השר בליכוד היה מאושר. "הפצמ"רית גמורה", הוא אמר לבן שיחו, "היא גמרה!" פצמ"רית, דהיינו פצצת מרגמה, זה הכינוי שהצמידו בימין ברשתות החברתיות לפרקליטה הצבאית הראשית, האלופה יפעת תומר-ירושלמי.
הנה סוד מקצועי. בדרך כלל, כאשר רואים בחדשות חומרי חקירה מסמרי שיער, מסרטוני וידיאו ועד מסמכים ותמונות, מדובר בפרסום שהגיע מהסנגורים. לא מהתובעים בפרקליטות, ולא מהמשטרה. המהלך האופייני הוא שההגנה מקבלת את הראיות המצויות בידי התביעה, ועורכי הדין - במקרה הטוב בידיעת הלקוח, במקרה הרע תוך פגיעה בסיכוייו המשפטיים – ממהרים להדליף לעיתונאי חביב עליהם. בפרשת הסרטון בשדה תימן, זה לא היה המצב. ההגנה לא קיבלה את הראיות טרם פרסומן בתקשורת. זה כשלעצמו עניין חמור, שלא רק יכול לפגוע בזכויות נאשמים, אלא גם בחקירה עצמה.
השבוע הפרשה הזו הגיעה לשיא, עם התפטרות הפצ"רית והודעתה כי ההדלפה נעשתה באישורה. אבל הבעיה איננה רק ההדלפה, אלא גם גרסאות כוזבות שסופקו מצד הפרקליטות הצבאית לגבי מקור פרסום הסרטון. ההדלפה מלשכתה נחשפה במקרה: כישלון של גורם מסוים בבדיקת פוליגרף שגרתית ‑ בדיקות פוליגרף בצה"ל מבוצעות בידי שב"כ - שהתפתח לחקירה וכדור שלג. זהו כדור שהימין ישתמש בו באפקטיביות בבחירות הקרובות.
ב-29 ביולי 2024 פשטו חוקרי מצ"ח, רעולי פנים, על מחנה המעצר בשדה תימן וביצעו מעצרים מקרב אנשי כוח 100, סוהרים ששימשו במחנה. חלקם אנשי מילואים. הסיבה הייתה עציר, מחבל ממשטרת חמאס (לא נוח'בה ולא מפקד פלוגה) שהובא לבית החולים כאשר הוא סובל מחבלות חמורות, שברים בשבע צלעות, נקב בריאה השמאלית וקרע עמוק סמוך לפי הטבעת, כזה שגרם לו לדימום משמעותי. בהמשך הוא הצריך הליך כירורגי מורכב, כולל הטיית המעי והתקנת סטומה למשך כמה חודשים. הרקע היה ביקורת בינלאומית גוברת על ישראל בשל תנאי המעצר בשדה תימן.
3 צפייה בגלריה
האלופה יפעת תומר־ירושלמי. הזהירה את צה"ל מהקמת "עיר הומניטרית" ופינוי אזרחי עזה, מחשש לפשעי מלחמה
(צילום: אביגיל עוזי)
המעצרים היו דרמטיים. הפרסומים עסקו בחשדות אינוס. הרשתות החברתיות של הימין הגיבו בזעם: באותו יום אירעו פריצות למחנות צה"ל, עם ח"כים ושרים. המשטרה סירבה להתערב. זו הייתה שורה של תקדימים קשים, בעוד ישראל במלחמה. שבוע לאחר מכן פירסם גיא פלג בחדשות 12 את תיעוד הווידיאו של תקיפת העציר בשדה תימן.
המוטיבציה להדלפה ברורה: הפרקליטות הצבאית, מצ"ח וצה"ל בכלל, ספגו ביקורת חריפה על המעצרים. גורם או גורמת כלשהם רצו להמחיש את עוצמת הראיות שמצדיקות מעצרים פומביים כאלה - והעבירו את התיעוד מהמכלאה. חלק מהסרטון שפורסם טושטש בידי חדשות 12; הוא גרפי וקשה.
