המשרד של מטה חברת האבטחה איי־ג'י־אס־סי בניירובי, לא נראה שונה משום משרד בסביבה, ברובע העסקי של העיר. הוא ממוקם במגדל משרדים נאה בשכונת ווסטלנד, לא רחוק מפארק ריברסייד ומנהר ניירובי, ומסביבו הניגודיות המטורפת של בירת קניה: גורדי שחקים נוצצים, סוג של תל אביב על ספידים, וביניהם סמטאות שבהן רוכלים, בדוכנים מאולתרים, נאבקים על פרנסתם. "אני אוהב את ניירובי", אומר דרור יצחקי, ממקימי וממנהלי החברה. מצאתי פה את המקום שבו אני מרגיש טוב יותר, שיש בו את מה שאני צריך".
שזה?
"את השקט שלי".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
לא בטוח ש"שקט" זו המילה הראשונה שקופצת לראש בהקשר של עיר סואנת כמו ניירובי, אבל כנראה זה לא השקט שיצחקי מבקש. הוא מתכוון לשקט מהרחש והלחשושים שסביבו בארץ, שקט מהמצפון שמייסר אותו כבר 26 שנה, שקט מאותן שלוש יריות בכיכר שעדיין מהדהדות לו בראש, שוב ושוב ושוב. ושקט מכל מה שבא אחר כך, ועדיין לא נגמר.
בנובמבר 1995 יצחקי היה ראש אגף האבטחה בשב"כ, ועל שולחנו הונחו הרבה משימות חשובות – אבל אחת חשובה מכל: לשמור על ראש ממשלת ישראל בחיים. ודווקא המשימה הזו הייתה כישלון מוחלט. כל זה קרה כשהוא היה שם בעצמו, כמה מטרים מהרוצח יגאל עמיר.
"האמת היא שההחלטה לבוא לעצרת באותו יום שבת נורא הייתה שלי, ספונטנית לגמרי, ודי חריגה", הוא נזכר השבוע, בראיון נדיר, אחרי שנים ארוכות של שתיקה. "זה לא היה משהו מקובל שראש האגף מגיע לכזה אירוע. יש יחידה לאבטחת אישים, יש לה מפקד, יש אירוע ופקודת מבצע עם מפקד, ואלה נוכחים בדרך כלל. ראש האגף? נדיר שבנדירים".
אז למה דווקא לאירוע הזה הגעת?
"שבוע לפני הרצח, חזרתי מנסיעה לאזרבייג'ן. היו לנו התרעות חמות על פיגוע איראני, וטסתי בעצמי לבדוק את מצב האבטחה והכוננות בנציגויות. בטיסה חזרה, פגשתי איש מוסד בכיר, שסיפר לי בסוד שהרגנו את פתחי שקאקי (ממייסדי הג'יהאד האיסלאמי - ר"ב). מצד אחד, הייתי מאוד שמח, אבל מצד שני, מודאג. חשבתי שזה מעלה מאוד את הסיכון לפיגוע נקמה".
וזה מה שהטריד אותך באותו ערב של העצרת? שום דבר מיוחד חוץ מהאפשרות לפיגוע נקמה בעקבות חיסול שקאקי? אנשי החטיבה היהודית טוענים שהעבירו אליכם אינספור התרעות על סכנה חמורה לחייו של ראש הממשלה, מצד מתנקש יהודי.
"זה פשוט לא נכון. מעבר למספר מסמכים שהם כתבו, מעין מאמרים כאלה, שבהם נאמר משהו מאוד כללי כי קיימת סכנה לבכירים בצבא, בתי המשפט וגם לראש הממשלה, לא קיבלתי שום התרעה משום סוג. הם אומרים שהייתה להם רשימה של אלף חשודים שרוצים לרצוח את ראש הממשלה? אני לא ידעתי אפילו על אחד. המאמרים שלהם היו נחמדים, די טובים אפילו, אבל לא היה בהם שום מידע קונקרטי, שום מודיעין ספציפי לסיכול, שזאת מהותו של השב"כ. הם לא הביאו לשום שינוי במערך האבטחה של היחידה. אם זה היה כל כך רציני וחמור, היו יכולים גם לבדוק עימי, אפילו ללחוץ שנגביר את רמת האבטחה".
אז עזוב רגע מודיעין. זמן קצר לפני הרצח, הייתה התנפלות של מפגין על ראש הממשלה רבין באירוע בוינגייט. מאבטח הצליח לתפוס אותו בכוח בשנייה האחרונה. לא צריך להיות מומחה גדול באבטחה, כל בר־דעת היה חושב: רגע, ונניח שהיה לו אקדח?
"נכון. יש סיכוי. לשאלה שלך, אין לי תשובה יותר אינטליגנטית. עובדתית, הוא היה בלי אקדח. אבל לשאלתך, זה נכון. כמעט שלא היו שינויים במערך האבטחה, כי חשבנו שהתפיסה היא נכונה, שפעלנו בסדר. ואגב, לא כולם חשבו שמה שהמאבטח עשה בוינגייט היה בסדר".
מה זאת אומרת? מה לא בסדר?
"זמן קצר אחרי האירוע בוינגייט מצלצל אליי כרמי (ראש השב"כ כרמי גילון). והוא אומר לי: תגיד, דרור, מה זה הדבר הזה? אני שומע שאחד המאבטחים שלך הרביץ מכות חזקות מאוד למפגין שהיה שם. אז אמרתי לו, נכון, הוא הרביץ לו. זה אדם שבא בצעקות וכמעט תקף את רבין. מה היית רוצה שהוא יעשה? והוא אומר לי: תשמע, צריך להיזהר. כלומר, מצד אחד, צריך לאבטח את ראש הממשלה בלי פשרות. מצד שני, אומרים תיזהרו, תיזהרו. מה המאבטח בקצה מבין מזה?"
המאבטחים שמעו על מה שכרמי גילון אמר?
"כן. הביקורת של כרמי הגיעה לאוזני המאבטחים, אז הוריתי מיד לאסוף את כולם ומצאתי חבורה של אנשים פגועים. אמרתי להם: רבותיי, אני מבקש, אתם ממשיכים לפעול כמו שפעלתם הבוקר (בוינגייט). זה מצוין. ואל תחששו מאמירות כאלה ואחרות. עשיתם את מה שהייתם צריכים לעשות, ותמשיכו לעשות את אותו הדבר".
ועם כל זה, לא עיבית את האבטחה סביב רבין.
"זה נכון שלא העלינו את רמת האבטחה. אולי פה ושם בדברים מסוימים. אבל, בגדול, לא. יש אנשים שחושבים שאם היינו מוסיפים מאבטח אחד או שניים זה היה מונע את הרצח. לדעתי זה ממש לא היה מונע. באותם ימים נחשבה רמת האבטחה של ראש הממשלה לגבוהה ביותר".
