הפרשה שהתפוצצה אתמול בשאון גדול מסמלת רגע מסוכן. ישראל השלימה מערכת בחירות קשה. אמון של הציבור בתוצאות הבחירות הוא עניין מהותי להתקיימות המדינה, הדמוקרטיה. מי שאמונים על שמירת הבחירות צריכים לתחם ולקבוע את מידת הנזק האפשרי, ביחס לכל חשד פלילי. האם נפגעה קלפי, או נפגעו עשר. האם זה מסכן את טוהר הבחירות ביחס לרבע מנדט, או 2. מי שעקב אחרי הודעות הליכוד ביממות האחרונות, קיבל את הרושם שהועברו מיליארד שקל במזוודות כסף מקטאר וחולקו שטרות של מאתיים לכל אזרח ערבי ישראלי. ראשית, מעניין שכסף מקטאר מפריע להם, פתאום. לבד מכך, ולפי גורמים שבקיאים בפרטים – ההיקף של החשד עשוי לאכזב את מי שכבר מפנטזים על ביטול הבחירות, או במינימום מעצר של ח"כ מנסור עבאס. הגורמים הללו אומרים כי מדובר ב"אירוע של ניפוח הזוי". אינני יודע.
בקיצור: העצבים חשופים, הספינים עוד חמים ואנחנו נושמים הרבה אבק של שקרים. מומלץ, בשלב זה, לא לקחת לריאות. לתת לעובדות ולראיות להתגלות.
הסכנה מוחשית. האינטרס הגדול ביותר של ראש הממשלה בנימין נתניהו הוא קיום בחירות חדשות, בעודו נשאר בתפקיד ראש הממשלה. המהלך החל בליל הבחירות, וכרגיל אצל נתניהו, הוא היה תקשורתי.
מי שצפו בערוצי הטלוויזיה המרכזיים, וגם בערוץ התעמולה, לא ממש נחשפו למידע הבא: הממשלה הפסידה בבחירות הללו. בכנסת נוצר רוב גדול נגדה. זו התבוסה המהדהדת ביותר לגוש נתניהו מאז שקם גוש כזה, ב-2009. החל מלפנות בוקר ולאורך יום שלם, בטלוויזיה התנהלו חינגה של נבואות חורבן לאופוזיציה (שזכתה ברוב של 67 מנדטים) ותחרות במחמאות לליכוד ולעומד בראשו על גאונותם ויכולת הישרדותם. נכון, התוצאות לליכוד היו טובות בהרבה מהסקרים, ונכון, גוש איזנקוט הציוני השיג פחות מנדטים ממה שהיה צפוי. אך תמונת הגושים הייתה מדויקת למדי, והופיעה כאן ביום שישי שעבר. תזכורת: לפי ממוצע הסקרים שפירסמנו (ובו כללנו את הסוקר שדייק יותר מאחרים, מ-i24), גוש האופוזיציה היה אמור לזכות ב-65.5 מנדטים, וגוש נתניהו ב-52.5. 2 מנדטים הוערכו כהנדל-זליכה ועופר וינטר. התוצאה, נכון לספירת הקולות ביום חמישי בבוקר: 67 לגוש האופוזיציה, 53 לגוש נתניהו. גוש האופוזיציה (כולו "השמאל", לשיטת נתניהו) אכן מתחלק בדרך שמסבכת מאוד את האפשרות להרכבת ממשלה. אבל ראש הממשלה נהג לומר פעם שאיננו מתערב בדרך שבה השמאל מחלק את הקולות שלו.
כמי שסיקר מערכות בחירות למעלה מרבע מאה, תרשו לי להציע הסבר להתנהלות התקשורתית ביממת הבחירות. זו התנהלות שתרמה לתחושת אופוריה בצד אחד, של נתניהו, ודיכאון עמוק בצד השני, של גוש איזנקוט. שתי התחושות מופרזות, וקשורות במרכיב של חוסר אחריות. חצי ממנו זדוני, וחצי אחר תמים יותר.
בשב"כ החזיקו במידע מודיעיני בעניין לפני הבחירות. בוועדת הבחירות המרכזית אומרים כי השופט סולברג לא עודכן במידע הזה. שב"כ הוא ארגון סיכולי. אם היה בידיו מודיעין לפני הבחירות - והעניין אינו מוכחש בידי כל הגורמים - מדוע לא פעל כדי לשמור על טוהר הבחירות מיד?
