אנחנו חושדים שהקטארים קיבלו החלטה מהותית, אמר לי גורם ישראלי בכיר ומיודע: "לנסות להרוס את יחסי ישראל וממשל טראמפ מן היסוד. להחריב. הם בג'יהאד". בדוחא, העניק השבוע ראש הממשלה הקטארי מוחמד אל-ת'אני ראיון לאיש הימין האמריקאי טאקר קרלסון ("הציונות היא אויב הציוויליזציה המערבית"). ראש הממשלה נשמע רגוע למדי; אם הוא פצח במסע הרס, מדובר באירוע סדור וקפדני.
המנהיג הקטארי דיבר על העברת הכספים לחמאס במשך שנים, בתמיכת הממשלות בישראל, המוסד והשב"כ - כמו גם הממשלים בוושינגטון. הדברים הללו תפסו כותרות בארץ. ההצהרה המטרידה באמת הייתה אחרת: קטאר לא תשלם על שיקום עזה משום ש"לא תבנה מחדש את מה שישראל הרסה". עוד קודם לכן קבע אל-ת'אני כי "איננו מחשיבים את מה שקורה כהפסקת אש; הפסקת האש לא תושלם עד נסיגה מוחלטת של צה״ל מהרצועה". זוהי אמירה שלכאורה מעניקה לגיטימציה לחידוש התקפות חמאס נגד צה"ל ברצועה. מאוחר יותר, דובר קטארי ריכך את דבריו של ראש ממשלתו על שיקום הרצועה, והבהיר כי כיוון רק לכך שקטאר "לא תממן לבדה" את שיקום עזה, אך היא מוכנה לעשות זאת יחד עם מדינות אחרות. זו הבהרה משונה; 180 מעלות שינוי. אולי מישהו קיבל טלפון מוושינגטון.
3 צפייה בגלריה
דונלד טראמפ עם ראש ממשלת קטאר מוחמד אל־ת'אני (מימין) והאמיר תמים בן חמד אל־ת'אני
(צילום: Mark Schiefelbein/AP)
ביום ראשון התקיימה בניו-יורק פגישה יוצאת דופן ובה השתתפו שליח הנשיא סטיב וויטקוף, ראש המוסד דדי ברנע ובכיר קטארי. עמיתי ברק רביד הוא שפירסם על קיום הפגישה ונושאה. הרקע הוא שיחת הטלפון המפורסמת בבית הלבן, בין ראש הממשלה נתניהו וראש הממשלה הקטארי, בה נתניהו התנצל בה על התקיפה הכושלת בספטמבר 2025 בדוחא. כחלק מההסכם, האמריקאים כפו מכניזם משולש "לתיאום" ו"הפחתת מתיחויות" בין המדינות. זו הייתה הפגישה הראשונה.
מה העלו הישראלים? גורמים רשמיים לא הסכימו להתייחס. אפשר להעריך הערכה מושכלת לגבי כמה נושאים.
לפני למעלה מחודש התחלפו עורכים והנהלה בכירה באל ג'זירה. התקווה הייתה שכך ידולל הקו המערכתי התוקפני נגד ישראל, זה שמופק במימון המדינה הקטארית ברחבי העולם המוסלמי. זה לא קרה. רק השבוע התלוננו גורמים ישראלים על סיקור יתר של אזרחים סורים הקוראים לג'יהאד נגד ישראל – וזו בשעה ששתי המדינות מנסות להגיע להסכם ביטחוני. הסיקור באל ג'זירה הוא בעל משמעות אסטרטגית למעמדה של ישראל באזור.
עניין אחר הוא נוכחות בכירי חמאס בקטאר. דוחא נהנית כעת מערובת הגנה רשמית של ארה"ב, בטוחה שהשיגה מהנשיא טראמפ אחרי התקיפה הישראלית. במקביל, היא ממשיכה לארח את ראשי חמאס. הם למעשה נהנים מחסינות מוחלטת. זו התפתחות שיכולה להפוך את דוחא לעיר מקלט רשמית לכל טרוריסט שמכוון על ישראל מרחבי העולם. כפי שאומרים שרים בממשלת ישראל חדשות לבקרים, ישראל רוצה בגירוש ראשי חמאס. זה השלב הראשון. בשלב השני הפוליטיקאים הצהירו כי יש לחסלם, יחד עם כל מתכנני 7 באוקטובר.