8 צפייה בגלריה
רגע הרצח של יצחק רבין ז"ל (מסומן בחץ) בסרטון שנחשף ב''ידיעות אחרונות''
(צילום: רוני קמפלר, מתוך ערוץ 2, קשת)
לדברי יצחקי, בשב"כ לא הייתה תחושה של סכנה מיוחדת לראש הממשלה, ולפני העצרת, ראש השב"כ גילון אפילו הפציר ביצחקי לטוס עימו לנסיעת עבודה לפריז. "החלטתי לסרב להזמנת ראש השירות, אבל הוא המשיך ללחוץ עליי. וכרמי אומר לי, דרור, עזוב את זה, תמיד תהיה איזו התרעה, בוא תצטרף. לא השתכנעתי".
וכך, במקום לפריז, במוצ"ש 4 בנובמבר 1995, נסע יצחקי לכיכר מלכי ישראל, והגיע יחסית מוקדם. "התחלתי מיד לעשות סיור לבדוק את סידורי האבטחה, ומהתחלה משהו נראה לי לא בסדר. ידעתי מפקודת המבצע שאישרתי יומיים קודם, שהחניון הצפוני הוא האזור הרגיש ביותר מבחינת האבטחה. באירוע ההוא, החניון היה מה שכינו אצלנו 'התפר', כלומר המעבר שבין אזור מאובטח, הבמה העליונה במקרה ההוא, לרכב שייכנס לחניון, שהוא דרך אזור שמשיק לאזורים של הקהל. אנחנו יודעים שרוב ההתנקשויות התרחשו באזורים הללו".
ומה אתה רואה שם, ב"תפר"?
"אזור התפר חייב להיות תָחוּם וסטרילי לגמרי, אבל אני רואה שאין שום סוג של תיחום ושום סוג של סינון נראה לעניין. ניגשתי למפקד המחוז, גבי לסט, ולמפקד מרחב ירקון, יעקב שובל, אללה ירחמו, ואני אומר להם: רבותיי, אני מאוד מצטער, אני מבקש מיד לשים גדרות בחניון הצפוני, כך שהאזור הזה באמת יהיה סטרילי. חשבתי שזה מתבצע, אבל בוועדת שמגר (ועדת החקירה הממלכתית שהוקמה בעקבות הרצח) התברר לי שזה לא בוצע כמו שרציתי".
אוקיי, ואז?
"העצרת התחילה, ועליתי חצי ממעלה המדרגות (של העירייה), ושם החלטתי לעמוד במהלך העצרת. ופתאום אני רואה - זה לא ייאמן עד כמה ברור ובהיר אני רואה גם כעת, 26 שנה אחרי - את התמונה הזו: השרה אורה נמיר עומדת במפלס התחתון, והיא מדברת עם כל מיני אנשים. אז אני אומר לחבר'ה שלי: 'אני לא מבין, האנשים האלה, למה הם נמצאים שם בכלל? תוציאו אותם. תוציאו אותם. זה חלק מהחניון שצריך להיות מסוגר וסטרילי'. מהצד שלי אני רואה שמסלקים את האנשים שדיברו עם נמיר, והיא עולה למעלה, חולפת על פניי בדרך לבמה".
"אני זוכר אותי בתוך חדר סגור, יחד עם עוד מאבטח אחד מהיחידה, והגופה של רבין. רק אנחנו, יחד עם רבין, שרגע קודם הוכרז על מותו. ואז הוא אומר משהו כמו 'לא מאמין שזה קרה, רבין מת, אכלנו אותה'. רגע מקפיא דם"
העצרת מתחילה. יצחקי עומד על מדרגות העירייה, שומע מרחוק את הנאומים, מחיאות הכפיים, 'שיר לשלום'. פרס יורד ונבלע ברכב. אחריו רבין. "ופתאום, אני שומע יריות מלמטה ומיד, בלי לחשוב בכלל, רץ כלפי למטה לכיוון היריות. לא הייתי חמוש, אבל ניסיתי להבין מה קורה. רבין כבר נפל, ואני רואה את יגאל עמיר רץ מהזירה ויחד עם עוד כמה אנשים רץ אחריו.
"תוך כדי שאני רץ, אני שומע את המילים האלו, 'סרק, סרק', ומהן אני מבין שמישהו ירה ברבין. ויחד עם עוד כמה אנשים אני תופס את עמיר, אני ממש עליו. כשמצביעים עליו שהוא זה שירה, אחד מאיתנו לוקח לו את האקדח. אולי זה היה בני (להב, ראש היחידה לאבטחת אישים, אשר כפוף ליצחקי – ר"ב), שהופיע מאיפשהו, אל תשאל אותי מאיפה. והוא מתנפל על יגאל עמיר במכות".
למה הכוונה ב"מכות"?
"לא יודע. אין לי מושג. אבל כאילו הם נאבקים. משהו כזה".
ואז מה?
"ותוך כדי שאנחנו אוחזים בו, אני מוציא את הנייד מהכיס, ומצליח לחייג לראש הלשכה של כרמי. ואני אומר לו: 'ירו ברבין. אומרים פה סרק, סרק, אומרים שזה קפצונים, אבל אני אומר לך, זה נראה לי וזה נשמע לי מאוד רציני.
"ואני רואה את הרכב של היחידה בנסיעה החוצה מהזירה, רץ לרכב שלי, מתניע ומתחיל לנסות לעקוב אחריו בדרך לאיכילוב. היה לא פשוט לצאת משם. לקח לי לדעתי 15־20 דקות להגיע. ואז רצתי פנימה.
"הדבר הבא שאני זוכר זה אותי בתוך חדר סגור, יחד עם עוד מאבטח אחד מהיחידה, והגופה של רבין. רק אנחנו, יחד עם רבין, שרגע קודם החליטו להפסיק את המאמצים הרפואיים ולהכריז על מותו. אני יודע שזה נשמע אולי הזוי, אבל לפני שנה וחצי נפגשתי עם אותו מאבטח כדי לוודא שמה שאני אומר אכן קרה. והוא אמר לי, נכון, היינו רק אנחנו, אתה ואני, והגופה של רבין. ואז, בחדר, הוא אומר משהו כמו 'לא מאמין שזה קרה, רבין מת, אכלנו אותה’".
ומה אתה חושב?
"הרגע הזה מלווה אותי כל יום מאז, יום ולילה, ובחלומות. חשבתי שזה עבר לי, אבל בלילה האחרון שוב לא הצלחתי להירדם, בגלל ההתרגשות מכל מה שקרה השבוע, ולקראת השיחה הזו. ושוב חשבתי על הרגע ההוא, עם המאבטח והגופה, רגע מקפיא דם".