עבור הימין, הסיפור כולו מייצג את הדיפ-סטייט במיטבו. בכתבה יש תיעוד ויזואלי מתאריכים שונים ומכלאות שונות, ופרקליטי החשודים האשימו כי מדובר בזיוף של ממש מצד המדליפים, כזה שנועד לתת רושם של רצף שלא התקיים. זה היה מעצר דרמטי שנעשה תחת חשד האינוס – חשד שנעלם לבסוף מכתב האישום הסופי (לטובת "חבלה חמורה בצוותא"). הסרטון גרם לישראל נזק בינלאומי חמור ועכשיו מתברר כי יצא מהמערכת הצבאית עצמה. "את בן גביר מאשימים", אמר לי בכיר בליכוד, "על המכות שהחטופים קיבלו בגללו. כמה מכות הם קיבלו כי הפיצו שלוחמי צה"ל אונסים עצירים בשדה תימן, ועוד בסרטון?"
הדובדבן הוא חקירת ההדלפה הכושלת. היועצת המשפטית לממשלה היא שאיפשרה לפרקליטות הצבאית הראשית לערוך את החקירה על הדלפת הסרטון. הם חקרו את עצמם, מסתבר. לא פלא שהעניינים התנהלו בעצלתיים.
הדיבידנדים ליריב לוין ורה"מ נפלאים: חקירת הפריצה למחנות צה"ל תאבד מתוקפה; התיק שלהם נגד היועצת המשפטית לממשלה יתעבה; אפשר יהיה להקביל (הקבלה שטחית ושקרית) בין הדלפת החומרים המסווגים בלשכת רה"מ ובין הדלפת סרטון הווידיאו בשדה תימן. הנאשמים עצמם בפרשה צפויים לדרוש שמשפטם יבוטל לאור הרעלת ההליך כולו.
עבור אנשי נתניהו, מ.ש.ל: הכל רקוב ורוקם עלילת דם נגד חיילי צה"ל. מכאן אפשר להמשיך לריסוק תפקיד היועץ המשפטי, שינוי דרכי המינוי של בעלי תפקידים בכירים, פוליטיזציה של המטכ"ל. הנקודה האחרונה קריטית, כי שר הביטחון כ"ץ עושה שימוש תקדימי למדי בכוחו לעצור מינויי אלופים. פרשת הפצ"רית ושדה תימן תסייע.
עד כאן הטענות לדיפ-סטייט. במציאות, ובניגוד לדימוי שלה בימין, הפצ"רית איננה אבירת זכויות האדם, שולמית אלוני של מלחמת 7 באוקטובר. זו הפצ"רית שאיפשרה את מחנות המעצר בסגנון שדה תימן מלכתחילה; אלה הביאו לתחקירים בינלאומיים של סי-אן-אן וגופים אחרים. רופא ישראלי ששירת בשדה תימן, יואל דונצ'ין, סיפר בתחקיר "הניו יורק טיימס" על מי שהובא לשם. בניגוד לדימוי בישראל, לא רק או בעיקר עצירי נוח'בה. "עציר אחד היה משותק בפלג גופו התחתון, אחר שקל בערך 140 קילו, והשלישי נושם מאז ילדותו דרך צינור המוחדר לצווארו", הוא אמר ל"טיימס". הפצ"רית היא גם זו שהתירה את הרס השכונות והערים ברצועת עזה, באופן שיטתי, בית אחרי בית - עניין שישראל מעולם לא ביצעה בעבר. הפרקליטות הצבאית לא העמידה עד כה אף חייל לדין על עבירות חמורות נגד אזרחים פלסטינים ברצועה במהלך הלחימה, ומספר החקירות הפעילות נמוך מאוד (ובפרט, נניח, בהשוואה לצוק איתן). היא הכפיפה את עצמה למעשה ל"מנגנון התחקור המטכ"לי"; כל אירוע חריג נבדק שם, ועד תום הבדיקה, אין חקירת מצ"ח.
