הכותרות בתקופה האחרונה גובלות במדע בדיוני. לפני שבועות אחדים דיווח עמיתי, סיימון שוסטר, כי צבא אוקראינה חשף נשק לייזר חדש נגד כטב"מים בשם "סאנריי" (Sunray), קרן שמש. באותו יום ממש, פקידי תעופה אמריקאים סגרו לפתע את המרחב האווירי מעל העיר אל-פאסו, בטקסס, לאחר שאנשי משמר הגבול באזור ירו בלייזר משלהם. ואז, כעבור כמה ימים, השתמש צבא ארה"ב בלייזר כדי להשמיד כטב"ם בנקודה אחרת לאורך הגבול בין טקסס למקסיקו.
אפשר לומר הרבה על כל זה: על ההשלכות לגבי המלחמה באוקראינה, על ההשלכות הפוטנציאליות לגבי מדיניות שמירת הגבולות של ארה"ב, על הסכסוך הפנימי בין רשות התעופה הפדרלית (FAA) לפנטגון, ועל מה שזה מעיד על חלוקת הכוח בתוך ממשל טראמפ. אך אם נתמקד יותר מדי בעניינים גיאופוליטיים, אנו עלולים לאבד קשר עם משהו עמוק יותר: רובי לייזר הם דבר אמיתי עכשיו. צבאות אמיתיים פורסים לייזרים אמיתיים בקרבות אמיתיים. "זו טכנולוגיה שנמצאת בפיתוח כבר עשורים", אמר לי איאן בויד, מהנדס אווירונאוטיקה ומנהל המרכז ליוזמות ביטחון לאומי באוניברסיטת קולורדו בבולדר. "ורק עכשיו היא באמת מתחילה להיחשף לעין הציבורית."
מה.ג'. וולס ועד באז לייטייר
לייזרים היוו מרכיב מרכזי במדע בדיוני ובבידור לילדים במשך יותר ממאה שנה. ברומן "מלחמת העולמות" של ה.ג'. וולס משנת 1898, הפולשים ממאדים משתמשים בקרני חום. צוות ספינת החלל אנטרפרייז יורה ברובי פייזר מאז שנות ה-60, ועלילת סרט "מלחמת הכוכבים" הראשון (ובעצם כמה סרטים בסדרה) נסובה סביב המירוץ להשמדת "סופר-לייזר" שמחריב כוכבי לכת. כשבאז לייטייר נוחת בחדרו של אנדי בתחילת "צעצוע של סיפור", שאר הצעצועים מרותקים מרובה הלייזר (המזויף) שלו. "זה לא לייזר," אומר וודי בביטול. "זו נורה קטנה שמהבהבת."
ומהו בעצם ההבדל? המילה לייזר (Laser) היא ראשי תיבות של Light Amplification by Stimulated Emission of Radiation (הגברת אור על ידי פליטה מאולצת של קרינה). אור נורה לתוך חומר מסוים – זה יכול להיות מוצק, נוזל או גז, תלוי בלייזר – באופן שגורם לחומר לפלוט פוטונים. סט של מראות מחזיר את הפוטונים בחזרה אל החומר, שפולט אז עוד פוטונים, שבעצמם משתקפים מהמראות, וחוזר חלילה עד שתהליך השכפול האקספוננציאלי הזה יוצר קרן פוטונים חזקה מספיק כדי לעבור דרך אחת המראות. בניסוח פשוט יותר, אך גם מסתורי, לייזרים מנצלים את התכונות הקוונטיות של אטומים כדי להגביר ולייעל אנרגיה.
אם לייזר מחטיא כטב"ם, הקרן יכולה להמשיך למרחק של מאות מיילים ולפגוע, נניח, במטוס נוסעים מסחרי
בעוד שמקורות אור ישנים ורגילים מפזרים אור באורכי גל שונים ובכל הכיוונים, קרני לייזר נעות באורך גל יחיד ובכיוון אחד. התכונה הזו מנוצלת בדרכים יומיומיות כבר עשורים. אנו משעשעים את חיות המחמד שלנו עם מצביעי לייזר. אנו משתמשים בלייזרים כדי לסרוק ברקודים ולסקור שטחים. אנו נוהגים במכוניות שהורכבו מחלקי פלדה ואלומיניום חתוכים בלייזר, והרדיו במכוניות הללו מפציץ אותנו בפרסומות להסרת שיער בלייזר, ניתוחי עיניים בלייזר וחידוש עור בלייזר.