אתה זוכר מה קרה אחר כך? פגשת את לאה רבין, את פרופ' גבי ברבש?
"אני מניח שכן. אני מניח שכן. אבל, תשמע, כולם שם בשוק".
אתה לא זוכר את זה?
"אני לא בטוח מה קרה... זוכר רק שכולם בשוק".
שוק שלא בטוח שהתפוגג מאז. למעלה מ־3,700 ק"מ מפרידים היום בין מקום מושבו של יצחקי בניירובי, לבין הכיכר ההיא בתל־אביב, אבל המרחק והזמן לא מכהים אצלו את הטראומה. נאמר מיד: יצחקי אינו מתכחש לאחריותו למחדל, והוא היה היחיד שבאמת קם והתפטר מיוזמתו, הרבה לפני שוועדת שמגר הראתה לחלק מצמרת השב"כ את הדלת החוצה. אבל דבר אחד חורה לו: שהמחדל הזה הוטל רק על האבטחה. כן, הוא אומר, שגינו, טעינו. אבל לא היינו לבד. למחדל הזה אין רק אבא. יש לו גם אמא: המודיעין של השב"כ, שכשל מלהצביע על יגאל עמיר.
מאז הרצח הוא העניק ראיון קצר אחד לטלוויזיה, ובשנים האחרונות העדיף לשקוע בעסקי האבטחה שלו ברחבי אפריקה. אבל בשבוע שעבר, פניתי אליו לתגובה על דבריו של חזי כאלו, ראש האגף היהודי בשב"כ, ומי שהיה אמור לספק למאבטחים של יצחקי התרעה. כאלו התראיין לכתבת השער של ''7 ימים'' לרגל הוצאת ספרו, וטען כי האגף שלו דווקא התריע שוב ושוב למאבטחים מפני סכנת מתנקש יהודי. עוד טען כאלו שהמאבטחים של יצחקי כשלו בגלל קונספציה, לא בגלל שלא היה להם מודיעין. יצחקי לא הספיק להגיב לכתבה, אבל כשקרא את טענותיו של כאלו במוסף, חש כי הוא חייב לשבור את שתיקתו, ולדבר כמו שלא דיבר מעולם. "אני רוצה", הוא אומר, "פעם אחת ולתמיד להביא את האמת שלי על רצח רבין לידיעת הציבור".
כמה זמן אחרי הרצח ידעת שאתה מתפטר מהשירות?
"בחמש בבוקר שאחרי הרצח - ואולי זה היה בשלוש? - כרמי הגיע ועשו ישיבת מטה, זו האחרונה שבה אני משתתף. כמובן שהיה לכרמי קשה, לכולנו היה נורא. הוא שאל אותנו קצת איך זה קרה. הסברתי ככל שידעתי. ומיד היה לי ברור שיש לי רק ברירה אחת.
"אז כתבתי מכתב ראשון. שם אמרתי בצורה הכי מפורשת כי היה כשל אבטחתי נורא באבטחת יצחק רבין ז"ל. כתבתי שאני לוקח את כל האחריות ומתפטר לאלתר מתפקידי. חשבתי אז, ואני חושב גם היום, כי היה זה הצעד הנכון והמתבקש ואין בלתו. הייתה זו יוזמה שלי ואך ורק שלי".
את המכתב השני הוא כתב לאנשיו, תוך כדי עיסוק אינטנסיבי במשימה האחרונה שהוטלה עליו: לארגן את אבטחת הלוויה של רבין, אליה הגיעו רבים ממנהיגי העולם. "ואני זוכר את הגשם הנוראי שניתך כשכתבתי את המכתב תוך כדי הנסיעה. הגשם מכל עבר, ואני בוכה, והדמעות מרטיבות את הדף, ואני מרגיש שהשמיים נסגרים עליי".
"אנשי מערך האבטחה!" הוא כתב שם. "כמי ששירת בשירות כ־25 שנה, מהן 12 שנה במערך האבטחה, חונכתי וחינכתי כי אחריות יש לקחת אבל גם לקבל. לא ניתן לשנות את העובדה הנוראית והמוחשית, שלראשונה במדינת ישראל נרצח ראש ממשלה. הכאב גדול בקרב כל עם ישראל אך אין מילים לתאר את הכאב העמוק שלנו, אגף האבטחה והיחידה לאבטחת אישים.
"הכשל עובדתי, וכך גם אחריות אגף האבטחה וראש האגף העומד בראשו... דווקא כאן, בלב תל־אביב, במשימתנו החשובה ביותר - כשלנו... היחידה לאבטחת אישים על אנשיה המצוינים חייבת להשתקם, לטובת המשימות הקשות שבדרך. על כל המערך לסייע לה ולמנהליה, ולכם, כל אנשי המערך, ממתינות משימות קשות ורגישות. תהא זו הנחייתי האחרונה אליכם. עשו הכל על מנת לעמוד בהן". ואז חתם ב"היו ברוכים וחזקים!" וזהו.
8 צפייה בגלריה
''רצח רבין הינו בראש ובראשונה כשל סיכולי''. יגאל עמיר משחזר את הרצח
(צילום: שאול גולן)
אלא שבמקביל, כבר באותם ימים, כך טוען יצחקי, "וזה בלי להפחית מאומה מהאחריות שלי וממחדלי יחידת אבטחת האישים", החל גם ניסיון של גורמים אחרים בשירות לפטור את עצמם מאחריות למחדל. יצחקי: "מונתה בידי ראש השירות ועדה פנימית, בהשתתפות שלושה ראשי אגפים לשעבר. אם אתה שואל אותי, גם היום אני רוצה להגיד את זה אחרי 26 שנה: זו ועדה מטעם. אתה לא יכול להקים ועדה פנימית שתהיה ועדה אובייקטיבית. והוועדה הזו הוסמכה בעצם לבדוק רק את נושא האבטחה".
מה אתה כן יכול לספר על מה שאמרת שם, בוועדה הפנימית הזו?
"שדיברתי בפתיחות מלאה וביושר, לא הסתרתי שום דבר. הוועדה הפנימית הזאת חרצה החלטתה בזמן קצר, וחבריה ציינו לימים בגאווה שהיו המקור הראשון שהעביר מידע לוועדת החקירה הממלכתית. במילים אחרות, ועדת שמגר לא התחילה ממקום נקי, אלא אחרי שקראו את המסמך הזה של ועדה שמלכתחילה לא הייתה צריכה לקום בתוך השירות. אין ספק שאז כמו היום, המטרה הייתה להביא את כל החיצים לכיוון האבטחה, ולהשאיר את המודיעין נקי. ועדת החקירה הממלכתית בראשות השופט שמגר ז"ל, היא שהגיעה למסקנה כי מדובר בכשל מערכתי, אך לצערי לא ממש חקרה וירדה לעומקים הנכונים".
