"הם מוטרפים לגמרי", אמר לי בכיר בישראל על האיראנים. "לא האמנו שהם רוצים לשמר את הפסקת האש. אבל לאור המצב הכלכלי אצלם, הסכנה למשטר, לצאת ככה נגד האמריקאים? טירוף". ההערכה המקובלת בישראל הייתה שאיראן תמשיך לנהל משבר מבוקר מול ארה"ב. תנגוס בסטטוס קוו בהורמוז. תנהל מו"מ. תתקוף, אבל בצורה מצומצמת וחדה. לאט-לאט תכניס את עצמה בחזרה למעגל הכלכלי העולמי. כאשר ארה"ב תבין שטהרן איננה רצינית, והסכם מפורט ייגנז, יהיה כבר מאוחר מדי.
"זו הייתה התפיסה הנבונה, המתבקשת - עבורם. אבל הם כל כך קיצוניים, שאפילו לרמות קשה להם", אמר הבכיר.
באופן כללי הסנטימנט בישראל מתוק וחמוץ וניתן לתמצות בשתי מילים: "אמרנו לכם". הדברים שאמר הנשיא טראמפ השבוע על איראן ("אנשים חולים... רעים") היו מוזיקה מלאכית באוזני ראש הממשלה נתניהו. ישראל הזהירה לא להפסיק את הלחץ הצבאי (ובוודאי שלא הכלכלי) על איראן לפני הגעה להסכם מפורט. מערכת הביטחון העריכה כי האיראנים בתודעת ניצחון, וכי כל הסכם יתפוצץ. כך קורה כעת.
חלק מהמשבר נעוץ בהבדלי גישה תהומיים. איראן מביטה בהסכם המסגרת, ה-MOU, וחושבת שזהו ההסכם לנסיגה אמריקאית מווייאטנם. או היציאה מאפגניסטן. אמריקה החליטה לסיים את המלחמה בכל מחיר; מכירת חיסול. ארה"ב של טראמפ לא קרובה לצורת החשיבה הזו. טהרן קוראת את סעיפי ההסכם ורואה שאין שם דבר על השבת המצב לקדמותו בהורמוז. ההפך: הוא מכיל הכרה ברורה בשינוי הסטטוס קוו לטובתה, ומדבר בפירוש על הסדרים חדשים בין איראן לעומאן במצר הורמוז. אמריקה קוראת את הסעיף אחרת לגמרי. באיראן רודפים אחרי בכירי המשטר בהלוויה של חמינאי וקוראים להם בוגדים כי הם מתונים מדי. בווושינגטון וירושלים רואים בהם, בחלקם, מוטרפים בקיצוניותם.
ההערכה המקובלת היא שלשני הצדדים אין אינטרס בחזרה מלאה למלחמה. זה כנראה נכון. אך מלחמות מתרחשות, וקורות, לא רק בגלל אינטרסים אסטרטגיים קרירים - אלא גם, ובעיקר, בגלל פוליטיקה פנימית. בינתיים עפים הטילים.
הסרט חוזר על עצמו? / שלוש מפלגות פוטנציאליות נעות ונדות להן במרחב המכונה "הימין הרך". הביטוי עצמו קצת מעליב, כמעט לא ראוי. מצביעי הימין הללו, מי שמכונים לעתים "הליכודניקים של ראשון לציון", הם אלה שיקבעו את תוצאות הבחירות הקרובות. אין מגזר מפולח ונחקר יותר בידי המפלגות השונות. הם בדרך כלל חיים במישור החוף; רבים הצביעו לליכוד בבחירות האחרונות; חילוניים או מסורתיים. המכה הראשונה שקיבלו הייתה הקואליציה עם החרדים ובן גביר. השנייה הייתה ההפיכה המשפטית. השלישית – 7 באוקטובר. אלה המנדטים שגוש נתניהו איבד, ולפי כל סקר – לבלי שוב.
יולי אדלשטיין
(צילום: אלכס קולומויסקי)
אילולא המנדטים הללו, ההפיכה המשפטית הייתה עוברת כמו סכין בחמאה. הרי גוש ביבי זכה ברוב מוחלט בבחירות. מדוע הסקרים הצביעו על התנגדות לחוקיו של יריב לוין? לא בגלל ההתנגדות בצפון תל אביב. שם היו מתנגדים ממילא. בגלל הליכודניקים ואנשי ימין מתון למיניהם. הם הדלתא בין ניצחון של גוש השינוי, ובין תבוסה. הם ה-שינוי, אם יהיה כזה.
חלקם תומכים כעת בנפתלי בנט. רבים אחרים בגדי איזנקוט. אך לפחות 7-6 מנדטים מחפשים את דרכם. ועל הנתח הזה מתמודדים שמחי-גנץ, ארדן-שקד-אדלשטיין, וכמובן חילי טרופר ויועז הנדל שהודיעו על הקמת מפלגתם השבוע. משעה שמדובר בשלוש מפלגות, כולן עומדות להיאבק באחוז החסימה.
