מוג'תבא חמינאי, סבורים במערב, חי ומתפקד. לא בתפקוד גבוה במיוחד, "אבל מדובר באדם שלא באמת נשא באחריות ניהולית לשום דבר רציני בימי חייו", אמר לי מקור אחד, "הוא מן הסתם מעורער". מנהיגה החדש של איראן איבד את אביו, את רעייתו ובנו. הוא נפצע. כל תקשורת איתו יכולה להוביל לעוד חיסול מהיר, והוא יודע שמחפשים אחריו. לכן התקשורת מוגבלת, וההחלטות שהוא מקבל – אפשר להניח – מצומצמות לקריטיות ביותר. משמרות המהפכה והצבא עושים מה שהם יודעים, לפי התוכניות שנערכו מראש. המנהיג יקבל החלטות מפתח. לדוגמה, המו"מ עם ארה"ב.
בישראל מבינים היטב כי המלחמה יכולה להיגמר בכל דקה, בהחלטה של הנשיא האמריקאי. יש שני מתארים עיקריים. הראשון הוא סיום חד-צדדי. וושינגטון מודיעה כי כל מטרותיה הצבאיות הושלמו בהצלחה מרהיבה. לגבי האורניום המועשר ותוכנית הטילים הבליסטית – אלה, יכולים להגיד האמריקאים, לא ממש מהווים איום כעת. אם האיראנים יחזרו לסורם - לנשיא טראמפ יש עוד שלוש שנים בבית הלבן. לא כדאי להם.
3 צפייה בגלריה
מטוס מתכונן להמראה מנושאת המטוסים לינקולן, השבוע. בישראל מבינים כי המלחמה יכולה להיגמר בכל דקה | צילום: אי-אף-פי
יש לחץ גובר לעצירת המלחמה. הממשל האמריקאי הצליח בצורה מרשימה למתן את עליית מחירי האנרגיה והסחורות עד כה. אין מה להשוות בין המחירים כעת ובין שיא המשבר של המלחמה באוקראינה. עובדתית, מצב זרימת הנפט חמור בהרבה; הממשל מצליח למסך זאת. אך לא ברור כמה זמן אפשר לתקוע אצבע בסכר.
יש עוד וריאציה: הגעה ל"הצהרת עקרונות" כללית עם איראן. משהו שמזכיר את הצהרת העקרונות עם מנהיג צפון-קוריאה קים ג'ונג-און בוועידת סינגפור, בקדנציה הראשונה של טראמפ. האם זו תגיע לידי הסכם מפורט? ייתכן שלא. אך היא תיתן תחושה של פריצת דרך.
בישראל מעריכים כי הנשיא יכול להגיע להחלטה כזו. אך מדינות המפרץ וסעודיה מזועזעות מכל תרחיש שבו איראן לא תובס באורח משכנע. לדידן, הפסקת המלחמה בשלב זה תפקיר אותן לגורלן - להגיע להסכמי חסות עם אויב פצוע, אכזר, שחושב שניצח. ההשלכות ארוכות הטווח למחירי הנפט מהמפרץ יהיו משמעותיות. תהיה גם תחושה שזה סיבוב ראשון. בסיבוב הבא, אולי איראן תכבוש את בחריין.
המתאר השני הוא כמובן הגעה להסכם מפורט, כזה שמתייחס ל-15 הנקודות שהציגה ארה"ב. כאשר מביטים בפערים בין הצדדים, קשה להאמין שיהיה אפשר, לפחות כעת, עד תום הדחייה שהציג הנשיא האמריקאי, להגיע להסכם שכזה.
מוג'תבא חמינאי, סבורים במערב, חי ומתפקד. לא בתפקוד גבוה במיוחד, "אבל מדובר באדם שלא באמת נשא באחריות ניהולית לשום דבר רציני בימי חייו", אמר לי מקור אחד, "הוא מן הסתם מעורער"
גורמים ביטחוניים בישראל אומרים כי עיקר הבעיה נעוץ בתודעת הניצחון של איראן. איראן משחררת הצהרות בינלאומיות נוטפות יהירות, כאלה שדורשות את פינוי הבסיסים האמריקאיים מהאזור וגביית דמי מעבר במצר הורמוז מכל מכלית נפט (שינוי אסטרטגי יוצא דופן, שיהפוך את איראן למעצמה אזורית רשמית). זו לא פוזה – האיראנים באמת מאמינים שהם מנצחים. "ככה", אמר לי גורם מיודע, "עם תודעה כזו, לא יהיה ניתן לקיים מו"מ. כי במשבר הראשון הם יקומו וייצאו. כרגע, קשה לראות איך המו"מ יצליח – דגש על כרגע. ייתכן שצריך לעבור דרך שיא צבאי נוסף". מה שמניע את תודעת הניצחון של איראן זה שוק האנרגיה וחסימת הורמוז. בעולם הספנות העולמי מדווחים כי משמרות המהפכה גובים כ-2 מיליון דולר דמי חסות לכל מכלית שחוצה את המצר (ואינה מאירופה, ארה"ב או קשורה לישראל). הכסף מועבר בקריפטו.