ואם לשיטתך הייתה פועלת כמו שצריך, אז מה הייתה מגלה?
"או אז הייתה מבינה, כי רצח רבין הינו בראש ובראשונה כשל סיכולי. כשל האבטחה שבאחריותי - עליו, כאמור לקחתי אחריות - הינו רק קצה החוט של הכשל המערכתי. אבל אחרי העבודה של הוועדה נותרו עוד אינסוף סימני שאלה, והמון דברים לחקור".
כשיצחקי אומר "כשל סיכולי" הוא מתכוון לדבר אחד: שראש האגף היהודי חזי כאלו ואנשיו, עובדי החטיבה היהודית באגף, הם שותפים מלאים למחדל. יצחקי: "האחריות של האגף היהודי היא למודיעין ולסיכול. זו רמה אסטרטגית. האבטחה שאני עמדתי בראשה, היא הטקטית. אני לא בא בטענות ולא מפחית מהאחריות שלי, אבל אם מישהו חושב שאפשר היה או שאפשר יהיה בעתיד להציל את ראש הממשלה בלי מודיעין - הוא טועה".
אתה מבין כמה מטורף זה? אתה אומר שאם האגף היהודי לא מביא מידע ממוקד על מפגע מסוים, המאבטחים לא יכולים למנוע ממנו באופן ודאי מלהגיע לראש הממשלה.
"אם אתה מבקש ממני תשובה מקצועית כנה, אז התשובה לשאלה שלך היא 'לא, לא נוכל למנוע'".
בעצם מה שאתה אומר הוא שאתם ידעתם, שזה היה בעצם חלק מהנחת הבסיס שלכם, שללא מודיעין, יש סיכוי סביר שמפגע נחוש יכול להגיע לראש ממשלה.
"כן, כן. זה היה המצב, אז לפחות. אני לא לגמרי יכול להסביר זאת. היום בטח עשו כל מיני שינויים".
התשובה הזו, גם מפתיעה בכנותה, וגם מקוממת ומרתיחת דם: אם אין מודיעין, יש סיכוי סביר שמתנקש יגיע לראש הממשלה והאבטחה לא תוכל למנוע זאת? עד כמה שהיום זה נשמע מופרך, מתברר שכן, באותה עת זו הייתה התפיסה. "כל תפיסת האבטחה של השירות", אומר אחד מהאנשים שהובילו את השב"כ בשנים הקשות שלאחר הרצח, "הייתה בנויה על המהירות שבא ייצא הכדור של המאבטח. אבל גם עם האנשים הכי טובים, הכי מאומנים והכי זריזים, הנחת העבודה שהוסתרה בשב"כ כל השנים הללו הייתה שבדרך כלל המאבטח יוציא את הכדור השני, ואת הראשון יוציא המפגע.
8 צפייה בגלריה
''באותה תקופה הרמה של היחידה לאבטחת אישים הייתה לא גבוהה כמו שחשבתי''. דרור יצחקי (בתחתית התמונה) בהסתערות על יגאל עמיר
(צילום: רוני קמפלר, מתוך ערוץ 2, קשת)
"עכשיו, יש סבירות מסוימת בהחלטה שאם מדובר על מחבל בדלפק צ'ק־אין באיזה נמל תעופה, אז יש סיכוי שאחד או שניים מהאזרחים שם ימותו מהכדורים הראשונים. מדינת ישראל לא תתפרק בגלל זה. אבל כשמדובר על כדור הולופוינט שיוצא ראשון מאקדח שמכוון על ראש ממשלה - זה סיפור אחר לגמרי. במדינות אחרות הבינו מזמן שהאישיות המוגנת צריכה להיות מוקפת ב־BOX: שומרי ראש גבוהים וגדולים שיסוככו על המנהיג, ומטרתם היא לא להוציא כדור ראשונים, העיקר שהם יספגו את הכדור, ולא הוא".
ובשב"כ לא הבינו את כל זה?
"בשירות הבינו את הבעיה עם עניין הכדור הראשון, אבל במקום לפתור אותה, התעסקו בכל מיני ענייני פסיכולוגיה ומוטיבציה של המאבטחים".
יצחקי, גם כאן, אומר בנחרצות את מה שהוא חושב. "אם היחידה לאבטחת אישים הייתה פועלת כפי שהיא הייתה צריכה לפעול, ראש הממשלה לא היה נרצח. אבל צר לי לקבוע שבאותה תקופה הרמה של היחידה לאבטחת אישים הייתה לא גבוהה כמו שחשבתי וכמו שאחרים חשבו. זה פשוט לא ייאמן איך שהם התנהגו שם. היחידה לאבטחת אישים הייתה נטע זר, לצערי. לא תיארתי לעצמי שהביצועים שלהם יהיו ברמה כל כך נמוכה".
זה לא מה שכתבת במכתב ההתפטרות שלך.
"במכתב כתבתי, 'היחידה עם האנשים המצוינים שלה' על מנת לא לפגוע בהם. אבל זו לא הייתה האמת".
דרור יצחקי, נולד בתל אביב ב־1950, שירת בצנחנים והתגייס אחרי השחרור ל"ציפורים", יחידת המבצעים הסודית והיוקרתית של השב"כ. "ציפורים" פעלה נגד הטרור הפלסטיני בעומק לבנון, בלחימת גרילה, שלא פעם הייתה אכזרית מאוד. קשה שלא לתהות האם שם, בכאוס הלבנוני שבו יצחקי ואנשיו פעלו גם בשטחים האפורים, נולדה היוהרה שתוביל למחדל בכיכר. אחרי 11 שנות מבצעים, עבר יצחקי הסבה לאגף האבטחה, האגף הגדול ויש שיאמרו גם המורכב ביותר בשירות.
האגף הזה אחראי על הביטחון של הנציגויות הישראליות בחו"ל, כולל מטוסי אל על, אוניות ישראליות, והיום גם אבטחת סייבר. האגף מעורב בנושאי סיווג ביטחוני ונוגע גם בנושאי ייצוא ביטחוני ורישיונות למכירת מערכות לחימה. בתוך האגף, פועלת יחידה 730, היחידה לאבטחת אישים, מעין מקבילה ל"שירות החשאי" האמריקאי, שאחראית על אבטחת סמלי השלטון של ישראל - הנשיא, יו"ר הכנסת, ראש הממשלה, שר הביטחון, שר החוץ, יו"ר האופוזיציה ונשיא בית המשפט העליון. זוהי יחידה רבת־עוצמה, שאנשיה מצויים בחיכוך מתמיד בצמרת הפוליטית, המשפטית והכלכלית של המדינה.
