ממלאות מדינות סוניות. ולמרות שהיחסים בין טורקיה לאיראן מתחממים, חמינאי בוודאי מבין שארדואן מנצל את חולשתו. אנוס הוריביליס, כמאמר הלטינית.
מערכת הביטחון מדווחת לממשלה כי חמאס מתעצם מחדש. הארגון בונה תוכניות לתרחישים שונים. במקרה שתקום ממשלת טכנוקרטים, הוא כבר דאג להכין "פקידים" שלכאורה הם "נטולי קשר" אליו
במערב גוברות השאלות לגבי המנהיגות בטהרן. שאלה מרכזית היא עד כמה חמינאי, שמספר הופעותיו הולך ופוחת, באמת מנהל את המדינה. רחשים משונים ויוצאי דופן עולים מהרפובליקה האיסלאמית, מהתנהלותה הפומבית. יש לכך כמה מרכיבים. יש תחושה של התערערות מערכת קבלת ההחלטות עצמה. אם בעבר החלטות קריטיות היו מגיעות אל המנהיג, והוא היה הפוסק האחרון, היום הדברים מעומעמים בהרבה. מומחים לאיראן בארה"ב חושדים כי המנהיג העליון הפך למנותק ואחיזתו נחלשה מאוד.
במקביל, סביר להניח שבאיראן יש חשש קבוע מתקיפה נוספת של ישראל או ארה"ב. כתוצאה מכך נפוץ אלרמיזם בלתי פוסק בממשלת האייתוללות, "ראיית צל הרים כהרים", כלשון גורם ישראלי. שלושה בכירים בישראל אמרו לי בשבועות האחרונים, די ביוזמתם, שלישראל אין כל כוונה או רצון לתקוף באיראן. הם רצו שהמסר הזה יעבור ברור ויישמע גם בטהרן.
אחת האפשרויות המדוברות, עוד לפני המלחמה, היא שדעיכת המנהיג ומותו יובילו להפיכת איראן לדיקטטורה צבאית שתונהג בידי משמרות המהפכה. ד"ר רז צימט, מומחה מוביל לרפובליקה האיסלאמית, כתב על האפשרות הזו כבר לפני מספר שנים, במאמר שכותרתו הייתה "מתיאוקרטיה דתית לאוטוקרטיה צבאית". בחודשים האחרונים מתבלט כוחם של מנהיגים איראנים שהיו בעבר גנרלים במשמרות המהפכה; בהתחשב בכך שהארגון הוא החזק והסדור ביותר באיראן, השתלטותו על מנגנוני הכוח במדינה איננה מדע בדיוני. בכל מקרה, התפיסות כאילו המלחמה תערער את יסודות המשטר התבררו ככושלות לפי שעה; החברה האיראנית עברה תופעה הפוכה של הצטופפות מאחורי הדגל ועליית סנטימנט לאומני.
100% יחסי ציבור / בסוף ספטמבר נקבע דיון בוועדה לביטחון לאומי בכנסת. הוא נועד לעסוק בעונש מוות למחבלים. לשכת ראש הממשלה פנתה לשר איתמר בן גביר וביקשה לדחות. אלה היו רגעים מורכבים לקראת עסקת החטופים והפסקת האש. בן גביר סירב. בראשות הוועדה עומד איש מפלגתו, צביקה פוגל; הדיון התקיים כמתוכנן. בן גביר התפאר בפני הנוכחים על פניית "מקורבי רה"מ", ועל כך שתשובתו הייתה "לא רבתי!" לאחר מכן התגאה בהצלחותיו בתחום הביטחון הלאומי ביחס לאסירים הביטחוניים: "הם לא הבינו איך לוקחים להם את הלאפה! איך לוקחים להם את הפיתה הטרייה!"
השבוע התברר שוב, ומעבר לכל ספק, כי חטופים ישראלים ספגו עינויים בעזה אחרי התבטאויות פומביות של בן גביר. שגב כלפון שהיה בשבי שנתיים סיפר ל־ynet חלק ממה שעבר עליו: "המוות הופך להיות החבר הכי טוב שלך, אתה מדבר עם המוות כל הזמן... הם, המחבלים, בכל פעם שראו את בן גביר בתקשורת, או שהיו אירועים שקשורים לאסירים שלהם בכלא הישראלי, היו נותנים לנו מכות רצח". באמצע השבוע פורסם בעמודים אלה כי לפני חודשים רבים התריע שב"כ לראש הממשלה נתניהו, אישית, כי העינויים הללו מתרחשים כתגמול להתבטאויות בן גביר. לפני כן, ראש השב"כ רונן בר פנה לבן גביר עצמו. אוהד בן עמי סיפר בראיון לפני כעשרה ימים בחדשות 12 כיצד החטופים לצידו ספגו מכות במשך שלוש יממות בעקבות דבריו של בן גביר: "אני לא מבין איך הוא מסוגל להתנהג ככה. אנחנו חטפנו מכות שם... הם נכנסו אלינו ביום ה־270 עם סרטון בגלל בן גביר... ואמרו לנו: 'רק בגלל זה אנחנו מרביצים לכם'. וככה שלושה ימים הרביצו לנו".