דוחא נהנית מערובת הגנה רשמית של ארה"ב. במקביל, היא ממשיכה לארח את ראשי חמאס שזוכים לחסינות מוחלטת. זו התפתחות שיכולה להפוך אותה לעיר מקלט רשמית לכל טרוריסט
ספק אם דוחא תסכים, וממילא גם לקטארים יש רשימת בקשות. הם בשיא תור הזהב שלהם עם וושינגטון; יש מחויבות נשיאותית להגן עליהם, הסכמי שיתוף פעולה עם האף.בי.איי שנחתמו השבוע, עסקאות עתק והשקעות בארה"ב, והכי חשוב – שפה משותפת עם הנשיא. הם לא רוצים שהרגע הזה יוחמץ או ייהרס בגלל יריבות עם ישראל, ולא מזלזלים בהשפעתה של האחרונה בבירה האמריקאית. הקטארים "בפאניקה" לדברי גורם אמריקאי אחד (שאינו מהממשל, אך עומד איתו בקשר קרוב) מהדרך בה הם נתקלים בתגובת נגד פוליטית ברחבי ארה"ב, ומהדרך בה שמם "הוכתם" לשיטתם. זו פגיעה יסודית באסטרטגיה של המדינה לשחק על כל המגרשים. להושיט יד למערב, ובמקביל – לאיסלאמיסטים. קטאר זוכה להשפעה בארה"ב, אך היא יודעת שזו איננה נשענת על תמיכה של ציבור אמריקאי. אף חבר קונגרס לא מקבל טלפונים נרעשים מבוחרים אמריקאים שדורשים ממנו לסייע לקטאר; הרבה חברי קונגרס מקבלים שיחות כאלה מאזרחים אמריקאים שתומכים ואוהבים את ישראל. אך לקטאר יש נכס אחר, משמעותי למדי: "יש להם יותר כסף מאשר לאלוהים", כפי שאמר לי ישראלי בכיר.
שאלתי את בריאן קטוליס, עמית בכיר במכון המחקר MEI בוושינגטון ומומחה למדינות המפרץ וסעודיה, מהי האסטרטגיה של קטאר. הוא הזכיר את הטראומה שלה מהסכסוך הגלוי עם שכנותיה לפני פחות מעשור: "קטאר תמשיך לשאוף לקיים יחסים טובים עם כמה שיותר שחקנים אפשריים לאורך כל הקשת, עם נטייה מסוימת או העדפה כלפי איסלאם פוליטי. אבל החרם שהוטל עליה בשנים 2017-2020 הפך אותה לחששנית יותר מערעור הסמכות והלגיטימיות של שותפות אזוריות מרכזיות".
מי מאחורי / עניין אחר שהדרג המדיני בישראל עוסק בו באינטנסיביות הוא הקמפיין האנטישמי והאנטי-ישראלי ברשתות חברתיות, כמו גם בקמפוסים ברחבי המערב. לישראל אין ודאות כי בדוחא עומדים מאחוריו, אך הנושא מטריד מאוד את ירושלים. קטאר ביצעה השקעות עתק בהשכלה גבוהה במערב. אפשר לנחש כי הישראלים אמרו לקטארים: אם זה אתם, ובסוף נדע אם זה אתם - תפסיקו.
ראוי להתעכב על הנושא הזה. הוא רחב מהסיפור הקטארי. בממשל בישראל מזהים מאמץ רחב, עולמי ובעיקר מלאכותי – דהיינו מהונדס, לא אותנטי – להגביר טינה ושנאה כלפי ישראלים ויהודים ציונים. הדגש הוא על המילה מלאכותי. גורמי מקצוע השתכנעו שרק גורמים מדינתיים, עם ארגוני השפעה גדולים, בלוויית ארגוני ביון, או מספר חברות השפעה פרטיות שנשכרו על ידי מדינה, מסוגלים לבצע את הפעולות שמתרחשות ברחבי העולם, באורח שנראה מתואם ומתוזמן. הקמפיין מתואם, ואיננו רק "בוטים" (חשבונות פיקטיביים אונליין), אלא גם הפעלה של דמויות מפתח נגד ישראל. החשודות המיידיות הן קטאר ו/או גורמים אחרים בעולם הערבי, רוסיה או אפילו סין. אך זה חובק עולם ומתוזמר, וגורם פגיעה קשה לישראל. לא צריך להפריז בחשיבות ה"קמפיין", ככל שיש כזה. רוב הפגיעה נובע מסיבות פשוטות בהרבה: המלחמה בעזה גררה הרס אדיר ברצועה ומוות המוני של אזרחים פלסטינים. זה עניין שקשה להסביר, גם ללא קמפיין מלאכותי ומדינתי.