גם ה"מחווה" של איראן לארה"ב – כנראה היתר לכמה מכליות לעבור – נתפסת בעיני האיראנים כהסכמה למעמדם החדש כשולטים במצר. "התחושה שלהם היא שהאסטרטגיה של להבעיר את המזרח התיכון – עבדה. צריך להכיר בכך שזו תחושתם, ולעשות עוד משהו משמעותי במלחמה – גם במחיר כבד, אבל אין ברירה, אחרת איראן תישאר עם יכולות גרעיניות ולא הייתה פה תכלית למלחמה", אומר גורם ישראלי.
ב"לעשות משהו משמעותי" הכוונה היא "לחשוף את הבלוף" של איראן, כלשונו של בכיר אחד, "וללכת על האנרגיה. ממילא אם ינסו לתפוס את ח'ארג, או את המצר, האיראנים יתקפו מתקני אנרגיה באזור. מאה אחוז, הם צריכים להבין שהכל על השולחן, גם השמדת מגזר האנרגיה שלהם. כרגע הם חושבים שפיצחו את השיטה, אבל הם חייבים להבין שיש להם יותר מה להפסיד. אחרת הם לא יגיעו למו"מ בנויים לפשרה".
אין לי מושג אם העמדה הישראלית הזו תתקבל. המשמעות לכלכלה העולמית, לשווקי האנרגיה, עשויה להיות דרמטית. בוושינגטון יש הרבה אנשים, בצד הרפובליקני, שיגידו שזה הזמן לעצור; מאידך, הם יצייתו להכרעת הנשיא בעניין. טראמפ המחיש עד כה את שליטתו הגמורה במפלגה.
אי-אפשר להתעלם מהמלכודת. איראן לקחה את הכלכלה העולמית בת ערובה; כדי לשחרר אותה צריך לפגוע באיראן; אך פגיעה כזו תפגע בכלכלה העולמית עמוקות. הדילמה נשמעת חשובה, אבל הנה מה שחשוב ממנה: המלחמה החלה על הגרעין ומתנהלת כעת על הורמוז. זו המלכודת.
יש עוד עניין שראוי לשקול: המצב של מדינת ישראל. טיווח המדינה בטילים ורקטות בכל מקום, לתקופה מוגבלת, עבור מלחמה עם איראן וניסיון לשנות את מאזן הכוחות האזורי – זה דבר אחד. המשך לעוד שבועות, כאשר הצפון נטוש ומופצץ והמדינה טרוטת עיניים מ-8 עד 15 שיגורים ביום, והמשק שלה לא מתפקד – זה עניין אחר לגמרי. לפי הסקרים, הישראלים עוד מוכנים להקריב; הם רוצים לדעת שזה היה שווה את זה.
השבוע שידרה רשת פוקס ניוז סרטון של צעירים אמריקאים בחופשת האביב, הספרינג ברייק, בחוף הים של פלורידה. הם כולם היו בבגדי ים, ודיברו בעיקר על התוכניות שלהם להשתכר, לשכב עם כמה שיותר אנשים, לחגוג את החיים. המרואיינים לא ידעו שארה"ב במלחמה עם איראן, בקושי ידעו מה קרה בוונצואלה, ולא הבינו את המילה אייתוללה.
זו הייתה נורמליות קופצנית, כה רחוקה מהשיח רווי המיתוסים והסיסמאות אצלנו. אך היה שם עניין נוסף: ארה"ב היא מדינה כה חזקה, שהיא יכולה לנהל מלחמה עמוסת סיכונים בצד אחד של העולם, וצעיריה ממשיכים לחגוג על החוף במיאמי; הם לא יודעים כי הם לא צריכים לדעת.
זה לא המצב שלנו.
(עוד) סכנה קיומית / לפני שבוע נכתב כאן על עליית הטרור היהודי ביהודה ושומרון - ועל הסכנה האסטרטגית שבהתעצמותו. בראשית השבוע הייתה עוד התפרצות ענקית: לפי נתוני מערכת הביטחון, ב-22 נקודות שונות הותקפו קהילות פלסטיניות או רכוש של פלסטינים, לפחות כ-20 בני אדם נפצעו. באורח ברור, מדובר היה בפעולה מתואמת היטב – תגובה, אמרו באיו"ש, לאירוע שבו נרצח יהודה שמואל שרמן ז"ל מאלון מורה. תקרית שתוארה בתחילה כתאונת דרכים – אך לפי קביעת שב"כ הייתה פיגוע.