את בן גביר מאשימים", אמר לי בכיר בליכוד, "על המכות שהחטופים קיבלו בגללו. כמה מכות הם קיבלו כי הפיצו שלוחמי צה"ל אונסים עצירים בשדה תימן, ועוד בסרטון?"
תמונת ההרס ברצועה ומספרי ההרוגים העצומים שם אינם מתיישבים עם הטענות שבג"ץ או הפצ"רית קשרו את ידי צה"ל. מפעם לפעם מופצים שקרים גמורים, כמו הטענה שהאלופה תומר-ירושלמי אחראית למות לוחמים בחאן-יונס, אחרי שלא אישרה הפצצת בית שהתברר כממולכד. לא חוויתי באף "קדמית" (מטה מבצעי של חטיבה או אוגדה) תלונות נגד יועצים משפטיים שקופצים ואומרים "אסור". אגב, גם אם היו סיפורים כאלה - זה תפקידם. כך צה"ל אמור לשמור על החוק, ולהימנע מהסתבכות של לוחמיו ומפקדיו.
בחצי השנה האחרונה, הפצ"רית אימצה גישה תקיפה יותר. לדוגמה, היא הזהירה את המטכ"ל מהקמת "העיר ההומניטרית" ופינוי כל אזרחי עזה, מחשש לפשעי מלחמה. אך גישתה הכללית הייתה רחוקה מלהיות פרו-אקטיבית. במערכת המשפט חוששים כי רוח המפקדת, ההיתרים הנרחבים שהעניקה הפצ"רית, יובילו להסתבכות של צה"ל אחרי המלחמה בזירה המשפטית הבינלאומית.
"ההדלפה הזו חמורה, היא שיבוש ההליכים, פגיעה בחשודים, והפצ"רית צריכה ללכת על זה הביתה", אמר לי ח"כ בקואליציה שטיפל בפרשה, "ולגבי העניין המקורי, אז המחבל חטף מכות. בנושא החדרת החפץ החד, יש בעיה בדוח הרפואי. זה כנראה כן קשור לתקיפה, אבל בעידן שלנו, המציאות של מה קרה באמת פחות חשובה. כל אחד ודעתו. מה שיישאר הוא הסרטון. ההדלפה". מונולוג שהוא הצייטגייסט, בקיצור.
עזה מזרח ועזה מערב /
פעם ישב ראש הממשלה בדיון חשוב. היו כמה אנשים בחדר, במשרד ראש הממשלה. הוא העביר נייר לאחד מעובדיו הבכירים, ואמר: "תקרא". העובד לקח את הנייר, וללא כל שיהוי מיד קרע אותו. "אמרתי לקרוא, לא לקרוע", אמר נתניהו. הנוכחים צחקו. חלקם – צחוק מר.
סיפור קטן אך יש בו הרבה. נאמנות חנפנית. יכולות מוגבלות. נתניהו נוהג להתלונן תדיר על הקושי להשיג אנשים נבונים וחרוצים לצוות סביבו. האמת היא שהיו רבים כאלה לאורך שנים, אך כולם – רון דרמר הוא היוצא מהכלל – איכזבו אותו. לחלקם היו עקרונות של ממש, כאלה שגברו על נאמנותם לנתניהו. אחרים לא מצאו כימיה עם משפחתו וסביבתו האישית. זמנם היה ספור מהרגע הראשון. מי ששרדו הם בדרך כלל אלה שאמרו להם "קרא!" וקרעו מיד.