ישראל אינה יודעת מי עומד מאחורי הקמפיין נגדה. החשודות המיידיות הן קטאר ו/או גורמים אחרים בעולם הערבי, רוסיה או אפילו סין. בכל מקרה, הפגיעה שלו קשה
בשם האם / אם האמריקאים הכינו היטב את הפגישה ביום ראשון, אפשר להניח כי ישראל וקטאר הגיעו להסכמות כלשהן. וכאן נשאלת שאלה חשובה: במשך שנתיים שמענו, בתדרוכים לא לציטוט, כי הסיבה היחידה שירושלים ממשיכה לדבר עם דוחא אחרי 7 באוקטובר היא החטופים. אחרי שכל החטופים החיים חזרו, והושבו החללים כולם לבד מרן גואילי, ראוי להציב שאלות חריפות. בראשן - מדוע מתחדשים למעשה היחסים עם קטאר? ובכלל – מה האסטרטגיה הישראלית מול קטאר, שיוצאת מהמלחמה הזו מחוזקת, עם יחסים טובים יותר עם ארה"ב, חסינות מתקיפה ישראלית ומניות עתידיות בשיקום עזה?
זו שאלה שמתחדדת לאור התפיסה המקובלת במערכת הביטחון כלפי קטאר. לאורך שנים, דוחא נתפסת כזרוע הדיפלומטית של האחים המוסלמים. שלושה דורות של קציני מודיעין בישראל למדו את הרקע על משפחת השלטון הקטארית, ובכלל זה אדיקותה של אם האמיר, השיח'ה מוזא. מוזא בנת נאסר בן עבדאללה עלי אל-מסנד – שמה המלא - מצטיינת בתכונות ארגון ואסטרטגיה יוצאות מהכלל, כאלה המאפשרות לה בנייה מרשימה של כוח רך, בין אם מדובר בהבאת המונדיאל לקטאר, בהשקעות ענק במוסדות אקדמיים בינלאומיים (שנושאות איתן דיבידנד נאה, מבחינת האמירות), או בקשרים ענפים ובעלויות בעולם האופנה הבינלאומי. תפקידה הרשמי והחשוב הוא האחראית על זרוע החינוך האסטרטגית של האמירות. קטאר היא זו שהעניקה חסות ומקלט לשייח' יוסוף אל-קרדאווי, מי שסימל בדמותו ופסיקותיו במשך שנים רבות את האחים המוסלמים; הוא הצדיק פעולות התאבדות נגד ישראלים וחיבק את מנהיגי חמאס (במקביל התנגד לאלימות הדאעשית ונחשב בעיניים מוסלמיות למתון).
רשת אל ג'זירה העניקה לשייח' תוכנית שבועית שביססה את מעמדו ההלכתי העליון, שעיצב דור של איסלאמיסטים. אחד מהם הוא כנראה ד"ר מאג'ד אל אנסארי, דובר משרד החוץ הקטארי ויועץ לרה"מ של קטאר. ב-12 במאי 2021 הוא כתב פוסט בטוויטר עם ההשטאג #Tel_Aviv_is_burning ובו הילל את "פלסטין" המזכירה לאומה האיסלאמית "את תהילתה וגדולתה" וכי הניצחון בידיו של אללה והוא לבדו. ב-21 במאי הסתיים מבצע שומר החומות; בדיעבד אנחנו יודעים כי גם יחיא סינוואר ראה בעימות ההוא ניצחון גדול, כזה שהכשיר את הדרך ל-7 באוקטובר.
לפי הג'ואיש אינסיידר, אתר חדשות יהודי-אמריקאי, זה היה רק פוסט מסית אחד מתוך כמה וכמה. שגרירות קטאר בוושינגטון סירבה להגיב והנ"ל החל מוחק בדיעבד את הפוסטים שלו. ג'ונתן שנזר, עמית בכיר במכון FDD בוושינגטון, אמר לפני כמה חודשים על קטאר: "אנחנו יודעים שהקטארים הם נותני חסות מדינתיים לטרור בכל הנוגע לחמאס, ולא רק לחמאס, אלא גם לטליבאן, אל-קאעדה ודאעש. זהו משטר קיצוני שהצליח, משום מה, להיות מקובל על כמה מהבכירים בממשל האמריקאי. הם סומכים על הקטארים. הם ממש לא צריכים לסמוך על הקטארים, משום שבסופו של דבר זהו משטר שהוציא 30 מיליון דולר בחודש כדי לשמור את ארגון הטרור חמאס על כנו".
בישראל, השיח כולו נדד לפרשיית חקירת קטאר והדרך בה האמירות הצליחה לקנות לעצמה, לכאורה, סוכני השפעה בלשכת ראש הממשלה. המילה "קטאר" הפכה לנרדפת ליונתן אוריך, ישראל איינהורן ואלי פלדשטיין. זה מובן לחלוטין; במדינה סבירה, ראש הממשלה היה נאלץ להתפטר על הרבה פחות מחשיפה כי עובדים חשובים בסביבתו קיבלו סכומי כסף גדולים ממדינה זרה (גם אם לא הייתה עוינת, ובעת מלחמה).