מבחינת פוטנציאל לבוחרים צעירים, טרופר והנדל יכולים לייצג משהו חדש, מומנטום שיפרוץ קדימה; בזכות דמותם והמיתוג המילואימניקי. אך שתי המפלגות האחרות מורכבות מדמויות ותיקות יותר, מוכרות לאותם ליכודניקים מדוברים.
בליכוד חושבים ששתי המפלגות הללו, של ארדן-אדלשטיין וגנץ-שמחי, הן חדשות טובות. "הם יביאו בוחרי ליכוד שלא היו באים להצביע", אמר לי בכיר בקואליציה, "ובסוף הם יילכו עם נתניהו, אם יהיה בזה להשלים 61. בממשלת מיעוט עם תמיכה ערבית מבחוץ הם לא יהיו. אלה מנדטים שכבר שנתיים אנחנו רואים אצל מתחרים ישירים, כמו בנט וגנץ. הם נדדו. עכשיו הם מתקרבים אלינו".
זו פרשנות אופטימית בעבור הליכוד. האם גלעד ארדן – המנהל את תהליך ההיפרדות המפלגתי הארוך בהיסטוריה – פורש מהליכוד רק כדי להיות שר הפנים הבא, תחת נתניהו? או לשמש כמחליפו של שלמה קרעי במשרד התקשורת - לצד בן גביר והחרדים? האם יולי אדלשטיין מסכן את מועמדותו לנשיאות המדינה מטעם הליכוד – כדי שנתניהו יציע לו את תפקיד יו"ר הסוכנות, נניח?
ההערכה המקובלת היא שלצדדים אין אינטרס בחזרה מלאה למלחמה. זה כנראה נכון. אך מלחמות מתרחשות לא רק בגלל אינטרסים אסטרטגיים קרירים, אלא גם, ובעיקר, בגלל פוליטיקה פנימית. בינתיים עפים הטילים
ייתכן, כי הכל ייתכן בפוליטיקה. אבל לא לגמרי סביר. כרגע, הטיקט של כל המפלגות הללו הוא "ממשלה רחבה" או "ממשלה ציונית רחבה" (דהיינו ללא חרדים וללא ערבים), או אפילו "נכפה ממשלת אחדות". אלה מילים שקולעות לסנטימנט של הימין המתון, אך ביניהן ובין המו"מ הקואליציוני אחרי הבחירות יש אוקיינוס של ציניות.
כל האישים האלה יודעים היטב שלא תקום ממשלה "ציונית רחבה" אלא אם נתניהו יובס. הנ"ל בשום אופן לא ייטוש את החרדים ואת בן גביר וסמוטריץ'. המשמעות של נטישה כזו תהיה הפקרת גורלו בידי בנט, איזנקוט, לפיד, איילת שקד, ארדן ואדלשטיין. ברצותם, האישים המכובדים הללו יוכלו לפרק "ממשלה רחבה" ולסיים לנתניהו את הקריירה – עניין שראש הממשלה משוכנע (ובצדק) שהם רוצים לעשות. לכן הממשלה "הרחבה" שנתניהו מדבר עליה היא גוש נתניהו מלא מלא, פלוס מפלגות אחרות. הוא לא משפיל את עצמו עכשיו עבור החרדים כדי לפרק את הגוש רגע אחרי הבחירות.
בליכוד מקווים שגנץ-שמחי יתאחדו עם ארדן-אדלשטיין, יעברו את אחוז החסימה, יקבלו 6 מנדטים יקרים מפז, ויגיעו עם הימין והחרדים ל-60 או 61 מנדטים. גם אם בצד השני יהיו 60 או 61, זה יהיה עם המפלגות הערביות. הם יסכימו לשבת עם החרדים כדי למנוע עוד בחירות, להציל את המדינה וכו' וכו'. גנץ יישא נאום שיסביר שהוא נכנס מתחת לאלונקה. כך נתניהו יקים ממשלה, ואחרי כמה חודשים ירסק את שותפיו (גנץ, ארדן וכו') לחלוטין, עד אבק. הם יהיו כלואים בממשלתו, גרסה מוחלשת של משה כחלון. אחרי שנה וחצי אפשר ללכת לבחירות. הקריירה שלהם תיגמר עבור שריון בליכוד, מקום 17. נתניהו לנצח.
התרחיש הזה הוא הסיפור של הפוליטיקה הישראלית של עשרים השנים אחרונות. האם אנחנו חיים שוב ושוב בתוך סרט ישן שחוזר על עצמו? בליכוד מאמינים ומקווים שכן.