האמת היא שלא צריך סיבה למסעות ההרס, ולעיתים ההרג. אירועים מהסוג הזה, בהיקף מצומצם יותר, מתרחשים לילה-לילה. סרטון אבטחה מכפר ג'אלוד שבנפת שכם, מעיד על ההיקף. נראים בו עשרות רבות של תוקפים רצים על כביש. הסרטון נמשך ונמשך, ונהר המתפרעים לא נגמר. עוקבים חרוצים ברשתות החברתיות ספרו: בערך 130 איש. וזה רק בנקודה אחת. לכל אחד מהאנשים הללו יש משפחה, אולי רעיה, ילדים קטנים וגדולים, חברים בבית הכנסת, אולי רב שהוא נועץ בו מדי פעם. היו 20 התקפות כאלה (ברובן, מספר התוקפים היה קטן בהרבה). לפי כל ספירה, וכל הערכה, יש אלפי אנשים רבים שידעו מה הולך לקרות. או כמו שקוראים לזה אצלנו: קומץ.
הרמטכ"ל מדבר על נזק אסטרטגי, אלוף פיקוד המרכז קרא לרבנים והנהגות היישובים לפעול. אך בשלב זה, המשטרה, הרבנים וראשי מועצת יש"ע – רובם – ממשיכים לשתוק, או להצטנף מאחורי השקר הקבוע על "מיעוט זעיר".
הנה נתונים חדשים של מערכת הביטחון על ראשית 2026. מחודש לחודש, יש עלייה של עשרות אחוזים במספרי התקפות הטרור היהודי. במארס, לפי ספירת מערכת הביטחון, נהרגו שישה פלסטינים מירי של מתנחלים או חיילי הגמ"ר (לא בתפקיד). לפחות כ-30 נפצעו. המצב כה קשה, ששגריר ישראל בארה"ב יחיאל לייטר העניק השבוע ראיון לאיתמר אייכנר ב"ידיעות אחרונות" ובו אמר כי "אנחנו מפסידים ידידי אמת בגלל הפשיעה הלאומנית - וכולם שותקים". הוא דיבר על הרבנים בעיקר, שקולם נאלם ציבורית – ורבים מהם מגבים לחלוטין מאחורי הקלעים.
השבוע דיווח רועי שרון, הכתב הצבאי של כאן 11, על ההידרדרות באיו"ש. זו הייתה תגובת נוער הגבעות בערוצים שלהם, כפי שהופצה לאלפי בני אדם: "אמרת שאנחנו רוצים לגרש את הערבים גם משטחי B. אבל לא הזכרת את זה שאנחנו נגרש אותם גם משטחי A. שכם שלנו, חברון שלנו, יריחו שלנו, עבר הירדן שלנו".
מה שקורה ביהודה ושומרון הוא ניסיון לנצל את המלחמה כדי לקבוע עובדות בשטח, בגיבוי המדינה (בחוות החקלאיות), בעצימת עין ותמיכה של חלק מהקואליציה (האלימות הקשה נגד קהילות פלסטיניות וגירושן). ממדי התופעה אינם "מחתרת", משום שלפי כל הערכה סבירה מעורבים בעניין הרבה למעלה ממאות – ובסיוע או גיבוי שבשתיקה, אלפים.
סרטון אבטחה מכפר ג'אלוד שבנפת שכם, מעיד על ההיקף. נראים בו עשרות רבות של תוקפים רצים על כביש. הסרטון נמשך ונמשך, ונהר המתפרעים לא נגמר. עוקבים חרוצים ספרו: בערך 130 איש
לפני 7 באוקטובר הזהיר ראש השב"כ הקודם רונן בר את בנימין נתניהו ממלחמה, והדברים פורסמו בעמודים אלה. הוא הבהיר שזו התרעה כללית, ואינו יודע היכן ומתי תפרוץ; רבים מזלזלים בהתרעה הזו, שנמסרה לנתניהו וגם ליו"ר האופוזיציה לפיד בקיץ 2023. לדידם, אם לא התקבלו יום, שעה וקואורדינטות, אין טעם בהתרעה כלל; העמדה הזו היא סתם בורות. "התרעה אסטרטגית" היא התרעה חשובה מאוד - כזו שדורשת ממקבל ההחלטות שיקול דעת, זהירות.