אך קטארגייט היא מרכיב אחד (וחשוב) בפקעת הקשרים מול דוחא. מרכיב אחד הוא הדרך בה קטאר הייתה שימושית ביותר בהשגת הסכם החטופים וסוף המלחמה ברצועת עזה. אך מדוע הקטארים, יחד עם הטורקים, הצליחו להגיע לתוצאה המצוינת (לדידן של ישראל וארה"ב) רק שנתיים אל תוך המלחמה? בצה"ל יגידו: כי חמאס היה על ברכיו צבאית, המבצעים עשו את שלהם, האיום של הכניסה לעזה היה ממשי, וקטאר נחלצה להציל את ארגון החסות שלה. זו הוכחה לכך שהקטארים היתלו בישראלים ובאמריקאים ללא הרף. אנשי נתניהו יטענו שזה נובע מניסיון ההתנקשות נגד בכירי חמאס בדוחא, שאמנם נכשל, אבל הניח את החרב על צווארה של האמירות, מדינה חסרת הגנה מול עוצמת צה"ל.
ניסיון ההתנקשות התבצע כאשר הייתה הצעת הסכם להפסקת אש על השולחן, באופן חפוז, תוך התנגדות צה"ל והמוסד ותמיכה של ממלא מקום ראש השב"כ בלבד. הנה עובדה: במקרה או שלא במקרה, את הפעולות האגרסיביות ביותר שלו נגד קטאר יזם ראש הממשלה רק אחרי שנפתחה חקירה נגד מקורביו בחשד שקיבלו כסף מהאמירות וסיפקו לה שירותים.
כאן נכנס מרכיב נוסף: אם ההתנקשות הייתה הרגע המחולל לסיום המלחמה והשבת החטופים, והכל נבע מהלחץ על קטאר – איך אפשר להסביר את התנהגות ראש הממשלה נתניהו לאורך המלחמה כולה, אשר מנעה הפעלת לחץ מסיבי על הקטארים?
שנתיים שמענו כי הסיבה היחידה להמשך הדיבור עם קטאר אחרי 7 באוקטובר היא החטופים. מדוע עכשיו מתחדשים היחסים איתה? במקרה או לא, את הפעולות האגרסיביות נגדה יזם נתניהו רק אחרי שנפתחה החקירה נגד מקורביו
שב"כ ביקש שוב ושוב לסגור את משרדי אל ג'זירה בארץ. נתניהו דחה ומנע. רק אחרי עוד פיגוע נכנע לבסוף. שב"כ ואמ"ן רצו בגירוש בכירי חמאס או במבצע החיסול - זה שכשל לבסוף – כדי להפעיל לחץ על קטאר וחמאס. נתניהו הוא שמנע, לדברי שני מקורות בכירים שהיו מעורים בעניין. נתניהו אולי יאשים את המוסד, שמחזיק את התיק הקטארי ותמיד טען שיש יתרונות מבצעיים וביוניים לקשר עם האמירות; אך המוסד לא התנגד לעומק ליוזמות הללו.
גורמים מקצועיים (ולא אוריך, פלדשטיין ושות') ממשיכים לומר כי הסיבה שקטאר שומרה כערוץ תיווך מהותי במהלך המלחמה נובעת מיעילות השפעתה על חמאס. "דווקא בשל קרבתה לחמאס ולאחים המוסלמים", כלשון גורם בקבינט, "היינו זקוקים להם". ומה עכשיו? ישראל מחויבת כעת לעבוד עם קטאר על עזה. וקטאר מבססת ברית אפשרית עם ארדואן וציר סוני אזורי חדש.
ישראל מוצאת את עצמה נטולת אסטרטגיה אזורית - ולכן גם נטולת אסטרטגיה מול קטאר. קטוליס אומר כי "הדבר העיקרי שהשתנה מאז התקיפה השגויה של ישראל בדוחא ב-9 בספטמבר הוא שממשלת ישראל הנוכחית בודדה את עצמה מהמיינסטרים במזרח התיכון, וישראל נתפסת כשחקן הפחות צפוי והפחות אמין בעיני מדינות שונות שבזמן לא רחוק עוד התכתשו זו עם זו". הוא אומר שזה נובע מכך שלא ברור מה ישראל רוצה: "היעדר יעד פוליטי ודיפלומטי ברור של ישראל במקומות כמו עזה, הגדה המערבית, לבנון וסוריה מזין את התחזקותם של שחקנים קיצוניים המהווים איום פוליטי ותחרות לממשלות הפרגמטיות בריאד, אבו-דאבי ומנאמה - וקטאר מיומנת למדי בלשחק על כל המגרש ולנצל כל יתרון". על קטאר הוא אומר ש"ישראל מבודדת כיום הרבה יותר משהייתה זה שנים, וקטאר הפכה ל'כוכבת הנשף' בקרב מחנות רבים באזור - באורח מפתיע למדי".