השבוע ביקר נתניהו במפקדה האמריקאית שקמה בקריית-גת. זה מהלך חשוב ומרשים של ממשל טראמפ. באמצעות כמה עשרות חיילים בלבנון, הצליח הממשל לרכז לחץ עצום לטובת פירוק חיזבאללה, ובסוריה, עם כמה מאות חיילים, החזיקו האמריקאים אזור שלם בצפון המדינה. כניסתם לזירת עזה – גם מרחוק, מקריית-גת – מסמנת שינוי סדור, אמריקאי, בהיקף גדול. יש נחישות ליצור משהו חדש בעזה. "עיר לדוגמה", בכירים ישראלים יגידו, "עזה מזרח ועזה מערב", יאמרו אחרים. איך זה בדיוק אמור לקרות, איש אינו יודע. המחשבה היסודית היא שאוכלוסיית עזה, רובה הגמור תחת משטר חמאס, תצפה בעיר זוהרת נבנית על הגבעה של רפיח (אם לתרגם ביטוי אמריקאי), ותשתוקק לחיים הטובים; אט-אט יורשו פלסטינים לשוב לשם, אחרי סינון. המיזם ילך ויתרחב. חמאס יובס בשדה הרעיונות.
מומחים לחמאס ועזה מטילים ספק בריאליות. עם האזרחים, ישוב גם חמאס ל"מזרח עזה" המעטירה. "זה ייקח זמן רב, אולי שנים", אמר לי גורם בכיר בממשלה, "ועד אז יהיו בחירות". אולי עדיף לעסוק, אמר לי קצין אחד, בהפרות של חמאס, בכך שהם הורגים לנו חיילים, לפני בניית בניינים. והבעיות לא נעצרות שם. סעודיה, האמירויות וקטאר, המועמדות לממן את שיקום עזה, יצטרכו לעשות זאת בשטח שמעמדו לא ברור, כזה שאמור להישלט בידי כוח בינלאומי שהרכבו טרם ידוע. ישראל תרצה לאשר כל שכונה, לאמוד גובה של כל בניין, לראות תוכנית לכל מרתף. מן הסתם, יש גורמים ישראליים שירצו "לעשות לביתם" מפרויקט הבנייה הגדול ביותר במזרח התיכון.
פעם ישב ראש הממשלה בדיון חשוב. הוא העביר נייר לאחד מעובדיו הבכירים, ואמר: "תקרא". העובד לקח את הנייר ומיד קרע אותו. "אמרתי לקרוא, לא לקרוע", אמר נתניהו. הנוכחים צחקו. חלקם - צחוק מר
נציגו של נתניהו במפקדה היה אמור להיות מייקל אייזנברג. אייזנברג ייסד קרן הון סיכון ידועה ומצליחה, Aleph (בין היתר, מראשונות המשקיעות ב-WIX). לומר עליו "ציוני חם" תהיה לשון המעטה. ימני מאוד, דתי, בוגר ישיבה יוניברסיטי, מסוג האנשים שעוסקים רגע אחד ב"שומר החדש" (הוא היו"ר), אחר כך בניתוח פרשת השבוע ולבסוף במאבק באלגוריתם של טיקטוק.
אייזנברג הוא יוזם מרכזי מאחורי יוזמת ה-GHF השנויה במחלוקת; הוגיה יטענו שהייתה הניסיון החשוב ביותר לערער את שלטון חמאס, והבעיה הייתה נעוצה בביצוע, בבלגן צה"לי שהוביל לירי באזרחים פלסטינים. מבקריה יאמרו: מלכתחילה, כך לא מחלקים מזון לאוכלוסייה באזור עימות וזה מתכון לאסון הומניטרי.
נתניהו רתם את היכולות של אייזנברג פעמים רבות ויש להם שפה משותפת, ימנית, ובמבטא אמריקאי. חשוב מכך: בממשל טראמפ מכירים ומעריכים את אייזנברג, כולל ובמיוחד ג'ארד קושנר, ויש לו קשרים טובים ברחבי האזור - בפרט במדינות המפרץ. זו לא הייתה הפתעה כאשר עמיתי ברק רביד פירסם על מינויו, לצד נציג צה"ל במפקדה האמריקאית, אלוף יקי דולף. במובן מסוים, אייזנברג היה יכול להחליף מקצת מתפקידיו של רון דרמר, עכשיו כאשר דרמר פורש.