דוד זיני
השולף מהשב"כ / גורם בקואליציה - כן, בקואליציה - השווה השבוע בין רומן גופמן לדוד זיני. ההשוואה לא הוגנת: גופמן נכנס לתפקידו לפני זמן קצר. זיני נמצא שם חודשים. "אבל אצל אחד, גופמן, שקט. לא יוצא כלום. אצל זיני, כל יום סיפור אחר. לא חסר".
ואכן, יש הרבה דברים יוצאי דופן בנאום של זיני במכון ארגמן - מיסודו של ד"ר רונן שובל, מממייסדי "אם תרצו".
עסקו הרבה במהות, ולכן אפשר להתחיל דווקא בצורה. כמו שאפשר לראות מקטעי הווידאו שיצאו, ראש השב"כ לא קרא מהכתב. הוא לא קרא מהכתב כשהוא דיבר על השרים המסכנים שלא מצליחים לבצע את תפקידם חודשים, כי בולמים אותם. הוא לא קרא מהכתב ביחס לעורכי דין או הערת ה"קשקוש בלבוש" בהקשר לזכויות אדם. והוא בוודאי לא קרא מהכתוב כשהסביר את נסיבות מינויו. תזכורת: "כששאל אותי ראש הממשלה אם אני מוכן להיות ראש שב"כ - מי שמכיר אותי פה יודע ששנים רבות התנגדתי לאנשים שבאים בלי לעבור דרך השוחות - על פניו, הייתי אמור להגיד לו (ש)אני לא כשיר. אבל אמרתי לו כן. מיד אמרתי לו שיש לו אנשים טובים ממני בתוך השירות, למה שלא ייקח אותם? אבל אמרתי לו אני יכול לקחת את המשימה. והסיבה שהסכמתי היא שבנושא הזה הרגשתי שאני כשיר מאוד, אולי יותר מרבים וטובים אחרים - ביכולת להיות נאמן לדרג הנבחר, לא משנה איזה דעה. זה יהיה מחר אחרים".
אני זוכר את אריאל שרון נכנס לראשות הממשלה. את הדרך שבה החל קורא כל נאום מנייר מודפס, בין אם זו ישיבת הממשלה, סיעת הליכוד או מרכז הליכוד. מרכיב משקפי קריאה וקורא. יסודי, איטי.
אדם נכנס לתפקיד ראש שירות הביטחון הכללי. מתחילים פרסומים, מהסרת פינת הנצחה ועד לביטול אירועי התא הגאה – אבל גם פרסומים עם משמעות מהותית כבדה על הצרת צעדיו של היועץ המשפטי בשב"כ, שומר סף קריטי. השב"כ מתחיל לדלוף, דבר שלא קרה מעולם. ואז ראש השב"כ הולך לנאום. מתבקש שיישב, יחשוב ויכתוב - ויקרא מהכתוב. הכנה, חרדת קודש, חשש לאמון הציבור. ממלכתיות. זיני בא, ולפחות בחלק הזה מדבריו, שלף. אילתר.
אם ראש השב"כ זיני יעיין בפרוטוקולים, הוא יגלה שהבעיה לפני 7 באוקטובר לא הייתה חוסר נאמנות לדרג הנבחר, אלא ההפך
לגבי המהות - מה אפשר להוסיף לבד מהמובן מאליו: ראש השב"כ צריך בראש וראשונה לסכל פיגועים. לעצור חתרנות. להגן על ביטחון המדינה. לאזרח ישראלי ממוצע, עניין ה"נאמנות לדרג הנבחר" לא אמור להיות השיקול המכריע.
מה כל כך נורא במה שאמר, מגלגלים עיניים חסידי ביבי ושופרותיו. סוף-סוף הגיע ראש שב"כ שהוא לא דיפ-סטייט. שמבין שהדרג הפוליטי מנהל אותו - ולא ההפך.
יש פה בלבול מכוון. ראש השב"כ כפוף להחלטות הממשלה ולראש הממשלה. אך משעה שהוא ממונה, חובת הנאמנות שלו היא לציבור. הוא כפוף לממשלה, אבל פועל כגורם מקצועי שאמור לספק ביטחון. הביטוי המקובל מאז 1948 הוא "משרת ציבור" ולא "נאמן ראש הממשלה". נאמן לדרג הנבחר הוא קריטריון לנהג, דובר, רל"ש. לא לראש שירות ביטחון. לא לחינם הוציא נשיא המדינה הרצוג הבהרה בעניין השבוע, בעקבות דבריו של זיני. גם הרצוג, הכי זהיר והכי מרכזי, רצה לסמן קו בחול.