יצחקי טיפס במעלה התפקידים באגף האבטחה, עד שבמרץ 1995 מונה לראשו. "די מהר הבנתי שיש לי פה איזושהי בעיה, כי הם קיבלו אותי ביחידה הזו (לאבטחת אישים), בצורה, הייתי אומר, לא כל כך טובה. התייחסו אליי כסוג של יצור חיצוני. אני פתאום באתי להם ממקום אחר, ועוד עם לא מעט יוזמות לשינוי, והם לא כל כך קיבלו את זה".
אבל השב"כ הוא מקום היררכי. זו לא תנועת נוער.
"אתה צודק, אבל, תשמע, השתן עלה להם לראש עוד הרבה לפני שאני הגעתי. הם חבר'ה צעירים, נמצאים כל הזמן ליד מנהיגים ואישים בעלי עוצמה, מרגישים טוב עם עצמם, ואז לא רוצים שיגידו להם מה לעשות. היה מי שקרא לזה 'שיכרון כוח'".
איך כל זה מתבטא בערב הרצח?
"קח למשל את המאבטח שעמד ליד המכונית של רבין, ותפקידו היה פשוט להיות ליד האוטו ולשמור עליו. יגאל עמיר עמד ממש לידו והוא לא עשה כלום. אז אני מבין שבחקירות ובמסקנות האישיות לא רצו לדפוק את הש"ג וכל הדברים האלה, אבל כל יחידה אחרת של אגף האבטחה הייתה פועלת הרבה־הרבה יותר טוב".
מה היא הייתה עושה אחרת? אנשיה היו בודקים את האיש?
"ברור, איזו שאלה? לגשת אליו. לשאול, יש לך מה לעשות פה? מי אתה בבקשה. תראה תעודת זהות וכו'. דברים בסיסיים. אין בכלל ספק, הכשל האבטחתי היה נורא, והיחידה לאבטחת אישים, פעלה ממש כטירונים. פעולות אבטחה סטנדרטיות שכל יחידת אבטחה אחרת הייתה מבצעת במקצועיות רבה וכשגרה, היו מונעות את הרצח".
ניסית לשנות אותם?
"קבעתי פגישה שבועית עם ראש היחידה כדי לנסות ולהחיל להם יותר מתורות הלחימה של יחידות אחרות. אבל להגיד לך את האמת? זה היה לא קל. הייתה שם שחצנות וזלזול ותחושה שאין להם מה לשפר. ניסיתי להחיל להם את המודל של המעגלים החיצוניים. כלומר, אתה לא מחכה ליריב; אתה מחפש אותו כבר מבחוץ, ואוסף מל"מ (מודיעין לפני מבצע – ר"ב) במעגלים חיצוניים על מי שנראה חשוד. קראנו לזה 'מל"מ רחוב'. הנה דוגמה: שבוע לפני הרצח, איתר אחד המאבטחים בנמל התעופה בלרנקה חשוד בעת טיסת אל על והעביר אותו למקומיים. זמן קצר לאחר מכן, אני מקבל טלפון מראש תבל (האגף במוסד שעוסקת בקשרי חוץ) שצועק עליי: תגיד, מה, השתגעתם? לא ידעתי אפילו על מה הוא מדבר. הוא אומר לי: אתם גרמתם למעצרו של איש שלי בלרנקה. ההוא באמת היה כנראה עצבני, והאנשים שלנו קראו את הסימנים האלה ועשו מה שצריך ועצרו אותו".
8 צפייה בגלריה
''כל מה שחזי כאלו אומר בראיון איתך, מבחינתי לפחות הוא אינו נכון''. הראיון עם חזי כאלו ב-''7 ימים''
בכלל חשבתם על האפשרות של מתנקש יהודי?
"האמת העצובה היא שהמאבטחים לא ראו ביהודי את מה שהם היו רואים בערבי או במחבל לא יהודי. צר לי להגיד את זה, אבל זה נכון גם לגביי. האפשרות שיהודי ירצח את ראש הממשלה לא הוטמעה בי".
אבל בראיון עימו, חזי כאלו מצטט שורת מסמכים שלטענתו הועברו אליכם, ושמעידים על ניסיון להתריע על האפשרות של מחבל יהודי. שהיה אפילו אלבום צילומים של חשודים.
"כל המידע שאני יודע היום, נודע לי אך ורק לאחר הרצח. כל מה שחזי כאלו אומר בראיון איתך, בקשר למידע שהופץ, מבחינתי לפחות הוא אינו נכון, בלשון המעטה. לא קיבלתי אפילו שם אחד של חשוד, לא קיבלתי או ידעתי שיש אלבום תמונות.
"אז אם חזי כאלו חושב או חשב, שאם יכתוב את ספרו אחרי 26 שנה מהטרגדיה הנוראה שאירעה לעם ישראל, שאני אשכח, או שאקבל את דבריו בנושא שמדיר שינה מעיניי כל לילה עד היום, הוא פשוט טעה. אני הייתי כמעט שמונה חודשים ראש אגף ואף אחד מעולם לא בא אליי ואמר לי, 'בוא הנה, תגביר את רמת האבטחה'. כלום. כלום. שום דבר.
"עכשיו, כל הדברים שאני אומר פה, אין בהם כדי לשנות דבר מהחלטתי האישית להתפטר. הבנתי שאין לי ברירה, בעוד שהיו כאלה שבאותם ימים עדיין לא הבינו באמת מה קרה".
ואולי יהיו כאלה שיראו את זה דווקא כנטישה שלך ספינה טובעת.
בדיוק הפוך. בעצם אני ננטשתי על ידי הארגון שהיה לי ביתי השני! הכל על מנת לכסות על השירות כמערכת! איני מצטער ואיני חוזר בי מהחלטתי להתפטר. הייתה זו החלטה נכונה ומנהיגותית, אך בשום פנים ואופן לא היה בהחלטה על מנת לאפשר לחזי כאלו ולאחרים להסתיר את החובבנות של המודיעין והכשל הסיכולי. במקום להגיד, 'נכשלתי, האגף נכשל והכישלון הינו סיכולי', ויש המון דוגמאות המציגות זאת, חזי ממשיך בחובבנותו לתת תשובות לא מקצועיות ולהשתלח בי ובאגף האבטחה".