שכחתי להזכיר עוד נקודה: אייזנברג הוא מגדולי התומכים בהשתלבות חרדים בחברה הישראלית ובגיוס לצה"ל, עסק במגוון פרויקטים ויזמויות בנושא הזה וכתב על כך בחלק משמונת ספריו. השבוע צייץ ברשת X (לשעבר טוויטר) את מאמרו של ח"כ דן אילוז שדרש שוויון בנטל אמיתי וגינה את הח"כים מהקואליציה שרצו להצטרף להפגנה הגדולה נגד הגיוס. "בינתיים נמצא צדיק אחד בעיר. מי מהליכוד והציונות הדתית יהיה עם דן כדי להגיע לעשרה צדיקים?" כתב אייזנברג. בקיצור, יש לו ערכים כלשהם. הוא לא מסתיר אותם.
הידיעה על מינויו לנציג ראש הממשלה במפקדה הופיעה ב-20 באוקטובר. זה היה בעת הביקור של סגן הנשיא ואנס. תוך זמן קצר, נעלמו עקבות המינוי. ביום רביעי ביקר נתניהו במפקדה; אייזנברג לא היה שם. עוד לפני כן, הוא לא הוזמן לפגישות הרלוונטיות עם סטיב וויטקוף. בליכוד סיפרו לי שלא עונים לו יותר. שני מקורות אמרו לי שנתניהו חזר בו. פניתי ללשכת ראש הממשלה כדי לשאול אם המינוי בוטל. ענו לי בצורה תמציתית: "לא מכיר את זה, מכיר את ההפך". לא הסכימו לפרט. אייזנברג לא עונה להודעות. אחרי הפנייה, טענו מקורות שנראה ש"אולי משהו משתנה".
סיפור קטן, אלא אם נזכרים באתגרים העצומים בעזה. חמאס מפר בעקביות את הפסקת האש והרג עד כה שלושה חיילים, ניסיון לשמר יכולות גרילה ולהבהיר שיילחם בצה"ל בכל מקרה. הכוחות הבינלאומיים, ה-ISF, לא ייכנסו לרצועה אלא אם יהיה פירוק כלשהו מנשק. יש שאלות דרמטיות לגבי הרכבם; עד כה המגעים עולים יפה עם אזרבייג'ן, אולי יוון ואיטליה, ואינדונזיה - אם זו תבין שמדובר בפתיחת פתח ליחסים עם ישראל ממש. חמאס לא יסכים לפירוק, אלא אם יהיה חלק מהמנגנונים הפלסטיניים החדשים; הוא חושש שכניסת חמושים אחרים תוביל לחיסול חשבונות בממדים מיתולוגיים. עבור הציבור הישראלי, סדר העדיפות העליון הוא השבת החללים. ראש הממשלה הביא נציג לעניין מטעמו, אבל אז השאירו אותו תלוי באוויר. זה מזכיר את גרירת הרגליים בשיקום הצפון, הכישלון בבית החולים סורוקה וכמובן התקציב, שמדברים עליו רק בהקשר לשרידות הקואליציה, אך נחוץ מאוד לשיקום של מדינה אחרי מלחמה. למנות את טלי גוטליב, החשודה בחשיפת מידע מסווג, לוועדה הסודית ביותר בכנסת – אין בעיה. זה קל.
התרמית הגדולה ביותר בפוליטיקה הישראלית היא זו שעושה מכל דבר עניין של דעה או אידיאולוגיה; רוב הסיפור הוא כשל של ביצוע, חרפה של כשירות. המילים האלה נכתבות בלילה שבו השר מיקי זוהר ניסה להעביר את מינויו של יאיר נתניהו לחבר הנהלה בכיר בהסתדרות הציונית.
אייזנברג סירב להגיב.