החלק הזדוני ברור; אם אפשר לתאר את הבחירות שבהן הממשלה הפסידה כהצלחה, לתת רושם שרה"מ שהפסיד הוא למעשה קוסם, לזרוע ייאוש ופירוד באופוזיציה, לעשות דה-לגיטימציה לכל הרכב קואליציוני, רבים יותר הסיכויים לבחירות חדשות – ולכאלה שבהן הליכוד יכול לנצח. הדוברים של המסרים הללו היו שקופים; המוטיבציות ברורות. שופט בית המשפט העליון האמריקאי כתב פעם על פורנוגרפיה, שאולי לעולם לא יצליח להגדיר אותה – אבל כשהוא רואה אותה, הוא יודע. הנה העניין עם תועמלנות: כששומעים אותה, לא יודעים. ברור שבגוש השינוי ציפו ליותר; הסקרים הבטיחו להם יותר בגוש הציוני, וגם מדגמי היציאה. אבל על האכזבה המוגבלת התלבשה מערכה מאורגנת. כל מי שצפה בחלק מהשידורים בערוץ התעמולה הממשלתי – דומני שהם עודם סבורים שגוש נתניהו ניצח עם 62 מנדטים – יודע במה מדובר.
החלק התמים יותר קשור לטראומה. זמן קצר אחרי פרסום המדגמים, התברר שבכל שלושת הערוצים הגדולים (אך לא ב-i24) הסוקרים כשלו. מדגמי יציאה בישראל הם בדרך כלל מדויקים; לא הפעם. בתוך זמן קצר החלו להגיע נתוני האמת מהקלפיות של המדגם, והסוקרים התחילו "לעדכן" לטובת הליכוד וגוש נתניהו. במקביל, הליכוד תידרך את הכתבים הפוליטיים והעורכים שיש לו "מידע" שגוש נתניהו יגיע ל-57 מנדטים, לפחות. טראומה ישנה החלה לצוף: ללכת לישון עם שמעון פרס, לקום עם נתניהו. במצב כזה, עיתונאים נקלעים לקוצר נשימה מהיר. הם לא רוצים שהגל יטביע אותם, אז הם מנסים לתפוס אותו, לאזן את הסקרים שהתבררו כלא מדויקים, לקנות נקודות על "הוגנות", דרך הטיה מהירה לטובת הצד השני. בפרט האפקט הזה חזק בהתייחס לנתניהו והליכוד.
האמת ניואנסית יותר, ומה לעשות, פחות דרמטית. הסקרים אמרו שיהיה רוב מוחלט בכנסת נגד גוש נתניהו, אבל לא תהיה לגדי איזנקוט קואליציה הומוגנית, ציונית. זה מה שקרה, רק בצורה חריפה מהצפוי (גוש איזנקוט לא קיבל 52 מנדטים, נניח, אלא 48), קניבליזציה של הליכוד שאכל את בן גביר ואת ש"ס בכל פה, והותיר להן פירורים. וכמובן: הצבעת ענק של הציבור הערבי.
נתונים: ועדת הבחירות המרכזית. עיבוד - אלדד סיטבון
התנהלות משונה ומטרידה / במובן מסוים, הקמפיין המוצלח ביותר בבחירות האלה היה על "הערבים". אין שורה ששמעתי יותר מבוחרי ליכוד מתלבטים; הם שוקלים להצביע איזנקוט אבל חוששים, כי הוא "ילך עם הערבים". ממשלת האחים המוסלמים, ממשלת חמאס, ימין או פלסטין – המסרים של הליכוד חילחלו עד הבוחר האחרון. באורח מעניין, המהלך נגד ערביי ישראל, ובעיקר ראש החוד הקיצוני שלו, איתמר בן גביר, הזין השתתפות ערה ודרמטית של הציבור הערבי בבחירות.