למחרת הרצח וההחלטה להתפטר, פגש יצחקי את המאבטחים, למה שהוא זוכר כאחד מהרגעים הקשים של חייו. "לא רציתי לחקור ולא רציתי לשאול איך קרה ומה קרה. היה לי יותר חשוב שכולם יהיו רגועים. הרי ברור שרבין מת ושאנחנו כשלנו, מה נתחיל לחפור בזה עכשיו? ולכן העדפתי פשוט להיפרד מהם בדרך נאותה.
"בני (להב), אמר לי: תשמע, דרור עשה לעצמך טובה, תתרחק מזה. אתה ראש האגף, תתרחק מזה. זה לא אתה. תתרחק מזה. אמרתי לו, על מה אתה מדבר? מה זאת אומרת? ראש הממשלה נרצח. מה זה לא אני? והוא מתעקש לנסות ולשכנע אותי לתפוס מרחק ולהשאיר אותו אחראי. אבל כמובן שלא הסכמתי. ולמרות שלקחתי אחריות, אתה יושב פה היום עם אדם שהוא לא שבור והוא לא מפורק".
מה קורה ביום שאתה חוזר מהלוויה של רבין, ומבין שנגמר?
"הגעתי הביתה, נכנסתי פנימה, סגרתי את האור. סגרתי את התריסים. אמרתי לאשתי ולילדיי: זהו, אל תפתחו, אל תכניסו פנימה אף אחד, אל תענו לטלפונים. לא היו לי מחשבות אובדניות, אבל רציתי את החושך שלי, את השקט שלי. זה הכל. לא שום דבר אחר.
"אמרתי לאשתי ולילדים את האמת כמו שהיא: אני ראש אגף אבטחה. ראש הממשלה נרצח במשמרת שלי. אני הייתי אחראי על זה, והתפטרתי. הם בכו וזהו. אין מה לעשות. הרגשתי גרוע. היו לי ימים מאוד קשים".
8 צפייה בגלריה
''לדעתי ולטובת עם ישראל ראוי להקים ועדת חקירה''. דרור יצחקי בניירובי
(צילום: Monicah Mwangi)
תחושת המועקה שלו, כך מספר יצחקי, הלכה והתגברה אחרי ההתפטרות, ככל שהתבררו ממדיו של הכשל המודיעיני, לא רק האבטחתי. "קח, למשל, את פרשת 'התימני הקטן' בשירותים", הוא אומר. “אני בכלל לא ידעתי על זה!"
הסיפור על “התימני הקטן” נחשף אחרי הרצח, ועדיין מהווה את אחד מסימני השאלה הגדולים סביב התנהלות השב"כ. הסיפור, בקצרה, הולך כך: שלומי הלוי, חייל מודיעין במילואים, דיווח לקמ”ן היחידה שלו בצבא, כי בעת שהיה בתא שירותים בתחנה המרכזית בתל־אביב, שמע שני אנשים מדברים על "תימני קטן", שמתכנן להתנקש ברבין. המידע הועבר לשב”כ, שבמקום לזמן אותו לחקירה, העביר את הנושא למשטרה. חוקרי המשטרה מצאו את דבריו אמינים. המידע הועבר לשב"כ. חזי כאלו טוען בספרו כי מידע כללי כמו "תימני קטן" לא מספיק כדי לייצר התרעה קונקרטית, וכי חוקריו ניסו להתחקות אחרי אדם כזה. בדיעבד התברר שאותו מילואימניק הכיר את עמיר בשמו וידע הרבה פרטים על אודותיו, וניסה באמצעות סיפור השירותים להעביר מידע לשב"כ מבלי להיחשב כ”מלשן”. הביקורת המרכזית היא שאם המילואימניק היה נחקר על ידי השב"כ ולא במשטרה, הוא היה מסגיר את שמו של עמיר. יצחקי: "חזי כאלו, בחובבנות רבה, טוען אפילו היום שהיה זה מידע אנונימי. איך אנונימי? דרך אגב, אחרי הרצח, אמר המילואימניק הלוי, שלו רק היו חוקרים אותו מקצועית יותר, היה נותן את שם הרוצח. אם אני הייתי שומע שיש ידיעה כזו, ועוד שהיא מגיעה מאיש מודיעין יהודי, הייתי אומר 'וואו, אני רוצה לדבר איתו'. אז הכתובת על הקיר: הנה, אצלכם, אתם אנשי מודיעין, קיבלתם ידיעה על 'תימני קטן'. נכון, זה לא השם שלו. אתם לא יודעים איפה הוא גר. אתם לא יודעים כלום עליו. אבל זה בדיוק החשוד שלכם! מבחינתי, ראש הממשלה רבין ז”ל נרצח כבר ב־15 ליוני, יום קבלת הידיעה על ‘התימני הקטן’.
יצחקי אומר שהוא גם לא ידע דבר על כך שהחטיבה היהודית מפעילה סוכן עמוק בתוך הימין הקיצוני, שקוראים לו אבישי רביב ("שמפניה") שלפני הרצח דיווח לשב"כ על יגאל עמיר. "ונניח שעל פי כללי המידור שהיו נהוגים אז, לא הייתי צריך לדעת. נניח. אבל אז מגיע טקס ההשבעה הנורא בהר הרצל, שכלל החזקת אקדחים, ואנשים רעולי פנים (הטקס המצולם המפורסם שאבישי רביב ביים, שודר ב'מבט', וחולל סערה – ר"ב). אני ראיתי את זה בטלוויזיה יחד עם כל עם ישראל, ומיד התקשרתי לאלי ברק, ראש החטיבה היהודית ושאלתי אותו בדאגה, מה זה? איך ייתכן? ואני זוכר היטב את ההפתעה שהייתה לי למשמע התשובה שלו: 'אל תדאג, כולם שלנו!'"
מה עשית?
"לא יודע מה זה 'כולם שלנו'. ההסתה פה היא נוראית ומדובר על כמה שבועות לפני הרצח. אני אומר לאלי שאני מבקש להיפגש איתו ועם חזי בנושא הזה. עד היום אני מחכה לפגישה הזו. הידיעה שהמצולם שם הוא רביב והוא סוכן שב"כ, הגיעה אליי רק בעת דיוני הוועדה".