באוגוסט 2024 מסר רונן בר, שוב, התרעה לממשלה. זו הייתה מפורטת מאוד, וקבעה כי התשתית שנוצרת מוכנה לסכן את קיום המדינה. איש לא יוכל להגיד שזו הייתה התרעה כללית. "אנחנו על סיפו של תהליך משמעותי, משנה מציאות. הנזק למדינת ישראל, בעיקר בעת הזאת וברובו המכריע של ציבור המתיישבים, הוא בל יתואר: דה-לגיטימציה עולמית גם בקרב טובי ידידינו, פריסת כוחות צה"ל, שגם כך מתקשה לעמוד בכלל המשימות, שגם כך לא נועד לטפל במשימות אלה, פיגועי נקם שמציתים זירה נוספת במלחמה הרב-זירתית שבה אנחנו נמצאים, הכנסת גורמים נוספים למעגל הטרור", כתב ראש השב"כ. על פעילי הטרור היהודי כתב: "בשם תפיסת העולם הזו הם מוכנים לסכן את ביטחון המדינה ואת עצם קיומה תוך ערעור האמון במוסדות המדינה". עצם קיומה של המדינה.
שוחחתי השבוע עם גורמי ביטחון כדי להבין מה צריך לעשות כדי לעצור את התופעות הללו. הנה התשובות: הפעלה מסיבית של שב"כ, העברת יחידות של מג"ב בחזרה לאיו"ש, השתלטות או סוף להפעלת ההגמ"רים, הקמת יחידות ייעודיות למאבק בטרור היהודי, קביעת שטח צבאי סגור במאחזים מסוימים, הטלת אחריות על ראשי מועצות, קטיעת העברת תקציבים ממשלתיים לרבנים וישיבות שמגבים את האלימות, נוכחות משטרתית גבוהה ברחבי השטח, ואולי קטיעת תשתיות לחוות חקלאיות שיוצאים מהן פורעים. ומה לגבי השבת המעצרים המינהליים נגד יהודים? הם מעריכים שזה יסייע, אבל באורח שולי בלבד.
מה הסיכוי שכל זה יקרה? שגריר ישראל בוושינגטון הבטיח השבוע שנתניהו, אישית, מתערב באירוע. נחכה. כרגע, בן גביר מנהל את העסק.
תקומה מקוצצת / לפי נתוני מינהלת תקומה, ביישובי עוטף עזה חיים היום 10% יותר תושבים ממה שהיו שם ב-6 באוקטובר. ברוב הקיבוצים של המועצה האזורית אשכול, חזרו לבתיהם 95% מהתושבים המקוריים. את הנתון האחרון סיפרה לי מיכל עוזיהו, ראש המועצה האזורית אשכול. שוחחנו בראשית השבוע בעקבות ההחלטה לקצץ בין 80 ל-100 מיליון שקל ממינהלת תקומה - ובעצם משיקום הדרום והיישובים שם.
אחרי 7 באוקטובר, התפיסה שהובילה את שיקום העוטף הייתה בריאה ואמביציוזית: לא מספיק לבנות את מה שנהרס. צריך להתרחב, לבנות חזק וטוב יותר. לכאורה, זה עובד. באה הממשלה, ומשום שדחוף לה להקציב עוד אתנן לעסקנים החרדים, היא רצה לקצץ ולקחת מתושבי העוטף. "חרגתי בחינוך בתשעה מיליון שקל", אומרת לי עוזיהו, "כי הצרכים הם אדירים. ילדים שחוו מצב קיצוני של איום על חייהם, אובדן, טראומה".
הנוסחה המקורית שנבנתה באוצר חדה וקרה: כל שנה מקבלת המועצה פחות עבור כל ילד, באלפי שקלים. כאילו הצרכים המיוחדים מתפוגגים; הצורך בסייעות מיוחדות; התרפיה וטיפולי החוסן. התקציב הפוחת – הוא חלק מהתוכנית, ולכן המועצה כבר הפחיתה 35% מתקציבי החינוך.
אבל עכשיו באה הממשלה ודורשת לקצץ, מעבר להורדה התקציבית המתוכננת. "מאיפה אני אביא את זה", אומרת עוזיהו. כל ילד, לדוגמה, מקבל 24 טיפולי "חוסן" להתמודדות עם חרדה וטראומה. "אחרי שזה נגמר, אם הילד צריך עוד, אומרים לי ללכת לביטוח לאומי". ללכת לביטוח לאומי – דהיינו להכיר בנכות מסיבה נפשית. זה יעלה למדינה יותר, אבל יבוא ממגירה אחרת; עוזיהו העלתה את הטיעון הזה ואומרת שמצאה אוזן קשבת אצל מנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב. אבל לא הכל תלוי בו.
סדרי עדיפויות יוצרים תמריצים. תמריצים הם דבר אפקטיבי. הממשלה הנוכחית – מתחושת אשמה, או ליקוי מאורות של היגיון - תימרצה את שיקום עוטף עזה. אם הקיצוץ הזה ייצא לפועל, היא שוחקת את ההישג של עצמה. בעיקר את האומץ של תושבים שחזרו הביתה, למוקדי הטבח, לבנות מחדש.