כאמור, אתמול נשלט סבב החדשות כולו בסיפור על האפשרות של שוחד בחירות לבוחרים ערבים, והאישור שנתן יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט סולברג, לשב"כ – לבצע פעולות חקירה מסוימות. הציבור נחשף לאישור הזה בפרסום של ירון אברהם בחדשות 12. לאחריו, פנו העיתונאים לוועדת הבחירות. זו הוציאה להם את המכתב ששיגר השופט סולברג לזיני. גורמים רלבנטיים אמרו, מצד אחד, שהשופט סבר שהמידע שראש השב"כ הציג לו "מטלטל". אין לי מושג מה זה אומר; אני יודע שלקראת ערב, הוציאה ועדת הבחירות מכתב נוסף, לח"כ ולדימיר בליאק, ובו הבהירה ש"למיטב ידיעתנו אין שחר לטענות בדבר פגיעה שיטתית בטוהר הבחירות". המכתב של השופט, שנפתח בציטוט חגיגי על טוהר הבחירות, נתן תחושה אחרת.
ההתנהלות סביב הסיפור הזה משונה, מטרידה.
נתחיל בשאלה פשוטה, ודרמטית מאוד: למה המכתב של השופט סולברג פורסם בכלל?
אם נדרשת חקירת שב"כ, ונדרש לה אישור של השופט (האישור אמור להגיע בעיקר מהיועמ"שית, אבל ניחא), המכתב הוא כלי עבודה. הוא נכתב משום שטרם בוצעו פעולות חקירה. גם אם זיני ביקש את האישור בכתב, אין בכך הסבר לפרסומו. בכל מקרה, מי שמאשר לשב"כ לחקור איננו השופט. את השופט מעדכנים. במצב כזה, האישור נדרש בכלל מהיועצת המשפטית לממשלה. היא מקבלת פנייה מהיועץ המשפטי של שב"כ. פנייה כזו התקבלה, ואישור כזה התקבל. יש טענה שנשמעה שבגלל שמדובר בענייני בחירות, ראש השב"כ "כפוף" לסולברג. זה לא המצב.
השאלה הזו, מדוע העניין פורסם, מתחדדת כאשר חושבים על תכלית החקירה. אם השב"כ או המשטרה חושדים בעניין מסוג זה, הם פועלים בחשאי כדי להגיע לחקר האמת, למנוע שיבוש. המכתב הזה מודיע לכל מי שעשוי להיות חשוד שפעולות עומדות להתבצע. הוא מסכן את סיכויי החקירה ואת סיכויי ההעמדה לדין. וזה גם לא מכתב בנוסח "בהמשך לשיחתנו, נתונה לך הסמכות לבצע את פעולות החקירה הנדרשות על פי דין". זה מכתב שנחזה להיות אירוע מהותי. מטלטל.
בשב"כ החזיקו במידע מודיעיני בעניין לפני הבחירות. בוועדת הבחירות המרכזית אומרים כי השופט סולברג לא עודכן במידע הזה. שב"כ איננו המשטרה, המוסד או אמ"ן; הוא ארגון סיכולי. אם היה בידיו מודיעין לפני הבחירות – והעניין אינו מוכחש בידי כל הגורמים – מדוע לא פעל כדי לשמור על טוהר הבחירות מיד?
נתניהו. מהלך תקשורתי
(אלכס קולומויסקי)
זו שאלה חשובה. שב"כ לא אמור לנהל מבצעי עוקץ. הוא מסכל – פיגועים, פגיעה בסדר השלטון הדמוקרטי. להבנתי, היועצת המשפטית לממשלה ידעה על המידע המודיעיני. בוועדת הבחירות אומרים שהם לא ידעו. יומיים לפני כן, ראש השב"כ הגיע לוועדת הבחירות וציין ש"הבחירות בטוחות ותקינות".
לטענת גורמים מעורים, זיני פנה לשופט סולברג וביקש אישור בכתב. סולברג אישר. במקביל, ובידיעת ובהנחיית השופט סולברג, ראש השב"כ עדכן את ראש הממשלה ואת יו"ר ישר גדי איזנקוט. זה דבר יוצא דופן. אתמול נמסר באופן רשמי מהשב"כ כי מי שעודכנו על הפרשה הם נתניהו, איזנקוט ויו"ר האופוזיציה יאיר לפיד, לבקשתו של סולברג.
למערכת הביטחון מגיעים המון חשדות; שב"כ עוסק בכל רגע נתון באלפי קצות חוט. השאלה הגדולה בעניין הזה היא מדוע ראש השב"כ הולך לעדכן אנשים פוליטיים, בעלי אינטרס, בכך שהוא עומד לבצע פעולות חקירה - שטרם התבצעו. אתמול פורסם שראש השב"כ עדכן את ראש הממשלה לפני שעדכן את סולברג. במערכת הביטחון אמרו לי שזה לא נכון.