החיפוש אחר "קרן המוות"
ההבדל בין מצביע לייזר בלתי מזיק לנשק לייזר קטלני הוא בעיקר עניין של סדר גודל, לא של סוג. בתיאוריה, אם היית מחבר כמה מאות אלפי מצביעי לייזר, היית יכול ליצור נשק חזק מספיק כדי להרוג אדם. בפועל האתגרים בתכנון לייזרים חזקים מספיק כדי לגרום נזק ממשי הקשו על מהנדסים במשך רוב המאה האחרונה. כבר בשנות ה-30 דווח כי המהנדס הגאון ניקולה טסלה המציא "קרן מוות" שיכולה להפיל מטוסים ממרחק של 400 קילומטר. הנשק "חודר כל" הזה, כך טען, יירה 100 מיליארד וואט של אנרגיה לנקודה שגודלה רק מאית המיליונית של סנטימטר רבוע. הוא ירתום חוקי פיזיקה ש"איש מעולם לא חלם עליהם". זה היה מופרך – אבל זה היה ניקולה טסלה. לא יכולת פשוט לבטל את דבריו. וכך, במהלך השנים הראשונות של המלחמה הקרה, ארצות הברית השיקה מבצע סודי להשלמת עבודתו הבלתי גמורה של טסלה. הוא נכשל. מאוחר יותר, ממשל רייגן שפך מיליארדים לתוכנית "מלחמת הכוכבים" שלו, במטרה לפרוס לייזרים מבוססי חלל כדי ליירט טילים גרעיניים. גם זה נכשל. החל מ-1996, צבא ארה"ב הוציא 5 מיליארד דולר בניסיון לצייד מטוסי בואינג 747 בלייזרים משמידי טילים, אך הפרויקט הזה – שנודע רשמית בשם Airborne Laser ובשפה המדוברת כ"לייטסייבר מעופף" – נכשל גם הוא.
רק בשנות ה-2000 החלו מהנדסי נשק הלייזר לרשום התקדמות רצינית. דגמים מוקדמים יותר, אומר בויד, השתמשו במכלים עצומים של כימיקלים רעילים, שיכלו לייצר כמויות אדירות של כוח אך היו מסורבלים למטרות צבאיות. עם הזמן, כאשר מדענים הגו דרכים להפיק כמויות כוח דומות מגבישים מוצקים, הם הצליחו להפוך את כלי הנשק לקטנים מספיק כדי לשבת על גבי משאית או מטוס, אך לא קטנים מספיק בשביל רובי לייזר ידניים בסגנון "מלחמת הכוכבים", אמר לי פיליפ ספרנגל, פרופסור באוניברסיטת מרילנד וראש תחום לשעבר במעבדת המחקר של הצי. אלו, לדבריו, עדיין בלתי אפשריים בהינתן גודל מקור הכוח ומערכת הקירור שתצטרך להיסחב איתם.
המציאות בשדה הקרב
עד 2014, הטכנולוגיה התפתחה מאד, כך שהצי יכול היה לצייד את הספינה USS Ponce בנשק לייזר. אך הנשק הזה מעולם לא נכנס לשימוש בקרב. בשנים שחלפו מאז, צי הלייזר גדל, הצבא צייד משאיות בלייזרים נגד כטב"מים, וחיל האוויר הוסיף לייזרים קרקעיים לארסנל שלו. רוסיה, סין ובריטניה מפתחות כולן – ובמקרים מסוימים כבר פורסות – נשק לייזר, ובשנה שעברה הפכה ישראל למדינה הראשונה שהשתמשה בלייזר בקרב כדי להשמיד כטב"ם. בנובמבר הגדיר צבא ארה"ב את הלייזרים כאחת משש העדיפויות הטכנולוגיות שלו.