"צריך ועדת חקירה חדשה משום שיש עדיין הרבה דברים שלא יודעים באמת. כל העניין של 'סרק, סרק', כל סיפורי אי־ההתאמות בנושא של הכדורים. כל מה שנוגע לפרשיות 'התימני הקטן', 'שמפניה'. לבדוק את נושא הניהול לשכת ראש השירות והאגפים. צריך ועדה גם כדי לשלול פורמלית שלא הייתה כל קונספירציה"
דוח ועדת שמגר הטיל את מרב האחריות על מעגלי האבטחה, ויצחקי ואנשיו זכו שם לביקורת קשה. חזי כאלו והחטיבה היהודית יצאו עם נזיפות קלות. את יצחקי, הפער הזה מטריף. "אני רוצה לומר: אני דרור יצחקי, ראש אגף האבטחה בעת רצח רבין, 25 שנה מחיי עשיתי בשב"כ. מהן 11 שנה ביחידת המבצעים. נושאי הלחימה בטרור, איסוף המודיעין ובעיקר נושאי הסיכול, מוכרים לי היטב. וברור לי כי יש עוד הרבה סימני שאלה, לגבי התקופה שלפני הרצח והרצח עצמו. מכל מה שנודע לי מהרצח ועד היום, שב"כ היה צריך לסכל את ההתנקשות. ולכן אני קורא לראש הממשלה בנט להביא להקמת ועדת חקירה ממלכתית חדשה, לבדיקה ולחקירה יסודיות של רצח ראש הממשלה יצחק רבין, זכרו לברכה. זוהי תקופה מבצעית ופוליטית רגישה ביותר. לדעתי ולטובת עם ישראל ראוי לעשות זאת, ולא לברוח מכך. מוטב מאוחר מאשר אף פעם".
למה צריך עוד ועדה?
"משום שיש עדיין הרבה דברים לדעתי שלא יודעים באמת מה קרה איתם. בעיקר בתחום המודיעיני, אבל גם בתחום האבטחתי. כל העניין של 'סרק, סרק', כל סיפורי אי־ההתאמות בנושא של הכדורים. כל מה שנוגע לפרשיות 'התימני הקטן', שמפניה. לבדוק את נושא הניהול בלשכת ראש השירות ושני האגפים, כמו את הידיעות על מישהו שהגיע עם עמיר באותו אוטובוס מרעננה".
על אילו שאלות ועדת חקירה חדשה כזו תשיב?
"צריך ועדה כדי לשלול פורמלית שלא הייתה כל קונספירציה. אם באמת היום אחוזים ניכרים בציבור חושבים שהייתה קונספירציה, אז תגיד לציבור, לא הייתה קונספירציה. הוועדה צריכה לקבל גם החלטה סופית לגבי סוג הכשל שאירע. היי, מדובר ברצח ראש ממשלה! זה חשוב מספיק. אחרי 26 שנה גם הייתי מנצל את ההזדמנות ובודק בכלל את צורך והיגיון קיומה של היחידה לאבטחת אישים בתוך השב"כ ושוקל להמליץ על רשות לאומית למניעת הסתה, מחוץ לשב"כ".
וניסית להעלות את הדברים האלה בפני ראשי השב"כ?
"בהחלט, אבל רק דיסקין היה קשוב. הם לא באמת רוצים לדעת את האמת".
ומהי האמת לדעתך?
"שלא הייתה קונספירציה, חס וחלילה. השירות לא היה מעורב בשום צורה ברצח. אבל מה שאני חושד שאולי קרה, וזה לכשעצמו חמור מאוד, הוא כשל סיכולי (ולא רק מחדל אבטחה – ר"ב). השב"כ פועל לאורך הדרך כמו שצריך, כמו שהשב"כ צריך לפעול, אבל בסוף הוא לא מצליח להכיל את האירוע ורבין נרצח. הם נכשלו בסיכול".
8 צפייה בגלריה
''בעצם אני ננטשתי על ידי הארגון שהיה לי ביתי השני'', דרור יצחקי, השבוע בניירובי
(צילום: Monicah Mwangi)
אחרי פרסום מסקנות ועדת החקירה הממלכתית, ביקש יצחקי פגישה אישית עם שמגר, לומר לו אישית את כל זה. "תראה, אני קיבלתי את המסקנות שלהם, גם אלה לגביי, וחשבתי שהם צודקים. לא היה לי הרבה מה לעשות מולם וצפיתי שזה מה שיקרה. אבל לי היה חשוב להגיד לשמגר שהוועדה החמיצה לחלוטין נושאים חשובים".
מה שמגר ענה?
"כשהעליתי, למשל, את הפרשה של 'התימני הקטן', הוא אמר ש'מטבעה של ועדת חקירה שלא אומרים בה את כל האמת'. זו הייתה הדרך שלו להתחמק ממה שהוא לא רצה לעסוק בו, במקום לבוא ולהגיד אשכרה, המודיעין טעה בטיפול בנושא וטעה בסיכול".
מה הוא אמר לך על שמפניה?
"ש'הגולם קם על יוצרו'. זה היה אחרי שהסברתי לו שכל הסיפור הזה לא עושה שכל".
למה לא?
"אתה יכול לסגור את ההקלטה?"
אחרי שהתפטר מהשב"כ, יצחקי חיפש את מקומו. הלך ללמוד, נע בין עבודות. "אבל היה לי מאוד קשה לעבוד בארץ, למען האמת. הרצח השאיר עליי כתם, ללא ספק. מהר מאוד כל אדם שבאתי איתו במגע, ידע מי אני ובמה הייתי מעורב, וזה הפריע. ראיתי גם שזה מקשה עליי מאוד במכרזים בשירות הציבורי. אף אחד לא אמר כלום באופן ישיר, אבל כשהלכתי למכרזים, להיות מנכ"ל הרכבת או מנכ"ל מגן דוד אדום, הבנתי בסופו של דבר שאין לי שום סיכוי שם".
ובחיים האישיים?
"גם באישי זה כמובן השפיע. החברים הקרובים הטובים נותרו ללא סייג, אבל במעגל השני של החברים בהחלט אנשים התרחקו מאוד".
גם משפחתו שילמה מחיר. עמית, בנו של יצחקי, יצר לאחרונה סרט קצר על אביו, שטרם הוקרן. לסרט קוראים 'אבא שלי גנרל', ואת תפקידו של יצחקי מגלם השחקן שמיל בן ארי. אחת הסצנות מתארת שיחה בן האב לבנו: “אתה חושב שזה כל כך קל לי, לחיות 15 שנים עם תחושת האשמה הזו? עם ההסתרות, עם השקרים? אתה חושב שזה כל כך פשוט? פעם חשבת למה אני כבר 15 שנה באפריקה? בגלל ששנים לא יכולתי לחיות בארץ כי הרגשתי שאני נחנק. אתה מצליח לדמיין איך זה לחיות עם כל הכתבות בעיתונים? עם הרחשים בארגון? עם הדיבורים בין החברים? עם החרם? עם הבושה? תחושת הכישלון שלא עוזבת אותך? לא עוזבת! אתה מצליח לדמיין מה זה לאבד ראש ממשלה בידיים שלך? במשמרת שלך?”
"הסרט מראה את החוויה הזו, הטראומה של חיי כולנו, כל עם ישראל", מסביר הבן עמית, "אבל גם הטראומה הפרטית שלנו".