אביו של שגב כלפון, קובי, פנה בעצמו לכל גורם אפשרי, כולל שרים וחברי כנסת. הוא סיפר על כך בראיון לרשת ב' השבוע: "הם חטפו וסבלו מבן גביר. כל פעם שבן גביר צייץ, המחבלים בקצה המנהרה נכנסו עם פנסים, הם השתתקו, הם ידעו שהם הולכים לחטוף, הם לא נשמו. פניתי למעגל הכי קרוב לרה"מ ואמרתי שמישהו צריך לסתום את הפה של בן גביר. לצערנו לא עשו כלום".
מומחים לאיראן חושדים כי חמינאי מנותק ואחיזתו נחלשה מאוד. אחת האפשרויות היא שדעיכתו תוביל להפיכת הרפובליקה האיסלאמית לדיקטטורה צבאית שתונהג בידי משמרות המהפכה
בן גביר עצמו חגג. בנובמבר 2023 הוא הגיע לבית כלא והודיע: "בהתאם להנחייתנו המחבלים מקבלים את מקסימום התנאים המחמירים: שמונה מחבלים אזוקים בתא חשוך, מיטות ברזל, שירותים בחור ברצפה והמנון התקווה שמתנגן כל העת ברקע". גיל דיקמן, בן דודה של כרמל גת ז"ל, ענה לו: "איתמר. אני מתחנן. בת דודה שלי עכשיו בידי חמאס. המילים שלך, על הצינוק החשוך, על החור ברצפה, על האזיקים וההשפלה, מעמידות אותה בסכנה אמיתית. כל ציוץ שלך הוא גפרור ששורף למשפחות שלנו את הלב. אני מתחנן איתמר. יש שם ישראליות וישראלים שחייהם ומותם בידי הלשון שלך. בבקשה, תפסיק". זה בוודאי לא עזר. ב־4 ביולי 2024 השר צייץ בטוויטר סרטון של אסיר פתח עם הכיתוב "אל תיכנסו לגיהינום של בן גביר".
הנקודה, חשוב להדגיש, איננה רק עצם הצעדים שננקטו נגד מחבלים כלואים בישראל. אפשר היה להטיל סנקציות, ולא לרוץ לטלוויזיה או לטוויטר בחזה נפוח מגאווה ופה נוטף התלהמות. אך בן גביר הוא 100% יחסי ציבור. הפרובוקציה איננה כלי, היא המטרה. לייקים, פיברוטים, שיתופים – זה מה שחשוב. בכל מעשיו המתועבים של חמאס, חמאס עצמו אשם; אך אנשיו, אנחנו יודעים זאת, תקפו ועינו חטופים גם בשל כעס רגעי, תגובתי. הפצצה של חיל האוויר שהרגה מחבל, אחיו של מחבל שהחזיק בחטופים, הייתה כורח צבאי; ציוץ בטוויטר או ראיון עיתונאי הם רק כורח יחצני.
ישראלים עונו. כולם ידעו והוזהרו שזה מחריף בגלל התבטאויות מיותרות ומיניסטריאליות. מחריד, אך ממש לא מפתיע. בן גביר וחבריו הכהניסטים הצביעו נגד עסקת החטופים. לא הנוכחית, אלא הראשונה, בנובמבר 2023. בעסקה הזו הושבו לישראל 80 מאזרחיה, ובהם עשרות ילדים ונשים. בן גביר היה נגד. ובמילים שלו בישיבה: "זו החלטה עם נזק לדורות שעוד תפגע בנו קשות". אם זה היה תלוי בו, ילדים ישראלים היו ממשיכים להינמק במנהרות חמאס בעזה.
הסיפור הוא לא הפרובוקטור, אלא האיש שמינה אותו, ראש הממשלה. נתניהו אוחז בקונספציה לגבי בן גביר: שהוא רק דיבורים. כלאם פאדי. שאין פה איום אסטרטגי. לא על שלטונו, ולא על מדינת ישראל. Boys will be boys. והחטופים? תמיד אפשר לספר שחמאס היה פוגע בהם בכל מקרה.
אך הסימנים החשוכים מתרבים. בן גביר חסר מעצורים, במחדליו (הפשיעה בציבור הערבי) ובמעשיו. במקביל, כוחו האלקטורלי גובר. הקיצוניות שלו נורמלה, בחסות תקשורת סנסציונית, וייתכנו לכך מחירים כבדים. השבר שעובר הימין הקיצוני איננו עניין שכדאי לזלזל בו. בן לילה נאלצו לוותר שם על חלומות סיפוח, טיהור אתני והתנחלות בעזה. התגובה לכך יכולה להיות אלימות ממוקדת; ניסיון אחרון לפוצץ את המזרח התיכון. יש פה ראש שב"כ חדש ושר משטרה שהוא עבריין מורשע. שניהם מונו בידי נתניהו והוא יתקשה לרחוץ בניקיון כפיו.
השר בן גביר מסר בתגובה: "אני מחבק את החטופים האהובים שלנו, אבל נמאס מכך שהתקשורת מהדהדת את קמפיין חמאס. הקונספציה שאם רק לא נרגיז את חמאס הכל יהיה בסדר, הביאה אותנו ל־7 באוקטובר. 1,200 הקדושים שנרצחו, נאנסו ונחטפו, היו לפני הרפורמה בבתי הכלא. החטופים חטפו מכות כשחיל האוויר חיסל מחבלים. עונו כשחיל האוויר הרס בתי מחבלים".