מה שמביא אותנו לפריסת הלייזר האוקראיני "סאנריי" ושתי תקריות הגבול. באל-פאסו, אנשי משמר הגבול ירו בלייזר נגד כטב"מים משלהם, מבלי לתת לרשות התעופה הפדרלית (FAA) הודעה מספקת – למרות שפקיד תעופה בכיר הזהיר את הפנטגון שזה ייצור "סיכון חמור לנפגעים". הכטב"ם של קרטל הסמים לכאורה, שמשמר הגבול הפיל, התברר כבלון מסיבות. והכטב"ם "המאיים לכאורה" שהצבא הפיל ביום חמישי התברר ככלי ששייך למשמר הגבול עצמו.
בלייזרים האמיתיים שנפרסים כעת בשדות קרב ברחבי העולם יש כמה הבדלים בולטים מאבותיהם מהמדע הבדיוני. קודם כל הם שקטים. אין אפקטים קוליים של "פיו פיו" – והקרן שהם מייצרים בלתי נראית. (וולס, לזכותו ייאמר, דווקא קלע לכך ב-1898). זו הסיבה שהכטב"ם בהדגמה שבה צפה שוסטר נראה מתלקח באופן ספונטני, "כאילו הוכה על ידי ברק בלתי נראה".
יתרונות וחסרונות של המציאות
ללייזרים בעולם האמיתי יש מספר יתרונות נוספים. ראשית, קרני לייזר נעות במהירות האור, שהיא מהירה פי 200,000 מהקליעים המהירים ביותר. ברגע שאתה יורה היא פוגעת במטרה. (הפגיעה היא מיידית, אך ההשפעות לא: לייזרים נוכחיים נגד כטב"מים חייבים להקרין על מטרה במשך כמה שניות כדי להשמיד אותה). בניגוד לכלי נשק קונבנציונליים, שנגמרת להם התחמושת בסופו של דבר, על לייזרים אומרים שיש להם מחסנית אינסופית, כי כל מה שהם צריכים זה מקור כוח. זה לא מדויק לחלוטין – אנחנו לא אומרים, למשל, שלמכוניות חשמליות יש סוללות אינסופיות – ולמרות שהם לא צריכים טעינה מחדש, בויד אמר לי שלייזרים פולטים כל כך הרבה חום שהם צריכים להתקרר באופן קבוע. ובכל זאת, 13 דולר לירייה זה מחיר מצוין בהשוואה למיירטי הטילים הסטנדרטיים של הצי האמריקאי, שעולים 2 מיליון דולר כל אחד.
בלייזרים האמיתיים יש כמה הבדלים בולטים מאבותיהם מהמדע הבדיוני. קודם כל הם שקטים. אין אפקטים קוליים של "פיו פיו" – והקרן שהם מייצרים בלתי נראית
יתרון נוסף של לייזרים הוא שהם פשוט ממשיכים לנוע. בשנה שעברה, מדענים סינים הצליחו לשגר לייזר מדויק (שאינו נשק) כל הדרך עד לירח. אך טווח אינסופי הוא גם חיסרון. אם לייזר מחטיא כטב"ם, אמר בויד, הקרן יכולה להמשיך למרחק של מאות מיילים ולפגוע, נניח, במטוס נוסעים מסחרי. כך גם התרחשה המהומה באל-פאסו. בויד אמר שאפילו אם קרן לייזר פגעה במטרה שלה, האור שלה עדיין יכול להתפזר ולגרום לכל מיני נזקים משניים. פגיעה בכטב"ם הלא נכון במקום הלא נכון ובזווית הלא נכונה, ואתה עלול לסיים בעיוורון של עובר אורח תמים.
סופרים ויוצרי סרטים והיצירות הבדיוניות שלהם מעולם לא היו צריכים להתמודד עם דאגות כאלה. ואכן, אפשר לתהות מה ה.ג'. וולס היה חושב על טכנולוגיית רובי הלייזר הנוכחית, אילו היה יכול לראות אותה. אולי הוא היה נרגש לראות את החזון שלו מתגשם סוף סוף ואולי היה נחרד לגלות שבני האדם יצרו בעצמם את כלי הנשק להשמדה שהוא דמיין שיהיה בידי פולשים מהחלל. כך או כך, הוא ודאי היה מופתע לגלות שהם מפילים בלונים.
הכתבה הופיעה במקור ב"אטלנטיק אונליין"