8 צפייה בגלריה
''מצאתי פה את השקט שלי''. דרור יצחקי, בסיום אימון אנשי ביטחון בזנזיבר
(צילום: אלבום פרטי)
יצחקי החל לחפש את מזלו הכי רחוק מהכיכר בתל־אביב, באפריקה. פיגועי 11 בספטמבר שינו הכל: בבת אחת, אנשים עם רקע כמו שלו הפכו למבוקשים מאוד. איי־ג'י־אס־סי, חברת האבטחה שהוא ועוד ישראלי בוגר מערכת הביטחון הקימו בקניה, עוסקת בייעוץ בתחום אבטחת תעופה, הובלה ימית ומתקנים אחרים. בתחילה, הוא היה על קו ניירובי־נתב"ג; לאט־לאט, העביר את מרכז חייו לשם. אחרי הכל, באפריקה אף אחד לא יגיד לו, "אה, זה אתה מהרצח של רבין". "אף אחד לא יודע ולא שמע", הוא אומר. "אני דווקא יזמתי וכמה פעמים אמרתי לגורמים ולחברות עימם אנחנו עובדים. האמת היא שזה לא היה אכפת להם בכלל. האירוע הזה, שצרוב אצלנו בתודעה, לא ממש מעניין אותם".
קניה זו מדינה שהטרור לא זר לה.
"קניה, עם הגבולות הרגישים שלה, המסדרון לקרן אפריקה, הבעיות בסומליה ופעילות הטרור בפנים, היא מדינה עם המון התרעות וזירה מצוינת לפעילות של ארגוני טרור. לפיכך, מקום מצוין לשים בו את המשרד שלנו".
ולנפנף בניסיון הישראלי.
"ההילה של אנשים כמוני קצת התעמעמה, כי המקומיים פה נפלו קורבן לא פעם לכל מיני שרלטנים. כל מי שהיה סמל בצה"ל מספר שהוא היה לפחות מפקד אוגדה והם למדו להיות מאוד חשדנים. אבל עדיין, להיות ראש אגף אבטחה בשב"כ הוא מקדם מכירות לא רע בכלל".
יצחקי התאהב במדינה האפריקאית. "קניה היא מדינה מאוד־מאוד מיוחדת, עם נופים בלתי רגילים, ספארים שכל אחד יודע כמה שהם מיוחדים, הקילימנג'רו שאני אוהב לראות גם מהאוויר וגם מהקרקע, ואנשים עם אנושיות בלתי רגילה. בעיקר מרגש אותי לראות כמי שחי פה כבר שנים רבות, איך מדינה שהוגדרה כמדינה מתפתחת לאורך הרבה שנים, יוצאת לאט־לאט מהסטטוס הזה, וכפרים הופכים לשכונות של הערים הגדולות, וכבישי עפר ואבק נסללים והופכים לרחובות עם תשתיות שיש בהם מרכזים מסחריים".
אני מבין שהמקומיים פונים אלייך כ"ג'נרל יזחאקי".
"(צוחק), בהתחלה. אחר כך אני אומר להם ש'דרור' זה מספיק".
ובכל זאת, יש געגועים.
"כן", הוא מאשר. "אני מתגעגע למסלולי הריצה לאורך הירקון, ולמסלול לאורך חוף ים תל־אביב בואכה תל ברוך, בעיקר בסביבות שש בבוקר, רגע לפני שממש עולה השמש".
חזי כאלו מסר בתגובה: "כפי שמפורט בספרי, כל ההתרעות הפרטניות, סקירות המודיעין, הערכות המצב ומידע אופרטיבי על פעולות סיכול ונטרול שבוצעו על ידי אנשי האגף בראשותי, הועברו באופן שוטף בתפוצה שכללה את ראש אגף האבטחה ואת המחלקה לאבטחת אישים. בנוסף לכך, קוימו דיוני הערכת מצב מדי שבוע בין המחלקה לאבטחת אישים לבין מחלקת הדסק בחטיבה לטיפול בחתרנות ובטרור יהודי.
טענתו של דרור יצחקי, כי לא קיבל אפילו שם אחד של חשוד ולא ידע על קיומו של אלבום תמונות מעוררת תמיהה. לגבי המידע שמסר שלומי הלוי: אני קובע שהמידע הופץ בו ביום לראש האגף וכן ליחידה לאבטחת אישים.
"ועדת שמגר ירדה לעומקם של הדברים, ניהלה חקירה מקצועית ומעמיקה, והבינה כי בעת ההיא, תקופה שבה התרחשו מאות מקרים ואירועים של הסתה ואלימות, היה צורך לבחון את המידע, להעריך את רמות הסיכון ולהתריע שוב ושוב על הסכנות, כולל איומים על חייו של רה"מ רבין בפני מערכות האבטחה, המשטרה, הגורמים המשפטיים ועוד.
"תפקידו של אגף המודיעין הוא לאסוף מידע ולסכל חתרנות וטרור, ותפקיד אגף האבטחה הוא לתרגם את המודיעין למערכי אבטחה ההולמים את רמת הסיכון. למרות דוחות המודיעין שהצביעו על סכנה ממשית לחיי רבין, לצד אירועים קשים שאירעו בחודשים שקדמו לרצח, לא שונתה תפיסת האבטחה והיא אף לא תוגברה. ועדת שמגר קבעה שבמידע הרב שנצבר היה די כדי לפעול לתגבור אבטחת רה"מ. ליצחקי זכויות רבות, אך לא ניתן להתעלם מהעובדה הכואבת שבמשמרת שלו ושלי נרצח ראש ממשלה בישראל".
ראש השב"כ בעת הרצח, כרמי גילון, מסר בתגובה: "ממרחק זמן בן 26 שנים לא אתייחס למידע המתבסס על זיכרון, גם אם אני זוכר דברים אחרת. הנושא היחיד אליו אני מתייחס הוא למידע המתבסס על מסמכים כתובים בזמן אמת. תיאורו של יצחקי את אשר אירע לאחר טיפולו של המאבטח במפגין בוינגייט אינו נכון. עידכנתי את דרור (השיחה תועדה בזמן אמת) שהגיעו תלונות על אלימות המאבטח כלפי מפגין. אמרתי לדרור שלא יתרגש מכך, ולהפך, שישבח את המאבטח בשמי וכי הוא פעל בדיוק כמצופה ממנו. המאבטח עצמו, שהעיד בוועדת שמגר חזר על הדברים הנ"ל".
ראש החטיבה היהודית בעת הרצח, אלי ברק, מסר בתגובה: "אין לי מושג על מה מר יצחקי מדבר וגם לא זכורה לי בקשה של מר יצחקי להיפגש איתי".