אריאל שרון
(צילום: אלכס קולומויסקי)
הפוך זיני, הפוך / אם זיני היה מביט ברצינות בכישלון של ארגונו בשנים שלפני 7 באוקטובר, הוא היה רואה שהבעיה איננה חוסר נאמנות לדרג הנבחר. רק קונספירטורים סבורים שראש השב"כ רונן בר לא התקשר לנתניהו בליל 7 באוקטובר בגלל שהוא לא היה מספיק "נאמן". בר לא התקשר מאותה סיבה שהמזכירות הצבאית של ראש הממשלה לא העירה את נתניהו - זה לא נראה כמו אירוע חשוב, ובוודאי שלא בתזמון מיידי.
למעשה, הבעיה כנראה בדיוק הפוכה. ראש השב"כ, כמו גם הרמטכ"ל, קיבלו הוראה חד-משמעית מנתניהו לשמור על עזה שקטה. נתניהו פקד על שב"כ לא לעשות שום "מהלך קינטי" ברצועת עזה. החשש של צה"ל ושב"כ ממיסקלקולציה הועצם בגלל לחץ הדרג המדיני, נתניהו למעשה, שסבר שהולכים ומתקדמים לנורמליזציה עם סעודיה. ראש הממשלה דרש למנוע התלקחות ברצועת עזה - בכל מחיר. זו הסיבה שנתניהו סירב לשמוע על חידוש החיסולים.
גם הצעות מוגבלות יותר של שב"כ נענו בסירוב. לדוגמה: שב"כ הציע לנתניהו, אחרי שהתברר כי חמאס בעזה מכווין פיגועים נגד ישראלים בגדה, להתחיל להטיל עיצומים על כניסת פועלים מהרצועה לישראל. הייתה הצעה ספציפית להחזיר אוטובוסים של פועלים בחזרה לרצועה, אקט הצהרתי. לא לעצור כניסת פועלים בכלל (שב"כ האמין בכך, כמו שאר מערכת הביטחון), אלא לדאוג למעשה הרתעתי. אחרת, אמר שב"כ, חמאס יזהה את התנהלות ישראל כחולשה.
נתניהו סירב. הוא היה ממוקד בפרס הגדול: שלום עם סעודיה.
מה שברור הוא שראשי מערכת הביטחון לא הפגינו עודף עצמאות מול הדרג הנבחר, אלא ההפך, נקטו נאמנות נרחבת. מעט מאוד דלף. כאשר תקום ועדת חקירה ממלכתית, ייתכן מאוד שתקבע שהיה עליהם להזהיר את נתניהו בצורה חריפה יותר לגבי חמאס בעזה, לדרוש פעולה מיידית, לצפור בכל האזעקות. היא תגיד - הייתם נאמנים מדי. האזנתם לסדר היום המדיני. הייתם צריכים להיות פחות "נאמנים לדרג הנבחר", כלשון זיני. למעשה, זה כבר קו ההגנה של נתניהו: לא אמרו לי, לא הזהירו אותי.
ראש השב"כ הנוכחי אפילו לא צריך ועדת חקירה ממלכתית כדי לבדוק את הפרטים המופיעים פה. הוא יכול לקרוא את הפרוטוקולים של פגישות ראש השירות הקודם עם נתניהו. את רישומי השיחות. ההצעות והדיונים בקבינט.
מי שמכירים את דוד זיני שנים רבות ממשיכים להישבע שמדובר בחבלי לידה, וכי האיש ממלכתי ויפעל בחרדת קודש בכוח העצום המוחזק בידיו. תקופת החסד הסתיימה, וההחלטה האחרונה, לבקש לחקור הדלפה לחדשות 12, לא מבשרת טובות.
השבוע נפגש עם יו"ר ועדת הבחירות המרכזית בבית הנשיא, ואמר כי שב"כ כפוף לו בנוגע לבחירות. הדברים המסוכנים באמת אינם הבחירות עצמן, אלא הסיכוי שפרובוקטורים מסוכנים עם כוח – בן גביר לדוגמה - יובילו לעימותי דמים לפני ההתמודדות, או שגורמים אחרים ינסו לפגוע בלגיטימיות ההכרעה, אחרי הבחירות. מדינות זרות כבר פועלות בקמפייני השפעה כדי להחליש את החברה הישראלית. הבחירות הקרובות הן מתנה עבורן.
מלשכת ראש הממשלה נמסר בתגובה ביחס לעניין עיצומים על כניסת פועלים פלסטינים שעליהם המליץ שב"כ: "זהו עוד ניסיון שקוף לעוות את האמת. ימים ספורים לפני מתקפת 7 באוקטובר כל ראשי זרועות הביטחון, לרבות השב״כ, טענו שחמאס מעוניין בשימור השקט מול ישראל והמליצו על מתן הטבות והקלות לרצועת עזה, לרבות הגדלת כניסת הפועלים מעזה לישראל".
הוסיפו שם שנתניהו הורה להיערך באמצע 2023 ל"הסלמה רב-זירתית" והנחה לאשר מספר פועלים מינימלי, בהתאם להמלצת מערכת הביטחון.