הקמפיין המוצלח ביותר היה על "הערבים". אין שורה ששמעתי יותר מליכודניקים מתלבטים; שוקלים להצביע איזנקוט אך חוששים, כי "ילך עם הערבים". מסרי ממשלת האחים המוסלמים, ימין או פלסטין חילחלו לבוחרים
אם זיני פעל בהוראת סולברג, נשאלת שאלה – מדוע שהשופט יורה לו כך. כך או אחרת, הידיעה דלפה והתפרסמה בלעדית בחדשות 12. כאמור, כאשר עיתונאים פנו לוועדת הבחירות המרכזית, היא אישרה ומסרה את המכתב.
זו התנהלות בלתי ברורה, ואני בכוונה משתמש במילים זהירות. כעיתונאי, אני מברך על חשיפה והדלפות, ובוודאי מפרגן לעמיתי ירון אברהם. אך מי שהדליף – אולי שיבש חקירה ביטחונית חשובה. אבישי גרינצייג מ-i24 כתב אתמול שמדובר בחשד של העברת כספים מחו"ל למנגנון של הרשימה המשותפת; לא ברור עדיין אם זה קשור לבחירות.
פגיעה באמון הציבור / בכל מקרה - התוצאה היא פגיעה חריפה באמון הציבור בהליך הבחירות כולו, עוד לפני שבוצעה פעולת חקירה אחת. מפרסום שכזה ועד אמונה יוקדת שנתניהו הפסיד בגלל מיליונים שהועברו מחו"ל, לא צריך הרבה. החקירה עצמה, אם תתקיים, תתחיל כשכל המעורבים כבר יודעים עליה.
חלק מהתפקיד של ועדת הבחירות, שירות הביטחון הכללי, וגם ראש הממשלה – הוא לשמור על אמון הציבור במערכת הדמוקרטית. אם יש חשדות חמורים, חובה לבדוק אותם, בפרט להשפעה זרה. אך בכירים במערכת הביטחון אמרו לי ש"זו לא הפעם הראשונה שיש ניסיונות השפעה זרה", וציינו שזו אינה הפעם הראשונה שקטאר מנסה להתערב. הם אפילו סיפרו שהיו ניסיונות להעברת כספים קודם לכן, בעת מערכות בחירות.
בהרב־מיארה. אישרה חקירה
(עמית שאבי)
יש פה מישור של חוסר אמון ציבורי כלפי ראש השב"כ, בצד אחד של המפה הפוליטית. בעומק, ראש השב"כ דוד זיני סבור שהסכנה האפשרית הגדולה ביותר למדינת ישראל באה מפנים. מהאפשרות של הקצנה דתית ותשתית טרור בקרב ערביי ישראל, יחד עם נגישות גבוהה לנשק ומעורבות בארגוני פשיעה. כמה וכמה גורמים בישראל שמעו את זיני אומר זאת בעצמו בפגישות; הם הופתעו. הבכירים תהו; האם האפשרות לאינתיפאדה ביהודה ושומרון, קריסת הרשות הפלסטינית ועליית חמאס, או אפילו משטר חמאס בעזה, אינם סיכון גדול יותר. זיני הסביר את עמדתו: בזירות הללו, המצב תחת פיקוח הדוק. הבעיה היא במה שאנחנו לא רואים; בייחוד כאשר יש מספר עצום כל כך של רובים ואקדחים בציבור הזה. בתגובה, היו שהצביעו בפניו על מספר נמוך יחסית של התארגנויות טרור בקרב אזרחי ישראל הערבים. זיני השיב - אם לא מחפשים, לא מוצאים. טענתו הייתה שהשב"כ לא התמקד מספיק בסכנה הזו, ולכן אין לדעת מה צמח מתחת לפני השטח. הדברים האלה מובאים כאן לא כדי לטעון שראש השב"כ סובל מהטיה יסודית נגד ערביי ישראל, אלא כרקע לתפיסתו את סדרי העדיפויות של הארגון. חשוב להדגיש: זיני קיבל אישור מהיועצת המשפטית לממשלה לפעולות שהוא ביצע; הנקודה היא המרכיב הפומבי בכל האירוע.
כך או אחרת, זהו מבחנו הגדול של ראש השב"כ ויו"ר ועדת הבחירות המרכזית: לא לתת לאירוע הזה לצאת משליטה.
